פסקי דין על לוי יוסף | פסקי דין על לוי ענת | פסקי דין על לוי רותם | פסקי דין על עיריית חולון | פסקי דין על אריה - חברה לבטוח |

10057/03 א     05/10/2006




א 10057/03 לוי יוסף, לוי ענת, לוי רותם נ' עיריית חולון, אריה בע"מ - חברה לבטוח




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
010057/03


בפני
:
כב' השופט אליהו בכר
תאריך:
05/10/2006






1 . לוי יוסף

2 . לוי ענת
3 . לוי רותם
(קטינה)
בעניין:


תובעים
תפארת דמתי-קולה
ע"י ב"כ עוה"ד



נ
ג
ד




1 . עיריית
חולון

2 . אריה בע"מ - חברה לבטוח



נתבעים
עמיחי טרוזמן
ע"י ב"כ עוה"ד




נ ג ד



1. לוי יוסף

2. לוי ענת
3. נציגות ועד הבית המשותף




צדי ג'



פסק דין

1.

מבוא

בפני
תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת 3, ילידת 7.12.94, בתאריך 4.10.01, עת נתקלה בחצר ביתה בברז שהפרפר בראשו היה חסר, והפין החד שנותר חדר לירך רגלה הימנית תוך שהוא מסב לה נזק.
התובעים 1 ו-2 הינם הורי התובעת 3.
לטענת התובעים, כאמור בכתב התביעה, התרשלה הנתבעת 1 ולחילופין הפרה חובותיה לפי פקודת העיריות וצו המועצות המקומיות , תשי"ח –1958 כמו כן טענו התובעים להחלת הכלל בדבר "הדבר מדבר בעדו" וכן כי מדובר "בדבר מסוכן" המעביר אל הנתבעות הנטל להוכיח שלא התרשלו.
הנתבעת 2 הינה מבטחת הנתבעת 1.
הנתבעות טענו בכתב הגנתן טענות כלליות ברובן, למעט טענה אחת ולפיה התאונה לא התרחשה היכן שנטען שהתרחשה וכי ארעה בשטח פרטי להבדיל מציבורי, במקביל טרחו והגישו הודעה לצד ג' שהופנתה הן לתובעים 1,2 כהורי התובעת 3 והן ליתר דיירי הבנין, כאשר כלפי התובעים 1 ו-2 נטען כי היה עליהם להשגיח על התובעת, ואשר לצד ג' 3 נטען, כי בשטח הרכוש המשותף אירעה התאונה והיא זו שהתרשלה
בהותירה ברז חשוף ומסוכן ברכוש המשותף.
צדי ג' 1-2 – הורי התובעת 3, טענו כי האחריות הינה לפתח שולחת ההודעה מה גם שבעקבות האירוע הוזז אותו ברז מהמקום על ידי נציגי העירייה וכי כהורי הקטינה עשו הכל על מנת להשגיח עליה מה גם שהתובעת 3 כלל לא השתוללה בחצר.

2.
המחלוקת שבין הצדדים
א.
חבות הנתבעות לנזקי התובעת 3 לרבות מקום אירוע הנזק והסיבה לו.
ב.
ככל
שתוכר
חבות הנתבעת מהי חבות צד ג' בנסיבות.
ג.
נזקי התובעת.

3.
חבות העירייה – הברז עליו נפלה התובעת 3
סלע המחלוקת העיקרי בין הצדדים, מתייחס למעשה למקום הברז עליו נפלה התובעת 3 וסוג הברז עליו נפלה. בפועל, נטען על ידי התובעת 2, אמה של התובעת 3, כי התובעת נפלה על ברז השייך לממטרה. תצהיר ראשון לצורך כך נמסר על ידי התובעת 2 ביום 10.4.03 (ת/1) לפי האמור בו בסעיף 2 האירוע התרחש כך:

"2... רותם סיפרה לי שבשעה ששיחקה ליד הבית ליד סוכה ועם ילדים אחרים, היא רצה, ולפתע נתקלה בברז ליד המדרכה, ליד בניין בעין יהב 5, ה"פרח" של הברז היה חסר. הצינור היה חשוף, בלט החוצה ופגע ברותם שנחבלה בירך".


