פסקי דין על צלישר שלום | פסקי דין על צלישר אביבה | פסקי דין על צלישר לביא ואח' | פסקי דין על קווי חופשה בע"מ

7864/05 תק     29/11/2005




תק 7864/05 צלישר שלום, צלישר אביבה, צלישר לביא ואח' נ' קווי חופשה בע"מ




בעניין:

7



בתי המשפט



בית משפט לתביעות קטנות ת"א
תק 007864/05


בפני
:
כב' השופטת הדסה נאור
תאריך:
29/11/2005




בעניין
:
1 . צלישר שלום

2 . צלישר אביבה
3 . צלישר לביא
4 . צלישר ראם





תובעים

נ
ג
ד


קווי חופשה בע"מ






נתבעת




פסק דין

ביום 14.7.05 בשעה 12:20 לערך הזמינו התובעים, זוג הורים ושני ילדים, כולל תינוק, חופשה משפחתית, ל-7 לילות באנטליה ליציאה באותו יום בשעה 18:55, תמורת סכום כולל של 1,160 דולר, אצל הנתבעת.
לטענת התובעים, הבטיחה להם סוכנת הנסיעות של הנתבעת כי תמורת המחיר ששילמו, יקבלו מלון מפואר ברמה של 5 כוכבים דה-לוקס, כולל מופעים ואטרקציות לילדים, הופעות, פארק מים, בריכה (חיצונית ופנימית), שעשועים לילדים ולמשפחה בכל משך השהות, דיסקו, סאונה וג'קוזי.
התובעים מאשרים כי במהלך המו"מ הטלפוני עם סוכנת הנסיעות, ניסתה סוכנת הנסיעות להזמין עבורם 3 בתי מלון אחרים, לטענתם, ברמה של 5 כוכבים דה-לוקס, אולם, לאחר בירור ובדיקה,
הודיעה להם כי אין מקום פנוי בבתי מלון אלה, ומשכך סגרה עבורם את מלון "אופו". לטענתם, מסרה להם סוכנת הנסיעות כי מלון זה הינו אף הוא ברמה של 5 כוכבים דה-לוקס, חדש ביותר, עם אטרקציות ופעילויות רבות לילדים ולמשפחה, וכן כי המלון נמצא במקום מרכזי באנטליה, בלב העיר, בטיילת, עם חוף ים פרטי.
סוכנת הנסיעות העידה מטעם הנתבעת, וסיפרה כי מאחר שההזמנה לנסיעה נתבקשה שעות ספורות בלבד לפני מועד היציאה מן הארץ, לא הצליחה להשיג עבורם מקומות בבתי מלון אחרים, אולם בכל מקרה, לא דובר היה בבתי מלון של 5 כוכבים דה-לוקס, אלא במלונות של 5 כוכבים.
לדבריה, ההבדלים בין בתי המלון השונים אשר הוצעו לתובעים לבין המלון אשר בסופו של דבר הוזמן עבורם, מתבטאים גם במחיר ה"חבילה", כאשר ההבדל נע בין מחיר של כ-400 דולר לאדם במלון אותו הזמינה עבורם, עד ל-800 דולר לאדם, באחד מהמלונות האחרים.
לטענתה, התובעים ביקשו לצאת "בכל מחיר", ולפיכך, טרחה וחיפשה עבורם מלון ברמה של 5 כוכבים, אשר יהיה בו חדר פנוי.
התובעים תיארו בהרחבה מרובה בכתב התביעה שהגישו, ואף הוסיפו על כך בעל פה במהלך הדיון, את אכזבתם המרובה מהמלון אשר הוזמן עבורם על ידי הנתבעת, אשר לא מילא אחר ציפיותיהם ואת עוגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מכך. לטענתם, אף כי המדובר במלון המוגדר כמלון בעל 5 כוכבים, הרי שהתנאים במלון והשירותים בו אינם עולים על מלון של 3 כוכבים, ואף צירפו לכתב תביעתם מכתב ממחלקת פניות הציבור של סוכנות הנסיעות "גוליבר", ולפיו האחרונים
נוהגים לומר מפורשות לכל לקוחותיהם שהמלון הנ"ל הינו פשוט, ולמרות דירוגו התורכי כ-5 כוכבים, הם מדרגים אותו כ-3 כוכבים בלבד, וקובלים על כך שהנתבעת לא טרחה להתריע לפניהם על רמת המלון.
