פסקי דין על כהן מירן | פסקי דין על כהן גאולה | פסקי דין על כהן מרדכי | פסקי דין על ענתבי רפאל | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח |

11751/03 א     28/02/2007




א 11751/03 כהן מירן, כהן גאולה, כהן מרדכי נ' ענתבי רפאל, מנורה חברה לביטוח בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט



בבית משפט השלום בירושלים
א
011751/03

בפני
:
כב' השופטת עירית כהן
תאריך:
28/02/2007



בעניין
:
1 . כהן מירן

2 . כהן גאולה
3 . כהן מרדכי


ע"י ב"כ עו"ד
שרביט אשר

התובעים


נ
ג
ד


1. ענתבי רפאל

2. מנורה חברה לביטוח בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
לוי עוזי

הנתבעים



פסק דין
1.
התובעת 1, ילידת 22.10.87, נפצעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 17.4.95. התובעים 2 ו- 3 הם הוריה.
2.
בין הצדדים אין מחלוקת בשאלת החבות, אלא רק בשאלת גובה הפיצוי המגיע לתובעים בגין הנזקים שנגרמו להם בתאונה.
3.
מטעם התובעת העידו אמה, אביה והיא עצמה. הנתבעים לא הביאו עדים.
4.
בתאונה נגרמו לתובעת שבר בעצם הירך השמאלית ושבר בעצם הבריח הימנית.
ממקום התאונה היא נלקחה לבית החולים הדסה הר הצופים שם נותחה והשבר בעצם הירך קובע במקבע חיצוני.
התובעת אושפזה שנית ביום 15.7.95 עקב זיהום במסמרים של המקבע, המקבע הוצא בהרדמה כללית. מעמד השבר תוקן ונקבע בגבס ספיקה ארוך.

חוות הדעת הרפואיות
5.
שני מומחים מונו מטעם ביהמ"ש לבדיקת התובעת ומתן חוות דעת בעניינה, פרופ' פורת, מומחה בתחום האורטופדיה וד"ר שטרנברג, מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית.
6.
בחוות דעת מיום 6.9.04 קבע פרופ' פורת כי לתובעת נותרה נכות תפקודית ונכות אסתטית. הנכות התפקודית נובעת מהפרש באורך הגפיים וכן מעקמת בגב עם עקומה כפולה. הנכות האסתטית נובעת מהצלקות המכוערות הדבוקות גם לעומק. בגין הנכות התפקודית העניק פרופ' פורת לתובעת נכות בגובה 5%. את הנכות האסתטית הוא העריך ב- 10% נכות. בחוות הדעת כותב פרופ' פורת כי:

"אחת הסיבות לעקמת בילדים היא אי השוויון באורך הגפיים. במקרה של מירן – בהחלט יתכן והעקמת הקיימת היום, היא מישנית להפרש זה. עקמת המישנית להפרש באורך הגפיים, ניתנת לתיקון בשנים הראשונות, ע"י השוואת אורך הרגליים. מאוחר יותר העקמת מאבדת את גמישותה והופכת לקבועה. למירן כיום יש נכות תפקודית ונכות אסטטית. הנכות התפקודית נובעת מהפרש באורך הגפיים וכן מעקמת עם עקומה כפולה. הנכות האסטטית נובעת מהצלקות המכוערות הדבוקות גם לעומק."
פרופ' פורת מדגיש כי:
"לו למירן לא היתה עקמת היא לא היתה מקבלת נכות בגין הקיצור, ההפרש באורך הגפיים."
7.
לטענת הנתבעים טעה פרופ' פורת כאשר קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 5%. לטענתם, עפ"י סעיף 47(5)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז –1956 יש להעניק נכות רק כאשר הקיצור עולה על 2 ס"מ והתובעת אינה עונה על קריטריון זה. הנתבעים ערים לכך שהמומחה קבע את הנכות גם בגין העקמת ולכן הם מוסיפים כי לפי חוות הדעת נראה שקיים ספק ביחס לקשר הסיבתי בין העקמת לתאונה וכי עקמת כשלעצמה איננה מזכה בנכות.
8.
חוות דעת המומחה ברורה. המומחה היה ער לכך שהקיצור אינו משמעותי ואת הנכות הוא העניק בגין הקיצור והעקמת גם יחד. המומחה לא נשאל שאלות הבהרה ולא נחקר על חוות דעתו ואין כל מסמך אשר מעורר ספק ביחס לקביעות שקבע.
9.
בהסתמך על חוות הדעת של פרופ' פורת אני קובעת, אפוא, כי לתובעת נכות צמיתה בתחום האורטופדי בגובה 5%.
10.
בחוות דעת מיום 28.4.05, קבע ד"ר שטרנברג כי לתובעת נכות בגובה 10% בגין הצלקות. בחוות דעתו הוא כתב כי הצלקות עברו הליך ריפוי לא תקין, אשר בא לידי ביטוי בתופעות פיגמנטריות ופגם ניכר בקונטור באזור לטרלי של ירך שמאל.
ד"ר שטרנברג הוסיף כי במידת הצורך והעניין ניתן לנסות ולשפר את מצב הצלקות על ידי שחזור כירורגי אשר עלותו במסגרת שר"פ כ- 3,000 דולר ארה"ב והוא כרוך באיבוד כושר עבודה לתקופה של כשלושה שבועות.

