פסקי דין על גלבוע רון | פסקי דין על גבריאלי חיים | פסקי דין על גורביץ חמדה |

214230/02 א     11/08/2003




א 214230/02 גלבוע רון נ' גבריאלי חיים ,גורביץ חמדה




1
בתי המשפט
א 214230/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
11/08/2003
תאריך:
השופטת יעל הניג

בפני

גלבוע רון

בעניין:
תובע
נ ג ד
1 . גבריאלי חיים

2 . גורביץ חמדה
נתבעים
פסק דין
תביעה להצהרה על בטלות הסכם שכירות (כולל השבת ערבונות ובטחונות), השבת דמי שכירות, דמי תיווך ופיצוי על נזקים לרבות עוגמת נפש.

רקע:
1. במהלך פברואר 2002 התובע רון גלבוע (להלן - "רון") וחברו צחי שמש (להלן - "צחי") ביקשו לשכור דירה למטרת מגורים משותפים. הם פנו למשרדה של הנתבעת 2 חמדה גורביץ (להלן - "חמדה") אשר לפי הנחזה הפעילה בו חמדה עסק של תיווך בבקשה למציאת דירה מתאימה. גלית ירון (להלן - "גלית") אשר עבדה באותה עת במשרד הציעה להם דירה בת שני חדרים בקומה ג' ברח' שיינקין 34 תל אביב (להלן - "המושכר"). המושכר בבעלות נתבע 1 שככל הנראה מתגורר בחו"ל. בשלב הטרום חוזי ובשלב בצוע החוזה פעלה חמדה בשמו של הנתבע 1. רון ביקר במושכר עם גלית, לאחר מכן דרש כי יבוצעו במושכר תיקונים טרם כניסתם שלו ושל צחי למושכר ובסופו של דבר נכרת הסכם שכירות ב - 13.2.02 (להלן - "ההסכם"), כאשר חמדה חתמה על ההסכם בשמו של נתבע 1. עם חתימת ההסכם העבירו רון וצחי לידי חמדה דמי שכירות לחודשיים בסך 1,200 דולר, דמי תיווך בסך 600 דולר, פקדון בסך 600 דולר, שטר חוב על סך 40,000 ₪ וערבות צד ג', גב' רינה גלבוע.
2. תקופת השכירות על פי ההסכם החלה ב - 1.3.02 ונועדה להסתיים ב - 28.2.03. לאחר כניסתם למושכר העלו רון וצחי בפני
חמדה טענות שונות בדבר אי ביצוע תיקונים שהובטחו לטענתם, חובות עבר שלא שולמו לעיריה ולחברת חשמל, קור יתר וחום יתר במושכר עקב היותו מתחת לגג הבנין, ניתוק מים על ידי העיריה, טענות בדבר אי החלפת תריסים ואי הורדת בלוני גז מהדירה ואי החלפת מנעול. על אף זאת, לא ביטלו השניים את ההסכם והמשיכו להחזיק במושכר. ב - 19.8.02 לאחר ביקור חשמלאי מטעם רון וכן אנשי חברת החשמל (עקב טענות התחשמלות) ניתקה חברת החשמל את אספקת החשמל לדירה עקב "סכנה בטיחותית", בפרט העדר הארקה.

3. לטענתו של רון, עקב ניתוק החשמל התגורר מחוץ לדירה 8 ימים, במהלכם נפרצה הדירה ונגנבו ממנה מטלטלין (אשר היו מבוטחים ואינם נתבעים כאן). בהתנהגות הנתבעים מצא רון עילות שונות המזכות אותו בסעדים שתבע וביטל את ההסכם. רון פינה את חפציו מהמושכר בסוף ספטמבר 2002. צחי חדל להתגורר במושכר עוד קודם לכן (עמ' 10). אשר לצחי אין צורך לקבוע ממצאים הואיל ולא העיד במשפט. בדיון שלפני התבררה תביעת רון נגד חמדה בלבד. נגד נתבע 1 ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה.

