פסקי דין על מיכאל צרנוי | פסקי דין על זאב רום | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על גד זאבי | פסקי דין על מיכאל קומיסר |

40090/04 פ     25/01/2009




פ 40090/04 מיכאל צרנוי, זאב רום נ' מדינת ישראל, גד זאבי, מיכאל קומיסר




בעניין: 1. מיכאל צרנוי

ע"י ב"כ עו"ד ד"ר יעקב וינרוט
ועו"ד ירון קוסטליץ

2. זאב רום

ע"י עו"ד נבות תל-צור ועו"ד דורון טאובמן

המאשימה

נגד

1. מדינת ישראל

ע"י ב"כ מיכל סיבל
-דראל ממונה על עניינים כלכליים
בפרקליטות המדינה
2. גד זאבי

ע"י ב"כ עו"ד שיינמן-נגב

3. מיכאל קומיסר

ע"י ב"כ עו"ד פרופ' דוד ליבאי
נאשמים

החלטה

הנסיבות
באי כוח הנאשמים מיכאל צ'רנוי וזאב רום
(להלן: "המבקשים") הגישו בקשה לעיון ב"חומר חקירה" שהוא מקבץ של 44 "פריטים" של האזנת סתר (האזנת נפח) שקוימה במשרדי המבקש צ'רנוי במסגרת החקירה בתיק דנן. הבקשה מוגשת בגדרו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי.

מקבץ הפריטים הללו הוא חלק מתוך מכלול של 2000 שיחות שנקלטו בהאזנת הסתר האמורה שבהקשרן ערכה המשטרה תקציר. כיון שהתביעה העבירה לרשות המבקשים תמלילים של 180 שיחות בלבד, הוגשה בקשה לעיון במותר חומר האזנת הסתר. הבקשה התבררה בשעתה לפניי ועל החלטתי בה הוגש ערר לבית המשפט עליון (כב' השופטת פרוקצ'יה). החלטת בית המשפט העליון הנחתה שיש לראות בכל 2000 השיחות "חומר שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת" ולפיכך על

התביעה להעביר להגנה רשימה של השיחות שתכלול פרטים כלליים אודות השיחה וציון מועדה ונושאה העיקרי. ההגנה תוכל לבקש לרשותה תמלילים שלמים של שיחות מסוימות מתוך אותו קובץ ועל התביעה יהיה לבחון את הבקשה על רקע הכלל שגם חומר המצוי ב"פריפריה" של כתב האישום עשוי לבוא בגדר "חומר חקירה" שיש לאפשר להגנה לעיין בו [בש"פ 2043/05 מ"י נ' זאבי (להלן: "החלטת השופטת פרוקצ'יה")].

התביעה ערכה "רשימת תקצירי שיחות מעמדות האזנות הנפח" ספררה את פריטיה במספרים סודרים, ציינה את שמות הדוברים ואת נושאי השיחה. הסנגורים עיינו ברשימה ועל בסיס החלטת בית המשפט העליון ביקשו שתינתן להם זכות עיון ב-44 שיחות. מתוך קובץ השיחות הללו 9 שיחות הן שיחות בין מי משני המבקשים לבין עורך דין. המשטרה לא ביקשה היתר להאזנת סתר לשיחות של הנאשמים עורכי דינם. השיחות הללו חוסות תחת חסיון עו"ד - לקוח ובהעדר היתר להאזין להן הקפידו המשטרה והתביעה להימנע מעיון בשיחות. ממילא לא נערך להן תמליל או תקציר (השיחות כלולות ברשימה תוך ציון העובדה שמדובר בעניין של עו"ד - לקוח).

התביעה מתנגדת להמצאת תמלילי 35 השיחות ה"רגילות" שכן אינה רואה כל זיקה בינן לבין פרשיות כתב האישום. היא אינה מתנגדת להמצאת השיחות המוגדרות כ"שיחות עו"ד-לקוח אם המבקשים יוותרו על החיסיון ובכך תוכשר הקרקע לעיון של התביעה בשיחות הללו.

שאר המשיבים לבקשה זו לא הביעו התנגדות לה.

נוכח התנגדות התביעה וההתניות שהתנתה הועברה ההכרעה אלי. בהחלטתי אבחין בין השיחות ה"רגילות" לבין השיחות הנתונות לחסיון.

דיון

שיחות "רגילות"
עיינתי בתקצירי 135 השיחות הרגילות. אליבא דאמת, אינני סבור שאפילו אחת השיחות הללו שייכת לפרשה נושא כתב האישום, לרקעה ולהשלכותיה. עם זאת כיון שהביטוי "פריפריה (סביבה) של כתב האישום" עשוי להתפרש גם באורח מרחיב וכיון שבכגון זה עלי לעשות עצמי "סנגור לשעה", התאמצתי להעלות בדעתי הקשרים אפשריים של חלק מן השיחות אל פרשיות כתב האישום או אל הדמויות הקשורות בכך ובהתאם לכך להורות על המצאת תמליליהן או העתקיהן למבקשים. את מסקנותיי אחלק לשלושה:

א. בפריטים הבאים סברתי שאפשר שיימצא קשר פריפריאלי אל ענייני המשפט: 9, 39, 237 , 239, 471, 702 .

