פסקי דין על קבוצת לב אופיר | פסקי דין על הקובלת | פסקי דין על אור עד מהנדסים (1987) | פסקי דין על בלומנפלד אבי |

24/03 קפ     15/02/2009




קפ 24/03 קבוצת לב אופיר בע"מ, הקובלת נ' אור עד מהנדסים (1987) בע"מ, בלומנפלד אבי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
קפ 000024/03


בפני
:
כבוד השופטת נורית רביב
תאריך:
15/02/2009




בעניין:
קבוצת לב אופיר בע"מ





הקובלת
המשיבה


נ
ג
ד


1 . אור עד מהנדסים (1987) בע"מ

2 . בלומנפלד אבי




הנאשמים
המבקשים



החלטה


1.
לפניי בקשה לפסוק למבקשים – הנאשמים, פיצוי כספי מכח סעיף 80(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

2.
במסגרת הבקשה עותרים המבקשים כי אשית על הקובלת
את ההוצאות בהן נשאו בגין חוות דעת המומחה, פרופ' נאמן, אשר הוגשה מטעמם בסך 93,805 ₪, וכן בגין תשלום שכר טרחת בא כוחם בסך 176,557 ₪.

לתמיכה בסכומים הנטענים, צרפו המבקשים לבקשה קבלות ואסמכתאות לתשלומים שבוצעו על ידם.

3.
המבקשים מוסיפים לטעון כי חרף כך שסמכותו של בית המשפט לפסיקת ההוצאות, מוגבלת לסכומים הקבועים בתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ"ב – 1982 (להלן: "התקנות"), ראוי לטענתם בנסיבות המקרה דנן להשית על הקובלת
את מלוא סכום ההוצאות בהן נשאו, לרבות שכ"ט עו"ד.

4.
בתגובה שהוגשה מטעמה, טוענת הקובלת
כי יש לדחות הבקשה. לטענתה, לאחר שנקבע בפסק הדין כי יסודות העבירה של לשון הרע הוכחו , ככל שהדבר אמור במכתבם השני של המבקשים, ברי כי היה יסוד לאשמה בעת הגשת הקובלנה. עוד טוענת הקובלת
כי טרם הגשת הקובלנה פנתה למבקשים כי יתנצלו ואולם אלה התעלמו מפנייתה. כן טוענת הקובלת
כי חוות הדעת, עליה ביססו המבקשים הגנתם, לא היתה בידם בעת ביצוע עבירת לשון הרע , אלא הוזמנה על ידם רק לאחר הגשת הקובלנה.
לפיכך, טוענת הקובלת
כי אין לקבל טענת המבקשים לפיה לא היה יסוד להגשת הקובלנה כנגדם. כמו כן לא נתקיימו לטענתה נסיבות אחרות המצדיקות את מתן הפיצוי.


5.
באשר לסכום ההוצאות המבוקש, טוענת הקובלת
כי אין לסטות מהסכומים הקבועים בתקנות.

6.
לאחר שעיינתי בבקשה ,בתגובה ובכתב התשובה, ובחנתי טענות הצדדים מצאתי לקבל את הבקשה בחלקה כפי שיפורט להלן.


7.

סעיף 80 לחוק קובע כך:

"(א)
משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ה-1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור

.

(ב)
שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, סכומי מקסימום להוצאות ולפיצויים האמורים.
(ג)
החלטת בית המשפט לפי סעיף זה ניתנת לערעור כ

פסק דין
בפלילים".

במסגרת השאלה האם היה יסוד לאשמה, על בית המשפט לבחון את תשתית הראיות שהייתה מונחת בפני
התביעה טרם הגשת כתב האישום, ולשאול, אם יש בתשתית זו כדי להצדיק את הגשתו של כתב האישום. המבחן לשם הכרעה בשאלת דיות הראיות הכלולות בחומר החקירה הוא קיומה של אפשרות סבירה להרשעה. (בג"צ 2534/97 ח"כ יהב נ' פרקליטת המדינה, פ"ד נא(3) 1).

