פסקי דין על רחמים איצ'ר | פסקי דין על רונן מלכה

8758/06 בשא     28/01/2007




בשא 8758/06 רחמים איצ'ר נ' רונן מלכה




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום בירושלים
בשא008758/06

א
015234/06
לפני כב' השופט דוד מינץ

28/01/2007


בעניין
:
רחמים איצ'ר


ע"י ב"כ עו"ד ש' להב
המבקש



נ
ג
ד



רונן מלכה


ע"י ב"כ עו"ד ת' אבשלום
המשיב




החלטה


בקשה למתן צו מניעה זמני.

בין הצדדים נכרת הסכם מכר של חנות ברח' יפו 30, ירושלים (הידועה כגוש 30051 חלקה 73/20 (להלן: "החנות") תמורת 200,000$ -

המבקש כמוכר החנות והמשיב כקונה (להלן: "ההסכם"). לטענת המבקש המשיב לא שילם את מלוא תמורת החנות ולא את כל תשלומי המע"מ המתחייבים מהמכר (בסך 153,084 ₪). לאחר ביצוע מספר תשלומים, נותרה יתרת חוב על סך של 227,500 ₪. המשיב שילם סכום זה למבקש בשיק ז"פ 21.3.06 (להלן: "השיק") אשר סורב על ידי הבנק הנמשך. חרף עובדה זו שנותרה יתרה לתשלום, פנה המשיב לרשום את החנות על שמו בחברת עמידר, היכן שרשומות הזכויות בחנות. בעקבות הפרת ההסכם על ידי המשיב, המבקש שלח לו ביום 28.11.06 הודעת ביטול ההסכם, וביקש ממנו שיחזיר לו את החנות לחזקתו. משסרב המשיב לבקשות המבקש, פנה המבקש לבית המשפט ועתר ל

פסק דין
הצהרתי שההסכם בוטל ושעל המשיב להחזיר את החזקה בחנות לידיו. יחד עם הגשת התביעה, עתר המבקש למתן צו מניעה זמני לפיו ייאסר על המשיב לבצע כל שינוי בזכויות בחנות, וזו הבקשה שלפני.

בקליפת האגוז, טענת המשיב הייתה שהוא שילם את מלוא התמורה על פי ההסכם, והוא אף היה מוכן לשלם את תשלומי המע"מ, אך היה זה המבקש שלא העביר לו חשבונית כדין כנגד התשלומים שקיבל. לבסוף, גם כשהמבקש נאות להוציא חשבונית, הייתה זו חשבונית פגומה ללא תאריך. הוא אכן הודה שהשיק לא נפרע, אך זאת מהטעם שהבנק שלו העביר את יתרת התמורה על פי ההסכם ישירות לבנק של המבקש על מנת לסלק משכנתא שרבצה על החנות (דבר שהיווה כשלעצמו הפרת ההסכם על יד המבקש שהתחייב למכור את החנות נקייה משיעבודים) מבלי שהיה ער לכך. משכך, הוא ביטל את השיק כדי למנוע מצב של כפל תשלום למבקש.

שני הצדדים נחקרו בבית המשפט על תצהיריהם. מתוך החקירות נתברר כי אין מחלוקת שמלוא הסכום של 200,000$ המופיע בהסכם שולם על ידי המשיב למבקש. כמו כן, אין מחלוקת שסכום המע"מ לא שולם והחשבונית שמסר המבקש למשיב הייתה ללא תאריך. אלא מאי, לטענת המבקש, הסכום הנקוב בהסכם אינו משקף את מלוא העסקה שבין הצדדים, שכן בנוסף למכירת החנות, הוסכם בעל-פה שהמשיב ישלם סכום נוסף של 50,000$ עבור מוניטין, ציוד, מלאי וכיוצ"ב (עמ' 8 לפרוטוקול), והשיק שסורב שולם עבור תשלומים אלו. מנגד, המשיב הכחיש שהיה עליו לשלם כל תשלום נוסף מעבר לסכום הנקוב בהסכם, ולגרסתו באותו סכום גלומים גם אותם הרכיבים בעבורם שילם סכום זניח (עמ' 16 לפרוטוקול). באשר לתשלום המע"מ לא נתקבלה עד כה תמונה שלמה, ולא נתברר עד תום מדוע המבקש לא הוציא חשבונית כהלכה.

בשלב הזה אין בית המשפט יכול (ואינו צריך) לקבוע ממצאים בדוקים וברורים. ברם, בניגוד למבקש שבחקירתו בבית המשפט העלה גרסה קוהרנטית, הרושם מהמשיב היה כי הוא גילה בגרסתו טפח וכיסה טפחיים. תחילה טען כי נתן הוראה לבנק לאומי (ממנו ככל הנראה נטל הלוואה) להעביר לחשבונו ממנו משך את השיק (בנק הפועלים) כספים, על מנת שיהיה לו כיסוי למשיכת השיק ומסירתו למבקש. מאידך טען כי בנק לאומי נתבקש להעביר את הכסף ישירות לחשבונו של המבקש (גם כן בבנק הפועלים), ולא לחשבונו שלו. בגרסה נוספת שלו טען שבנק לאומי העביר את הכספים לחשבונו של המבקש בבנק הפועלים, אך זאת
מבלי שנתבקש לעשות כן (כך!) אך באותה נשימה טען גם שהוא ידע שבנק לאומי ניסה מספר פעמים להעביר את הכספים לחשבונו של המבקש ללא הצלחה. יתרה מכך, לא היה לו הסבר כיצד התנהג באופן כה בלתי אחראי ובלתי הגיוני מבחינה עסקית שעה שהעביר שיק על סכום נכבד ביותר למבקש מבלי לבדוק או לשאול אם בנק לאומי כבר העביר את הכספים לחשבונו של המבקש.

