פסקי דין על כ.א.ן.גולן 1979 | פסקי דין על אזולאי שארל | פסקי דין על נדב יחיאל ואח' | פסקי דין על בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ

18235/08 בשא     27/02/2009




בשא 18235/08 כ.א.ן.גולן 1979 בע"מ, אזולאי שארל, נדב יחיאל ואח' נ' בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ




בעניין:
1



בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בשא018235/08
בתיק עיקרי: א 1662/08

בפני
:
כבוד הרשם אבי זמיר

תאריך:
27/02/2009





בעניין
:
1 . כ.א.ן.גולן 1979 בע"מ
2 . אזולאי שארל

3 . נדב יחיאל
4 . נדב יוסף



ע"י ב"כ עו"ד
מאיר ומאושר

המבקשים/הנתבעים

נ
ג
ד


בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
תושייה ושווגר

המשיב/התובע

החלטה


הנתבעים מבקשים להורות על ביטול העיקול שהוטל על נכסיהם (זכויות בנכסי מקרקעין, כלי רכב וכספים) ביום
22/6/08 (בש"א 12326/08).

הבקשה להטלת עיקול נתמכה בתצהירה של עו"ד זמירה שחר, מנהלת עסקים אצל התובע.
הבקשה הנוכחית, לביטול עיקול, נתמכה בתצהיריהם של הנתבעים 2 ו-3.
בדיון מיום 9/11/08 נחקר הנתבע 2 נגדית על תצהירו. הנתבע 3 לא נחקר נגדית, בהסכמת הצדדים, מהטעם שתצהירו זהה לתצהיר הנתבע 2.

הנתבעים עתרו באופן מקדמי, למחיקת תגובת התובע לבש"א 18235/08, שהוגשה ביום 2/11/08 (בקשתם בעניין הוגשה במסגרת בש"א 19917/08, וכן הועלתה במסגרת הדיון).
הנתבעים טוענים, כי לתגובת התובע אין יסוד דיוני, מה גם שהתובע מעלה טענות עובדתיות שלא אוזכרו בבקשתו להטלת עיקול.
באופן עקרוני, לתובע אכן אין זכות קנויה להשיב לבקשה לביטול עיקול (בש"א (חיפה) ר.צ. חברה לבנין בע"מ נ' קניזו (11/9/01); בש"א (חיפה) 15951/07 לוי ואח'
נ' ביטון ואח'
(22/11/07)), אך בענייננו, אין לכך משמעות של ממש; ניתן להתייחס לנספחים שצורפו לתגובה, ולא לתוכנה, מטעמי נוחות בלבד, שכן באופן עקרוני, ניתן היה להציג את המסמכים גם במסגרת החקירה הנגדית (עמ' 32 לפרוטוקול).

בתצהירה של עו"ד זמירה שחר, פורטו עיקרי העובדות הרלוונטיות.
הנתבעת 1 ניהלה חשבון בנק אצל התובע, והנתבעים 2-4 ערבו לחובותיה. הסכם לתנאי עסק וכתבי ערבות, ללא הגבלת סכום, נחתמו ביום 1/9/94. על פי הנטען, הנתבעת 1 לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובע, שלטענתו, הסתכמו בסך 16,915,456 ₪ , ולכן נחתם בין התובע לנתבעת 1 הסדר חוב, במסגרתו אישרה הנתבעת 1 את חובה לתובע, הצהירה כי אין ולא יהיו לה טענות כלשהן כלפי סכום החוב והתחייבה לשלמו בהתאם לשיעורים ולמועדים המוסכמים.
לאחר מכן, ביום 7/12/05, תוקן ההסדר באופן שהתובע איפשר לנתבעת 1 ולערבים פריסה מחודשת של התשלום האחרון על פי ההסדר, אלא שגם אז הנתבעת 1 לא עמדה בהתחייבויותיה, ויתרת החוב, בצירוף ריבית מרבית, הועמדה לפירעון מיידי.