9.
הפסיקה קבעה כי מדובר במבחן אובייקטיבי. ראה ע"פ 4466/98 ראמי דבש נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3), 73, בעמ' 89, וכן ראה דבריו של השופט בך בע"פ 1524/93 מיכאלשווילי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(2) 650 בעמ' 654
:
"על בית המשפט לבדוק את שיקול דעתה של התביעה עובר להגשת כתב האישום נגד אותו נאשם, ורק אם ימצא שמלכתחילה לא היה מקום להעמיד לדין, או מפני שהעובדות הנטענות אינן מהוות עבירה מבחינה משפטית, או מפני שהיה ברור מראש שחומר הראיות שבידי התביעה לא יספיק להשגת הרשעה בפלילים, יהיה מקום לפסוק הוצאות ופיצוי לנאשם על פי סעיף 80(א)..."


10.
באשר לקטיגוריה השנייה של המקרים שבהם אמנם היה יסוד לאשמה אך בכל זאת קיימות נסיבות אחרות המצדיקות תשלום הוצאות ופיצוי, נפסק כי נסיבות כאלה קיימות, בין היתר, כאשר מסתבר שהנאשם נפל קורבן לעלילה כוזבת מצד מתלונן או עד תביעה אחר, או מצד גורם כלשהו ממנגנון החקירה או התביעה, או כאשר מזכה בית המשפט את הנאשם לא מפאת הספק או בשל היעדר ראיות מספיקות, כי אם תוך קביעה ודאית והחלטית בדבר חפותו מכל פשע (ראה עניין מיכאלשווילי הנ"ל).

11.
אקדים ואומר שמרבית הטענות העובדתיות של הקובלת
במסגרת כתב התגובה, מועלות תוך התעלמות מהקביעות העובדתיות כפי שנקבעו על ידי בהכרעת הדין.

12.
באשר לטענתה כי בעת משלוח המכתבים לא עמדה לנגד עיניהם של המבקשים חוות דעת – אין לי אלא להפנות הקובלת
לאמור בסעיף 19 לפסק הדין, שם קבעתי במפורש כי המבקשים שיגרו את מכתביהם כשברשותם מידע מוצק לביסוס טענותיהם לפיהן הנתונים הפוטומטריים האמיתיים של גוף התאורה שסופק על ידי הקובלת
למע"צ, בתקופה הרלבנטית,
לא עמדו בדרישות שמע"צ הציבה באשר לרמת הסינוור המותרת.

כפי המפורט שם, טרם שוגרו המכתבים נשוא הקובלנה, שלחו המבקשים למעבדה של קופר בארה"ב פנס של הקובלת
מהדגם שמותקן בכבישי מע"צ. לאחר ששוגר המכתב השני ולפני הגשת הקובלנה, פנו המבקשים גם למעבדה גרמנית.

13.
יתרה מכך, במסגרת פסק הדין אף נקבע על ידי כי הקובלת
עצמה היתה מודעת לעובדה כי גוף התאורה שסיפקה לא עמד בדרישות שהציבה מע"צ במסגרת המכרז. (סעיף 20 לפס"ד).

14.

בהתאם לעובדות הנ"ל, שהיו בידיעתה של הקובלת
טרם הוגשה הקובלנה , הנני סבורה כי יש מקום לקבוע כי , באופן אובייקטיבי,
היה ברור מראש שחומר הראיות שבידי התביעה לא יספיק להשגת הרשעה בפלילים, זאת כאמור הן לנוכח ההגנות שיעמדו למבקשים לנוכח תוצאות בדיקות המעבדה בהן הם אוחזים, והן לנוכח ידיעותיה הסובייקטיביות של הקובלת
לעניין כשרותם של הפנסים, לרבות אי התאמתם לדרישות המכרז. למעלה מן הצורך, אציין כי הנני סבורה שלנוכח זיכויים של המבקשים - זיכוי שאושר על ידי ערכאת הערעור, היה ממילא מקום להורות על תשלום הוצאות אף בהתקיימותן של "נסיבות אחרות המצדיקות מתן פיצוי".

