פסקי דין על פרץ רפאל | פסקי דין על טוטמן מאיר | פסקי דין על מגן מעליות | פסקי דין על גיל ברק |

300865/98 עב     03/08/2003




עב 300865/98 פרץ רפאל, טוטמן מאיר נ' מגן מעליות בע"מ, גיל ברק




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה – תל-אביב-יפו
עב 300865/98


בפני
:
כב' השופטת ו. וירט-ליבנה


05/08/2003




בעניין
:
1. פרץ רפאל

2. טוטמן מאיר


ע"י ב"כ עוה"ד

א. מלכה
התובעים

נ
ג
ד



1. מגן מעליות בע"מ


2. גיל ברק


ע"י ב"כ עוה"ד
אברהם דויטש
הנתבעים


פסק דין
– חלקי

1.
התובענה שלפנינו הינה לתשלום פיצויי פיטורים וסכומים אחרים הנובעים מהפסקת עבודתם של התובעים בנתבעת מס' 1. הנתבע מס' 2 הינו אחד מבעלי המניות
של הנתבעת מס'1 ושימש כמנהלה הכללי כל התקופה.

2.
הרקע
לתובענה
א.
התובעים הועסקו במחלקת המכירות של הנתבעת מס' 1 (להלן- "החברה"), על פי הסכמי עבודה מיוחדים. התובע מס' 1, (להלן " פרץ"), הועסק על ידי החברה כמנהל שיווק החל מיום 20.7.92. התובע מס' 2, (להלן "טוטמן"), הועסק בחברה כמנהל מכירות
מיום ה –1.10.94.

ב.
הנתבע 2 (להלן "ברק") הינו מנכ"ל החברה ומחזיק ב 22.3% ממניות החברה. בנוסף לכך שימש ברק כמנהל מכירות וכמנהל אדמינסטרציה בחברה.
ג.
ביום ה –29.12.97 נמסרו לתובעים הודעות בכתב בדבר סיום עבודתם בחברה החל מיום ה- 31.12.97. בעקבות הפיטורים הגיש ביום ה – 22.3.98 טוטמן את תביעתו זו. ביום ה – 6.5.98 הגיש פרץ את תביעתו
לבית דין זה לתשלום פיצויי פיטורים ותשלומים נוספים.

ד.
במהלך שנת 98' נקלעה החברה לקשיים כלכליים. בעקבות כך ניתן ביום ה –14.7.99
על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב צו פירוק
כנגד החברה.

ה.
התובעים הגישו תביעה באמצעות מפרק החברה לביטוח הלאומי לתשלום שכר עבודה בגין החודשים יולי –דצמבר
97', פיצויי פיטורים ופדיון ימי חופשה שנתית. במהלך חודש יוני 2000 אושרה התביעה והסכומים הועברו לתובעים.

ו.
לאחר פירוקה של החברה התובעים טוענים כי החברה חייבת להם סכומים רבים נוספים על הסכומים המוכרים על ידי המוסד לביטוח לאומי ובנסיבות שהובאו בפני
בית הדין יש להרים את מסך ההתאגדות של החברה ולחייב את ברק באופן אישי בתשלום חוב זה כלפיהם.

3.
הרמת מסך
א.
כאמור, התובעים טוענים כי יש להרים את מסך ההתאגדות מעל לחברה,ולחייב את ברק בתשלום הסכומים להם זכאים התובעים.
בטיעוניהם התייחסו התובעים למספר עילות להרמת מסך שהוכרו מן הפסיקה ואשר לטענתם מתקיימות בעניינם:
ב.
האחת, נטען כי ברק נושא באחריות לפגיעה בזכויות המגן של התובעים עקב אי העברת הניכויים שנוכו משכרם לקרנות ולשלטונות המס. הטענה השנייה הינה כי יש להרים את מסך ההתאגדות מחמת מעשי תרמית, עירוב נכסים והברחת נכסים של החברה ע"י ברק. לטענתם,עשה ברק שימוש לרעה במסך ההתאגדות של החברה במטרה לחמוק מנושיה ובכלל זה בעובדים. כמו כן היו במעשיו אלו משום פגיעה בחברה
וביציבותה הכלכלית.

