פסקי דין על פצ'ניק רחל | פסקי דין על כהן שמואל | פסקי דין על כהן פנינה ואח' | פסקי דין על אביאסף אבנר | פסקי דין על נווה אקדמיה |

6125/05 תק     11/06/2006




תק 6125/05 פצ'ניק רחל, כהן שמואל, כהן פנינה ואח' נ' אביאסף אבנר, נווה אקדמיה בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט לתביעות קטנות ת"א
תק 006125/05

יחד עם 6126/05 + 6127/05

בפני
כב' השופטת אילני יעל

תאריך:
11/06/2006



בעניין
:
תק 6125/05

פצ'ניק רחל


התובעת


תק 6126/05
1. כהן שמואל
2. כהן פנינה

התובעים


תק 6127/05
1. בר-אבן משה
2. בר-אבן רבקה

התובעים


נגד



1. אביאסף אבנר

2. נווה אקדמיה בע"מ

נתבעים



פסק דין


לפני שלוש תביעות שעניינן אחד ושהדיון בהן אוחד. כל אחד מהתובעים, בשלוש התביעות, תובע מהנתבעים סך של 5,000 ₪.

ר ק ע

1.
התובעים, חמישה במספר, השתתפו בטיול מאורגן לקרואטיה וסלובניה בתאריכים 17.5.05 עד 24.5.05. הנתבעת מס' 2, באמצעות מנהלה הנתבע מס' 1, אירגנה את הטיול. עלות הטיול
860$ דולר לכל אחד מהתובעים בתק 6126/05 ו- 6127/05, ו-1,171$ לתובעת בתק 6125/05 (בשל תוספת עבור מגורים בחדר יחיד).

קבוצת המטיילים, כארבעים איש, כללה כאלה המגדירים עצמם "חילוניים" וכאלה המגדירים עצמם "דתיים" או "מסורתיים".

טענת התובעים, בתמצית, היא, שהנאתם מהטיול נפגמה, שכן "ארגון קבוצה המורכבת מדתיים וחילוניים – ערוב מין שבאינו מינו – אינה מאפשרת אותה הנאה שאנשים שילמו עבורה ואשר הנתבע התחייב לתת אותה.". כך, בלשון התובעים, בכתבי הטענות.


2.
אקדים כבר עתה ואציין: התובעים ידעו מראש שמדובר בקבוצה 'מעורבת'. הם פנו לנתבעת בעקבות פרסומים שהעתקם צורף על ידם לכתבי הטענות, ובפרסומים אלה נרשם מפורשות: "מתאים גם לציבור הדתי", וכן: "הציבור הדתי נדרש לוודא התאמת כשרות בעת ההרשמה". גם בפגישה שקיימה הנתבעת עם נרשמי הטיול, לקראת הטיול, הועלו הדברים מפורשות, השתתפו בפגישה גם חובשי כיפה, ודובר בה על נושא הכשרות.

עוד אקדים, בטרם אפרט את טענות התובעים, שעיקר הטענות מכוונות לנושא אחד (למעט טענה אחת) והוא - האוכל שהוגש וסופק למשתתפי הטיול בשל מגבלות הכשרות, והשפעת מגבלות אלה על הנאתם של התובעים מהטיול.

טענות התובעים, בפירוט:

3.
בערב הראשון הופנו למטבח ששירת את קבוצת משתתפי הטיול בלבד, ובמסגרת ארוחת הערב הוגשו דגים בלבד, ללא בשר, מטעמי כשרות. רק לאחר "שהקימו צעקות" הוגש להם גם בשר מחדר האוכל ששירת את אורחי המלון האחרים.

4.
למחרת, בארוחת הבוקר, שוב נאלצו לאכול בחדר האוכל שיוחד לקבוצה, ושכלל מזון כשר ובכלים חד פעמיים.