טענות הצדדים:
4. לטענת רון על חמדה להשיב לו דמי התיווך ששילם לה בגין שירותיה כמתווכת המושכר שכן בעת ביצוע פעולת התיווך לא היתה חמדה בעלת רשיון כנדרש בסעיף 14 (1) לחוק המתווכים במקרקעין תשנ"ו - 1996 (להלן - "חוק המתווכים"). אין מחלוקת כי הסיבה להעדר רשיון הינה אי תשלום אגרת חידוש רשיון כנדרש בשנים 2000 - 2001.

חמדה מודה כי בעת הרלבנטית לא היה רשיון המתווך שלה בתוקף עקב אי תשלום אגרת חידוש רשיון אך לטענתה מדובר בפגם טכני כאשר במהות הינה בעלת הכשירות הנדרשת לעסוק בתיווך, עסקה בכך בעבר ואף כיום והינה חברה באיגוד המתווכים.

5. לטענת רון, חמדה כמנהלת עניני המושכר עבור נתבע 1 כבר מ - 1996 מודעת, וחזקה כי היתה מודעת לפגמים במושכר שהוסתרו מרון בעת ניהול המשא ומתן לקראת כריתת ההסכם. הפגמים הינם בעיות חשמל והעדר הארקה במושכר, החזקת מתקני גז בתוך הדירה בניגוד לתקן ספק הגז, קיומם של חובות שנוצרו טרם תקופת השכירות לחברת חשמל ולעיריה (הגם שאלו שולמו בסופו של דבר על ידי חמדה, חוב לחברת חשמל טרם מימוש התראת ניתוק וחוב מים לאחר ניתוק).

כמו כן הסתירה חמדה מרון העובדה כי בנגוד לדרישתם המפורשת שלו ושל צחי, המושכר ממוקם ישירות מתחת לגג הבנין, לא מפרידה בינו ובין הגג דירה נוספת ומצב זה וכן אופן ציפוי הגג חשפו במיוחד את צחי, שלו בעיות בריאות מיוחדות, לחום וקור קיצוניים המזיקים לבריאותו. כאן טען רון למצג שווא ספציפי שביצעה כלפיו גלית במעמד הביקור במושכר וטרם כריתת ההסכם ולפיו בין המושכר לגג הבנין קיימת דירה נוספת.

לטענת רון לו היה מודע לפגמים אלו טרם כריתת ההסכם - לא היה מתקשר בהסכם. רון זכאי לשיטתו לבטל ההסכם ולדרוש גם מחמדה הנזקים שנגרמו לו עקב "הכניסה" להסכם, על יסוד הפרת חובות אמון, בין מכוח דיני תיווך, דיני תיווך בשילוב עם דיני שליחות ובין מכוח דיני חוזים, בפרט דיני משא ומתן לכריתת חוזה ובין מכוח דיני נזיקין (רשלנות והפרת חובה חקוקה).

חמדה טוענת כי המשא ומתן לכריתת ההסכם לא נוהל איתה אלא עם גלית, שעבדה באותה עת במשרדה כסוכנת עצמאית. היא עצמה לא הציגה מצגים לרון, לא העלימה ממנו פרטים, לא הראתה לו המושכר ורק קיבלה לידיה רשימת תיקונים שיש לבצע לפי דרישת רון וגלית. חמדה מתנגדת להבאת עדויות בדבר מצגים, אמרות והתנהגויות של גלית מפי רון, בהעדר עדות של גלית ובהיותם, מפיו של רון בגדר עדות שמועה.

