פסקי דין על ת.א.מ.מ שווק ומסחר בע"מ | פסקי דין על סוכובולסקי עידן | פסקי דין על ברוך ברנד אהרון |

34763/07 א     28/01/2009




א 34763/07 ת.א.מ.מ שווק ומסחר בע"מ נ' סוכובולסקי עידן, ברוך ברנד אהרון




בעניין:

1



בתי
-
המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
034763/07
א 23430/07

לפני:
כבוד השופטת חנה קלוגמן

תאריך:
28/1/2009




בעניין:
ת.א.מ.מ שווק ומסחר בע"מ



ע"י ב"כ
עו"ד רביזדה משה

תובע

נ
ג
ד


1. סוכובולסקי עידן

2. ברוך ברנד אהרון


ע"י ב"כ
עו"ד אבנת אברהם

נתבע

פ ס ק ֿ ד י ן

תחילתה של תביעה זו בבקשה לביצוע שטר שהגישה התובעת כנגד הנתבעים.

א. הצדדים:

התובעת הינה חברה העוסקת בין היתר בניכיון צ'קים ומתן הלוואות חוץ בנקאיות.
הנתבע 1 (להלן: "עידן") היה עושה הצ'ק נשוא כתב התביעה, אשר הגיש בקשה להתנגדות לביצוע שטר (להלן: "ההתנגדות") בבש"א 168287/06.
הנתבע 2 (להלן: "ברוך") הוא חמו של עידן והוא זה שהסב את הצ'ק לתובעת. ברוך הגיש התנגדות בבש"א 168331/06.
השטר :
צ'ק על סך 17,000 ₪ לפקודת ברוך בחתימתו של עידן, שמועד פרעונו 15.2.02 (להלן: "הצ'ק"). הצ'ק הוסב ע"י ברוך לתובעת.

ב. רקע כללי ועובדות שאינן שנויות במחלוקת:

התובעת הינה חברה שעוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות ונכיון צ'קים.
ברוך היה לקוח של החברה ונהג ללוות ממנה כספים.
עידן נתן את הצ'ק לברוך, שהסב אותו לתובעת, אשר הציגה אותו לפרעון בבנק.
הצ'ק חולל ע"י הבנק מהסיבה של "אין כיסוי מספיק" והתובעת פתחה תיק הוצאה לפועל כנגד שני הנתבעים. הנתבעים הגישו שתי בקשות התנגדות לביצוע שטר (להלן: "ההתנגדות").

כבוד השופט מיכאל תמיר בהחלטתו מיום 8.3.07 נתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לקבלת ההתנגדות שהוגשה ע"י עידן בבש"א 168287/06. בעקבות כך נפתח תיק אזרחי 34763/07.
שני התיקים אוחדו בהחלטת כבוד השופט תמיר מיום 14.5.07, אשר נתנה תוקף של החלטה להסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים ולפיו התקבלה ההתנגדות שהוגשה ע"י ברוך בבש"א 168331/06 ונפתח תיק אזרחי 23430/07. הדיון בשני התיקים האזרחיים שנפתחו בעקבות הבקשות שהתקבלו, אוחד (להלן: "התביעה").
יובהר כי שני התיקים מתייחסים לאותו צ'ק, שכנגד הבקשה לביצוע שהוגשה בגינו, הוגשו שתי בקשות התנגדות, האחת ע"י נתבע 1 והשניה ע"י נתבע 2.


לאחר שהסתיימו ההליכים המקדמיים והפרוצדוראליים התקיים דיון הוכחות והצדדים הגישו סיכומיהם.

ג. תמצית טענות התובעת:

עידן נתבע כמי שמשך את הצ'ק
וברוך נתבע כמי שהיה הנפרע ומסב הצ'ק.
לטענת התובעת, אוחזת היא כשורה בצ'ק, ומכוח אחיזה זו, יש לקבל את התביעה.
מאחר ומדובר בתביעה שטרית, נטל הראיה מוטל על הנתבעים והם לא עמדו בנטל זה.

