פסקי דין על בוסתנאי תמיר | פסקי דין על דרזנין נדב יהודה | פסקי דין על אנ.די.בי.אחזקות ונאמנות | פסקי דין על בנק דיסקונט לישראל סניף יגאל אלון | פסקי דין על נדב דרזנין |

186929/02 א     24/02/2005




א 186929/02 בוסתנאי תמיר, דרזנין נדב יהודה, אנ.די.בי.אחזקות ונאמנות בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל סניף יגאל אלון, נדב דרזנין




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
תיק אז 186929/02


בשא152892/03

בפני
:
כב' הרשמת לוי כוכבה
תאריך:
24/02/2005



בעניין:
1 . בוסתנאי תמיר

2 . דרזנין נדב יהודה
3 . אנ.די.בי.אחזקות ונאמנות בע"מ




מבקש

נ
ג
ד


בנק דיסקונט לישראל סניף יגאל אלון





משיב


מטעם המבקשים:
עו"ד נדב דרזנין

מטעם המשיב
:
עו"ד גיבור

החלטה

1.
הבקשה
בפני
בקשה לביטול

פסק דין
שניתן בהעדר הגנה ביום 08.12.2002, כנגד המבקשים.
כתב התביעה הוגש לתשלום הסך של 66,030
- חוב המבקשים למשיב מכוח ערבותם לחברת אינטר דין (ישראל) בע"מ הנמצאת בהליכי פירוק החל מיום 05.06.2000- כפי העולה מכתב התביעה.
כתב התביעה הוגש כנגד המבקשים ביחד עם נתבעים 4 ו-5 על ידי התובעת - תאגיד בנקאי לתשלום הסך של 66,000
- יתרת חוב שהצטברה בחשבון ה"לקוח" - חברת אינטר-דין (ישראל) בע"מ ח.פ. 512606674 - נכון ליום הגשת התביעה-4.7.2002.
הנתבעים נתבעו כערבים לחובות " הלקוח".
הנתבעים 1-3 , הם המבקשים נשוא החלטה זו , נתבעו בתוקף ערבותם כדלקמן:
הנתבע 1 תמיר בוסתנאי - בתוקף ערבותו על פי כתב ערבות מתמדת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום , בחתימתו מיום 6.4.98.,
הנתבעים 2 ו- 3 -שערבו ביחד עם הנתבעים 4 ו-5 - על פי כתב ערבות מתמדת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום שנחתם ביום 3.3.98.
כפי העולה מכתב התביעה - היו הנתבעים כולם, בעלי עניין בחברת אינטרדין – "הלקוח " .משכך לא חלה עליהם הגנת ערב יחיד עפי' פרק ב לחוק הערבות.
בקשה ל

פסק דין
בהעדר הגנה
מטעם המשיב הוגשה לתיק בית המשפט ביום 28.11.2002.
פסק הדין ניתן כנגד הנתבעים בהעדר הגנה ביום 08.12.2002 בהסתמך על אישורי מסירה כדין למבקש 1 - בוסתנאי תמיר
ביום 16.7.2002, למבקש 2 עו"ד נדב דרזנין
ביום 8.8.2002, ולמבקש 3 - רענן גרף ביום 23.7.2002.
הדיון נסוב
על בקשת מבקשים 1-3 לביטול פסק הדין.
עפ"י החלטה מיום 01.07.2003, התצהירים שהוגשו בתמיכה לבקשה לעיכוב הליכים בבש"א 155541/03 כוחם יפה לבקשה לביטול

פסק דין
המונחת לפני.
בהחלטה מיום 16.03.2004 נדחתה בקשת המבקשים 4-5 לביטול פסק הדין .
2.
נסיבות
המבקשים להימנעות מהתגוננות במועד