5.
בסלובניה (בה שהתה הקבוצה במשך חמישה ימים מתוך 7 ימי הטיול) שוכנו המטיילים במלון

prisank
. הארוחות לקבוצה הוגשו במלון

larix
הממוקם בצמוד למלון זה ובו הוכן והוקצה מקום ומזנון מיוחד לשומרי הכשרות. ביום ששי אורגנה ארוחת הערב לקבוצה כולה במלון

larix
ובמסגרתה הוגשה ארוחה כשרה ובכלים חד פעמיים. התובעים הקימו מהומה ודרשו בתוקף לעבור לבית המלון

prisank
ולחדר האוכל הכללי, ורק בעקבות המהומה ודרישתם התקיפה, נענתה בקשתם.

6.
טענתם האחרונה של התובעים, שאינה קשורה בכשרות המזון, היא על כך שבשבת בערב, טרם יציאת השבת, נלקחו המטיילים שאינם שומרי שבת, לטיול בטירת בלד, ונדרשו לשלם 12 אירו עבור הנסיעה. בהמשך הטיול, ביום שני, נלקחה הקבוצה כולה לטירה, מבלי שנדרשו לשלם תשלום כלשהו. התובעים קובלים על כך שנגבה מהם תשלום ועל כך שביקרו פעמיים בטירה, שלא לצורך.

טענות הנתבעים:

7.
בארוחת הערב הראשון, הוגשו דגי פורל, ומי שביקש מנת בשר יכול היה לקבלה מהמזנון הכללי, וכך היה.

8.
בחמשת ימי הטיול בסלובניה, השתכנה הקבוצה בבית מלון

prisank
. הארוחות הוגשו במלון

larix
הצמוד לו. גם במלון

larix
קיים מזנון כללי, ששירת את אורחי המלון, לצד המזנון הכשר שיוחד לקבוצה. התובעים נהנו למעשה משני המזנונים. מי מהם שרצה יכול היה לאכול מהמזנון שיוחד לקבוצה, ובנוסף יכול היה לאכול, ואכל, מהמזנון הכללי. ביום ששי נעשה ניסיון לקיים ארוחת ערב משותפת לקבוצה, מתוך מחשבה וכוונה שארוחה כזו תהווה חוויה מהנה ומגבשת לקבוצה. אלא שלא כך היה. התובעים הביעו טרוניה על כך שנאלצו לאכול מזון כשר ובכלים חד פעמיים, ועל כן, לבקשתם, אכלו, ממועד זה ואילך, בחדר האוכל הכללי של בית המלון

prisank
בו שהו.

9.
הסיור במוצאי השבת, לטירת בל"ד, אורגן, בהמלצת המדריך שלמה ששון, שסבר שיהיה בו בסיור כדי לגרום הנאה למטיילים. מראה הטירה או המראה הנשקף ממנה בשעות הערב הוא מרהיב ויפה יותר מהמראה בשעות היום. נוסף על כך, בעונה בה נערך הטיול, התקיימו בבית קפה הסמוך לטירה מופעי מוזיקה שונים. אלה נערכו בעונה זו, בימי ו' ושבת בלבד. המטיילים נלקחו לסיור ב"סובב בלד", ובילו בבית הקפה. בשל יציאת השבת בשעה מאוחרת (21.30) לא יכלו המשתתפים הדתיים ליהנות מסיור זה. התשלום - 12 אירו – נגבה עבור ההסעה בשעות הערב.

הכרעה

10.
שמעתי את עדויות הצדדים והעדים מטעם הנתבעים, עיינתי במסמכים הרלוונטיים, ביניהם מודעת הפרסום של הנתבעת, מכתב "הקבוצה החילונית" למדריך הקבוצה מיום 23.5.05, מכתב מאת אחת המשתתפות בטיול לנתבע, ומכתב המדריך שלמה ששון בתשובה לטענות שהועלו בכתבי התביעה.

לאחר שבחנתי את כל אלה הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות.

