פסקי דין על אורן יוסף | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2495/01 בל     31/07/2003




בל 2495/01 אורן יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 002495/01
בית הדין האיזורי לעבודה ת"א - יפו
31/07/2003
תאריך:
כב' השופטת דינה אפרתי

נ.צ. מר שלמה פרלוב
בפני
:

אורן יוסף

בעניין:
המערער
עו"ד שלום צדוק

ע"י ב"כ
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
שחר

ע"י ב"כ
פסק דין
1. בפני
נו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 3.4.01 שדנה בעניינו של המערער' כמתחייב מפסק הדין שניתן בתיק 3723/00 ביום 26.12.00, על פיו נתבקשה הועדה הרפואית לזמן את המערער ולהסביר מה הן הסיבות לירידה בשמיעה שאינה קשורה לחשיפה לרעש (להלן-פסק הדין) .

2. הועדה דחתה את ערעורו של המערער והשאירה על כנה את ההחלטה מיום 13.3.01 בה נקבע כי למערער 10% נכות יציבה מיום 19.8.77, על פי תקנה 72 (4)ד ii לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז- 1956. המערער מערער על החלטת הועדה ומבקש להעמידו בפני
ועדה בהרכב אחר .

3. טענות המערער

המערער טוען, בין השאר, כדלקמן:-
3.1 הועדה לא פעלה בהתאם להנחיית בית הדין.

3.2 הועדה לא נימקה למה קשור המצב המנופה ומהן הסיבות לירידה
בשמיעה, בהתאם לפסיקה הקובעת כי כל קביעה תהיה מבוסס על מסמכים עובדתיים ורישומים מוכחים.

3.3 הועדה קבעה בצורה גורפת כי, ככל הנראה, הדבר נובע מדלקת ויראלית אולם אין כל מסמך רפואי או תעוד רפואי המאשר קביעה כזו וכי מדובר בהשערות ספקולטיביות גרידא.

3.4 הועדה לא התיחסה לקביעתו של רופא תעסוקתי אשר קובע כי העקומה של המערער היא מסוג nihl שהיא העקומה האופיינית לחשיפה לרעש.

3.5 הועדה מאשרת כי בתוך הממצאים האחרונים חבוי הנזק בגין חשיפה מרעש ואם כך שומה היה עליה לקבוע את אחוזי הנכות העדכניים ולנכות ממנו מצב קודם כפי שיעורה על ידי הועדה הרפואית הראשונה.

3.6 הועדה הרפואית פעלה בניגוד לכללים ולפסיקה הקובעים כי על ועדה רפואית לדון לגופו של ערעור שהוגש בפני
ה, ובמקרה זה הועדה לא דנה לגופו של עניין אלא הפרה את החלטת הועדה הרפואית הראשונה על פניה.

4. טענות המשיב.

4.1 הדיון בועדה לעררים, מושא הערעור שבפני
נו, הוא תוצאת פסק הדין, על פיו התבקשה הועדה לזמן את המערער על מנת שיסביר למה קשור מצבו, כלומר מה הסיבות לירידה בשמיעה שאינה קשורה לחשיפה לרעש.

4.2 החלטת הועדה מנומקת ומפורטת ביותר. אין קביעה גורפת ואין סתירה בין מה שאומר הרופא התעסוקתי לבין אופי הפגיעה. גם הועדה אומרת שקיים נזק כתוצאה מחשיפה לרעש, אלא שלאחר שנת 1971 חלה התפתחות בירידה בשמיעה שאינה אופיינית לחשיפה לרעש, ואת זה רואים בגרפים של האודיומטריות.

4.2 קביעה זו של הועדה באשר לירידה בשמיעה שאינה אופיינית לחשיפה לרעש הינה קביעה רפואית ולא משפטית ועל כן בית הדין אינו יכול להתערב בה.