טענות המבקשים
:
1. בקשת רשות להתגונן לא הוגשה באשר התקיים משא ומתן בין הצדדים בניסיון להגיע להסדר פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. במסגרת זו הסכים המשיב לתת שהות של שבעה ימים, מהמועד בו תינתן תשובת המשיב להצעתם, כדי להגיש בקשת רשות להתגונן.
2.לטענת המבקשים בבקשתם, לא הוגשה בקשת רשות להתגונן מטעמם בנסיבות בהן בין הצדדים
התנהלו מגעים להסדרת הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט

.
3.משא ומתן
התנהל בפועל
ונימשך גם לאחר שניתן נגדם בפועל

פסק דין

בהעדר הגנה, ומבלי שידעו אודותיו.
4.לטענת המבקשים נטל המשיב

פסק דין
בהעדר הגנה
בחוסר תום לב בתוך תקופת הזמן בה ניהלו הצדדים משא ומתן כל זאת כאשר עורכת הדין דפנה גיבור ממשרד בא כח המשיב הסכימה לארכה נוספת.
טענות המשיב מנגד
:
1. המשיב לא נהג בחוסר תו"ל ולא הטעה את המבקשים-
אורכה להגשת בקשת רשות להתגונן ניתנה למבקשים עד ליום 10.10.2002 .
ביום 15.10.2002 הוגשה הצעת פשרה מטעם המבקשים במסגרתה ציינו כי באם תדחה הצעתם, בקשות רשות להתגונן יוגשו תוך 7 ימים.
ביום 27.11.2002 נדחתה הצעתם ע"י המשיב - לפיכך המועד להגשת בקשות רשות להתגונן אמור היה להיות ביום 04.11.2002.
המבקשים לא פעלו ולפיכך ביקש המשיב

פסק דין
וקיבלו ביום 08.12.2002.
2. המשיב לא הסכים למתן אורכה להגשת בקשות רשות להתגונן. התצהיר של עו"ד דרזנין לעניין זה מסתמך על דברים שאמר לו עו"ד ברייטהולץ, שהם בגדר שמועה בלבד וכן על סברה שלו ולא על הסכמה בין הצדדים.
המבקשים הם שישנו על זכויותיהם.
3. כלל נקוט הוא כי אין משא ומתן מהווה עילה לאי קיום לוחות זמנים הקבועים ע"י בית המשפט ואף לא להארכת מועד. המחליט בעניין הוא בית המשפט לאחר שהוגשה לו בקשה להארכת מועד.
4. המבקשים איחרו בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין מעבר למועד הקבוע בתקנות.
תגובת המשיב לעניין זה לא נתמכה כלל בתצהיר, לא
שלו ולא
של מי מטעמו. זאת מבלי שניתן כל הסבר להימנעות המשיב מצירוף תצהיר תגובה מטעם עו"ד דפנה גיבור לה יוחסה הארכה הנוספת שניתנה לבקשת המבקשים .

הצדדים בפני
נחלקו בדעותיהם לעניין פרשנות מכתבים שהחליפו ביניהם באי כח הצדדים.

בא כח המשיב סומך טיעוניו לסירובו להסכים לביטול

פסק דין
בטרם הגנה , ומעלה את טיעוניו במכתבו מיום 25.12.2002 אל עו"ד ברייטהולץ - בא כח המבקשים 4 ו-5 , שם נרשם "במידה ומרשתך תידחה הצעה זו בקשות רשות להגן יוגשו תוך 7 ימים ממועד קבלתנו את תשובת מרשתך...
לטענת בא כח המשיב תשובת בא כח המשיב מיום 26.11.2002 מדברת בעד עצמה, ומניין 7 ימים לאחריה מסתיים ב-4.12.2002 - 4 ימים בטרם פסק הדין שניתן בהעדר הגנה.
בא כח המשיב מכחיש ארכה נוספת שניתנה לטענת המבקשים על ידי עו"ד דפנה גיבור ממשרדו- אלא שכאמור טענה זו לא נסתרה ותצהיר לסתירה בעניין זה לא צורף!.
ממצאים ומסקנות לעניין נסיבות המבקשים שנמנעו להתגונן במועד
ממכלול כתבי בי-דין והדיון בפני
נוכחתי כי אכן התנהל משא ומתן בין הצדדים במועד בו נתבקש

