פסקי דין על יזהר אושמי | פסקי דין על רחל אושמי | פסקי דין על רוני אושמי | פסקי דין על אבישי עמר | פסקי דין על יהודית שלג | פסקי דין על שמואל שלג | פסקי דין על חן שלג | פסקי דין על משטרת ישראל |

158062/02 א     07/03/2002




א 158062/02 יזהר אושמי ,רחל אושמי ,רוני אושמי ,אבישי עמר נ' יהודית שלג ,שמואל שלג ,חן שלג ,משטרת ישראל




1
בתי המשפט
בשא104923/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
בתיק עיקרי: 158062/02

07/03/2002
תאריך:
כב' השופטת דניה קרת - מאיר

בפני
:

יזהר אושמי

רחל אושמי

רוני אושמי

אבישי עמר

בעניין:
המבקשים
נ ג ד
יהודית שלג

שמואל שלג

חן שלג
משטרת ישראל
המשיבים
החלטה

1. מהות הבקשה:
הבקשה שבפני
י הינה בקשה להורות למשיבים להימנע מכל מעשה שיש בו כדי להפריע למגורים או חזקה של המבקשים בנכס אשר נמצא במתחם מגורים ברחוב שבט לוי 17 ת"א (להלן: "הנכס" או "הדירה").

כמו כן, התבקש בימ"ש להורות למשטרה שלא לסייע למשיבים 1-3 בפעולות פינוי כלשהן כנגד המבקשים באותו נכס.

בבקשה נאמר כי המבקשים מתגוררים מזה תקופה ארוכה במתחם המגורים ברחוב שבט לוי 17 בשכונת שיח' מוניס בת"א.

המבקשת 2 הינה אישתו של המבקש 1. המבקש 4 מתגורר במקום בשכירות מאת המבקש 1 מאז חודש מרץ 2001 לאחר שהמבקשים 1-2 נאלצו, לטענתם, לעזוב את המקום מפאת אלימות אשר הופעלה כנגדם ע"י המשיבים.

עוד נאמר בבקשה כי המתחם נשוא המחלוקת שייך, לפחות בחלקו, לאבי אמם של המבקשים אשר התיר להם לגור במקום.

המשיבה 1 (להלן: "המשיבה" או "גב' שלג") מתגוררת במתחם באחת מיחידות המגורים הגובלות בדירת המשיבים יחד עם שלושה מילדיה ובעלה לשעבר, מר נמרוד שלג, שהוא אחי אביהם של המבקשים 1 ו- 3.

ביום 14.1.02 הגישה המשיבה תלונה כנגד המבקש 4 בטענה להסגת גבול תוך שהיא מכזבת למשטרה בטענה כי הוא נמצא במקום פחות מחודש ימים וכי בנה, המשיב 3, הוא שמתגורר בדירה מאז שנעזבה על ידי המבקש 1.

לאחר שהצדדים מסרו את גירסתם במשטרה, הופיעה ביום 4.2.02 משאית אשר נשכרה על ידי המשיבה כשהיא מלווה בכוחות משטרה גדולים על מנת להגן על המשיבה בזמן שהיא עושה דין לעצמה ומפנה בכוח את המבקשים מהנכס.

ב"כ המבקשים פנה אל היועצת המשפטית של משטרת ישראל
, מחוז ת"א, אשר הסכימה לעכב את הפינוי למשך יומיים על מנת לאפשר למבקשים לפנות לבימ"ש.
המבקשים טענו כי אין כל יסוד להתערבות המשטרה בפרשה, שכן למשיבים אין זכויות בנכס והם אינם מחזיקים בו כדין. לכן הם אינם יכולים להפעיל סעד עצמי מכוח סעיף 18 ב' לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק המקרקעין").

בנכס עצמו ישנם חפצים ומטלטלין של המבקשים 1-3 והמשיבים מודים כי המבקשים גרו בנכס נשוא המחלוקת במשך שנים רבות.
המבקשים טענו כי לפני קרוב לשנה נאלצו לעזוב את הדירה ולהשכירה למבקש 4. זאת בגין אלימות קשה אשר הפעילו המשיבים נגד המבקשים מתוך מטרה לאלץ אותם לעזוב את המקום ולהשתלט על הנכס, בנוסף לשטחים נוספים עליהם השתלטו בעבר על מנת לקבל בעתיד כספי פיצויים מאת עיריית ת"א אשר החלה בהליכי פינוי של המתחם כולו.

