פסקי דין על ג'ומעה עיסה קירש | פסקי דין על סאמי קירש | פסקי דין על אברהם אריאל | פסקי דין על יצחק אריאל |

2040/09 בשא     11/02/2009




בשא 2040/09 ג'ומעה עיסה קירש, סאמי קירש נ' אברהם אריאל, יצחק אריאל




בעניין:

1



בתי
-
המשפט


בית משפט השלום ירושלים
בשא002040/09

בתיק עיקרי: א
011650/07

לפני:
כבוד השופט מֹשה ברֿֿעם


תאריך:
11/02/2009



בעניין:
1. ג'ומעה עיסה קירש

2. סאמי קירש


ע"י ב"כ
יוסף כראם ואח'

המבקשים



נ
ג
ד



1. אברהם אריאל

2. יצחק אריאל


ע"י ב"כ
עו"ד זילבר אורי ואח'
המשיבים


החלטה


מונחת בפני
י בקשה לעיכוב ביצוע

פסק דין
, שניתן בתובענה, ביום 28/12/2008 וזאת, עד למתן החלטה בערעור שהוגש על פסק הדין.

כנגד המבקשים, הוגשו לביצוע, בנפרד, בלשכת ההוצאה לפועל, בירושלים, שטרי חוב, בסך של 50,000 דולר ארה"ב, כל אחד. המבקשים הגישו התנגדות לבקשות ועם קבלתם, הועבר המשך הדיון, בעניינם, בפני
י והדיון בהם אוחד.

בדיון מיום 25/2/2008, הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית, שלפיה, יינתן פסק הדין, בפשרה, על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט התשמ"ד – 1984, ללא נימוקים ועל יסוד המסמכים שבתיק בית המשפט ולאחר שיתקיים דיון קצר, לשמיעת עדותם של עדי הצדדים.

לאחר שנשמעו ראיות הצדדים, נקבע המשך הדיון, להגשת סיכומי הצדדים ולאחר שאלה הוגשו, ניתן פסק הדין ועל פיו, נדחו התנגדויות המבקשים, לביצוע השטרות והמשך ביצועם, הוחזר ללשכת ההוצאה לפועל.

לטענת המבקשים, ביצועו של פסק הדין, ימנע מהם, את האפשרות, לגבות חזרה את הכספים שישלמו על פיו, ככל שיזכו בערעור ונוכח סיכויים טובים, לכאורה, להצליח בערעור, ביקשו כי בית המשפט יעתר לבקשה ויעכב את ביצועו של פסק הדין, כאמור ועד למתן החלטה בערעור שהוגש.

דין הבקשה להדחות, זאת מבלי להדרש לתשובת המשיבים.

הכלל הרגיל, הנוהג בקשר לבקשות לעיכוב ביצוע

פסק דין
, הוא, כי אין בהגשת ערעור, כדי לעכב ביצועה של החלטה, עליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). אכן נכון, בידי בית המשפט, שיקול דעת, אם להעתר לבקשה (תקנות 467 ו- 468, שם) ואולם, הלכה פסוקה היא, כי סעד זה, יינתן רק במקרים חריגים, זאת כאשר המבקש עמד בנטל להוכיח, כי קיימות נסיבות מיוחדות, המצדיקות סטייה מהכלל, שעניינן, בסיכויו הגבוהים של הערעור להתקבל ובחשש, שמא ביצועו המיידי של פסק הדין, יימנע, או למצער, יקשה ביותר, על השבת המצב לקדמותו, אם הערעור על פסק הדין, יתקבל. ביסוד הלכה זו, מונחת התפיסה, כי לאחר שהמחלוקת בין הצדדים התבררה, בידי ערכאה שיפוטית מוסמכת והוכרעה לטובת צד זה או אחר, ראוי לאפשר לזוכה – הן משיקולי צדק והן משיקולי יעילות ההליך השיפוטי – להנות מפירות זכייתו ואין מקום, לדחות את מימושה של ההכרעה השיפוטית, עד לבחינתה פעם נוספת, בידי ערכאת הערעור (ע"א 877/08 סאלח מריסאת נ' מרסיאת – פורסם בנבו – 8/2/09,
ע"א 9296/03 עזרא אהרוני נ' יוסף מנשה ואח', פ"ד נח(2) 301 ; ע"א 8458/03 החברה הכלכלית אילת (חכ"א) בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1) 1149, 1150 ; ע"א 4234/02 דולב נ' נאמן, תק-על 2002(2) 399; ע"א 9512/02 קופת חולים כללית נ' דאנה, תק-על 2002(4) 250, ע"א 955/03 שמואל ארביב נ' אורי שאולי, תק-על 2003(2) 2049 ; ע"א 9236/03 ברוך מקל בע"מ ואח' נ' צח השקעות בע"מ ואח', תק-על 2003(4) 430 ; ב"ש 5/88 גורן נ' מחסני ערובה, פ"ד מב(1) 755; בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מג(2) 172, 174; בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד נ(5) 403; ע"א 6197/00 פלדמן נ' שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, אהרון אמינוף, תק-על 2000(3) 2319; ע"א 8939/01 חפציבה בע"מ נ' אביצור, תק-על 2002(1) 156,
ד"ר יואל זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" - מהדורה שביעית, בעריכת שלמה לוין, ירושלים, 1995, עמ' 860-859, אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" – מהדורה תשיעית, תל אביב, תשס"ז – 2007, עמ' 643-642).