פסק דין
בהעדר הגנה ואף במועד בו ניתן

פסק דין
, שניתן כאמור לבקשת המשיב, ומבלי למבקשים היה ידוע כי המשיב, לפחות לשיטתו , סבור כי הארכות שנתן למבקשים להגשת הגנתם תמו.
מגעים לפשרה התנהלו בפועל גם לאחר מועד מתן פסק הדין בהעדר הגנה שניתן כאמור ביום 08.12.2002 - ע' 7 ו- 8 לפרוטוקול מיום 16.03.2004.
עוד נוכחתי כי ביום ה - 26.11.2002 - היפנה ב"כ המשיב למבקשים, טיוטת הסדר פשרה שהועברה בפקס ביום 27.11.2002- בגידרה הודיע כי הבנק יהא נכון לראות החוב כמסולק תמורת סכום של 50,000 .עוד צוין "התשלום יבוצע לא יאוחר מיום 10.12.2002"- סעיף 3.2 למכתב בא כח המשיב מיום 26.11.2002.
ודוק., על פי הסכמה זו ניתנה ארכה לתשלום סכום הפשרה המוצע עד ליום 10.12.2002- יומיים לאחר שנחתם פסק הדין בפועל על ידי בית המשפט, ו-12 ימים לאחר הגשת הבקשה ל

פסק דין
בהעדר הגנה על ידי התובע.
לצערי לא מצאתי בנוסח המכתב מיום 26.11.2002 שצורף כניספח לתגובת המשיב כל הערה מטעם המשיב על פיה הוא עומד על זכותו ליטול

פסק דין
בהעדר הגנה טרם חלוף המועד הנ"ל.
לעניין ההסכמה לכאורה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן, נוכחתי כי סמוך להעברת טיוטת הסדר הפשרה ע"י ב"כ המשיב מיום 26.11.2002, שוחח עו"ד ברייטהולץ עם עורכת הדין דפנה גבור, בתו של ב"כ המשיב שמסרה לו כי ב"כ המשיב בחו"ל וכי עד שובו לא תינקט כל פעולה.
זאת לפחות על פי עדותו של עו"ד דרזנין שהעיד לפני כי עו"ד ברייטהולץ - בא כח הנתבעים 4 ו-5 מסר לו שניתנה אורכה להגשת רשות להתגונן ,בהסתמך עליה סבר סובייקטיבית
ובתום לב כי אכן ניתנה אורכה כאמור. - סעיף 11 לתצהיר עו"ד דרזנר וע' 7 לפרוטוקול מיום 16.03.2004.
אלא שלא סובייקטיבית גריידא סבר , שכן המכתב מיום 26.11.2002 כאמור בהחלט תומך בסעיף 3.2 שאוזכר לעיל ובסברה זו.
זאת ניתן ללמוד בין היתר גם ממכתבו של עו"ד דרזנין מיום 12.12.2002 בסעיף 1 שם עוסק הוא בנוסח הסדר הפשרה וטוען "בנסיבות....הניסוח צריך להיות "התביעה נדחית ללא צו להוצאות"...- במובן שלמועד מכתבו זה , היה לו בהחלט ברור כי המשא ומתן לפשרה עודנו בעיצומו , וכי טרם פגה האורכה המוסכמת להגשת כתבי בי-דין וזאת כל עוד מתנהלים הליכים אלה לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט.
ביום 11.12.2002 נשלח מכתב ממשרד בא כח המשיב בזו הלשון :"בלוטה הודעה על ההסדר, נא חתום ושק על סך 50,000 " - לא רמז, ולא קצה קצהו של רמז שיעיד כי בינתיים נטל המשיב