התייחסות התובע לטענת "העדר תמורה", וטענת "כשלון תמורה":
לטענת התובעת, לא הצליחו הנתבעים להוכיח כי התמורה לצ'ק נכשלה, לטענת התובעת ברוך נהג לקחת הלוואות רבות מהתובעת וגם הצ'ק הנדון היה בגין הלוואה שנטל מהתובעת.
התובעת טוענת שהתנהגות ברוך מעידה כי טענותיו הן טענות סרק שכן לא ייתכן לטעון מצד אחד שהתובעת גבתה ממנו סכומים ביתר במליוני ₪, ובד בבד להמשיך ולשלם בגין הלוואות חדשות ואף לא להגיש תלונה בנדון למשטרה.

לטענת התובעת, הנתבעים לא הוכיחו את טענתם בדבר כשלון או העדר התמורה מחד, ומאידך עומדות לתובעת החזקות הקבועות בפקודת השטרות
והן :
1. החזקה כי צד נעשה צד לשטר בתמורה- סעיף 29 לפקודה
2. החזקה כי מסירת השטר נעשתה כדין – סעיף 20 לפקודה.
3. חזקת תום לב סעיף 91 לפקודה.
4. חזקת אחיזה כשורה סעיף 28 לפקודה (סעיף 4 לסיכומי התובעת).
במקרה הנדון טוענת התובעת כי הצ'ק היה תקין ושלם על פי מראהו , חתום כדין , סחירותו לא הוגבלה והוא סוחר לתובעת בתמורה ובתום לב.

ד. תמצית טענות הנתבעים:

לטענת הנתבעים,
אכן הצ'ק נמסר לתובעת
ע"י נציג של ברוך, אך ברוך לא קיבל את התמורה שהיה אמור לקבל בגין הצ'ק. הנתבעים טוענים אף הם כי בין ברוך לתובעת קיימים קשרים עסקיים במשך שנים, כאשר ברוך נהג לקבל הלוואות מהתובעת. אך לטענת ברוך, שילם הוא לתובעת מעל ומעבר לסכומים שהיה אמור לשלם בגין הלוואות אלו.

ה. דיון:

1. מעמדם המשפטי של הנתבעים:
עידן- עידן שמשך את הצ'ק, מעמדו הוא כמעמד מיטיב- מעמד המוסדר בסעיף 27 לפקודת השטרות, הקובע:
"שטר טובה או מיטיב- מהו?
(א) המיטיב בשטר הוא האדם שחתם עליו כמושך או כקבל או כמסב בלא שקיבל בעדו ערך וכדי להשאיל את שמו לאדם אחר.
חבותו של מיטיב
(ב) המיטיב חב על פי השטר כלפי אוחז בעד ערך, ואין נפקא מינה אם האוחז ידע בשעה שנטל את השטר, שאין אותו צד אלא מיטיב ואם לאו".



ברוך- ברוך הינו הנפרע והמסב של הצ'ק. ברוך הסב ומסר את הצ'ק לתובעת.

בפועל, למעשה שני הנתבעים הם צד קרוב, ואתייחס אליהם כאחד שהרי דין המיטיב הוא כדין המוטב (במקרה הנדון המוטב המסב- ברוך, המיטיב- עידן, אשר יקראו להלן: "הנתבע").

2. התמורה-
ברוך הסב את הצ'ק ומסר אותו לתובעת. התובעת לא צרפה כל מסמך בכתב המעיד על מתן התמורה הספציפית בגין צ'ק זה. לטענתה, עצם מתן הצ'ק מעיד על כי נתנה כנגדו תמורה שכן, אם לא נתנה כל תמורה, איזו סיבה יש למי מהנתבעים למסור את הצ'ק לתובעת?

מהאמור לעיל נראה לכאורה כי מעמדה של התובעת הוא כשל "אוחז בעד ערך" הנהנה מחזקת התמורה הקבועה בסעיף 29 א' לפקודת השטרות:
29א'- "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך".

