פסקי דין על כהן אסתר | פסקי דין על כהן שלום | פסקי דין על כהן יעל |

221762/02 א     30/01/2005




א 221762/02 כהן אסתר נ' כהן שלום, כהן יעל




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 221762/02

בפני
:
כב' השופט חיים טובי

31/01/2005





כהן אסתר

התובעת:








- נ
ג
ד -



1. כהן שלום

2. כהן יעל


הנתבעים:





החלטה
בפני
בקשת התובעת למחיקה חלקית של התובענה דנן (חלק מן הסעדים) ולמתן

פסק דין
סופי בה,
תוך חיוב הנתבע בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד.

מבוא ורקע:
1.
התובעת הינה בעלת מחצית מזכויות הבעלות בבניין הבנוי על חלקה 11 בגוש 6968 (להלן – "הבניין").

במסגרת רישום הבניין כבית משותף נרשמה התובעת – בין היתר – כבעלת היחידות הבאות –
א.
דירה בת 3 חדרים המצויה בקומה השלישית בבניין הידועה כחלקת משנה 111/13 (להלן – "הדירה").
ב.
דירה בשטח 83 מ"ר הידועה כתת חלקה 111/9 המצויה בקומה השנייה בבניין לה צמודה חנייה בקומת הקרקע בשטח של 24 מ"ר (להלן – "החנייה").
ג.
חדר על גג הבניין הידוע כתת חלקה 111/14 לו הוצמד שטח גג הבניין (להלן – "גג הבניין").

2.
הנתבעים – אשר היו בני זוג טרם שנתגרשו – שכרו את הדירה בשכירות מוגנת מהבעלים שקדמו לתובעת, על פי חוזה שכירות מיום 01.02.72 (להלן – "החוזה").

3.
בתביעה דנן, עתרה התובעת לפינויים של הנתבעים מן הדירה ולחילופין עתרה היא לארבעת הסעדים הבאים –
א.
ליתן צו המורה לנתבעים או מי מטעמם להימנע מלהיכנס לגג הבניין ו/או לעשות בו שימוש כלשהו.
ב.
להורות לנתבעים או מי מטעמם מלעשות שימוש בחנייה.
ג.
לחייב הנתבעים בתשלום סך של 9,700 ₪ בגין נזקים שגרמו לדלת הכניסה לגג ובגין עוגמת נפש.
ד.
להורות לנתבעים לאטום את החלון, שפרצו בקיר החיצוני של הדירה, הפונה לגג הבניין.

4.
מכוח הודאותיו של הנתבע 1 בכתב הגנתו (להלן – "הנתבע") ניתן כנגדו

פסק דין
חלקי (ע"י כב' השופט דן מור) מיום 29.06.03 לפיו נאסר על הנתבע להיכנס לשטח הגג ו/או לעשות בו שימוש כלשהו. כן נאסר על הנתבע להשתמש בחנייה ובחצר הבניין (להלן – "פסק הדין החלקי").

בשל אי הגשת כתב הגנה מטעם הנתבעת 2 (להלן – "הנתבעת") ניתן כנגדה ביום 29.6.03

פסק דין
המורה על פינוי מן הדירה. כן נקבע כי אין לנתבעת זכות כלשהי בדירה (להלן – "פסק הדין").

יצוין, כי העתירה לפינוי הנתבע מן הדירה נזנחה על ידי התובעת (על פי הודעתה בישיבת קדם המשפט) עם מתן פסק הדין ופסק הדין החלקי, כך שהסעדים שנותרו במחלוקת בין הצדדים הם אלה המנויים בסעיפים 3/ג' ו- 3/ד' לעיל.

5.
אחר הדברים האלה (מתן פסק הדין ופסה"ד החלקי) ומשלא השכילו הצדדים להגיע להסדר פשרה בגין יתר הסעדים המבוקשים בתובענה, נקבע התיק לשמיעה. תצהירי עדות ראשית הוגשו ע"י הצדדים בהתאם להוראות בית המשפט בהחלטה מיום 29.12.03.