פסק דין
בהעדר הגנה נגד המבקשים.
זאת ועוד, ביום 15.12.2002, יצא מכתב תחת קולמוסו של בא כח המשיב בגידרו הוא מודיע למבקשים: "הסיכום המקורי היה כי בקשת רשות להגן תוגש תוך 7 ימים מהיום בו נודיע לכם על תוצאות הצעתכם"
- על פי נוסח המכתב מיום 26.12.2002 ניתן ללמוד כי מועד זה יכול לחלוף רק לאחר חלוף המועד שננקב לתשלום סכום הפשרה - 10.12.2002 - יומיים לאחר החתימה על פסק הדין ו-12 ימים לאחר הגשת בקשה ל

פסק דין
בהעדר הגנה. במשמע, שכניראה ולמצער
, לא הייתה הקבלה והתאמה במשרד בא כח המשיב בין מכתבי בא כח המשיבה במסגרת המשא ומתן לפשרה לבין עצם הבקשה ל

פסק דין
בהעדר הגנה, מיום 28.11.2002 , וקבלת

פסק דין
זה ביום 8.12.2002.
במאמר מוסגר אעיר כי תגובת ב"כ המשיב לא נתמכה בתצהיר להפרכת הטענה בדבר מתן הארכה ע"י עו"ד דפנה גבור ממשרדו.
לעניין זה יפים דברי בית המשפט העליון הנכבד בבש"א 407/88 קרמרז' נ' הסתדרות הצופים העבריים בישראל ואח' (לא פורסם):

"ההלכה היא כי משא ומתן המתנהל בין הצדדים בתוך המועד הקבוע להגשת ערעור אינו מהווה נימוק
המצדיק הארכת מועד. אולם, חריג לכלל זה נקבע באותם מקרים בהם עמדת בעל דין הושפעה מעמדתו של הצד שכנגד או ממצג שיצר כלפיו או מהסכם שהושג או עמד להיות מושג ואלה השפיעו על מהלכיו של אותו בעל דין וגרמו לו לאחר את המועד".
כן ראו פסק דינו של כבוד השופט
יוסף שפירא בש"א 02 / 3795
(מחוזי ירושליים)מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ' רולן בע"מ [פדאור (לא פורסם) 04 (1) 22].
מוצאת לנכון לאמץ פסיקת כבוד השופט שפירא שם בסעיף 18 לפסק הדין ל לאמור :"
גם אם נראה את המבקשת כמי שטעתה במשמעות המו"מ ובהשלכה המשפטית שיש לכך,
בחלק מן התקופה, ובהסכם שהיה בתקופה אחרת, בהיותה סבורה כי זכותה לחזור ולפנות לבית המשפט ולהגיש את ........הרי המדובר לכל היותר בטעות. גישת הפסיקה לעניין זה הפכה מקילה עם השנים וכבר אין התייחסות לכך כפעולה שאין לחזור ממנה בכל מקרה אלא שיש להתחשב במכלול הנסיבות בעת מתן החלטה בבקשה."

לסיכום ביניים
מסקנתי היא כי המבקשים נמנעו מלהתגונן בטרם ניתן

פסק דין
נגדם בסוברם בתום לב כי ניתנה להם ארכה על ידי בא כח המשיב להגשת הגנתם, שטרם חלפה למועד מתן פסק הדין כל זאת בנסיבות בהן ניהלו משא ומתן עם המשיב,וזאת מבלי שזלזלו כהוא זה בסדרי הדין או בכתב התביעה נשוא החלטה זו.