עוד נאמר בבקשה כי תחילת המריבה בין הצדדים הינה עתיקת יומין. המשיבים נתבעו על ידי עיריית ת"א לפינוי ומנהלים מו"מ עם עיריית ת"א על מנת לקבל פיצוי עבור פינוי מרצון. במסגרת זו פנתה המשיבה למבקשים 1-3 והציע להם לממן עבורם עו"ד אם יצטרפו כנתבעים נוספים להליכים בבימ"ש. בתמורה לכך יעבירו לה המבקשים כל עודף מעל 70,000 דולר אשר יקבלו כפיצויים מעיריית ת"א עבור הנכס שבחזקתם. לאחר שהמבקשים סירבו לכך החלה המשיבה במסכת של אלימות, ניתוק חשמל והצבת כלבי אמסטף.
בסופו של דבר נכנעו המבקשים והוחתמו על ידי ב"כ המשיבה, עו"ד לבונטין, על תצהירים אשר הכין יחד עם המשיבה בהם נאמר כי המבקשים מחזיקים שנים רבות בנכס נשוא המחלוקת וכי הם מבקשים להצטרף לתביעה.

כעבור זמן הודיע עו"ד לבונטין לבימ"ש כי הוא איננו מייצג עוד את המבקשים. המשיבים המשיכו בפעולות האלימות כנגד המבקשים על מנת להבריח אותם מהנכס.

למבקשים יגרם נזק בלתי הפיך אם הליכי הפינוי ימומשו בכוח הזרוע. אין מקום לאפשר למשיבים, בעזרת המשטרה, לבצע פינוי במסגרת סעד עצמי.

ניתן על ידי צו במעמד צד אחד והדיון נקבע על ידי במעמד הצדדים.
2. תגובת המשיבים:
בתגובתם לבקשה לצו מניעה טענו המשיבים כי אין כל בסיס לטענת המבקשים על פיה סבם התגורר בנכס, שכן על פי תמצית מרשם האוכלוסין התגורר אותו סב, מר ושדי, בשנת 48' שכונת שיח' מוניס רחוב 5 בית 2 ולא בכתובת נשוא הבקשה.

אין למבקשים כל זכויות במקרקעין ברחוב שבט לוי 17.
עובדה זו עולה, לטענתם, גם מהחלטת כב' השופטת חיות במסגרת המרצת פתיחה 11212/99, בה ביקשה עירית ת"א למסור חזקה במקרקעין ממשיבים המתגוררים ברחוב שבט לוי 17. בין אותם משיבים נמנו המשיבים בבקשה שבפני
י. המבקשים ביקשו להצטרף כנתבעים באותה המרצת פתיחה בטענה כי הם מחזיקים ומתגוררים שנים רבות בבית ברחוב שבט לוי 17.

בתגובת העירייה לאותה בקשה נאמר כי המבקשים רשומים בכתובת אחרת ולא בתחום שיח' מוניס, גילם של אותם מבקשים מעיד כי התגוררו בעבר עם הוריהם ועזבו את המתחם וכי חסר פירוט על אופן הזיקה לנכסים באותו מתחם.
לנוכח אותה תגובה נדחתה הבקשה לצירופם של המבקשים כנתבעים בתביעת העירייה.
לנוכח החלטה זו, טענו המשיבים בבקשה שבפני
י כי אין כל בסיס לטענת המבקשים בדבר זכויות בנכס.
עוד נטען כי אין לקבל את טענת המבקשים על פיה השכירו את הנכס למבקש 4.

בתצהיר המשיבה נאמר כי במשך כל שנות חייה לא גרו המבקשים או סבם בנכס נשוא הבקשה, פרט לפרק זמן של כשנה כאשר הכניסה את המבקשים לביתה.
המשיבה טענה כי בפבר' 2000 פנה אליה בעלה לשעבר, שהוא אחיו החורג של אבי המבקשים, וביקש לאפשר את הכנסת המבקשים לדירה. זאת לאחר שמאז שנת
94', שאז נבנתה הדירה על ידה ועל ידי בעלה לשעבר, השכירה המשיבה את הדירה לאנשים שונים.
המבקשים החלו להעלות טענות שונות באשר לזכותם בדירה, ובחודש מרץ 2001 עזבו אותה וחזרו להתגורר במקום הסמוך לדירה ברחוב צ'לנוב בת"א בה גרו במשך 7 שנים בין השנים 94' לשנת 2000.
מאז שעזבו המבקשים את הדירה מתגורר בה בנה החייל שהוא המשיב מס' 3.