במיוחד, אמורים הדברים, כאשר מדובר בביצועו של

פסק דין
כספי, אשר דרך כלל, ההנחה החלה לגביו, היא, כי אין בביצועו המיידי, כדי למנוע את השבת המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור.
לפיכך, "... רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק-דין כספי. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש" (הדגש לא במקור – מ.ב.) (ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נ(1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ(5) 403).

לשון אחר, "... כלל הוא, כי פסק-דין לתשלום כסף אינו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית-המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, שהרי מימוש פסק-דין לתשלום כסף הינו בדרך-כלל הפיך על דרך ההשבה" (ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו (4) 178, 181 ; ע"א 5926/04 טופ פוינט השקעות בע"מ ואח' נ' עו"ד גל שילר ואח' - טרם פורסם). ודוק – "... כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק-דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו" (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח (4) 5, בש"א 1380/04 ראובן רביד נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', תק-על 2004(1) 1750 , 1752).

מכאן, טענה בדבר העדר יכולת או קיום קושי ממשי, להפרע מן המשיב, כספים ששולמו, באם הערעור יתקבל – מחייבת הנחת תשתית עובדתית, מפורטת ומבוססת, ככל הניתן, תוך תמיכתה בתצהיר ולא ניתן להסתפק בטענות כלליות (ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל – פורסם בנבו – 26/7/06 וההפניות שם, ע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' גזלן – פורסם בנבו – 10/1/08).

בענייננו, המבקשים לא עמדו בנטל, להוכיח כי מאזן הנוחות, נוטה לטובתם. טענותיהם בדבר החשש להעדר יכולת להפרע מהמשיבים, במקרה של ביטול פסק הדין (ס' 18 לבקשה וס' 11 לתצהיר), נטענו באורח כללי וסתמי, בלא שהונחה בבסיסן, כל תשתית ראייתית ומבלי שהובאו נתונים כלשהם, לתמיכה בטענתם, בדבר מצבם הפיננסי, של המשיבים ודי בכך, כדי לדחות את בקשתם
(רע"א 1807/04 שרית ביטון (רגב) נ' "מנורה" חב' לביטוח בע"מ ואח', תק-על 2004(2) 1157).

למעלה מן הצורך, מצאתי לנכון להביא מספר דברים, גם באשר לסיכויי ההצלחה בערעור.

בפסיקה נקבע, לעניין ערעור על פסקי דין בפשרה, כי מרגע שמסרו הצדדים את הסכמתם למתן

פסק דין
בפשרה ובית המשפט פסק בעניינם, על דרך הפשרה, על פי בקשתם, יתקשה צד שאינו מרוצה מהתוצאה שאליה הגיע בית המשפט, לפנות לערכאת הערעור ולהעלות טענות כנגד פסק הדין, זאת בין היתר, כיוון שנתן את הסכמתו המפורשת להליך הפשרה ביודעו את טווח התוצאות האפשרי מראש וכעת, לאחר שנפסק מה שנפסק, יתקשה להתנער מהסכמתו בשל אי שביעות רצון מהתוצאות וכיוון שהתערבות ערכאת הערעור תפגע בציפיות הצדדים לקיומו של הליך מהיר וסופי (ראה דבריו של כב' הנשיא (כתוארו דאז) שמגר בע"א 364/89
עלי אסעד עותמן ואח' נ' מיכאל בויארסקי ואח'
, תק-על 93(1) 1390, שם נקבע לענייננו כי
"...ערכאת הערעור לא תטה בדרך כלל להתערב ב

פסק דין
של פשרה כנ"ל, אם הטעם היחידי המובא בפני
ה, הוא שהסכום שנפסק איננו מניח דעתו של הצד המערער"
. לפיכך וכהלכה כללית נקבע
"...סיכומו של דבר, ניתן לומר באופן כללי כי במקרה של ערעור על פשרה העילות להתערבות בדרך כלל מצומצמות יותר מאשר במקרה של ערעור רגיל, ובית המשפט יטה להתערב ב

פסק דין
של פשרה אך ורק במקרים בולטים וקיצוניים"
(שם)
.