עוד טוענת חמדה כי רון היה יכול היה לבדוק המושכר ומצבו כולל מיקומו בבנין טרם כריתת ההסכם ואף לאחר מכן עד לכניסה למושכר. רון ויתר על טענות אי התאמה בהסכם והוא מנוע מלטעון אותן כעת. לטענת חמדה טענת אי התאמה עקב מיקום הדירה מתחת לגג אינה רצינית משום שלו היה מדובר בפגם מהותי, חזקה על רון וצחי כי היו עוזבים מיד את המושכר לאחר שנתגלה ולא מוסיפים להתגורר בו 6 חודשים לפחות עד אוגוסט 2002 כטענת רון.

חמדה הכחישה כי היו ידועות לה בעיות חשמל, גז ומים כולל חובות בעת כריתת ההסכם (בנושא הארקה ראו עמ' 15) וטענה כי כאשר התעוררה בעיית הארקה של החשמל שלחה חשמלאי שתיקן הדרוש.

חמדה סבורה כי רון הוא "עושה צרות" המחפש בדרך לא דרך להשתחרר מההסכם לאחר שעזב את המושכר טרם תום תקופת השכירות.

6. לטענת רון חמדה היא זו אשר הפרה את ההסכם: חמדה מסרה הצהרה לא נכונה בהסכם - כי המושכר על מתקניו נמסרו תקינים; חמדה היתה צריכה לבדוק בעצמה הליקויים במושכר והתרשלה באי בדיקה; חמדה הפרה התחייבותה בהסכם לתקן תקלות וליקויים תוך 7 ימים, לא תיקנה תיקון יסודי תריסים (דבר שגרם להצפה ולנזק למחשב ואביזריו); שילמה באחור חובות חשמל ומים עבור העבר, לא צבעה תקרה, שלחה איש מקצוע שאגב תיקון שבר את הארון של רון ובכך גרמה לנזקים.

על בסיס הטיעון המשפטי בפרק הקודם סבור רון שזכותו לבטל את ההסכם ולדרוש מחמדה השבת דמי השכירות ששילם וכן פיצוי על נזקיו כולל תשלום לבעלי מקצוע שונים, כולל עלות שכירות חדר במלון ודירה חלופית בעקבות ניתוק החשמל באוגוסט 2002 וכן פיצויים בגין עוגמת נפש.

חמדה משיבה כי אינה בעלת המושכר אלא נציגתו של נתבע 1 בלבד ואין לה מחוייבות להבטחות ולמצגים שנתן אדם אחר. כמו כן לשיטתה תיקנה כל תקלה שהתחייבה מההסכם ומהרשימה שהעבירה לה גלית, דאגה להחלפת שלבים שבורים בתריסים, לתשלום חובות העבר לעיריה ולחברת חשמל ולתיקוני החשמל הנדרשים על ידי חברת חשמל וזאת כאשר נודע לה על כך. לדבריה דיירים קודמים במושכר לא העלו תלונות כאלה ולא היה ידוע לה על התקלות עד אשר העלה אותן רון בפני
ה.

חמדה מכחישה הנזקים הנטענים על ידי רון בהעדר ביסוס של קשר סיבתי בינם לבין המחדלים המיוחסים לה ובהעדר ראיות קבילות.

לצדדים טענות רבות מפורטות נוספות אשר אינני נדרשת אליהן נוכח התוצאה אליה הגעתי.
דמי תיווך והשבתם:
7. חמדה היתה ה"גורם היעיל" להתקשרות המשכיר והשוכרים בהסכם; אין מחלוקת בדבר גובהם ושיעורם של דמי התיווך; אין גם מחלוקת בדבר כשירותה המהותית של חמדה לעסוק בתיווך, כי עסקה בכך בעבר, כי היתה בעלת רשיון תיווך כדין אשר לא חודש בשנים 2000 - 2001 עקב אי תשלום אגרה וכי רשיונה חודש לאחר תשלום אגרת רשיון בסופו של דבר ב - 7.1.03. האם העובדה כי בעת ביצוע פעולת התיווך נשוא תביעה זו לא היה רשיונה של חמדה בתוקף עקב אי תשלום אגרה מביאה לבטלות זכותה לקבל דמי תיווך בפרט לאחר שאלו כבר שולמו ומזכה את רון בהשבתם?

