פסקי דין על יעקב צור | פסקי דין על קווים תחבורה ציבורית | פסקי דין על עמי גיאן |

979/07 תק     03/06/2007




תק 979/07 יעקב צור נ' קווים תחבורה ציבורית בע"מ, עמי גיאן




בעניין:

2



בתי המשפט


בית משפט לתביעות קטנות פ"ת
תק 000979/07


בפני

כב' השופט (בדימוס) שטרסמן גבריאל


03/06/2007



בעניין:
יעקב צור
– ת.ז. 068206663




התובע

נגד


1 . קווים תחבורה ציבורית בע"מ

2 . עמי גיאן
- ת.ז. 027303114




הנתבעים

פסק דין

1.
התובע נהג במכוניתו מתוך חניון אוטובוסים בפתח תקוה. הוא טען שיצא בצד השמאלי של פתח היציאה (נראה היטב בכל התצלומים שצורפו לכתב התביעה). לדבריו, יצא הנתבע מס' 2 (להלן הנהג) באוטובוס של הנתבעת מס' 1 מימין לו. שני הנהגים נכנסו לצומת והחלו לפנות שמאלה כדי לנסוע ברחוב בר כוכבא מצפון לדרום. באמצע הצומת בערך אירעה תאונה. לדברי התובע, סטה הנהג שמאלה וגרם לתאונה בין שתי המכוניות. נזקי מכוניתו של התובע מתוארים בנספחים לכתב התביעה.

2.
הנהג טען, שהוא יצא ראשון מן החניון, כי בעת שיצא לא היה התובע כלל לידו, כי אכן החל לפנות שמאלה ורק אז הגיח התובע במכוניתו מן החניון ופגע בצידו השמאלי של האוטובוס, חרף צפירות שהנהג צפר לו.

3.
שני הנהגים הירבו לתאר את פרטי האירוע והשיבו על שאלות.

4.
לפיכך היתה לבית המשפט אפשרות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדויות.

5.
לערכאה הדיונית יתרון בולט בכל הנוגע להערכתן של הראיות, עקב ההזדמנות שניתנה לה להתרשם מהעדים באופן ישיר ובלתי אמצעי (ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (2), 150, 165; וכן ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד,4, 632; ע"פ 5928/99 גלדסון נ' מדינת ישראל,
מיום 1.9.2005).

6.
ככלות הכל, "ערכה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם ענין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971). בית המשפט מודע לקשיים העלולים להביא למסקנות שגויות בהערכת עדויות על פי התרשמות, אך גם כך זהו כלי ראשון במעלה בידי בית המשפט, המסייע לו להגיע ל

פסק דין
צודק.

7.
"המבחנים הקבועים בסעיף 53 הינם מהותיים, וכלי המדידה העיקריים המשמשים להפעלתם הם הכושר השיפוטי, ניסיון החיים והתבונה האנושית (ע"פ 347/88

דמיאניוק נ' מדינת ישראל,

פ"ד מז,4, 221,
בעמ' 635

). הפעלת המבחנים נעשית, ראשית לכל, באמצעות ההתרשמות הישירה והבלתי אמצעית של בית-המשפט מהופעת העד במהלך מסירת העדות (ראו י. קדמי, על הראיות, כרך ג,
בעמ' 1351-1350

וההפניות
שם

), אולם ההתרשמות הישירה מהתנהגות העדים אינה הכלי הבלעדי להכרעה בסוגיית המהימנות (ע"פ 2439/93
זריאן נ' מדינת ישראל

). המושג 'אותות האמת המתגלים במשך המשפט', כלשון סעיף 53 לפקודה, אינו כולל רק אותות וסימנים הבאים לכלל ביטוי בהופעתו של העד על דוכן העדים. משמעותו רחבה, ו"...עיקר הכוונה למסקנות אותן ניתן להסיק ממכלול הנתונים העובדתיים ומן ההסברים לסוגיהם, הנפרשים לפני בית-המשפט והמאמתים או סותרים גרסותיו של העד" (ע"פ 406/78
בשירי נ' מדינת ישראל,

