פסקי דין על אסולין גד | פסקי דין על אסולין עליזה | פסקי דין על שטנגר חיים | פסקי דין על רוטמן איתמר |

200775/04 הפ     28/03/2005




הפ 200775/04 אסולין גד, אסולין עליזה נ' שטנגר חיים, רוטמן איתמר




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום
תל אביב-יפו
הפ 200775/04

בפני
:
כב' השופטת רות רונן

תאריך:
28/03/2005




בעניין:
1 . אסולין גד

2 . אסולין עליזה


ע"י ב"כ עו"ד
שלום

מבקשים

נ
ג
ד


1 . שטנגר חיים

2 . עו"ד רוטמן איתמר
(משיב פורמלי)


ע"י ב"כ עו"ד
1. קוקיא

משיבים
פסק דין
1.
ענינה של התובענה שבפני
הוא ברישום בית משותף שנמצא ברח' שטריקר 56 בתל אביב (להלן: "הבית"). המבקשים והמשיב 1 (להלן: "המשיב") הם בעלי הדירות בבית.
בבית ישנן כיום 3 קומות – קומת קרקע, קומה א' וקומה ב'.


עד לבנייתה של קומה ב', היו בבית שתי קומות, (קומת קרקע וקומה א') שבהן היו שתי דירות זהות בגודלן.

קומה ב' נבנתה מאוחר יותר, ובנייתה הסתיימה בסוף 1991 תחילת 1992.

המבקשים הם הבעלים של קומה א' וקומה ב', ובבעלותם שטח בנוי גדול יותר מזה של המשיב. המבקשים מבקשים כי הרישום בספרי המקרקעין ישקף זאת, וכי הרכוש המשותף יתחלק בין הצדדים בהתאם לשטח הבנוי שבבעלות כל אחד מהם.


מנגד, טוען המשיב כי הרישום בספרי המקרקעין צריך להשאר כפי שהוא היום, היינו כי כל אחד מהצדדים צריך להרשם כבעלים של מחצית מהרכוש המשותף.

2.
דירתו של המשיב היתה מלכתחילה בבעלות ה"ה ימיני. בין ה"ה ימיני לבין המבקשים היה סכסוך לגבי פירוק השיתוף במקרקעין. במהלך הסכסוך נמכרה דירת המשיב לה"ה בלנגה. ה"ה בלנגה הגיעו עם המבקשים להסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
ביום 26.2.90 (להלן: "הסכם הפשרה").

לאחר חתימת הסכם הפשרה, וכתוצאה ממנו, בנו המבקשים את קומה ב'.

המשיב רכש את דירתו מה"ה בלנגה, שהיו הבעלים הקודמים של הדירה, וזאת בהסכם מיום
2.3.94 (שיכונה להלן "הסכם בלנגה").

טענות הצדדים

3.
לטענת המבקשים, יש לשנות את הרישום הנוכחי בפנקס רישום המקרקעין, באופן שלמבקשים יוצמד 78/122 חלקים מהרכוש המשותף, ולמשיב יוצמדו 44/122 מהרכוש המשותף, בהתאם לשטח הבנוי של כל אחד מהצדדים.

המבקשים טוענים כי הן ה"ה בלנגה והן המשיב הסכימו לחלוקה זו של הרכוש המשותף.

ה"ה בלנגה הסכימו לחלוקה בתקנון ת/1 שנחתם על ידיהם, ובו מצוינת (בס' 2) חלוקת הרכוש המשותף כפי שהמבקשים טוענים לה. המשיב לקח על עצמו, בס' 10 להסכם בלנגה, לקיים את כל התחיבויותיהם של ה"ה בלנגה בהסכם הפשרה.
להסכם בלנגה צורפו הסכם הפשרה, טיוטת תקנון הבית המשותף וטיוטת צו רישום הבית המשותף.

עוד נטען כי אף מנהל מס שבח ראה בהסכם הפשרה עסקה במקרקעין, ובצדק.


