פסקי דין על המערערים 1 מרדכי בן משה 2 אליהו זהבי 3 שמעון זילברברג נגד המשיבים 1 גליה קרן-גונן 2 הדיה קרן-הרפז 3 תמר קרן 4 ד"ר שמעון המבורגר <#2#>נוכחים:עו"ד אהרון רווח ב"כ המערער1עו"ד יהושע ... | פסקי דין על המשיבים 1 גליה קרן-גונן 2 הדיה קרן-הרפז 3 תמר קרן 4 ד"ר שמעון המבורגר <#2#>נוכחים:עו"ד אהרון רווח ב"כ המערער1עו"ד יהושע הלחמי ב"כהמערערים 2-3עו"ד גיא וינברג ב"כ המשיבים פרוטוקול ב"כ ה...

25/02 בשא     01/01/2001














לך
law data
law data
1
0
2009-02-25t10:23:00z
2009-03-03t07:05:00z
2009-03-03t07:05:00z
2
2503
12516
ness esg
104
29
14990
11.8122


6 נק'
2



false








14894-11-08
12090199
ngcs.protocol.bl.client.protocolblclientcivil
4
0
0
14
1
259538
0
25/02/2009 10:00    


12363029
1
ngcs.protocol.bl.client

microsoftinternetexplorer4


/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:david;
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"טבלת רשת";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;}





page 


4


























בית המשפט המחוזי מרכז




ע"א
14894-11-08 בן משה נ' קרן-גונן ואח'
ע"א
15352-11-08 זהבי ואח' נ' קרן גונן ואח'








25
פברואר 2009







לפני כב' השופט אילן 
ש' שילה









המערערים




1 מרדכי בן משה
2
אליהו זהבי
3
שמעון זילברברג





נגד





המשיבים




1 גליה קרן-גונן
2 הדיה
קרן-הרפז
3 תמר
קרן
4
ד"ר שמעון המבורגר




<#2#>
נוכחים:
עו"ד אהרון רווח ב"כ המערער
1
עו"ד יהושע הלחמי ב"כ
המערערים 2-3
עו"ד גיא וינברג ב"כ המשיבים


פרוטוקול




ב"כ המערערים 2-3:
כמצוות ביהמ"ש חיפשנו ארבעה שמאים, שלחתי לחברי
מכתב שבו ביקשתי ממנו שייתן לי אישורו לאחד השמאים, כמובן שלא מדובר בתוצאת
השמאות, חברי לא רצה להשתתף בכך וחשש שמא נגיעה שלו תהיה הסכמה מכללא ולכן לקחנו
את השמאי אשר הרמן שנתן לנו חוות דעת. את חוות הדעת קיבלנו רק אתמול.
המשיבים דיברו על 200,000 דולר וחוות הדעת מדברת על
250,000 דולר שזה מיליון שלושים ושלושה אלף ₪.

ב"כ המשיבים
:
הצענו 100,000 דולר קבוע, או בין אפס ל-200,000 לאחר
טענות יפסוק ביהמ"ש קמא לפי סעיף 79א'. נדמה לי שבנסיבות העניין נשאיר את זה
במסגרת שאמרנו שזה יהיה בין אפס לבין 200,000 דולר.



הצעת ביהמ"ש:
הצדדים יסמיכו את ביהמ"ש לפסוק בערעורים אלה
לפשרה, טווח הפשרה יהיה בין 0 לבין 200,000 דולר, ערכם לפי השער היציג.
הצדדים יהיו רשאים לטעון כל טענה, לרבות הטענה
בעניין החוו"ד של הרמן אשר, שנתן חוו"ד לבקשת המערערים לאחר הישיבה
הקודמת.
ביהמ"ש יקבע גם מנגנון להבטחת עצם התשלום וכן
ערכו בהתחשב בזמן שיחלוף עד לתשלום לנוכח בקשת המשיבים לשלם את הכסף מתוך פדיון
היחידות הראשונות שימכרו.
במתן פס"ד יהיה משום סילוק סופי ומלא של כל
התביעות ההדדיות.


לאחר הפסקה

הפרקליטים והצדדים:
אנו מסכימים.