התובעים טענו כי על אף שהובטח להם כי במלון אטרקציות לילדים, הרי שכאלה לא היו. לא היה מדובר, לטענתם, במלון חדש, אלא במלון "עזוב, נטוש ומוזנח", אשר נפתח רק זמן קצר לפני הגעתם למקום. במקום שהו באותה עת אנשי המאפיה הרוסית, מוסלמים מאירן, ערב הסעודית, שיכורים וחשיש, ובמלון היה ריח רע של עישון נרגילות וחשיש, וכן כי חשו בעויינות עובדי המלון כלפי האורחים היהודיים, אשר היתה בוטה וגלויה לעין.
חדר האוכל, על פי תיאורם, היה מלוכלך, ועלתה ממנו צחנה מאוכל לא טרי וממוחזר. בנוסף, לא היה שירות ניקיון ואיסוף פסולת מהחדרים.
עוד הוסיפו וטענו כי במלון לא היה חדר "תקין" והחליפו להם 5 חדרים עד שנמצא חדר שגם בו לא היה מקום ל-4 נפשות, ולא היו מיטות נפרדות לילדים. על אף שהובטח שיהיה מיזוג בחדר, החדר לא היה ממוזג, והתובע הסובל מאסטמה, סבל מהעדר מזגן בחדר. כמו כן, לא היה בחדר מיני-בר לאוכל לתינוק.
התובעים אף קבלו על האיחור ביציאת הטיסה בכ-6 שעות
ועל כך כי על אף שהובטח להם
שהמחיר כולל "העברות" משדה התעופה למלון וחזרה, הרי שבהגיעם לשדה התעופה באנטליה, לא מצאו הסעה מאורגנת ונאלצו לנסוע במונית פרטית, משדה התעופה למלון.
טענה נוספת שהעלו התובעים היתה כי המלון לא היה במרכז אנטליה כמובטח, אלא מרוחק ממנו, ועל כך שלא ניתן היה להסתובב בשעות הערב במלון או ברחובות שלידו, שכן כל סביבת המלון והלובי של המלון בערב, "היה רוחש שיכורים, נערות ליווי, סמים ונרגילות".
כתוצאה מכך, הפכה החופשה, לטענתם, לסיוט מתמשך של 7 לילות, והתובעת 2 אשר היתה לאחר לידה, סבלה מאוד, איבדה את השליטה על עצמה ועל רגשותיה ובכתה כל הזמן.
פנייתם אל הנתבעת להעבירם למלון אחר או להחזירם מיד ארצה, לא נענתה.
לפיכך, עותרים התובעים לחייב את הנתבעת לפצותם בסך של 17,800 ₪, על פי הפירוט שלהלן, עבור ראשי הנזק כדלקמן:
א.
להשיב את מלוא כספם ששולם עבור "חופשה חלומית במלון 5 כוכבים דה-לוקס", בסך של 5,468.54 ₪, וזאת לאחר שכאמור לעיל לא קיבלו את התמורה לכספם כמובטח.
ב.
הוצאות נסיעה במוניות מהמלון למרכז העיר אנטליה ובחזרה, בסך של 1,365 ₪, וזאת לאחר שהנתבעת לא עמדה בהבטחתה לספק להם מלון במרכז העיר.
ג.
תשלום עבור הארוחות בסך של 1,592 ₪, וזאת מאחר ששילמו מראש עבור חצי פנסיון במלון 5 כוכבים דה-לוקס, ולא קיבלו שום ארוחה במלון ונאלצו לרכוש את מזונם בחוץ.
ד.
עבור שמפו/מרכך שיער בסך של 91 ₪ שהיה אמור להיות חלק משירותי המלון ולא היה.
ה.
אוכל שרכשו עבור התינוק שהיה עמם בסך של 228 ₪. מאחר שלא היה מיני-בר תקין בחדר, היה עליהם לרכוש אוכל בכספם ולזרוק את הנותר מדי יום.
ו.
עבור הוצאות נסיעה במונית משדה התעופה למלון, סך של 114 ₪, שכן מחיר ה"חבילה" כלל גם העברות, וכזה לא קיבלו משדה התעופה למלון.
ז.
הוצאות הכנת כתב התביעה, ואגרת התביעה בסך של 700 ₪.
ח.
עוגמת נפש בסך של 8,241.46 ₪.