בתאריך 14.1.02 חדר, לטענתה, המבקש 4 לדירה דרך פירצה בגדר המקיפה את ביתה. באותו יום פנתה למשטרה ודרשה להוציא את מסיג הגבול. לאחר שלא הצליחה לפנות אותו הגישה תלונה למשטרה ולאחר שלושה שבועות הודיעו לה על החלטת היועצת המשפטית של המשטרה לפנות את המבקשים.

מר שלג שמואל, המשיב 2, חזר בתצהירו על האמור בתצהירה של המשיבה.

לתגובה צורף גם תצהירו של המשיב 3, מר שלג חן, שהוא בנה החייל של המשיבה. בתצהיר נאמר כי הוא מתגורר בנכס אשר נבנה על ידי הוריו בשנת 94' וכי במשך כל שנות חייו לא גרו המבקשים בדירה מלבד במשך שנה אחת.

בסמוך לדיון הוגש תצהיר תגובה של המבקש 4 בו נאמר כי אין כל אמת בטענת המשיבים על פיה פלש לנכס בינואר 2002. לדבריו, פנה אליו המבקש 1 בסוף פבר' 2001 והציע לו לשכור למשך שנה את הדירה.
הוא מתגורר בדירה בנפרד מאישתו וילדיו ומשלם עבורה 300 דולר לחודש.

עוד טען המבקש 4 כי ביוני 2001 לאחר כשלושה חודשי שכירות שילם למר שלג נמרוד, בעלה לשעבר של המשיבה, סך של 2,000 ₪ במזומן עבור חוב חשמל, וזאת גם בגין חוב קודם של המבקש 1 אשר קוזז מדמי השכירות.
עוד טען כי המשיבה ראתה אותו מספר פעמים בדירה.
המבקש 4 טען כי אין כל אמת בטענתו של המשיב 3 על פיה הוא מגיע פעמיים או שלוש לדירה במהלך שירותו הצבאי וישן בה.
3. גירסאות הצדדים בחקירה הנגדית:
במסגרת חקירתו הנגדית חזר וטען המבקש 1 כי סבו הגיע למתחם בשנת 48' וגר ברחוב 5 בית 2.
לדבריו, גר סבו במקום כ- 20 שנה ואז עברה אימו לגור שם ולאחר מכן התגורר שם כל אחת משמונת ילדיו של הסב בשלב מסוים בחייו.

הדירה היתה לדבריו כל הזמן במקום, אולם הדודים שלו שיפצו אותה.
הוא עצמו התחיל לגור בדירה בשנת 95' כאשר היה גרוש, אולם איננו זוכר מי גר שם לפניו. לדבריו , הבית היה ריק אבל מישהו מהמשפחה שלו היה שם לפני כן.
לאחר שהתגורר בנכס נישא שוב וחזר להתגורר ברחוב צ'לנוב. לאחר ששיפץ את הדירה חזר והתגורר בה מסוף שנת 99' עד מרץ 2001. הוא השכיר את הדירה למבקש 4 ביום 4.3.01.

המבקש לא שילם ארנונה בגין המבנה במשך כל השנים, אולם הוא שילם למשיבה, הגב' שלג, חשבון חשמל וחשבון טלפון.
לדבריו, עזב את המקום שכן המשיבים הציקו לו, עשו לו הפסקות חשמל ושמו כלבים.
המבקש נחקר גם על ידי ב"כ המשטרה ובעדותו במסגרת חקירה נגדית זו, העיד כי הוא שיפץ את הדירה במשך שנתיים בין השנים 97' לשנת 99'.
המבקש הסביר כי ברחוב שבט לוי 17 יש כ- 6 דירות והוא סימן את הדירה נשוא התביעה על גבי התשריט.

המבקש 4 העיד כי הוא גר בדירה בשכירות מאז מרץ 2001 שכן יש לו בעיות נישואין ולעתים הוא מבקר את משפחתו ברמלה, אם כי הוא גר יותר בדירה. הוא ישן לדבריו כ- 3-4 פעמים בדירה.
המבקש 4 חזר והעיד כי הוא שילם למר נמרוד שלג את חוב החשמל של המבקש 1 בסך 2,000 ₪. פעם אחרונה שילם חשמל לפני כחודשיים ולאחר שהמשיבים ניתקו לו את החשמל, הוא סידר חשמל זמני.
המבקש 4 העיד כי בדירה ישנו מקרר ותנור, מחשב ובגדים אשר שייכים
למבקשים 1-3.
בסופו של דבר העיד המבקש 4 כי הוא גר בדירה כשנה.

