פסקי דין על יצחקי יעקב | פסקי דין על יצחקי מירה | פסקי דין על עיריית תל-אביב

34304/08 א     02/03/2009




א 34304/08 יצחקי יעקב, יצחקי מירה נ' עיריית תל-אביב




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
034304/08


בפני
:
כבוד השופטת רחל ערקובי
תאריך:
02/03/2009




בעניין:
1 . יצחקי יעקב

2 . יצחקי מירה



ע"י ב"כ
עו"ד מאירי גבריאלה

התובעים


נ
ג
ד


עיריית תל-אביב




ע"י ב"כ

עו"ד ריבלין לימור

הנתבעת


החלטה


בפני
י בקשה לדחיית התביעה על סף מנימוקים רבים ומגוונים, ואתייחס רק לאחד מהם משום שלאור קביעותיי להלן, די בו כדי להוביל לסילוקה של התובענה על סף.

התובעים עתרו לחייב את הנתבעת בתשלום סכום המהווה לטענתם, תשלום יתר ששילמו בגין חיובי ארנונה, שלא כדין, בשל סיווג מוטעה של הנתבעת את הנכס.

הנתבעת עתרה להורות על דחיית התובענה על סף, לאור קיומו של מעשה בי דין.

טענות הנתבעת:

הנתבעת טוענת, כי התובעים הגישו
לביהמ"ש המחוזי, עתירה מנהלית, בה טענו כי הנתבעת סיווגה את הנכס שלא כדין, וכתוצאה מהסיווג חויבו בארנונה בחיובי יתר.

עותק העתירה צורף כנספח א' לבקשה.

הנתבעת טענה, כי התובעים הסכימו לאחר קיומו של דיון לחזור בהם מהעתירה, והעתירה נדחתה, בהסכמתם.

בנסיבות אלה,
הרי חל הכלל של מעשה בי דין ויש לדחות את התביעה על סף.

טענות התובעים:

התובעים טוענים, כי אין להחיל את הכללים הנוגעים למעשה בי דין ולהרחיבם לעתירה מנהלית, אשר הנטל המוטל על העותר הינו שונה מאשר בתובענה כספית רגילה.

עוד נטען כי הסעד שונה ולכן אין עסקינן במעשה בי דין, באשר הסעדים אחרים.

עוד נטען, כי התובענה לא התבררה לגופא ולכן אין לראות בדחיית העתירה המנהלית משום קביעות כלשהן המהוות מעשה בי דין.

דיון:

תקנה 101 (א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, דנה ב"מעשה בית דין". ההלכה הפסוקה קבעה כי על מנת שיקום מעשה בית דין, על הטוען לו להוכיח, כי בהליך אחר שבין הצדדים או חליפיהם, הועמדה שאלה במחלוקת, אשר הייתה נחוצה להכרעה שם, והיא אכן הוכרעה בין במפורש ובין מכללא. בהתקיים האמור, לא יוכלו הצדדים להתדיין לגביה מחדש בהליך אחר. (ראה: ספרו של השופט גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה תשיעית, עמוד 110 והאסמכתאות הנזכרות).

בעת"מ (תל-אביב-יפו) 1791/08 - מקס מאייר נ' עירית נס ציונה ואח' . תק-מח 2008(3), 13166 קובע ביהמ"ש המחוזי כי:
"מי שלא פעל במועד או מי שנדחו השגתו או עררו - הפכו אלו ל'מעשה בית דין' ואין מקום לעורר את העניין מחדש במסגרת תביעה להשבה". [ראה בעניין זה: ע"א 5080/90 יורם קפלן ו-11 אח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד מו(4), 561; ע"א 367/85, מדינת ישראל נ' יהונתן קיטאי, פד"י מ"א(3),398; ע"א 10977/03 דור אנרגיה נ' עירית בני ברק (לא פורסם) מיום 30.8.06].