פ"ד לד,3, 393,
בעמ' 436

. כן ראו קדמי, כרך ג

בעמ' 1346

. יפים לעניין זה דבריו של השופט (כתוארו אז) שמגר בע"פ 949/80
שוהמי נ' מדינת ישראל,
פ"ד לה, 4, 62,
בעמ' 71-70

: 'למותר להוסיף כי הביטוי 'אותות האמת שנתגלו במהלך המשפט' אינו מתייחס דווקא לסימנים העולים מפניו ומתנועותיו של העד בזמן מתן העדות, אלא הוא מתייחס לתהליך ההשוואה של הדברים, שהושמעו על-ידי העד, עם ראיות אחרות או בחינתן על-פי ההיגיון וניסיון החיים, העומד לבית המשפט לעזר, בעת שהוא מתמודד עם הראיות, המחייבות סינון והמסייעות להכרעה בין הגירסות..." (ע"פ 993/00 נור נ' מדינת ישראל, פ"ד נו, 6, 205).
8.
ככלות הכל, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, כמאמר חז"ל. "בנוהג שבעולם המשפט, כשבאות לפני השופט שתי עדויות הסותרות זו את זו, מכריע ביניהן השופט על-ידי המהימנות שהוא מייחס לזו ושהוא שולל מזו. יש והמהימנות נובעת או מושפעת מתוך נסיבות חיצוניות שהוכחו לבית-המשפט, יש והמהימנות אינה אלא פרי התרשמותו או 'טביעת-עינו' של השופט. בתי-המשפט שלערעור הרגילו עצמם שלא להרהר אחר מידותיו של השופט שראה ושמע את העדים והתרשם מהם ; ועד כה יצאו מכלל זה אך מקרים נדירים ביותר, אשר בהם טפחו אותן נסיבות חיצוניות אובייקטיביות על-פני המהימנות אשר השופט ראה לייחס לעדות פלונית" (ע"א 803/75 נתן מונרוף נ' משה ואסתר קלינמינץ ואח', פ"ד ל, 3, 179).

9.
"התרשמות היתה מאז ומעולם אחד מ'כלי העבודה' המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. חרף ההתקדמות הטכנולוגית בכל תחומי חיינו, עדיין לא נמצא המכשיר שיחליף אותה, וחרף כל המגבלות והקשיים שהיא מעמידה – אין לזלזל בערכה" (ע"פ 71216/01 + 71310/01 מדינת ישראל נ' דניאל אזוגי וערעור שכנגד, מיום 30.9.2002; תקדין מחוזי 2002 (3), 1979 וכן פדאור 02 (3) 738; וראו גם רע"א 10994/02 אגמה מחשוב 1999 בע"מ נ'

microsoft corporation
, תק-על 2003 (1), 822 ו ע"א 36/99 ראובן יפה נ' עזבון המנוחה חנה גלזר ז"ל ואח', תק-על 2001 (1), 1380 והאסמכתות שם).

10.
לא זו בלבד שבית המשפט רשאי לעשות שימוש בכלי זה (התרשמות מעדים), אלא שתפקידו השיפוטי מחייב אותו להיעזר במראה עיניו, וכל עוד לא מדובר בהתרשמות הדורשת מומחיות – אין בכך כל פסול" (ע"פ 602/06 אשר אברהם נ. מדינת ישראל,

פסק דין
מיום 2.1.2007).

11.
על יסוד האמור לעיל פוסק בית המשפט, שגירסות הנהגים מאזנות זו את זו במידה שאינה מאפשרת קבל התביעה.

12.
בהתחשב בנסיבות התאונה

ישא כל צד בהוצאותיו.

המזכירות תשלח מיד בדואר רשום את פסק הדין לכל הצדדים לפי כתובותיהם הרשומות בכתבי בי דין.

ניתן היום י"ז בסיון תשס"ז, 3 ביוני 2007, בלשכה, בהיעדר הצדדים.



ג. שטרסמן

שופט (בדימוס)
סיגי - ק








תק בית משפט לתביעות קטנות 979/07 יעקב צור נ' קווים תחבורה ציבורית בע"מ, עמי גיאן (פורסם ב-ֽ 03/06/2007)