המבקשים טוענים כי מאחר ושטחי הדירות של המבקשים ושל המשיב אינם זהים, מן הראוי כי הרישום בפנקס הבתים המשותפים ישקף זאת, וכי הצמדת השטחים המשותפים תהיה בהתאם לגודלן הנוכחי של הדירות. המבקשים טוענים עוד, כי המשיב רכש את דירתו כאשר הקומה השניה כבר היתה בנוייה וקיימת, והוא צריך להבין, לכן, שזכויותיו יהיו שונות מאלה של המבקשים.

4.
המשיב טוען, כי מטרתו של הסכם הפשרה היתה לחלק את הזכויות שווה בשווה בין המבקשים לבין ה"ה בלנגה. המשיב טוען כי כאשר הוא רכש את הזכויות מה"ה בלנגה, היה לו ברור כי הוא רוכש מחצית מהזכויות בחלקה. ענין זה עולה גם מיפוי הכוח (נספח א' להמרצת הפתיחה), ובהתאם נרשמו זכויות המשיב בלשכת רישום המקרקעין. לטענתו, התקנון שהמבקשים מבקשים שיירשם, אינו משקף הסכמה זאת.


המשיב טוען גם כי ה"ה בלנגה חתמו על התקנון לאחר שהם מכרו למשיב את זכויותיהם בדירה, ובנוסף, לטענת המשיב, ה"ה בלנגה חתמו על המסמכים ללא הבנה כלשהי על מה הם חותמים.

5.
המשיב טוען כי גם לגירסתו של עו"ד וירניק, בפני
יתו לשלטונות מס שבח בשם המבקשים
(נ/2), הוא טען כי בהסכם הפשרה היתה חלוקה שווה של הזכויות, וכי אין העברה של זכויות קנין במסגרת הסכם הפשרה. כך עולה גם ממכתב המבקשים עצמם למס שבח (נ/3), ומטיוטת ערר שהם הכינו (נ/4).


המשיב טוען כי הוא רכש את זכויות ה"ה בלנגה בתום לב ובהסתמך על הרישום, לפיו לה"ה בלנגה היו בעלי מחצית מהזכויות בחלקה.

6.
עוד נטען ע"י המשיב, כי אין הגיון בטענת המבקשים. לו היה מתבצע הרישום של הזכויות בסמוך לאחר הסכם הפשרה, בטרם בנו המבקשים את הדירה, היה הרישום מתבצע כפי שהמשיב טוען – 50% לכל דירה. אין הגיון לשנות את הרישום רק משום שהמבקשים בנו קומה נוספת, מה עוד שיתכן שאף המשיב יבנה שטח נוסף בחצר שהוצמדה לדירתו.


המשיב טוען כי אין לקבל את טענת המבקשים לפיה כמעט כל זכויות הבניה של החלקה שייכות למבקשים. לטענתו, זכויות הבניה על הגג שמעל גג הקומה השניה שבנו המבקשים, אינו שייכות רק למבקשים אלא הן רכוש משותף.

אופן חלוקת הרכוש המשותף

7.
הנושא הראשון שיש לבחון אותו, בקשר לתקנון הבית המשותף שהמבקשים עותרים כי יירשם, הוא הנושא של חלוקת הרכוש המשותף.

אני סבורה כי השאלה הראשונה שיש להתייחס אליה לצורך זה, היא השאלה האם הסכים המשיב לחלוקת הרכוש המשותף באופן לו טוענים המבקשים. אם קיימת הסכמה כזו של המשיב, יש לאכוף אותה, ולהורות על רישום בהתאם להסכמה. רק אם הסכמה כזו איננה קיימת, יש לבחון את המצב החוקי וליישמו.


כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי הוכח שהמשיב הסכים לחלוקת הרכוש המשותף באופן הנטען על ידי המבקשים, וזאת הן מכוח הסכמתו שלו, והן מכוח העובדה שהוא קיבל על עצמו את כל התחייבויותיהם של ה"ה בלנגה, אשר הסכימו אף הם לחלוקה זו.