3. טענות ההגנה של המבקשים לעניין התביעה גופה:
3.1
הפרת התחייבות והצגת מצג שווא מצד המשיב -
המשיב הפר התחייבותו לפיה כנגד קבלת תשלום בסדר גודל של כשני שליש מסכום החוב מהמבקשים וקבלת התמורה ממכירת הרכב, לא יפעל כנגדם ויפעל לגביית החוב מנתבעים 4-5 - סעיף 5.1 לתצהיר עו"ד דרזנר. ע"ס התחייבות זו שילמו המבקשים סכומים מסוימים ע"ח החוב אותם לא זקף המשיב ע"ח החוב.
3.2
טענות כנגד כתב הערבות -
כתב הערבות עליו חתמו הצדדים אינו מייצג את כוונת הצדדים והסכמתם
להגביל בפועל הערבות לסך של 35,000
ובשום מקרה לא הייתה כוונה לערבות בלתי מוגבלת.
3.3 המבקשים טוענים לזכות קיזוז בסכומים כדלקמן: -
1. סך של 60,000
- נזקים והוצאות בגין מכירת הרכב ע"י המשיב.
2. סך של 10,000
- בגין גביית ריבית יתר בהתייחס לתקופה בה לא נמכר הרכב בגין מחדלי המשיב.
3. סך של 10,000 - בגין שיעורי ריבית חריגה.
4. סך של 5000
- בגין תשלום עמלות יתר.
5. סך של 10,000
נוספים בגין ריבית ששולמה ללא הצדק ה על חריגה ממסגרות אשראי.

לעניין סיכויי ההגנה העיד עו"ד דרזנין העיד המצהיר מטעם המבקשים , כי אינו ערב בערבות ללא הגבלת סכום וכי קיימים חילוקי דעות לעניין זה - ע' 16 לפרוטוקול מיום 16.03.2004.
כפי שהעיד עו"ד דרזנין נכרת הסכם בין מנהל סניף המשיב, מר שי ורסנו, לבין המבקשים לעניין הסדר החוב אשר הועלה במקצתו על הכתב ורובו היה בעל פה ואשר אושר ע"י מנהל סניף הבנק - ע' 10 לפרוטוקול.
מהמסמכים שהוצגו בפני
במהלך הדיון ( מש/2) נוכחתי כי אכן לא הייתה הסכמה בכתב בין מנהל סנף המשיב לבין עו"ד דרזנין
לעניין הפחתת סכום הערבות וסכום החוב.
אלא שעו"ד דרזנין העיד לפני כי חלק מההסכמות וההבנות בין הצדדים לא הועלו על הכתב לבקשתו של מנהל הסניף מר שי ורסנו - ע' 10 לפרוטוקול.
ב"כ המשיב לא הגיש תצהיר מטעם מנהל סניף המשיב ואף לא העידו.
מהמסמכים שהוצגו לפני נוכחתי כי שולמו סכומים מסוימים ע"ח החוב ע"י המבקשים - מש/1.
טענות המשיב מנגד לעניין הגנת המבקשים:
אין בטענות המבקשים לעניין הערבות ממש.
ההסכם משנת 99 מדבר בעד עצמו - אין בו כל ויתור של המשיב על זכויותיו ואין בו כדי להפטיר מי מהמבקשים מחובם וכי הערבות הנה תקפה ומלאה.
אין זה סביר כי הנהלת המשיב תורה לערוך מסמך תוך ידיעה ברורה שסיכום הדברים הנו שונה מהאמור במסמך:
4.
דיון והכרעה
:
בבוא בית המשפט לבטל