אי העברת סכומים לקרנות
ג.
החברה וברק לא הכחישו כי ניכו סכומים בגין הפרשות העובד לביטוח המנהלים ולקרן ההשתלמות אך לא העבירו את הכסף לקופות. ברק העיד בעניין זה:

"המגן ניכתה
מהעובדים את החלק שלהם על חשבון קופת גמל ופיצויים וחלק
זה לא הועבר לקופות, זה נכון, מאחר ולא היה כסף בחברה ולא הסתרנו זאת מהעובדים,ולא העלמנו מהם, העובדים הבינו זאת. זה לא החל ב- 98' אלא שנה וחצי קודם והאנשים ידעו.היה רצון להחזיר את כסף לעובדים שהמצב ישתפר...

העובדים ידעו מזה. לא הסכימו, קיבלו והבינו זאת. כולנו חיכינו ביחד לשיפור המצב.לא החזרנו לעובדים הבטחנו לעובדים להחזיר."
(עמ' 113 לפרוטוקול)

ד.
גם מנהל החשבונות של החברה מר שטרנברג אישר בעדותו כי התשלומים לא הועברו ובתשובה לשאלה מדוע לא העביר את הניכויים שנוכו מחלק העובד השיב:

"מאותה סיבה שלא העברתי
את החלק הזה לא העברתי
את החלק של המעביד. תביעת חברת הביטוח היה על סכום מסויים וסכום זה הייתי אמור להעביר. לא העברתי כי לא היה כסף."
(עמ' 73 לפרוטוקול)

ה.
מדו"חות פירוט תנועות בחשבונות קרן ההשתלמות של התובעים (ת-2 ות-8), עולה כי בחלק מן החודשים במהלך שנות עבודתם של התובעים בחברה
לא הופרשו כל הפרשות על ידי החברה. לעומת זאת במהלך שנת 97' החברה העבירה התשלומים עבור ארבעה חודשים בלבד.

לעניין אי הפרשות בגין ביטוח
מנהלים, הביא פרץ בפני
בית הדין כראיה את מכתבה של חברת מנורה מיום 25.11.97 (נספח ג (1) לתצהיר פרץ), בו נאמר :
"הננו מפנים
את תשומת לבך לעובדה, שמעבידך לא העביר לנו החל מתאריך 5/97 את תשלומיו לביטוח ואת הניכויים ממשכורתך המהווים חלק בפרמיה".

עירוב נכסים
ו.
ברק לא הכחיש את הטענה כי כספים מכספי החברה הועברו לחשבונו הפרטי. בסעיף ח' למכתב התשובה למר ברקוביץ
מיום ה – 1.10.98, הודה כי:
"...כדי להמנע מתפיסת כספי החברה ע"י נושים
ומעקלים היו העברות לחשבונות פרטיים."


מנגד טען
ברק, כי העברת הכספים לחשבונו נעשתה לזמן קצר
וכי בסופו של דבר אין לראות בהעברה זו משום הפקדה לזכותו אלא העברה זמנית בלבד.

ז.
גם אם נקבל את טענתו זו,הרי שהעברת הכספים לחשבונו בכוונה לחמוק מעיקולי נושיה של החברה, מהווה שימוש לרעה
במסך ההתאגדות, באשר אין הנושים יכולים לשים ידם על אותם כספים כל זמן שהם מופקדים בחשבונו הפרטי של אחד מבעלי החברה.
ח.
אופן רישום הבעלות של מכונית המרצדס מעורר חשד לנסיון להטעות רוכשים עתידיים. גם כאן, לא הכחיש ברק כי מכונית מרצדס שנקנתה על ידי החברה נרשמה על שמו וזאת על מנת להימנע מירידת ערכה כפי שטען ברק במכתבו למר ברקוביץ (סע ' 7ד' לנ-9). בנוסף,הרי שאי הדיוקים בעדותו של
ברק בנוגע למועד רכישתה של המכונית ולעלותה אל מול רישומי הנהלת החשבונות מעלים ספק לגבי אמינות גירסתו בעניין זה. רישומה של מכונית שבבעלות החברה על שמו של אחד מבעליה יש בה משום עירוב נכסים של בעלי עניין עם נכסי החברה שהיא בגדר שימוש לרעה במסך ההתאגדות.

