פסקי דין על אורי אור | פסקי דין על שיין אריזות והדפסות 1990 בע"מ

77058/95 א     18/02/2002




א 77058/95 אורי אור נ' שיין אריזות והדפסות 1990 בע"מ




1
בתי המשפט
א 077058/95
בית משפט השלום תל אביב-יפו
18/02/2002
תאריך:
כב' השופטת חנה ינון

בפני
:
אורי אור

בעניין:
התובע
עו"ד נ. קזז

מכיכר רבין 10
תל-אביב 64951
ע"י ב"כ

נ ג ד

1. שיין אריזות והדפסות 1990 בע"מ

2. אריה חברה לביטוח בע"מ

הנתבעות
עו"ד א. בורברג

מרחוב ארלוזרוב 111
תל-אביב 62098
ע"י ב"כ
פסק דין
1. זוהי תובענה לענין נזקי גוף אשר הוגשה על ידי התובע בגין תאונת עבודה כנגד מעבידתו ומבטחתה.

רקע עובדתי

2. התובע, יליד 1.1.47, בן 55 שנה, נפגע בתאונה ביום 24.2.1995 במהלך עבודתו אצל הנתבעת כפועל דפוס.
3. התאונה ארעה עת עלה וטיפס התובע על מדרגה אשר היתה מותקנת במכונת דפוס - מעד ונפל ונפגע בידו השמאלית.

(להלן: "התאונה").

4. לענין האחריות לקרות התאונה, הוסכם ע"י ב"כ הצדדים, בהמלצת בית המשפט, לאחר שמיעת ראיות לענין זה, כי זו תחולק כך שהנתבעת תישא בשיעור של 85% הימנה והתובע ישא בשיעור של 15% הימנה כרשלנות תורמת.

5. המשך שמיעת הראיות נסוב, איפוא, על שאלת היקף הנזק בלבד.

דיון

נכויות רפואיות

6. לתובע מונו במסגרת ההליך המשפטי שני מומחים רפואיים, האחד - בתחום האורטופדי והשני - בתחום הפסיכיאטריה.

מומחה בית המשפט בתחום האורטופדי - פרופ' אברהם גנאל

7. בבדיקתו, מצא פרופ' גנאל ביד שמאל של התובע פריקה אחורית של המרפק עם שבר בראש עצם הרדיוס ושבר בקורונואיד שבעצם האולנה.

התובע נותח ועבר שיחזור פתוח של השבר וקיבוע פנימי של ראש הרדיוס והקורונואיד באמצעות חוטי מתכת.

לאחר הניתוח, אובחנה פגיעה עצבית בעצם המדיאני והתובע עבר ניתוח נוסף להוצאת חוט המתכת מראש עצם הרדיוס.
התובע טופל בפזיוטרפיה ובדיקה של הולכה עצבית הדגימה פגיעה בעצב המדיאני השמאלי וחוסר שימוש בחלק משרירי כף יד שמאל.
בפרק "דיון ומסקנות" מציין המומחה כדלקמן:

"כיום הוא מתלונן על כאבים לעיתים במרפק שמאל, על הגבלה בטווח התנועה ועל הפרעה בתפקודו.
בבדיקתו הגופנית בתחום האורטופדי נמצאה הגבלה ביישור המרפק ובכיפוף הסופי, נמצאה הגבלה בתנועת האמה לסופינציה ונותרו צלקות גוף מכוערות. השיתוק העצבי שנצפה בעבר חלף. נמוש גוש בחלק הפנימי של המרפק המתאים לגידול שפיר מסוג פיברומה. לדעתי, אין קשר בין גוף זה לבין התאונה.
מעברו הרפואי בתחום האורטופדי אין רישומים רלבנטיים לתאונה.
בצילומי רנטגן עדכניים נראה שהשברים התחברו היטב ואין שינויים ניווניים במפרק.
לפיכך, להערכתי בתחום האורטופדי, נגרמה לו נכות לצמיתות בעקבות התאונה הנדונה.
את שיעור נכותו אני מעריך בהסתמך על קובץ מבחני הנכות של המוסד לביטוח לאומי בגלל:
1. 1. הגבלה בתנועות המרפק לפי סעיף 41(8) המקנה 10%.
2. 2. הגבלה בתנועות סופינציה של האמה, לפי סעיף מותאם 41(10) ז' (-) המקנה 5%. השימוש בסעיף ליקוי מותאם נעשה מאחר והסעיף הנ"ל קובע נכות בגין הגבלות בתנועות פרונציה וסופינציה ואילו במקרה הנדון ההגבלה היא בתנועות סופינציה בלבד.
3. 3. צלקות גוף לפי סעיף ביניים 75(1) א' - ב' המקנה 5%.

