פסקי דין על תעשיות אלקטרוכימיות (1952) (בפירוק) | פסקי דין על שריף חברה למסחר והשקעות | פסקי דין על שריף נביל | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי – בתפקידו כמפרק החברה | פסקי דין על עו"ד צוריאל לביא ורו"ח גבריאל טרבלסי ואח' |

275/04 פרק     04/03/2009




פרק 275/04 תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ (בפירוק), שריף חברה למסחר והשקעות בע"מ, שריף נביל נ' כונס הנכסים הרשמי – בתפקידו כמפרק החברה, עו"ד צוריאל לביא ורו"ח גבריאל טרבלסי ואח'




בקשה מס' <80>
בפני

כב' השופטת ב. גילאור
, נשיאה

החברה:

<המבקשים:>
תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ (בפירוק)
<<1> <שריף חברה למסחר והשקעות בע"מ
>>
<<2> <שריף נביל
>
ע"י ב"כ עו"ד שאהב עאדל
>

נגד

המשיבים:
<<1> <כונס הנכסים הרשמי – בתפקידו כמפרק החברה
>
ע"י ב"כ עו"ד הילה קרליץ

2 עו"ד צוריאל לביא ורו"ח גבריאל טרבלסי
בתפקיד כמנהלים מיוחדים מטעם מפרק החברה
>
<<3> <משרד התעשייה המסחר והתעסוקה>
אגף הפיקוח על העבודה – מחוז חיפה והצפון
>
<<4> ה<משרד להגנת הסביבה-מחוז צפון>>
<<><>>

החלטה
בבקשה למתן הוראות
זוהי בקשה למתן הוראות שהגישו שריף חברה למסחר והשקעות בע"מ
, ומנהלה, מר נביל שריף (שניהם ביחד להלן: "המבקשים"), אשר רכשו מאת המנהלים המיוחדים של חברת תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ (בפירוק)
(להלן: "החברה") את מפעל החברה לשם פירוקו ופינויו. במסגרת הבקשה עותרים המבקשים להורות למשיבים ליתן להם ארכה לשם השלמת עבודות הפירוק, להורות למשיבים לבצע את חלקם בהסכם המכר ובעיקר את כל הפעולות הנדרשות לשם פינוי החומרים המסוכנים ממיכלי המתכת הנמצאים בחלקי המפעל השונים, ובמיוחד את החומר מסוג טארס, וכן לבצע עבודות נוספות אשר בלעדיהן, כך נטען, אין בידי המבקשים להשלים את עבודות פירוק המפעל תוך התקופה שנקבעה בהסכם המכר.

לאחר שהניסיון להבראתה של החברה כשל, ניתן ביום 7/9/04 צו לפירוקה. כונס הנכסים הרשמי מונה למפרק החברה, והמשיבים מונו למנהליה המיוחדים. בהחלטה מיום 23/1/07 אושרה מכירת מתקני הייצור והציוד המצויים במפעל החברה למבקשים, שעיסוקם פירוק, ייצוא ומכירת מתכות שונות וברזל, והוסכם על פינוי החומרים המסוכנים במחיר ובתנאים המפורטים בהצעת המציע (נספח ד' לבקשה) ובתוספת להצעת המציע מיום 27/12/06 (נספח ו' לבקשה) ובכפוף לשינוי הצעתם בהתאם להחלטה האמורה. ביום 28/3/07 הועברה החזקה במפעל לידי המבקשים הרוכשים. בהתאם להסכם, התחייבו המבקשים לפנות את המפעל על חשבונם ובאחריותם, למעט פריטים מסוימים שהוחרגו ממנו במפורש, תוך 18 חודשים ממועד תחילת עבודות הפינוי, אשר הוסכם באופן רשמי כ- 31/3/07.
מאז רכישת המפעל נתגלעו מחלוקות רבות בין המבקשים למנהלים המיוחדים לגבי נושאים שונים.

עיקר המחלוקת בין הצדדים בשאלה מי אחראי לפנות את עודפי החומרים המסוכנים: טארס, edc, ו- vcm, אשר לטענת המבקשים חורגים באופן ניכר מן הכמויות עליהן דווח במסגרת המשא ומתן לקראת ההתקשרות בין הצדדים.