11.
בכתב התביעה טוענים התובעים שהנתבע התרשל בכך שלא עדכן אותם "בשיתוף האנדרוגינוסי הזה" (סעיף 16 לכתב התביעה), ולא התריע מראש על הקשיים והמגבלות שכל נוסע שאינו דתי נוטל על עצמו (סעיף 17). כפי שציינתי בפתח פסה"ד, התובעים ידעו מבעוד מועד שהקבוצה 'מעורבת', שיהיו בה חילוניים לצד דתיים, ושעבור האחרונים יוגש מזון כשר ותיערך התאמה לצרכיהם אלה. הנתבעים מילאו את חובתם לגילוי נאות, ומסרו לתובעים מידע זה.

התובעים אישרו בפני
שידעו שיש דתיים בקבוצה, וכן שבמהלך הפגישה המוקדמת הועלה נושא הכשרות, אלא שלטענתם: "לא חשבתי שהם יהיו הרוב ושאנחנו נהיה המיעוט", כך בלשון התובעת, הגב' פצ'ניק.
מעבר לכך שעובדה זו אינה נכונה (על פי עדות הנתבע מנתה הקבוצה 37 איש מתוכם 12 שהוגדרו דתיים, כך גם על פי עדות מר ישי יוסף, משתתף בטיול, המגדיר עצמו "חילוני"), לא הצלחתי לרדת לסוף הטענה. הרי בין אם מספר הדתיים היה רב יותר ממספר החילוניים, בין אם לאו, התאמת הכשרות לצרכיהם הובטחה ונדרשה בכל מקרה, והדברים היו ידועים לתובעים, ומראש.

אם כוונת התובעים בטענה זו היא שכל עוד מדובר במיעוט קטן במיוחד של דתיים, כזה שאינו מורגש, הדבר היה מקובל עליהם, אך מעבר לכך מדובר בנטל קשה מידי, כי אז דעתי היא שאם היתה רשלנות כלשהי, היתה זו של התובעים דווקא. הנתבע, כאדם סביר, לא יכול ולא צריך היה להעלות בדעתו שמספר המשתתפים הדתיים ביחס לאלה החילוניים, הוא גורם בעל חשיבות כשמדובר בטיול משותף. ככל שהיתה לכך חשיבות מנקודת מבטם הסובייקטיבית של התובעים, היה עליהם לברר נקודה זו עד תום טרם יציאתם לטיול. משלא עשו כן, אין להם להלין (ככל שיש סיבה להלין) אלא על עצמם בלבד.
על כן אני דוחה את הטענה לפיה כשלו הנתבעים במילוי חובת הגילוי הנאות המוטלת עליהם כמארגני הטיול.

12.
ממכלול העדויות והראיות שוכנעתי שלמעט ארוחת יום השישי שבעקבותיה הועלו טרוניות מצד התובעים, יכלו המשתתפים בטיול, שלא הקפידו בדיני כשרות, ליהנות הן מהארוחות הכשרות שסופקו לקבוצה והן ממזנון חדר האוכל הכללי. הדברים עולים מעדויות הנתבע והעדים מר ישי יוסף ומר וולהנדר מאיר שהשתתפו בטיול, וממכתב המדריך ששון. אף התובעים עצמם אישרו זאת, גם אם ב"חצי פה" ובתוספת הסתייגויות תמוהות משהו (כגון עדות הגב' כהן: איך יכולה להיות אווירה נהדרת כשיושבת מישהי עם הגב אלי כי לא נעים לה לראות שאני אוכלת לא כשר? או עדות הגב' פצ'ניק אשר אישרה בתשובה לשאלתי שמי שלא חפץ במנת הדגים שהוגשה ביום הראשון קיבל את מנת הבשר שהוגשה לאורחי המלון, אלא ש"טעמו היה כשל סולייה".).

העד מר ישי יוסף העיד ברורות: "אנחנו, כחילוניים, אכלנו איפה שרצינו, ולא היתה כל בעיה בעניין זה".