המשיב 2, מר שמואל שלג
, שהוא בנה של המשיבה 1, אישר כי המשיבים הגישו תלונה במשטרה על כך שפרצו לביתם. לטענתו, לא התגוררו במקום המבקשים1-2 או המבקש 4 אלא מי שגר שם זה אחיו החייל, אשר מגיע פעם או פעמיים בשבוע לישון בדירה.
אותו אח משרת בצריפין במשטרה הצבאית ולפעמים הוא ישן בביתם של המשיבים ולפעמים הוא מסתכסך עם אמא שלו ורוצה קצת שקט.

המשיב 2 אישר כי ניתנה למבקשים 1-3 רשות לגור בדירה, שכן המבקש 1 הוא קרוב משפחה של אביו, מר נמרוד שלג. לא נעשה הסכם שכירות וגם לא נעשה הסכם שכירות בע"פ. המבקשים פשוט התגוררו במקום.
לא היה למשיב 2 הסבר מדוע טען במשטרה כי הדירה הושכרה למבקשים.
המשיבה נשאלה במהלך החקירה הנגדית אם חתמה על הסכם בו נאמר כי היא מתחייבת להעביר למבקשים סכום של 70,000$ בתנאי שדירתם תוכר לצורך פיצוי בהסכם פינוי עם עירית ת"א. הגב' שלג טענה כי הכל היה להיפך והמבקש 1 הוא זה שהיה בא ועושה לה תצהירים ואמר כי אם הוא יצא הוא יתן לה כסף. כל זה היה בשנת 99' למרות שלטענתה הוא לא גר בדירה בשנת 99', "הוא סתם היה בא אלי לשיחות".
לדבריה, גם לא חתמה על שום מסמך עם המבקש.
לאחר הכחשה זו הוצג בפני
הגב' שלג מש/3, שהוא הסכם ממנו עולה בבירור כי המשיבה אכן התחייבה בהסכם עם המבקשים עוד במרץ 2000 לתשלום סכום של 70,000 דולר במקרה של פינוי. באותו הסכם נאמר במפורש כי המבקשים הם ברי רשות ברחוב שבט לוי 17 וכי הם מתגוררים במתחם בהרשאת המשיבה.

גם לאחר שהוצג בפני
ה המסמך, עליו מצויה לכאורה חתימתה, הכחישה המשיבה כי חתמה עליו. לאחר שעיינה במסמך פעם נוספת אישרה את חתימתה.

מר נמרוד שלג לא התייצב להיחקר בבימ"ש.

4. האם הראו המבקשים זכות לכאורה לקבלת הסעד:
יש לציין כי הן במסגרת התביעה העיקרית והן במסגרת הבקשה לצו מניעה, התבקש צו מניעה בלבד אשר יורה למשיבים שלא להפריע לחזקת המבקשים.

למעשה, הבקשה הינה שלא לאפשר למשיבים לפעול במסגרת של סעד עצמי על פי הוראות סעיף 18 לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1989.
סעיף זה קובע כי המחזיק במקרקעין כדין רשאי להשתמש בכוח במידה סבירה כדי למנוע השגת גבול או שלילת שליטתו בהם שלא כדין.
ס"ק ב' קובע כי אם תפס אדם מקרקעין שלא כדין, רשאי המחזיק בהם כדין, תוך 30 יום מיום התפיסה, להשתמש בכוח במידה סבירה כדי להוציאו מהם.

המשיבים התלוננו, כאמור, על פלישתו של המבקש 4 בינואר 2002 וביקשו להפעיל כנגדו סעד עצמי בגין פלישה טרייה.

יש לכן להגדיר את השאלה שבמחלוקת ואת הסעד המתבקש.

אין בתביעת המבקשים או בבקשה לצו מניעה פנייה כלשהי לבימ"ש כדי שיקבע את זכותם במקרקעין.
מתוך עדותו של המבקש 1 עולה כי המבקשים 1-3 עזבו אכן את הדירה עוד במרץ 2001.

אין לכן לסעד המתבקש במסגרת התביעה או בבקשה לצו המניעה הזמני רלוונטיות כלפי המבקשים 1-3, אלא ככל שהדבר נוגע לפינוי חפציהם של מבקשים אלה המצויים בדירה. משאין המבקשים 1-3 מתגוררים עוד בדירה הרי שאין כל צורך לבקש צו מניעה אשר יורה למשיבים שלא לפנות אותם בסעד עצמי בגין פלישה טרייה.

צו המניעה רלוונטי כלפי המבקש 4 אם תוכח לכאורה טענתו כי אין הוא בגדר פולש טרי.

מתוך חומר הראיות עולה כי בין הצדדים קיים סכסוך רב שנים באשר לדירה נשוא התביעה והבקשה.