15.
באשר לגובה ההוצאות – התקנות כאמור מגבילות את סמכותו של בית המשפט, תוך כך שהן קובעות כי הוצאות בפועל יוכרו בהתאם לקבלות שיוצגו. באשר לשכר טרחת עורך דין נוקבות התקנות בסכומים המירביים אותם ניתן לפסוק, כאשר בנסיבות בהן נוכח בית המשפט כי מן הצדק לקבוע תשלום הוצאות בעד שכר טרחת עורך דין גבוה מזה שנקבע בפריט המתאים בתוספת, רשאי הוא לקבוע סכום גבוה יותר בשיעור שלא יעלה על חמישים אחוזים מהסכום הקבוע באותו פריט.


16.


מקובלים עלי הדברים אליהם מפנים המבקשים אשר נאמרו על ידי בית המשפט המחוזי בפסק הדין בעניין חטר ישי,
אשר צורף על ידם כנספח ב', לבקשה. השיקולים לצמצום סמכותו של בית המשפט בפסיקת הוצאות לנאשם שזוכה, כפי שפורטו על ידי בית המשפט שם,
אינם רלבנטיים כאשר עסקינן בקובלנה פלילית פרטית.
אלא, שהדברים הללו שנאמרו בעניינו של חוטר ישי, נאמרו בהקשר של השאלה האם דין החלטה על מחיקת קובלנה כדין זיכוי לעניין תחולתו של סעיף 80(א) לחוק.

17.
אמנם בית המשפט בעניין חטר ישי מצא לחייב את הקובל בתשלום הוצאות מוגדלות לאחר שזה ניהל את הקובלנה באופן שגרם להארכת הדיון וסרבולו, ניהול העולה כדי נסיבות מיוחדות המצדיקות פסיקת הוצאות מוגדלות - אלא שחיוב מוגדל זה נעשה בשיעור של 50%, כפי שמאפשרות התקנות, ולא תוך סטייה מהן.

18.
אין בידי לקבל טענות המבקשים כי יש לקרוא אל תוך התקנות את שלא נאמר בהן "בשם" חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אפשר שדווקא הגבלת הסכומים מבטאת נכונה
איזון ראוי ומידתי בין זכותו של הקובל על פי דין להגיש קובלנה מחד, לבין זכותו של נאשם שזוכה בדינו לפיצוי ,מאידך.


לפיכך, לא מצאתי צידוק לסטות מהוראות התקנות וחיוב הקובלת
בתשלום ייעשה בהתאם לקבוע בתקנות.


19.


אשר על כן הנני מחייבת את הקובלת
לשלם למבקשים את הוצאות המומחה פרופ' אליהו נאמן, העולות בהתאם לקבלות שצורפו,
כדי סך כולל של 93,805 ₪.

בנוסף, הנני מחייבת את הקובלת
לשלם למבקשים שכ"ט עו"ד בסך 9,098 ₪, בצירוף מע"מ כחוק. (לפי 1,970 ₪ בגין הכנת התיק +12 ישיבות

x
594 ₪).
הסכומים הנ"ל ישולמו לידי הנאשמים באמצעות באי כוחם, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הכרעת הדין (30.12.07) , ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים בדואר.

ניתנה היום כ"א בשבט, תשס"ט (15 בפברואר 2009) בהעדר הצדדים.


נורית רביב
, שופטת











קפ בית משפט שלום 24/03 קבוצת לב אופיר בע"מ, הקובלת נ' אור עד מהנדסים (1987) בע"מ, בלומנפלד אבי (פורסם ב-ֽ 15/02/2009)