פסקי דין על חברת העובדים העבריים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ | פסקי דין על דליה קובל | פסקי דין על עיריית בית שמש |

661/03 הפ     02/01/2007




הפ 661/03 חברת העובדים העבריים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ נ' דליה קובל, עיריית בית שמש




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
הפ 000661/03


בפני
:
כב' השופט ראובן שמיע
סגן נשיא


02/01/2007




בעניין
:
חברת העובדים העבריים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ







המבקשת

נ
ג
ד


1. דליה קובל


2. עיריית בית שמש






המשיבים

החלטה


בפני
בקשה למתן הוראות
המורות לכבוד הבוררת
להמציא למבקשת את חוות דעת השמאי המכריע מר זרניצקי (להלן: "חוות הדעת"), שמונה על ידה, על בסיס הסכמת הצדדים.

הצדדים בתיק זה הינם חברת העובדים העבריים השיתופית הכללית בא"י בע"מ היא התובעת (להלן: "המבקשת") ועיריית בית שמש
היא הנתבעת (להלן: "המשיבה הפורמאלית").

ביום 3.7.03
הכניסו הצדדים בתיק זה הודעה לבית המשפט לפיה הצדדים מסכימים להעביר את הסכסוך להכרעה במסגרת בוררות.
הוסכם כי הבוררות תתנהל באופן הבא:
בשלב ראשון יכריע הבורר בשאלת הזכויות במקרקעין .
בשלב שני ימונה שמאי אשר עפ"י חוות דעתו יכריע הבורר בשאלת גובה דמי השימוש הראויים. (להלן: "ההסכמה המכוננת").
כבוד השופטת בדימוס דליה קובל

מונתה כבוררת בתיק זה (להלן: "הבוררת") .
ביום 14.9.05
הגישה המבקשת בקשה לאישור פסק הבוררות המתייחס לשלב הראשון, והקובע למעשה שזכויות החכירה שייכות למבקשת ושעל המשיבה הפורמאלית לסלק ידה מהנכסים ומהשימוש בהם אלא אם תשלם למבקשת
דמי שימוש ראויים .
פסק הבוררות אף מתווה את הדרך לביצוע השלב השני, על בסיס הסכמת הצדדים מיום 3.7.03 , לצורך סיום הסכסוך בבוררות .
מחמת חשיבות הפסק אביא כלשונה את סיפת פסק הבוררות :
"לסיכום העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא כי זכויות החכירה והשימוש במקרקעין הן של התובעת ולנתבעת אין כל זכות במקרקעין ובכל הבנוי עליהם.
על הנתבעת לסלק ידה מן המקרקעין לרבות מהמבנים שעליהם כל עוד לא הגיעה לידי הסכם עם התובעת לגבי המשך הפעלת בית ספר במקום תוך תשלום דמי שימוש ראויים עבור השימוש במבנים ובציוד .המסגרת לקביעת דמי השימוש הראויים נקבעה ע"י הצדדים בהודעתם המוסכמת לבית המשפט מכוחה הועבר ההליך לבוררות"
(ההדגשות שלי ר.ש.).

בית המשפט אישר את הפסק ביום 2.2.06.

עפ"י האמור בהסכמת הצדדים המכוננת מיום 3.7.03
וכן עפ"י האמור בפסק הבוררות הגיעו
הצדדים להסכמה לעניין זהות השמאי המכריע (להלן :"ההודעה המוסכמת") וזו לשונה:
"הצדדים מתכבדים להודיע לכבוד הבוררת כי בהמשך להכרעה בדבר "קביעת שאלת הזכויות במקרקעין" , הם הגיעו להסכמה לפיה קביעת שווים של המקרקעין, שווים של המחוברים,שווי הציוד ושווי דמי השכירות הראויים עבור השימוש במבנים ובציוד תתבצע ע"י משרד שמאים זרנצקי אשר מונה על ידם כשמאי מוסכם וקובע בלעדי בחילוקי הדיעות בנושא
השווי כאמור (להלן : "השמאי המוסכם המכריע והקובע")"
(סעיף 1 ל"הודעה המוסכמת").

