פסקי דין על קרין גב | פסקי דין על גניה גב | פסקי דין על ליאת לבקוביץ

2124/07 תק     22/10/2007




תק 2124/07 קרין גב, גניה גב נ' ליאת לבקוביץ




בעניין:

3



בתי המשפט


בית משפט לתביעות קטנות פ"ת
תק 002124/07


בפני

כב' השופט (בדימוס) שטרסמן גבריאל


22/10/2007



בעניין:
1. קרין גב
– ת.ז. 032812307
2. גניה גב
- ת.ז 052051125




התובעות

נגד


ליאת לבקוביץ
- ת.ז. 037213675




הנתבעת

פסק דין

1.
התבעת מס' 1 (להלן התובעת) והנתבעת נהגו במתחם החניה של מפעל יכין בפתח תקוה.

2.
בפי הנהגות היו גירסות מנוגדות בתכלית.

3.
התובעת טענה, כי הסיעה את מכוניתה בכוונה לצאת מן החניה ולפתע הסיעה הנתבעת את מכוניתה אחורנית, כך שהפינה השמאלית האחורית של מכונית הנתבעת פגעה בצד השמאלי של מכונית התובעת.

4.
הנתבע
טענה, כי היא לא הסיעה כלל בעת האירוע, כי המתינה למקום חניה, כי היתה בעצירה מוחלטת וכי היתה זו התובעת שהגיעה בלא לשים לב ופגעה במכוניתה של הנתבעת.

5.
שתי הנהגות הגישו לבית המשפט תרשימים של האירוע. בתצלומי מכוניתה של התובעת נראים היטב סימני הפגיעה במכונית. הנתבעת הראתה לבית המשפט תצלום של פגיעה קלה בפינה השמאלית האחורית של מכוניתה.

6.
בגירסתה של התובעת תמך עד, שישב לידה בעת האירוע. הוא הוסיף על עדותה באמרו, כי הבחין בכך, שהנתבעת מפנה את ראשה ימינה בעת הסעתה אחורנית וכך נמנע ממנה כלל לראות את מכוניתה של התובעת.

7.
בפרשה זו נשמעו בבית המשפט גירסות מנוגדות.

8.
החתירה לגילוי העובדות המדויקות משימה קשה היא עד מאוד. ראשית, לא פסו מעולמנו עדי שקר, העשויים לעתים להוליך שולל אפילו שופט מנוסה וזהיר. שנית, אפילו ישרי לב מעידים, בדרך כלל, לפי האמת הסובייקטיווית שלהם, אשר לא תמיד תואמת את האירוע, כפי שאירע במציאות. הטעמים לכך נעוצים בטעויות אנוש, בקליטה לא מדויקת, במגבלות הזיכרון וכיוצא באלה. יש שהדין נחתך על-פי ראיות נסיבתיות בלבד, ואז על השופט, כבעל הסמכות, להכריע, אם דווקא הגירסה המפלילה היא המסקנה ההגיונית היחידה, העולה מן הראיות. לעתים אף אין מנוס מלהסתמך על חזקות- לכאורה, שנקבעו על יסוד ניסיון החיים ותכתיב השכל הישר. אין איפוא כל ביטחון, שהממצאים העובדתיים בפסק הדין - חרף כללי הזהירות הננקטים כמבואר - משקפים תמיד ובהכרח את ההתרחשות, כפי שזו אירעה במציאות, דיינו אם עיקרי הדברים, הקובעים את התוצאה לשבט או לחסד, נכונים הם (בג"ץ 152/82 דניאל אלון נ' ממשלת ישראל, פ"ד לו, 4, 449). "המציאות היא מורכבת ורבת פנים. כל נסיון לכלוא תיאור עובדתי במסגרתו של סיפור פשוט, חד-מימדי ודרמטי, המבוסס על הבחנות חדות בין טובים לרעים, דוברי אמת לשקרנים, תמימי-דרך לחורשי מזימות, נועד מראש לכשלון, או לכל הפחות לחוסר דיוק" (ע"א 323/98 שרון נ' בנזימן ואח', פ"ד נו, 3, 245). בסופו של דבר, אל נשכח: הדרך לאמת סוגה בטעויות, כלשונו של נתן אלתרמן ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר". הנסיון להגיע לחקר האמת אינו תמיד קל אך בית המשפט עושה תמיד כמיטב יכולתו והבנתו כדי להגיע למסקנה הנכונה.

9.
מכיוון שמדובר לכאורה בגירסה מול גירסה, נעזר בית המשפט במקרה זה גם בהתרשמותו הבלתי אמצעית מן העדויות.

10.
לערכאה הדיונית יתרון בולט בכל הנוגע להערכתן של הראיות, עקב ההזדמנות שניתנה לה להתרשם מהעדים באופן ישיר ובלתי אמצעי (ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (2), 150, 165; וכן ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד,4, 632; ע"פ 5928/99 גלדסון נ' מדינת ישראל, מיום 1.9.2005).

11.
ככלות הכל, "ערכה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם ענין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971). בית המשפט מודע לקשיים העלולים להביא למסקנות שגויות בהערכת עדויות על פי התרשמות, אך גם כך זהו כלי ראשון במעלה בידי בית המשפט, המסייע לו להגיע ל

פסק דין
צודק.