ב. בפריטים הבאים לא מצאתי כל אפשרות לזיקה לעניינו של המשפט: 97, 180, 196, 333, 367, 368, 370, 383, 385, 391, 524, 723, 724 ( אעיר שכיון שציון נושאי השיחה ברשימה הוא תמציתי מאד ותוכן השיחה עולה ממנו בערפול רב - ניתן להבין מדוע עוררה קריאת הנושאים את התעניינותם של הסנגורים. אולם עיון בתמציות שהן מפורטות יותר ומעורפלות פחות מגלה שמדובר בשיחות נעדרות כל קשר לענייננו).

ג. (1) נתתי דעתי לכך שהסנגורים ביקשו לעיין בכל שיחה ששמו של דודי [להבנתי הכוונה לדוד (דודי) אפל] נזכר בה (פריטים: 45, 64, 522) וכן בכל שיחה ששמו של נוחי דנקנר נזכר בה (פריטים: 444, 495, 503, 511, 522, 569, 650). מתקצירי השיחות הללו לא עולה כל קשר לענייננו. לא זכור לי ששתי הדמויות הנ"ל נזכרו במהלך המשפט עד כה כגורמים קשורים, אם במישרין ואם בעקיפין. עם זה, אהיה מוכן לשוב ולשקול את גילוי הפריטים הללו אם הסנגורים יעמידו אותו על פשר התעניינותם בשני הנ"ל ועל זיקתם למשפט (הדבר יכול להיעשות גם במעמד צד אחד כדי שלא ייחשפו רחמנא ליצלן קווי התגוננות כלשהם).

(2) פריט 411 - הוראת צ'רנוי ללנה מזכירתו להכין חוזה אשראי שגרתי בהקשר לאשראי לגורם אחר שאינו קשור לעניינו של משפט זה. גם בעניין זה אצטרך לקבל הבהרות מה עניינה של הסנגוריה בחוזה אשראי זה (אין שם הנחייה לפרמיה של 100,000,000$).

שיחות הנתונות לחסיון עו"ד- לקוח
העיון בתשע השיחות שהן שיחות עו"ד-לקוח (להלן: "השיחות") נתקל בקושי שמקורו בכך שהתביעה איננה מוכנה לוותר על זכותה לעיין בחומר הנקשר במשפט ואילו הסנגוריה אינה מוכנה להרשות לתביעה לעיין בחומר הנתון לחסיון עו"ד - לקוח. בהקשר זה הפנו אותי הצדדים להחלטות שונות וחולקות של שופטים [בעיקר ב"ש (י-ם) 4301/08 ברקו נ' מ"י (מפי כב' השופט משה דרורי) ו-ב"ש 4985/08 סיטבון נ' מ"י (מפי כב' השופט צבי זילברטל)]. עיינתי בהשקפות המנוגדות הללו ובחרתי להציג את השקפתי על בסיס איתור הסיווג הנכון של השיחות, האפשרות לשינוי הסיווג וההשלכות הנובעות מכך.

סיווג השיחות
השופטת פרוקצ'יה אומרת בהחלטתה כי חומרים המשמשים את גורמי החקירה ניתנים לסיווג משולש: 1) חומר שהרשות החוקרת "נתקלה" בו באקראי ואין לו כל קשר לחשדות נשוא האישום (להלן: "חומר אקראי"); 2) חומר שנאסף או נרשם על ידי הרשות החוקרת שאף שיש לו נגיעה לאישום אינו מהווה "חומר חקירה" (להלן: "חומר רשום"); 3) חומר חקירה המהווה "הגרעין הקשה" של התשתית הראייתית לביסוס האישום הפלילי (להלן: "חומר חקירה").

"חומר אקראי" אינו נתון בגדרה של זכות העיון הגלומה בסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי. ההוראה קובעת זכות עיון מקיפה ב"חומר חקירה" ("הגרעין הקשה" וספיחיו הפריפריאליים) וכן זכות עיון ברשימת החומר הרשום. הזכות. לעיין ברשימה היא כמובן זכות שונה מן הזכות לעיין בחומר הגולמי. אולם תכליתה שלה רשימה היא, בין היתר, לאפשר להגנה להצביע על סיבות או
נסיבות שמכוחן עשוי חומר רשום להיחשב כ"חומר חקירה"2 . בכך נבדל החומר הרשום מן החומר האקראי (הנדחק מעיקרה אל מחוץ לשוליו התחומים של "חומר חקירה").