8.
ראשית, אני סבורה כי ניתן לראות כי המשיב הסכים לחלוקת הרכוש המשותף כפי שהיא מתבקשת על ידי המבקשים, בהסכם בלנגה. בהסכם זה נזכר הסכם הפשרה (בין ה"ה בלנגה לבין המבקשים), וצויין בו כי "בהמשך להסכם הפשרה האמור, הכין עו"ד וירניק טיוטת צו רישום הבית המשותף, התקנון והתשריטים, שהעתק מהם רצ"ב כנספח ג'" (ס' 1 א' (6) להסכם בלנגה).

בס' 1 ב' להסכם בלנגה, מצהיר המשיב – הקונה, כי "ראה ובדק את הנכס, את הסכם הפשרה, את טיוטת צו רישום הבית המשותף והתקנון, וכל הזכויות לגביהם, הוא מוכן לרכוש את הנכס והזכויות לגביו במצבם כפי שהם, והוא מוותר על כל טענת אי התאמה".


בצו רישום הבתים המשותפים שצורף להסכם בלנגה, מצויינת חלוקת הרכוש המשותף כך שלדירת הקרקע יוצמדו 44/122 חלקים ממנו, ולדירה בקומה הראשונה והשניה יוצמדו 78/122 חלקים ממנו.אותה חלוקה מצויינת גם בתקנון המוסכם, שצורף אף הוא להסכם בלנגה.

9.
בחקירתו הנגדית נשאל המשיב איך, לאור האמור לעיל,
הוא פירש את ענין החלקים ברכוש המשותף. הוא השיב: "לא פרשתי. זו טיוטה. אין לזה ערך. כתוב שזו טיוטה. אני חושב שעו"ד רוטמן לא היה צריך לצרף את זה בכלל" (עמ' 29 שורות 5-6).


אני סבורה כי אין לקבל תשובה זו, ודאי לא ממי שהוא עורך דין במקצועו ועל פי הכשרתו.

כאמור, אין מחלוקת כי הצו והתקנון במפורש אוזכרו בהסכם בלנגה, ואף צורפו כנספחים אליו. אכן, בהסכם בלנגה מצויין כי מדובר ב"טיוטה" (שכן המסמכים עדיין לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין). אולם, בכך אין כדי לשנות את המסקנה לפיה מסמכים אלו מהווים חלק מהתחיבויותיו של המשיב על פי ההסכם – שאם לא כן, אין למשיב כל הסבר מדוע הם צורפו אל ההסכם.

10.
אם אכן היה המשיב סבור כי עו"ד רוטמן לא היה צריך לצרף את המסמכים הללו להסכם בלנגה, מדוע לא אמר זאת בטרם חתם על הסכם בלנגה? מדוע הוא הסכים לחתום על ההסכם, להצהיר בו כי הוא ראה ובדק את צו הבתים המשותפים והתקנון? מדוע לא הבהיר כי הוא מתנגד לאמור בצו או בתקנון?

למשיב אין, לדעתי, הסבר מניח את הדעת לכל הדברים הללו, ולכן יש לראותו כמי שהסכים, בהסכם בלנגה, לחלוקת הרכוש המשותף כפי שהיא מתבקשת על ידי המבקשים בתובענה דנן.

11.
המשיב מחוייב בחלוקת הרכוש המשותף על פי המבוקש ע"י המבקשים, גם מכוח הסכמתם של ה"ה בלנגה לחלוקה זו. בהתאם לס' 10 להסכם בלנגה, המשיב נטל על עצמו את כל התחיבויות בלנגה על פי הסכם הפשרה.

ה"ה בלנגה הסכימו לתקנון ולצו רישום הבית המשותף, על פי הנוסח המבוקש על ידי המבקשים.

12.
בתשובתו להמרצת הפתיחה טען המשיב כי ה"ה בלנגה מעולם לא חתמו על מסמכי רישום הבית המשותף. לכן, לטענתו, מסמכים אלה אינם מחייבים – לא את ה"ה בלנגה, ולא אותו עצמו. לתשובת המשיב צורף תצהיר של מר בלנגה, בו נאמר (בס' 14), כי מר בלנגה ורעייתו התבקשו לחתום על המסמכים, אך סרבו לכך בתוקף. מהאמור בתצהיר עולה, אם כן, כי נושא מסמכי הרישום של הבית המשותף היה נושא שנוי במחלוקת בין ה"ה בלנגה לבין המבקשים ו/או באי כוחם, כי ה"ה בלנגה התבקשו לחתום על מסמכים כדוגמת הנספחים להסכם בלנגה, וכי לאור עמדתם לגבי זכויותיהם, הם סרבו לכך בתוקף.