לתצהירה צרפה תמונה צבעונית של צינור, הבולט כשלעצמו מתוך האדמה לגובה של כ-10 ס"מ לערך, מדובר בצינור שבקצהו העליון סימני הברגה המאפשרים לחבר לו ממטרה, זה ותו לא.
ביחס לתצהיר זה, נחקרה בבית המשפט עוד טרם החל שלב הראיות בתאריך 27.10.03,
השיבה לשאלות בית המשפט וציינה כך:
"...אני גרה ברח' אליאב, שם יש בניין ומאחוריו יש עוד בניין, אני נמצאת בעורף, בבניין ממול יש שביל שמוליך לכניסת הבניין ומצדדיו חולות, בחולות היה ברז עירייה בצורת ח', הילדה שיחקה עם חברותיה, אני הייתי בבית, קראתי לה לעלות, היא קראה לי למטה ואמרה לי שיורד לה דם, אמרתי לה שתעלה הביתה, וכשראיתי את זה ראיתי בור ברגל, היא אמרה שהיא נפלה על הברז הגדול... הצינור של הברז חדר לה לרגל, הברג בצורת ח' יש לו שפיץ ארוך, בד"כ יש עליהם פרח, ושם לא היה פרח, ושהשפיץ חדר לה לרגל. הברז שמצורף לתיק היה ליד הברז הנדון, נספח א1 לתצהירי, אני טוענת שביתי התיישבה בין הברז הזה לבין הברז של הח', צרפנו זאת על מנת להראות את ההבדל".
דהיינו, כעת כבר ידוע על 2 ברזים, האחד מוט היוצא מהקרקע בגובה של 10 ס"מ אותו נכנה ברז הממטרה והאחר, צינור בצורת ח' ולצידו שפיץ עליו חסר הפרפר הדואג לפתיחת המים עליו לכאורה נפלה וזה חדר לרגל התובעת 3.
בתצהיר נוסף שצירפה התובע 2 (ת/2) מיום 13.4.04 כבר נמסר הסבר יותר מפורט. התובעת 2 חוזרת ומציינת כי התובעת 3 נפלה על הברז בצורת ח' ומבהירה ביחס לתמונה המקורית שצורפה לת/1 כי:
"... בשלב זה אני רוצה לציין כי לתצהירי הקודם צורפה תמונה לא נכונה, הדבר התגלה לי רק כשהשבתי לשאלות בית המשפט בדיון שנערך ביום 27.10.03. כב' בית המשפט הראה לי את התמונה שצורפה לתצהיר הראשון שהגשתי ומיד עיינתי בתמונה וראיתי שצורפה תמונה אחרת שצילמתי ואכן מיד הסברתי לכב' בית המשפט שצורפה תמונה אחרת בטעות".
התובעת 2 נחקרה בחקירה נגדית ביום 12.4.05 בה הוברר שוב כי התובעת 2 מודעת לאופן התרחשות התאונה מביתה התובעת 3, כי התמונה שצורפה לת/1 (ברז הממטרה) אינה התמונה הנכונה. כמו כן התברר, כי באירוע נכחה גם חברה של התובעת 3, ילדה בשם מור גניש, שהפנתה את חוקרת חברת הבטוח בדיוק לאותו ברז ממטרה כברז עליו נפלה התובעת 3. כאן המקום לציין, כי מור גניש העידה במשפט אך לא העידה כל חוקרת מטעם חברת הבטוח.
התובעת 3 הודתה בחקירתה, כי היא מודעת לכך שהילדה מור הצביעה לחוקרת על ברז הממטרה כברז שעליו נפלה התובעת 3 וזו הייתה הסיבה שהתובעת 2 הביאה התמונות על מנת שנוכל לראות את המיקום הנכון.
התובעת 2 הוסיפה בחקירה נגדית, כי קראה לביתה לעלות לביתה וראתה אותה יושבת בין הברזים כאשר האחרונה אמרה שנפגעה.
בפועל לא יכולה הייתה לראות מביתה את צינור הממטרה כפי שהעידה מיד אח"כ.
בתאריך 2.10.05 נחקרה התובעת 3 – רותם – שציינה בחקירה ראשית כי שיחקה עם חברים וחברות ליד הסוכה של סוניה, שכנה שלהם. כשסוניה יצאה מהסוכה הם התחילו לרוץ לעבר שיח, הברז היה מוסתר בשיח התובעת 3 נתקעה בו והשפיץ נעדר הפרפר חדר לירך שלה. התובעת 3 אף הפנתה לנספח א' לת/2 אותו ברז בצורת ח' ממנו בולט שפיץ וציינה:
"זה ברז שאני נפלתי עליו, השפיץ פגע לי בירך, הרגשתי שמשהו נכנס לי לרגל, הברז ללא הפרח הוא שנכנס לי לרגל".
בחקירה נגדית מאשרת התובעת 3 כי מור גניש, חברתה, אמרה שהיא נפלה על ברז הממטרה ואף אמרה לתובעת 3 שהיא משקרת כשמציינת שנפלה על הברז בצורת ח'.
בדיון שנערך בתאריך 27.11.05 העידה בעלת הסוכה, השכנה הגב' סוניה בוחבוט שציינה, כי מדובר במקרה שאירע בערב סוכות, העדה הדליקה נרות בסוכה והתכוונה ללכת לבית הכנסת כשראתה כ-7 בנות ביניהן התובעת 3 מציצות לסוכה, אז יצאה מהסוכה, הבנות ברחו והילדה רותם נפלה על הברז והחלה צורחת. זה היה כניסת החג בסביבות 17:00-16:30. העדה פנתה אליה הרימה אותה מהברז ולקחה אותה לכניסה, כל השכנים ירדו לעזור, האמא (התובעת 2) הייתה בחודש תשיעי בערך. הברז היה במרחק 7-6 צעדים מהסוכה שלה. לא היה משהו לפני שהילדה יכלה למעוד עליו. הכל היה שטח פתוח, לא הייתה צמחיה ולא כלום. היא נפלה על הראש של הברז, "יש בעקרון ראש פרפר של סגירה והראש לא היה והיא נפלה על זה וזה נכנס לה לרגל. ראיתי אותה על הברז, חצי גוף היה מצד אחד של הברז והחצי השני על הצד האחר..." (עמ' 8 לפרוטוקול מ-27.11.05).
ובהמשך נשאלה:
"ש. הברז עוד קיים שם.
ת. לא. העירייה החליטה להעביר אותו לצד השני של הבניין, לכל השכונה החליפו את התשתית..."
כמו כן, זיהתה את תמונת הברז שצורף כנספח א' לת/2 וסימנה אותו ב-