<#4#>
החלטה

לאשר את ההסכמה.
הצדדים יטענו.
<#5#>

ניתנה והודעה היום א' 
אדר
תשס"ט, 25/02/2009 במעמד הנוכחים.

 







אילן ש' שילה, שופט






ב"כ המערערים:
אנו נחלק בינינו בהסכמה את הסכום שיקבע ביהמ"ש.


ב"כ המשיבים:
לשאלת ביהמ"ש אני מעריך שניתן יהיה לשלם את
התמורה מתוך המכירה בתוך ארבע שנים.

ב"כ המערערים 2-3:
לעניין הזמן – 

אני מבקש שביהמ"ש ייקח בחשבון: גילם המבוגר של האנשים. יש שני אנשים
שמתקרבים לגיל 85-6 והינוקא בן 73. וגם לעניין הזה שצריך לקחת בחשבון שנקבל תוך 4
שנים את הסכום, ביהמ"ש צריך לקחת בחשבון לעניין הסכום שיפסוק.
הסכום שייפסק בשקלים ייפסק עם הצמדה וריבית. אנחנו
מבקשים שהסכום ייפסק בשקלים ולא בדולרים.

ב"כ המשיבים:
אני מסכים לתשלום ריבית והצמדה כחוק על סכום שיקבע
ביהמ"ש.

ב"כ המערערים 2-3:
ביום שנערכת עסקת קומבינציה, אם ניתן לעשות עסקת
קומבינציה, ניתן שהקבלן ייקנה דירה אחת. נכון שאפשר להמתין שהדירות ייבנו כדי לקבל
מחיר גבוה יותר, אך לא זו כוונתו. כוונתו שצריכים לבנות את הדירה הראשונה במהירות
האפשרית שניתן.
המקסימום שצריך לקחת מהיום זה שנה ולא יותר כדי לקבל
את הכסף.

לאחר הפסקה

ב"כ המערער 1:
אני מפנה את ביהמ"ש להודעת הערעור מטעמנו.
כתב הערעור הוא קצר ותמציתי, ואני סבור שכמו שנכתב
בכתב הערעור, שפסה"ד של כב' השופט קמא מוטעה מעיקרו. בהתאם לכך ביהמ"ש
ישקול את שיעור הפיצוי, סיכויי הערעור.
כאשר הטענה המרכזית שאי אפשר לקבוע נטישה, כאשר
הרשויות המוסמכות קובלות את ידיי, או מורות על סגירת העסק או חוקי עזר למיניהם
וכד'. כאן לא הייתה סגירה אלא הגבלת שימוש שקיבלנו עליה היתר, יכולנו להמשיך לפעול
במקום. וכפי שאמר ביהמ"ש קמא בהתבטאות נדירה לגבי המערערים שהמשיכו להיות שם
במקום ולמכור שם במקום.
מה שהטעה את ביהמ"ש קמא זה היה שקיבלו שני
עשורים קודם, אם מכרז או בלי מכרז, כמדומני בלי מכרז, קרקע חלופית באזור התעשייה
בכפ"ס, שם קנו את זה בכסף מלא ובנו מבנים חדשים לגמרי.
קיבלתי מידע שבימים אלה מתנהל בפני
ביהמ"ש
ערעור איסתרי נ' רשות הפיתוח – שם היה מבנה ביפו שהוגבל ע"י רשות הפיתוח,
וכפי שהבנתי משותפי לשעבר, עו"ד גביש, דעת ההרכב לא הייתה נוחה ממה שקרה שם.
אני מצאתי דמיון בין מקרה זה למקרה שלנו.
בפני
ביהמ"ש קמא הוצגה העובדה שמתנהלת תביעת
פינוי במקביל, בגין סעיף 131.10 לחוק בפני
מותב אחר. במקום לבוא ולהשאיר את
המחלוקת האמיתית, כפי שהגענו היום לפיצוי וסידור חלוף לפי סעיף 101.10 הוא פוסק
פינוי ואף לא שוקל את ההלכה החדשה לסעד מן הצדק.
אני סבור שפסה"ד היה מאוד קיצוני בחומרתו לגבי
הדיירים, ולפחות סעד מן הצדק היה צריך להינתן במהופך. לפחות זה.
אני מבקש להציג לביהמ"ש את חוות הדעת הקצרה
שביקשנו, גם השמאי פה בדק וקבע שהמשיבים, בעלי הבית, קיבלו (סעיף 3.4 סיפא) במסגרת
תמריצים תוספת תמריצי בנייה בתמורה לפינויים שיצטרכו לבצע במתחם. כלומר, גם קיבלו
פינוי, גם קיבלו תוספת תמריצים ואותנו ביקשו לפנות ללא כלום.
מרשי שהוא בן 87 מבקש לקבל לעת זקנה סכומים שיעזרו
לו להעביר את ימיו. מרשי נמצא שם עשרות שנים, שילם דמי מפתח.
עיני אינה צרה ב-42 דירות שעומדים לקבל בעלי הבית
במקום.
זהו מתחם ששמור כמו שמורת טבע עתיקת יומין, זה נמצא
בכניסה לכפר סבא. המקום נשאר מוזנח בגלל בעלי בית שקפצו את ידם במשך שנים.
לכן הסכום שייפסק למערער, אמנם קבענו תקרה של
200,000 דולר, אך אני מפנה לחוות הדעת שמגעת עד 258,000 דולר וזה צריך להתחלק בין
שלושת המערערים.
אני יכול לומר שאני מלווה את המערערים במשך שנים
רבות וזה בקושי יכסה את הוצאותיהם במהלך השנים.
מרשי זקוק לפחות ל-60 יום לפינוי המושכר, שיש שם
עדיין מכונות כבדות ולהורות על החזר הפיקדונות גם בערעור וגם כנגד עיכוב הביצוע
שהופקד בתיק.

