פסקי דין על חגי מירום-עו"ד | פסקי דין על עבד סברי אלעבד

245/08 עא     18/02/2009




עא 245/08 חגי מירום-עו"ד נ' עבד סברי אלעבד




בעניין:
4


בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בנצרת
ע"א
000245/08


בפני
:
כב' השופט יונתן אברהם
תאריך:
18/02/2009





בעניין:
חגי מירום-עו"ד



ע"י ב"כ עו"ד
שגיא מירום

המערער


נ
ג
ד





עבד סברי אלעבד



ע"י ב"כ עו"ד
מוחמד אבו זיד

המשיב


פסק דין

רקע
המערער, עו"ד במקצועו, נתבע בבית משפט השלום בנצרת (ת.א 7045/06) ע"י המשיב (שהיה לקוחו לצורך יזום מהלך תכנוני של בניית כביש אשר יוביל למקרקעין שבחזקתו של המשיב) להחזר כספים ששילם המשיב למערער עבור ייצוגו בעניין הנ"ל.
בכתב התביעה טען המשיב כי סוכם ששכר טרחתו של המערער יעמוד על סך 8,000 ₪ עבור ייצוגו בעניין הנ"ל, אולם פרט למשלוח שני מכתבים על ידי המערער לא עשה המערער מאומה עבור המשיב. הוא ביקש להשיב לו את הסך הנ"ל וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
המערער בכתב הגנתו טען כי סוכם ששכרו ישולם לפי שעות וכי סך הכל זכאי היה לקבל מהמשיב, בגין טרחתו כעו"ד עבור המשיב, שכר גבוה יותר מזה ששולם לו בפועל על ידי המשיב.

לאחר שמיעת ראיות, קיבל בית משפט קמא את גרסת המשיב שלפיה ההסכם בין הצדדים היה לתשלום סכום קבוע של 8,000 ₪.
בשלב שני, בחן בית המשפט קמא את טענת המשיב האם ניתנה תמורה על ידי המערער עבור הסך הנ"ל, והגיע למסקנה כי ניתנה תמורה חלקית בלבד, אותה העריך בסך של 4,000 ₪, תוך שהוא מבסס את קביעתו (כמפורט לסעיף 12 לפסק הדין) על הימצאותם של שני מכתבים שכתב המערער, בייצוגו את המשיב, בחומר הראיות שהוצג בפני
ו ועל כן חייב את המערער להחזיר למשיב סך של 4,000 ₪ בצירוף הצמדה בלבד מתאריך 24/01/01.
כן חייב את המערער לשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪, ושכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

טענות המערער
המערער טען כנגד קביעת בית המשפט קמא, כי ההסכם בין הצדדים היה לתשלום סכום קבוע של 8,000 ₪. לטענתו, מדובר בקביעה בלתי סבירה, נוכח הוותק שלו כעו"ד, סוג העבודה שביצע ושכר הטרחה שהוא נוגד לגבות בעבודות מסוג זה.
הוא טען כי היה על בית משפט קמא לקבל את טענתו ולקבוע כי סוכם בין הצדדים על תעריף חיוב שכר טרחה לפי שעות.
טענתו הנוספת, בהמשך לטענתו הנ"ל, היא כי בית משפט קמא צריך היה, בבואו לחשב את שכר הטרחה המגיע לו, להתחשב לא רק במכתבים שכתב, אלא בראיות נוספות שהוצגו בפני
בית משפט קמא במצורף לתצהיר משלים שהגיש, ומראיות אלה התעלם בית משפט קמא לחלוטין.
לטענתו השקיע בתיק עשרות שעות ונוכח העובדה כי הוא נוהג לגבות סך של 200 דולר לשעה בצירוף מע"מ, הרי שהיה על בית המשפט לדחות את התביעה שכן שכר הטרחה ששולם לו בפועל נמוך מזה שהגיע לו מהמשיב.
טענה נוספת שטען נוגעת לקביעה של בית משפט קמא שלפיה העובדה כי המערער כעו"ד לא טרח לערוך הסכם בכתב נזקפת לחובתו ותומכת בראיות ובטענות של הצד שכנגד באשר למהות ההסכם שנכרת בין הצדדים. בעניין זה טען הוא כי האסמכתאות מן הפסיקה עליהן הסתמך בית משפט קמא נפסקו במקרים בהם עו"ד הוא שהגיש את התביעה לתשלום שכר טרחה ולא במקרים כמו בבית משפט קמא בהם עורך הדין הוא הנתבע.