לסיכום: נכותו הצמיתה בגין התאונה היא 18.8% שתעוגל ל - 19%."

9. פרופ' גנאל ציין כי על פי החומר אשר הוצג בפני
ו קבעה ועדה רפואית של המוסד לבטוח לאומי ב - 30.10.1995 נכות בשיעור משוקלל של 15% וכן קבעה ועדה רפואית לעררים של המוסד לבטוח לאומי ביום 15.1.1996 נכות זהה בשיעור של 15% - כל זאת תוך הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשכ"ז - 1956.

10. עוד ציין כי מומחה מטעם התובעת, ד"ר י. קוארטלר, קבע ביום 26.11.1995 נכות בשיעור של 19% ומומחה מטעם הנתבעת, פרופ' י. נרובאי, קבע לו ביום 3.4.1997 נכות בשיעור של 10%.

פרופסור גנאל קבע כי נכותו של התובע הינה בשיעור של 10% בגין הגבלה ביישור המרפק, 5% בגין הגבלה ביישור האמה בצירוף של 5% בגין צלקות - ובסך הכל הנכות המשוקללת הינה בשיעור של 19%.

כן קבע כי אין ירידה בכח היד, לאמור, קבע הוא: "כח השרירים בידיים, כולל כח השרירים בכף היד תקין ושווה בשתי הידיים."

מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי - ד"ר מ. קוטלר

11. לאחר שהתובע הגיש חוות דעת רפואית בתחום הפסיכיאטריה מטעם ד"ר י.קמחי וד"ר י.גוטמן על פיה קיימת נכות בשיעור של 10% - ולאחר שהנתבעת הגישה חוות דעת פרופ' ש. טיאנו על פיה לא קיימת כל נכות בתחום זה, מונה על ידי מומחה נייטרלי ד"ר מ. קוטלר אשר קבע כי לתובע נכות בשיעור של 5%.

12. ד"ר קוטלר מציין כי התובע, בעת הבדיקה ביום 2.9.1998 לא עבד זה כ - 6 חודשים, הוא מתקיים מאבטחת הכנסה של המוסד לבטוח לאומי, נמצא בטיפול ובמעקב נפשי בתחנה לבריאות הנפש בחולון, כשהינו מבקר שם בממוצע אחת לחודש.
התובע קיבל טיפול תרופתי להרגעה ולשינה - אך מעבר לכך אינו מקבל טיפול פסיכוטרפויטי.

13. מעברו, מציין ד"ר קוטלר כי התובע יליד איראן,למד שש שנות לימוד בבית הספר היסודי, עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1962, עבד כפועל במקצועות שונים, שירת בצה"ל כעובד מטבח, שרת במילואים ופוטר מסיבת גיל.

14. בבדיקתו, מצא כי התובע מתלונן על אי שקט המתבטא בעיקר בהפרעות בשינה וביקיצות מרובות המצריכות נטילת כדור שינה. כן התלונן התובע כי הפך רגזני וסגור ביחסיו עם אנשים.

15. התובע ציין עוד באוזניו כי עבד בכמה מקומות עבודה חודשים מספר לאחר התאונה ופוטר - והוא זוקף זאת בראש ובראשונה למוגבלותו הגופנית.

16. בפרק המסקנות, ציין כי המדובר באדם מסודר וממושמע, ללא עבר פסיכיאטרי, הסובל מתגובה דכאונית מתמשכת קלה, שסימניה הקליניים - מצב רוח ירוד והפרעות בשינה.

ובהמשך קבע:

"...אני מעריך שחומרתה והמשכיותה של הפרעה זו קשורה, באופן חלקי, למצב האבטלה אליו נקלע ואני צופה הטבה חלקית, לפחות, לכשיועסק. בהתאם לכך, אני קובע לנבדק דרגת נכות בת 5% לצמיתות....".

