פסקי דין על אלמקייס יוסף | פסקי דין על כהן אילן | פסקי דין על כהן בנציון |

63889/04 א     31/03/2005




א 63889/04 אלמקייס יוסף נ' כהן אילן, כהן בנציון




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
063889/04


בפני
:
כב' השופט תמיר מיכאל
תאריך:
31/03/2005




בעניין
:
אלמקייס יוסף



ע"י ב"כ עו"ד
בן סרוק
התובע


- נ
ג
ד -


1.
כהן אילן
2.
כהן בנציון


ע"י ב"כ עו"ד
שילון
הנתבעים

פסק דין

פסק דין
זה ניתן בהמשך לדיון ההוכחות אשר התקיים במעמד הצדדים במסגרת תביעת התובע כנגד הנתבעים בגין שטר חוב ע"ס 30,000 ₪ מיום 1/7/03 אשר הוגש לביצוע על ידי התובע בלשכת ההוצאה לפועל.

בכתב ההגנה נטען כי הנתבע 1 שכר מאת התובע דירה למשך תקופה של 3 שנים וחמישה חודשים, כאשר בהמשך להסכמת גב' אלמקייס עזב את הדירה לפני מועד פקיעת ההסכם כאשר היא התנתה זאת במציאת דייר חילופי לדירה במקומו.

עוד נטען כי גב' אלמקייס הערימה קשיים, לא הסכימה לדייר חילופי, ועל כן הוסכם כי הנתבע 1 ישא בהוצאות ארנונה, מים וחשמל עד סוף חודש דצמבר, וכן ישלם עבור 7 חודשי שכירות במקום 5 ובכך תבוא השכירות לכדי סיום גם ללא דייר חילופי.

כמו כן נטען כי הכל שולם והדירה פונתה על ידו ביום 7/1/03, ובעת שפנה במהלך אותו חודש לגב' אלמקייס על מנת לקבל מסמך אשר מאשר את הסכמת הצדדים, הוא נתקל בשינוי גישה והדברים לא סוכמו כלל.

בנוסף לכך נטען כי נשלח מכתב עו"ד מטעמו כדי לקבל הנחיות היכן להשאיר את המפתחות, כאשר הנתבע 1 שילם דמי שכירות גם עבור חודש ינואר 2004 כפיצוי על כך שלא התגורר במושכר.

לבסוף נטען בכתב ההגנה כי הצדדים החליפו מכתבים נוספים באמצעות באי כוחם, כאשר התובע חייב לנתבע 1 סך של 1,162 ₪ מאחר והוא שילם ביתר לעיריית רמת גן.

הנתבע 2 הגיש תצהיר עדות ראשית והצהיר כי בנו אכן פינה את הנכס בהסכמת התובע ביום 7/1/03.

הנתבע 1 הגיש תצהיר עדות ראשית לקראת דיון ההוכחות ובו הפנה לתצהירו אשר הוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות והצהיר, כי נפלה טעות בסעיף 7, שם כאשר במקום תשלום עד חודש ינואר 2004 צ"ל עד חודש ינואר 2003. בנוסף לכך הוא הוסיף כי בסעיף 11 מדובר בעיריית תל-אביב ולא ר"ג. קיים תיקון נוסף לפיו מדובר בסעיפים 5 ו- 12 בתום 6 חודשי שכירות ולא 5.

הנתבע 2 הגיש תצהיר נוסף ובו התייחסות לתיקונים הנ"ל.

רונית אלמקיאס הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם התובע ובו הצהירה כדלקמן:

הסכם השכירות נחתם בינה ובין הנתבע מס' 1 באמצעות יפוי כוח נוטוריוני מיום 8/7/99, כאשר הסכם השכירות הראשון נחתם בשנת 1999.

מאז ועד ליום 6/7/02, חודש ההסכם מדי שנה ע"י חתימת הסכם חדש.