אך הסעיף כבר מציין "לכאורה"- כלומר, עסקינן בחזקה הנתנת לסתירה, כאשר נטל ההוכחה מוטל על המבקשים לסותרה, דהיינו הנתבעים. לאחר ניתוח התשתית הראייתית שהוצגה ע"י שני הצדדים, ניתן יהיה לקבוע
אם עמדו הנתבעים בנטל אם לאו, וזאת לאחר שיבחנו מיכלול הראיות בתיק כולל הראיות שהוצגו ושלא הוצגו ע"י הצדדים.


ו. בחינת הראיות:

השאלה העיקרית העומדת לבחינה מחומר הראיות מתייחסת לטענת התמורה.
מטעם התובעת העיד מנהל התובעת ומטעם הנתבעים העידו הנתבעים ועד נוסף מטעמם.



עדות מנהל התובעת:
בניהול תקין של חברה קיימת מערכת הנהלת חשבונות , קבלות, חשבוניות וכד', מהם ניתן ללמוד על ההתקשרויות של החברה עם לקוחותיה.

במקרה הנדון, לא צורפו כאמור העתקי מסמכים אלו לתצהיר התובעת, ומנהלה נשאל בנדון בעת החקירה הנגדית ובין היתר, השיב את התשובות כדלקמן:
ש.
"שאלת בית המשפט :יש קבלה
שמתיחסת לצ'ק הספציפי הזה או לצ'ק שניתן בגינו?
ת.
כן, בשנת 2002 או 3 אחד המחסנים של המשרד היה מאוחסן שם כל הארכיון של המשרד בטעות ע"י השכן נזרק על זה יש לי תצהיר נגרמו לי נזקים מאוד גדולים. נזרקו לי צ'קים מדברים שהם בעלי ערך. יש לי תצהיר של יותר מאדם אחד.
ש.
האם זה נכון שאינך יכול להציג אסמכתא כל שהיא קבלה או חשבונית מס שבעטיו של הצ'ק ניתנה תמורה כלשהיא?
ת.
ברוך אמר שמערכת היחסים היא לתת תמורה במזומן, והוא קיבל מזומן.
ש.
לשאלת בית המשפט: האם יש לך אסמתכתא שתראה שנתת כסף והוא נתן צ'ק?
ת.
הניהול של הקבלות היה ידני לא עבדנו עם מחשב באותם ימים גם לא נהוג לקבל פתק על כל נכיון של צ'ק לכן זה נעשה על סמך אמון
רק מי שהייתי מאמין בו שהוא בסדר. זה הלך לאיבוד. אני יכול להגיש תצהיר של צדדים נוספים".

לטענת המנהל הוצאה חשבונית בגין צ'ק זה אך לשאלה היכן היא נמצאת
ענה :
"המקור אמור להיות אצל ברוך והעתקים באותו מחסנון. רו"ח לא מחזיק את זה. הוא עושה רישומים ומחזיר את הכל. האם הוא צריך לאגור חומר של לקוח הוא צריך מחסנים שלמים"
(מעמ' 23 שורה 23 עד עמוד 24 שורה 5 לפרוטוקול).

ש.
אבל למה אתה לא מוכיח שכן נתת את הכסף?
ת.
גם ברנרד אהרון אמר שהיה בינינו מחזור עסקאות של יותר מ17,000.
ש.
"לשאלת בית המשפט: למה לא פרטת בתצהיר את הנושא של הקבלה? למה לא
פרטת שכל החשבוניות הלכו בטעות לזבל של השכן?
ת.

לא חשבתי על זה".
(עמוד 29 לפרוטוקול שורות 5-9).

לא מצאתי בהסבריו של מנהל התובעת הסבר מספק, המרפא את הפגם הנובע מהעדר כל מסמך בכתב המעיד על "קבלת הצ'ק ומסירת המזומן".
בפועל, לא הוצגה שום אסמכתא בכתב למתן התמורה.