ב"כ המערערים 2-3:
אני מודה לחברי על טיעונו היפה ואני מצטרף לדבריו
ומבקש להזכיר מספר דברים:
לא היה בנושא שום ויכוח על הסכמי השכירות שהיו כדין,
וזה הסכמים שבגינם שולם כסף. זה לא דיירים שהיו דיירים מכוח החוק, אלא שילמו במיטב
כספים בזמן וזה היה מחיר שוק מלא.
כאשר אנשים נקלעים למצב שהתב"ע מצרה את צעדיהם
אין להם ברירה אלא לנסות לחיות ממה שיש, וזה מה שהם עשו. אנחנו רואים שהמערער 2
אומר בעדותו: "אני לא זוכר מתי הפסקתי לעבוד, אבל אני כל הזמן שם". לגבי
המערער 1: "אני עובד חלקית כשאני יכול..." הוא עשם שם עבודות כשיכול היה
לעשות בהתאם לתב"ע.
הגדיל לעשות זילברברג ששאלו אותו אם הוא עובד ולא
לוקח כסף? הוא אומר שלוקח אבל לא נותן חשבוניות על כל דבר. קשה לבוא לביהמ"ש
ולומר שעובד ומקבל קצת כסף, אבל דו"חות מס ההכנסה לא יכולים להעיד על כך.
יש לנו מחלוקת בבימ"ש קמא בנושא שאין פעילות
עסקית במלואה, יש פה בעיה משפטית שאנחנו חושבים שבימ"ש השלום טעה. הייתה לנו
פעילות עסקית חלקית, וגם אנחנו טוענים שאילולא הייתה שם פעילות עסקית, גם אז משום
שהתב"ע כפתה עלי שלא לעבוד שם, הדבר היחיד שיכולנו לעשות זה להמשיך להיות שם
עמ"נ לקבל את זכויותינו.
הגדיל לעשות כב' השופט גדול שיש לי איתו מחלוקת לא
קטנה, כי אנחנו טוענים שהיה נושא של הפיצוי שכב' השופט גדול קרא לזה "הפיצוי
הכפול", כביכול, המערערים קיבלו פיצוי כלשהו ולכאורה נשמע מפסק דינו שקיבלו
את זה בחינם, או בהפחתה שהייתה במכרז, שלא הוכח, שהם קיבלו פיצוי ולא צריכים לקבל
פיצוי כפול.
אנחנו טוענים שנטל הראייה להוכיח שאנחנו קיבלנו
פיצוי היה מוטל על המשיבים ולא עלינו, והם לא הרימו את נטל ההוכחה.
בנוסף, השופט עצמו אומר : "אם לא די בכך אזי
היוזמה של עיריית כפר סבא.... ביטלה מעיקרה את הדרישה לפיצוי הנתבעים, כי לא ייתכן
שהנתבעים יקבלו פיצוי כפול בגין אותם נכסים....". אני מבקש להאמין שהשופט שבא
לפסוק את פסק דינו מה שהאיר אצלו את התודעה שהוא יצא מנקודת הנחה שהיה פה פיצוי
כפול, ולכן ח"ו המערערים לא יכולים לקבל פיצוי כפול.
א. נטל ההוכחה הזה מעולם לא הורם.
ב. אנחנו מכירים את פס"ד עבדול, שבה נמתחה
ביקורת על השופט שהייתה לו ידיעה אישית משלו ולא שיתף את הצדדים. נניח שהיה לשופט
ידיעה אישית היה צריך ליידע את העדים / צדדים, ולא יכול לומר בפסה"ד שיש לו
ידיעה אישית משלו מבלי שאימת את העדים. 