כך גם נפסק בערעורים אחרים על פסקי דין, שניתנו על דרך הפשרה ולפי סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים. לדוגמא: ע"א 234/87 סאמיה נסאר נ' דיאב נסאר, תק-על 91(1); ע"א 757/88
ברמן קלריסה נ' אילון חברה לביטוח בע"מ, תק-על 90(3), 656 ; ע"א 8304/98
דוד לוי נ' ציון, חברה לביטוח
בע"מ, תק-על 99(3), 744 וכך גם נפסק בערעורים על פסקי דין, שניתנו על דרך של פשרה, לפי סעיף 79א' (א) (ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337, 344), שם נאמר, כי
"... עילות ההתערבות ב

פסק דין
שניתן על דרך הפשרה מצומצמות יותר מאשר במקרה של ערעור רגיל, ובית המשפט יטה להתערב ב

פסק דין
של פשרה אך ורק במקרים של חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו" (ראה: רע"א 6756/96
זוננשוילי יצחק נ' חוד, תק-על 97(4), 622;
רע"א 2587/98 י' מיידנברג ייצור ובניית נ' מלכי ששון, תק-על 99(3) 129).

יודגש, כי

פסק דין
שניתן, על דרך פשרה, אמנם איננו חסין מערעור
)
ראה: ענין אגיאפוליס, שם, בעמ' 344) ואולם, העילות להתערבותה של ערכאת הערעור ב

פסק דין
שבפשרה מצומצמות מעילות ההתערבות הרגילות וחלות במקרים חריגים (ראה: ענין ברמן, שם, בעמ' 656), בולטים וקיצוניים (ראה: ענין זוננשוילי, לעיל ודברי כב' הנשיא שמגר בענין עותמן, לעיל), נדירים ויוצאי דופן, המצדיקים התערבות שכזאת או במקרים של חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות, במסקנות ובקביעת הסכומים שנפסקו (ראה ענין אגיאפוליס, לעיל).

מן הכלל אל הפרט,

בענייננו, פסק הדין ניתן בפשרה, על פי הקבוע בסעיף 79א' (א) לחוק בתי המשפט ועל יסוד כל המסמכים, שבתיק בית המשפט ולאחר שנשמעו עדי הצדדים (ראה: הסכמת הצדדים בפרוט' הדיון). לפיכך, מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, נדמה, נוכח האמור לעיל וההלכה הנוהגת, בעניין התערבות ב

פסק דין
, שניתן על דרך הפשרה, כי סיכויי המבקשים, לביטול פסק הדין, אינם, בלשון המעטה, גבוהים כלל ועיקר.

בשולי החלטתי, יוער, כי אין ממש, בטענה נוספת של המבקשים, לפיה, פסק הדין ניתן, בטרם הוגשה תגובתם, לסיכומי המשיבים, זאת, מהטעם הפשוט, כי בסיום שמיעת הראיות, נקבע המשך הדיון, להגשת סיכומי הצדדים, במועדים שנקבעו. המבקשים לא ביקשו וממילא לא נקבע בהחלטתי, כי אלה רשאים להגיש סיכומי תשובה ומשכך, לא נפל כל פגם, בפסק הדין, שניתן לאחר הגשת סיכומי הצדדים ומשלא הוגשה, למצער, קודם לנתינתו, בקשתם להגשת סיכומי תגובה והגם שפסק הדין, ניתן מספר ימים, לאחר הגשת סיכומי המשיבים.

המבקשים לא עמדו, איפוא, בנטל, להוכיח, כי קיימת הצדקה, בנסיבות העניין, לסטות מן הכלל הנוהג, לפיו

פסק דין
בעל אופי כספי, יבוצע, עם הנתנו וללא עיכוב ומשכך, דין בקשתם להידחות.

משלא נדרשה תגובת המשיבים, לא יעשה צו להוצאות.


ניתנה היום, י"ז בשבט, תשס"ט (11 בפברואר 2009), בהעדר הצדדים.



מ. ברֿ-עם, שופט







בשא בית משפט שלום 2040/09 ג'ומעה עיסה קירש, סאמי קירש נ' אברהם אריאל, יצחק אריאל (פורסם ב-ֽ 11/02/2009)