ט.
מן הראיות שהובאו בפני
מצטיירת תמונה על פיה נהג ברק בחברה כבשלו תוך שהוא מערב את נכסי החברה בנכסיו הוא ומנצל את מעמדו בחברה הן כאחד מבעלי מניות השליטה בה והן כמנכ"ל לצרכיו הפרטיים תוך שימוש לרעה
במסך ההתאגדות של החברה. העובדה כי ברק לא הכחיש כי עשה מעשים אלה על מנת להתחמק מנושי החברה מחדדת מסקנה זו. בית המשפט העליון, מפיו של הנשיא דאז שמגר, פסק שבעל שליטה מנוע להתכחש
למצג שהוא
עצמו יצר
במהלך מילוי תפקידו כאורגן של החברה:
"אני ער לכך שהרמת מסך זו אשר במסגרתה מזהים בין התאגיד לבין העומד בראשו, יש בה כדי לכרסם ברעיון הבסיסי
בדיני התאגידים בדבר האישיות המשפטית הנפרדת. ואולם במקרה
כמו זה שלפנינו, כאשר אנו עדים לניסיון של בעל השליטה בחברה להתכחש למצג שיצרה החברה
באמצעותו, ולטעון, כאדם פרטי, לעובדות אחרות – יש הצדקה להרים את המסך החוצץ בין בעלי המניות לבין החברה, ועל ידי כך לקשור את בעל המניות לאותו מצג"
(ע"א 543/89
החברה לאינצקלופדיות בע"מ נ' בנק לאומי
בע"מ, פ"ד מה (1) 539)
י.
בעניין יוליוס אדיב קבע כבוד השופט שמואל צור מהן הנסיבות בהן יקבע
חוסר תום לב חמור מצד המעסיק המהווה עילה להרמת מסך. באותו מקרה דובר
בהפסקת העברת סכומי הפרשות למבטחים בגין העובדים בעוד שהחברה המשיכה בהפרשות משכרם:
"...אלה הם דברים חמורים ביותר.לא זו בלבד
שהמעביד מפר את חוזה העבודה שלו עם העובד, אלא שהגדיל עשות בכך שהוא ממשיך לנכות משכר העובדים עבור מבטחים ולא מעביר את הכספים לתעודתם. בכך המעביד לא רק פוגע בזכויותיהם של עובדיו אלא שהוא שולח ידו בכספי העובד ומבצע עבירה לפי חוק העונשין ועבירה לפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר (דב"ע מא/115-3 ישיבת בני עקיבא אוהל משה- זגורי, פד"ע יג' 171, 180-181 ז'). בכך המעסיק נוהג כלפי עובדיו בחוסר תום לב מובהק ותוך הפרה בוטה של חובת האמון המוטלת עליו ביחסיו עימהם. זהו מקרה מובהק של מעשה תרמית של חברה כלפי נושיה – עובדיה המצדיק הרמת מסך ההתאגדות כלפי בעלי המניות, גם אם אין מתקיימות עילות אחרות להרמת המסך..."
(ע"ע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (94), 35.)

יא.
מטרתה של דוקטרינת הרמת המסך אשר התפתחה במסגרת הפסיקה
ואף זכתה לעיגון חוקי בסעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט - 1999, הינה להגן על זכויותיהם של המתקשרים עם החברה ולמנוע שימוש לרעה במסך ההתאגדות. עובדי החברה הינם מתקשרים מסוג מיוחד אשר לגביהם
נדרשת החברה ובעלי העניין בה לחובת תום לב מוגברת:
"בכלל בעלי דברה של חברה קיימת קטגוריה
מיוחדת של מתקשרים ונושים, שהם עובדי החברה. מתקשרים אלה אינם "מתקשרים" רגילים בשוק המסחרי. העובדים מתקשרים עם החברה כדי ליצור לעצמם מקום עבודה, מקור פרנסה. העובדים מבקשים לעצמם משענת בטוחה ויציבה לאורך זמן. מצד אחד
הם נותנים שרותים לחברה ומצד שני הם יוצרים לעצמם תשתית של בטחון כלכלי. העובדים נותנים אמון בחברה, סומכים על יציבותה ועל הבטחון שהיא משרה עליהם ועל משפחותיהם. העובד אינו "נושה וולאנטרי" אלא הוא מתקשר ונושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת (א' פלמן, דיני חברות בישראל הלכה למעשה, כרך א' עמ' 103). חובה זו מקורה לא רק בהוראות הסכם העבודה – בין אם אישי הוא או קיבוצי – אלא גם,ואולי בעיקר,נגזרת היא מחובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה (ראה אלישבע ברק, עקרון תום הלב במשפט העבודה, ספר ברנזון, עמ' 499 ואילך וכן מיכל הורביץ, בחינת מעמדה הנורמטיבי של זכות העובדים לבטחון תעסוקתי, עבודה חברה ומשפט, כרך ח' עמ' 127, 143 ואילך).
בבואנו לבחון את שאלת הרמת המסך, שומה עלינו אפוא, לתת את הדעת לא רק לדין הכללי היפה לתחום העיסקי המובהק, אלא גם – ובמיוחד – ליישומו והשלכתו של דין זה על היחסים בין חברה – מעסיקה לבין עובדיה"

(ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש(עתונות) - אילת בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (39) 35).

יב.
התובעים והעדים מטעמם האריכו בתאור דרך התנהלות החברה אולם די בעובדות שפורטו לעיל כדי להוות עילה להרמת המסך ואין צורך להתייחס לכל הטענות שהעלו התובעים לגבי דרך ניהולה של החברה. בנסיבות אלה יש מקום להרים את מסך התאגדות ולחייב את ברק כנושא משרה בחברה באופן אישי לגבי רכיבי התביעה שיפורטו להלן.

4.
חובות החברה
לתובעים
א.

התובעים הגישו תביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום שכר עבודה בגין החודשים יולי –דצמבר 97', פדיון חופשה וכן בגין פיצויי פיטורים. במהלך חודש יוני 2000, אושרה התביעה והסכומים הועברו לתובעים. במסגרת זו שולמו לתובעים הסכומים הבאים:
טוטמן
–
שכר עבודה לתקופה 1.7.97 – 31.12.97 – 17,690 ₪ בתוספת 1574 ₪ הפרשי הצמדה.
פדיון חופשה עבור 42 ימים עד למקסימום בהתאם להסכם הקיבוצי לפי 255.15 ליום -
10,716 ₪ בתוספת 954 ₪ הפרשי הצמדה.
פיצויי פיטורים לתקופה 1.10.94 - 31.12.97 בסך 15,855 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה 1411 ₪.
לאחר ניכויי ביטוח לאומי
ומס בריאות שולמו סה"כ
46,610 ₪.

פרץ
–
שכר עבודה לתקופה
1.7.97- 31.12.97 17,000 ₪ בתוספת 1513 ₪ הפרשי הצמדה.
תשלום בגין פדיון חופשה 11,342 ₪ בתוספת 1009 ₪ הפרשי הצמדה.
תשלום בגין פיצויי פיטורים לתקופה 20.7.92
- 31.12.97
5740 ₪ בתוספת 511 ₪ הפרשי הצמדה.
סה"כ לאחר ניכויי ביטוח לאומי,מס הכנסה ובטוח בריאות 33,146 ₪.

רכיבי התביעה
ב.
טענת התובעים היא כי מעבר לסכומים אלה הרי שעם סיום העסקתם על ידי הנתבעים, נותרו סכומים אשר לא שולמו על ידי הנתבעת ואשר יש לחייבם בתשלום בגינם.
תביעת טוטמן עומדת על סך 336,286 ₪ בגין :
(1)
יתרת שכר עבור חודש דצמבר 97,
בסך 17,690 ₪ - הסכום שולם על ידי המוסד לביטוח לאומי (ראה ת'-6)
(2)
שכר עבודה בגין 9 חודשים – 143,001 (עד תום תקופת החוזה) והן ימי חופשה, הבראה, משכורת י"ג והפרש לביטוח מנהלים בגין תקופה זו.
(3)
פדיון יתרת חופשה בסך 60 ימים – 43,334 מהם שילם המוסד לביטוח לאומי 42 ימים. נותר הפרש של 18 ימי חופשה.
(4)
פיצויי פיטורין – השלמת חוב לביטוח מנהלים בגין אי הפרשות החלק של הנתבעת, ואי העברת הניכויים שנעשו משכרו של התובע ולא הופקדו בקופות – 50,783 ₪. מסכום זה יש לנכות הסכום אשר שולם ע"י המוסד לביטוח לאומי סך 15,855.