אני חושב שזו שגיאה שרק בגינה פסה"ד צריך להיות מבוטל.
במשך כל התקופה, מדובר על תקופה מאז שינוי
התב"ע המשיכו המשיבים לגבות מאיתנו שכ"ד. הם לא הודיעו שום הודעה לא
בכתב ולא בע"פ שאנחנו שינינו את היעוד, או לא שינינו את היעוד. המשיכו לקבל
שכ"ד דבר המצביע על העובדה שגם אם שינינו את מטרת השכירות, גם כך במשך עשור
ויותר המשיכו לקחת שכ"ד, זה בוודאי מראה על כך שהם הסכימו לכך. והיום לבוא
מצד אחד ולקחת שכ"ד ומצד שני לתבוע.
אני חוזר על עיקרי הטיעון. שאני חושב שהיה צריך
לעשות משהו מסעד מן הצדק דבר שלא נעשה.
לכל האמור לעיל, אני מבקש לפסוק את המקסימום.
אני מבקש שלושה חודשים לפינוי, כי אצלנו יש דברים
כבדים וצריך כחצי שנה עד שיקבלו היתר.

ב"כ המשיבים:
לעניין הפינוי – מקובל.
שמעתי את חבריי ואין לי אלא לחלוק עליהם.
יש בפני
נו פס"ד של בימ"ש קמא ששמע שבעה
עדים והסתמך על 194 עמודי פרוטוקול הוקלטו ותומללו בתיק ופסק באופן חד משמעי
שהמערערים נטשו את המושכרים. לאור פסק דינו המנומק, חוזרת כחוט השני, סוגיית
הנטישה. אני מפנה לסעיפים 6(ב) ו-7 לפסה"ד שם נקבע שהמערערים אינם משתמשים
במושכרים לצורך הפעלת עסק. וגם נקבע שביצוע עבודות קטנות אינו תואם את מטרת
השכירות לפי החוזים. ובסעיף 8 לפסה"ד נקבע שלא קיים סיכוי ממשי לאפשרות שיבה
של המושכרים לשם הפעלת העסקים, שם יושמה הלכת מרקוס. ובסעיף 12 לפסה"ד נקבע
שגם הנתבעים יודעים את שאינם מוכנים לומר שתם זמנם בקרקע 
ובסעיף 13 לפסה"ד נקבע שהעוררים לא המציאו
בדל ראייה אובייקטיבית לפעילות עסקית.
לכן אנו למדים מכל האמור לעיל, ומהתנהגות העוררים,
שאנחנו עוסקים בהעדר כל כוונה לנהל עסק כלשהו במושכר, דהיינו, בנטישתו.
מפנה לת"א 120203/01.
מפנה גם את ביהמ"ש לחקירתו של העורר, מר בן
משה, שאמר בעמ' 124-125 לפרוטוקול הדיון מיום 17.9.08: "כי כל שעושים
המערערים במושכרים הוא מועדון פוליטי...". הוא דיבר על כלל המערערים ולא רק
על עצמו. כלומר, אנחנו מבינים באופן חד משמעי, כפי שהבין בימ"ש קמא, כי לא
הייתה פה פעילות עסקית ולא תהיה פה. ולמרות כל בקשותיי והמלצתו של בימ"ש זה,
לא הוצגו לנו מסמכים על הכנסות, גם חשבונות החשמל הם זניחים. באופן עובדתי פעילות
עסקית לא הייתה.
מוסכם על הצדדים, כפי שאמרו המערערים מספר פעמים, שביהמ"ש
לעניינים מקומיים בכפ"ס הורה כבר בשנת 99' לצמצם את היקף פעילותם, מהטעם
שהפעילות היא בניגוד לתב"ע שהבניין יושב כבניין רעוע ומסחרי בתוך סביבת
מגורים די חדישה. אין במקום פעילות עסקית חלקית, כפי שחבריי ניסו לטעון. אין
פעילות עסקית כלל. ולא הצליחו להראות לנו בדל ראייה של פעילות עסקית, ולו הדלה
ביותר. ואף לא טענו לכך בחקירות שחקרתי את המערערים.
העסקים של המערערים יושבים במקום בניגוד לתב"ע
קיימת. תב"ע ישנה 1/22 מתחילת שנות ה-80'. התב"ע פורסמה למתן תוקף
ומסומנת את הנכס להריסה משנת 86'.
כיום הוצא ע"י עיריית כפ"ס צו הריסה