לטענת התובע, יתרת החוב של הנתבעת 1 בחשבון העו"ש מסתכם ב-117,821.52 ₪ , נכון ליום 13/6/08, ובנוסף לכך, קיים לנתבעת 1 חוב בגין הלוואות שנטלה ולא השיבה, בסך 12,432,832.52 ₪ , נכון ליום 13/6/06 (אציין, כי כנראה מדובר בטעות סופר וסכום זה נכון ליום 13/6/08, כפי שנטען בסעיף 11 לכתב התביעה). בכתב התביעה, טען התובע, כי למרות גובה החיובים האמורים, הוערך סכום התביעה, לצרכי אגרה, על סך 2,500,010 ₪. בהתאם לכך, שווי הנכסים שהוכפפו לעיקול עומד על הסך הנ"ל.

על פי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:"תקנות סדר הדין האזרחי"), על המבקש סעד זמני להציג "ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה", וכן להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כלומר שהנזק שייגרם לו אם יינתן הסעד הזמני הוא רב מהנזק שייגרם לו אם יינתן הסעד.
תנאי נוסף, המעוגן בהוראת תקנה 374(ב) הוא שעל מבקש העיקול להוכיח, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, שקיים חשש סביר לכך שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.
העיקרון המרכזי שביסוד הדברים, הוא מניעת שינוי לרעה במצבו של מבקש העיקול עד למועד מתן פסק הדין, שעשוי להיגרם, בין היתר, על דרך הברחת נכסים אפשרית מצד הנתבע או מעשה אחר שעלול להכשיל את ביצוע פסק הדין (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות (31/7/97); רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ (5/12/07)).

העדר יכולת כלכלית של הנתבע וסכום התביעה, עשויים להיות רלוונטיים, בעיקר כשיקולים מצטברים. בהקשר זה, קבעה כב' השופטת נאוה בן אור בהחלטתה בבש"א (מחוזי י-ם) 1769/08 רבין נ' ראבד (13/4/08) כי "
יסוד ההכבדה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו (רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר תק-על 2007(1) 1306, רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) נ'
icc industries
, תק-על 2007(1) 81).
גובה סכום התביעה ייחשב כשיקול רלוואנטי למתן הצו, כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען (רע"א 903/06 דלק-חברת הדלק הישראלית נר אטיאס, תק-על 2006(1) 3788).
למותר לציין, כי שיקולים אלה יש לבחון בהקפדת יתר, שלא לפגוע מעבר להכרחי בזכות הקניין של בעל הדין שנגדו מבוקש הצו (רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ, תק-על 2007(4) 4340)..
.".

בענייננו, סכום התביעה נמוך באופן משמעותי מגובה החוב הכולל הנטען, והוא גבוה בפני
עצמו אך אינו גבוה ביחס לגבול הסמכות של בית משפט זה בתביעות כספיות.
מכל מקום, לטעמי, קיימים נתונים כבדי משקל המגבשים אינדיקציה לכך שמצבם הכלכלי של הנתבעים, ובעיקר הנתבעת 1, אינו מהמשופרים.
התובע טוען, כי הנתבעים לא עמדו בהסדר החוב, והמחאות שנמשכו על ידי הנתבעת 1 להבטחת ביצוע התשלומים על פי ההסדר, הוחזרו מפאת העדר כיסוי, ובגין כך ננקטו כנגד הנתבעת 1 הליכי הוצל"פ (בקשת העיקול וצו העיקול צורפו כנספחים י'-י"א לבש"א 12326/08).
הנתבעים טענו, די בכלליות, כי מדובר בהמחאות שהופקדו על ידי התובע למרות בקשתם לשנות את תנאי הסדר החוב. בנוסף טוענים הנתבעים, כי התובע הסכים להסיר את העיקול שנרשם על הנכס נשוא התביעה, והתובע הסכים לכך מאחר ששועבד לטובתו נכס אחר ושולם לו סכום של 100,000 ₪ .

בחקירתה הנגדית של עו"ד שחר נאמרו הדברים הבאים:
"ש: את מציינת בסעיף 17 לתצהיר שלך שצ'קים שנמשכו ע"י החברה הוחזרו מהסיבה- אין כיסוי מספיק, את מתכוונת לאותם מיליון שקל ואותם 50,000 שקל שבגינם נפתח תיק ההוצאה לפועל?
ת: 750, כן.
...
ש: מאיזה סיבה הם חזרו, סיבת אכ"ם או ביטול?
...
ת:...אם אני זוכרת נכון, אכ"ם..
...
עו"ד מאיר: כן, אין כיסוי מספיק.
אם אני אומרת לך שחזרו שני צ'קים בלבד: האחד מיליון שקל ועוד צ'ק של 50,000 ₪ מהסיבה אין כיסוי מספיק?
העדה: על זה נפתח תיק הוצל"פ".
(עמ' 19-20 לפרוטוקול).
ובהמשך, טענה עו"ד שחר:

"הם פנו אלינו אבל לא אמרו-אל תפקידו את הצ'קים, יש לנו בעיה, אל תפקידו את הצ'קים, לא.
הם פנו אלינו, ביקשו מאיתנו הארכה של מועד פירעון הצ'ק כנגד שעבוד של נכס שהם ימכרו אותו מיידית, תוך 30 יום בהתחלה זה היה, אח"כ 35 יום.
בהתחלה זה אפילו היה פחות מזה.
אנחנו אמרנו- אין בעיה, אנחנו נחכה לכם. עכשיו אפריל, תביאו לשעבוד או תמכרו בעצמכם, בשבילנו זה אותו דבר.
אנחנו לא, בשום פנים ואופן לא הסכמנו לא להפקיד את הצ'קים בתמורה לאיזשהו שעבוד כי אנחנו, גם עם כל הכבוד לשעבוד ועם כל הכבוד למה שהשמאי אמר, עד שאנחנו לא מבקרים בנכס ומתרשמים בעצמנו, אנחנו לא יודעים מה הנכס שווה".
(עמ' 21-22 לפרוטוקול).

מכאן, כי הודעת הנתבעים לשינוי תנאי הסדר החוב אינם מפחיתים מהדרישה, הבסיסית למדי, שהמחאות הנרשמות לפקודת התובע לא תושבנה ריקם. לפיכך, החזר ההמחאות מפאת העדר כיסוי מספיק, הוא שיקול משמעותי העשוי להעיד על יכולת הפירעון של הנתבעת 1 ועל אופן התנהלותם העסקית של הנתבעים.
בנוסף, כאמור, עמדת המצהירה מטעם התובע היא, שהם לא ויתרו על הפקדת ההמחאות כנגד שיעבוד כלשהו, ולכן גם מהיבט זה, לא ניתן הסבר לכך שההמחאות חזרו.
ככלל, נראה שאין מחלוקת שהנתבעת 1 הפסיקה את עבודות הבנייה ואת פעילותה היזמית.
התובע צירף לטיעוניו (נספח א'1 לתגובת התובע ונספח ט' לסיכומים) מכתב מיום 13/8/07 שנשלח מאת הנתבעת 1 אליו, ובו ניתנה התייחסות ליכולתה הכלכלית של הנתבעת 1, בהקשר ליכולת הפירעון של התחייבויותיה, וכן הוצעה האפשרות של מימוש הנכס, כמהלך אפשרי העשוי להוביל לפירעון ההתחייבויות (כפי שיוסבר בהמשך, השיעבוד שהוטל על הנכס ואפשרות מימושו הן טענות הניצבות ביסוד עמדת ההגנה של הנתבעים).
במכתב האמור, טענו הנתבעים, כי הנתבעת 1 למעשה חדלה מפעילויותיה היזמיות, מרבית עובדיה קיבלו הודעות פיטורין והיא פועלת להשלים את הפרוייקט היחידי שנותר לה בהוד השרון, המלווה על ידי בנק לאומי.
בנוסף, צויין במכתב, כי כל הפרוייקטים שהושלמו במהלך השנתיים האחרונות הסתיימו בהפסדים ונותרו יתרות חוב לבנקים השונים שליוו אותם.
על פי הנאמר במכתב, במהלך שנת 2006 נוצר לנתבעת 1 הפסד גולמי בהיקף של כ- 3.3 מיליון ₪ , וסך ההפסד בשנת 2006 מסתכם ב-6 מיליון ₪ , שהוא סכום הכפול מההפסד המקביל לו בשנת 2005.