הסנגורים סבורים שהשיחות הן "חומר חקירה" מובהק. בלשונם: "לא יכול להיות חולק כי שיחות שקיימו הנאשמים עם באי כוחם בתקופה הרלוונטית לאישום שייכות לגרעין הקשה והמובהר של 'חומר החקירה' מן הבחינה המהותית... בייחוד הדברים אמורים שעה שעו"ד נשיץ ועו"ד פויכטונגר העידו במסגרת פרשת התביעה" (ההדגשה במקור).

אולם מהחלטת השופטת פרוקצ'יה מתבקש שהשיחות נחשבות כחומר רשום. בעקבות זה נאמר שם ש"אם על יסוד הרשימה שתוצג לעיונם יבקשו הסנגורים לקבל תמלילים שלמים של שיחות מסוימות בטענה כי הם עשויים להועיל להגנתם בבחינת 'חומר חקירה' תבחן התביעה בקשה זו... באם המחלוקת לא תיפתר ניתן להביאה להכרעה שיפוטית במסגרת הוראות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי". אמירה אחרונה זו אינה מבחינה בין רשימת השיחות ה"רגילות" לבין רשימת השיחות החסויות. אילו שיוותה השופטת פרוקצ'יה לנגד עיניה את השיחות הללו כ"חומר חקירה" (מובהק יותר או מובהק פחות) חזקה שהייתה מורה להעבירו בשלמותו לעיון ההגנה3.

אינני סבור שהעובדה שהשיחות קוימו בתקופה הרלוונטית לאישום מהווה הוכחה מוחלטת ("לא יכול להיות חולק וגו'") להיותן שיחות רלוונטיות לאישום. ראשית רק מקצת השיחות הן עם עורכי הדין נשיץ או פויכטונגר4; שנית, צ'רנוי ורום נעזרו בשירותי משרד נשיץ -ברנדיס בעניינים שונים מלבד העסקה שברקע כתב האישום5; שלישית גם שיחות עם עורכי הדין הנזכרים על רקע השירות בעניין ההסכמים עם זאבי אינן בהכרח נוגעות לסוגיות המשפט. שאלת השייכות לעניין (רלוונטיות) אינה נקבעת, אם כן, על פי מועד התרחשות השיחות אלא על פי תוכנן.

הנה כי כן נקודת המוצא היא שהשיחות הן "חומר רשום" וכל עוד לא הציגו הסנגורים "טענה כי [השיחות] עשוי[ות] להועיל להגנתם" אין להם זכות לעיין בחומר ההאזנה הזה.

שינוי הסיווג
להגנה עמדה – ועדיין עומדת - הרשות לטעון טענה שהשיחות עשויות להועיל לה. "טענה" איננה יכול להיות טענה בעלמא. על ההגנה מוטל להצביע על הסבירות שתוכנה של שיחה מסוימת הוא בעל זיקה לענייני המשפט. הדבר לא נעשה. באי כוח הנאשמים אמרו בישיבת בית המשפט האחרונה כי הם אינם יודעים דבר על תוכן השיחות הללו. ממילא גם לא יכלו להצביע על זיקתן למשפט.

בשל חוסר ידיעה קונקרטית על תוכן השיחות מבקשת ההגנה שתכניי השיחות יועברו לעיוני (לאחר שגורם אובייקטיבי מטעם בית המשפט יתמלל אותן) לשם בירור זיקתן למשפט. אינני סבור שנכון לעשות כך. הדבר נדמה בעיניי כנתינת יד לסיפוק "סקרנות לשמה... נכונות לצאת ל-'מסע צייד' שמא יימצא דבר שיסייע להגנה..." [בש"פ 1327/96 ח"כ הרב אריה דרעי נ' מ"י (צוטט בהחלטת השופטת פרוקצ'יה)].

יתר על כן, אילו קיבלתי את טענת ההגנה שחומרי השיחות צריכים להיחשב כ"חומר חקירה", היה עליי לאפשר גם לתביעה לעיין בהן. כיצד אפשר לדמות "חומר חקירה" שלתביעה אין זכות לעיין בו? ההגנה אינה חייבת להעמיד לעיון התביעה "חומר הגנה", היינו ראיות שנאספו בידי ההגנה, בין לשם הצגתן בפרשתה ובין שלא להצגתן. אולם התביעה כ"בעלת החקירה" אי אפשר שתהיה מנועה מעיון בחומר המוגדר כ"חומר חקירה". אמנם התביעה אינה רשאית לעיין בחומר הנתון לחסיון עו"ד-לקוח אולם חומר המוגדר כך איננו מצוי בתחומו של "חומר חקירה".