לבניין שלא בוצע עדיין.
בסעיף 10 לפסה"ד קבע ביהמ"ש קמא שעצם
העובדה שהמערערים קיבלו בפטור ממכרז וייתכן בהנחות מופלגות לרכוש נכסים מסוימים
באזור התעשייה החדש בכפ"ס כפיצוי על פינוי הנכסים – מפנה לעמ' 10
לפסה"ד.
לדברי חברי, עו"ד הלחמי, אני משיב המערערים לא
הוכיחו בכמה רכשו את הנכסים, זה שהיה או לא היה מכרז וגובה ההנחה. לכן הסיק
ביהמ"ש קמא מסקנה שמדובר בפיצוי. הכיצד יכולים המשיבים למצוא אילו שהם ראיות
לגבי מחיר הרכישה שם, 
גובה ההנחה, הרי
מדובר בעסקה של המערערים. ככל הידוע לנו הקרקע נרכשה בפטור ממכרז ובהנחות מופלגות.
בסעיף 14 לפסה"ד קבע ביהמ"ש כי עצם קבלת
הנכסים החלופיים מבטלת מעיקרה את הדרישה לפיצוי, ושם דובר על כך שלא ייתכן פיצוי
כפול בגין אותם נכסים.
כב' השופט גדול קבע בסעיף 11 לפסק דינו כי קבלת הנכס
החלופי שומטת את הקרקע תחת הבקשה לסעד מן הצדק.
לעניין סעד מן הצדק – אנחנו עוסקים במושכרים עסקיים
ולא בדירות מגורים. הפסיקה שאני מכיר לגבי סעד מן הצדק, ואף שהוזכרה ע"י
חבריי דיברו על מגורים.
בשנת 2002 הפנו המערערים מכתב לעיריית כפ"ס
שהוגש בבימ"ש קמא וביקשו עזרה בתשלומי הארנונה עקב אי פעילות ממשית במושכרים
זה היה ב-11/02. לעניין זה קבע המלומד דוד בר אופיר, בעמ' 244-5 לספרו: כאשר דייר
פונה לעירייה ומבקש פטור או הנחות בעניינו לארנונה, עקב חוסר שימוש, זוהי ראייה
לקיומה של נטישה. הוא גם דיבר על נושא השימוש בחשמל שהוכח שהיה אפסי בענייננו,
כראייה נוספת לחוסר שימוש ומסיים שדייר כזה לא יהיה זכאי לסעד מן הצדק.
ביהמ"ש קמא דחה את בקשות עיכוב הביצוע של
המערערים וקבע פעם נוספת בהחלטתו מ-12/08 כי בנכס לא מתנהלים עסקים זה שנים, וכל
מטרת המבקשים לקבל מהמשיבים את שאינם זכאים לקבל. אני אציין שערכאת הערעור לא בנקל
תבטל קביעות עובדתיות של בימ"ש קמא ששמע את העדים והתרשם מהימנותם.
גם מבחינת נימוקי הערעור לא מראה סיכויים מיוחדים.
קיבלנו היום את שמאותו של אשר הרמן, אגיב לגביה מספר
דברים כדי שנבין במה אנו עוסקים: ראשית, השמאי מציין כי מדובר בחוות דעת למטרות
מידע ראשוני בלבד ואין המדובר בחוו"ד מומחה. שנית, השמאי יוצא ממסקנה, כפי
שנמסר לו בסעיף 3.1, שמדובר בדיירים מוגנים והוא לא יודע שיש פס"ד
בסעיף 3.4 לשמאות כותב השמאי את מה שאמר חברי,
עו"ד הלחמי, לגבי סוגית הפיצוי – 30% פיצוי יתר בגין דיירים מוגנים. יש
תוכנית כס1/22 זו אותה תוכנית משנת 86' שסימנה את הנכס להריסה, התוכנית קובעת שעל
המגרש הספציפי שהמערערים מהווים 50% ממנו ניתן להקים 12 יחידות +2 או 4 כפיצוי
לדיירים המוגנים. כנראה שמשם נגזר תוכנית הפיצויים. היום התוכנית שהגישו המערערים
היא תוכנית שונה לגמרי, אשר מבטלת את התוכנית הקודמת ומאחדת מספר מגרשים שהשטח שלה
הוא פי 4-5 מהשטח הרלוונטי, ואין בה פיצוי לדיירים המוגנים. זה נדון גם בוועדה