(5)
השלמת החוב
בגין אי הפרשות לקרן השתלמות לתקופה 1.10.94 – 31.12.97.


ג.
תביעת פרץ על סך 412,415 ₪ בגין :
(1)
יתרת שכר עבור דצמבר
97'. בסך 17,000 ₪ - סכום זה שולם על ידי המוסד לביטוח לאומי.(הודעה מטעם התובעים מיום ה- 22.6.00)
(2)
שכר עבודה בגין 6.7 חודשים 131,414 ₪
(עד תום תקופת החוזה) והן ימי חופשה, הבראה, משכורת י"ג והפרשות לביטוח מנהלים בגין תקופה זו.
(3)
הפרש בגין החזר דמי מילואים בגין חודש יולי 96'.
(4)
פדיון יתרת חופשה בסך 71.5 ימים- 63,745 ₪
מהם שולם על ידי המוסד לביטוח לאומי 11,342 ₪.
(5)
השלמת חוב לביטוח מנהלים בגין אי הפרשות חלק הנתבעת ואי העברת הניכויים שנעשו משכרו של התובע
ולא הופקדו בקופות.
(6)
השלמת חוב
בגין אי הפרשות לקרן השתלמות לתקופה
20.7.92 – 31.12.97.
(7)
אבדן רווחים בגין אי הפרשה במועד של כספים לביטח מנהלים ולקרן השתלמות.


שכר עבודה

ד.
הסכום שולם במלואו על ידי המוסד לביטוח לאומי : לטוטמן שולמו
17,690 ₪
ולפרץ
17,000 ₪ -
מלוא סכום התביעות.

שכר ונלווים עד תום תקופת החוזה
ה.
התובעים טענו כי על פי חוזה העבודה שנחתם ובינם בין הנתבעים, הרי שפיטוריהם, ללא הודעה מוקדמת ולפני תום תקופת העסקתם על פי החוזה, מחייבת את הנתבעים בתשלום שכרם עד למועד תום החוזה. כן טענו התובעים, כי הם זכאים לתשלום בגין ימי חופשה, דמי הבראה, הפרשות לקרן השתלמות וכן תשלום החלק היחסי בגין משכורת י"ג. התובעים סומכים טענתם זו בסעיף 19 לחוזה העבודה המיוחד שנחתם לבין הנתבעים:
"הסכם זה הינו לתקופה של שנה אחת; מוסכם בזה כי הצדדים רשאים להביא הסכם זה לידי גמר בהודעה מוקדמת לשלושה חודשים מראש או בתשלום מראש של שלוש משכורות חודשיות ונלווהן או בכל תמורה אחרת שעליה יסכימו הצדדים בכתב ..."

ו.
הסעיף המובא לעיל הוא בבחינת הוראה ברורה וחד משמעית המבטאת את ההסכמת הצדדים לחוזה :
"...יש להקפיד על כך שחוזה עבודה אישי לתקופה קצובה כאמור, יהיה חד משמעי
וישקף בצורה ברורה
את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה בדבר החובות אשר הם נוטלים על עצמם..."
(דב"ע מט/123-3 בנימין פנקס נ' ישקר בע"מ נהריה פד"ע כא 343)

ז.
מלשונו של הסעיף למדים אנו, כי לאור פיטוריהם של התובעים ללא הודעה מוקדמת, הרי שהם זכאים לתשלום שלוש משכורות חודשיות בלבד בתוספת אותן הפרשות עליהם הוסכם בחוזה בין הצדדים ולא
לשכר עבודה, כולל נלווים,עד תום תקופת החוזה.כלומר, התובעים זכאים להפרשות לביטוח מנהלים לקרן השתלמות והחלק היחסי ממשכורת י"ג. מאידך, הרי שהתשלומים הנלווים אינם כוללים תשלום בעבור ימי חופשה ודמי הבראה שהינם תשלומים המשתלמים בגין תקופת עבודה בפועל בלבד.