חומר "חוץ חקירתי"
אפשר לטעון לזכות העיון בשיחות בלי קשר לסיווגן כחומר ששימש את החקירה. שהרי בהיות השיחות הללו חילופי דברים בין הנאשמים לעורכי דינם, הם "הבעלים" של תכניי השיחות הללו . משמעותה של "בעלות" זו אינה מצומצמת לכך שהשיחות אינן חסויות מפני "בעל החיסיון" אלא
היא אף משמיעה שהבעלים רשאים לתבוע מן המשטרה למסור להם את "שלהם" (ייתכן שמעצם ההפניה מצד ההגנה להחלטת השופט דרורי, נובעת טענה כזאת).

לטענה האמורה מצטרפת גם טענת "זה נהנה ולא לא חסר". מאחר שהתביעה מנועה מעיון בשיחות בשל החיסיון ומאחר שלא ביקשה רשות להאזין לשיחות בין הנאשמים לעורכי דינם, הרי היא מוחזקת כמי שויתרה על היזקקות לשיחות ולתכניהן. על כן מסירת השיחות ל"בעלים" לא תפגע באינטרס של התביעה. אם יראו הנאשמים צורך לחשוף איזו מן השיחות לפני בית המשפט כראיה ממילא תובא התביעה בסוד הראיה הזאת. היא לא תובא בסוד השיחות שלא יובאו כראיה אף הדבר לא יועיל ולא יזיק לשום צד. נמצא, אם כן, שהיענות לבקשת הנאשמים לא תזיק לתביעה וגם אם תמצא בה תועלת להגנה לא ייגע דבר מן התביעה. מצב זה שיש בו נהנה ואין בו חסר ראוי שבית המשפט יקנה לו תוקף6.

אני סבור שלא לי לדון בבקשה המיוסדת על טענה המצויה מחוץ למסגרתו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. אפשר שניתן לבסס את הבקשה על חוק חופש המידע או על הוראות הפרק הרביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפושים). לזה ולאלה המותב היושב לדין במשפט הפלילי נעדר סמכות עניינית. הפורום הנכון יצטרך לתת דעתו לשאלת האינטרס של עורכי הדין השותפים לשיחות וכן לשאלה האם חוק האזנת סתר אינו מונע שימוש בהאזנת סתר שלא לשם הגשתה כראיה במשפט פלילי.

עיון בהסכמה
למרות המסקנה שאליה הגעתי לא אתערב בנכונות של התביעה להעמיד את השיחות לעיון ההגנה כפוף לויתור על החיסיון (ומוטב שתינתן גם הסכמת עורך הדין) כך שגם התביעה תוכל לעיין בהקלטות.

התוצאה

א. אני מורה לתביעה לתמלל את השיחות הנזכרות בפסקה א של הפרק שדן בשיחות רגילות ולהעבירן לסנגורים.
ב. אני דוחה את הבקשה לעיון בשיחות הנזכרות בפסקה ב' של הפרק הנ"ל;
ג. בסנגוריה תנהג כהבנה ביחס לשיחות הנזכרות בפיסקה ג של הפרק הנ"ל.
ד. הבקשה לעניין השיחות הנתונות לחיסיון -נדחית.
ניתנה היום כ"ט בטבת, תשס"ט (25 בינואר 2009) במעמד הצדדים

______________________
דר' עודד מודריק
, שופט

1 אחד התקצירים לא אותר.
2 אכן השופטת פרוקצ'יה הציגה אפשרות לו והציעה להגנה לבחון את מימושה. על בסיס זה הוגשה הבקשה דנן.
3 ייתכן שקודם למתן הוראה כזאת היה נבחן היחס שבין "חומר חקירה" לבין חומר הנתון לחסיון. אלא שההחלטה אינה רואה בחומר הזה "חומר חקירה ולא היה לשופטת פרוקצ'יה כל צורך לבחון את היחס האמור.
4 פריטים 8, 10, 76 הם שיחה בין זאב רום
לאחד טודור, פריט 401 הוא שיחה בין רום לאמנון ופריט 418 הוא שיחה בין רום לגורם לא ידוע.
5 עובדה זו התבררה במשפט. היא גם נובעת מפריט 666 שהוא שיחה עם עו"ד פויכטונגר (יוני) בעניין מובילטל.
6 הכלל הקדמוני של "כופין על מידת סדום" הדריך את גישת השופט דרורי (ליישום הכלל בפסיקה הישראלי ראו למשל: ד"ר אביעד הכהן" 'ביקור בעיר החטאים" פרשת השבוע על פרשת וירא תשס"א גיליון מס' 1).
1
בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל-אביב-יפו פ 040090/04
בפני
: כב' השופט דר' עודד מודריק

תאריך: 25/01/2009








פ בית משפט מחוזי 40090/04 מיכאל צרנוי, זאב רום נ' מדינת ישראל, גד זאבי, מיכאל קומיסר (פורסם ב-ֽ 25/01/2009)