פסקי דין על אלי דמרי | פסקי דין על אייל מור

2528/06 תק     25/02/2007




תק 2528/06 אלי דמרי נ' אייל מור




בעניין:

6



בתי המשפט


בית משפט לתביעות קטנות פ"ת
תק 002528/06


בפני

כב' השופט (בדימוס) שטרסמן גבריאל


25/02/2007



בעניין:
אלי דמרי
– ת.ז. 56801400




התובע והנתבע שכנגד

נגד


אייל מור
- ת.ז. 028946762




הנתבע והתובע שכנגד

פסק דין

1.
התובע נהג במוניתו ברחוב אבא הלל ברמת גן
ממערב למזרח, בצדו המזרחי של המעבר התת קרקעי בצומת רחוב ביאליק. כעבור מרחק לא רב מתמזג חלק זה של הרחוב עם הכביש העולה מן המנהרה באותו כיוון.

2.
תצלומים של המקום הציג הנתבע במהלך הדיון והם מתארים אל נכון את השתלבות הכבישים.

3.
טענת התובע היא, שבשלב מסויים לא הרחק מן המקום שבו מסתיימת העליה מן המנהרה, אחרי הברזלים המהווים אי הפרדה (עדות אשת התובע בשורה 21 עמ' 4 לפרוטוקול) ואחרי תחנת האוטובוס שבימין הדרך (עדות התובע שורה 17 עמ' 3 לפרוטוקול), פגע הנתבע שרכב על קטנוע בדלת השמאלית הקדמית של המונית וגרם לה נזקים.

4.
הנתבע, שהגיש נגד התובע תביעה שכנגד, טען שהתובע ניסה לפנות פניית פרסה במקום שבו אירעה התאונה. המכונית הנראית כפונה פנייה כזו בתצלומים שהגיש הנתבע הם תצלומי הדמיה והמכונית הפונה כביכול אינה מכוניתו של התובע. לפי גירסה זו כאשר הגע הנתבע לסוף העליה מן המנהרה נתקל לפתע במכוניתו של התובע הפונה לנגד עיניו שמאלה ולפיכך הוא גרם לתאונה, מה גם שנהג בניגוד לחוק, שהרי פניית פרסה במקום אסורה. קו הפרדה רצוף במקום נראה בבירור בתצלומים. הקו מתמזג עם אי תנועה בנוי.

5.
מן התצלומים ברור עוד, כי נהג המונית נסע בנתיב שהמשכו מימין לנתיב, שבו היה על רוכב הקטנוע להמצא.

6.
לבית המשפט היתה אפשרות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדויות.

7.
לערכאה הדיונית יתרון בולט בכל הנוגע להערכתן של הראיות, עקב ההזדמנות שניתנה לה להתרשם מהעדים באופן ישיר ובלתי אמצעי (ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (2), 150, 165; וכן ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד,4, 632; ע"פ 5928/99 גלדסון נ' מדינת ישראל, מיום
1.9.2005).

8.
ככלות הכל, "ערכה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם ענין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971). בית המשפט מודע לקשיים העלולים להביא למסקנות שגויות בהערכת עדויות על פי התרשמות, אך גם כך זהו כלי ראשון במעלה בידי בית המשפט, המסייע לו להגיע ל

פסק דין
צודק.

9.
"המבחנים הקבועים בסעיף 53 הינם מהותיים, וכלי המדידה העיקריים המשמשים להפעלתם הם הכושר השיפוטי, ניסיון החיים והתבונה האנושית (ע"פ 347/88

דמיאניוק נ' מדינת ישראל,

פ"ד מז,4, 221,
בעמ' 635

). הפעלת המבחנים נעשית, ראשית לכל, באמצעות ההתרשמות הישירה והבלתי אמצעית של בית-המשפט מהופעת העד במהלך מסירת העדות (ראו י. קדמי, על הראיות, כרך ג,
בעמ' 1351-1350

וההפניות
שם

), אולם ההתרשמות הישירה מהתנהגות העדים אינה הכלי הבלעדי להכרעה בסוגיית המהימנות (ע"פ 2439/93
זריאן נ' מדינת ישראל

). המושג 'אותות האמת המתגלים במשך המשפט', כלשון סעיף 53 לפקודה, אינו כולל רק אותות וסימנים הבאים לכלל ביטוי בהופעתו של העד על דוכן העדים. משמעותו רחבה, ו"...עיקר הכוונה למסקנות אותן ניתן להסיק ממכלול הנתונים העובדתיים ומן ההסברים לסוגיהם, הנפרשים לפני בית-המשפט והמאמתים או סותרים גרסותיו של העד" (ע"פ 406/78
בשירי נ' מדינת ישראל,

פ"ד לד,3, 393,
בעמ' 436

. כן ראו קדמי, כרך ג

בעמ' 1346

. יפים לעניין זה דבריו של השופט (כתוארו אז) שמגר בע"פ 949/80
שוהמי נ' מדינת ישראל,
פ"ד לה, 4, 62,
בעמ' 71-70