13.
לאחר הגשת תשובת המשיב, איתרו המבקשים את המסמכים ת/1 ות/2. ת/1 הוא העתק של התקנון המוסכם, שעליו חתומים – ועל כך אין עוד מחלוקת – ה"ה בלנגה. ת/2 הוא הדיווח לשלטונות מס שבח, שאליו נספח התקנון, ואף עליו חתומים ה"ה בלנגה.

מובן שגילוי המסמכים הללו, שהאמור בהם עומד בסתירה גמורה להצהרתו של מר בלנגה בתצהירו, מכביד מאוד על אמינותו של העד מר בלנגה, ועל קבלת עמדתו המשפטית של המשיב, שהיתה מבוססת בעיקרה על הטענה לפיה ה"ה בלנגה לא הסכימו לאמור בתקנון.

14.
לאחר שהמסמכים הללו גולו למשיב, נטענו על ידיו טענות נוספות ביחס אליהם. כך, נטען כי ה"ה בלנגה הוחתמו על המסמכים רק לצורכי הדיווח למס שבח, וכי למסמכים לא היתה כל משמעות. לטענת המשיב, עו"ד וירניק ז"ל לא אישר את חתימותיהם של ה"ה בלנגה על המסמכים, שכן הם הוחתמו עליהם במשרדו, בלא שעו"ד וירניק הסביר להם את תוכנם ואת משמעותם, ובלא שהם הבינו על מה הם חותמים, וכי הם הוחתמו עליהם לאחר שמכרו את הדירה למשיב.


אינני מקבלת את הטענות הללו.

15.
אינני סבורה כי יש לקבל את הטענה לפיה ה"ה בלנגה הוחתמו על התקנון רק לצורכי מס שבח. לא ברור מה המשמעות המשפטית של טענה זו. יתרה מזאת, לצורכי מס שבח היה לצדדים אינטרס להציג את העסקה ביניהם כעסקה בה לא עברו זכויות, ואילו מהתקנון ניתן לכאורה ללמוד שהועברו זכויות במסגרת העסקה.

העובדה שהצדדים בכל זאת דווחו כך על העסקה, מעידה על כך שזו היתה הסכמתם.


העובדה שה"ה בלנגה הכירו את המסמכים שעליהם חתמו, והיו סבורים כי אלה מסמכים בעלי תוקף משפטי, נובעת גם מכך שה"ה בלנגה צירפו מסמכים אלה להסכם שלהם עם המשיב, הוא הסכם בלנגה, הכל כפי שפורט לעיל.

16.
אינני מקבלת את הטענה לפיה עו"ד וירניק ז"ל לא אישר את חתימת ה"ה בלנגה על המסמך, שכן לא היתה לו כל משמעות.
עו"ד וירניק ז"ל לא יכול היה, כמובן, לבוא ולהעיד על האופן בו פעל ועל המניעים שלו. אולם, מהמסמכים עולה כי עו"ד וירניק צירף העתק של התקנון המוסמך לטופס הדיווח על העסקה לרשויות מס שבח, ומכאן שהוא לא ראה את המסמך כמסמך חסר משמעות. מובן גם כי העובדה שעו"ד וירניק לא אישר את חתימתם של ה"ה בלנגה על התקנון, אינה שוללת את התוקף ההסכמי של התקנון.

17.
אינני מקבלת את הטענה לפיה ה"ה בלנגה חתמו על התקנון בלא שקיבלו כל הסבר ובלא שהבינו על מה הם חותמים.