בע"א 2452/01 דרור אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) , קובע כב' השופט ריבלין כי:

"בכל אחד מן המקרים האלה, שבהם בית-משפט מוחק תובענה על הסף, אין המחיקה מהווה מעשה-בית-דין. הוו אומרים: התובע אינו מנוע מלהגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה (תקנה 527 לתקנות; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [15], בעמ' 384; רע"א 590/00 רביע נ' ג'רוזלם פוסט פבליקישנס בע"מ (להלן – פרשת רביע [3])), בדומה להפסקת תובענה, אך בשונה מדחיית תובענה על הסף. במקרה אחרון זה קם מעשה-בית-דין, ונשללת מן התובע הזכות להגיש תובענה חדשה באותה עילה (ראו תקנה 101 לתקנות). ודוק, סילוק תובענה על הסף – בין בדרך של מחיקה ובין בדרך של דחייה – הוא אמצעי שאינו ננקט כדבר של מה בכך, ובדרך-כלל יעדיף בית-המשפט, במידת האפשר, שלא לנקוט את האמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה (ראו למשל: ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו [4]; ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן [5]). "
עוד אזכיר את דברי פרופ' נינה זלצמן בספרה, "מעשה בי דין", שם נאמר, בסעיף 140 עמוד 314 כי:

"בהבדל מהפסקת התובענה על פי בקשת התובע, משנדחתה התובענה, כבקשת התובע, הושם סוף לסכסוך. פסק הדין יוצר השתק עילה, בדומה ל

פסק דין
הדוחה את התובענה לאחר דיון לגופו של עניין."

בענייננו, עיון בנספח א' לבקשה יגלה, כי הטענות שפורטו בעתירה המנהלית זהות לטענות שבפני
י. היינו, המדובר בטענה, כי הנתבעת שלא כדין, מתוך רשלנות ו/או הטעיה, סיווגה את הנכס, הריק על פי הטענה, כמחסן, במקום לסווגו כבית מלאכה.

כל הטענות המועלות בתובענה שבפני
י, הועלו אחת לאחת באותה עתירה, לרבות הטענות בדבר התייחסות לאחד מהבעלים בלבד, ודרישה לקבוע מיהות המחזיק הנכון, התייחסות לסיווג הנכס, התייחסות לעובדה כי עסקינן בנכס ריק, ובאותה עתירה, נדרשה הנתבעת, המשיבה שם, לתקן את חיוב הארנונה שנשלח לעותרים, באותו הסכום ששולם, וכעת מבוקש להשיבו.

ביהמ"ש המחוזי קבע דיון בעתירה המנהלית, וביום 30.10.07 , התקיים בדיון בפני
כב' השופטת קובו, ובמסגרתו הודיעה ב"כ התובעים לביהמ"ש כי:

"לאור הערות והמלצת ביהמ"ש, אני מבקשת למשוך את העתירה ללא צו להוצאות."

ביהמ"ש לאור ההודעה קבע כי:

"יש לשבח את העותר על שקיבל את המלצת ביהמ"ש. העתירה נדחית ללא צו להוצאות."

כלומר, מתוך פרוטוקול ביהמ"ש עולה באורח ברור , כי דחיית התובענה הייתה על דעת , בהסכמת ולבקשת התובעים.

אינני רואה את ההבדל וההבחנה שעורכת ב"כ התובעים , בין עתירה מנהלית לבין תביעה כספית, שני ההליכים הינם הליכים הננקטים בהתאם לדין ולפסיקה, ולא ברור מדוע כאשר מדובר בעתירה מנהלית שנדחתה, אין הקביעות במסגרתה יכולות לשמש מעשה בי דין?

יתר על כן, כפי דברי המלומדת פרופ' זלצמן, דחיית תובענה לבקשת תובע, כמוה כדחיית תובענה לאחר דיון, שהרי, כאשר התובע מסכים שהתובענה שהוגשה על ידו תידחה, כמו שקרה בענייננו, הרי הוא מסכים למעשה
שהטענות העובדתיות והמשפטיות שהעלה במסגרת התובענה תדחנה. מה לי קביעת עובדה על ידי ביהמ"ש או הסכמת התובע בעצמו?