8. סעיף 14 (1) לחוק המתווכים קובע:

"מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו כל אלה:

(1) הוא היה בעל רשיון לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך..."

הסעיף קובע תנאים נוספים שאין מחלוקת שהתקיימו בפעולת התיווך שביצעה חמדה.

חוק המתווכים הינו חוק רגולטיבי הבא להסדיר את העיסוק במקצוע התיווך במקרקעין ולהעניק הגנות מתאימות לנזקקים לשרותי המתווך (ראו הסקירה בת.א. (י-ם) 6577/98, תק-של 2002 (1) 651 ובר"ע (ב-ש) 952/98, תק-מח 99 (1) 2569). אחד מביטויה של הרגולציה הינו קיום מרשם מסודר והליכי רישוי מסודרים כולל הסדרת העסוק המתמשך בתיווך. על רקע זה קיימת חשיבות של ממש לקיומו של רשיון תקף בידי המתווך בכל עת שבה הוא עוסק בתיווך. על כן - החוק אינו מבחין בין העדר רשיון תיווך עקב אי כשירות מהותית (ראו סעיף 5 לחוק המתווכים והתנאים בו) לבין העדר רשיון תיווך עקב אי תשלום אגרה. חוק המתווכים מתייחס בחומרה לאי תשלום אגרה. סעיף 18 לחוק מתייחס לחובת תשלום שלושה סוגי אגרות כאשר אחד מהם הוא אגרה דו-שנתית שתשלומה מוטל על מתווך בעל רשיון קיים (סעיף 18 (א) (3) שם).

וכך נקבע בסעיף 18 (ב) לחוק המתווכים:

"לא שילם בעל רשיון את האגרה במועדה, לא יהא רשאי לשמש כמתווך במקרקעין כל עוד לא שילם את האגרה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה..."

הצדדים לא הביאו בפני
פסיקה לגבי סיטואציות דומות והפסיקה שנמצאה עוסקת רובה ככולה בטענות מהותיות שהועלו כלפי מתווכים בעקבות חקיקת חוק המתווכים, כגון דרישת הזמנה של שרותי תיווך בכתב לפי סעיף 9 לחוק המתווכים, בחינת ה"גורם היעיל" כאמור בסעיף 14 (ג) לחוק המתווכים וכדומה.

ואולם מניתוח לשון סעיפי החוק על רקע תכלית החוק עולה כי מתווך שלא דאג לחידוש רשיונו וחדל באי תשלום האגרה הנדרשת לא רשאי מבחינה מהותית לשמש כמתווך במקרקעין (סעיף 18 (ב)) ואינו זכאי לדמי תיווך (סעיף 14 (1)) בגין פעולות שביצע כאשר לא היה בידיו רשיון תיווך. הטענה (שהעלתה חמדה) כי אי תשלום אגרה הינו ענין טכני בלבד הינה טענה סתמית שאינה מתיישבת עם לשון ותכלית חוק המתווכים.

בעניננו מודה חמדה כי בעת שבצעה פעולת התיווך נשוא התביעה לא היה בידה רשיון תיווך תקף. העובדה שלימים חידשה את רשיון התיווך ושילמה אגרה כנדרש אינה משליכה כשלעצמה על פעולת התיווך שביצעה בעבר בהעדר רשיון. חמדה לא היתה רשאית לעסוק בתיווך בעת ביצוע פעולת התיווך ולא היתה זכאית לגבות מרון דמי תיווך. על כן גביית דמי התיווך יסודה בפעולה בטלה ורון זכאי להשבת הכספים.

חמדה לא טענה כי בנסיבות הענין ההשבה אינה צודקת או כי רון ויתר בעת התשלום על זכותו להעלות טענות הנוגעות להעדר רשיונה ועל כן לא אבחן סוגיות אלו.