אף שהעסקה בוצעה במתכונת של "as is where is", טוענים המבקשים שהממכר כפי שנמסר לידיהם שונה מהותית מן הממכר אותו בדקו טרם השלמת עסקת המכר, ואף שלא עלה בידם לבדוק הלכה למעשה את תכולת מיכלי החומרים המסוכנים. נטען שבעת עריכת המכרז למכירת המפעל הייתה למנהלים המיוחדים נגישות למידע מלא ומבוסס אשר לחומרים המצויים במיכלים השונים, ועל כן חובתם הייתה לדווח נאמנה ולפרט סוגי החומרים במיכלים השונים, וכמותם. מן הבקשה עולה, שתוך כדי התנהלות עבודות הפירוק והפינוי התברר למבקשים, שכמויות החומרים המצויות בפועל במפעל אינן עולות בקנה אחד עם ההצהרות על בסיסן התבצעה הרכישה, ועם טבלאות הנתונים שהוצגו בפני
הם. לטענתם, הצעת המכרז שהוצגה בפני
הם הייתה שגויה, והתבססה על מצג שווא, והיא מעידה על חוסר תום לב, אשר אינו יכול לקבל הכשר על ידי תנית ה- as is.

המבקשים טוענים שהחומר המסוכן מסוג טארס הוחרג מפורשות מן הממכר ועל כן על המנהלים המיוחדים החובה לפנותו. לטענתם, אף שדווח להם שכל החומר מסוג טארס מרוכז בשני מיכלים, הרי נודע להם בדיעבד, כי בטרם רכישת המפעל, זלגו כמויות משמעותיות של טארס למיכלים נוספים הנמצאים בחוות המיכלים. האחריות לפינוין על כתפי המנהלים המיוחדים.

אשר למיכלים עצמם, נטען כי שני המיכלים העיקריים של הטארס הוחרגו מן הממכר, וזאת בניגוד ליתר המיכלים בהם מרוכזות כעת "שאריות". אשר לאלו, על המנהלים המיוחדים לנקותם מהחומר ולהעבירם לידי המבקשים. לטענת המבקשים, כל הכמויות של החומר המסוכן טארס, הן אלו המצויות בשני המיכלים העיקריים והן אלו המצויות במיכלים נוספים, הוחרגו מן הממכר ונותרו בבעלות המנהלים המיוחדים.

בבקשה נטען שאי פינוי העודפים, אשר באחריות המנהלים המיוחדים, מונע מן המבקשים השלמת פירוקם ופינויים של מאות מטרים של צנרת וכבלי מתכת הנמצאים מסביב למפעל וכן מתחת לפני הקרקע, וחיוניים למען מערכת כיבוי האש אשר חייבת לעמוד על תילה כל עוד קיימים חומרים מסוכנים במפעל. בהתאם מבקשים להורות למנהלים המיוחדים לפרק ולפנות עודפי הטארס ויתר החומרים כאמור, ולחילופין לשלם למבקשים תמורת ביצוע העבודות הנ"ל. עוד הם מבקשים להורות למנהלים המיוחדים להימנע ממימוש הערבויות המצויות בידם עד לבירורה הסופי של בקשה זו.

יש לציין שהמבקשים מפנים לטיוטת הסכם המגבש פשרה בין הצדדים, ומבקשים להסתמך על הסכמותיו, ובמיוחד על החרגתו המפורשת של חומר הטארס מן הממכר (ובנפרד ממיכליו). המדובר במסמך שלא הוגש לאישור בית המשפט והכנ"ר. המסמך אינו חתום, ובראש המסמך נכתב "טיוטא לצרכי מו"מ בלבד. לא תוצג כראיה בכל הליך משפטי שהוא". המנהלים המיוחדים מלינים על חשיפת הטיוטה, שלא הבשילה לכדי פשרה, וטעם רב בטענתם. משכך, לא יינתן לטיוטת הסכם הפשרה כל משקל במסגרת החלטה זו.
המנהלים המיוחדים, מנגד, מבקשים לדחות את הבקשה ולהורות למבקשים לפנות, על חשבונם, את כל יתרת החומרים המסוכנים משטח המפעל, לרבות edc, vcm ו- שאריות טארס, ולמעט שני מיכלי טארס ספציפיים, על תכולתם, אשר הוחרגו מן הממכר. כן הם מבקשים לקבוע כי תקופת הפינוי המוסכמת חלפה זה מכבר, וכי על המבקשים להשלים את עבודות הפירוק והפינוי במלואן עד ליום 31/3/09, וזאת כנגד תשלום דמי שימוש ראויים (לפי קביעת שמאי) בגין המשך החזקת הקרקע מעבר למוסכם לצורך השלמת העבודות. זאת ועוד, מבוקש לקבוע שבכל התקופה עד ליציאת המבקשים משטח המפעל ימשיכו המבקשים לשאת באחריות לממכר ובכל העלויות הכרוכות בממכר לרבות ביטוח, שמירה, מים, חשמל וכיו"ב עד להשלמת הפירוק והפינוי באופן מלא.
לטענת המנהלים המיוחדים, ועל רקע פיצוץ שהתרחש במפעל באוקטובר 2003, חומרים מסוכנים מפוזרים ללא בקרה בצינורות ובמתקני הייצור והאיחסון השונים, וזאת גם לאחר שהמשרד לאיכות הסביבה סיים פינויים החלקי. בנסיבות אלו, נטען, לא ניתן היה לאמוד בוודאות את כמות החומרים שנותרו ואת מקום הימצאם. במצב דברים זה המנהלים המיוחדים סברו שאין ביכולתם לפעול לפינוי מקצועי ונכון של המתקנים ולכן פעלו למכירת המפעל כמקשה אחת, as is where is, כך שהאחריות המלאה לבדיקת הממכר תוטל על הרוכש, אשר יעשה את הערכות המצב שלו באופן עצמאי ומלא, ויהיה אחראי באחריות מלאה ובלעדית לכל מכלול הפינוי. עקרונות אלו, נטען, קבלו ביטוי מפורש ומודגש במסגרת ההזמנה להציע הצעות, ובהמשך במסמכי ההצעה לרכישת המפעל.