x
היינו אותו ברז בצורת ח'.
בחקירתה הנגדית, למעט ביחס לשאלת היות הברז הספציפי מכוסה בצמחיה או חשוף, לא היו שינויים בגרסת העדה, כאשר לענין הצמחייה ציינה כי היה חשוף בעדותה הראשית ואח"כ בחקירה נגדית ציינה כי הברז היה כמו בתמונה, היינו מוקף צמחיה, למעט לעניין זה כאמור אין כל שוני בין חקירתה הראשית לנגדית.
מעבר לכך אף סימנה על גבי תמונת הנתבעת (נ/2, נ/3, נ/4) מיקום הברז
והסוכה, אך בפועל לא ניתן ללמוד הרבה מסימונים אלה.
לענין מקום הנפילה של התובעת 3 העידה גם חברתה מור גניש בתאריך 27.11.05. בחקירתה הראשית ולשאלת בית המשפט השיבה כך:
"אני זוכרת שזה היה בסוכות. יש לנו שכנה היא דתיה והדליקה נרות לשבת. היינו אני ורותם, אני לא זוכרת מי עוד. אני זוכרת אותי ואת רותם ואז אמרנו בואו נראה מה היא עשתה ואז רותם אמרה לי בואי נדפוק על הסוכה ונברח... ואז היא הרימה את הראש ורותם אמרה בואו נברח וברחנו ורותם קיבלה מכה ואז האישה הציצה כי היא שמעה בכי אז היא יצאה ועזרה לרותם להיכנס עד לכניסה אז אמא שלה באה וזהו.
זה היה באותו זמן שיח גדול והיה בפני
ם שתי ממטרות אחת שפיץ ואחת עגולה ואז הצבעתי על העגולה... היא הייתה יותר קרובה לעיגול ולא לשפיץ..."
ובהמשך לאחר שנאמר לה כי אמרה לרותם שהיא משקרת ביחס למיקום הנפילה השיבה:
"ת. שאמרתי לה למה את משקרת וזהו. הייתי לידה ובאותו זמן הייתי בטוחה שהיא נפלה ליד העיגול כי היא הייתה הכי קרובה לשם.
ש. ואיך את יודעת עכשיו שהיא לא נפלה על העיגול.
ת. אחר כך אנט אמרה לי שרותם נפלה על השפיץ ואמרתי לא נכון והיא אמרה שהיא נפלה על השפיץ אז אמרתי בסדר. אבל ראיתי שהיא נפלה על העיגול. כנראה שהשפיץ נכנס לרגל אבל ברגע שקרה המקרה חשבתי שזה העיגול..."
בהמשך ולשאלת בית המשפט הצביעה על הצינור בצורת ח' עם השפיץ כזה שחדר לרגלה של התובעת 3.
מהאמור לעיל עולה, כי למעט עדותה של מור גניש שהיתה כבת 6 במועד הארוע, ביחס לנפילה על ברז הממטרה, כל האחרים אומרים אחרת, בין התובעת 3 בעצמה, ואמה התובעת 2 מכוחה למעשה, אך חשוב מכל הגב' סוניה בוחבוט המבוגרת היחידה שהייתה עדה למעשה לאירוע העידה שהתובעת 3 אמנם נפלה על הברז בצורת ח' מתוכו בלט
אותו פין חסר פרפר שחדר לרגלה.
מכאן, למרות ניסיון ב"כ הנתבעת לבנות תיק קנוניה נגד הנתבעות בסיכומיו, נדמה, כי עדות הגב' בוחבוט שהיתה אמינה בעיני מסבירה היטב את אופן התרחשות התאונה וכך אני קובע.