ראשית, כפי שצויין לעיל, מתצהירו של מר בלנגה עולה כי הנושא של החתימה על מסמכי הבית המשותף, והנושא של חלוקת הזכויות ברכוש המשותף, הוא נושא שנדון בין הצדדים – ה"ה בלנגה והמבקשים, ולה"ה בלנגה היתה עמדה ברורה בנושא זה.

חזקה עליהם, לכן, כי הם הבינו את המשמעות של חתימה על התקנון, ואת האמור בו.


חזקה זו נובעת גם מההלכה הפסוקה, שקבעה לא פעם כי חזקה על אדם החותם על מסמכים, כי הוא מבין את תוכנם ומסכים לו (ר' למשל ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פד"י נד(2) 559). הנושא של חלוקת הרכוש המשותף, הובהר בבירור בתקנון עליו חתמו ה"ה בלנגה, ואין סיבה להניח כי הם לא הסכימו לאמור בו.

מובן גם, כי קשה לקבל היום את הטענה לפיה עו"ד וירניק ז"ל, שאינו יכול לטעון אחרת, לא הסביר לה"ה בלנגה את משמעות החתימה שלהם. קשה לקבל בהקשר זה את גירסתו של מר בלנגה, בין היתר משום שהוא עצמו העיד במפורש בחקירתו הנגדית לגבי הנושאים נשוא התובענה "יש לי בלק אאוט בכל הדברים האלה" (עמ' 21 שורה 11 לפרוטוקול).

18.
גם הטענה לפיה אין תוקף לחתימת ה"ה בלנגה על המסמכים משום שה"ה בלנגה הוחתמו ע"י עו"ד וירניק ללא בא כוחם עו"ד רוטמן, שאף כעס בשל כך על עו"ד וירניק, איננה מקובלת עלי.

ראשית, אני סבורה – כפי שצויין לעיל, כי יש לתת
תוקף להסכמתם בכתב של ה"ה בלנגה לתקנון, על כל האמור בו.


בנוסף, אני סבורה כי אילו עו"ד רוטמן היה אכן סבור כי עו"ד וירניק פעל שלא כדין כאשר החתים את ה"ה בלנגה על מסמכים, הוא היה דואג ליידע את עו"ד וירניק על כך בכתב, ובעיקר היה דואג להודיע כי מרשיו אינם מסכימים לאמור במסמכים עליהם הוחתמו, ודואג לביטולם של המסמכים ולכך שלא ייעשה בהם כל שימוש.

עו"ד רוטמן הודה בחקירתו הנגדית כי לא נקט בכל הליך לביטול חתימתם של ה"ה בלנגה על התקנון במשרד עו"ד וירניק (ר' עמ' 25 שורות 28-29).

19.
אינני סבורה גם כי הוכח שהמסמכים נחתמו על ידי ה"ה בלנגה לאחר שהם מכרו את הדירה למשיב. אין עדות ישירה לגבי המועד בו הוחתמו המסמכים.

עו"ד רוטמן אינו מעיד על כך מידיעתו האישית, אלא הוא מסיק זאת ממכלול הנסיבות (ר' עמ' 26 שורה 16 לפרוטוקול). לדעתו, המסמכים נחתמו לצורך דיווח למס שבח, צורך שנותר רק לאחר התקשרות ה"ה בלנגה עם המשיב בהסכם בלנגה.


אין ספק כי המסמכים נחתמו לפני יום 17.5.94, אז נחתם המש"ח.

אולם, אין זה מן הנמנע כי המסמכים נחתמו במועד מוקדם יותר, כאשר עו"ד וירניק בקש לקיים את התחייבותו בהסכם הפשרה, ולרשום את הבית המשותף.


מסקנה זו עולה בקנה אחד עם עובדה כי המסמכים הללו צורפו (גם אם לא חתומים) להסכם בלנגה, עם המשיב, שכזכור אישר כי הוא ראה וקרא אותם.

20.
המשיב טען כי אין לקבל את עמדתם של המבקשים, שכן היא עומדת בסתירה לעמדה אותה הם הציגו כלפי שלטונות מס שבח מקרקעין במסמכים נ/2 –נ/4.


אינני סבורה כי יש לקבל את הטענה.