מר יוסף העיד על כך שכל העניין היה שבערב אחד (הוא ערב יום ששי בו ניסה מדריך הטיול לארגן ארוחה משותפת לקבוצה) עלתה טרוניה, ובעקבות כך יושב העניין בשיחה עם המדריך, והוסדר, באופן שבו ממועד האירוע ואילך, אכלו התובעים, וכל מי שחפץ בכך, בבית המלון

prisank
בו שהו, בו חדר אוכל כללי בלבד.


מדריך הטיול, מר ששון, סבר לתומו שארוחה משותפת לקבוצה כולה, ביום ששי בערב, תהיה בגדר חוויה מהנה ומגבשת לקבוצה. משהסתבר לו שלא כך הדבר, והתובעים כעסו ומחו על שאולצו להשתתף בארוחה כשרה על המשתמע מכך, פעל ליישור ההדורים והסדיר שבהמשך יאכלו התובעים את ארוחותיהם בבית המלון,

prisank
, במטבח הכללי. יצוין שגם במלון

larix
יכלו המטיילים ליהנות הן מהמזנון הכשר והן מהמזנון הכללי ומהאוכל שהוגש לשאר אורחי המלון.

לא זו בלבד שאיני מוצאת במעשי המדריך מטעם הנתבעים רשלנות או הפרה של התחייבות כלשהי שלהם, אלא שלדעתי מן הראוי היה לשבחו על דרך טיפולו בנושא, ולא לגמול לו בתביעה (הגם שזו לא הוגשה כנגדו – ברי כי בעקיפין מכוונות הטענות, או חלקן, גם אליו).

13.
ספק התעורר בי גם באשר לתום לבן וכנותן של טענות התובעים בנושא הכשרות ובמיוחד באשר לאופן ולמידה שבו פגמו הדברים בהנאת הטיול, כפי שטענו. ואסביר את הבסיס לספקותיי. ביום 23.5.05, ביומו האחרון של הטיול, כתבו חלק ממשתתפי הטיול, אשר כינו עצמם בראשית המכתב כ"קבוצה החילונית", מכתב למדריך הטיול, מר ששון. (המכתב צורף לכתב ההגנה). במכתב הודו לו הכותבים על התייחסותו האנושית והחמה לאורך הטיול אך העלו בפני
ו שתי השגות אותן הגדירו "שתי חריגות" שנראו בעיניהם בלתי תקינות. ההערה הראשונה התייחסה לטיול לטירת בלד, והשנייה לטיול לבית חרושת שלדעת הכותבים ניתן היה לכלול במסגרת תכנית הטיול. בסופו חזרו הכותבים והודו למר ששון: "ועם כל זאת, דע לך שלמה שיש לנו חיבה רבה אליך והרגשנו ידידות ואנושיות מצידך ונהנינו מאד מהטיול.".
על המכתב חתמו כשמונה משפחות – וביניהם התובעים שבפני
.


ספק רב בעיני אם היו התובעים חותמים על מכתב זה לו נפגעה הנאתם מהטיול באופן כזה ובעוצמה כזו כפי שתיארו בתביעתם ובעדותם בפני
, ושהובילו אותם להגשת התביעות בהן תבעו סכום הגבוה מעלותו הכוללת של הטיול.

יתרה מכך, על אף שהועלתה בו, במכתב, ביקורת (כך שלא ניתן לראות בו כמכתב שנכתב מטעמי נימוס בלבד), אין בו זכר לטענות הקשורות למגבלות הקשות שנאלצו לסבול בשל מגבלות הכשרות.

לספקות אלה יש להוסיף את עדויותיהם, הכנות, של מר ישי ("חילוני") ומר וולהנדר ("דתי") אשר שללו מכל וכל את טענות התובעים, והעידו, שניהם, שמי שרצה לאכול כשר אכל כשר, ומי שלא, אכל את שהוגש לכלל אורחי המלון, שהאווירה בטיול היתה טובה, ושהטיול היה מוצלח ומהנה ביותר.