עדות מטעם הנתבעים:
עידן: עדותו של עידן בנדון אין בה משקל רב, אם בכלל, שכן היא מסתמכת על דברים ששמע
מברוך, ובעקרה עדות מפי "השמועה" שאינה קבילה:
"השתלשלות העינינים אח"כ ידועה לי ממר ברנרד (ברוך) , לא מידיעה אישית, לא הייתי מעורב אישית במה שקרה עם הצ'ק אח"כ". (עמוד 13
לפרוטוקול שורות 28-29).

מר גרומברג:
העד מר גרומברג העיד כי ביצע עבודות עבור ברוך ושימש כשליח בשליחויות שנשלח ע"י ברוך ובין היתר בשליחויות שהתייחסו לעסקאות של הלוואות וניכיון צ'קים שבין התובעת לברוך. בס' 3 לתצהירו הוא מצהיר:
"בדרך כלל הגעתי למשרדי החברה עם צ'קים של הנ"ל. לפעמים היו מנכים את הצ'קים מיידית בניכוי של 6-7 אחוז לחודש והיו מוסרים לו את הכסף במזומן ולפעמים מסרתי צ'קים לניכיון מבלי שנתקבלה תמורה כלשהיא בעבור הצ'קים".

בחקירה הנגדית השיב לשאלת ב"כ התובעת:
"ש. את הצ'ק הזה מסרת?
ת. אני לא יכול לומר ספציפית על שום צ'ק ועל שום המחאה אחרת וגם לא על סכום כסף שקבלתי".
גם בעדות זו אין תרומה רבה.

ברוך:
בתצהיר עדות ראשית בס' 2 ו-3 מצהיר ברוך:
"2. נטלתי מהמשיבה הלוואה בסך של 16,300 ₪ וכבטחון לפרעונה מסרתי למר יוסף רביזדה- רז מטעם המשיבה, צ'ק על סך 17,000 ₪ החתום ע"י מר סוכובולסקי עידן
, שהוא בעלה של ביתי.
3. מר יוסף רביזדה – רז נטל את הצ'ק הנ"ל אולם המשיבה נמנעה מלהעביר לי ההלוואה ומשכך, תמורת הצ'ק נכשלה כשלון תמורה מלא".

ברוך בחקירתו, השיב בשלילה כאשר נשאל אם קיבל תמורה עבור הצ'ק (עמוד 19 לפרוטוקול שורות 20-21) וכך גם הצהיר בתצהיר עדות ראשית.


התובעת מצידה, לא יכלה להצביע על שום אסמכתא למתן התמורה עבור הצ'ק הספציפי- לא קבלה , לא חשבונית, דף חשבון או כל אסמכתא שהיא זולת עצם מסירת הצ'ק.
המנעות מהבאת ראיה ללא מתן הסבר סביר ומניח את הדעת פועל לרעת הצד שהראייה בשליטתו. לענין זה נקבע במפורש בע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי פ"ד לה (1) 736, עמ' 762-763:
"דרך זו שנקט אותה המחוקק מקורה בכלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".


לעדותם של עידן והעד גרומברג אין משקל רב כשלעצמן, אלא כשמצטרפות הן לעדויות ברוך ומנהל התובעת, יוצרות הן
ביחד את התשתית הראייתית לקביעת הממצאים הנדרשים למתן פסק הדין.

מניתוח הראיות ועדויות הצדדים עולה שאכן בין התובעת לברוך התקיימה מערכת יחסים עסקית משכבר הימים, כאשר ברוך נהג לקבל הלוואות מהתובעת גם באמצעות ניכוי צ'קים.
התובעת אף ציינה כי הוכנה טיוטת הסכם
הלוואה שלא נחתם (טיוטת ההסכם צורפה כנספח א' לתצהיר התובעת), אך הסכם זה כאמור, מעולם לא נחתם.
לטענת התובעת, מדובר היה בהסכם הלוואה על סך של כ- 300,000 ₪ בצירוף כתב ערבות, משכון והמחאת זכות.