עתירתו של רון בענין השבת דמי התיווך מתקבלת.

ניהול משא ומתן לכריתת ההסכם:
9. אין מחלוקת כי רון ניהל משא ומתן טרם כריתת ההסכם, לרבות ביקור במושכר, עם גלית ולא עם חמדה. מצג השווא העיקרי המיוחס לגלית הינו אמירה שלה כי בין המושכר לבין הגג קיימת דירה נוספת, דבר שהיה חשוב ומהותי לרון וצחי בעת ניהול המשא ומתן לשיטת רון.

אינני נדרשת לקבוע ממצאים בשאלה האם מצגים והתנהגויות או מחדלים של גלית מחייבים את חמדה שבמשרדה עבדה (גם אם כסוכנת עצמאית), שכן לא הוכחו בפני
המצגים המיוחסים לגלית. אינני מוכנה לסמוך על עדות יחידה של רון שהינה עדות בעל דין ללא תימוכין כלשהם. נוסף - לא מצאתי הגיון בהתנהגות רון הנטענת על ידו בעת הביקור במושכר: אם אכן היתה חשיבות מהותית (לצחי שלא נכח במקום) בדבר מיקום המושכר וריחוק מהגג, מדוע לא עלה רון (חברו ושותפו של צחי) לבדוק ענין זה בכוחות עצמו והסתמך לטענתו על מצג של גלית. מעבר לכך, מיקום המושכר מתחת לגג לא היה מהותי אף לגופו של ענין לאור התנהגות רון - עם הכנסו למושכר ראה כי הינו ממוקם מתחת לגג וידע מנסיון העבר (כך העיד בעמ' 6) כי הדבר יגרום לחימום יתר לשיטתו (בקיץ) ולקור יתר לשיטתו (בחורף). רון השלים עם פגם זה וטעמיו עימו - הוא נשאר במושכר מראשית מרץ ועד אמצע אוגוסט 2002 מפני ש"נורא מתיש לעבור דירה..." (עמ' 8).

10. כמו כן השלים רון בהתנהגותו בהשארותו במושכר עם יתר הפגמים שהוסתרו לשיטתו בשלב המשא ומתן לרבות חובות עבר לחברת חשמל ולעיריה (ששולמו, גם אם לאחר ניתוק מים והתראה על ניתוק חשמל).
רון לא הרים את הנטל המוטל עליו לשכנע כי לו היה מודע לפגמים שציין בתצהירו בשלב הטרום חוזי לא היה מתקשר בהסכם. על כן אף לו קבעתי כי חמדה הפרה חובה עצמאית של ניהול משא ומתן בתום לב (כפי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 והלכת פנידר נ' קסטרו הידועה, ד"נ 7/81, פד"י לז (4) 673) או חובות מכוח דיני מתווכים או דיני נזיקין או דיני שליחות, הרי לא השתכנעתי בזכותו של רון לקבל מחמדה הסעדים המבוקשים על ידו. בפרט לא השתכנעתי כי לו היה רון יודע על ה"פגמים" לא היה נקשר בהסכם.

אשר על כן עתירה זו כלפי חמדה נדחית.

הפרת ההסכם:
11. רון טוען כי חמדה הפרה כלפיו ההסכם באי ביצוע מלא ובמועד של תיקונים כמובטח בהסכם וברשימה שהועברה לה על ידי גלית. לכן בסופו של דבר מבקש הוא לקבוע כי ביטל ההסכם כדין ופועל יוצא מכך הוא חובת השבה לשיטתו בין השאר של דמי השכירות עבור התקופה בה שהה במושכר (סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970 להלן - "חוק התרופות"). מאחר שרון לא הפריד בסעיף 3.3 לסיכומיו בין חובת ההשבה לבין חובת הפיצוי בגין נזקי הפרת ההסכם המיוחסים לחמדה אדון כעת גם בטענת ההשבה.