אין לקבל את טענתם של המשיבים כי התירו למבקשים להתגורר בדירה בלחצו של מר נמרוד שלג רק במשך שנה אחת בין מרץ 2000 למרץ 2001.
מתוך מש/3 עולה כי כבר במרץ 2000 הכירה המשיבה בזכויות כלשהן של המבקשים בדירה ואף הבטיחה לשלם להם 70,000 דולר.
אילו נכונה היתה טענת המשיבים כי נתנו למבקשים רק באותו חודש היתר להתגורר בדירה, בוודאי שלא היה מקום להציע תשלום בסדר גודל כזה עבור זכויות כלשהן.
מתוך עדותה של הגב' שלג עולה כי היו מגעים בין הצדדים בעניין זה עוד בשנת 99'.
עדותה כי בשנת 99' לא גרו המבקשים במקום וכי המבקש בא אליה לשיחות בלבד - איננה אמינה עלי לחלוטין.
אני מעדיפה בעניין זה את עדותו של המבקש 1 על פיה התגורר במקום עוד בשנת 99' לאחר שקודם לכן גר במקום אחר.
מקובלת עלי לחלוטין גם עדותו של המבקש 4, על פיה הוא מתגורר בדירה בהסכם שכירות עם המבקש 1 כבר ממרץ 2001 לאחר שהמבקשים 1-3 עזבו את המקום.

האמנתי לעדותו של המבקש 4 על פיה שילם למר נמרוד שלג סך של 2,000 ₪ בגין חוב חשמל קודם של המבקש 1 עוד ביוני 2001. יש לציין כי מר שלג נמרוד עצמו, אשר נתן תצהיר בתמיכה לתגובת המשיבים, לא התייצב לחקירה בבימ"ש.

אני מאמינה למבקש 4 כי הוא עושה שימוש בדירה במשך תקופה של למעלה משנה, למרות שישנם בדירה חפצים של המבקשים 1-3 וכי סידר חשמל זמני לאחר שהמשיבים נתקו לו את החשמל. המבקש 4 הסביר כי הוא מצוי בסכסוך עם אישתו אשר גרה ברמלה ולכן הוא עושה שימוש בדירה גם בנסיבות אלה.

אינני מקבלת את עדותם של המשיבים 1-2 על פיהם מתגורר בדירה הבן החייל מאז מרץ 2001, שכן עדות זו איננה סבירה בעליל.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, כי תלונתם של המשיבים במשטרה על פיה פרצו מי מהמבקשים לדירה בינואר 2002, היתה תלונה שקרית לחלוטין.

יש לכן להניח כי תלונה זו הוגשה במטרה לעשות דין עצמי לאור העלאת טענות בדבר זכויות בדירה על ידי המבקשים.

5. סיכום:
התוצאה היא כי אין להתייחס למגוריו של המבקש 4 בדירה כאל פלישה טרייה. המשיבים אינם רשאים לכן לעשות שימוש בסעד עצמי על פי הוראות סעיף 18 לחוק המקרקעין.

אין המשיבים רשאים גם לפנות באופן חד צדדי את חפצי המבקשים 1-3 מתוך הדירה, שכן הוכח באופן ברור כי המבקשים 1-3 שהו בדירה לפחות משנת 99' עד מרץ 2002.

אין בכל האמור לעיל כדי להכריע בדרך כלשהי בזכויות היחסיות של מי מהצדדים בנכס נשוא התביעה והבקשה.

עם זאת, אין לאפשר למשיבים להתמודד עם טענות המבקשים 1-3 בדבר זכויות כלשהן בדירה בדרך של סעד עצמי ויש צורך לקיים דיון משפטי על מנת להכריע בטענות הצדדים.

ניתן צו מניעה כמבוקש.

יש להבהיר כי אין במתן צו המניעה המבוקש כדי להצהיר בדרך כלשהי על זכותם של המבקשים 1-3 לחזור ולהתגורר בדירה.
משמעות צו המניעה היא כי המשיבים מנועים מלפנות את חפצי המבקשים 1-3 בדרך של פינוי חד צדדי, או לפעול כלפי המבקש 4 כמי שביצע פלישה טרייה.

המשיבים ישלמו את הוצאות הבקשה בסך 4,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום כ"ג באדר, תשס"ב (7 במרץ 2002) במעמד הצדדים.

דניה קרת - מאיר
, שופטת סגן נשיא








א בית משפט שלום 158062/02 יזהר אושמי ,רחל אושמי ,רוני אושמי ,אבישי עמר נ' יהודית שלג ,שמואל שלג ,חן שלג ,משטרת ישראל (פורסם ב-ֽ 07/03/2002)