ביום 2.11.05
נתנה הבוררת תוקף של החלטה להודעה המוסכמת בנוסחה הנ"ל וקבעה את משרד השמאים זרניצקי כשמאי המוסכם, המכריע והקובע (להלן: "השמאי המכריע") לעניין שווי המקרקעין המחוברים והציוד ושווי דמי השכירות הראויים.
יודגש כי ניתן ללמוד מכותרת ומתוכן ההודעה , כי עסקינן בהודעה מוסכמת שניתנה על דעת 2 הצדדים לבוררות.
ב"כ הצדדים אף הודו לכבוד הבוררת על הדרך הנעימה והרוח הטובה שהשרתה על הצדדים במהלך הדיונים בפני
ה על הסובלנות והתרומה שהביאה לניהול המו"מ בין הצדדים (ראה "ההודעה המוסכמת").

בהתאם להודעה המוסכמת נתבקש השמאי המכריע להכין את חוות דעתו.
חוות דעת זו אכן נערכה כמוסכם ובדיעבד הסתבר שחוות הדעת הועברה לבאי כח הצדדים ולבוררת.
המבקשת עצמה לא קיבלה את חוות הדעת בפועל ,משכך פנתה המבקשת לבא כוחה בשעתו- עו"ד חוטר ישי.
בא כוחה
טען , לדבריה, כי חוות הדעת אינה בידיו.
משלא נענתה ניסתה
המבקשת לקבל את חוות הדעת באמצעות המשיבה הפורמאלית , אך נענתה בשלילה, ומשפנתה המבקשת לכבוד הבוררת על מנת לקבל את חוות הדעת החליטה הבוררת ביום 15.10.06 ולאחר קבלת הבהרות ותגובות מטעם הצדדים כולל מכתב מעו"ד חוטר ישי להשאיר את שאלת העברת חוות הדעת לשיקול דעתו של בית המשפט.
בעקבות החלטתה זו של כבוד הבוררת הגישה המבקשת ביום 7.11.06 את
בקשתה זאת
למתן הוראות לפיה תעביר לה הבוררת את חוות הדעת של השמאי המכריע .

המשיבה הפורמאלית וכן הבוררת מסרו תגובתם לבית המשפט.

טענות הצדדים


לטענת המבקשת על בית המשפט להורות על העברת חוות הדעת לידיה וזאת לאחר שחוות הדעת הועברה, עפ"י תגובת
הבוררת, לב"כ
המשיבה הפורמאלית ולב"כ המבקשת (עו"ד חוטר-ישי) אשר נכון ליום הגשת בקשה זו אינו מיצגה עוד .
לטעמה, כצד לבוררות קנויה לה הזכות לקבל את הפסק ואת המסמכים נשוא הפסק ונשואי הסכמת הצדדים.
המשיבה הפורמאלית – עיריית בית שמש
, מתנגדת להעברת חוות הדעת למבקשת .
לטענתה, כבוד הבוררת סיימה
את תפקידה עת ניתן פסק הבוררות המכריע בשאלת הזכויות במקרקעין ומשכך אף בית המשפט שהעביר את התיק לבוררות סיים תפקידו ואין לו סמכות ליתן את הסעד המבוקש.
המשיבה הפורמאלית מוסיפה וטוענת כי למבקשת
אין חלק במינוי השמאי זרניצקי.
לגרסתה, ההודעה המוסכמת שקבלה תוקף של
החלטה ע"י הבוררת ושבמסגרתה מונה השמאי המכריע זרניצקי בטלה, שכן ניתנה ע"י עו"ד חוטר ישי בייצגו צד אחר ולא את המבקשת ולכן יש לראות את הליכי השמאות
שהתבצעו לאחר מתן הפסק כבטלים .