לקראת חודש יולי 2002 הנתבע 1 הודיע, כי אין בכוונתו לממש את תקופת האופציה וכי בדעתו לשכור דירה אחרת. לאור זאת, היא פנתה למתווך על מנת לשלוח לדירה שוכרים פוטנציאלים, אולם הנתבע 1 דחה אותה הלוך ושוב ומנע זאת.

בסופו של דבר, הנתבע הודיע כי הוא מתחרט ונחתם הסכם חדש ביום 7/7/02 לשנה נוספת עד ליום 6/7/03 לפי 550$ לחודש.

הנתבע 1 אכן היה מעוניין לשכור את הדירה לתקופה קצרה יותר, אולם היא ואחיה התובע התנגדו לכך, ועל כן הנתבע בכל זאת חתם על ההסכם לאחר מכן והתחייב לשנה.

התברר כי למרות החתימה על ההסכם, הנתבע חיפש דירה נוספת במקביל בכוונה לעזוב את הדירה לפני מועד סיום תקופת השכירות.

הנתבע אכן הציג 3 שוכרים חילופיים, אולם הם לא היו מקובלים עליה ועל התובע.

אין כל בסיס לכך שלא ניתן היה להשיג אותם, כאשר פרטי המצהירה ואחיה היו ידועים היטב לנתבעים, וכאשר אף עולה כי בוצעו שיחות אליהם, כעולה מתדפיסי השיחות מהחודשים דצמבר 2002 עד פברואר 2003.

בשלב מסוים סירב הנתבע לשלם שכר דירה, הוצאות שוטפות, ואף סירב להחזיר את מפתחות הדירה כאמצעי לחץ.

המצהירה ואחיה התובע סירבו לקבל פיצוי בשיעור של חודש שכירות בלבד.

בסופו של דבר, היא מצאה שוכר חילופי ביום 1/5/03 וזאת לפי 490$ לחודש.

בחודש יולי, בעת שהתובע הגיע לארץ, נעשה ניסיון להסדיר את הענין בדרכי נועם, אולם ללא הצלחה.

נזקי התובע הינם כדלקמן: (1) הנתבע הבטיח להשאיר מזגן בדירה תמורת הפחתת דמי שכירות ב- 50$ לחודש, ועל כן בהתייחס ל- 18 חודשים, כאשר המזגן נלקח מהדירה, מדובר בהפסד של 900$. (2) שכ"ד למשך 6 חודשים – 3,300$ ובתוספת עבור המזגן – 300$ ובסה"כ 6,600$. (3) 600 ₪ בגין עוגמת נפש על כך ששולמו חשבונות ארנונה וחשמל באיחור. (4) 3,600$ אשר משקפים 100$ לחודש הפסד בגין הורדת דמי שכירות מ- 600$ ל- 500$
לחודש, כאשר מדובר בתקופה בת 36 חודשים. (5) ריצות, שיחות טלפון, אובדן ימי עבודה בסך 5,000 ₪. (6) עוגמת נפש 10,000 ₪. (7) שיפוץ הדירה לאחר עזיבת הנתבע בסך של 6,000 ₪ אשר כלל תיקוני טיח, צביעת הדירה, קרמיקות שבורות, מדפי זכוכית שבורים, חורים בקירות וניקוי יסודי.

בסה"כ מדובר בנזק בסך 58,860 ₪.


הצדדים נחקרו במסגרת חקירות נגדיות על תצהיריהם ובאי כוח הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב.

דיון


אין חולק כי ההסכם האחרון אשר נחתם בין הצדדים היה למשך תקופה של שנה אחת מיום 7/7/02 ועד ליום 6/7/03 למשך 12 חודשים לפי 550$ לחודש בגין דמי שכירות.

בנוסף לכך, עיון בהסכם מעלה, כי הוסכם בין הצדדים בצורה מפורשת כי "השוכר לא יהיה רשאי להעביר הסכם זה או זכות על פיו הנובעת ממנו או מתוקפו לאדם אחר בלי לקבל את הסכמתו בכתב ומראש של המשכיר עצמו."