לטעמי, לדברים אלה חשיבות מיוחדת לענייננו, שכן הם מעידים על מצבה הכלכלי של הנתבעת 1 (ובהתאם לכך, אני מניח, גם של יתר הנתבעים) בהקשר הספציפי של יכולת הפירעון של חיובי הנתבעים כלפי התובע.
במידה מסויימת, גלומה במכתב זה הודאה של הנתבעים עצמם, לכך שמצבה הכלכלי של הנתבעת 1 אינו מאפשר את פירעון חיוביה באופן סטנדרטי.
תמונה דומה מצטיירת על רקע מכתב נוסף (נספח א'2 לתגובה) שהפנתה הנתבעת 1 לתובע ביום 20/5/08, ובו נאמר: "
בהמשך למכתבנו מיום 31 במרץ 2008, הרינו להודיעכם כי יש באפשרותנו לשלם את הסכום הנותר בסך 650,000 ₪ עד סוף החודש (מאי) ממכירת הנכס המשועבד לטובתכם מיידית כנגד שחרור הנכס לטובת הקונה. אין ולא יהיה באפשרותנו לשלם את התוספות הנדרשות על ידכם, העומדים על סך של 400,000 ₪ כי לחברה היום אין מקורות הכנסה.
את ריבית הפיגורים אנו מתחייבים לשלם בחודש יולי.
אנו מציעים להתייחס בהבנה להצעתנו ולא להיגרר לפעולות שלא יועילו לאף צד
".
לגבי פעילות הנתבעת 1, נאמרו בחקירתו הנגדית של הנתבע 2 הדברים הבאים:

"עו"ד תושיה: תאשר לי בקשה כי החברה חדלה מפעילותה היזמית.
העד: החברה היום לא פועלת בפעילות יזמית, היא מתעסקת יותר בטיפול בלקוחות שלה, רישומים בטאבו וכו' בגלל המצב הקשה בענף הבנייה.
ש: תאשר לי בקשה כי מרבית עובדי החברה קיבלו הודעות פיטורין.
ת: לא מרבית, אבל חלק גדול מעובדי החברה לא עובדים יותר.
...
עו"ד תושיה: ...אני מתייחס כרגע לנספח א'1... שבו אני מקריא: "מרבית עובדי החברה קיבלו הודעת פיטורין".
העד: נכון.
...
ש: תאשר לי גם כי נותר לחברה פרויקט אחד בלבד עד חיסולה, אמת?
ת: אנחנו גם אותו סיימנו.
ש: ז"א אין לחברה פרויקטים נוספים?
ת: כרגע החברה לא עוסקת בפעולות בנייה.
ש: האם נכון כי כל הפרויקטים במהלך השנתיים נאחרונות הסתיימו בהפסדים ונותרו יתרות חוב גבוהות לבנקים?
ת: כל, שתי הפרוייקטים שסיימנו לאחרונה הסתיימו בהפסדים, נכון.
ש: תאשר לי כי לחברה אין כיום מקורות הכנסה.
ת: לא, לחברה יש מקורות הכנסה".

מייד לאחר מכן, הופנה הנתבע 2 למכתב שבו נאמר כי אין באפשרות הנתבעים לשלם תוספת סכום של 400,000 ₪ , מאחר שלנתבעת 1 אין מקורות הכנסה.
הנתבע 2 השיב:
"נכון, מקורות הכנסה לשלם תשלומים עודפים- אין, יש לנו מקורות הכנסה משכירויות וזה בדיוק מתאים להחזיק את החברה ולהמשיך את הפעילות שאנחנו עוסקים בה.
ש: ומעבר להחזקת החברה, אין עוד שום דבר?
ת: נכון, אין פעילות יזמית כרגע, אנחנו לא עושים אותה כרגע".
(עמ' 32 לפרוטוקול).

כלומר, הנתבעת 1 אינה פעילה בתחום הבנייה, היא אינה יוזמת פרוייקטים חדשים, ובשנים האחרונות (לפחות אלו שאוזכרו במכתבים) הפסדיה היו רבים וניכרים.
בהתאם לכך, לטעמי, יש להניח כי יכולת הפירעון של הנתבעת 1 אינה גבוהה.
החזרתן של המחאות מסויימות, כאמור, מפאת העדר כיסוי מספיק, מחזקת מסקנה זו, ואף מעלה תהיות לגבי אופן התנהלותם של הנתבעים.
עו"ד שחר טענה בתצהירה, כי מדו"ח החקירה שברשותה עולה כי במהלך השנה האחרונה מכרו הנתבעים מספר נכסים בבעלותם.
עו"ד שחר הפנתה לנספח י"ג לתצהיר, שאינו אלא תדפיס המפרט נכסים של הנתבעים 1 ו-3, הממושכנים לטובת בנקים שונים.
בחקירתה הנגדית, עומתה עו"ד שחר עם סוגייה זו:
"ש: אז בואי תגידי לי איזה נכסים נמכרו.
את יודעת בוודאות ידיעה על נכסים שנמכרו בשנה האחרונה?
ת: כן, אבל אני אומרת עוד פעם, הם מצאו ביטוי גם בבקשה שלכם...
...
עו"ד מאיר: מאיפה הרשימה הזאת, מהדוח חוקר?
העדה: מהדוח חוקר".
(עמ' 23-24 לפרוטוקול).

