פסקי דין על שמר יהודה | פסקי דין על שמר מישל | פסקי דין על אברהם מזרחי | פסקי דין על אבלין מזרחי |

7891/05 א     25/01/2006




א 7891/05 שמר יהודה, שמר מישל נ' אברהם מזרחי, אבלין מזרחי




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
א
007891/05


לפני:
כבוד השופטת אנה שניידר
תאריך:
25/01/2006




בעניין
:
1 . שמר יהודה

2 . שמר מישל


ע"י ב"כ עו"ד
רפ אורי

התובעים

נ
ג
ד


1 . אברהם מזרחי

2 . אבלין מזרחי


ע"י ב"כ עו"ד
יהלומי שירה

הנתבעים


החלטה

1.
בתביעה שלפנינו העלו הנתבעים מספר טענות סף וביניהן - האם חלה התיישנות על התביעה.

הרקע


2.
התביעה,
שעניינה הסגת גבול במקרקעין, הוגשה לבית משפט זה בשנת 2005. התובעים, שהם בעלי זכות חכירה לדורות במקרקעין, הגישו תביעה לסילוק יד נגד הנתבעים שבנו בחצר המשותפת, בחלק השייך לנתבעים ובחלק ששייך לתובעים, מחסן שהפך לימים לדירת מגורים. לטענת התובעים, הבניה נעשתה עוד בשנת 1990.

3.
הנתבעים מסכימים כי הבניה אכן נעשתה בשנת 1990 אך טוענים כי הדבר היה בהסכמת התובעים, והתובעים מעולם לא טענו כנגד המבנה. לאור שתיקתם, מנועים ומושתקים התובעים לתבוע כעת בשל תוספת הבניה שכן בשתיקתם יש משום ויתור על זכותם.

4.
עוד טוענים הנתבעים כי התביעה התיישנה וזאת הואיל וחלפו למעלה מ-15 שנים מיום שנולדה עילת התובענה, כאשר המקרקעין הינם מקרקעין שאינם מוסדרים.

5.
התובעים, בהשיבם לטענות הנתבעים, טוענים שלא היתה שום הסכמה מצדם לבניה שביצעו הנתבעים בשטח, ובמשך כל התקופה ניהלו משא ומתן עם הנתבעים לסילוק ידם מן השטח המשותף, וכשזה לא הועיל - הוגשה התביעה.

המסגרת הנורמטיבית


6.
סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן - חוק ההתיישנות) קובע:


"התקופה בה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן

תקופת ההתיישנות) היא -

(1)…

(2) במקרקעין - חמש עשרה שנה;ואם נרשמו בספרי האחוזה

לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) -

עשרים וחמש שנה."

7.
על מנת להצליח בטענת ההתיישנות לא די להוכיח תקופת התיישנות, אלא יש להוכיח גם קיומה של "חזקה נוגדת".

8.
קיומה של "חזקה נוגדת" כוללת את שני המבחנים הבאים:

א. החזקה בקרקע הינה "חזקה נוגדת" שאינה נובעת מכח זכות הבעלות של הבעלים,


אלא בניגוד לה;

ב. החזקה נובעת מכוח טענת זכות הבעלות של המחזיק.

(ראה לעניין זה ת.א. (ירושלים) 18036/00 משה קסוטו נ' מליחי זכריה, פדאור (לא פורסם) 05(12) 526 (להלן - פס"ד קסוטו).





החזקה בקרקע הינה "חזקה נוגדת" שהיא בניגוד לזכות הבעלות של הבעלים


8.
באשר ליסוד זה קבע בית המשפט העליון בע"א 3217/91 פלר נ' יורשי המנוח ה"ה אקסלרוד ז"ל ואח' (פ"ד מז (2) 281) :