12. חמדה אינה היריב החוזי של רון. חמדה שימשה בשלב הטרום חוזי הן כמתווכת והן כשלוחה של המשכיר להתקשרות בהסכם ונותרה בשלב החוזי כמבצעת פעולות טכניות (לא משפטיות) עבור המשכיר. אשר על כן מעבר לשאלה האם זכאי רון לבטל ההסכם עקב הפרות מיוחסות לחמדה, ודאי שאין היא צד נכון לסעד ההשבה הנתבע לפי חוק התרופות. דמי השכירות שהשבתם מתבקשת מחמדה הינם קניינו של המשכיר (נתבע 1) ולא של חמדה. אף לא נטען אחרת בכתב התביעה. על כן אין להטיל על חמדה חובה להשיבם. בנוסף - רון החזיק במושכר על פי ההסכם והשתמש בו מ - 1.3.02 ועד שפינה את חפציו בסוף ספטמבר 2002. בנסיבות אלו ולאור סעיף 9 (א) לחוק התרופות לא עומדת לרון תביעת השבה של דמי השכירות המתייחסים לתקופת החזקתו במושכר. על כן דין תביעת ההשבה של דמי השכירות כלפי חמדה להדחות.

חמדה אף אינה היריב החוזי המתאים לצורך הצהרה על בטלות ההסכם ובענין זה היריב הנכון הוא נתבע 1.

13. רון תובע מחמדה תשלום בגין נזקים שנגרמו לו עקב "הפרת ההסכם" על ידה. הפרה זו מתבטאת בפעולותיה ומחדליה של חמדה, לשיטתו בביצוע התחייבויות חוזיות של נתבע 1 ושהיא חבה בהן בהיותה מנהלת המושכר מטעמו של נתבע 1. לא ראיתי כי בנסיבות הענין מעורבותה של חמדה כמתווכת היתה כזו המחייבת השתת חובות אישיות עצמאיות מתחום דיני התיווך הספציפיים. זאת להבדיל מע"א 166/72, דדון נ' אברהם, פד"י לג (3) 365, אשר הובא בסיכומי רון. בענין זה "התערב" המתווך התערבות יתר (דבר שנאסר היום בסעיף 12 לחוק המתווכים)בעת כריתת ההסכם כאשר החתים את הקונה על טופס הסכם סטנדרטי בידי המתווך בו נאמר כי המוכר הינו בעל הזכויות בנכס. עובדה מהותית, חיונית ובעלת חשיבות משפטית יתרה זו התגלתה כלא נכונה בחלקה. אזי דחה בית המשפט את תביעת המתווך לדמי התיווך. מכאן ועד הטלת חובה אישית על מתווך או גם על מנהל בפועל של המושכר (שלא ביצע פעולות משפטיות עבור המשכיר בעת ביצוע ההסכם) לשאת בתוצאות הפרת התחייבויות בהסכם - רחוקה הדרך.

14. לא מצאתי אף בסיס מכוח דיני נזיקין להטלת חבות אישית על חמדה לשאת בנזקים שנגרמו לרון. ככל שדורש רון מחמדה פיצוי על נזקים שנגרמו לו עקב אי תקינות מתקנים במושכר (תריסים וכדומה). לא מצאתי כי חמדה חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי רון בנסיבות הענין או כי הפרה חובה חקוקה כלפיו.

15. מעבר לכך, לא מצאתי קשר סיבתי בין הנזקים (ושעורם) הנטענים לבין ה"הפרות", לא מצאתי כי הנזקים הוכחו. כזכור הסכימו הצדדים לשמור זכותם להעלות טענות בענין אי קבילות ראיות לשלב הסיכומים. רון הגיש קבלות שונות שנעשו על ידי בעלי מקצוע אך הקשר הסיבתי בין התיקונים שנדרשו ובוצעו לבין "ההפרות" לא בוסס. לא אוכל לקבוע ממצאים על יסוד עדותו של רון בלבד אשר לא מצאתי אותה מהימנה דיה. בפרט התקשיתי להבין ולקבל את התנהגותו של רון, המשך ההחזקה במושכר ואי ביטול הסכם השכירות נוכח הטענות הרבות והמדוקדקות שהוא מעלה כנגד חמדה.