עמדת הנתבעת - הנכות האורטופדית התפקודית

17. ב"כ הנתבעת גורס באשר לקביעתו של פרופ' גנאל כי שיעור 5% נכות אשר פסק בגין צלקות, אין להתחשב בו, באשר אין בעובדת היות הצלקת משום גורם להגבלה תיפקודית, מה גם שבחוות דעת אשר הגיש התובע עצמו מטעם המומחה ד"ר י.קוארטלר, הרי שלא נותרה נכות צמיתה עקב צלקות.

18. קביעתו זו של פרופ' גנאל מנוגדת אף לאמור בדו"ח הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ושל פרופ' י. נרובאי, מומחה הנתבעת, אשר לא קבעו נכות צמיתה בשל קיום צלקות.

19. אכן, בחוות דעת ד"ר י.קוארטלר מטעם התובע אין ציון נכות בגין קיום צלקות, וכל שקבע זה הינו שיעור של 10% נכות בגין הגבלה בכפוף - ישור המרפק ו - 5% נוספים בגין ההגבלה בתנועות סופינציה של האמה. הוא הדין אף בנכויות אשר נקבעו בפני
המוסד לביטוח לאומי - שאין בהן ציון לענין נכות עקב צלקות.

20. סבורתני, שצודק ב"כ הנתבעת כי אין בעצם קיום הצלקות משום הפרעה תפקודית בחיי היומיום, ואין בנכות הרפואית אשר צויינה משום נכות תפקודית בנדון זה. על כן, ראוי להפחית קביעה זו של פרופ' גנאל משיעור הנכות הכללי שקבע לתובע, ולהעמיד שיעור הנכות האורטופדית התפקודית על שיעור של 15% נכות בלבד עקב הגבלה בתנועה במרפק ובאמה.

לענין סמכותו של בית המשפט לקבוע שיעור הנכות התפקודית, בהבדל מן הרפואית, נאמר בספרו של ד. קציר, "פיצויים בשל נזקי גוף", מהדורה רביעית, תשנ"ח - 1997, בעמ' 186, כדלקמן:

" בהיות הנכות התפקודית, והיא בלבד, הבסיס לקביעת הפיצוי בשל הפסד כושר ההשתכרות, לא היססו בתי המשפט להשתמש בשיקול דעתם וסטו מאחוז הנכות הרפואית כל אימת שזו לא נראתה בעיניהם כמבטאת את יכולתו של הנפגע אחרי הפגיעה."

כמו כן, ראה דבריו של כבוד השופט ד. לוין בע"א 516/86, ר"ע 309/86, "אררט" חברה לבטוח בע"מ ואח' נ' ש. אזולאי ואח', פ"ד מ(4) 690, בעמ' 705, שם נאמר כדלקמן:

"... דרגת נכות רפואית, אשר נקבעת על פי המבחנים שבדין זה או אחר שעוסק בפיצויים של נכים, ניתן לאמצה לצורך הדיון בתביעה לפי חוק הפיצויים, שהרי באלה עדיפה הקביעה של המומחים לדבר על יכולת הקביעה של השופט הדן בתביעת פיצויים.
ככל שמדובר בהיבטים אחרים, היפים לעניין קביעת דרגת נכותו התפקודית של נפגע, עדיף שיקול דעתו של השופט, הבוחן את נזקיו של הנפגע בראייה רחבה וכוללת, על פי מיטב הכרתו, שיקול דעתו והנסיבות הכוללות של המקרה, כפי שהוכחו לפניו."

כן ראה דברי כבוד השופט אשר בע"א 646/77, לוי נ' עמיאל, פ"ד לב(3) 589, בעמ' 593, הקובע כדלקמן:

"הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים, בהכרח, על אבדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו. יש והפגיעה בגופו של הניזוק אינה חמורה כלל, אך בגללה אין הוא מסוגל עוד לעסוק במקצועו הקודם; ולהפך ייתכן והפגיעה היא חמורה, אך בכל זאת מסוגל הניזוק להמשיך בעיסוקו ללא הגבלה...".