פדיון חופשה שנתית
ח.
התובעים טענו כי יש לחייב את הנתבעים בגין פדיון ימי חופשה. במסגרת זו תבע פרץ 71.5 ימי חופשה ואילו טוטמן תבע 60 ימי חופשה. מנגד טענו הנתבעים כי אין התובעים זכאים לתשלום בגין פדיון ימי חופשה מאחר ותשלומים אלה שולמו לתובעים.

ט.
התובעים תמכו טענתם זו בתלושי השכר לחודש 12/97
- נ/8ב ו – נ/4 עלפיהם שולם לפרץ סך של 17,630 ₪ עבור פדיון 66 ימי חופשה
ואילו לטוטמן סך של 16,840 ₪ עבור פדיון 66 ימי חופשה.

י.
התובעים לא הביאו כל ראיה הסותרת את אמיתות הנתונים אשר הובאו על ידי הנתבעים ולא הרימו את נטל הוכחה כי לא שולמו להם דמי פדיון חופשה כחוק.

יא.
יתרה מזאת במהלך חקירתו הנגדית העיד פרץ כי ניצל 11 ימי חופשה:
"ש: אתה טוען שמגיעה לך יתרת חופשה, איך אתה מחשב אותה?
ת: לפי החוק. הגעתי ל- 71 ימים מתוך אי ניצול מלוא החופשה במגיעה לי".
(עמ' 24 לפרוטוקול)

וכאשר נשאל פרץ לגבי מספר ימי החופשה אותם ניצל בשנת
:
"ש: אם אני אומרת לך שבשנת 92
ניצלת 2 ימי חופשה?
ת: יכול להיות.
לא זוכר כמה ימי חופשה
ניצלתי בשנת 93'. הרישום בתלושי השכר נכון. אם את אומרת שבשנת 97' רשום בתלושי השכר שניצלתי 9 ימים זה נכון...."
(עמ' 25 לפרוטוקול)

יש בדברים אלה משום הודאת בעל דין כאשר פרץ הודה שניצל 11 ימי חופשה
ומכאן שמתוך 71
ימי החופשה אותם תבע זכאי הוא ל60 ימים בלבד. ימים אלה שולמו כאמור על ידי המוסד לביטוח לאומי.

יב.
דברים אלה יפים גם בנוגע
לטוטמן אשר העיד ביום ה3.4.01 בפני
בית הדין כי
קיבל בחודש דצמבר 97' פדיון ימי חופשה מהמעביד ולאחר מכן עוד 42 יום מהמוסד לביטוח לאומי (ראה עמ' 59 לפרוטוקול).
אשר על כן, התביעה ברכיב זה נדחית.

הפקדות לביטוח מנהלים וקרן השתלמות
יג.
התובעים טענו כי הנתבעים הפרו את הוראות חוזי העבודה המיוחדים בכל הנוגע להפרשות המעביד בגין קרן השתלמות וביטוח מנהלים. טענתם של התובעים בעניין זה
נוגעת לשתי הפרות של חוזי העבודה. ראשית, טענו התובעים כי במהלך כל שנות עבודתם,
הפרישה החברה את חלקה בגין קרן ההשתלמות
וביטוח המנהלים על בסיס משכורת הבסיס בלבד ובהתעלם מרכיב עמלות המכירה במשכורתם של התובעים. שנית נטען, כי במהלך שנת 97 לא הפרישה החברה הפרשות אלו כמתחייב בחוזי העבודה של התובעים. יתרה מזאת, את חלק העובד, אשר נוכה משכר העובדים, לא העבירה החברה לקופות.

יד.
סעיף 17 בחוזה העבודה שנחתם בין החברה ובין פרץ
טוטמן קובע את דרך חישוב התשלומים סוציאליים והנלויים:
"מוסכם בזה כי חישוב התשלומים הסוציאלים הנלווים למשכורתו של העובד, או התשלומים בעדו, ייעשו על בסיס שכר יסוד ועמלות."

לשון הסעיף אינה מותירה ספק באשר לאומד דעת הצדדים באשר הבסיס לחישוב הפרשות המעביד בעבור תשלומים נלווים יכלול את משכורת הבסיס בצירוף עמלות המכירה של התובעים.