4.3 לעניין הטענה באשר לניכוי על חשבון מצב קודם - לא היה צריך לעשות ניכוי על חשבון מצב קודם, או לעשות חשבון עו"ש, מפני שהתהליך שקרה אצל המערער הוא בדיוק תהליך הפוך; קודם קרתה הפגיעה, אחר כך היתה התפתחות שאינה קשורה לפגיעה בעבודה, בעוד שבמקרים הרגילים ישנו מצב של פגיעה בעבודה, שקדם לה מצב רפואי שאינו קשור לפגיעה. על כן, צריך לנכות מסה"כ אחוזי הנכות את מה שאיננו קשור וזה אינו המקרה כאן. בפועל המערער אינו מקבל אחוזי נכות בירידה בשמיעה, הוא מקבל עשרה אחוזי נכות בגין טינטון. בפועל, יכול להיות שאילו כל הליקוי בשמיעה היה נזקף לחובת פגיעה בעבודה יכול שהמערער היה מקבל אחוזי נכות בעבודה. הטינטון קשור לעבודה ועל כך הוא קיבל 10%.
4.5 במידה ובית הדין יחליט להחזיר את עניינו של התובע לועדה - אין להעביר העניין לועדה להרכב אחר מאחר ואין חשש למשוא פנים או לחוסר אובייקטיביות.

5. המסגרת המשפטית.

5.1 סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן- -חוק הביטוח הלאומי) שכותרתו "קביעת דרגת נכות" קובע לאמור:

"(א) רופא או ועדה רפואית, יקבעו לפי כללים שנקבעו בתקנות -
(1) אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה;
(2) את דרגת הנכות לענין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע לאחר התייעצות עם שר הבריאות.
(א1) קביעה כאמור בסעיף קטן (א) תיעשה אם המבוטח הגיש תביעה פי סעיף 104(א) וכן אם המוסד או הנכה הגישו תביעה לקביעה מחדש של דרגת הנכות.;
(ב) אופן מינוים של רופאים ואופן הרכבת ועדות רפואיות וסדרי
עבודתן ייקבעו בתקנות.
(ג) בתקנות לפי סעיף זה רשאי השר לקבוע תקופה....."

5.2 תקנה 72 (4)ד 2 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז- 1956 (להלן-התקנות) קובעת לאמור:

"חבלה אקוסטית (עם עקומת שמיעה אופיינית)
(ii) עם רעש תמידי באוזניים בלי הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור" -10%"

5.3 על פי ההלכה פסוקה, קביעתה של ועדה רפואית בדבר דרגת הנכות מחייבת את בית הדין (עב"ל 9/60 המוסד נ' שאול כליף פב"ל ו 39) ואין בית הדין רשאי לשמוע ראיות הבאות לסתור את קביעת הועדה הרפואית או לעוקפה, כן לא ישים בית הדין עצמו מומחה לרפואה ולא יקבע דרגת נכות (דב"ע ל/ 6-0 רובחי אלחטיב נ' הועדה הרפואית לערעורים והמוסד פד"ע א' 157 פב"ל יא 337, ולא יעמיד דעתו תחת דעתה של הועדה לעניין ממצא עובדתי מבחינה רפואית. (דב"ע ל/11-0 צבי סימן טוב נ' המוסד פד"ע ב' 133).

5.4 הערעור הוא בשאלת חוק בלבד, "כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהועדה התיחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרם על ידי כל אחד מהפגימות (הנ"ל) ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים- עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו- אזי אין מקום לטענה כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין. (דב"ע לג 40-0 יוסף דולזר נ' המוסד פד"ע ד' 407 ; עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד פד"ע לד' 213).

5.5 דרך המלך של החזרת עניין לועדה רפואית היא החזרתה לועדה שבדקה
את המבוטח, ורק במקרים נדירים, בהם עולה חשש של ממש כי הועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות, מועבר העניין לועדה בהרכב אחר. (לב/ 84-0 שמואל מרציאנו נ' המוסד, פד"ע יב, 164 עב"ל 282/99 אבן חן יהודית נ' המוסד עבודה ארצי, לג, 78).
6. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בכל המסמכים שהוגשו לתיק, הגענו
למסקנה כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה.

6.1 הועדה הרפואית בחנה את גרף השמיעה מיום 26.5.1977 ובפרק הממצאים הרפואים ציינה כי הגרף "אכן מראה מאפיינים אשר יכולים להתאים לפגיעה מחשיפה לרעש", ולגבי הבדיקה מיום 25.11.97 ציינה הועדה: "נראה גרף שמיעה אשר איננו יכול להתאים לפגיעה לחשיפה לרעש". הועדה קבעה כי: "לא מספיק שלנפגע יש ליקוי שמיעה וגם לא מספיק שהנפגע היה חשוף לרעש. ידוע היום, והדבר מצוטט בכל ספרי הלימוד בשטח א.א.ג. שלהכרה בשמיעה שנפגעה עקב חשיפה לרעש גרף השמיעה צריך להתאים לפגיעה בחשיפה לרעש. מאפיינים אלה ברורים וידועים" קביעה זו של רופאי הועדה הינה קביעה רפואית המסתמכת על ספרות רפואית בתחום הא.א.ג.

