פסקי דין על דוד מנע | פסקי דין על בנק לפיתוח התעשיה בישראל

206271/02 א     30/05/2005




א 206271/02 דוד מנע נ' בנק לפיתוח התעשיה בישראל




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
206271/02

בש"א 174312/03
בפני
:
כב' השופטת חנה ינון
תאריך:
30/05/2005




המבקש
עו"ד דוד מנע
ע"י ב"כ עו"ד יובל עציוני
בעניין:










נ
ג
ד



בנק לפיתוח התעשיה בישראל

המשיב
ע"י ב"כ עו"ד


ישעיהו ספיבק




החלטה
1.
זוהי בקשה למחיקת כותרת
ולחילופין, למתן רשות להתגונן כנגד תובענה בסך של 1,896,794.17 ₪ שהוגשה בסדר דין מקוצר.

רקע עובדתי

2.
המשיב הינו מוסד בנקאי העוסק בענף הבנקאות.

3.
ביום 15.3.2001
פתח המבקש אצל הבנק-המשיב חשבון דביטורי מס' 222719 ואף חתם על הסכם לתנאי עסק כלליים.


(להלן: "החשבון"; "ההסכם").

4.
המבקש לווה מאת הבנק – המשיב סך של 400,000 דולר לצורך מימון רכישת מניות "חייל אחזקות (1965) בע"מ" ומניות אלו שועבדו לבנק – המשיב כבטחון והמבקש חתם על התחייבות לפיה אם יופחת ערך השוק של מניות אלה בשיעור של 20% מערך הקניה, אזי זכאי יהיה הבנק להעמיד את ההלוואה
לפרעון מיידי.

(להלן: "החברה"; "ההלוואה").

5.
החברה הינה חלק מקבוצת חברות הידועה בשם "קבוצת פלד גבעוני", חברות אלה התמוטטו כאשר הן מותירות אחריהן חובות במאות מיליוני ₪, בעקבות כך, הוקפאו ההליכים נגד החברה ומונה לה כונס נכסים וכן הופסק המסחר במניות החברה.

(להלן: "הקבוצה").



הבקשה למחיקת כותרת


טענות הצדדים


טענות המבקש

6.
המבקש טוען כי יש למחוק את הכותרת ב"סדר דין מקוצר" מכיוון שהבנק פעל בחוסר תום לב ותוך נסיון להטעות את בית המשפט כאשר צירף עמוד מהסכם אחר ושונה להסכם ההתחייבות. כמו כן, להסכם הכללי צורפו עמודים שאינם שייכים לו ושכלל לא נחתמו על-ידי המבקש. לפיכך, כיוון שהמבקש אינו חתום עליהם אינם מהווים ראשית "ראיה בכתב", כנדרש על-פי ההלכה בענין זה.

7.
כמו כן, המסמך שצורף כנספח ב' לכתב התביעה "הסכם לתנאי עסק כלליים" הינו מסמך כללי ביותר שנחתם עם פתיחת החשבון ולכן אינו מהווה ראשית "ראיה בכתב"
לענין מתן ההלוואה למבקש.

8.
בנוסף, לטענתו החתימה המופיעה על המסמך שכותרתו "כתב בקשה לקבלת הלוואה" אינה חתימתו וככל הנראה זוייפה על-ידי הבנק.

9.
הבנק-המשיב טוען כי במהלך חקירתו של המבקש הוגש לו המסמך הנדון ולתשובתו אכן
הבנק לא שזר עמודים שאינם שייכים למסמך דנן.

10.
לעניין טענת הזיוף, טוען הבנק-המשיב כי טענה זו הינה טענת הגנה ולא טענה למחיקת הכותרת.

דיון

דין
התובענה להידון בסדר דין מקוצר

11.
תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984

עניינה בתביעות שניתן להגישן בסדר דין מקוצר.

(להלן: "התקנות")

12. להלן לשון התקנה:


"202. תביעות לפי סדר דין מקוצר

ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:


(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות -

(א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב;"

על פי תקנה 202 (1)(א), שלושה הם התנאים המצטברים הדרושים לשם הגשת התביעה בסדר דין מקוצר:

א.
סכום כסף קצוב.
ב.
קיומם של חוזה או התחייבות.
ג.
ראיה שבכתב.