לטענת הנתבעת, מאחר שהזמנת ה"חבילה" נתבקשה טלפונית ביום הטיסה עצמו, בשעה 12:20 לטיסה שיצאה בשעה 18:55, לא ניתן היה למצוא חדר פנוי בבתי המלון האחרים, ברמה של 5 כוכבים, מלבד במלון "אופו" והתובע הסכים לכך. מלון אופו הוא מלון בדירוג של 5 כוכבים, שניתן לו על ידי רשויות התיירות התורכית וככזה הוא נמכר על ידי סיטונאי תיירות בכלל, ועל ידי הנתבעת.
לטענתה, מדובר במלון ששופץ במהלך החורף, ונפתח זמן קצר לפני שהתובע ומשפחתו הגיעו למלון. הנתבעת הכחישה כי מדובר במלון נטוש ומוזנח. לדבריה, המלון ממוקם באזור בו ממוקמים מספר מלונות נוספים, ובאותה תקופה היה בתפוסה של 100%.
לגבי הטענה כי במקום התארחו אורחים ממדינות ערב ו/או נרקומנים, השיבה הנתבעת כי אין באפשרותה לדעת מי הם האורחים המתארחים במלון מסויים, בזמן נתון, ומטבע הדברים מלון בתורכיה מארח גם נוסעים מוסלמים ומארצות נוספות.
עוד הוסיפה וטענה הנתבעת כי לא הובטח לתובע מלון במרכז העיר, ולראייה – התובע עצמו ביקש בתחילה להזמין עבורם מלון הממוקם ב"קמר", במרחק של כ-50 ק"מ ממרכז העיר, ולא במרכז העיר.
לטענה ולפיה לא קיבלו הסעה למלון, השיבה הנתבעת כי הסעה כזו יצאה משדה התעופה לבתי המלון, כמובטח, אולם התובעים התעכבו בנמל התעופה מסיבות שאינן קשורות בנתבעת, ולפיכך, אחרו את ההסעה. לדבריה, לא ניתן לעכב אוטובוס מלא נוסעים בהמתנה לנוסע אחד, שאף לא הודיע לאיש על העיכוב.
הנתבעת אף הכחישה כי הובטח לתובע אטרקציות ושעשועים למשפחתו. לטענתה, התובע הזמין חדר אחד לשני מבוגרים, ילד ותינוק, והוא חתום על טופס תנאים כלליים, בו מצויין כי חדר כזה הוא חדר סטנדרטי, בו מוספות מיטות. גם המחיר ששילם התובע היה עבור חדר סטנדרטי ולא עבור חדר מסוג חדר משפחה או "סוויטה".
הנתבעת ביקשה לדחות את טענת התובע, כי שילם תשלום מיוחד עבור מיני בר למזון לתינוק, ולטענתה, עבור אירוח התינוק במלון, הנתבעת כלל לא גבתה תשלום.
לדבריה, התובע קיבל במלון ארוחות על בסיס חצי פנסיון, כפי שהזמין, והנתבעת אינה אחראית למגוון או לטעם של ארוחה זו או אחרת במלון, ובכל מקרה, הארוחות שקיבל התובע, הן מסוג הארוחות שהוגשו לשאר אורחי המלון.
באשר למזגן, טענה הנתבעת כי בתנאים הכלליים מצויין בפירוש כי המזגן פועל בחדרים בלבד, ואלה פעלו, אלא נמצא שהתובע שכח להכניס את הכרטיס להפעלתו.
לתמיכה בטענותיה, צירפה הנתבעת מכתב תגובה לתלונה שקיבלה מבית המלון, והדוחה את טענות התובעים, ולפיכך, לטענת הנתבעת, תביעת התובעים אינה אלא ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט.
לאחר שעיינתי עיין היטב בטיעוני הצדדים בכתבי טענותיהם ושמעתי את טיעוניהם בעל פה במהלך הדיון, הגעתי למסקנה כי התביעה הינה מופרכת ומופרזת, ללא כל פרופורציה.
לא בכדי טרחתי ופירטתי אחת לאחת את ראשי הנזק בגינם עותרים התובעים לפצותם. ניתן ללמוד מפירוט זה, על מידת ההגזמה שבתביעה, זאת כאשר התובעים עותרים לפצותם בסכום העולה על פי שלושה מערך ה"חבילה" כולה, וכאשר הן מכמתים את עוגמת הנפש שנגרמה להם בסך של 8,241.46 ₪, על מנת להגיע לגבול הסמכות בבית משפט לתביעות קטנות.