3.
חבות העירייה
במהלך הראיות העיד מר תנעמי אבינועם מטעם העירייה. עד זה שהינו מפקח תשתיות ופרוייקטים בעירייה מציין במפורש, כי הפרפר החסר שייך לעירייה וכלשונו:
"יש שיבר ששיך לדיירים ושיבר ששייך לנו. יש שניים. השיבר הזה שייך לעירייה ואם היה חוסר בפרפר היינו מיד מסדרים את זה."
המסקנה, מדובר בשיבר השייך לעירייה, העירייה לא בדקה כי קיים חוסר בפרפר, ואף טענה חמור מכך, לטעמה של העירייה מפי העד:
"אנחנו הולכים לדיירים כשיש לנו פניה ביד, בלי פניה לא בודקים, אנחנו מתקינים בכל מקרה כשחסר פרפר, פרפר במקומו".
היינו, אין ביקורת עצמונית של העיריה למפגעים מסוג זה כלל!
ואף מעבר לכך, ברור הוא כי אותו ברז בצורת ח' הוזז ממקומו על ידי העירייה לאחר המקרה. (ר' עדות אותו מר תנעמי בעמ' 14 לפרוטוקול מ-27.11.05), לטעמי המעשה נעשה בין היתר בשל היות הברז במרכז החצר ומהווה לכן סכנה לדיירים ולמבקרים.
משנקבע כי מדובר ברכוש השייך לעירייה, הייתה מחוייבת העירייה להבטיח כי הוא אינו מהווה מפגע למי שעובר בקרבתו. משלא עשתה כן הפרה
למעשה חובתה כלפי העוברים והשבים שלא לשים בפני
הם מכשול ומכשול זה,
משהביא לפגיעה, הינו באחריות העירייה.

