פסקי דין על בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ | פסקי דין על יעקב ויינינגר

200270/02 א     23/05/2005




א 200270/02 בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ נ' יעקב ויינינגר




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
200270/02


בפני
:
כב' השופט צבי כספי
תאריך:
23/05/2005





בעניין:
בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ





תובע

נ
ג
ד


יעקב ויינינגר





נתבע

החלטה

מרבית העובדות הקשורות בפרשת התביעה נשוא החלטה זו אינן שנויות למעשה במחלוקת, למעט הטענה העיקרית (ועוד אחת) כפי שיובהר להלן.
הנתבע נטל מהבנק התובע הלוואה בסך של -.400,000 $ אשר שימשה לצורך רכישת מניות של חברה בורסאית בשם חייל אחזקות (1965) בע"מ (להלן: "ההלוואה", "החברה" ו "המניות" בהתאמה).
הבנק העמיד את ההלוואה לפרעון בנסיבות הקשורות בהתמוטטות החברה ובכך שהמניות אבדו כל ערך, כפי המפורט בכתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר".
לב הגנתו של הנתבע היא שההלוואה ניתנה על ידי הבנק בתנאים של "
non recouse
", לאמור שההלוואה מובטחת על ידי המניות בלבד וכי לא ניתן יהיה לגבות אותה אלא במימוש המניות.
הנתבע מאשר כי אין בידיו כל מסמך המעיד על כך שההלוואה ניתנה בתנאי "
non recourse
" האמור (סוף עמ' 2 לפרוטוקול הדיון).
הקשר שבין הנתבע לבנק נעשה באמצעות אחד, טל יגרמן (להלן: "יגרמן") אשר היה הגורם ששכנע את התובע לרכוש את המניות בהלוואה מהבנק.
אין חולק על כך שהתובע חתם על מסמכי פתיחת החשבון הרלבנטיים; מאידך, אין חולק על כך שהמסמכים הנ"ל לא נחתמו בסניף הבנק וחתימותיו של הנתבע אושרו על ידי עו"ד נעה ברזילי כפי תצהירה של זו וכפי העולה מחקירתה הנגדית; המדובר הוא במסמכים נספחים א' ו ב' לכתב התביעה וכן במוצגים במ/3 ו במ/4.
נראה, ובשלב זה של הדברים אין לכך ראיה סותרת, כי מי שהיה המוציא והמביא ביחסים שבין התובע לבנק היה יגרמן .
בתצהירו טוען הנתבע כי הוא היה מוכן לחתום על מסמכי הבנק, לרבות לעניין קבלת ההלוואה, רק בתנאי שההלוואה תהיה "
non recourse
";
את העובדה שבסיכומו של דבר אין בידיו מסמך המעיד על תנאי ההלוואה האמורה, וכי המסמך שחתום לכאורה על ידי הנתבע (אליו ואל טענות הנתבע לגביו אתייחס בהמשך) אין בו איזכור של התנאי, מייחס הנתבע למערכת יחסיו עם יגרמן, אשר אישר לו כי רק בטעות לא הוצא לו מסמך המעיד על כך שההלוואה היא הלוואת "
non recours
".
בנוסף לטענה הנ"ל, כ"מעגל הגנה" העומד לפניה, נטען על ידי הנתבע כי המסמך נספח ג' לכתב התביעה (נספח ה' לתצהירו) שהוא
"כתב בקשה לקבלת הלוואה" (להלן: "כתב הבקשה") ואשר לפי כתיבו עומד בניגוד לטענותיו של הנתבע, אינו חתום על ידיו למרות חתימתו של הנתבע הנחזית עליו ולמרות חתימתה הנחזית של עו"ד ברזילי כמאשרת של חתימת הנתבע.
עמדה של הנתבע בכל הנוגע לכתב הבקשה נחזית בעיני כ"הגנת בדים", הניתנת לדחייה כבר בשלב זה של הדברים (ע"א 1266/92 יעקב קרן נ. בנק איגוד לישראל בנע"מ ואח' פד"י מו4 עמ' 193; להלן: "פס"ד קרן").
עו"ד ברזילי אישרה כאמור את חתימתו של הנתבע על כתב הבקשה; בתצהירה המנסה לתמוך בעמדתו של הנתבע, נזהרה עו"ד ברזילי מאוד מלומר שאין היא חתומה כמאשרת את חתימת הנתבע על כתב הבקשה.
בדבריה שם: החתימה אינה נחזית להיות חתימתה משתי סיבות: האחת, חותמתה הושמה על חתימתה בצורה הפוכה ואין היא נוהגת לעשות כן; השניה, שמו של התובע כפי שנרשם בכתב יד על גבי טופס כתב הבקשה לא נרשם בכתב ידה.
על פני הדברים מדובר בטענות שניתן לכנותן בלשון זהירה כילדותיות.
האלמנט החשוב ביותר בחתימתה המאשרת את חתימת הנתבע היא עצם החתימה גופה, שנחתמה בכתב ידה, ואין עו"ד ברזילי טוענת שהחתימה שלה עצמה זויפה.
בחקירתה הנגדית (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון ביום 10.2.05) מאשרת עו"ד ברזילי בחוסר רצון שהחתימה עצמה "...נראית כמו החתימה שלי". אם כי יש לה "...כל מיני השערות לגבי מי שיכול לחתום במקומי...".
עו"ד ברזילי לא שיתפה את בית המשפט בהשערותיה הנעלמות; כללו של דבר הוא על כן שעו"ד ברזילי חתמה כמאשרת את חתימתו של הנתבע על כתב הבקשה; החתימה חתימתה, החותמת חותמתה, העובדה שהחותמת הוטבעה בצורה הפוכה אולי אינה מקובלת כרגיל על עו"ד ברזילי כפי תצהירה, מכל מקום אין בכך כל שמץ צל של חשש זיוף או שימוש שלא כדין בחותמת, המצוייה על גבי החתימה של עו"ד ברזילי, בין שהיא חתמה על טביעת החותמת ההפוכה בעת שזו כבר הוטבעה ובין שהיא חתמה את חתימתה ולאחר מכן הוטבעה החותמת בצורה הפוכה; מי כתב את שמו של הנתבע על גבי הטופס היא שאלה לא רלבנטית.
מכאן, שלאורה, ההלוואה שניתנה לנתבע, כפי כתב ההלוואה, לא הייתה מסוג