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד עליו להציב את שני המבחנים הבאים:
1. סיבת מחדלו של המבקש להתגונן.
2. סיכויי הצלחה כי הגנתו תתקבל. (ראה לעניין זה ספרו של כבוד השופט א.גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 2003 ע' 282).
'השופטת א. פרוקצ'יה בדונה במסגרת הנורמטיבית המסדירה את השיקולים בבוא ביהמ"ש לבטל פסקדין שניתן בהעדר הנתבע מציינת מהם שני אדניה:
"האחד - סיבת אי התייצבותו של בעל הדין: אם התברר כי לא הומצאה הזמנה כדין לנתבע, כי אז יש לבטל את פסק הדין בין מתוך "חובת הצדק" ובין מהטעם כי בהעדר הזמנה לא קנה בית המשפט סמכות אישית לדון בעניינו של הנתבע. אם הומצאה הזמנה כדין, עדיין יכול בעל הדין המבקש ביטול לבוא ולהסביר את מחדלו ועשוי להיות כי הסבר זה יניח את דעת בית המשפט כי נמצא הצדק לאי ההופעה חרף הזמנתו כדין של בעל הדין.
השני - סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. (ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פד"י מז(4) 133, 139). לכל אחד מן ההיבטים האמורים משקל יחסי, וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר ובעלת משקל, כך קטן המשקל שיש לייחס להיבט האחר (דברי בית המשפט שם, עמ' 139
)."
"ההתייחסות להליך ביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד נעשה על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. אופייה חוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו".(רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון, דינים-עליון נח 990).
כאמור נוכחתי כי הימנעות המבקשים מהתגוננות במועד לא נבעה מתוך זלזול
והכל כפי שפורט לעיל.
לעניין הימנעות מהגשת בקשות רשות להתגונן-בהחלט נוכחתי כי המבקשים לא זלזלו בסדרי הדין אלא שהאמינו בתום לב כי היו במסגרת של משא ומתן להסדר הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט.
יתר על כן סמיכות הזמנים שבין הגשת הבקשה למתן

פסק דין
ביום 28.11.2002 לבין העברת טיוטת הסכם הפשרה ע"י המשיב למבקשים ביום 26.11.2002, ותגובות המבקשים להצעת המשיב במהלך דצמבר 2002, מעידה על כך שאכן סברו בתום לב כי ניתנה להם אורכה מהטעם של המשך המשא ומתן.
אין להתעלם בהקשר זה גם מזכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות יסוד במעלה על חוקתית וכנגזרת של הזכות יסוד לקניין .
הפסיקה האחרונה אימצה את הכלל כי שערי בית המשפט לא יינעלו בפני
מי שמבקש סעד מרשות שיפוטית אלא מטעמים כבדי משקל (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פד"י נא(3) 577, פסקה 6; רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון, תק' על' 2001(1)1120, פסקה 5; לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 204; רע"א 9572/01 דדון נ' וייסברג,תק' על' 2002(3) ,1621, פסקה 3; ברע"א 7608/99 לוקי בצוע פרוייקטים נ' מצפה כינרת, פד"י נו(5) 156, 163;רע"א 6450/01 אוריאלי נ' מכון לטיפול בשפכי אילון, פד"י נו(5) 721, וכן י. רבין, זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית, 1998, עמ' 26 "
"הנטייה להכיר בזכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית מקימה מעין חזקה פרשנית שהמחוקק לא התכוון לשלול או לצמצם אותה אלא מקום שהדבר נועד להשגת תכלית בעלת משקל נכבד.כאשר קיימת מניעה לפנות לערכאות, יש לפרשה בצמצום. (פרשת לוין נ' לוין, שם, עמ' 874 (-ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה דינים עליון סד 752.)"
ולעניין סיכויי ההגנה
:
“