4.
נזקי התובעת 3
התובעת המציאה חוו"ד מומחה מטעמה, ד"ר דן ליכטנשטיין, שציין 10% נכות רפואית בתוספת 5% לפי תקנה 15. מאידך הנתבעות הגישו חוות דעתו של ד"ר דן מלר שקבע נכות רפואית בשיעור של 5% ללא אפקט תפקודי.
לאחר שגם אנוכי ראיתי את הצלקת, נדמה, כי צלקת בקדמת רגלה של ילדה צעירה באורך של 6 ס"מ ורוחב של 1.5-1 ס"מ מהווה פגם אסטתי בולט ומהווה לכן כ-10% נכות אסטתית. לא מצאתי כי בנסיבות קיימת בעיה תפקודית כלשהיא לתובעת, גם לא הוכח לי במידה הנדרשת במשפט אזרחי כי אמנם ניזוקו יכולתיה הלימודיות של התובעת 3 כתוצאה מהתאונה להיפך, התרשמתי מילדה בריאה, אינטלגנטית שלא דיברה כלל
על בעיות כלשהן מהן הינה סובלת. מכל מקום עגמת הנפש תמצא ביטוי
בכאב וסבל.
לפיכך, הערכתי כי כתוצאה מהתאונה סבלה התובעת סבל לא מבוטל ותקופת החלמה לא קצרה והיא תמשיך ותסבול ממראה לא אסטתי של הצלקת לאורך ימים ושנים ולפיכך פיצוי בשיעור של 75,000 ₪, יהלום את נסיבות המקרה.
לא מצאתי מקום לפיצוי בגין אובדן שכר להורים בהעדר הוכחה וכן גם לא הפסד השתכרות לעתיד לתובעת בעצמה.
משסברתי, כי בתקופת ההחלמה, נזקקה התובעת לעזרת הורים וכן להוצאות רפואיות מסויימות סברתי כי סכום גלובאלי בסך 5000 ₪ לתקופת ההחלמה יהא סביר לצורך העניין וכך הנני לקבוע.
לפיכך הנני לקבוע שיעור נזקי התובעת 3 בסך 80,000 ₪ נכון להיום.

5.
חבות צד ג'
הנתבעות שלחו הודעת צד ג' כלפי הורי התובעת 3 וכן הדיירים. במהלך הסיכומים נזנחו למעשה יתר הדיירים ולפיכך דין ההודעה לצד ג' כנגדם להידחות.
ביחס להורי התובעת 3, אין חולק, כי ההורים אפשרו לתובעת 3 לצאת ולשחק בחצר. המפגע בחצר הינו ממש "תחת אפם". הורים סבירים המאפשרים לילדם לצאת אל החצר שבה מצוי מפגע מן הראוי שאף הם עצמם יהיו אחראים לקורה לילדם בחצר ביתם. לפיכך, ראיתי בהורים אחראים כדי 20% לנזקי התובעת 3.

6.
סיכום
התביעה כנגד הנתבעות מתקבלת. הנתבעות ישלמו לתובעת 3 באמצעות הוריה הסך של 80% מ-80,000 ₪ כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. ביהמ"ש מודע היטב להצעתו לסיום המחלוקות בתיק שניתן במהלך הדיון, עם זאת משעל ביהמ"ש ליתן פס"ד על דרך ייקוב הדין את ההר, הוא יעשה בדיוק כך.
כמו כן ישאו ב-80% מעלות חוו"ד המומחה מטעם התובעים ד"ר דן ליכטנשטיין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הוצאת הסכום ועד למועד התשלום בפועל ובאותו אופן ישאו ב-80% מאגרת המשפט ששילמו התובעים.
כמו כן ישאו בשכ"ט עו"ד התובעים בסך 20% + מע"מ מהסכום הנותר.
ההודעה לצד ג' כנגד הדיירים/ועד הבית נדחית, משלא היתה התייחסות
אליהם בסיכומי הנתבעים.
משלא התייצבו לדיונים לא מצאתי מקום לחייב הנתבעת בהוצאותיהם, כך גם ביחס להורי התובעת 3 לא מצאתי לנכון לחייבם בהוצאות הנתבעות משאלה חויבו ב-80% מנזקי התובעת 3 בלבד, מובן כי הורי התובעת 3 מחוייבים ביתרת הסכום בן 20% כלפי התובעת 3 באותם התנאים כאמור לעיל.
הסכום שישולם יופקד בחשבון בנק ע"ש התובעת 3 והכספים יושקעו באופן שישאו פירות
כנהוג על פי הדין עד הגיע התובעת 3 לבגרות.

זכות ערעור למחוזי בתוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח עותק פסה"ד בדואר לצדדים.

ניתן היום י"ג בתשרי, תשס"ז (5 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים.




אליהו בכר
, שופט








א בית משפט שלום 10057/03 לוי יוסף, לוי ענת, לוי רותם נ' עיריית חולון, אריה בע"מ - חברה לבטוח (פורסם ב-ֽ 05/10/2006)