פסקי דין על נסים עידן | פסקי דין על כ.כהן ובניו שיווק חקלאי | פסקי דין על גד כהן | פסקי דין על מינהלי מקרקעי ישראל |

3815/08 בשא     15/02/2009




בשא 3815/08 נסים עידן נ' כ.כהן ובניו שיווק חקלאי בע"מ, גד כהן, מינהלי מקרקעי ישראל




בעניין:
1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי באר שבע
בש"א 3815/08

ת.א. 1283/07

בפני
:
שופט: צפת צילה
תאריך:
18/02/2009





בעניין
:
נסים עידן







המבקש

נ
ג
ד



משיבה פורמלית

1. כ.כהן ובניו שיווק חקלאי בע"מ
2.גד כהן


3.
מינהלי מקרקעי ישראל








המשיבים
החלטה

בקשה לדחיית התובענה על הסף, לחלופין, להעברתה לבית משפט מוסמך ולחלופי חילופין, לעיכוב ההליכים בה.

התובענה, נשוא הבקשה בה עסקינן, המונחת לפתחו של בית המשפט, מהווה נדבך נוסף בסאגה משפטית המתנהלת בין הצדדים בבתי המשפט השונים, ועניינה, מחלוקת בדבר הזכויות במגרש 82 באזור התעשייה "נתיבות" (להלן: "המקרקעין"), המצוי בבעלות מנהל מקרקעי ישראל.

בתובענה דנא עותרים התובעים (המשיבים) לסעדים הבאים:
1)
להצהיר על זכויותיהם במקרקעין הנ"ל.
2)
ליתן צו האוסר על נתבעת 1 (מנהל מקרקעי ישראל) להחכיר את המקרקעין הנ"ל לנתבע 2.
3)
להצהיר כי הקצאת הקרקע לנתבע 2 נעשתה שלא כדין ולהורות על ביטולה.
4)
להצהיר ולהורות לנתבע 2 כי אינו יכול לדרוש את פינוי התובעים מן המקרקעין.
5)
להצהיר ולהורות כי נתבע 2 מחויב להסכם, על פיו שליש מן המגרש יוקצה לתובעים וכי הוא חייב לפעול על פיו וכי הוא חייב שלא לפעול בניגוד לו.

על פי האמור בכתבי הטענות, התובעים פועלים במקרקעין החל משנות ה -70. לטענת התובעים הם אוחזים בזכויות להירשם כחוכרים מכח התחייבות בעל פה ולחלופין טוענים לזכות בר רשות בלתי הדירה. לטענתם, למרות וניגוד לאמור לעיל, בשנת 2004 אישר מינהל מקרקעי ישראל את הקצאת המקרקעין לנתבע 2 וחתם עימו על חוזה פיתוח שלא כדין. כן טוענים התובעים, כי בפסח 2004,
נכרת בינם לבין נתבע 2 וצד ג', הסכם בעל פה ובלחיצת יד, הקובע כי לתובעים זכויות ב 1/3 מהמקרקעין. לטענתם, למרות האמור בהסכם, פנה נתבע 2 לתובעים בדרישה לפנוי המקרקעין ואף הגיש נגדם תביעה לפנוי (ת.א. 7517/04) הנדונה עתה בבית משפט השלום בבאר שבע.
נתבע 2, מצידו, שולל כל זכות במקרקעין לתובעים, בד בבד, מכחיש את כריתתו של ההסכם בעל-פה לו טוענים התובעים וטוען כי המקרקעין הוקצאו לו כדין.
נתבע 1 - מינהל מקרקעי ישראל (להלן "המינהל"), תומך בעמדתו של נתבע 2, טוען לבעלות מלאה במקרקעין ושולל את כל זכויות החכירה הנטענות על ידי התובעים. בד בבד, לטענתו הקצאת המקרקעין לנתבע 2 בוצעה כדין ובהליך תקין.