12.
"המבחנים הקבועים בסעיף 53 הינם מהותיים, וכלי המדידה העיקריים המשמשים להפעלתם הם הכושר השיפוטי, ניסיון החיים והתבונה האנושית (ע"פ 347/88

דמיאניוק נ' מדינת ישראל,

פ"ד מז,4, 221,
בעמ' 635

). הפעלת המבחנים נעשית, ראשית לכל, באמצעות ההתרשמות הישירה והבלתי אמצעית של בית-המשפט מהופעת העד במהלך מסירת העדות (ראו י. קדמי, על הראיות, כרך ג,
בעמ' 1351-1350

וההפניות
שם

), אולם ההתרשמות הישירה מהתנהגות העדים אינה הכלי הבלעדי להכרעה בסוגיית המהימנות (ע"פ 2439/93
זריאן נ' מדינת ישראל

). המושג 'אותות האמת המתגלים במשך המשפט', כלשון סעיף 53 לפקודה, אינו כולל רק אותות וסימנים הבאים לכלל ביטוי בהופעתו של העד על דוכן העדים. משמעותו רחבה, ו"...עיקר הכוונה למסקנות אותן ניתן להסיק ממכלול הנתונים העובדתיים ומן ההסברים לסוגיהם, הנפרשים לפני בית-המשפט והמאמתים או סותרים גרסותיו של העד" (ע"פ 406/78
בשירי נ' מדינת ישראל,

פ"ד לד,3, 393,
בעמ' 436

. כן ראו קדמי, כרך ג

בעמ' 1346

. יפים לעניין זה דבריו של השופט (כתוארו אז) שמגר בע"פ 949/80
שוהמי נ' מדינת ישראל,
פ"ד לה, 4, 62,
בעמ' 71-70

: 'למותר להוסיף כי הביטוי 'אותות האמת שנתגלו במהלך המשפט' אינו מתייחס דווקא לסימנים העולים מפניו ומתנועותיו של העד בזמן מתן העדות, אלא הוא מתייחס לתהליך ההשוואה של הדברים, שהושמעו על-ידי העד, עם ראיות אחרות או בחינתן על-פי ההיגיון וניסיון החיים, העומד לבית המשפט לעזר, בעת שהוא מתמודד עם הראיות, המחייבות סינון והמסייעות להכרעה בין הגירסות..." (ע"פ 993/00 נור נ' מדינת ישראל, פ"ד נו, 6, 205).
13.
ככלות הכל, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, כמאמר חז"ל. "בנוהג שבעולם המשפט, כשבאות לפני השופט שתי עדויות הסותרות זו את זו, מכריע ביניהן השופט על-ידי המהימנות שהוא מייחס לזו ושהוא שולל מזו. יש והמהימנות נובעת או מושפעת מתוך נסיבות חיצוניות שהוכחו לבית-המשפט, יש והמהימנות אינה אלא פרי התרשמותו או 'טביעת-עינו' של השופט. בתי-המשפט שלערעור הרגילו עצמם שלא להרהר אחר מידותיו של השופט שראה ושמע את העדים והתרשם מהם ; ועד כה יצאו מכלל זה אך מקרים נדירים ביותר, אשר בהם טפחו אותן נסיבות חיצוניות אובייקטיביות על-פני המהימנות אשר השופט ראה לייחס לעדות פלונית" (ע"א 803/75 נתן מונרוף נ' משה ואסתר קלינמינץ ואח', פ"ד ל, 3, 179).

14.
"התרשמות היתה מאז ומעולם אחד מ'כלי העבודה' המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. חרף ההתקדמות הטכנולוגית בכל תחומי חיינו, עדיין לא נמצא המכשיר שיחליף אותה, וחרף כל המגבלות והקשיים שהיא מעמידה – אין לזלזל בערכה" (ע"פ 71216/01 + 71310/01 מדינת ישראל נ' דניאל אזוגי וערעור שכנגד, מיום 30.9.2002; תקדין מחוזי 2002 (3), 1979 וכן פדאור 02 (3) 738; וראו גם רע"א 10994/02 אגמה מחשוב 1999 בע"מ נ'

microsoft corporation
, תק-על 2003 (1), 822 ו ע"א 36/99 ראובן יפה נ' עזבון המנוחה חנה גלזר ז"ל ואח', תק-על 2001 (1), 1380 והאסמכתות שם).

15.
לא זו בלבד שבית המשפט רשאי לעשות שימוש בכלי זה (התרשמות מעדים), אלא שתפקידו השיפוטי מחייב אותו להיעזר במראה עיניו, וכל עוד לא מדובר בהתרשמות הדורשת מומחיות – אין בכך כל פסול" (ע"פ 602/06 אשר אברהם נ. מדינת ישראל,

פסק דין
מיום 2.1.2007).

16.
נוסף על כך התרשם בית המשפט מתצלום נזקי המכוניות. בית המשפט פוסק על סמך כל האמור לעיל במקובץ, כי עדיפה בעיניו ללא סייג גירסתה של התובעת על גירסת הנתבעת.

17.
הנזק במכוניתה של התובעת מעיד על מכה מבחוץ פנימה ולא על שריטה מתמשכת שהיתה עשויה להיגרם לוּ היתה גירסת הנתבעת נכונה.

18.
לפיכך דין התביעה להתקבל.

19.
הנתבעת תשלם לתובעת מס' 1 את הסכום של 1,653 ₪.

20.
סכום זה ישא ריבית כדין והצמדה מיום 6.10.2006 ועד לתשלום המלא בפועל.

21.
כמו כן תשלם הנתבעת לתובעות, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך
700 ₪. סכום זה ישא ריבית כדין והצמדה מיום הגשת התביעה
ב-27.6.2007 ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח מיד בדואר רשום את פסק הדין לכל הצדדים; ­כתובתה של הנתבעת היא רחוב אורי צבי גרינברג 4, גבעת שמואל.

ניתן היום י' בחשון תשס"ח, 22 באוקטובר 2007, בלשכה, בהיעדר הצדדים.


ג. שטרסמן


שופט (בדימוס)
סיגי - ק






תק בית משפט לתביעות קטנות 2124/07 קרין גב, גניה גב נ' ליאת לבקוביץ (פורסם ב-ֽ 22/10/2007)