לפיכך, השאלה היא האם אכן ישנה ראשית ראיה בכתב לענין התובענה.

13. הלכה פסוקה היא, כי הדרישה לכתב הקבועה בתקנה 202 לתקנות, פירושה הוא כי המסמכים

הדרושים אמורים להיות "ראשית ראיה" בכתב בלבד, ואין הראיה חייבת להיות ראיה

למלוא עילת התביעה.

לענין זה הנני מפנה לע"א 886/89 הילולים (אריזה ושיווק) נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ,
פ"ד מה(3) עמ' 188, 194, שם נאמר כדלקמן:

"הגישה העולה מפסיקה זו בכל הנוגע להיקף המסמכים הדרושים הינה מקילה ומכוח מטרת הדרישה לצירוף המסמך, כמפורט לעיל, עמדת בית משפט זה היא, כי מדובר בדרישה מינימלית".


14.
במקרה שלפנינו, צירף המשיב לכתב התביעה את המסמכים הבאים:

1.
כתב בקשה לפתיחת חשבון.
2.
הסכם לתנאי עסק כלליים.
3.
כתב בקשה לקבלת הלוואה.
4.
כתב התחייבות.

15.
מעיון במכלול המסמכים שהוגשו, הרי שישנה למעלה מראשית ראיה לעניין.

16.
טוען המבקש כי חתימתו על הבקשה לקבלת הלוואה זוייפה, אולם הגרפולוג, מטעמו, מר יונתן נפתלי לא הוזמן לדיון ולחקירה לשם אישוש חוות דעתו ולכן דין טענה זו להידחות.

17.
לענין טענת "שזירת" עמודים שונים למסמכים שונים, ב"כ המשיב הציג למבקש בחקירתו

את המסמכים הרלבנטיים והוכיח כי לא היתה "שזירה " כפי שהציג המבקש.


לענין זה העיד המבקש כדלקמן:

"ש.או.קי. עכשיו, אתה באת והעלית נגד הבנק טענות חמורות מאוד, שהבנק עשה לך מין פאזל בהסכם לתנאי עסק כלליים, שצירף לך כל מיני מסמכים, שלא חתמת עליהם וכו'?
ת. כן.

ש. אני הבאתי לך את ההסכם המקורי שחתמת עליו.

ת. כן?

ש. הסכם לתנאי עסק כלליים. אתה רוצה לבוא לראות יחד איתי?

ת. לא.

ש.אתה יכול לבוא לראות את זה? אני רוצה להראות לך.

ת. הנה המקור.

ש.זה המקור"


(ראה: פרטיכל עמ' 22, שורות 17-24 ; עמ' 23, שורות 1-3)

18.
לאור האמור לעיל, אין בידי לקבל הבקשה למחיקת הכותרת וטענה זו נדחית.


לפיכך, יש מקום לדון בבקשת הרשות להתגונן גופא.

בקשת הרשות להתגונן


טענות הצדדים


19. המבקש טוען כי הבנק
- המשיב סירב להמציא המסמכים הנוגעים לענין התובענה.

כן טוען הוא כי הבנק העמיד את יתרת ההלוואה לפרעון מיידי שלא כדין ובניגוד לסיכומיו עימו. בין היתר, לא התקיים התנאי של ירידה ב – 20% מערכן הנקוב של מניות החברה, כלומר, ערך השוק של מניות החברה לא פחת באף לא אחת מנקודות הזמן שבין יום רכישת המניות ובין יום הפסקת המסחר בהן בבורסה בשיעור של 20% מערך רכישתן.


המבקש טוען כי לא היתה כל חובה על המבקש לשלם תשלומי ריבית רבעוניים בגין ההלוואה, ולחילופין, אי תשלומם אינו מהווה עילה להעמדת ההלוואה לפרעון מיידי, וכן המבקש מעולם לא התחייב
לשאת בתשלום הריביות הרבעוניות בגין ההלוואה.