המשיבה הפורמאלית מסיימת את תגובתה במילים אלה:
"לעיריה אין התנגדות , כאמור, לביטול הבוררות ו/או לחילופין למינוי שמאי אחר ובתנאי כי שמאי זה יהיה מוסמך לקבל, לבחון ולדון במשמעות כל אותם מסמכים שהתגלו ויתגלו, ולבסס את שמאותו על בסיסם"
(סעיף 9 לתגובת המשיבה הפורמאלית)

כבוד הבוררת הגישה אף היא תגובה לבקשה במסגרתה פרסה את השתלשלות האירועים, המכתבים והתגובות שהתקבלו על ידה מטעם הצדדים (ובכלל זה מכתבו של עו"ד
חוטר ישי מיום 01.09.06)
וחזרה והדגישה כי תעביר את חוות הדעת בהתאם להוראות בית המשפט.

השאלות שבמחלוקת

מקריאת הבקשה והתגובות לה עולה כי השאלות הדורשות הכרעה הן שתיים:
האם לבית משפט זה הסמכות ליתן הוראות לכבוד הבוררת לעניין העברת חוות
הדעת.

האם המבקשת זכאית לקבל את חוות הדעת.



כבר עתה אציין כי הנני סבור שלבית המשפט הסמכות למתן הוראות לבוררת .
בנסיבות אלה ולגופו של עניין זכאית המבקשת אף לקבלת חוות הדעת.
במה דברים אמורים ?


1.
סמכות בית המשפט ליתן הוראות בשלב זה של
הבוררות

סוגיה זאת היא פועל יוצא של השאלה האם הבוררת סיימה את מלאכתה .
לטעמי אין לקבל את הטענה לפיה סיימה כבוד הבוררת את תפקידה .

כידוע, המשיבה הפורמאלית אשר חתמה על ההסכמה המכוננת מיום 3.7.03 היתה ערה לעובדה כי הבוררות תיערך בשני שלבים.
שלב ראשון הסתיים בפסק בורר שאושר ביום 2.2.06, ומנוסחו עולה שהמסגרת לקביעת דמי השימוש הראויים נקבעה ע"י הצדדים בהסכמתם המכוננת מיום 3.7.03.

בית המשפט סבור שמנוסח הסיפא של פסק הבורר שאושר עולה שהבוררת טרם סיימה את תפקידה, שכן כל עוד לא התאפשר למבקשת לקבל את חוות דעתו של השמאי המכריע בהתאם להודעה המוסכמת נמנע סיומו של ההליך כולו.
משנקבע שחוות דעת השמאי הינה חלק מהליך הבוררות ומשחוות דעת זו לא הועברה לאחד הצדדים זכותו של אותו צד לבקש הוראות בעניין זה.

משקבעתי שהבוררת לא השלימה את מלאכתה באופן המונע הגשת בקשה זו
למתן הוראות, אתייחס לטענה לפיה בית משפט זה משולל
סמכות להענקת הסעד המבוקש.
אקדים ואומר שדין טענה זו להדחות .

סעיף 79ב (ג) לחוק בתי המשפט, התשמד-1984
מעניק סמכות לבית המשפט אשר העביר תיק לבוררות:
"(ג)
הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח–1968, יחולו על בוררות לפי סעיף זה; אולם "בית המשפט" שבסעיף 1 לחוק האמור יהיה בית המשפט שהעביר את הענין לבוררות".

סעיף 16 (א) (5) לחוק הבוררות, התשכח-1968 (
להלן:"חוק הבוררות") קובע:
"(א)
בענינים הבאים נתונות לבית המשפט לגבי בוררות הסמכויות למתן סעד הנתונות לו לגבי תובענה שהוגשה לפניו:
(5)
עיקול נכסים, עיכוב יציאה מן הארץ, ערובה להמצאת נכסים, מינוי כונס נכסים, צו עשה וצו לא תעשה
. (ההדגשה שלי ר.ש.)