אין ספק שלו היה ההסכם נחתם, ניתן היה לבדוק את מהות היחסים בין הצדדים וההתחשבנות שביניהם בדרך קלה וברורה. התובעת היתה ערה לכך שמן הראוי שיחתם הסכם בין הצדדים, ואף הכינה לשם כך טיוטה. בנוסף לכך, עדותם,
הן של ברוך והן של מנהל התובעת על קיומה של מערכת הלוואות בין הצדדים , מביא למסקנה כי גם הצ'ק נשוא תביעה זו הוא למעשה חלק מאותה מערכת הלוואות שבין הצדדים.

ז. עסקת נכיון צ'קים או עסקת ההלוואה:

אין מחלוקת שהתובעת היא חברה שעיסוקה במתן הלוואות חוץ בנקאיות ומכאן שחל עליה "החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות" , התשמ"ג 1983 (להלן: "החוק").
התובעת מבקשת להתייחס לעסקה כעסקה של "ניכיון צ'קים" ולא כעסקה של הלוואה חוץ בנקאית. אם אקבל טענה זו, הרי שהעסקה לא תהיה כפופה לדרישות החוק, אשר סעיף 2 שבו קובע כי "הסכם ההלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב".
אך דווקא מכלול הראיות מעיד כי המקרה הנדון הוא מקרה של הלוואה חוץ בנקאית.

התובעת נסתה לשכנע את בית המשפט כי מדובר בעסקה של נכיון צ'קים מאחר והנתבע קיבל
עבור צ'ק מעותד שנתן לתובעת כסף במזומן בניכוי העמלה שגובה התובעת.

הנתבע לעומת זאת, ניסה לשכנע את בית המשפט כי למעשה מדובר בהלוואה כאשר הנתבע נתן צ'ק מעותד, ותמורתו היה אמור לקבל כסף במזומן, בניכוי העמלה שנוהגת התובעת לקזז, והמהווה למעשה את הריבית
בגין הלוואה.

בענין זה אני מסכימה עם הנתבעים כי מדובר בעסקה של הלוואה ולא נכיון צ'קים.
בפועל, לאור התשתית הראייתית שהוצגה בפני
י , הצ'ק הנדון היה חלק ממערכת ההלוואות הכוללת שבין הצדדים. אני מגיעה למסקנה זו הן מהעובדה שאין כל מסמך המעיד על קבלת הצ'ק ומסירת הכסף המזומן כנטען ע"י התובעת, והן מדברי מנהל התובעת בעת החקירה הנגדית.

לאור האמור לעיל הרי שלכאורה חל החוק על המקרה הנדון.

תחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות:

בע"א 1259/05 סאלח עג'מי נ. פואקינוס טלמוריס (פורסם בנבו) נקבע:
"חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות חל על מערכת היחסים בין מלווה כספים, למעט תאגיד בנקאי, ללווה, שאיננו תאגיד".

בפס"ד בסעיף 11 עמ' 6 התיחסה כבוד השופטת הלמן אסתר להגדרת עסקה כנכיון צ'קים או כהלוואה וכך היא קובעת:
"אף שהעסקאות בין הצדדים כאן, במסגרתן מסר המערער למשיב כספים תמורת ריבית, הוגדרו כ"ניכיון צ'קים", לא היתה מחלוקת כי מבחינת מהותן ותכליתן של העסקאות היו אלה הלוואות, בהן שמשו הצ'קים בטוחה ואמצעי לפרעון ההלוואות".

גם במקרה הנדון למרות שהתובעת מגדירה את העסקאות כ"ניכיון צ'קים", הרי שבפועל מדובר בהלוואות. ברוך קיבל לטענת התובעת כסף במזומן אשר החזרו נעשה בצ'ק המעותד נשוא התביעה.


הדרישה למסמך בכתב-
סעיף 2 לחוק קובע במפורש:
"הסכם הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב".
לפיכך יש לערוך הסכם בכתב.