"
non recourse
".
גם לאחר הסרת הטענה לפיה לא חתם הנתבעת על כתב הבקשה, עדיין אין לקבוע שהגתנו בדבר היות ההלוואה הלוואת "
non recourse
" היא מופרכת.
אכן, במצב הדברים שנוצר, טענתו זו
היא טענה שבע"פ נגד מסמך חתום על ידי הנתבע, אולם בשלב זה של
הדברים אין בית המשפט בוחן את דרכי ההוכחה של הנתבע (ע"א 462/88 גדעון בן צבי נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י מד1 עמ' 127 וראה גם "פס"ד קרן" שלעיל).
נכון הוא שכל המגעים בין הנתבע לבנק נעשו על באמצעות יגרמן, ואם הוטעה הנתבע על ידי מאן דהו, היה זה יגרמן שהטעה את התובע ולא פקידי הבנק; יגרמן גם לא הציג את עצמו כלפי התובע כעובד של הבנק (ראה חקירת הנתבע בעמ' 1 ו 2 לחקירתו הנגדית).
אין בכך כדי לשלול על הסף את האפשרות שהבנק ימצא אחראי למעשיו ומחדליו של יגרמן.
בהנחה שכל דברי הנתבע הם נכונים, ובשלב זה ובהעדר הפרכה יש לראותם כך, ייתכן וניתן לראות את הבנק כמחוייב על ידי מעשיו של יגרמן.
לא מקובל הוא שמגעים בין לקוח ובנק, לרבות קבלת הלוואה בסדר גודל כמו ההלוואה נשוא הדיון, ייעשו שלא באמצעות פקידי הבנק; לא מקובל הוא שחתימות הלקוח לא יעשו בסניפי הבנק ולא יאומתו על ידי פקידי הבנק.
בנסיבות האמורות יכול והוא והבנק יהיה מושתק לטעון כלפי מעשיו של יגרמן שכן הוא הציג אותו כנציגו או כמי שפועל מטעמו ואיפשר לו לפעול כלפי הנתבע תוך שהוא מצייד אותו בטפסים המתאימים (לצרכי הבנק).
יכול הוא ויש לראות את יגרמן כשלוחו של הבנק באופן ממשי, ולא רק בקונסטרוקציה של שלוח נחזה או מכח מצג, וזאת מכך שיש לראות במצגו של הבנק משום יצירת שליחות לפי הסיפא לסעיף 3 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 (ע"א 3264/01 ג'רר בסנינו נ. ציון אליה ואח', פד"י נו6 עמ' 566).
אם אכן פעל יגרמן בשליחות הבנק, במובן האובייקטיבי של השליחות, או בשליחות נחזית, ובהנחה שטענותיו של הנתבע באשר למצגיו של יגרמן נכונות, ובכך גם שונה מצבו לרעה (לעניין שליחות נחזית), הרי שיש לנתבע הגנה ראויה.
הנחות אלו לא נשללו כאמור, ועל כן ניתנת לפיהן רשות להתגונן כלפי התביעה.
בנתון לאמור לעיל יהווה תצהיר הנתבע כתב הגנה.
הוצאות הבקשה תקבעה בתום הדיון בתיק העיקרי.
התיק יקבע לקדם משפט על ידי המנ"ת.

ניתנה היום י"ד באייר, תשס"ה (23 במאי 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


צ. כספי, שופט




200270/02א
120 לילי שוורץ






א בית משפט שלום 200270/02 בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ נ' יעקב ויינינגר (פורסם ב-ֽ 23/05/2005)