גובה הנזק
כאב וסבל
11.
אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל על בסיס 14.5% נכות ו- 14 ימי אשפוז בצירוף ריבית מיום התאונה.
עזרה וסיעוד
12.
התובעת והוריה העידו על העזרה לה נזקקה התובעת לאחר התאונה.
מהעדויות עולה כי בתקופה הראשונה, אשר נמשכה שלושה שבועות, נזקקה התובעת לעזרה טיפולית וסיעודית משך 24 שעות ביממה (סעיף 4(ב) לתצהיר אם וסעיף 5 לתצהיר האב). לאחר מכן היא חזרה לבית הספר, כאשר היא עושה שימוש לצורך ניידות בהליכון. בתקופה זו נזקקה לעזרת ההורים בעיקר לצורך הסעות לבית הספר וחזרה (סעיף 4(ב) לתצהיר האם).

ביום 15.7.95 אושפזה התובעת שוב, וכאשר שוחררה, היה חלק גופה התחתון מתחת לחזה נתון בגבס. במצב זה הייתה התובעת עד ליום 29.8.95, דהיינו כששה שבועות. גם בתקופה זו נזקקה התובעת לעזרה יום יומית של הוריה.
ההורים אף סייעו לתובעת בהשלמת חומר הלימודים (סעיף 8 לתצהיר האם).
13.
האם העידה כי לצורך העזרה והסיעוד בתובעת נעדרה 45 יום מעבודתה (סעיף 5(ב) לתצהיר). לתצהיר צורף אישור של המעביד על ימי החופשה שלקחה (נספח ז' לתצהיר).
מתלושי השכר שהוגשו עולה כי שכרה של האם בחודש אפריל 1995 היה 8,908 ₪
(ברוטו). השכר נטו, לאחר ניכוי מס הכנסה בסך 448 ₪, היה 8,460 ₪.
אמה של התובעת העידה, אמנם, כי היא אינה זכאית לפדיון ימי חופשה (עמוד 6לפרוטוקול) אולם בניצול ימי החופשה, לצורך הסיעוד, הפסידה האם את אותם ימי החופשה. הפסד זה משקף את ההוצאה אשר נגרמה לתובעת ומשפחתה בגין הסיעוד.
בגין ניצול ימי החופשה לצורך הטיפול בתובעת, אני פוסקת לתובעת 2 פיצוי בסך 18,129 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה מיום 1.5.95 וריבית מיום 1.7.95.
14.
האב העיד כי לצורך הסיעוד בתובעת לקח 34 ימי חופש (סעיף 7(ב) לתצהיר עדותו הראשית). עדותו נתמכת בנספח ג' לתצהירו.
מהנתונים המצטברים של תלוש השכר של האב לחודש אפריל 1995 עולה כי שכרו החודשי הממוצע של האב באותה תקופה היה 13,060 ₪ ברוטו. השכר נטו (לאחר ניכוי מה"כ בשיעור של 25%) היה 9,795 ₪.
בגין ניצול ימי החופשה, לצורך טיפול בתובעת 1, אני פוסקת לתובע 3 פיצוי בסך 15,138 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה מיום 1.5.95 וריבית מיום 1.7.95.
הוצאות
15.
לתובעת והוריה נגרמו הוצאות נסיעה כאשר הסיעו את התובעת ממעלה אדומים, שם הם מתגוררים, אל בית החולים ולטיפולים. אמה של התובעת העריכה את העלות של כל נסיעה בסכום של 117 ₪ (סעיף 9 לתצהירה). התובעים העידו על הוצאות נלוות נוספות בהן נשאו בעקבות התאונה.
בגין הוצאות נסיעה והוצאות נלוות, אני פוסקת לתובעים פיצוי בסך של 15,000 ₪. הסכום נכון ליום פסק הדין ואין להוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית.
16.
התובעת והוריה העידו כי עקב הקיצור ברגלה, זקוקה התובעת להגבהה לנעל או למדרסים. הצורך במדרסים או בהגבהה לא עולה מחוות דעת המומחה. המומחה לא נשאל על כך ולכן גם לא התייחס לצורך זה. מהעדויות אף עולה כי התובעת אינה עושה שימוש בהגבהה. לאור זאת לא ייפסק פיצוי בגין הגבהת הנעלים.
ניתוח
17.
מחוות הדעת של ד"ר שטרנברג עולה כי עלות ניתוח מתקן הוא 3,000 דולר. עוד לפי חוות הדעת, אם תעבור התובעת את הניתוח, הדבר יהיה כרוך באיבוד כושר העבודה לתקופה של כשלושה שבועות.
18.
לטענת התובעת לא ניתן לבצע את הניתוח בסכום שקבע המומחה והסכום הנדרש בפועל הוא גבוה יותר. הנתבעים מציעים לתת התחייבות לניתוח בסכום אשר קבע ד"ר שטרנברג, לתקופה של שלוש שנים.
19.
טענת התובעת לפיה עלות הניתוח גבוהה יותר מזו שקבע ד"ר שטרנברג לא הוכחה. לאור הצעת הנתבעים לתת לתובעת התחייבות לניתוח, אני מאפשרת לנתבעים לבחור באחת משתי אפשרויות: מתן התחייבות לניתוח (ללא הגבלת סכום) וללא הגבלת זמן או פיצוי בגובה ערכם בשקלים של 3,000 דולר, נכון להיום.
הנתבעים יודיעו לב"כ התובעת יחד עם תשלום הסכום שנפסק באיזה משתי האפשרויות בחרו.
20.
בגין תקופת אי הכושר הכרוכה בביצוע הניתוח אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 5,000 ₪.
הפסד השתכרות
21.
בעת התאונה הייתה התובעת בת שבע וחצי והיא בת 19 וחצי כיום.
התובעת העידה כי היא מתהלכת בצליעה וגם הצלקת מפריעה לה (עמוד 2 לפרוטוקול). בעקבות הפגיעה ברגל הורד הפרופיל הצבאי שלה (שם).