על המבקש צו מניעה זמני לעמוד בשלושה תנאים. א) הוכחה שקיימת לו עילת תביעה המבוססת על זכות לכאורה לביסוס תביעתו. ב) בדיקת מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן הצו או לא, והשוואת הנזקים זה מול זה. ג) אם קיימים שיקולים אחרים המונעים את מתן הצו, כגון אם התובע אינו בא ביושר ובידיים נקיות לבתי המשפט, או שמא העלים עובדות חשובות מידיעת בית המשפט (רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח, פ"ד מט(1) 730, 736).

לאור האמור, די נהיר שהמבקש הצליח להוכיח לכאורה שהוא בעל הזכות העדיפה וכי המשיב הוא זה שהפר את ההסכם עמו. כמו כן, די נהיר כי הוא עמד בתנאי השני למתן הצו. אכן, בסופו של יום בית המשפט יצטרך לברר מה היה מחיר העסקה ולא רק מחיר מכירת החנות בתוך העסקה הכוללת. כמו כן, על פניו מתעוררות שאלות לא פשוטות הקשורות ביחס בין ההסכם הכתוב לבין ההסכם הנוסף בעל-פה (אם היה), הן מבחינת הקשר בין שני ההסכמים והן מבחינת שאלות בדבר חוקיותם של ההסכמים והמיסוי נוכח קיומו של מכירת נכסי ההון שהתלוו למכירת המקרקעין. ברם, אין לומר כי בשלב
הזה המבקש לא הצליח, כאמור, להוכיח שההסכם הופר על ידי המשיב. מה גם, כאמור, הרושם שנתקבל היה, שכפות המאזניים נוטות קמעה לעבר המבקש. כמו כן, אם המשיב יעביר את הזכויות לצד שלישי, אין ספק כי ייגרם למבקש נזק משמעותי, ואילו מתן הצו כנגד המשיב לא יגרום לו, בשלב הזה, נזק כלשהו. ברם, המבקש נתקל בשני קשיים עיקריים. ראשית, בבקשתו הוא לא גילה כי למעשה כל התמורה הנקובה בהסכם שולמה לו וכי תביעתו היא על הסכום הנוסף, על פי ההסכם בעל-פה שטרם שולם לו. בכך העלים המבקש עובדות מהותיות מבית המשפט, שכן קיומו של הסכם זה משנה על פניו את כל עילת התביעה ומשנה מקצה עד קצה את המערכת ההסכמית וההתדיינות שבין הצדדים. העלמת עובדה זו חמורה פי כמה נוכח העובדה שטענות אלו הועלו במסגרת התדיינות קודמת שהייתה בין הצדדים בלשכת ההוצל"פ, שם ניתנה החלטה על ידי ראש ההוצל"פ בנוגע לבקשתו של המשיב להתנגדותו לביצוע השיק בהוצל"פ, והמבקש אף העלים החלטה זו מעיני בית המשפט. שנית, המבקש פנה בבקשה לביצוע השיק בלשכת ההוצל"פ, מיניה וביה בחר בסעד של אכיפת ההסכם ולא את ביטולו. שעה שעותר המבקש לביטול ההסכם, הוא מחוייב בהשבה, ופשיטא שאינו יכול לבקש את אכיפתו של ההסכם ותשלום יתרת התמורה שטרם שולמה לו לשיטתו. שתי תרופות אלו סותרות זו את זו, ואינן יכולות לדור יחדיו בכפיפה אחת.

"הלכה עתיקת יומין" היא שאין פותחים את שערי בית המשפט למי שפונה בחוסר ניקיון כפיים ומעלים עובדות מהותיות מעיני בית המשפט (רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2) 307). במקרה זה, כאמור, המבקש כרת לשיטתו עסקה משולבת של מכירת חנות ונכסי ההון שנתלוו לה. דבר אודות מכירת הנכסים הנוספים לא נמסר לבית המשפט והמבקש גם לא גילה כי למעשה מלוא התמורה הנקובה בהסכם כבר שולמה לו וכי פתח למעשה בצעדי אכיפה של ההסכם. אם נוסיף על כך שהוא גם לא גילה מדוע לא העביר בסופו של יום חשבונית מס כדין, אלא הוציא למשיב חשבונית פגומה (ועל כך לא היה לו הסבר המניח את הדעת – ראה עמ' 8 לפרוטוקול), אני סבור כי המבקש אינו יכול להשתטח מול שערו של בית המשפט ולבקש ממנו סעד שהוא ביסודו סעד שביושר.

אני דוחה אפוא, את הבקשה, אך נוכח הנסיבות ולאור מה שפורט לעיל, אין צו להוצאות.

ניתנה היום ט' בשבט, תשס"ז (28 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


דוד מינץ
, שופט











בשא בית משפט שלום 8758/06 רחמים איצ'ר נ' רונן מלכה (פורסם ב-ֽ 28/01/2007)