עצם העובדה שהבנק העמיד את ההלוואה לפרעון מיידי בשל אי תשלום ריבית, בעודו יודע כי הריבית צריכה להיות משולמת על-ידי גורם חיצוני, ולא על-ידי המבקש מעידה על חוסר תם ליבו של המשיב.

עוד טוען המבקש כי לא התקיימו הנסיבות המנויות בסעיף 31ד' להסכם המקנות לבנק

זכות, לכאורה, להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי. הבנק-המשיב לא הביא כל ראיה, ולו לכאורה, כי קיים היה מצב אשר העמיד בספק את יכולתו של המבקש לעמוד בהתחייבויותיו כלפיו, עובדה שהיוותה תנאי להעמדת ההלוואה לפרעון מיידי.

23.
בנוסף, טוען הוא כי הבנק הפר את חובות האמון המוגברות המוטלות עליו כלפי לקוחותיו בכך שהעניק לו אשראי בסכום עתק לרכישת מניות החברה מבלי שקיבל בטחונות ממשיים להבטחת החזר האשראי, למעט שעבוד אותן מניות שנרכשו בכספי ההלוואה לטובתו.

עוד טוען הוא כי הבנק ידע על קשייה הכלכליים של הקבוצה ובכל זאת העניק את ההלוואה נשוא התביעה ולא יידע את המבקש על כך ולא פעל מבעוד מועד למימוש השעבוד שניתן לטובתו על מניות החברה.

כן טוען המבקש כי אין התאמה בין הסכום הנתבע לבין יתרת החובה המופיעה בדפי החשבון שהומצאו למבקש.


בנוסף, טוען הוא כי שיעורי הריבית בהם חוייב הינם גבוהים, מוטעים וחורגים מהמוסכם.


החוזה האחיד עליו חתם המבקש כולל תנאים מקפחים ונוגדים את תקנת הציבור.


הבנק–המשיב טוען כי העביר למבקש את
המסמכים הרלבנטיים
שביקש.


הבנק-המשיב טוען כי המבקש אינו חולק על כך שהופסק או הושעה המסחר במניות החברה מאז התמוטטות הקבוצה.


לטענת הבנק-המשיב נהג הוא על פי תנאי ההסכם ברגע שפרע פרעון מוקדם את ההלוואה.


דיון

לעניין טענתו של המבקש כי לא צורפו מסמכים חשבונאיים, בקשות אשראי ופרוטוקולים של ישיבות הבנק
לכתב התביעה, הרי שראשית, המציא המשיב למבקש את המסמכים הרלבנטיים (ראה: מוצג ת/4).

שנית, התובענה הנידונה עניינה מתן ההלוואה אולם המסמכים אותם דורש המבקש אינם רלבנטיים לעניין דנן.


בנוסף,
בע"א 886/89 הילולים (אריזה ושיווק) נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) עמ' 188, 194, נקבעה ההלכה מהם המסמכים הדרושים לתמיכה בתביעת בנק בסדר דין מקוצר נגד לקוחו כדלקמן:

"דעתי היא כדעתו של השופט ש. לוין: לצורך התקנות 202(1)(א) ו – 203 די בצירוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית, ואין חובה על התובע לצרף את כל ספריו, שיפרטו כיצד חושב הסכום אותו הוא תובע. זהו שלב מקדמי לדיון, שאינו מצריך כניסה לכל פרטי הראיות ובחינה מדוקדקת של התשתית הראייתית המקפת שמצויה בידי התובע להוכחת תביעתו על כל פרטיה. כמובן, עדיף שיצורפו כל המסמכים הדרושים כדי לסייע לנתבע להתגונן הגנה ראויה, אך במידה ואלו לא צורפו, אין מניעה מהנתבע לפנות לתובע ולבקש את מסירת פירוט החשבונות והמסמכים לידיו".