במהלך הדיון, הביע ב"כ התובע הסכמה להגשת דו"ח החוקר, אך הדו"ח לא צורף בפועל.
מכל מקום, גם משכונות הרובצים על נכסי הנתבעים, עשויים להעיד על קושי כלכלי כלשהו, גם אם אין "איסור" על הטלתו (עמ' 26 לפרוטוקול).
מעבר לכך, על נכסי הנתבעת 1 רובצים 44 שעבודים, וכן רבצו 39 שעבודים שסולקו זה מכבר (תדפיס רשם החברות צורף כנספח י"א לסיכומים).
הנתבעים טוענים בסיכומיהם, כי מטבע הדברים, הפרויקטים משועבדים לבנקים המלווים.
עו"ד שחר הופנתה לנקודה זו בחקירתה הנגדית-
"עו"ד מאיר: דוח רשם החברות גם אותו לא צירפת, את טוענת שיש 44 שעבודים?
העדה: כן.
ש: את מודעת לעובדה שמדובר כאן בחברה יזמית, קבלנית, שמשעבדת פרויקטים לבנקים, נכון?
ת: בהחלט כן".
(עמ' 28 לפרוטוקול).

לטעמי, גם אם שיעבוד נכסי חברה לטובת בנקים הוא, לעיתים, חלק בלתי נפרד מפעילותה העסקית, הרי שגם מצב זה אינו אמור להיות אינסופי, ו-44 שעבודים המוטלים על נכסי חברה בתחום הבנייה, שאינה עוסקת עוד בבנייה , מעלים סימני שאלה לגבי מידת הסולבנטיות שלה ושל בעלי העניין בה (הנתבעים 2-4).
התובע מציין כי הנתבע 3 שיעבד נכס בבעלותו למר נדב יהונתן, אחיו המתגורר בחו"ל, עובדה המחזקת את החשש להברחת נכסים (אישור רשם המשכונות צורף כנספח י"ג לסיכומים ומב/1, ראו גם עמ' 25 לפרוטוקול).

לסיכום הדברים, ניתן להתרשם, כי הנתבעת 1 אינה פעילה בתחום הבנייה, והיא נתונה, או היתה נתונה, במצב גירעוני שבין היתר, מנע ממנה לפרוע את התחייבויותיה כלפי התובע.
נכסי הנתבעת 1 (וחלק מהנתבעים האחרים) כפופים לשעבודים לא מעטים, המפחיתים גם הם מיכולת הפירעון שלה. מכאן, כי גם בהעדר דו"ח חוקר, ניתן להיווכח כי מצבה הכלכלי של הנתבעת 1 אינו יציב, ויש להניח כי מידת הסולבנטיות שלה אינה רבה.
בנוסף, כאמור, מאחר שהנתבעים 2-4 הם בעלי עניין ומנהלים בנתבעת 1, יש להניח, כי יכולת הפירעון שלהם נגזרת, במידת מה, מיכולתה הכלכלית של הנתבעת 1, ומכל מקום, בהעדר נתונים נגדיים בעניין זה, לא ניתן לקבוע אחרת.

אני מודע לכך שהעדר יכולת כלכלית אינו שיקול בלעדי בקביעת קיומו של חשש סביר לכך שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, אלא שבמקרה הנוכחי, נראה כי העדר יכולת הפירעון של הנתבעת 1 כמוהו כהעדר יכולת פירעון של החיובים עליהם נסבה התביעה העיקרית, באופן שניתן לקבוע כי מצבם הכלכלי של הנתבעים עלול אכן להקשות ולהכביד על ביצוע עתידי של פסק הדין.
לפיכך, ולמרות העדר טענות הנושאות אופי "תרמיתי", אני סבור כי קיים חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין, כמשמעו בתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