6.
בפתח ישיבת ההוכחות אשר הייתה קבועה ליום 12.10.04 עתרו הצדדים ליתן להם שהות לנהל מו"מ על מנת להגיע להסדר פשרה בלא צורך בהכרעה שיפוטית לגופה של התובענה.

למרבה הצער, המו"מ שהתנהל בין הצדדים לא התגבש לכדי הסדר.

הבקשה.
7.
בבקשה שבפני
עותרת התובעת למחיקת הסעד הכספי לו עתרה בתביעתה כמו גם למחיקת העתירה לחייב הנתבע לאטום החלון הפונה לגג הבניין (להלן – "החלון").

כן עתרה התובעת בבקשתה ליתן

פסק דין
סופי בתובענה, תוך חיוב הנתבע בהוצאות ולו בגין פסק הדין החלקי שניתן כנגדו.

לטענת ב"כ התובעת (סעיף 3 לבקשה), משהגיש הנתבע תצהיר חתום על ידי מר חיים בן יעקב בו מודה זה האחרון כי הוא זה אשר פרץ את דלת הכניסה לגג הבניין, היא עותרת למחיקת העתירה הכספית כנגד הנתבע.

באשר לעתירה לחייב הנתבע לאטום החלון, טענה ב"כ התובעת כי אין היא רואה הצדקה לנהל הוכחות רק בגין סעד זה ובשל כך עותרת היא למחיקת התובענה ככל שהיא מתייחסת לסעד האמור.

התובעת סבורה, כי לנוכח התנהלות הנתבע בתיק זה ולאור מתן פסק הדין החלקי יש לחייב הנתבע בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד.

8.
בתגובתו מיום 01.12.04 התנגד הנתבע נחרצות לחייבו בהוצאות וטען כי לא היה מקום מלכתחילה להגשתה של התביעה הואיל ולא היה בה ממש.

במיוחד אמורים הדברים לאחר שהנתבע הודה בכתב הגנתו על העדר זכויות בגג הבניין ובחנייה.

לטענת הנתבע, אם יש מקום לפסוק הוצאות יש לפוסקן לטובתו לנוכח הליך הסרק שניהלה התובעת כנגדו.

הנתבע התנגד לבקשת התובעת למחיקה חלקית של התובענה (שני הסעדים האמורים) ועותר הוא לדחייתם ולמצער להמשיך הדיון בהם.

ההכרעה.
9.
למעשה, בקשת התובעת הינה עתירה להפסקת התובענה לאחר מתן פסק הדין כנגד הנתבעת ופסק הדין החלקי כנגד הנתבע.

עניין זה מוסדר בתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 (להלן – "התקנות") הקובעת לאמור –
א.
רצה תובע ..... להפסיק תובענה, או לחזור בו מתביעתו כולה או מקצתה יגיש בקשה על כך לבית המשפט או לרשם....."
ב.
בית המשפט או הרשם רשאי, בתנאים שיראו לו, להרשות למבקש לעשות כמבוקשו ואם הרשה, יפסוק גם בהוצאות המשפט.
ג.
.....
ככלל ייטה בית המשפט להענות לבקשה להפסקת ההליכים אלא "....אם יהא בקבלת
הבקשה כדי לשלול מהנתבע יתרון של ממש שרכש תוך כדי ההתדיינות או אם יש בקשה להפסקת תובענה משום שימוש לרעה בהליכי המשפט"
(ראה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית עמ' 244).

10.
סבורני כי לנוכח מתן פסק הדין ופסק הדין החלקי ולאור זניחתה של העתירה לפינוי הנתבע מן הדירה, יהא זה נכון וצודק להיעתר לבקשה להפסקת התובענה בעתירה לאטימת החלון הפונה לגג הבניין.