המחוזית. כך שגם נקודת המוצא שהתקבל פיצוי יתר אינו נכון. אחוז הבנייה שניתן זה
250 זה אחוז הבנייה שניתן ע"י עיריית כפ"ס.
כותב גם השמאי בסעיף 1.3 שהשמאות אינה ערוכה
עפ"י העקרונות הדרושים וכו', אין מחירים להשוואה ואין שום דבר.
התחשיב בוצע לפי מתן 75% משווי נכס, כאילו מדובר
בפינוי כפוי – מה שאינו המקרה בענייננו.
הנקודה המהותית בשמאות זו, שגורמת לי רצון לומר שאני
מקבל אותה, שמסרו לשמאי בסעיף 2 פרטים לגבי הנכסים שהם סותרים את החוזים המוגנים.
הוסיפו לכל אחד מהדיירים סככות וחצרות במאות מטרים שאינם חלקים מהחוזים המוגנים.
והשמאי הלך אחרי מה שנתנו לו, ובסעיף 4 שעושה את התחשיבים רואים שהוא מכניס בטבלה
את הסככות והחצרות ומסביר שיש מחיר לכל מטר. גם אם היה זכות שימוש לצאת לחצר זה לא
חלק מהמושכר, אם אני מוריד את הסככות והחצרות זה יורד ל-175,000 דולר. כך שהתקרה
כבר לשיטתם היא 175,000 דולר. נושא החצרות והסככות לא נדון בשום מקום, לא נחקר
ולומר שזה חלק מהתחשיב עכשיו – זה לא הגון.
לעניין קבלת שכה"ד – חבריי ניסו לטעון שקבלת שכה"ד
יש בכך אמירה כלשהי. אני אציין שאף אם קיבלו המשיבים דמי שכירות אין בכך כדי
להצביע על תביעת פינוי. מפנה לע"א 99/75. מפנה לסעיף ח(2) בחוזה השכירות
שמסביר ששום דבר לא יחשב כביטול כהסכמה או הודעה וכו'.
אנחנו מסכימים לכך שהפינוי יהיה בתוך 90 ימים ולאחר
מכן נוכל לממש את צו ההריסה שקיים.
לאור הצעת ביהמ"ש, שקיבלנו אותה בתחילת הדיון,
פסה"ד יהווה סילוק סופי של כל התביעות ההדדיות. ככל שהערעור היה נדחה והיה
עומד פסה"ד של בימ"ש קמא, הייתה לי עילת תביעה כספית לשכ"ד ראוי
למשך מספר שנים. לטענתי, פסה"ד היה תקף החל מיום הגשת התביעה ב-2006, ואני
הייתי עומד במצב שהיו הדיירים במשך שלוש שנים בניגוד לזכויות. וצריך לקחת בחשבון
שזו מתנה נוספת של עשרות אלפי דולרים. אם מחשבים 800 דולר שכ"ד לכל אחד במשך
שלוש שנים, היינו מגיעים לכ-30,000 דולר לכל אחד מהשוכרים. כלומר, יש פה 100,000 דולר
נוספים שהמשיבים מוותרים עליהם.
לעניין מועד התשלום – כל נקודת המוצא שלנו לאורך
הדרך וגם הפשרה כאן שהתשלום יבוצע מתוך מכירת הדירה הראשונה שכל אחד מוכר לפי
חלקו. אין אינטרס למשיבים למשוך את מכירת הדירה, כי ברור שהתשלום למערערים הוא חלק
מהדירה. עשיתי חשבון גס שקבלת הדירות לא יהיו לפני 4-5 שנים. ייתכן שימכרו על
הנייר, ייתכן שיוכלו להכניס במו"מ עם קבלנים תשלום במזומן – הכול ייתכן.
אני מוכן להתחייב שהמשיבים יעשו את מירב המאמצים
שהכסף הזה יתקבל מוקדם ככל שניתן. ואם הדבר לא יפגע במו"מ או עם קבלנים או עם
מכירה, הם יעשו את זה כמה שיותר מהר.
אני לא רואה אפשרות להתחייב על פרק זמן של פחות מ-4
שנים, שכל התחייבות כזו תראה שזה לא מתוך מכירה אלא מדרך אחרת.
לעניין הצמדה וריבית – חבריי ביקשו, מרשיי הסכימו
שהסכום שייקבע ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ולא ריבית פיגורים.