לא ברור לי למה ציפו התובעים, כאשר החליטו להזמין את החופשה שעות ספורות לפני המראת המטוס, בשיא העונה, כאשר רוב בתי המלון בתפוסה מלאה, ובמחיר של 1,160 דולר עבור כל המשפחה ל-7 לילות.
כתוצאה מההזמנה בתוך פרק זמן דחוק זה, יתכן ולא הובהר לתובעים בצורה ברורה ומפורשת, כי ישנם הבדלים משמעותיים בין מלון 5 כוכבים אחד למשנהו, אך הבדלים אלה כרוכים גם בהבדלים משמעותיים במחיר ה"חבילה", אולם על כך אין לתובעים, להלין אלא על עצמם.
התרשמתי כי אכן היו לתובעים ציפיות גבוהות מעל ומעבר למה שבסופו של דבר קיבלו. אולם, מאחר שכאמור לעיל ההזמנה בוצעה בבהילות מספר שעות לפני ההמראה, לא היה באפשרותם לבדוק ולשקול את מהות העיסקה אותה הם עומדים לבצע, ואת טיב החופשה אותה הזמינו, אך גם בכך אין להם, אלא להלין על עצמם.
מקובלות עלי טענות הנתבעת כמפורט לעיל, ולפיהן התובעים רצו והיו מוכנים לקבל כל "חבילה", שכן רצו לצאת לנופש באנטליה "בכל מחיר", ולפיכך, גם כשנאמר להם פעם אחר פעם שהמלונות האחרים בתפוסה מלאה ואין חדרים פנויים, המשיכו לבקש מהנתבעת לחפש עבורם חדר במלון באנטליה.
התובעים לא הצליחו להרים את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי הנתבעת הבטיחה להם מלון 5 כוכבים דה-לוקס. התובעים ציינו 3 בתי מלון, אשר לטענתם הוזמנו עבורם, לפני שנמצא מקום במלון "אופו". התובעים צירפו את טופס ההזמנה למלון "אדונוס" באנטליה, אשר, כאמור שונה בהמשך למלון "אופו", לאחר שלא נמצאו חדרים פנויים במלון "אדונוס".
הנתבעת הגישה פרסומים של מלון "אדונוס" בשני אתרי אינטרנט שונים. באחד מהם צויין כי המדובר במלון המדורג כבעל 4 כוכבים, ובשני 5 כוכבים. אולם, באף אחד מהם לא הוגדר המלון כמלון 5 כוכבים דה-לוקס.
יתרה מכך, ניתן לראות מהמסמכים, אשר הוגשו, הן על ידי התובעים והן על ידי הנתבעת, כי "חבילה" הכוללת את מלון "אדונוס", היתה אמורה לעלות לתובעים סך של 1,263 דולר, ואילו ה"חבילה" אשר כללה את המלון "אופו", עלתה לתובעים בכ-100 דולר פחות, סך של 1,166 דולר.
מאחר ושתי ההצעות הועברו לידי התובעים בטרם אישרו את הנסיעה, יכלו לראות ולהבין כי מדובר במלון זול באופן משמעותי מהמלון האחר, וזאת בהתחשב בכך כי עלות ה"חבילה" כללה גם טיסות הלוך ושוב, מסי נמל והעברות.
התובעים אף לא הוכיחו כי הובטח להם שהמלון כולל מופעים ואטרקציות לילדים, הופעות פארק וכו', וכאלה לא מופיעים בפרסום המלון באתר האינטרנט.
מול טענת התובע אשר טיפל בהזמנת החופשה מטעם התובעים, העידה סוכנת הנסיעות, ולפי עדותה מסרה לתובע בדיוק מה שכתוב שיש במלון, על פי המפורסם באתר ואשר מופיע לפניה בעת השיחה על מסך המחשב.
אני גם מקבלת את טענת הנתבעת כי לא הובטח לתובעים מלון במרכז אנטליה. זאת, כאמור, לאחר שגם התובעים אישרו כי ביקשו מלון ב"קמר" המרוחקת מרחק רב יותר ממרכז אנטליה מאשר מיקום מלון "אופו".
מקובלים עלי דברי הנתבעת, ולפיהם אינה אחראית על אופי האורחים האחרים המתארחים במלון בכל זמן נתון, וגם לא על טיב המזון אשר הוגש ו/או על תקלות מקומיות ברמת השירות במלון.