על רקע התיאור העובדתי שבכתב התביעה, אני סבור, שקיימת לתובע עילת תביעה לכאורית.
בבקשה לביטול עיקול ובסיכומיהם, פירטו הנתבעים את הגירסאות השונות של הסדרי החוב אליהם הגיעו הצדדים, וטענו כי התובע הסכים לייתר את החוב (שהסתכם ב-1,650,000 ₪ ) על שיעבוד נכס מסויים, ברחוב האצטדיון במפרץ חיפה, ששוויו כ-2,000,000 ₪.
הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי במהלך פגישה שהתקיימה ביום 24/12/07 מסר בא כוחם באותה תקופה לידי מר סביר, נציג התובע, שתי המחאות- המחאה אחת בסך 600,000 ₪ לפירעון מיידי והמחאה שנייה בסך 400,000 ₪ , שאמור להבטיח את מכירת הנכס על ידי הנתבעת 1.
לטענת הנתבעים, מר סביר הבהיר כי הוא לא יפקיד את ההמחאה בסך 400,000 ₪ עד לאישור הנהלת התובע למתן ארכה למכירת הנכס.
למרות זאת, ביום 28/2/08 פרע התובע את ההמחאה האמורה, מבלי שהודיע על כך מראש, ולאחר מכן גם שלח דרישות תשלום נוספות, לתשלום סכום של 1,415,000 ₪ .
הנתבעים טוענים, כי מהלכים אלה מנוגדים להסכמות קודמות בין הצדדים.

התובע מצידו, טוען כי לכל אורך הדרך, הוא טען במפורש שאינו מביע הסכמה כלשהי להסדר המוצע על ידי הנתבעים, והוא "שומר על זכותו" לתבוע את מלוא סכום החוב. התובע והנתבעים גם יחד, מציגים מכתבים שונים שהוחלפו במהלך המשא ומתן.
במסגרת סיכומיהם, הנתבעים השיגו על כך שבמהלך החקירה הנגדית, ב"כ התובע ביקש לעשות שימוש במו"מ שנערך בין הצדדים, ולהשיג הישגים דיוניים וראיתיים (כך להגדרתם, סעיף 56 לסיכומים).
במהלך החקירה הנגדית, הבהרתי לצדדים כי אין בכוונתי להכנס לפרטי המשא ומתן (עמ' 43 לפרוטוקול). עם זאת, מובן כי הדבר אינו מחייב הימנעות מוחלטת מהתייחסות עניינית לתכתובות השונות שהוחלפו במהלך המשא ומתן, בייחוד שעה שהן הוצגו, באותה מידה, גם על ידי הנתבעים עצמם, והאיזון הראוי מתבטא בהתמקדות במכתבים המבהירים באופן הברור ביותר את אומד דעת הצדדים בתקופה הרלוונטית.

עיינתי בתכתובות השונות והתרשמתי כי תמונת המצב המצטיירת מהן, תואמת ודומה לעמדת התובע, יותר מאשר לעמדת הנתבעים.
כך, לדוגמה, נטען מצד התובע בתרשומת בכתב יד, מיום 28/11/07:
"
למען הסר ספק יודגש ברחל ביתך הקטנה, כי לא ניתנה כל הסכמה מטעם מרשי להסדר כלשהו וכי הבנק עומד על זכותו לגבות את מלוא סכום חובם של מרשך בסך של למעלה מ-13 מיליון ₪
".
(נספח כ"ד לתגובה לבש"א 18235/08, נספח ה' לסיכומי התובע).
מספר חודשים לאחר מכן, במכתב מיום 3/2/08, כתבו ב"כ התובע:

"
כבר בפתח הדברים הרינו להדגיש, כפי שהודגש ברחל בתך הקטנה במכתבינו הקודמים בעניין שבנדון, כי מרשיך הפרו ועודם ממשיכים להפר את ההסכמים עליהם חתמו. לפיכך, בהסתמך על האמור בהסכמים הנ"ל, חלה עליהם חובה לפרוע את מלוא סכום חובם למרשנו, המסתכם לסך של כ-13 מיליון ₪
".
(נספח כ"ה לתגובה בש"א 18235/08, נספח כ' לסיכומים).

