פסקי דין על יאיר לוי | פסקי דין על איגור רסקין | פסקי דין על נינה רסקין |

3456/06 תק     11/03/2007




תק 3456/06 יאיר לוי נ' איגור רסקין, נינה רסקין




בעניין:

6



בתי המשפט


בית משפט לתביעות קטנות פ"ת
תק 003456/06


בפני

כב' השופט (בדימוס) שטרסמן גבריאל


11/03/2007



בעניין:
יאיר לוי
– ת.ז. 047415187




התובע

נגד


1. איגור רסקין
- ת.ז. 311904356 – נמחק
2. נינה רסקין
, ת.ז. 311904122




הנתבעת

פסק דין

1.
מכוניתו של התובע חנתה ליד ביתו בהוד השרון. שכנה היתה עדת ראיה לתאונה, שבה פגעה מכוניתה של הנתבעת במכוניתו של התובע, בעת הסעה מחניה בצדו השני של הכביש. השכנה הודיעה על התאונה לתובע, התובע גילה למי שייכת המכונית ולפי הוראותיו כתבה בתו פתק שאותו השאיר על שמשת מכוניתה. בדיעבד נתברר, כי בפתק נרשם תאריך שגוי – יומיים למחרת התאריך הנכון של האירוע – והוא מנוסח בנימה מאיימת בעליל (נ/1).

2.
בעלת המכונית מכחישה בתקיפות רבה כל קשר לתאונה. היא עצמה, וחברה שהיתה עמה, העידה טענה, שבאותו יום יצאה מביתה בסביבות 12 בצהרים (התאונה אירעה בשעה אחת בצהרים לערך), בילתה עם החברה בתל אביב וחזרה לביתה רק בשעה ארבע אחרי הצהרים.

3.
העדה שגילתה לתובע את מספר המכונית הפוגעת, רשמה אותה בתוך מכשיר הטלפון הנייד שלה.

4.
חברתה של הנתבעת איששה את גירסתה.

5.
בפרשה זו יש שתי גירסות מנוגדות. מצד אחד, כיצד יתכן הדבר שעד ראיה רואה תאונה לנגד עיניו, רושם את מספר המכונית הפוגעת, מוסר אותו לבעל המכונית הפגועה וזה מאיים על בעלת הרכב עוד בטרם שמע את גירסתה. אולי שגתה העדה ברישום מספר המכונית? אולי הנתבעת לא הבחינה שנגעה קלות במכוניתו?

6.
מצד שני, הנתבעת הרשימה את בית המשפט בעדותה, כמו גם חברתה. כמו כן תמכה הנתבעת את גירסתה בהשוואת מקום הפגיעה במכוניתו של התובע למכוניתה ולהיעדר הסבירות שהיתה זו מכוניתה שפגעה במכוניתו של התובע.

7.
החתירה לגילוי העובדות המדויקות משימה קשה היא עד מאוד. ראשית, לא פסו מעולמנו עדי שקר, העשויים לעתים להוליך שולל אפילו שופט מנוסה וזהיר. שנית, אפילו ישרי לב מעידים, בדרך כלל, לפי האמת הסובייקטיווית שלהם, אשר לא תמיד תואמת את האירוע, כפי שאירע במציאות. הטעמים לכך נעוצים בטעויות אנוש, בקליטה לא מדויקת, במגבלות הזיכרון וכיוצא באלה. יש שהדין נחתך על-פי ראיות נסיבתיות בלבד, ואז על השופט, כבעל הסמכות, להכריע, אם דווקא הגירסה המפלילה היא המסקנה ההגיונית היחידה, העולה מן הראיות. לעתים אף אין מנוס מלהסתמך על חזקות- לכאורה, שנקבעו על יסוד ניסיון החיים ותכתיב השכל הישר. אין איפוא כל ביטחון, שהממצאים העובדתיים בפסק הדין - חרף כללי הזהירות הננקטים כמבואר - משקפים תמיד ובהכרח את ההתרחשות, כפי שזו אירעה במציאות, דיינו אם עיקרי הדברים, הקובעים את התוצאה לשבט או לחסד, נכונים הם (בג"ץ 152/82 דניאל אלון נ' ממשלת ישראל, פ"ד לו, 4, 449). "המציאות היא מורכבת ורבת פנים. כל נסיון לכלוא תיאור עובדתי במסגרתו של סיפור פשוט, חד-מימדי ודרמטי, המבוסס על הבחנות חדות בין טובים לרעים, דוברי אמת לשקרנים, תמימי-דרך לחורשי מזימות, נועד מראש לכשלון, או לכל הפחות לחוסר דיוק" (ע"א 323/98 שרון נ' בנזימן ואח', פ"ד נו, 3, 245). בסופו של דבר, אל נשכח: הדרך לאמת סוגה בטעויות, כלשונו של נתן אלתרמן ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר". הנסיון להגיע לחקר האמת אינו תמיד קל אך בית המשפט עושה תמיד כמיטב יכולתו והבנתו כדי להגיע למסקנה הנכונה.