ראשית, אני סבורה כי יש לתת תוקף להסכמה בין כל הצדדים הרלוונטיים – ה"ה בלנגה, המשיב והמבקשים, אף אם הסכמה זו אינה עולה בקנה אחד עם האופן בו הצדדים הציגו את הדברים כלפי שלטונות מס שבח, שם עמדו אולי לנגד עיניהם שיקולים אחרים.


בנוסף, המבקש בעדותו הבהיר מדוע הוא היה סבור כי הסכם הפשרה אינו משקף העברת זכויות החייבת במס.

בחקירתו החוזרת, העיד המבקש כי לטענתו אין חובת מס, שכן לטענת המבקשים הם לא רכשו מלכתחילה מחצית מהזכויות אלא שני שליש, ולכן לא בוצעה העברה מה"ה בלנגה אליהם במסגרת הסכם הפשרה.

21.
סיכומה של נקודה זו – אני סבורה כי הוכח שהמשיב הסכים לחלוקת הרכוש המשותף כפי שהיא צויינה בתקנון, הן בעצמו (בהסכם בלנגה), והן מכוח התחייבותם של ה"ה בלנגה במסמכים ת/1 ות/2, שהוא קיבל על עצמו, בהסכם שלו איתם.

22.
המשיב טען, כי אילו היה מתבצע רישום הזכויות מייד לאחר הסכם הפשרה, הרי המבקשים וה"ה בלנגה היו נרשמים כבעלים של מחצית מהזכויות כל אחד.

אינני סבורה כי יש בטענה זו כדי לשנות את מסקנתי כלעיל.

כידוע, הזכויות לא נרשמו מייד לאחר הסכם הפשרה, אלא רישומם מתבקש היום. לצורך הרישום יש לבחון את מכלול ההסכמות בין הצדדים, ולתת להן תוקף.

23.
המשיב טען כי היה ברור לו כי בהסכם בלנגה הוא רוכש מחצית מהזכויות בחלקה, וכך אף עולה מנוסח יפוי הכוח שנחתם על ידי המשיב, שבסעיף 1 לו קובע כי מדובר ב"זכויות המוכרים (מחצית)".


אני סבורה כי גם טענה זו, אין בה כדי לשנות את המסקנה שלעיל. אני סבורה כי פרשנותו של הסכם בלנגה צריכה להעשות לאור כל האמור בו ובנספחים לו. כפי שצויין בראשית הדברים, אני סבורה כי העובדה שלהסכם בלנגה צורף נוסח התקנון, בו מצויינת באופן מפורש ומדוייק החלוקה של הרכוש המשותף, מעידה על כך כי המשיב ידע כי זו תהיה החלוקה, והסכים לכך.


מטעם דומה אינני מקבלת גם את הטענה לפיה המשיב רכש את זכויות ה"ה בלנגה בתום לב בהסתמך על הרישום.

המשיב רכש כאמור את הזכויות על פי האמור בהסכם בלנגה על נספחיו, שהוא הסכים לאמור בהם.

מחלוקות נוספות בין הצדדים

24.
מחלוקת נוספת שהיתה בין הצדדים מתייחסת לנושא הבעלות בזכויות הבניה, ככל שיהיו כאלה, על הגג של הקומה השניה. המבקשים טוענים כי הם צריכים להיות בעלים של הזכויות האלה, ואילו המשיב טוען כי זכויות אלה צריכות להיות חלק מהרכוש המשותף.

אני סבורה כי יש לבחון גם שאלה זו לאור האמור בהסכם הפשרה, שהמשיב קיבל על עצמו את התחיבויות בלנגה בו.


ס' 2 להסכם הפשרה מתייחס לנושא של הגג שיווצר כתוצאה מהבניה של המבקשים על גג קומה א'. בסעיף הוסכם כי הגג עם זכויות הבניה שעליו יוצמד לדירת המבקשים.

האמור בסעיף זה אינו ברור דייו לדעתי, שכן אין זה ברור אם בביטוי "זכויות הבניה שעליו", הכוונה לזכויות הצמודות לגג קומה א', או גם לזכויות, אם יהיו, על גג קומה ב'.