14.
באשר לטיול לטירת בלד במוצאי השבת – גם אם טעה מדריך הטיול כשהחליט להוציא את הקבוצה לאתר בשעות הערב על מנת שיהנו מהמראה בשעות אלה ומבית הקפה בשעות בהן מופעלת בו מוזיקה, אין במעשה משום רשלנות כלשהי, או הפרת התחייבות, אלא לכל היותר מדובר בשיקול דעת מוטעה, וככזה אין בכך כדי להטיל חבות כלשהי לפיצוי או להשבת התשלום ששולם עבור ההסעה. למעלה מן הצורך אוסיף שגם בטיול פרטי נוטל המטייל ביודעין ומראש את הסיכון שמקטע כזה או אחר של הטיול ימצא, בדיעבד, ככזה שניתן היה לוותר עליו, וכן לוקח הוא בחשבון מראש את האפשרות שתגרמנה הוצאות שונות שלא ניצפו מראש, ובמדויק, במיוחד כשמדובר בהוצאות בסכומים נמוכים.

15.
עסקינן בטיול מאורגן לקבוצה של כ- 40 משתתפים, שונים זה מזה באופיים, באורחות חייהם, בטעמם. אך טבעי הוא שמעת לעת תתרחשנה תקלות כאלה או אחרות במהלך הטיול. טבעי גם שהחלטה כזו או אחרת של מדריך הטיול תתאים ותערב לחלק מהקבוצה ותכעיס או תאכזב אחרים. ואולם, לא כל תקלה מהווה הפרה של התחייבות מארגן הטיול לספק טיול מהנה ומוצלח. דרושה מידה לא מבוטלת של קנטרנות כדי להגיש תביעה ולדרוש פיצוי בסכום העולה על עלות חבילת הטיול כולה, בגין חוסר שביעות הרצון מארוחת יום השישי, או מכך שביום הראשון לטיול הוגש לתובעים דג פורל ורק לאחר שדרשו זאת, הוגש גם בשר, או בשל הטיול לטירת בלד במוצאי השבת.


סוף דבר

. התובעים יצאו לטיול מאורגן עם קבוצת מטיילים שכללה מטיילים חילוניים לצד מטיילים דתיים. הם ידעו והסכימו לכך, מעצם הזמנתם, מראש. הם לא נדרשו לשמור שבת, וטיולם לא הושבת ביום זה. הם לא נדרשו להתפלל או להשלים מניין. איש לא העלה דרישות הקשורות ללבוש שלבשו או כל מגבלה אחרת שניתן להעלות על הדעת. הם גם לא נדרשו לאכול מזון כשר אלא יכלו, על פי בחירתם, ליהנות מהמזון שהוגש לאורחי המלון, או, אם חפצו בכך, לאכול מאכלים כשרים עם קבוצת שומרי הכשרות. הם התבקשו, באוכלם ממאכלי המלון שאינם כשרים, שלא לערב בין מאכלים אלה למאכלים הכשרים שהוגשו בכלים אחרים, על מנת שלא להטריפם. זו היתה המגבלה ה"כבדה" שהוטלה עליהם. זו, והניסיון לקיים ארוחת ערב משותפת ביום ששי בערב.

צדק הנתבע שמדובר בתביעה קנטרנית. וצדק הוא בדבריו שמוטב היה לה לתביעה זו שלא תוגש.

אני דוחה את שלוש התביעות ומחייבת כל אחת מקבוצות התובעים לשלם לנתבעים (יחד) הוצאות משפט בסך 600 ₪, בכל אחת מהתביעות.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום ט"ו בסיון, תשס"ו (11 ביוני 2006) בהיעדר הצדדים.



יעל אילני, שופטת












תק בית משפט לתביעות קטנות 6125/05 פצ'ניק רחל, כהן שמואל, כהן פנינה ואח' נ' אביאסף אבנר, נווה אקדמיה בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/06/2006)