פסקי דין על נ.צ. גב' עדנה גרוס | פסקי דין על נ.צ. מר אילן פלטו | פסקי דין על חלימה מוסראתי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

3028/07 בל     29/01/2009




בל 3028/07 נ.צ. גב' עדנה גרוס, נ.צ. מר אילן פלטו, חלימה מוסראתי נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

-
1
-




בתי הדין לעבודה

בל 003028/07
מספר תיק:
בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב יפו


29/01/2009
כב' השופטת נטע רות

בפני

:



נ.צ. גב' עדנה גרוס
נ.צ. מר אילן פלטו







בעניין
:
חלימה מוסראתי

התובעת


ע"י ב"כ עו"ד מאג'ד סאבא




-
נ
ג
ד
-



המוסד לביטוח לאומי
הנתבע


ע"י
ב"כ עו"ד אורית הרצוג


פסק דין

1.
ביום 30.1.07 הודיע פקיד התביעות של הנתבע לתובעת על שלילת זכאותה לגמלה להבטחת הכנסה החל מחודש 6/06. זאת, מהטעם שעל פי המידע המצוי בידי הנתבע יש לתובעת בן זוג.

מכאן התביעה שבפני
נו.

2.
בדיון שהתקיים ביום 26.6.07 הוגדרה הפלוגתא הצריכה להכרעה בתיק זה כדלקמן:
האם כדין נשללה זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 6/06 בגין מגורים משותפים עם בן זוג ו/או שימוש ברכב של בן זוגה ו/או אי דיווח על הנתונים בדבר מגורים משותפים למוסד ו/או בגין כך ששניים מילדיה של התובעת אינם מתגוררים עימה אלא עם אביהם.

3.
בתצהיר העדות הראשית שהגישה התובעת לביה"ד מיום 2.4.08 היא העידה כי הינה בת 41, גרושה ואם ל-7 ילדים, אשר 5 מהם נולדו לה מנישואיה הקודמים עם מר מוחמד אלג'עפרי. לדברי התובעת, לאחר הגירושים וביום 6.4.04 נולדה לה בת נוספת בשם טאמם וביום 23.6.07 נולדה לה בת נוספת בשם סוריה וזאת מהקשר שלה עם גבר בשם עלי אבו-מועמר (להלן: "עלי").

לגרסת התובעת, בתקופה הרלבנטית לתביעה שהו עימה בביתה ברח' גולומוב 35/6 ברמלה שני ילדיה מנישואיה הקודמים – מהדי וסיג'וד וכן בתה טאמם. לגרסת התובעת, בן זוגה עלי לא התגורר בביתה, אך היה מבקר בו.
התובעת אף ציינה כי היא לא השתמשה ברכב של בן זוגה עלי באופן קבוע וכי לכל היותר עשתה שימוש ברכב זה פעמיים בלבד לצרכים חיוניים. לדברי התובעת בתצהירה, שני ילדיה מנישואיה הקודמים – מהדי וסיג'וד שהו במחיצתה כמחצית השבוע ובשאר הימים שהו עם אביהם.

4.
נקדים ונציין כי אין בידינו לקבל את גרסת התובעת כמופיע בתצהירה מאחר ושוכנענו כי גרסה זו אינה אמינה ומתנכרת לאמת כהוויתה. זאת, מהטעמים שיפורטו להלן.

5.
ראשית יאמר - כי יש לתמוה על הניסוח החסר שבתצהיר התובעת, אשר אינה מפרטת מיהו אביה של הבת טאמם, ילידת 6.4.04 ואף אינה מפרטת מתי נוצר הקשר בינה לבין בן זוגה עלי, שמיחסיה עמו נולדה בתה סוריה ביום 23.6.07.