כן ראה דברי כבוד השופט ד. לוין בע"א 516/86, ר"ע 309/86, "אררט" חברה לבטוח בע"מ ואח' נ' ש. אזולאי ואח', פ"ד מ(4) 690, בעמ' 700 האומר כדלקמן:

"יש שקיים פער, לפעמים פער של ממש, בין מגבלותיו של הנפגע מבחינה רפואית, המתבטאות בדרגת הנכות הרפואית שנקבעה לו, לבין יכולתו של אותו נפגע לתפקד, לעבוד ולקיים את עצמו. במקרה כזה, למשל, יפסוק בית המשפט בתביעה לפיצוי בשל נזק שאינו ממוני על פי דרגת הנכות שנקבעה ועל פיה בלבד, ואילו באשר לנזק ממוני, ייפסק הפיצוי על פי דרגת הנכות התפקודית, שאפשר שתהיה בשעור גבוה, ואף גבוה מאוד, מדרגת הנכות הרפואית גרידא; ואפשר שתפחת, ואולי במידה ניכרת, מדרגת הנכות הרפואית."

עמדת הנתבעת - הנכות הנפשית

21. אשר לקיום הנכות בתחום הנפשי אשר נקבעה על ידי ד"ר קוטלר בשיעור של 5%, הרי שהוועדות הרפואיות שליד המוסד לביטוח לאומי, לא קבעו לתובע כל נכות בתחום זה.

22. כמו כן, ציין ד"ר קוטלר כי מעריך הינו שחומרתה והמשכיותה של הפרעה זו קשורה "באופן חלקי, למצב האבטלה אליו נקלע" והוא צופה "הטבה חלקית, לפחות, לכשיועסק".

23. נראה לי, בכל הכבוד, שמצב דכדוכו הנפשי של התובע אינו שונה, לדאבוננו, מזה של שאר אנשים אשר בגיל 50 ומעלה פוטרו ממעגל העבודה, דבר המדיר שינה מעיניהם וחורץ עמוקות בנפשם.

24. כן יש לזכור כי לתובע אין השכלה כלשהי, למעט שש כיתות בבית הספר היסודי, באיראן, דהיינו, נעדר הוא השכלה של בתי הספר היסודי והתיכון, וכן אין בידיו תעודת בגרות, דרישות בלעדיהן אין בעולמנו המודרני. במצב דברים זה, גם אדם בריא לחלוטין, שאין הגבלה במרפקו, יתקשה לקבל עבודה כלשהי, בה יתמיד לאורך רבות בשנים.

25. אשר על כן, לא ניתן לקבל, לדעתי, כי לתובע נכות נפשית תפקודית עקב תאונת העבודה שאירעה בענייננו, הן בגלל שיעורה הנמוך, שאין עימו השפעה בתפקוד בחיי היומיום, והן בגלל ארעיותה והסיכוי שתחלוף, אם וכאשר ימצא התובע מקום עבודה, אף שההגבלות בעניינו נעוצות, כאמור, דווקא בגיל המתקדם, יחסית, ובהעדר השכלה והכשרה פורמאליים.

לעניין זה, יפים כל דברי בית המשפט ודברי המלומד קציר הנזכרים לעיל בגדר ההלכה החלה בנושא זה.

26. לסיכום, כפועל יוצא, שיעור הנכות אשר יש עימה הגבלה של ממש בתיפקודיות פעולות התובע בחיי היומיום והנובע מן התאונה, הינו בשעור של 15% בתחום האורטופדי בלבד עקב "הגבלה קלה" בתנועות המרפק ועקב "הגבלה קלה מאוד" בכיפוף המרפק, וכל זאת בידו השמאלית, אשר אינה ידו הדומיננטית.

הנזק

כאב וסבל

27. על יסוד נכות רפואית משוקללת בשיעור של 19% בתחום האורטופדי וכן בשיעור של 5% בתחום הפסיכיאטריה - ויחדיו - 23% נכות משוקללת - יש לפסוק פיצוי בשיעור כפל הסכום המגיע על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 בסך של - 68,500 ₪.

הפסד השתכרות בעבר

28. התובע עבד בנעוריו, לאחר שש שנות לימוד בבית הספר היסודי, בעבודות כפיים שונות, שכן נאלץ לצאת ולעבוד על מנת לעזור למשפחתו.
התובע עבד כפועל בקטיף הדרים בחברת "יכין" וכן כפועל בניין.