בית המשפט הדן בבקשת רשות להתגונן תפקידו לברר, אם בטענת הנתבע, בהנחה שתוכח מהבחינה העובדתית, יש משום עילת הגנה, אך משטענתו עברה מבחן זה, אין לבית המשפט לא סמכות ולא שקול דעת למנוע ממנו להתגונן בעילה
זו”.
וכאמור בספרו של דר' זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה רביעית הדפסה שניה, ס' 529 בעמ' 514:
“די לו להראות כי הגנה אפשרית בפיו ולא רק בדוחק, ובית המשפט חייב לתן רשות להתגונן....טענת הגנה בתצהיר שלא נתמוטטה בחקירת שתי וערב השופט חייב להניח כי אמת היא והוא חייב לשאול את עצמו בהנחה זו: היוכל הנתבע לזכות במשפט אם יתברר בסדר דין רגיל, אם כן - זכאי הנתבע לרשות להתגונן".
טענתם העיקרית של המבקשים כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיר התומך בבקשה לעיכוב הליכים היא כי הערבות שניתנה על ידם למשיב הייתה בפועל
מוגבלת בסכום ולא כפי שנתבעו לערבות בלתי מוגבלת.
לטענת המבקשים הגיע עימם הבנק עובר להגשת התובענה להסדר לפיו עם קבלת תשלום בסדר גודל של כשני שליש מסכום החוב ותמורת מכירת הרכב ששועבד להבטחת "החוב" – לא יפעל נגדם – המבקשים 1--3 לגביית יתרת החוב
.- סעיף 5.1 לתצהירו של עו"ד נדב דרזנין
.
לטענת המבקשים שלא נסתרה, עמדו הם במלוא תנאי ההסכם.
טענתם זו לא נסתרה ע"י המשיב וזכתה אך למענה בלשון סתמית ורפה לפיה אין ממש בטענת המבקשים לעניין הערבות.
זאת ועוד,
ברור עובדות לגופו של עניין, אם קיים חוב, באיזה סכום, סתירות בין מסמכים וכו', הליך כזה לא מתקיים בשלב של בקשת הרשות להתגונן - סתירה עובדתית מקומה בהליך הוכחות ( ראה ע"א 659/84 עכביש שיווק (1976) בע"מ נ' תריסול בע"מ, פ"ד לט (2) 430).
בהתייחס לטענות המבקשים לעניין הסכמות בע"פ שנערכו בינם לבין מנהל סניף המשיב בכל הקשור להסכם משנת 99 ( מש/2)
והעומדות בסתירה לכאורה לכתב הערבות בחתימתם, אין בסתירה זו
כשלעצמה "כדי לחסום את דרכו ..., שעה שמדובר בשלב הבקשה להגן, ובלבד שתועלה על ידו "טענה טובה..." ( ע"א 462/88 גדעון בן צבי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, דינים עליון, כרך י"ג, 640 - סעיף 5 לפסק דינו של השופט אלוני)
כאמור טענה זו לא נסתרה בשלב זה של הדיון ולא נתבררה כבדיה
.
5.
סוף דבר
:
נוכחתי כי המבקשים נמנעו מלהתגונן במועד בתום לב , ושלא מתוך זלזול ובהתבסס על ארכה שניתנה להם להבנתם , כל עוד מתנהל משא ומתן בינם לבין המשיב, אשר נוכחתי כי המשיך והתנהל בפועל גם לאחר שניתן

פסק דין
בהעדר הגנה כנגד המבקשים.
כן נוכחתי בסיכויי הגנה לכאורה, הדורשים בירור ב הליך אדברסרי
ראוי.
אשר על כן מורה על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה כנגד המבקשים 1-3 ביום 8.12.2002.
כמו כן ונוכח סמכותי על פי תקנה 214 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי משנוכחתי בסיכויי הגנה לכאורה, ניתנת רשות להתגונן למבקשים 1-3.תצהירו של עו"ד נדב דרזנין
שהוגש בתמיכה לבקשה לעיכוב הליכים
ולביטול

פסק דין
(בש"א 155541/03) ככל שהוא נוגע לסיכויי הגנת המבקשים 1-3 ולטענות הקיזוז שלהם, יהווה כתב הגנה.
המזכירות תקבע הדין לדיון על פי סדריה.
פוסקת הוצאות בסך של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק לפי התוצאות בהליך העיקרי.
המזכירות ת שלח העתק החלטתי בדואר רשום אל באי כח הצדדים
!
ניתנה היום ט"ו ב אדר א, תשס"ה (24 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים הנ"ל


לוי כוכבה
, רשמת

בימ"ש שלום ת"א-יפו












א בית משפט שלום 186929/02 בוסתנאי תמיר, דרזנין נדב יהודה, אנ.די.בי.אחזקות ונאמנות בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל סניף יגאל אלון, נדב דרזנין (פורסם ב-ֽ 24/02/2005)