"על מנת שיצליח המערער בטענת ההתיישנות שבפיו, לא די שיוכיח

את חלוף תקופת ההתיישנות. עליו להוכיח גם שבמשך כל תקופת ההתיישנות

החזיק בקרקע "חזקה נוגדת". חזקה יוצרת התיישנות רק כשהיא "נוגדת",

זאת אומרת שאיננה באה מכוח זכות הבעלות של היריב…כשפלוני מחזיק

בקרקע שהבעלות הרשומה בה היא של אחר, שתיקתו של הבעלים יכולה

להתפרש כאמור…אך לא האינטרס של המחזיק או של הבעלים לגבי אופיה

של ההחזקה בקרקע יכריע. על ביהמ"ש לקבוע את אופיה של זו, על פי

טיב ההחזקה, התנהגות הבעלים והמחזיק במשך תקופת ההחזקה, ויתר

נסיבות המקרה..שתיקת הבעלים, כלומר, התנהגותו הפסיבית, בצירוף

נסיבות מהן ניתן ללמוד כי אם היה ברצונו להתנגד להחזקה, יכול היה

לעשות כן בקלות וללא טרחה מיוחדת, ויש להניח שהיה עושה כן, עשויים

לעלות כדי הסכמתו להחזקה של המחזיק ולחתום את הדרך לטענת
החזקה הנוגדת".

וראה לענין זה גם ע"א 781/85 האפוטרופוס הכללי לנכסי נפקדים נ' מרים אחמד מוסטפא ואח' (פ"ד מ"ד
(3)
785 791).


החזקה נובעת מכוח טענת זכות הבעלות של המחזיק


9.
לענין יסוד זה
על הנתבע להוכיח כי אין הוא מודה בזכות שיש לתובעים על הקרקע, ולחלופין גם אם לתובעים זכות כאמור, הרי שבהתנהגותו הפגין הנתבע במשך כל התקופה חזקה במקרקעין .

בפס"ד קסוטו נאמר לענין זה:


"הלכה היא, כי אם המחזיק הודה בזכות הבעלות של הבעלים

בקרקע, הרי שבכך הוא שלל את האפשרות שזכותו שלו באה לו

מכוח בעלות בקרקע. הודאה זו יכולה להילמד הן במפורש, מדבריו

של המחזיק, והן מאופן התנהגותו ומהנסיבות הכלליות של המקרה

הספציפי. כך, למשל, אם במשך תקופת ההתיישנות עולה כי הנתבע -
המחזיק מודע לכך שהתובע הוא הבעלים החוקי של המקרקעין,
או אם התנהגות הנתבע מתיישבת עם זכות הבעלים של התובעים
ואינה מפגינה חזקה בניגוד לה. (ר': המ' 223/52 גרייבר נ' גרין,
לעיל ע"א 213/76 גילברג נ' פאנוס, לעיל, רע"א 2203/91 חאלד יוסף נ'
ממ"י, פ"ד מה (5) 553 ; ע"א 3217/91 פלר נ' אקסלרוד לעיל, ע"א
781/85 האפוטרופוס הכללי לנכס נפקדים נ' מרים אחמד מוסטפא
ואח' לעיל)."

דיון ומסקנות


10.
הוכחת היסודות הנדרשים שהוזכרו לעיל, איננה מלאכה פשוטה, ומצריכה בירור עובדתי מעמיק. קריאת כתבי הטענות שהוגשו ע"י הצדדים, משקפת מחלוקת עובדתית בסיסית כאשר עיקרה מצוי בשאלה האם לאורך כל התקופה, הסכימו התובעים למצב או שמא אכן ניסו לפנות את הנתבעים מן המקום. התשובה לשאלה זו תכריע למעשה, את שאלת "החזקה הנוגדת", והיא גם יפה לטענות אחרות שהועלו ע"י הנתבעים בדבר שיהוי, מניעות וחוסר תום לב. בלא בירור יסודי של עובדות אלו, לא ניתן להכריע באופן ראוי
בשאלת ההתיישנות
וכן בשאלות האחרות.

11.
הלכה פסוקה היא כי דחיה או מחיקה על הסף של תובענה תיעשה ע"י ביהמ"ש ביד קפוצה, ותמיד תועדף "דרך המלך" לבירור התובענה. כך למשל בע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח', פד"י מ(2)
668 נאמר:


"פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. רצוי על כן

שבית המשפט יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פיתרון דיוני

פורמליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי אולם איננו

סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו ענין."


ובת.א. 3068/04 שמואל דלל נ' אלי יעקב, פדאור (לא פורסם) 05 (3) 262, נאמר-


"כאשר בית המשפט דן בטענת מחיקה או דחייה על הסף, אין הוא

מקיים "משפט זוטא" בו הוא שומע ראיות, שכן אם בירור הטענה מצריך

שמיעת ראיות, פשיטא שאין מקום למחיקה על הסף ובית המשפט

ידון בסוגה במסגרת בירור התיק העיקרי. בית המשפט יעשה שימוש

בסמכות הדחייה, אך במקרים בהם המניעה לקיום התובענה ברורה

לחלוטין."