כאמור, ביום 30.12.04 הגיש נתבע 2 תביעה לסילוק ידם של התובעים מהמקרקעין, נכון ליום זה, התביעה עודנה מתנהלת. בנוסף מתנהלים ההליכים הבאים:

שתי תובענות שהוגשו ע"י המועצה האזורית שדות נגב כנגד נתבע 2 שהדיון בהן אוחד, והן נידונות בבית המשפט השלום באשקלון. האחת, בקשה לביצוע שטר והשנייה, המרצת פתיחה לביטול הסכם ההקצאה לנתבע בעטיו של אי תשלום הוצאות הפיתוח.


תובענה הנידונה בבימ"ש שלום באשדוד, אשר הוגשה ע"י מינהל נגד התובעת 2 לתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש במקרקעין.


תובענה שהגיש נתבע 2 כנגד התובעים, לתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש במקרקעין החל מיום 29.8.04, מועד חתימתו על הסכם הפיתוח עם המינהל. התובענה נידונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

לטענת המבקש (נתבע 2) יש לדחות את התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית ו/או מחמת שיהוי או מניעות. לטענתו הסעד הנתבע בסמכות בימ"ש שלום באשר אין עניינו בזכות במקרקעין אלא בזכות אובליגטורית במקרקעין לא מוסדרים, על כן חוסה התביעה תחת כנפי חוק המיטלטלין וחוק החוזים והיא בסמכות בימ"ש שלום. המבקש תומך יתדותיו בטענות המשיבים עצמם בבר"ע 739/05 בה טענו כי לאיש מן הצדדים לא היו זכויות קניין ממקרקעין העשויות להוות נשוא לעסקת מקרקעין והדגישו כי אין מדובר בעסקת מקרקעין הדורשת הסכם בכתב. נתבע 2, מבקש לאמץ את טענותיו המקדמיות של המינהל כפי שפורטו בכתב ההגנה שהוגש מטעמם לרבות טענות התיישנות, שיהוי,הליך תלוי ועומד, שימוש לרעה בהליכים וחוסר תום לב,
ראיה בעל פה נגד מסמך בכתב, אינטרס ציבורי למנוע פלישה בלתי חוקית לקרקעות ציבור, דרישת הכתב כחובה מובנית להכרעה בזכויות קנייניות.

מטבע הדברים יש לבחון תחילה האם קנויה לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בתביעה, נשוא הבקשה דנן ונמצא כי התשובה לכך שלילית. גרעינה הקשה של טענת המבקש לחוסר סמכות עניינית נעוץ בטיבן וטבען של הזכויות הנידונות כזכויות אובליגטוריות.
המשיבים טענו כאמור בבר"ע (ב"ש) 739/05 על החלטת בימ"ש שלום שניתנה במסגרת התביעה לסילוק יד, כי מדובר בזכויות אובליגטוריות וכך קבע בית המשפט כי אין מדובר בעסקה במקרקעין ועל כן אין היא חייבת מסמך בכתב. יתר על כן, הסעד המבוקש לפינוי המבקש מהמקרקעין מצוי בסמכות בית המשפט השלום מכח ס' 51 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 (להלן: "החוק").

בנסיבות אלו, עת עסקינן בזכויות חוזיות, יש לקבוע את הסמכות העניינית על פי שווי התביעה והואיל ושווי המקרקעין לרבות הוצאות הפיתוח, אינו עולה על 2,500,000 ₪, ואין הדבר שנוי במחלוקת לאור כתבי הטענות בתביעה העיקרית, התביעה נופלת בגדר סמכותו העניינית של בית משפט השלום.
המינהל תומך בבקשת נתבע 2 .