עינינו הרואות שלבית המשפט המעביר את התביעה לבוררות קנויה הסמכות ליתן צו עשה וכן הסמכות לאשר את פסק הבורר (ראה לעניין זה גם את סעיף 25 לחוק הבוררות המאפשר לביהמ"ש אפילו להחזיר
הפסק לבורר בנסיבות מסוימות).

2. זכותה של המבקשת לקבל את חוות דעת השמאי

מהחומר שהוגש לבית המשפט עולה שחוות דעת השמאי המכריע
הועברה לבאי כוח הצדדים. העברה זו נעשתה כדין , שכן זוהי תוצאה מתבקשת מהודעה המוסכמת של הצדדים עצמם למינוי השמאי המכריע .
מהסכמות הצדדים (מיום 3.7.03 ומיום 2.11.05) וכן מפסק הבורר עולה, שכוונת הצדדים היתה שחוות הדעת תועבר אליהם באמצעות באי כוחם. ובהיות עורכי הדין ידם הארוכה ושלוחיהם של הצדדים , מתבקש שיעבירו את חוות הדעת לצדדים עצמם.
ממכתבו של עו"ד חוטר ישי מיום 01.09.06
לבוררת (להלן:"מכתב עו"ד חוטר ישי") עולה שהוא אינו מתכחש לחיובו העקרוני כבא כח המבקשת
להעביר את חוות הדעת למבקשת.
עוד עולה ממכתבו שהוא לא העביר את חוות הדעת למבקשת מטעמים שקשורים ביחסים שבינו לבין מרשתו, ושאין בינם לבין היחסים בין
הצדדים לבוררות בינם לבין עצמם ולא כלום.

להלן הקטע הרלבנטי ממכתבו :
"בנסיבות האמורות... הגיע החתום מטה למסקנה כי הוא מנוע מלמסור את חוות הדעת לחברת העובדים אשר טוענת שחוות הדעת
זו לא נערכה על דעתה ואף לא שלמה את שנדרש לשלם"
(סעיף 19 למכתב).
העובדה שעו"ד חוטר ישי לא מסר את חוות הדעת למבקשת מטעמים של סכסוך פנימי
בינו לבין המבקשת, אין בה כדי לפגוע בזכותה של המבקשת עצמה לקבל את חוות הדעת.
מאחר והצדדים שבפני
הם הצדדים לסכסוך מלכתחילה ומשהוברר שהמבקשת לא קבלה עד היום את חוות הדעת מעורך דינה מחמת יחסי עו"ד לקוח, זכאית המבקשת לעתור לקבלתה בדרך של מתן הוראות לבוררת.
אוסיף שממכתבו של עו"ד חוטר ישי עולה שהוא מתרעם מאוד על התנהגות המבקשת כלפיו, שכן לטעמו חוות הדעת נערכה על דעתה של המבקשת ולכל הפחות ברור שהמבקשת לא התנגדה למינוי השמאי לא מלכתחילה ולא בדיעבד (ראה סעיפים 21 ו –22 למכתבו בהן הוא מציין כי המבקשת לא השתמשה בשום אקט המביע התנגדות למינוי השמאי המכריע ואף מסעיפים 7א-7ב לתגובתה) .

אם לא די בכך המבקשת עצמה שבה ומבקשת בתגובתה לבית המשפט לקיים את ההסכמה שאושרה ביום 2.11.05 ובכלל זה שבה ומאשרת את מינוי השמאי:
"עפ"י הוראות סעיף 6 לחוק השליחות התשכ"ה-1965, גם אילו נסיבות אלה היו נכונות , עדין יכולה המבקשת לאשר את פעולתו בדיעבד . עצם דרישתה לקבל את השמאות מהוה אישור לכך
......"
(סעיף 7ה לתגובתה).
ברור בהקשר זה כי זכותה של המבקשת לאשר פעולות כגון אלה (מינוי השמאי) ,אפילו לא היו מקובלים עליה מלכתחילה (דבר המוכחש) גם בדיעבד.