טו.
טוטמן הציג בפני
בית הדין ראיות כי פנה אל ברק במהלך תקופת עבודתו והפנה את תשומת ליבו לעובדה כי ההפקדות בגין קרן ההשתלמות וביטוח המנהלים בוצעו על בסיס משכורת היסוד בלבד. מן הראיות עולה כי טוטמן פנה לברק מספר פעמים בעניין זה בתאריכים 15.195, 10.6.95, 12.12.96, 11.5.97,5.11.97 (נספחים ו' –י' לכתב תביעת טוטמן).

טז.
פרץ העיד כי כאשר פנה לברק והאיר את עיניו בעניין הפרשות המעביד הגיב ברק באומרו כי העניין סודר:


" עד מועד הגשת התביעה
לא שלחתי מכתבים, התראתי לא פעם ולא פעמיים בע"פ. בחיוך אמר שזה סודר."
(עמ' 23 לפרוטוקול).

למרות דברים אלו המשיכה החברה בהפרשות על בסיס משכורת יסוד בלבד.

יז.
אין חולק כי החברה וברק לא העבירו את הניכויים הדרושים בגין ביטוחי מנהלים וקרנות ההשתלמות של התובעים. עניין זה נדון בפרק הקודם לפסק הדין וברק, בעדותו, אף הודה בכך. לאור זאת הרי שהתביעה בענין זה מתקבלת.

יח.
טוטמן הציג בפני
בית הדין ראיות בנוגע לסכומים להם הוא זכאי לטענתו בהסתמך על חוות דעת של רואה החשבון מסווארי. על פי הדו"ח שנמסר לטוטמן על ידי רו"ח מסווארי (נספח י' לתיק מוצגי התובע טוטמן) התבססו חישובי הסכומים להם זכאי טוטמן על תלושי השכר שהוצגו בפני
רואה החשבון, חוזה העבודה האישי וכן על דו"חות מחברת הביטוח ומקרן ההשתלמות לגבי הפקדות חלק מעביד בפועל. כמו כן התבססו החישובים על ההנחה כי יש לבצע את ההפרשות על כל רכיבי השכר בהתאם לסעיף 12 לחוזה העבודה.בחקירתו העיד מר מסווראי לגבי דרך חישוב ההפקדות:
"ש. - שאתה זוכר לפי מה עשית חישוב הפרשות ?
ת. – כן. עשיתי מתוך כל סה"כ סכומים ברוטו הפחתתי את סכומי הטלפון, החזרי הוצאות, אש"ל
ש. –לא הלכת לפי ניכויים בפועל.
ת. – למה הכוונה ניכוים בפועל. יש כל מיני ניכויים. התייחסתי לסכומים ברוטו ומתוכם חישבתי את הסכומים ."

לאור הנתונים שהובאו בפני
ו, העריך רו"ח מסווארי כי החוסר בהפקדות חלק המעביד הינה בסך : 50,783 ₪
לביטוח מנהלים
וכן 20,864 ₪
לקרן השתלמות.
יחד עם זאת מבדיקת תחשיב רואה החשבון עולה כי
התחשיב כולל גם
2.5% ריסק כחלק לו זכאי העובד כפדיון ולא כך הדבר. על כן יש להפחית סכום זה מסכום קופת הגמל כך שסךחלק המעביד לביטח המנהלים
הוא 48,513 ₪ ובניכוי מה ששולם
מהמוסד לביטוח לאומי.

יט.
התובע פרץ
הציג בפני
בית הדין חישוב סכומים אותם תבע בגין הפקדות לביטוח מנהלים וקרן השתלמות במסגרת נספחים ט –י"א לתצהירו.פרץ הביא בפני
בית הדין תלושי שכר
וטבלאות אשר בהם ערך את הנתונים ועליהם סמך את חישוביו. לאחר שניסיתי להבין את
דרך חישוביו של פרץ לא ניתן להתאימם לנתוני המצויים בתלוש השכר וישנה חוסר בהירות לגבי הנתונים עליהם
הסתמך בחישוביו. אשר על כן החלטתי למנות בשלב זה, חשב שכר לצורך חישוב הסכומים להם זכאי התובע פרץ בגין רכיב תביעה זה.