: 'למותר להוסיף כי הביטוי 'אותות האמת שנתגלו במהלך המשפט' אינו מתייחס דווקא לסימנים העולים מפניו ומתנועותיו של העד בזמן מתן העדות, אלא הוא מתייחס לתהליך ההשוואה של הדברים, שהושמעו על-ידי העד, עם ראיות אחרות או בחינתן על-פי ההיגיון וניסיון החיים, העומד לבית המשפט לעזר, בעת שהוא מתמודד עם הראיות, המחייבות סינון והמסייעות להכרעה בין הגירסות..." (ע"פ 993/00 נור נ' מדינת ישראל, פ"ד נו, 6, 205).
10.
ככלות הכל, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, כמאמר חז"ל. "בנוהג שבעולם המשפט, כשבאות לפני השופט שתי עדויות הסותרות זו את זו, מכריע ביניהן השופט על-ידי המהימנות שהוא מייחס לזו ושהוא שולל מזו. יש והמהימנות נובעת או מושפעת מתוך נסיבות חיצוניות שהוכחו לבית-המשפט, יש והמהימנות אינה אלא פרי התרשמותו או 'טביעת-עינו' של השופט. בתי-המשפט שלערעור הרגילו עצמם שלא להרהר אחר מידותיו של השופט שראה ושמע את העדים והתרשם מהם ; ועד כה יצאו מכלל זה אך מקרים נדירים ביותר, אשר בהם טפחו אותן נסיבות חיצוניות אובייקטיביות על-פני המהימנות אשר השופט ראה לייחס לעדות פלונית" (ע"א 803/75 נתן מונרוף נ' משה ואסתר קלינמינץ ואח', פ"ד ל, 3, 179).

11.
"התרשמות היתה מאז ומעולם אחד מ'כלי העבודה' המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. חרף ההתקדמות הטכנולוגית בכל תחומי חיינו, עדיין לא נמצא המכשיר שיחליף אותה, וחרף כל המגבלות והקשיים שהיא מעמידה – אין לזלזל בערכה" (ע"פ 71216/01 + 71310/01 מדינת ישראל נ' דניאל אזוגי וערעור שכנגד, מיום 30.9.2002; תקדין מחוזי 2002 (3), 1979 וכן פדאור 02 (3) 738; וראו גם רע"א 10994/02 אגמה מחשוב 1999 בע"מ נ'

microsoft corporation
, תק-על 2003 (1), 822 ו ע"א 36/99 ראובן יפה נ' עזבון המנוחה חנה גלזר ז"ל ואח', תק-על 2001 (1), 1380 והאסמכתות שם).

12.
לא זו בלבד שבית המשפט רשאי לעשות שימוש בכלי זה (התרשמות מעדים), אלא שתפקידו השיפוטי מחייב אותו להיעזר במראה עיניו, וכל עוד לא מדובר בהתרשמות הדורשת מומחיות – אין בכך כל פסול" (ע"פ 602/06 אשר אברהם נ. מדינת ישראל,

פסק דין
מיום 2.1.2007).

13.
על יסוד האמור לעיל פוסק בית המשפט, שדין שתי התביעות להידחות.

14.
בית המשפט הגיע למסקנה, ששני הנהגים גילו רשלנות וחוסר זהירות במקום. התובע ואשתו אמרו בבית המשפט, שהם לא הכירו כלל את המקום, הם באו מאשקלון ואחרי שלא מצאו את מבוקשם היה בדעתם להמשיך ישר ולפנות בחזרה הביתה. לדעת בית המשפט חיפושי הנהג ואשתו אחרי שלט שעליו הכתובת (משרד של עורך דין) שחיפשו הסיחו את תשומת לבו מן הכביש ומן הסתם סטה מעט שמאלה מן הנתיב, מה גם שהנתיב שבו היו סוטה שמאלה ממילא.

15.
עם זאת סבור בית המשפט שגם הנתבע תרם להתנגשות בין שני כלי הרכב, משום שבעלותו מן המנהרה חייב היה לתת את דעתו לתנועה מימינו ביתר תשומת לב. לו נהגו שני הנהגים בזהירות, תאונה זו היתה נמנעת.

16.
בנסיבות אלה ישא כל צד בהוצאותיו.

המזכירות תשלח מיד בדואר רשום את פסק הדין לכל הצדדים לפי כתובותיהם הרשומות בכתבי בי דין.

ניתן היום ז' באדר תשס"ז, 25 בפברואר 2007, בלשכה, בהיעדר הצדדים.


ג. שטרסמן

שופט (בדימוס)
סיגי - ק







תק בית משפט לתביעות קטנות 2528/06 אלי דמרי נ' אייל מור (פורסם ב-ֽ 25/02/2007)