טענת המבקש כי סוכם בינו לבין הבנק כי המקור הבלעדי לפרעון ההלוואה יהיה התמורה שיקבל המבקש בגין מכירת מניות החברה שנרכשו בכספי ההלוואה סותרת את כתב ההתחייבות עליו חתם אשר בו צויין כי התמורה תתקבל ממכירת המניות, ולא סוכם כלל מאין תתקבל התמורה.


33. עוד טוען המבקש כי לא קרא את המסמך עליו חתם היות שהיה כתוב בצפיפות ואורכו

הקשה על קריאתו ולכן לא דקדק בה.


לעניין המשמעות הנודעת לחתימת בעל דין על מסמך קובעת ההלכה בע"א 779/87 נח בליט ואח' נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד מ"ד(3), 304, בעמ' 311, כדלקמן:

"בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא."

כן ראה בע"א 121/70 גלעדי נ' אוריון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כה(1), בעמ' 648, בעמ' 661:

"... אם נשמעת הטענה מפי החותם על מסמך שהוא חתם בלי לקראו תחילה ומבלי לדעת את תוכנו, אם לא ניתנה לו הזדמנות לקראו תחילה, צריך היה להימנע מלחתום, ואם לא קראו מסיבה אחרת או ללא כל סיבה, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד, ורואים אותו כאילו לקח על עצמו מרצון את הסיכון הכרוך בחתימתו על המסמך."

כן, הנני מפנה לע"א 325/88 יוסף טוויל נ' בית מנוחה לזקנים, פ"ד מ"ד(1), 341, בעמ' 348, שם נאמר כדלקמן:

"אין הטענה עומדת גם למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים."

עוד ראה בע"א 2119/94 צפורה לנדאו נ' ברוך וין, פ"ד מט(2), 77, בעמ' 85, כדלקמן:

" אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם, ולא תישמע מפיו הטענה, שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי. מקורה של חזקה זו בכך, שמי שאינו מסוגל לקרוא מסמך, נושא בחובה להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו, על ידי פלוני המהימן עליו, לפני שיחתום עליו; ועל כן הוא זה הנושא בתוצאות אי קיומה של החובה".

לענין הטענה כי לא התקיים התנאי של ירידת ערך המניות המבקש אינו חולק על כך כי הופסק או הושעה המסחר במניות החברה
מאז התמוטטות הקבוצה, מכאן שלא ניתן היה לממש את המניות עקב ההתמוטטות, ולא ניתן היה לבצע במשך תקופה ארוכה כל מסחר מכירה או קניה של המניות וברור שמניותיה של חברה שהתמוטטה אינן שוות הרבה.


טוען עוד המבקש כי לא היה מקום להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי עקב אי תשלום הריבית ולדבריו הוסכם עם הבנק כי הריבית תשולם על-ידי החברה ועל כן לא היה מקום להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי, מכאן אנו רואים כי המבקש מודה כי הריבית אכן לא שולמה, אולם טוען הוא כי החברה צריכה לשלמה ולא הוא, לאמור, זוהי טענה בעל-פה שלא הוסכם עליה בכתב בהסכם ולפיכך היא נדחית.


לטענת המבקש, לא התקיימו הנסיבות המנויות בסעיף 31ד' להסכם המפרט באילו נסיבות יהיה רשאי הבנק-המשיב לפרוע פרעון מוקדם את יתרת החוב.

סעיף 31ד'
להסכם קובע כדלקמן:

"בכל אחד מן המקרים המפורטים להלן (מיד עם קרותם ובכל עת אחר כך) יהיה הבנק רשאי, מדי פעם בפעם, לדרוש מהלקוח את הפרעון המיידי של היתרה הבלתי מסולקת של סכומי החוב (כולה או חלקה –כפי שהבנק ימצא לנכון) בצירוף ריבית מירבית מצטברת, המחושבת עליהם מתאריך המקרה ועד סילוקם המלא בפועל, ועל הלקוח יהיה לשלם סכומים אלה לבנק מיד עם דרישתו הראשונה של הבנק:
...
(ד) אם יתהווה מצב עניינים כלשהו (לרבות עקב נזק שיגרם לרכושו של הלקוח או עסקיו) אשר כתוצאה ממנו תועמד בספק יכולתו של הלקוח לעמוד בהתחייבות כלשהי מהתחייבויותיו כלפי הבנק ו/או אשר כתוצאה ממנו תועמד בספק יכולתו של הלקוח לעמוד בהתחייבות כלשהי מהתחייבויותיו כלפי הבנק ו/או אשר כתוצאה ממנו ערובות הלקוח ו/או ערכן של ערובות אלו ו/או זכויות הבנק בקשר עמן יפגעו או עלולים יהיו להפגע".