29. התובע התגייס לצה"ל ושירת שרות מלא כעובד מטבח. הפרופיל הרפואי הורד לו מ- 97 ל- 72 עקב הפרעות במערכת העיכול. התובע שירת שרות מילואים עד גיל 44 בתפקידי אבטחת מיתקנים.

30. מאז שחרורו מן הצבא עבד התובע במספר רב של מקומות, במרביתם בין שישה חודשים לשנים עשר חודשים, כשבמקום עבודה אחד, מפעל ליצור שלטים, עבד כשלוש שנים.

פיצוי בגין תקופת אי כשר מוחלט לעבודה

31. לתובע אושרה ע"י המוסד לביטוח לאומי תקופת אי-כושר מוחלט מיום 25.2.95 ועד יום 24.8.95 למשך 6 חודשים, וראוי לפסוק לו הפסד שכר מלא לתקופה זו.

שכרו הממוצע אצל הנתבעת משוערך להיום הינו בסך של 6,405 ₪ ולמשך 6 חודשים יש לפסוק סך כולל של- 38,450 ₪.

פיצוי בגין הפסדי שכר מאז התאונה ועד עתה

32. לאחר התאונה חזר התובע לעבודתו כעוזר דפס אצל הנתבעת ועבד שם בין החודשים ספטמבר 1995 ודצמבר 1995. שכרו לחודש דצמבר 1995 היה 2,745 ₪ ובשערוך להיום - 4,597 ₪.

33. התובע המשיך ועבד לאחר מכן בין החודשים ינואר 1996 ומאי 1996 אצל חברת "לוי עזרא - דפוס פאר" והשתכר בחודש אפריל 1996 סך של 3,510 ₪, ובשערוך להיום - 5,595 ₪.

34. בין החודשים יוני 1996 וינואר 1997 - לא עבד התובע וקיבל דמי אבטלה. בחודש דצמבר 1996 קיבל סך של 2,952 ₪ ובשערוך להיום - 4,278 ₪.

35. התובע החל לעבוד בשנת 1997 בחברת "מרקוס חברה להדפסות בע"מ" וזאת בין החודשים יוני 1997 ואפריל 1998. בחודש מרץ 1998 השתכר סך של 6,424 ₪ ובשערוך להיום - 8,144 ₪.

36. בשנת 1999 עבד התובע בין החודשים אוגוסט - דצמבר אצל "אגודת השומרים בע"מ" והשתכר בחודש דצמבר 1999 סך של 4,696 ₪ המשוערכים להיום בסך של 5,056 ₪.

37. עינינו הרואות, כי שכרו של התובע לאחר התאונה דומה מאוד לשכרו טרם התאונה, כמו כן, מעיון בתלושי השכר מחברות "דפוס פאר בע"מ" ו"מרקוס חברה להדפסות בע"מ", עולה כי התובע עבד שעות נוספות רבות וכן קיבל מענק בגין אי העדרות מעבודה.

38. באם החליף התובע מספר מקומות עבודה לאחר התאונה - הרי שגם טרם התאונה החליף התובע מקומות עבודה רבים ולא התמיד בהם וזאת משום היות עבודתו כעבודת פועל אשר יש והמעסיק נדרש לה - ויש ותם הצורך בעבודתו.

39. מטעם הנתבעת העיד בפני
מר ששון כחלון, מנהלה, בתצהיר עדותו הראשית נ/3. לעדותו, חזר התובע לעבוד אצל הנתבעת, לבקשתו, במשרה חלקית.

40. לעדותו, מאחר שעבודת התובע על מכונת הדפוס חייבה את מר כחלון להעסיק עובד נוסף, הועבר התובע למחלקת הדבקה. שכרו נקבע על פי מספר שעות העבודה שביצע, ללא אבחנה אם עבד כעוזר דפוס או כפועל במחלקת ההדבקה.

41. כן העיד כי בשלב מסויים נקט התובע ב"שביתה איטלקית", סרב לבצע עבודתו ולא שיתף פעולה עם עובדים אחרים אשר התלוננו על התנהגותו. להסבר התובע, אמר זה, לגירסת מר כחלון, כי נהג כך משום שקיבל יעוץ בנידון מקרובת משפחה העובדת בחברת ביטוח, על פיו עליו לגרום לפיטוריו. התובע ביקש כי יפוטר - ועזב עבודתו אצל הנתבעת מיוזמתו. מאוחר יותר, נודע לו כי התובע החל לעבוד ב"דפוס פאר בע"מ".