אין צורך להדרש לכל אחת מהטענות המפורטות. אציין כדוגמא בלבד טענה הלוקה באי ביסוס קשר סיבתי והמעלה תמיהות בנוגע להתנהגותו של רון. הצדדים חלוקים בשאלה האם יצאה חמדה ידי חובתה לתקן תריסים במושכר כאשר דאגה להחלפת מספר שלבים זה או אחר בתריסים ולא דאגה להחלפת התריסים בכלל. כאן טען רון שעקב אי החלפה מלאה של התריסים חדרו מים למושכר והמחשב שלו על אביזריו נרטב וניזוק כך שהיה צורך לתקן ולהחליף חלקים שונים. לא הוכח קשר סיבתי בין קלקול המחשב לבין רטיבות ספציפית שנגרמה, אם נגרמה, עקב אי החלפת שלבים וחדירת מים. מעבר לכך רון ידע בזמן אמת על אי החלפת התריסים כפי שהוא טוען. לשיטתו כבר באותה עת היתה צפויה חדירת מים. מדוע אם כן הציב רון את המחשב בטווח הסיכון של רטיבות? לא מצאתי תשובה לכך בעדותו של רון.

כך גם לא מצאתי ליחס לחמדה אחריות בגין נזק שנגרם לארון של רון עקב מעשיו הנטענים של אחד מאנשי המקצוע, אף אם עבד בדירה מטעמה של חמדה. לא מצאתי בסיס נזיקי או אחר לאחריות כזו.

16. אכן נמצא קשר סיבתי בין ניתוק החשמל המוזכר על ידי חברת החשמל למשך 8 ימים לבין הזקקותו של רון למגורים חליפיים מחוץ למושכר בתקופה זו. החובה לדאוג לתקינות מערכת כה בסיסית ובעלת פוטנציאל מסוכנת כמערכת החשמל במושכר הינה חובה בסיסית של המשכיר ואין צורך להתלות לשם כך בהוראות ההסכם (אלא אם שללו חובה זו מפורשות). די בהוראת סעיף 7 לחוק השכירות והשאילה תשל"א - 1971. אך גם אם נטיל חובה זו או אחריות נזיקית על חמדה (ואינני עושה כן) הרי הסכומים הנתבעים עבור חדר במלון ללילה ושכירת חדר לחודש ימים מופרזים. לו מצאתי בסיס לחייב את חמדה בפיצוי ובתשלום בגין מגורים חליפיים, הייתי מחייבת אותה בסך 1,000 ₪ הוצאות שהיית רון מחוץ למושכר בתקופה הרלבנטית.

17. אשר לדרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש, לא מצאתי בנסיבות הענין ובפרט נוכח ההחזקה הנמשכת של המושכר והשימוש בו משך כ - 7 חודשים מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

18. עתירות רון להחזרת ערבונות ובטוחות שמסר בעת כריתת ההסכם דינן להתברר מול נתבע 1.

סוף דבר -
א. הנתבעת תשיב לתובע דמי התיווך ששולמו לה בסך 2,880 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.11.02 ועד התשלום בפועל.
ב. יתר העתירות בתביעה נגד הנתבעת נדחות.
ג. נוכח דחיית רוב העתירות בתביעה אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום י"ג באב, תשס"ג (11 באוגוסט 2003) בהעדר.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי
מותר לפרסום מיום 11/08/2003

יעל הניג
, שופטת
בימ"ש השלום ת"א-יפו

קלדנית: סמדר









א בית משפט שלום 214230/02 גלבוע רון נ' גבריאלי חיים ,גורביץ חמדה (פורסם ב-ֽ 11/08/2003)