על פי הנסיבות שתוארו
לעיל
הופסק המסחר במניות החברה וזו אף לא פירסמה מאזניה, משמע, די בכל אלה כדי להוכיח כי זהו מצב עניינים בו עלולות להיפגע זכויות הבנק.

37.
לעניין הטענה כי הבנק פעל בחוסר תום לב, הפר את חובת האמון והזהירות
ופיתה את המבקש, אין בידי לקבל טענות אלה כיוון שעל פי תקנה 78 לתקנות, טענה להשפעה בחוסר תום לב או להשפעה בלתי הוגנת – היא טענה המזקיקה לפרטים, ועל פיה יש לפרש ולפרט את הפרטים והתאריכים בכתבי הטענות.

לעניין זה הנני מפנה לע"א 543/86 כלל חברה לביטוח נ' דניאל כלפון, פ"ד מב(3) 339, בעמ' 343
שם נאמר:


"מקובלת עלינו מקדמת דנא ההלכה, כי נתבע, המבקש רשות להגן חייב
להיכבד ולהיכנס לפרטי העובדות...
יתרה מזו: "חובה כפולה ומכופלת לפרט טענתו מוטלת על נתבע המתגונן בטענת תרמית או קנוניה". על יסוד טענה סתמית או מעורפלת של הגנה כזאת, לא יקבל רשות להתגונן.
"מי שמאשים את חברו במעשה תרמית, עליו לפרט את העובדות עליהן מתבססת האשמה".

38.
בענייננו, לא עמד המבקש בחובה זו, שכן לא סגי בייחוס פעולות חד צדדיות לבנק בלא לפרטן כדבעי.

39.
המבקש גורס על יסוד חוות דעת המומחה מר דוד עברון כי שעורי הריבית גבוהים, מוטעים וחורגים מן המוסכם. בהצגת חוות דעת זו, אין כדי לקזז ולאיין כל חובו של הבנק בשלמות שכן חוות
הדעת נערכה בעיקר על יסוד דיווח המבקש, כפי שהוצהר באוזני המומחה.

40.
הטענה כי ההסכמים עליהם חתם המבקש מכילים תנאים מקפחים בחוזה אחיד אין בה כל ממש, שכן המדובר בעסקה כלכלית המכילה תנאים חוזיים שנועדו להשיג מטרה לגיטימית.

41.
אשר על כן, ולאור כל הטעמים המצטברים לעיל, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות להתגונן.

42.
המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.





ניתנה בהעדר הצדדים היום: 30.5.2005


המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום.



­­­­­­­­­­­­________________


חנה ינון
, שופטת





התובע
בנק לפיתוח התעשיה בישראל

ע"י ב"כ עו"ד


ישעיהו ספיבק
בעניין:











נ
ג
ד




עו"ד דוד מנע

הנתבע
ע"י ב"כ עו"ד יובל עציוני



פסק-דין


על יסוד כתב התביעה ונספחיו אשר לא נסתרו, ולאחר שבקשה למתן רשות להתגונן אשר הגיש הנתבע נדחתה, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הסך של 1,896,794.17 בתוספת ריבית כנקוב בסעיף 9 לכתב התביעה.


בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לרבות מע"מ בסך של 15,000₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.


ניתן בהעדר הצדדים היום: 30.5.2005


המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.



_____________
חנה ינון
, שופטת







א בית משפט שלום 206271/02 דוד מנע נ' בנק לפיתוח התעשיה בישראל (פורסם ב-ֽ 30/05/2005)