בנוסף, בית המשפט סבור שבנסיבות העניין השאלה
מי שילם עבור חוות הדעת היא טכנית בלבד
הסכמת הצדדים הראשונית, היא שמחייבת את הצדדים.
היא ותו לא.
השמאי זרניצקי עצמו כפי שעולה ממכתב שנשלח ע"י עו"ד לייסט ביום 14.8.06, הצהיר כי
אינו מתנגד להעברת חוות הדעת למבקשת (סעיף 2 למכתב הנ"ל).
מששולם שכרו של השמאי המכריע בהתאם להסכמת הצדדים וכזרועו של בית המשפט מחויב השמאי לפעול בנאמנות כלפי הצדדים שמינוהו.
ובענייננו, ברור עפ"י כותרת ההודעה המוסכמת שהצדדים כאן, הם ולא אחרים, מינו את השמאי.

למעלה מן הצורך אדגיש
שלכאורה צדקה הבוררת בכך שהפנתה את שאלת העברת חוות הדעת לשיקול דעת בית המשפט שכן הבקשה לקבלת חוות הדעת הוגשה ע"י
נכסי ההסתדרות (נדל"ן) בע"מ ולא ע"י המבקשת (ראה כותרת מכתב עו"ד לייסט מיום 31.8.06,
וכן החלטת הבוררת מיום 15.10.06).
בנסיבות אלה לא היה מקום מצד מי מהצדדים להעביר ביקורת על החלטה זו של כב' הבוררת אשר כדברי שני הצדדים נהגה לאורך כל הדרך בהגינות מירבית ובמקצועיות בניהול בוררות זאת (ראה לעניין זה גם ההודעה המוסכמת של הצדדים).
כך או כך סבור בית המשפט כי המבקשת זכאית לקבל את חוות הדעת בדרך זו של מתן הוראות
בנסיבות בהן לא קבלה את חוות הדעת בפועל מעורך דינה, זאת כמובן מבלי לפגוע בזכות המבקשת ועורך דינה למצות את
יחסי עורך –דין –לקוח ביניהם .

לאור האמור ומשלא הוגשה כל בקשה ע"י מי מהצדדים לאיון ההודעה המוסכמת
ו/או לביטול פסק הבוררות, נראה לבית המשפט שעם כל הכבוד אין למשיבה הפורמאלית (עיריית בית שמש
) מעמד של ממש בבקשה זו.
משאושר פסק הבוררות כפי שניתן ומשמונה שמאי לצורך הכרעה בדמי השימוש , לא נותר אלא לאפשר לצדדים ובכלל זה למבקשת ליישם את חוות הדעת
ולפעול על פיה.
בשולי הדברים אוסיף, שבית המשפט איננו יכול להשתחרר מהרושם שהמשיבה הפורמאלית מנסה בהתנגדותה זאת לתקוף בעקיפין את החלק האופרטיבי של פסק הבוררות וזאת ע"י מהלך טכני של אי מסירת חוות הדעת למבקשת.
נסיון זה אף עולה מפורשות מהאמור בסעיף 9 לתגובת המשיבה הפורמאלית,
ממנו עולה שהמשיבה הפורמאלית מבקשת "לשפר עמדות" בכל הנוגע לפסק הבוררות ובעיקר לעניין תגובתה המהותית של המשיבה הפורמאלית בהתאם לפסק הבורר המאושר.
בית המשפט לא ייתן ידו לפעולה מסוג
זה.

התוצאה היא שאני מקבל את הבקשה ומורה לבוררת להעביר את חוות דעת השמאי מר זרניצקי למבקשת.

בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

החלטה זו תישלח לכל ב"כ הצדדים וכן לבוררת השופטת בדימוס דליה קובל
.

ניתנה היום י"ב בטבת, תשס"ז (2 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ראובן שמיע
, סגן נשיא








הפ בית משפט שלום 661/03 חברת העובדים העבריים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ נ' דליה קובל, עיריית בית שמש (פורסם ב-ֽ 02/01/2007)