אין מחלוקת כי הנתבעת סיפקה לתובעים מלון 5 כוכבים, על פי דירוג שדורג המלון על ידי רשויות התיירות התורכית וכי התובעים הזמינו חדר סטנדרטי, וכזה קיבלו.
לדאבוני, התרשמתי כי התובעים ניזונו מאינפורמציה שדלו מהאינטרנט על טענות של נוסעים אחרים אשר התארחו במלון "אופו", וכי חלק מטענותיהם מבוססות על דברים שקראו ולא בהכרח דברים שחוו, וזאת לאור הכתבות אשר פורסמו באתרי האינטרנט השונים, אודות המלון, ואשר צורפו על ידי התובעים לתביעתם.
הנתבעת אף אינה אחראית לאיחור במועד יציאת הטיסה. לפי סעיף 19 לאמנה לאיחוד תקנות מסויימות בדבר הובלה בינלאומית בדרך האויר (אמנת ורשה), אשר אומץ בחוק התובלה האווירית תש"מ-1980, האחריות לאיחור בטיסה, חלה על המוביל, דהיינו, על חברת התעופה.
נראית לי גם טענת הנתבעת, כי מאחר שהתובעים לא עדכנו את הנציג בשדה התעופה על השתהותם בשדה, לא היה זה נכון לעכב את כל האורחים האחרים בהמתנה לא מוסברת לתובעים.
אם מצאתי בכל זאת לפצות פיצוי כלשהו את התובעים, הרי זאת לאחר שהובא לידיעתי על ידי התובעים, כי חברת "גלובוס" מודיעה ללקוחותיה כי מלון "אופו" על אף שמוגדר כמלון בעל 5 כוכבים, רמתו כשל מלון 3 כוכבים. על פי תפיסתי, היה על הנתבעת להציג זאת גם לפני התובעים.
הנתבעת, כסוכנת נסיעות, אמורה לבדוק ולדעת את רמת המלון אליו היא מפנה את לקוחותיה, אף כי מוסכם עלי שאין אחריותה מתפרסת על כל השירותים הניתנים במלון, כאשר היא מפנה את הלקוח למלון ברמה שאותו היא הזמינה. אין די בכך כי המלון מדורג כמלון בעל 5 כוכבים. על הנתבעת החובה לבדוק האם המלון אכן ראוי לשאת את הדירוג של 5 כוכבים, ולעדכן בכך את לקוחותיה, ואף להסביר להם את ההבדלים בין מלון 5 כוכבים אחד למשנהו, ואף את ההבדלים במחירים, על מנת שיוכלו לקבל החלטה מושכלת בעת ההזמנה.
זהו בעיני ההבדל בין הזמנת חופשה באמצעות אתר האינטרנט, שאז מוטלת החובה על המזמין לבדוק את טיב המלון אותו הוא מזמין, לבין הזמנת חופשה באמצעות סוכנות נסיעות, שאז מצופה כי סוכן הנסיעות המציע מלון, יתן ללקוחותיו שירות עבור כספו, ויעדכנו גם על רמת המלון, אותו הוא מציע.
יחד עם זאת, לאור הנאמר לעיל, על דוחק הזמנים, עקב הזמנת החופשה ברגע האחרון, אני קובעת כי הפיצוי יהיה בשיעור של 10% מערך ה"חבילה", השווה לסך של 116 דולר.
לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 545 ₪, וזאת תוך 21 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
לאור התרשמותי כי התביעה הינה מוגזמת ללא כל הצדקה, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.
בקשת רשות ערעור תוך 15 יום, מיום קבלת פסק הדין, לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום כ"ז בחשון, תשס"ו (29 בנובמבר 2005)
בהעדר הצדדים.



הדסה נאור
, שופטת


007864/05תק 320 הילה







תק בית משפט לתביעות קטנות 7864/05 צלישר שלום, צלישר אביבה, צלישר לביא ואח' נ' קווי חופשה בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/11/2005)