8.
הסברו של התובע, בתשובה לשאלת בית המשפט, מדוע תאריך התאונה על הפתק שבתו רשמה שגוי, הוא השיב כי היא שגתה.
9.
לפי תאור השכנה של התובע, הסיעה הנתבעת את מכוניתה מן העבר השני של הרחוב לעבר המקום שבו חנתה מכוניתו של התובע ושם פגעה בה.

10.
הנתבעת אמרה, כי לעולם אין היא מחנה את מכוניתה בצד השני של הרחוב, אלא בצד שבו היא מגוררת, כלומר באותו צד שבו מתגורר התובע (בית לידה) ושבו חנתה מכוניתו. התובע העיר על כך, שדיירי המקום מחנים את מכוניותיהם לפי המקום הפנוי ברחוב ולא במקום קבוע.

11.
מעבר לכל האמור עד כה,

היתה
לבית המשפט אפשרות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדויות.

12.
לערכאה הדיונית יתרון בולט בכל הנוגע להערכתן של הראיות, עקב ההזדמנות שניתנה לה להתרשם מהעדים באופן ישיר ובלתי אמצעי (ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (2), 150, 165; וכן ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד,4, 632; ע"פ 5928/99 גלדסון נ' מדינת ישראל, מיום
1.9.2005).

13.
ככלות הכל, "ערכה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם ענין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971). בית המשפט מודע לקשיים העלולים להביא למסקנות שגויות בהערכת עדויות על פי התרשמות, אך גם כך זהו כלי ראשון במעלה בידי בית המשפט, המסייע לו להגיע ל

פסק דין
צודק.

14.
"המבחנים הקבועים בסעיף 53 הינם מהותיים, וכלי המדידה העיקריים המשמשים להפעלתם הם הכושר השיפוטי, ניסיון החיים והתבונה האנושית (ע"פ 347/88

דמיאניוק נ' מדינת ישראל,

פ"ד מז,4, 221,
בעמ' 635

). הפעלת המבחנים נעשית, ראשית לכל, באמצעות ההתרשמות הישירה והבלתי אמצעית של בית-המשפט מהופעת העד במהלך מסירת העדות (ראו י. קדמי, על הראיות, כרך ג,
בעמ' 1351-1350

וההפניות
שם

), אולם ההתרשמות הישירה מהתנהגות העדים אינה הכלי הבלעדי להכרעה בסוגיית המהימנות (ע"פ 2439/93
זריאן נ' מדינת ישראל

). המושג 'אותות האמת המתגלים במשך המשפט', כלשון סעיף 53 לפקודה, אינו כולל רק אותות וסימנים הבאים לכלל ביטוי בהופעתו של העד על דוכן העדים. משמעותו רחבה, ו"...עיקר הכוונה למסקנות אותן ניתן להסיק ממכלול הנתונים העובדתיים ומן ההסברים לסוגיהם, הנפרשים לפני בית-המשפט והמאמתים או סותרים גרסותיו של העד" (ע"פ 406/78
בשירי נ' מדינת ישראל,

פ"ד לד,3, 393,
בעמ' 436

. כן ראו קדמי, כרך ג

בעמ' 1346

. יפים לעניין זה דבריו של השופט (כתוארו אז) שמגר בע"פ 949/80
שוהמי נ' מדינת ישראל,
פ"ד לה, 4, 62,
בעמ' 71-70