התובעת הודתה בעדותה בביה"ד ואף בדבריה בפני
חוקר הנתבע, במסגרת ההודעה מיום 9.1.07 (נ/1), כי היא מסרה לנתבע נתונים שאינם אמת:

כך למשל, זיהתה התובעת בתחילה את הגבר שנכח בביתה בעת ביקורו של חוקר הנתבע כאחיינה ששמו עלי אבו מועמר, הבן של אחותה אמנה ולא - כבן זוגה

(ראה - עמ' 1 ל-נ/1 ש' 3-7)
.
רק לאחר שעומתה התובעת עם העובדה כי מבדיקה שנערכה במחשבי הנתבע הגבר שנכח בביתה היה בנה של אישה אחרת, היא השיבה:
"אני פחדתי ואני מצטערת אני מעכשיו אגיד רק את האמת הבחור הזה הוא חבר של אח שלי והוא גם חבר שלי ואסור שאף אחד ידע על הקשר בינינו כי זה פגיעה בכבוד המשפחה..."

משמע – התובעת הודתה למעשה כי ניסתה להונות את חוקר הנתבע עת שציינה כי הגבר ששהה בביתה בעת ביקורו של החוקר היה אחיינה ולא בן זוגה.

למעלה מן הדרוש, יאמר - כי אין בידינו לקבל את הסברה של התובעת, לפיו היא פחדה להגיד את האמת מחשש פן יבולע לה בשל "הפגיעה בכבוד המשפחה". הסבר זה אינו סביר בהתחשב בכך שלתובעת נולדה ילדה בשם טאמם כבר בשנת 2004 לאחר גירושיה ובלא שנישאה בשנית ובהתחשב בכך שהריונה השני (עם הבת סוריה) לא היה ענין הניתן להסתרה.

6.
התובעת מסרה לחוקר הנתבע כי הקשר בינה לבין עלי אבו מועמר נמשך כחצי שנה; דהיינו – כי קשר זה התקיים, אף לדבריה, בתקופה הרלבנטית לתביעה.

בהודעתה לחוקר הנתבע אף הודתה התובעת כי עלי ישן בביתה, אלא שלדבריה הוא נהג לעשות כן "יום כן ויום לא". למותר לציין כי גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסת התובעת בתצהירה, שם הכחישה מגורים משותפים עם עלי
(ראה – עמ' 2 ל-נ/1 ש' 12-15)
.

7.
בעדותה בביה"ד שבה התובעת והעידה כי היא מסרה דברי שקר לחוקר הנתבע עת שציינה בפני
ו כי עלי הוא אחיינה ולא בן זוגה
(ראה - עמ' 4 לפרוטוקול ש' 10-14)
. אלא שבביה"ד ניסתה התובעת לתרץ את אי אמירת האמת כאמור בפחד מפני החוקר (להבדיל מפחד מתוצאות הפגיעה ב"כבוד המשפחה" כפי שציינה בהודעתה נ/1) ובלשון הפרוטוקול:
"ש.
אם שיקרת בהתחלה למה נאמין לך עכשיו שאינך משקרת?
ת.
עכשיו אני אומרת את האמת. אז פחדתי מהחוקר.
ש.
למה פחדת מהחוקר?
ת.
פתאום בא אלי.... בהתחלה שיקרתי כי פחדתי. זו היתה טעות."



(ראה - עמ' 4 לפרוטוקול ש' 15-18)
.

8.
זאת ועוד אחרת, בדו"ח סיכום החקירה שערך חוקר הנתבע – מר אדיר ששון, הוא ציין כי הוא ביקר בביתה של התובעת ביום 9.1.07 וכי נמסר לו ע"י השכנים כי התובעת מתגוררת עם בן זוג בשם עלי וכי יש להם כלי רכב. החוקר אף ציין כי בעת החקירה נכח בבית עלי וכן כי בבית נראו חפצי גבר במקלחת (סכיני גילוח, מכונת גילוח ומוצרי טואלט של גבר) ובגדי גבר בארון בחדר השינה.
במסגרת הודעתה לחוקר הנתבע (נ/1) התבקשה התובעת להסביר למי שייכים בגדי הגבר המקופלים בארון וכן סכיני הגילוח ומוצרי הטואלט במקלחת ועל כך השיבה כי פריטים אלה שייכים לאחיה האני המתגורר ברמלה
(ראה - עמ' 4 ל- נ/1 ש' 1-3)
.
התובעת התקשתה ליתן הסבר משכנע לחוקר הנתבע – מדוע ולמה מצא אחיינה האני לנכון לאחסן את בגדיו ואת מוצרי הטואלט שלו בביתה
(ראה - עמ' 4 ל- נ/1)
.