במכתב מיום 22/5/08 הודיע ב"כ התובע לנתבעים, כי הצעתם ממכתב מסויים מיום 20/5/08 (אני מניח שהכוונה להצעה הקשורה להסדר שהוצע על ידי הנתבעים) נדחית על הסף, ולכן ננקטים באופן מיידי הליכים משפטיים לגביית מלוא סכום החוב, בסך כ-13,000,000 ₪
(נספח ל' לתגובת התובע לבש"א 18235/08).
בדומה לכך, במכתב מיום 7/7/08, הבהיר ב"כ התובע- "
בהתייחס לטענתכם לגבי קיומו של רוכש פוטנציאלי של הנכס הממושכן לטובת הבנק, הינכם מוזמנים להפנותו למשרדנו על מנת לקדם את הליך המכר של הנכס.
יודגש כי אין באמור לעיל כדי להוות הסכמה כלשהי מצד הבנק להסדר המוצע על ידכם, אלא מדובר בניסיון לקדם את הליך מכירת הנכס בלבד
" (נספח ל"ב לתגובה לבש"א 18235/08,
נספח ז' לסיכומי התובע).

בניגוד לטענת הנתבעים בסיכומיהם, איני סבור כי קיים פגם דיוני של ממש בכך שלסיכומי התובע צורפו מסמכים עליהם שהוא לא הצהיר לגביהם, ולא נחקר ביחס אליהם, שכן מדובר במסמכים שצורפו לתגובת התובע לבקשה לביטול עיקול, וכפי שהבעתי את עמדתי במהלך הדיון, מדובר במסמכים שניתן היה להציג במסגרת החקירה הנגדית.
לפיכך, לטעמי, אין להיצמד לטיעונים פורמליסטיים המונעים את הסתמכות התובע על מכתבים מסויימים, וזאת בייחוד שעה שמדובר בחלק מסויים מתוך מסכת שלמה של תכתובות, שעל חלקן מנסים הנתבעים להיבנות. במילים אחרות, יש להתבונן בתכתובות השונות כמכלול, ולא ראוי לשלול חלק מהן מטעמים דיוניים פורמליסטיים. תכתובות אלה, כאמור, מטות את הכף אל עבר עמדתו המהותית של התובע.

הנתבעים מצדם, טוענים כי התובע ניהל משא ומתן "בשני קולות", והתכתובות השונות אינן משקפות את רוח הדברים במהלך המשא ומתן, וכפי שטען הנתבע 2 בחקירתו הנגדית- "לצערי אני חייב לומר שהמשא ומתן, התנהלות המשא ומתן שהבנק ניהל איתנו, הוא נוהל בחוסר תום לב לכל אורך הדרך וכשאני ב- 18.9 מוציא מסמך סיכום הבנות בינינו לבין הבנק, הבנק מייד מרים טלפון לעו"ד נאמן שאז ייצג אותנו יחד עם זכריה, מסכם את אותו סיכום בעצם אבל אומר לו- תוציא בבקשה בשביל שאנחנו לא נתחיל לעשות כל מיני פעולות, תוציא בבקשה הודעה, כן?
שאתה מבטל את המכתב אבל יש סיכומים בע"פ שהם בעצם זהים לאותו סיכום ועכשיו אני מבין למה זה קורה, כי הוא בא עכשיו ומציג לי את הדברים האלה" (עמ' 39 לפרוטוקול).

במהלך החקירה הנגדית, טען הנתבע 2, כי הפקדת ההמחאה בסך 400,000 ₪, כמוה כקבלת הצעת ההסדר בדבר מימוש נכס המקרקעין.
הנתבע 2 עומת עם תגובתו הכתובה של ב"כ הנתבעים בתקופה הרלוונטית לתביעה, לפיה הוא לא טען לקיומן של "הסכמות" כלשהן אלא לקיומן של "הצעות":
"ש: עו"ד וואנו עצמו לא טוען שהיו הסכמות, הוא טוען שהיו הצעות ותו לא.
כיצד אתה טוען שהיו הסכמות?
ת: ההסכמות היו בזה שהצ'ק הזה לא מופקד אם אתם לא מקבלים את ההצעה שלנו ואתם החלטתם להפקיד אותו.
ברגע שהפקדתם את הצ'ק, קיבלתם את ההצעה שלנו...
ש: זה השערה שלך?
...
ת: לא, זה מה שההיגיון הבריא שלי אומר לי.
...
ש: או. קיי, אבל עו"ד סולי וואנו לא רושם שהיו הסכמות, היו הצעות.
ת: היו הצעות מותנות.
ברגע שמילאתם את התנאי, נגמר...
ש: לא היו הסכמות, שים לב.
בוא נקרא יחד.
...
ת: הבנק הלך וברגע שהוא פרע את הצ'ק, הוא קיבל את ההצעה שלנו.
הוא לא היה צריך להפקיד.
נאמר לי אח"כ ע"י עו"ד סולי וואנו שמר אריה סביר אמר שהוא הפקיד את זה בטעות".
(עמ' 48-50 לפרוטוקול).