תביעת פרץ להחזר דמי מילואים
כ.
פרץ טען כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום הפרש החזר בגין שירות מילואים וזאת על פי לסעיף 14.2 לחוזה העבודה המיוחד שנחתם בינו לבין החברה (נספח א' לתצהיר פרץ). פרץ תמך טענתו זו במסמך מיום ה – 19.6.96 אשר מוען לחברה על ידי המוסד לביטוח לאומי
(נספח ח' לתצהיר
פרץ). המסמך מפרט את זיכוי החברה על ידי הביטוח הלאומי בעבור ימי מילואים של עובדיה. על פי המסמך זכתה החברה להחזר בסך של 11,953 ₪ בגין תקופת שירות המילואים של התובע פרץ בין התאריכים
8.5.96 – 29.5.96.

לאור נתונים אלה תבע פרץ תשלום ההפרש בין שכרו 19,614 ₪ לבין החזר דמי
המילואים
-11,953
- סך של 7,661 ₪.

כא.
פרץ לא הביא בפני
נו ראיות הנוגעות לסכום ששולם לו בפועל על ידי הנתבעים ולא ניתן ללמוד עובדה זו מהמסמך עליו הוא מסתמך מאחר והוא רלוונטי אך ורק ליחסי החברה והמוסד לביטוח לאומי. כמו כן, לא עמד פרץ בנטל הראיה בנוגע לגובה שכרו בחודש מאי 96 אשר בגינה העלה את תביעתו זו. אשר על כן, התביעה בגין רכיב זה נדחית.

כב.
תביעת טוטמן בגין אובדן רווחים בקרן ביטוח מנהלים – התביעה לא כומתה ומאחר ובית הדין אינו פוסק על פי הערכות הרי שדינה להדחות.

כג.
מן האמור לעיל עולה כי החברה לא עמדה במלוא התחיבויותיה הנובעות מחוזה העבודה שנחתם בינה לבין התובעים וכי יש לחייבה
בתשלום סכומים מעבר לסכומים ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי.

לאור הקביעה כי יש להרים את מסך ההתאגדות, ובנסיבות שהוכחו
יש לחייב את ברק לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
(1)
לתובע פרץ –
שכר עבודה בגין
3 חודשי עבודה כהודעה מוקדמת– פרץ – 3
x

5876 ₪ (על פי שכר יסוד חודש 12/97)
=17,628 ₪.
הפקדות בגין קרן השתלמות - 7.5%
x

5876 = 440.7
x
3=1322.1 ₪
הפקדות בגין ביטוח מנהלים =5%
x
5876 =293.8
x
3= 881.4₪.
סך כל התשלומים
- 19,831 ₪. לסכום זה יצורף הסכום אשר יקבע על ידי חשב שכר שימונה על ידי בית בדין לצורך קביעת הסכומים להם זכאי פרץ בגין הפקדות לביטוח מנהלים וקרן השתלמות.

(2)
לתובע טוטמן -

שכר עבודה בגין 3 חודשי עבודה כהודעה מוקדמת - 3

x

5612 (על פי שכר יסוד חודש 12/97) = 16,836 ₪.
הפקדות בגין קרן השתלמות –7.5%
x

5612 = 420.9
x

3 =1262.7 ₪.


הפקדות בגין ביטוח מנהלים - %5
x
5876 =280.6
x

3 = 842 ₪.
לסכומים אלה יצורפו הסכומים בגין הפקדות לביטוח מנהלים בסך – 48,513 ₪
ובגין הפקדות לקרן השתלמות בסך – 20,864 ₪.

סך כל התשלומים
- 88,300
₪.







5.
סוף דבר -
התביעה מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

באשר למינוי חשב שכר – לצורך כך נקבעת ישיבה
בנוכחות הצדדים ליום
9.9.03 בשעה 09:00 על מנת לתאם את דרך קבלת חוות הדעת בנושא זה.

בהתאם לתוצאות, הנתבע יישא בהוצאות התביעה בסך 5000 ₪ בצרוף מע"מ לכל אחד מן התובעים שישולמו תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.


ניתן היום ה' באב, תשס"ג (3 באוגוסט 2003) בהעדר הצדדים.





ו. וירט-ליבנה
, שופטת
שופט ראשי









עב בית דין אזורי לעבודה 300865/98 פרץ רפאל, טוטמן מאיר נ' מגן מעליות בע"מ, גיל ברק (פורסם ב-ֽ 03/08/2003)