אין מחלוקת במקרה הנדון שלא היה הסכם הלוואה בכתב בין הצדדים. ההשלכות המשפטיות הנובעות ממצב זה נקבעו בחוק הנותן סמכויות שונות לבית המשפט ולראש ההוצל"פ, הן לביטול ההסכם כולו והן לעריכת שינויים מתאימים. לכן בקשה התובעת שלא להכנס למסגרת החוק והכתירה את העסקה כעסקת "ניכיון צ'קים".

אלא מאי, משלא יכלה התובעת להצביע על אסמכתא המעידה על מתן התמורה חזרה והתייחסה למכלול ההלוואות שבין הצדדים בהן לא כפר גם ברוך. התובעת למעשה, בקשה להינות משני העולמות, מחד גיסא מהודאתו של ברוך על קיומם של ההלוואות ומאידך גיסא, מחזקת התמורה מעצם האחיזה בצ'ק.

אין מחלוקת בין הצדדים כי היתה קיימת ביניהם מערכת יחסים עסקית , בה קיבל ברוך הלוואות וניכה צ'קים אצל התובעת. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם בגין הצ'ק הספציפי נשוא התביעה שלפניי, נתנה תמורה.

התובעת טוענת כי התמורה נתנה כנגד מסירת הצ'ק ואילו ברוך טוען שהתמורה הובטחה אך לא נתנה.

בנסיבות אלו ולאור מכלול הראיות הקיימות ואלה שאינן, אני מקבלת את טענת הנתבעים כי לא נתנה תמורה ספיציפית בגין צ'ק זה.
אין לי כל דרך לבדוק את מעמדו של צ'ק זה במסגרת ההלואות הכלליות שנתנה התובעת לברוך .

במקרה הנדון
לו היה הסכם בכתב היה הדבר מקל הן על הצדדים ובוודאי שעל בית המשפט בבואו לבחון את העסקה, אך משבחרו הצדדים שלא לעשות כן, לא נותר לי אלא לנסות ולבדוק את העסקאות על סמך המסמכים שבפני
י .

למרות האמור לעיל, לכאורה, גם החזר של חוב קודם יכול להחשב כתמורה וזאת לאור סעיף 26 לפקודת השטרות, הקובע:
"(א) תמורה בת ערך לשטר יכול שתהא-
(1) כל תמורה המספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה.
(2) חוב קודם או חבות קודמת; ודינם כדין תמורה בת ערך בין שהשטר הוא בר פרעון עם דרישה ובין שהוא בר פרעון בזמן עתיד".

במקרה הנדון, אין מחלוקת שהיתה מערכת יחסים עסקית של מתן הלוואות בין הצדדים, וייתכן שהצ'ק הינו חלק ממערכת זו, אלא להוכחת טענה זו היה על התובעת לצרף הסכם בכתב כהוראות החוק ומשלא עשתה זאת, ולאור העדר ראיות נוספות אשר היו אמורות להיות בידי התובעת, נסתרה גם חזקה זו.
על סמך התשתית הראייתית שהוצגה לי, עמדו הנתבעים בנטל להוכחת טענתם כי לא נתנה תמורה בגין הצ'ק הספציפי הזה, ומשכך, נשמט הבסיס לחזקות התמורה הקבועות בפקודת השטרות.

לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעים סך של 1,500 ₪ +מע"מ הוצאות ושכ"ט עו"ד תוך 30 יום.





ניתן היום, ג' בשבט, תשס"ט (28 בינואר 2009), בהעדר הצדדים.

חנה קלוגמן
, שופטת
בית משפט השלום-מחוז תל אביב
בשבתו בהרצליה-בן גוריון 31, הרצליה








א בית משפט שלום 34763/07 ת.א.מ.מ שווק ומסחר בע"מ נ' סוכובולסקי עידן, ברוך ברנד אהרון (פורסם ב-ֽ 28/01/2009)