כאשר נשאלה התובעת מדוע היא סבורה שתהיה לה בעיה תעסוקתית היא השיבה:
"גם בצבא הייתי מוגבלת. יש תפקידים שלא יכולתי להגיע אליהם, בגלל הצליעה וכאבי הגב"

(עמוד 3 לפרוטוקול).
עדותה של התובעת הייתה אמינה.
22.
פרופ' פורת הבחין, בחוות דעתו, בין הנכות האורטופדית - התפקודית, ובין הנכות הפלסטית שהיא אסתטית בלבד. מחוות הדעת עולה כי הנכות האורטופדית שהוא קבע הנה תפקודית.
23.
כפי שנפסק בע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח', פ"ד נב(3) 792:

"..בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התיפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התיפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התיפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ואחוז הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את אחוז נכותו התיפקודית..."
24.
לאור אופיה של הנכות שנקבעה, לאור השלכות הנכות על תפקוד התובעת ועל עיסוקיה בצבא ולאור האמור בחוות דעתו של פרופ' פורת נראה כי הנכות הרפואית משקפת במקרה הנדון גם את הנכות התפקודית.
25.
כפי שנפסק לא אחת, בחישוב הפסד ההשתכרות של קטינים יש לקחת בחשבון שכר בגובה השכר הממוצע במשק.
26.
השכר הממוצע במשק, ברוטו, נכון להיום הנו 7,599 ₪. השכר נטו הנו: 6,873 ₪.
27.
תחשיב אקטוארי המבוסס על השכר הממוצע במשק, נכות בגובה 5% עד הגיע התובעת לגיל 67 (מקדם היוון: 302.1707) מגיע ל- 103,841 ₪.
אני פוסקת לתובעת פיצוי בסכום זה בגין הפסד השתכרות בעתיד.
28.
אין מקום לפיצוי נוסף בגין תנאים סוציאליים והפסד פנסיה. בעניין הפסד הפנסיה אעיר כי אם היה נפסק פיצוי, צריך היה לנכות מהפיצוי את ההפרשות שהייתה מפרישה התובעת מדי חודש לקרן הפנסיה, ולאור גילה של התובעת היו הסכומים מתקזזים.
29.
בסיכומיו טוען ב"כ התובעת כי לאור נתוני המשק היום יש לבחון האם עדיין יש מקום לחזקה לפיה בסיס ההיוון במשק הוא 3%. לטענתו, בסיס היוון זה נקבע לפני עשרות שנים, בעת שניתן היה להשיג תשואה בטוחה של 3% בהשקעה באג"ח ממשלתיות ואילו כיום אין השקעה אפשרית כזאת ובסיס הריבית הבטוח אינו עולה על 1.5%.
הטענה בדבר בסיס ההיוון נדונה ונדחתה בע"א 2099/94 ציון חיימס נ' אילון
חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נא(1) 529). בסיס ההיוון הוא עניין עובדתי אותו יש להוכיח (ע"א 467/77 יעקב הורוביץ נ' רשות הנמלים בישראל פ"ד לג(2) 256).

בהיעדר תשתית ראייתית אשר תתמוך בטענת התובעים בעניין בסיס ההיוון, אין מקום לקבלה.
תשלומים תכופים
30.
לתובעת שולמו שני תשלומים תכופים אותם יש לנכות מהפיצוי שנפסק:
א.
סכום של 3,000 ₪ שולם ביום 13.8.95.
ב.
סכום של 2,000 ₪ שולם ביום 15.1.96.
סיכום
31.
לפיצוי שנפסק יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ.
32.
מסכום הפיצוי, לאחר הוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום בו שולמו ועד היום.
33.
בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעים את הוצאות המשפט בהן נשאו וכן את אגרת המשפט ששילמו עם פתיחת ההליך, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ביום.

34.
את סכום פסק הדין על הנתבעים לשלם לתובעת תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום י' באדר, תשס"ז (28 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים.

עירית כהן
, שופטת








א בית משפט שלום 11751/03 כהן מירן, כהן גאולה, כהן מרדכי נ' ענתבי רפאל, מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/02/2007)