ב"כ המערער 1:
לכל מערער ומערער יש חוזה שכירות שמאזכר במפורש
שימוש בחצר ובסככות ולפי זה השמאי עשה את עבודתו.
לעניין סעד מן הצדק – הלכה פסוקה שלערכאת הערעור יש
סמכות כמו הערכאה הראשונית לעניין הסעד מן הצדק.
זה שמוותרים, כאילו, על דמי שימוש ראויים – זה טעות
משפטית של חברי. דייר מוגן הוא מוגן עד ליום מתן פסה"ד. כלומר, עד מתן
פסה"ד של כב' השופט גדול הם היו מוגנים, ואם הערעור היה נדחה אז הם מסיגים
גבול.

ב"כ המערערים 2-3:
חברי הסתמך על העובדה שבימ"ש קמא לא נתן עיכוב
ביצוע ובימ"ש זה נתן עיכוב ביצוע, מה שמראה על שיקול דעת רציני יותר בעניין
זה. ואם חברי נתלה באילן גבוה כמו בר אופיר, אז ההתחלה שלו לכל דבר שצריכים
להתקיים שני יסודות: יסוד עובדתי שהדייר עזב את המושכר, והיסוד הנפשי וזה לא קרה.


הצדדים:
מקובל עלינו כי תירשם הערת אזהרה להבטחת הסכום שמגיע
למערערים, ויקבע שעו"ד וינברג מוסמך להודיע לרשם המקרקעין על ביטול ההערה
ומחיקתה ובלבד שיבטיח שהכסף אכן שולם.

<#6#>
החלטה
נדחה לעיון.
פסה"ד ישלח לצדדים בדואר.
<#3#>

ניתנה והודעה היום א' 
אדר
תשס"ט, 25/02/2009 במעמד הנוכחים.

 







אילן ש' שילה, שופט




הוקלד על
ידי: הניה גיטה טויסיג