9.
בחקירתה הנגדית בביה"ד הכחישה התובעת מכל וכל את אשר הודתה בו בהודעתה ביחס להימצאותם של פרטי גבר בדירתה ובלשון הפרוטוקול:
"ש.
נכון כשהחוקר היה בדירה היו חפצים של גבר במקלחת?
ת.
לא. היה סכין גילוח והסברתי לו שזה בשביל הרגלים שלי. לא היתה מכונת גילוח.
ש.
בגדים מקופלים של גבר בארון?
ת.
לא היה. זה הוא הוסיף."



(ראה - עמ' 5 לפרוטוקול ש' 11-14)
.

דא עקא, שבחקירתה הנגדית הודתה התובעת כי היא חתמה על ההודעה שנתנה לחוקר הנתבע (נ/1), זאת שעה שבהודעה ומעל לחתימה נכתב כי החתימה נעשתה לאחר שההודעה נקראה ותורגמה לשפה המובנת לתובעת לאחר שהיא (התובעת) אישרה את נכונותה.

10.
נוסיף, כי מהראיות שהוצגו בפני
ביה"ד אף עולה כי התובעת נהגה לעשות שימוש קבוע ברכב: כך למשל, העידה התובעת כי לחברה עלי יש סובארו צהוב משנת 98' וכי היא משתמשת ברכב זה
(ראה - עמ' 2 ל- נ/1 ש' 17-20; עמ' 3 ש' 1)
.

כן יאמר כי במסגרת הודעתה ומשנשאלה התובעת באיזו תדירות היא משתמשת ברכבו של עלי היא השיבה: "האמת יוצא לי כל יום להשתמש ברכב שלו". לאחר מכן, חלה תפנית בדבריה והיא הוסיפה: "סליחה התבלבלתי ולא הבנתי אני משתמשת ברכב שלו רק פעמיים שלוש מאז שאני מכירה אותו"

(ראה - עמ' 3 ל- נ/1 ש' 10-13)
.

בהמשך דבריה הודתה התובעת כי היא משתמשת ברכב נוסף השייך לאחיה – סובארו בצבע לבן
(ראה - עמ' 5 ל- נ/1 ש' 4-5; ש' 15-17)
.

11.
לאור כל האמור, אנו קובעים אפוא כי גרסתה של התובעת בתצהירה אינה אמינה וכי ממכלול הראיות עולה כי התובעת התגוררה בתקופה הרלבנטית לתביעה עם בן זוג (מר עלי אבו מועמר) – אבי ילדתה סוריה ויתכן שאף אבי הבת טאמם וכן כי התובעת עשתה שימוש קבוע ברכב.
אי לכך, אנו דוחים את התביעה.

12.
לפני סיום נציין כי על אף שמדובר בתביעה להבטחת הכנסה סבורים אנו כי יש מקום להשית הוצאות על התובעת מאחר ועל פי התרשמותנו היא ניסתה להונות את הנתבע ובכך לזכות בגמלה שאינה מגיעה לה.
אי לכך, אנו מחייבים אותה בתשלום הוצאות משפט לנתבע בסך של 1,500 ש"ח (לתשלום תוך 30 יום).

13.
המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

ניתן היום, ד' בשבט, תשס"ט (29 בינואר 2009) בהעדר הצדדים.

נ.צ. גב' עדנה גרוס

נ.צ. מר אילן פלטו

נטע רות
, שופטת
קלדנית: דפנה ענוה-רז







בל בית דין אזורי לעבודה 3028/07 נ.צ. גב' עדנה גרוס, נ.צ. מר אילן פלטו, חלימה מוסראתי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 29/01/2009)