הנתבעים טענו להסכמות שונות באשר ליכולתם להביא דייר חילופי במקום הנתבע 1, אולם הסכמה כזאת בכתב לא הומצאה לבית המשפט, כאשר נטען על ידי התובע, באמצעות הגב' אלמקייס, כי לא ניתנה הסכמה כלשהי לכך.

עוד נטען על ידי הנתבעים בצורה כללית וסתמית בתצהיריהם, כי נעשו פניות מטעם דיירים חילופיים ביוזמת הנתבע 1, אולם גב' אלמקייס לא שיתפה פעולה.

בתצהירה של גב' אלמקייס תיאור מפורט אודות כלל פניות הדיירים החילופיים מטעמו של הנתבע 1, וסיבות אשר על פני הדברים מוצדקות לדחות קבלתן, ולעומת זאת בתצהירו של הנתבע 1 אין כל פירוט ממצה בקשר לכך.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי הנתבעים לא הוכיחו כי הציגו בפני
הגב' אלמקייס דיירים חילופיים ראויים, אשר מובילה לקביעה החד משמעית לפיה היה על התובע לקבל מי מהם כשוכר חילופי לדירה.

מהדיון עלה כי בסופו של דבר היא מצאה שוכר חילופי ביום 1/5/03 וזאת לפי 490$ לחודש, מכאן יש לקחת בחשבון חודשיים ו- 6 ימים לפי שכ"ד חודשי בסך של 490$ לחודש, ובסה"כ 1,078$.

מכאן יש לחייב את הנתבעים בגובה דמי השכירות אשר לא שולמו בעקבות הפינוי החד צדדי מהדירה, קרי, 6 חודשים לפי 550$ ארה"ב ובסה"כ 3,300$ ארה"ב פחות 1,078$ הנ"ל.

נושא המזגן לא הוזכר בגוף ההסכם, אולם טענת התובע לפיה הורדו דמי השכירות בסך של 50$ לחודש, לא נסתרה, כאשר בתצהיריהם של הנתבעים אין כל זכר לכך, ועל כן הנני מקבל תביעה נוספת בגין 900$ עבור השנים הקודמות וכן 300$ נוספים בגין יתרת 6 חודשי השכירות עד תום תקופת השכירות.
הנני דוחה את התביעות בגין הפסד דמי שכירות עתידיים בסך של 600$ לחודש מעבר לתקופת ההסכם מאחר ואין מקום לחייב בגין פוטנציאל להפסד דמי שכירות מעבר לתקופת ההסכם הנ"ל.

התובע לא גיבה את טענתו לפיה שולמו 6,000 ₪ עבור תיקונים בקבלות או ראיות אחרות, לרבות תמונות מהן ניתן היה ללמוד כי אכן נגרמו כלל הנזקים הנטענים הנ"ל ע"י הנתבע. היות ומדובר בשטר חוב, היה על התובע להוכיח נזקים אלו בפועל.

כמו כן, בית משפט זה אינו מקבל תביעות גורפות בגין "עוגמת נפש" ובזבוז זמן ואובדן ימי עבודה אשר לא הוכחו בפועל. לענין זה יצוין, כי טענות בנוגע לעוגמת נפש בעקבות תשלום חובות ארנונה וחשמל אף הן אינן מבוססות, כאשר עולה מהטענה כי הנתבע 1 אכן שילם את חובותיו, אם כי באיחור.

לאור האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד או כל אחד לחוד, לשלם לתובע סך השווה בש"ח ל- 3,122$ ארה"ב, ולפי שער היציג הנתבע 4.6 ₪ לדולר ארה"ב, סך של 14,361 ₪ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל, וכן מחייב את הנתבעים לשלם, ביחד או כל אחד לחוד, סך של 3,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד והוצאות ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק מ

פסק דין
זה לצדדים.

ניתן היום, 31/03/2005, בהעדר הצדדים.


_______________

תמיר מיכאל
, שופט







א בית משפט שלום 63889/04 אלמקייס יוסף נ' כהן אילן, כהן בנציון (פורסם ב-ֽ 31/03/2005)