אני סבורה כי הפתרון הברור יותר ניתן בס' 12 ג' להסכם הפשרה, בו נקבע כי "זכויות הבניה מעל למפלס הגג שייכות לדירת אסולין". אני סבורה כי מהאמור בסעיף זה עולה כי כל הזכויות מעל למפלס הגג – הן מעל קומה א', הן מעל קומה ב', והן מעל לכך – ככל שיהיו כאלה, שייכות – על פי הסכמת הצדדים בהסכם הפשרה – למבקשים.

אינני מקבלת את טענת המשיב לפיה אין הגיון כלכלי בהסדר זה, משום שיתכן שניתן יהיה אי פעם בעתיד לבנות עוד 40 קומות על גג קומה ב'. אינני מקבלת את הטענה, משום שזה היה ההסכם בין הצדדים, זוהי חלוקת הסיכונים לה הם הסכימו, ואל לו לבית המשפט להתערב בכך.

25.
עוד נחלקו הצדדים בקשר לשאלת זכות הגישה של המשיב לגג הבית המשותף.

אני סבורה כי יש לקבל את עמדת המבקשים בקשר לכך. המשיב מפנה לס' 6 להסכם הפשרה. בס' נקבע כי לבלנגה תהיה זכות גישה לגג לצורך טיפול בדוד השמש ובאנטנה.

המשיב טוען כי יש לתת תוקף לסעיף זה, ולא לאמור בתקנון, שלא היה חלק מהסכם הפשרה.

אני סבורה כי אף שהתקנון לא היה חלק מהסכם הפשרה, הרי המשיב עצמו הסכים לאמור בו – לאחר שנוסחו צורף להסכם בלנגה.


מעבר לכך, מקובל עלי כי ניתן להקנות זכות גישה למשיב לגג גם דרך דירת המבקשים, שהמשיב יוכל לעבור דרכה לגג בכל עת שירצה תוך תיאום מראש עם המבקשים.

26.
באשר לטענת המשיב לפיה תוכנית ס' מחייבת יציאה ישירה מהמדרגות לגג, מקובלת עלי טענת המבקשים לפיה חדר המדרגות הוא חדר מדרגות פנימי, ועל כל פנים אינני סבורה כי בשלב זה, 11 שנים לאחר שהמשיב רכש את הדירה, וכ-14 שנים לאחר שהבניה של

התוספת הושלמה, יש מקום לאפשר למשיב להעלות טענות בקשר עם חוקיותה.

27.
קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי השאלה האם המבקשים בנו יחידת דיור אחת בקומות הראשונה והשניה או שמדובר בשתי יחידות דיור. אני סבורה כי אף אם החלוקה הנוכחית של שתי הקומות היא לשתי יחידות דיור נפרדות, אין לכך השלכה על ההליך שבפני
, שכן המבקשים עותרים כי בתי המשפט יורה על רישום היחידה שבשתי הקומות כיחידת דיור אחת.


אשר על כן אני מקבלת את התביעה כמבוקש בה, ואני מורה לעו"ד רוטמן לחתום על מסמכי רישום הבית המשותף. אינני מקבלת את הטענה לפיה המשיב הוסמך לחתום ביפוי הכוח רק לשם רישום מחצית החלקה על שם המשיב, וזאת לאור כל האמור ב

פסק דין
זה לעיל, ולאור העובדה שהמבקשים נאלצו להגיש תביעה זו כנגד עו"ד רוטמן, לאחר שבתובענה קודמת שהוגשה נגד המשיב, הוא טען כי עו"ד רוטמן ולא הוא עצמו צריך לחתום על המסמכים בשמו.

אני מחייבת את המשיב בהוצאות המבקשים בסך 12,000 ₪ + מע"מ.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה


ניתן היום 28.3.2005 בהעדר הצדדים.
ר. רונן, שופטת
קלדנית:ס יגי י.







הפ בית משפט שלום 200775/04 אסולין גד, אסולין עליזה נ' שטנגר חיים, רוטמן איתמר (פורסם ב-ֽ 28/03/2005)