טענות המשיב

לטענת המשיב בדין קיבל בית משפט קמא את גרסת המשיב בנוגע לתוכן הסכם שכר הטרחה שבין הצדדים.
כן נטען כי בית המשפט קמא העריך נכונה את כמות העבודה שבוצעה על ידי המערער.
נטען בעיקרי הטיעון (סעיף 24) כי המערער לא הציג שום ראייה על גובה שכר הטרחה הראוי המגיע לו כטענתו וכי רק בתצהיר המשלים העלה טענתו לשכר של 200 דולר בעוד בפני
בית משפט קמא בעדותו שינה גרסתו וטען לשכר הולם שבין 200 ל - 300 דולר לשעה.
נטען כי בית המשפט קמא שקל נכונה את התשתית הראייתית בטרם העריך את השכר הראוי.

דיון והכרעה
כפי שפורט לעיל עניינו של הערעור בשתי נקודות עיקריות.
האחת, מהותו של הסכם שכר הטרחה והשנייה, הערכת היקף העבודה שביצע המערער והשכר הראוי עבורה.

הטענה כנגד קביעת בית המשפט קמא באשר למהות הסכם שכר הטרחה דינה להידחות.
בית המשפט קמא קבע את קביעתו על יסוד עדויות בעל פה שנשמעו בפני
ו ועל יסוד הסכמה של הצדדים כי לא נערך הסכם בכתב בין הצדדים.
בנסיבות אלה, על פי הפסיקה לא יתערב בית המשפט לערעור בקביעת בית משפט קמא אשר התרשם התרשמות ישירה מעדויות עדים שנשמעו ונחקרו בפני
ו.
נקודת המוצא, אם כן, להמשך הדיון בערעור הינה כי בין הצדדים אכן נכרת הסכם שכר טרחה לתשלום סכום קבוע של 8,000 ₪.