לגבי המקרה שלפנינו - אם יוכיחו התובעים כי משך השנים ניסו לפנות את הנתבעים מן הנכס, ובמשך כל הזמן ניסו להגיע עמם להסדר -
הרי שעל פני הדברים קיים סיכוי להוכחת
תביעתם, ואין למחוק התביעה על הסף מחמת ההתיישנות.

12.
זאת ועוד, כידוע, טענת ההתיישנות עשויה להיות מועלית כטענת סף ואף כטענת הגנה רגילה - במסגרת הדיון לגופו של ענין. היכולת להכריע בטענת התיישנות כטענת סף מצויה בתשתית העובדות המצויות בכתבי הטענות. כאשר קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים הנוגעת לגופה של התביעה, נטיית בית המשפט תהיה לדחות את ההכרעה לגבי ההתיישנות עד לאחר שמיעת מכלול הראיות הנוגעות לתיק. (ראה לענין זה בש"א 7542/04 עמותת "שם משמעון" נ' קלצ'קו לואיס, פדאור (לא פורסם) 04 (21) 152).
כך גם פסק ביהמ"ש העליון ברע"א 3194/98 בית שקמה נ' בוסקילה, תק-על 98 (2) 39:


"נחה דעתי שראוי שההחלטה בענין ההתיישנות תתקבל בתום שמיעת

הראיות שבגדר פסק הדין יוכל בית המשפט לתת את דעתו לחומר
הראיות שלפניו כדי לברר מתי קמה למשיב מס' 1 עילת התביעה."

הדברים האמורים מתיישבים עם ההלכה המוזכרת לעיל, לפיה בדחיה או במחיקה על הסף, נוהג בית המשפט בזהירות ועושה זאת רק במקרים
בהם יהיה ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש, (ראה ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז (4) 721, 724), ואף אם הסיכוי העולה מכתב התביעה הינו קלוש, הוא מספיק על מנת לסרב לבקשת מחיקה על הסף (ראה ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו (2) 155, 151).
13.
עוד יצויין, כי אין באי מתן החלטה בדבר ההתיישנות, בשלב זה של ההליך, כדי לפגוע בזכות מהותית כלשהי של הנתבעים, אם אכן זכאים הם לדחיית התובענה נגדם בשל התיישנות, אלא מדובר בעיכוב בשעת ההכרעה האמיתית. (לענין זה, נאמר בבש"א 7542/04 הנ"ל -


"הלכה פסוקה היא כי החלטה הדוחה בקשה לדחיית תביעה על הסף

מחמת התיישנות אינה מהווה מעשה בית דין, ואינה מונעת בעד בית

המשפט לבדוק שוב את שאלת ההתיישנות על יסוד העובדות המלאות

שיהיו לפניו לעת מתן פסק דינו (ע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' סמסונוב,
פ"ד כח (2) 228, 234; ע"א 199/82 סניטובסקי נ' חב' החשמל לישראל
בע"מ, פ"ד לט(1) 225, 238; רע"א 4183/92 כהן נ' כהן, תק על 92

(3) 1923; רע"א 3194/98 הנ"ל; רע"א 4171/02 דאי נ' גולד, תק על

2002 (3) 463)".

14.
לאור כל האמור לעיל, נראה שבשלב זה אין בפני
בית המשפט די נתונים על מנת להכריע בשאלת ההתיישנות, ולפיכך יש לדחות את ההכרעה בשאלה זו, וביתר הטענות המועלות ע"י הנתבעים
והקשורות קשר ישיר לשאלת ההתיישנות, עד לאחר שמיעת הראיות וקיום הליך מלא בתביעה העיקרית.
15.
נקבע לקד"מ ליום 12.3.06 בשעה 14:00.

ניתנה היום כ"ה בטבת, תשס"ו (25 בינואר 2006) בהעדר
הצדדים


אנה שניידר
, שופטת












א בית משפט שלום 7891/05 שמר יהודה, שמר מישל נ' אברהם מזרחי, אבלין מזרחי (פורסם ב-ֽ 25/01/2006)