6.2 מסקנת הועדה היתה: "מכאן ברור שהשינוי בשמיעה שנגרם לאחר 1977, לא קשור בחשיפה לרעש אלא לגורמים אחרים. מה הם גורמים אלו קשה לומר מאחר וכל דלקת וירלית במסגרת של שפעת יכולה לגרום להופעת ליקוי בשמיעה כפי שנראה במקרה זה, ואכן יש לציין שחלק גדול מליקוי השמיעה נגרמו עקב דלקת וירלית. אין לראות אם כך את ההחמרה בשמיעה שאירעה לאחר 1977 כקשורה לחשיפה לרעש...גם אם בבדיקות השמיעה שבוצעו לאחר 1977 אין לראות ליקוי המתאים לחשיפה לרעש הרי ברור שהליקוי שנראה ב- 1977 לא נעלם והוא חבוי גם בבדיקות השמיעה שבוצעו לאחר מכן. מכאן שגם בדיקת השמיעה האחרונה מ- 22.11.99 מכילה את הליקוי שהיה ב- 1977 אך יש לציין שליקוי זה נגרם ב- 1977 ולא מאוחר יותר".
יצויין כי הועדה גם עיינה בחוות הדעת של ד"ר בן-טובים אך קבעה כי הוא מתעלם מהעובדה שגרף השמיעה שבוצע לאחר 1977 אינו מתאים לפגיעה מחשיפה לרעש וזה לפי כל העבודות שנעשו בשטח זה.

6.3 הלכה פסוקה היא כי החלטת הועדה הרפואית, אם לזקוף החמרה במצב תחלואתי לתאונה שהוכרה או לחשבון התפתחות טבעית של מחלה המחמירה במשך הזמן, היא קביעה רפואית ביסודה שאינה נושא לערעור. (דב"ע נב' 10-99 דבורה שדה נ' המוסד לקט ועדות 669).
6.4 במסקנותיה של הועדה נאמר כי "אין לראות אם כך את ההחמרה בשמיעה שאירעה לאחר 1977 כקשורה לחשיפה לרעש".

7. סוף דבר

7.1 הועדה הרפואית פעלה בהתאם להנחיית בית הדין כפי שנקבע בפסק הדין, זימנה את המערער ושמעה את תלונותיו, המערער הגיש שני מסמכים רפואיים נוספים, האחד חוות דעת של ד"ר בן טובים מיום 21.1.01 והשני תוצאות בדיקה קלינית מיום 14.11.00 שנעשתה על ידי רופא תעסוקה.
הועדה התייחסה, כאמור, לחוות דעתו של ד"ר בן טובים ושללה את הממצאים המופיעים בה, אך באשר לתוצאות בדיקת רופא התעסוקה, שלדברי המערער, עולה ממנה כי העקומה של המערער הינה מסוג nihl שהיא העקומה האופיינית לחשיפה מרעש, לא מצאנו כל התייחסות מפורשת מצד הועדה למסמך זה למרות שהוא היה בפני
הועדה. אולם אנו מקבלים את עמדת על פיה אין סתירה בין מה שאומר הרופא התעסוקתי לבין אופי הפגיעה, וגם הועדה אומרת שקיים נזק כתוצאה מחשיפה לרעש, אלא שלאחר 1977 חלה התפתחות בירידה בשמיעה שהיא אינה אופיינית לחשיפה לרעש, ועל כן אין אנו מוצאים מקום להחזיר נושא זה להתייחסות מפורשת של הועדה.
7.2 משכך הם פני הדברים, ומשלא מצאנו כל טעות משפטית בהחלטת הועדה, הערעור נדחה.

7.3 בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

7.4 המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום ב' באב, תשס"ג (31 ביולי 2003) בהעדר הצדדים.
-------------------------- ---------------------------
דינה אפרתי
, שופטת שלמה פרלוב, נ.צ.









בל בית דין אזורי לעבודה 2495/01 אורן יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 31/07/2003)