באשר לטענה השנייה והיא הנוגעת להיקף העבודה שביצע עורך הדין ואשר הייתה התמורה מצידו כנגד תשלום שכר הטרחה הנ"ל, סבורני שיש להתערב בקביעת בית משפט קמא שכן שוכנעתי כי נעלמו מעיניו של בית משפט קמא, מסיבה שאינה ברורה לי, ראיות שהציג המערער בפני
בית משפט קמא. אילמלא שוכנעתי כי בית משפט קמא לא נתן דעתו כלל לראיות אלו נמנע הייתי מלהתערב גם בקביעתו זו.
בדונו בעניין זה (סעיף 12 ואילך לפסק הדין) קבע בית משפט קמא כי התובע לא הוכיח שתשלום שכר הטרחה היה מותנה בהצלחת השירות המשפטי שניתן ומכאן שאין התובע/המשיב זכאי אוטומטית להשבה מלאה אלא להשבה חלקית בלבד ואין מנוס, לצורך הערכתה מלהיזקק לקביעת שכר ראוי בגין השירות המשפטי שנתן המערער.
סבורני שקביעה זו נכונה היא ואין להתערב בה ברם, סבורני שבית משפט קמא ביצע את הערכתו הנ"ל על יסוד תשתית ראייתית חסרה, כאמור לעיל.
בית המשפט קמא ביסס את הערכתו על שני מכתבים שהוצגו בפני
ו ובעניין זה נאמר בפסק הדין כדלקמן:
" מלבד שני מכתבים, כאמור, לא מצאתי כי בוצעו על ידי הנתבע פעולות נוספות ".
בעניין זה נטען על ידי המערער כי בית המשפט התעלם לחלוטין מראיות שצורפו לתצהירו המשלים. עיון בתצהיר המשלים מלמד כי צורפו אליו מכתב שקיבל התובע מחברת ח. פאהום בע"מ וכן ממכתב נוסף שקיבל מחברת ש. קרני בע"מ ובו נאמר כי המערער נפגש עם מר אברי קדמי מאותה חברה במשרדו בחיפה לצורך מתן ייעוץ לכביש שירות.
לתצהיר המשלים צורפו גם 6 דפי יומן לחודשים ספטמבר - דצמבר (השנה הקלנדארית של חודשים אלו אינם מצוינת בדפי היומן).
דווקא קביעת בית המשפט בסעיף 12 הנ"ל כי לא מצא שבוצעו על ידי עורך הדין פעולות נוספות תומכת בטענת המערער כי בית המשפט התעלם מן הראיות הנ"ל וייתכן שנשמטו מעיניו.
אכן עולה מדפי היומן הנ"ל כי ב - 6 מועדים שונים קיים המערער פגישות (על אחת הפגישות מבוצעת מחיקה ביומן) בעניינו של המשיב.
המערער נפגש עם המשיב עצמו במשרדו שלו ביום 21/09.
ביתר הפגישות צוין מספר פעמים שמו של מר יצחק הרשקוביץ' ממע"צ וכן מצוינת פגישה נוספת ביום 04/11 עם המשיב ופגישה נוספת ביום 01/12 עם אברי קדמי הנ"ל.
ראיות אלו אשר מצויות בתיק, לא הוזכרו כלל על ידי בית משפט קמא וככל הנראה מסיבה לא ידועה נעלמו מעיני בית משפט קמא ותמיכה לכך ניתן למצוא באמרתו של בית משפט קמא כי לא מצא ראיות נוספות בתיק על פעולות שעשה המערער כעורך דין.
דווקא מדברים אחרים שנאמרו על ידי בית משפט קמא קיבלתי חיזוק לכך, שלו היה בית משפט קמא נותן דעתו לראיות אלו, היה מקזז סכום נמוך יותר משכר הטרחה ששולם.
מדוברת באמרת בית משפט קמא בפיסקה 12 לפסק הדין, שורה 12:
" אודה, כי הערכת פועלו של עו"ד הנותן שירות משפטי, לא נמדדת תמיד, בהיקף הכתובים שהוציא מתחת ידיו. "
מסקנתי היא כי אכן נעלמו מעיניו של בית משפט קמא אותם דפי יומן המתעדות את הפגישות שקיים עורך הדין המערער במשרדו ומחוצה לו בעניינו של המשיב.
עניין זה מצדיק התערבות בסכום שהוערך על ידי בית משפט קמא כשכר ראוי.

לאחר שקלול מחדש והערכת השכר הראוי גם בהתחשב בפגישות הנ"ל שאכן הוכחו בפני
בית משפט קמא אך לא זכו להתייחסות בפסק דינו, אני מעמיד את הסכום שעל המערער להשיב למשיב על סך של 1,000 ₪.

נוכח התוצאה הנ"ל אליה הגעתי אינני מוצא מקום לדון בטענות הצדדים בנוגע להשלכת אי קיומו של הסכם בכתב על משקלן הראייתי של הראיות ו/או על החיוב בהוצאות משפט.
כמו כן נוכח התוצאה אליה הגעתי וקבלת הערעור באופן חלקי, אני מורה כי המערער יחזיר למשיב את הסך הנ"ל של 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה כפי שקבע בית משפט השלום מיום 24/01/01 ועד התשלום בפועל.
כמו כן נוכח קבלת הערעור באופן חלקי, תבוטלנה ההוצאות שהטיל בית משפט קמא ולא יעשה צו להוצאות בשתי הערכאות.
באשר לשכר טרחת עו"ד נוכח העובדה שהערעור התקבל חלקית בלבד יופחת שכר הטרחה שחייב בית משפט השלום את המערער ויועמד על סך של 750 ₪ בצירוף מע"מ כדין בגין הדיונים בשתי הערכאות והוא ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא ריבית והצמדה מהיום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים
.

ניתן היום כ"ד בשבט, תשס"ט (18 בפברואר 2009), בהעדר.



יונתן אברהם
, שופט

סימי










עא בית משפט מחוזי 245/08 חגי מירום-עו"ד נ' עבד סברי אלעבד (פורסם ב-ֽ 18/02/2009)