במהלך חקירתה הנגדית, טענה עו"ד שחר כי הפקדת ההמחאה בסך 400,000 ₪ התבצעה על חשבון החוב וללא כל תנאי מוקדם (עמ' 16-17 לפרוטוקול). במסגרת סיכומיהם, טוענים הנתבעים, כי כפי שמשתקף מפרוטוקול הדיון, עמדת הנתבעים בדבר קבלת הצעתם על דרך הפקדת ההמחאה, מבוססת על סברתו של הנתבע 2 בלבד, ואין לה עיגון בהסכמות שהושגו בפועל.
הנתבעים טוענים, כי גם בעיתוי הנוכחי, התובע מונע את מכירתו של הנכס, אלא שמדבריו של הנתבע 2 בחקירתו הנגדית עולה, כי הם לא הפנו את הרוכש הפוטנציאלי אל ב"כ התובע, מאחר שלשיטתם, רכישת הנכס כפופה להעמדת סכום החוב על סך 650,000 ₪ (עמ' 52 לפרוטוקול).

הרושם שמתקבל, ממכלול הדברים, הוא שהתובע התנגד, באופן חד משמעי, ולכל אורך הדרך, ליישום הצעת הנתבעים (מימוש הנכס כנגד הקטנת סכום החוב), והבהיר כי חיובם של הנתבעים מסתכם ב-13,000,000 ₪ , כלומר החוב המקורי (בפועל, כאמור, התובע העמיד את תביעתו על סכום נמוך באופן משמעותי, מטעמי אגרה, אך מובן כי אין בכך בכדי לגרוע מתוקפה של עמדתו בדבר גובהו המקורי של החוב הכולל).
עמדת הנתבעים, לפיה ההסכמות שהושגו בין הצדדים במסגרת המשא ומתן הן שונות מאלו שהועלו על הכתב, והתובע למעשה הביע שתי עמדות שונות ומנוגדות בכל אחד מהמישורים, היא טענת הגנה אפשרית, אך היא אינה שוללת או מפריכה, גם לא באופן לכאורי, את עילת התביעה, המבוססת, כאמור, על נתונים ראיתיים כתובים (השוללים במפורש קיומה של הסכמה בדבר הקטנת החוב ומימוש הנכס).

לפיכך, המסקנה המתחייבת היא, שקיימות בענייננו ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, כמשמעות המונח בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי.

מאחר שקיים חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין, בשים לב לכך שהנתבעת 1 אינה פעילה ומדובר בעיקול ברישום, שאינו עלול להכביד על הנתבעים 2-4 יתר על המידה, הרי שהמסקנה המתחייבת היא, שמאזן הנוחות נוטה לטובת התובע.

בשולי הדברים, אציין כי על מבקש העיקול אכן מוטלת חובת גילוי של מכלול הנתונים העובדתיים הרלוונטיים. העובדות הנטענות בפתח סיכומי הנתבעים מייצגות את גירסת ההגנה של הנתבעים, ומן הראוי היה לפרטן במלואן במסגרת תצהירה של עו"ד שחר, מה שלא נעשה בפועל.

לפיכך, הגם שהבקשה לביטול העיקול נדחית, איני מחייב את הנתבעים בהוצאות נפרדות בגין הליך זה. הוצאותיו, בסך 20,000 ₪ + מע"מ – בהתאם לתוצאת פסק הדין.


ניתנה היום ג' באדר, תשס"ט (27 בפברואר 2009) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


אבי זמיר
, שופט
רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו














בשא בית משפט מחוזי 18235/08 כ.א.ן.גולן 1979 בע"מ, אזולאי שארל, נדב יחיאל ואח' נ' בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 27/02/2009)