אין אני סבור בכל הכבוד כי נכון לנהל הוכחות ולשמוע מספר רב של עדים (כולל עדות מומחה) בשאלה האם החלון נפרץ ע"י הנתבע – כטענת התובעת, או שמא הוא היה קיים מעת בניית הדירה – כנטען ע"י הנתבע.

במיוחד אמורים הדברים, לנוכח העובדה כי ההכרעה בסעד זה במסגרת התובענה דנן לא תסיים את המחלוקת בין הצדדים, למקרה בו תבקש התובעת לממש זכויותיה לבנייה על גג הבניין.

לא מצאתי, אפוא, טעם וסיבה שלא להיעתר לבקשת התובעת להפסקת התובענה ככל שהיא מתייחסת לעתירה לאטימת החלון.

לא כך אמורים הדברים באשר לסעד הכספי לו עתרה התובעת בתביעתה.

הנימוק שבבסיס בקשת התובעת
להפסקת התובענה בגין סעד זה הוא, הגשתו של תצהיר החתום על ידי מר חיים בן יעקב המודה כי הוא זה אשר פרץ את דלתה הכניסה לגג הבניין. בנסיבות אלה ולנוכח היתרון אותו רכש הנתבע באשר לסעד הכספי המבוקש, אין מקום להורות על מחיקת הסעד הכספי, אלא על דחייתו.

11.
באשר לשאלת ההוצאות.

על פי מצוות תקנה 154 (ב) סיפא, במקרה שביהמ"ש נעתר לבקשה להפסקת התובענה, עליו לפסוק בשאלת ההוצאות כתוצאה מהפסקת ההליך.

אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבע
זכאי להוצאות בגין העובדה כי התובעת חזרה בה ממקצת תביעתה ואף יהא חשוף לתביעה חדשה באשר לחלון.

עם זאת, אין להתעלם מן העובדה כי ניתן כנגד הנתבע

פסק דין
חלקי בגין שניים מן הסעדים שנתבקשו בתביעה (איסור השימוש בגג הבניין כמו גם בחנייה ובחצר) ובגין כך זכאית התובעת להוצאות.


בנסיבות אלה, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, נראה לי כי נכון יהא שלא לפסוק הוצאות למי מן הצדדים וכי כל צד ישא בהוצאותיו.


לנוכח מסקנתי האמורה, ולאור העובדה כי עניין לנו בעתירה להפסקת התובענה אין מקום ליתן

פסק דין
סופי, מעבר לפסקי הדין שניתנו כנגד הנתבעת והנתבע זה מכבר.

התוצאה.
12.
לנוכח האמור והמקובץ לעיל אני קובע כדלקמן –

א.
אני נעתר לבקשת התובעת להפסקת התובענה ככול שהיא מתייחסת לסעד לאטימת החלון הפונה לגג הבניין.
ב.
אין
אני
נעתר לבקשת
התובעת
להפסקת
התובענה
באשר
לסעד
הכספי
המבוקש,

הואיל ומצאתי ממש בטענת הנתבע כי יש לדחות סעד זה להבדיל ממחיקתו.

היה והתובעת לא תודיע
–
תוך
7
ימים מקבלת
החלטתי
זו
–
על
רצונה
להמשיך

בהליכים בשאלת הסעד הכספי, תדחה התובענה הכספית בלא לעשות צו להוצאות.
ג.
פסק הדין כנגד הנתבעת ופסה"ד החלקי שניתן כנגד הנתבע – תקפים המה.
ד.
כל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח עותק החלטתי זו לנתבע ולב"כ התובעת – בדואר.

ניתנה היום
כ' בשבט, תשס"ה (30 בינואר 2005) בלשכתי, בהעדר הצדדים




טובי חיים – שופט


קלדנית: אורנה עוזרי







א בית משפט שלום 221762/02 כהן אסתר נ' כהן שלום, כהן יעל (פורסם ב-ֽ 30/01/2005)