42. כן העיד מר כחלון כי עבודת עוזר דפס אינה קשה, לאמור, העבודה כרוכה בנקיון המכונה ע"י מטלית, ביד אחת, הכנסת גיליונות נייר למכונה במשקל של עד 2 ק"ג, בשתי ידיים, והשגחה על פעולת המכונה. לעדותו, התובע יכול היה להמשיך ולעבוד כדפס, שכן, לא ראה מוגבלות בפעולותיו וכן יכול היה להמשיך ולעבוד במחלקת ההדבקה.

43. כן העיד בפני
מר יגאל לוי, מנהל חברת "דפוס פאר עזרא לוי בע"מ" בתצהירו נ/2, כי התובע עבד במפעלו כעוזר דפס מיום 7.1.96 עד יום 7.5.96 1- וכי עקב צמצומים בכח אדם - פוטר.

44. לעדותו, התובע עבד במפעלו כעוזר דפס - ועבודה זו עבודה פיסית שאינה קשה, מכל מקום, ציין כי התובע ביצע עבודתו ללא כל מגבלה או תלונה.

45. בחקירותיהם הנגדיות, חזרו עדי הנתבעת על עדותם והתרשמותי, הינה, כי מהימנה היא ואמינה. משמע, עבודת התובע, אשר אינה קשה פיסית, בוצעה על ידו בשלמות וללא דופי.

עם זאת, לפנים משורת הדין, נראה לי, כי בנסיבות הענין, אף שאין יסוד אריתמטתי ברור ונהיר לחישוב "הפסדי שכר" בעבר מיום התאונה (עד עתה, ואף שאין וודאות בהם, הרי בהתחשב בשיעור הנכות התפקודית של 15%, ובהתחשב בחלוף פרק זמן של כ- 6 שנים מאז התאונה ועד עתה, ובכפוף לכך שהתובע השתכר שכר הנמוך מן השכר הממוצע במשק, ראוי לפסוק סכום כולל לענין פריט נזק זה בסך של - 50,000 ₪.

הפסד השתכרות בעתיד

46. שכרו הממוצע המשוערך של התובע עובר לתאונה הינו 6,405 ₪ ולפיכך יש לחשב הפסד השתכרותו על יסוד נכותו התפקודית בשיעור של 15% נכות עד הגיעו לגיל 65 שנה בהיוון בסך של - 77,500 ₪.

עזרת הזולת - בעתיד

47. נראה כי מגבלתו של התובע זעירה וקלה, כדברי המומחה הנייטרלי, ולפיכך לא תידרש עזרת הזולת בחיי היום יום לתובע.

הוצאות רפואיות

48. המדובר בתאונת עבודה אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי - ולפיכך כל ההוצאות הרפואיות של התובע מכוסות על ידי מוסד זה.

49. לסיכום, תשלם הנתבעת לתובע סכומים אלה כפיצוי :

א. בגין כאב וסבל הסך של - 68,500 ש"ח
ב. בגין תקופת אי - כשר מוחלט הסך של - 38,450 ש"ח
ג. בגין הפסד שכר לאחר התאונה ועד היום הסך של - 50,000 ש"ח
ד. בגין הפסדי השתכרות לעתיד הסך של - 77,500 ש"ח
סה"כ : 234,450 ש"ח

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

50. מסכום זה יורדו תקבולי המוסד לביטוח לאומי כשהם משוערכים למועד התשלום
בפועל.
51. מסכום זה יורד אף שעור של 15% אשר אודותיו הוסכם כשעור הרשלנות התורמת של התובע לגרם אירוע התאונה.

כמו כן, הנתבעת תישא בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשעור של 20% בצירןף מע"מ כחוק - מסכום יתרת הפיצוי - בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן והודע היום : 18.2.02

במעמד :

1. 1. ב"כ התובע :______________
2. 2. ב"כ הנתבעת :_____________
חנה ינון
, שופטת









א בית משפט שלום 77058/95 אורי אור נ' שיין אריזות והדפסות 1990 בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/02/2002)