דומני כי אכן הסמכות העניינית נתונה לבימ"ש. מייד יאמר כי לעניין הזכויות הנובעות מכח ההסכם בין התובעים לנתבע 2 וצד ג' קיים השתק פלוגתא בהתבסס על טענת התובעים וקביעת בימ"ש המחוזי בבר"ע 739/05 הקובע כי אין מדובר בזכויות במקרקעין. לגופו של עניין, הזכויות אינן רשומות בפנקס המקרקעין, ואם קיימת לתובעים זכות כלשהיא ברי כי מדובר בזכות אובליגטורית לשימוש והחזקה במקרקעין. לאור האמור, על אף שהתובענה נוסחה כעתירה ל

פסק דין
הצהרתי וצווי מניעה היא במהותה תביעה לחזקה ושימוש שהיא בסמכות בימ"ש שלום ומכל מקום תביעה על הצהרה בנוגע לזכויות חוזיות אינה תובענה במקרקעין על אף שהיא נוגעת למקרקעין. ראו לעניין זה האמור בהפ (י-ם) 5399/06, אלמז נ' דלק- חברת הדלק הישראלית בע"מ (פורסם בנבו), הסוקר את הפסיקה הרווחת בעניין הסמכות העניינית בתביעות מעין אלו, ובהאי לשונא:

"המסקנה היא, שכאשר מדובר בתביעות שעניינן זכויות הנוגעות למקרקעין, אך אינן רשומות בספרי המקרקעין, אין מדובר ב"תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" לצורך ס' 51 לחוק, אלא ב"תביעות אזרחיות" שהסמכות לדון בהן נקבעת על פי שווי הנושא. ...פרשנות סעיף 51 לחוק בדרך האמורה לעיל, כפי שבתי המשפט חזרו עליה פעם אחר פעם, באופן שמשמעות התיבה "תביעה הנוגעת למקרקעין" תוגבל לתביעה שעניינה זכות קניינית הרשומה בספרי המקרקעין, רצויה גם בכדי למנוע ויכוחים והתדיינויות בסוגיית הסמכות, כפי שהוסבר בסעיף 10 לפסק דינו של השופט גרוניס בפרשת דמרי נ' דניאלוביץ הנ"ל"
(ס' 7 להחלטה).

הנה כי כן, הסמכות העניינית לדון בתביעה נשוא בקשה זו תיקבע בהתאם לשווי המקרקעין נשוא המחלוקת. בעניין זה לא ניתנה כל תגובה ממשית מפי התובעים (המשיבים), למעט טענה כללית סתמית המכחישה את הערכת נתבע 2 (המבקש) כי על פי חוזה הפיתוח, שמאות המקרקעין, המפרט הכספי של המקרקעין והוצאות הפיתוח, לרבות המרצת הפתיחה 298/05 שהוגשה על ידי המועצה כנגד המבקש, המדובר בשווי מקרקעין אינו עולה על 2,500,000 ₪. צא ולמד, הסמכות העניינית לדון בתביעה בה עסקינן קנויה לבית המשפט השלום.

אשר לעתירה המנהלית לכאורה, הרי שהיא שולית לסכסוך כולו. לא ניתן להשתחרר מן הרושם כי כל כולה של תביעה זו נועדה לטרפד את קיום הדיון בתביעת הפינוי בבימ"ש שלום. ולעניין זה די להפנות לסעד המבקש להצהיר כי נתבע 2 אינו יכול לדרוש את פינוי התובעים, וכי מנין הזכות לתבוע את שלילת זכותו של צד לקבל סעד בביהמ"ש. זאת ועוד, אין צורך לומר כי איחוד הדיון בתביעת הפינוי בצוותא חדא עם
הסעדים המבוקשים בתובענה זו ייעל את הדיון וימנע כפל עיסוק בעניינים זהים.

לאור כל האמור נמצא כי יש להעתר לבקשה ולהעביר את הדיון בה לבית המשפט השלום באשקלון, שם מתנהלת התובענה לפינוי התובעים (המשיבים).

המשיבים 1 ו-2 ישאו בשכ"ט המבקש בסך 5000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. הסכום נושא ריבית והצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים לבית משפט השלום באשקלון.


ניתנה היום כ"א בשבט, תשס"ט (15 בפברואר 2009) בהעדר הצדדים.



צילה צפת - שופטת







בשא בית משפט מחוזי 3815/08 נסים עידן נ' כ.כהן ובניו שיווק חקלאי בע"מ, גד כהן, מינהלי מקרקעי ישראל (פורסם ב-ֽ 15/02/2009)