: 'למותר להוסיף כי הביטוי 'אותות האמת שנתגלו במהלך המשפט' אינו מתייחס דווקא לסימנים העולים מפניו ומתנועותיו של העד בזמן מתן העדות, אלא הוא מתייחס לתהליך ההשוואה של הדברים, שהושמעו על-ידי העד, עם ראיות אחרות או בחינתן על-פי ההיגיון וניסיון החיים, העומד לבית המשפט לעזר, בעת שהוא מתמודד עם הראיות, המחייבות סינון והמסייעות להכרעה בין הגירסות..." (ע"פ 993/00 נור נ' מדינת ישראל, פ"ד נו, 6, 205).
15.
ככלות הכל, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, כמאמר חז"ל. "בנוהג שבעולם המשפט, כשבאות לפני השופט שתי עדויות הסותרות זו את זו, מכריע ביניהן השופט על-ידי המהימנות שהוא מייחס לזו ושהוא שולל מזו. יש והמהימנות נובעת או מושפעת מתוך נסיבות חיצוניות שהוכחו לבית-המשפט, יש והמהימנות אינה אלא פרי התרשמותו או 'טביעת-עינו' של השופט. בתי-המשפט שלערעור הרגילו עצמם שלא להרהר אחר מידותיו של השופט שראה ושמע את העדים והתרשם מהם ; ועד כה יצאו מכלל זה אך מקרים נדירים ביותר, אשר בהם טפחו אותן נסיבות חיצוניות אובייקטיביות על-פני המהימנות אשר השופט ראה לייחס לעדות פלונית" (ע"א 803/75 נתן מונרוף נ' משה ואסתר קלינמינץ ואח', פ"ד ל, 3, 179).

16.
"התרשמות היתה מאז ומעולם אחד מ'כלי העבודה' המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. חרף ההתקדמות הטכנולוגית בכל תחומי חיינו, עדיין לא נמצא המכשיר שיחליף אותה, וחרף כל המגבלות והקשיים שהיא מעמידה – אין לזלזל בערכה" (ע"פ 71216/01 + 71310/01 מדינת ישראל נ' דניאל אזוגי וערעור שכנגד, מיום 30.9.2002; תקדין מחוזי 2002 (3), 1979 וכן פדאור 02 (3) 738; וראו גם רע"א 10994/02 אגמה מחשוב 1999 בע"מ נ'

microsoft corporation
, תק-על 2003 (1), 822 ו ע"א 36/99 ראובן יפה נ' עזבון המנוחה חנה גלזר ז"ל ואח', תק-על 2001 (1), 1380 והאסמכתות שם).

17.
לא זו בלבד שבית המשפט רשאי לעשות שימוש בכלי זה (התרשמות מעדים), אלא שתפקידו השיפוטי מחייב אותו להיעזר במראה עיניו, וכל עוד לא מדובר בהתרשמות הדורשת מומחיות – אין בכך כל פסול" (ע"פ 602/06 אשר אברהם נ. מדינת ישראל,

פסק דין
מיום 2.1.2007).

18.
על יסוד האמור לעיל פוסק בית המשפט, שדין התביעה להידחות.

19.
נותר בלבו של בית המשפט ספק במידה שלא איפשרה לו לפסוק אחרת גם לפי מבחן מאזן ההסתברויות. הטעות בפתק (נ/1) והפרכתו הלכאורית של מקום הפגיעה במכוניתו של התובע על ידי מכוניתה של הנתבעת, הם שהדריכו את בית המשפט בכתיבת

פסק דין
זה, נוסף לכל האמור לעיל.

20.
התובע ישא בהוצאות הזמנת העד מטעמו ולפיכך הפקדון שהפקיד יועבר לזכות העד.

21.
כמו כן ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט בסך 300 ₪. סכום זה ישא ריבית כדין והצמדה מיום הגשת התביעה ב-10.12.2006 ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח מיד בדואר רשום את פסק הדין לכל הצדדים לפי כתובותיהם הרשומות בכתבי בי דין.

ניתן היום כ"א באדר תשס"ז, 11 במרץ 2007, בלשכה, בהיעדר הצדדים.


ג. שטרסמן

שופט (בדימוס)

סיגי






תק בית משפט לתביעות קטנות 3456/06 יאיר לוי נ' איגור רסקין, נינה רסקין (פורסם ב-ֽ 11/03/2007)