הגיונה של ההלכה ברור, כאשר תובע מגיש תביעה ומסכים כי התביעה שהגיש תידחה, הרי הסכמתו, היא היוצרת את מעשה בי הדין משום שבהסכמתו הוא מאשר לביהמ"ש למעשה להכריע נגדו, ולכן מסקנתי הינה, כי במקרה שבו תובענה נדחתה בהסכמת התובע, הרי הוא מנוע מלהגישה בשנית, לאור מעשה בי דין.

ב"כ התובעים טענה, כי
הסעד שונה, בעתירה המנהלית התובעים ביקשו לתקן את חיוב הארנונה, ובפני
ביהמ"ש הם עותרים לתשלום כספי בגין תשלום יתר ששילמו, אלא שאינני מקבלת את ההבחנה שעורכת ב"כ התובעים.



חברי כב' השופט
גדליה טהר-לב סיכם את ההלכה הפסוקה

בעניין
בבש"א (באר-שבע) 3306/07 - מנהל מקרקעי ישראל ואח' נ' מרדכי רוטשס ואח' . תק-של 2008(2), 14919 וכך הוא אומר:

"כידוע, מעשה בית דין במובן של השתק עילה (
res judicata
) קם, כאשר בשתי תביעות שונות מובאת בפני
בית המשפט להכרעתו אותה העילה, אשר כבר נידונה לגופה והוכרעה.
כפי שסוכם היטב בבקשת המנהל הנידונה וכמתואר בספרה של המלומדת זלצמן, ישנם שלושה מבחנים לזהות העילה לצרכי הקביעה, שקיים מעשה בין דין: מבחן הסעד (אשר נדחה על-ידי בית המשפט העליון), מבחן הזכות המהותית ומבחן העסקה. מבחן הסעד, שכאמור,נדחה בפסיקה, מיושם על ידי בדיקת זהות הסעדים, הנדרשים בכתב התביעה בתביעה המקורית, בה ניתן

פסק דין
,ובתביעה התלויה ועומדת. ביישום מבחן הזכות המהותית מגדירים את הזכות המהותית, אשר בשל הפגיעה בה הוגשה והוכרעה התביעה המקורית, במטרה למנוע הגשת תביעה נוספת בשל אותה מסכת העובדות הרלוונטית לצורך ההגנה מפני הפגיעה באותה הזכות המהותית, כגון הזכות לשלמות גופנית או הזכות לשלמות הקניין. מבחן העסקה - שהוא המבחן הרחב ביותר ובתור שכזה מספק את ההגדרה הנרחבת ביותר למעשה בית דין, כדי למנוע את הגשת תביעות בקנה המידה הגדול מבין שאר מבחני קיום העילה - מייושם תוך קיבוץ כל העובדות, המבססות תביעה, בגין עסקה אחת, כדי להגדיר את העילה לצרכי קביעת קיום מעשה בית דין [ראה: נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי (תשנ"א - 1991) 46 - 61]. "

התובענה הכספית שהוגשה לביהמ"ש כאן, ועתירה המנהלית, הינן אותה הגברת בשינוי האדרת,
לא רק שכל מערכת העובדות הנטענת זהה לחלוטין, במקומות מסוימים הניסוח אפילו זהה. בעתירה המנהלית נתבקש ביהמ"ש להורות על תיקון חיוב הארנונה וכאן ביהמ"ש מתבקש להשיב את הסכום ששולם על פי אותו חיוב ארנונה ששולם, ביתר. לפיכך, אין לקבל את הטענה כי עסקינן בסעד שונה.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה, כי יש לדחות את התובענה על סף מחמת מעשה בי דין.

התובעים ישאו בהוצאות הבקשה בסכום של 1,500 ₪ + מע"מ.
מזכירות תשלח החלטתי לצדדים.
הדיון הקבוע ליום 3.3.09 בטל.
ניתנה היום, ו' באדר, תשס"ט (2 במרץ 2009), בהעדר הצדדים.


רחל ערקובי
, שופטת








א בית משפט שלום 34304/08 יצחקי יעקב, יצחקי מירה נ' עיריית תל-אביב (פורסם ב-ֽ 02/03/2009)