לטענת המנהלים המיוחדים, מסיבה זו, לא פורטו בחוברת ההזמנה להציע הצעות לרכישת הממכר החומרים המסוכנים הנמצאים במפעל, מצבם ומיקומם, והובהר שהיעדר הוודאות בעניין נתונים אלו ואמינותם הוא הסיבה למכירת המפעל כמקשה אחת. האחריות המוטלת על הרוכש להתמודדות מקצועית עם בעיית החומרים המסוכנים, היקפם ואופן פינויים שוקללה במחיר העסקה.
המנהלים המיוחדים טוענים שטבלאות הנתונים אליהן מפנים המבקשים לא היו חלק ממסמכי המכרז ולא הוכנו לקראתו, אלא מדובר בדוחות פנימיים ומוקדמים, שנערכו בפיקוח המשרד לאיכות הסביבה ולצרכי ביטוח. אף שלא הוצגו כדוחות מחייבים, הרי שיקפו את המידע העדכני ביותר והמקצועי ביותר שעמד לרשותם.

אשר לחומר המסוכן מסוג טארס, נטען שהמונח "מיכלי טארס" בו השתמשו הצדדים בתוספת השנייה להסכם מתייחס לשני מיכלים ספציפיים בלבד, ויתר חומר הטארס שאינו במיכלים אלה לא הוחרג מהעסקה והאחריות לפינויו מוטלת על המבקשים.

לטענתם המינוח השתרש במהלך משא ומתן שנוהל ולאורך כל הדיונים והמגעים היה נהיר לצדדים שמדובר בשני המיכלים בלבד. עוד נטען שככל שיקבע שחומר הטארס כולו הוחרג מן הממכר, הרי שיש לקבוע שכך גם כל המיכלים בהם נמצא.

אשר למועד פירוקם של מיכלי הטארס שהוחרגו מן הממכר, נטען שקביעתו היא פרורגטיבה מוחלטת של המנהלים המיוחדים, ובלאו הכי מערכת כיבוי האש נדרשת כרגע למבקשים ככל שלא השלימו פינוי החומרים שבאחריותם.

עוד מלינים המנהלים המיוחדים על שלא צורף תצהיר לביסוס הטענות העובדתיות בבקשה, אולם להודעה מיום 11/2/09 צורף תצהירו של נביל שריף, לתמוך בבקשה. משכך מתייתרת הטענה.

דיון
את ההתקשרות בין הצדדים יש לבחון על רקע אופיו המיוחד של הממכר נשוא ההתקשרות. מפעל החברה עסק ביצור pvc וכימיקלים תעשייתיים נוספים. המפעל כלל חוות שלמות של מתקני פלדה מורכבים, שהשתרעו על פני דונמים רבים והורכבו ממיכלים, מתקנים וצינורות באורך של עשרות אלפי מטרים. במסגרת הייצור השתמשו במפעל בחומרים מסוכנים רבים, הידועים כרעילים, דליקים ונפיצים. מספר אירועי חומרים מסוכנים שהתרחשו במפעל בין 7/03 ל- 10/03, ובמיוחד השריפה שארעה ב- 13/10/03, בעקבות פיצוץ שהתרחש במתקן המונומר (המפריד בין החומרים vcm, edc, ו- hcl) הובילו לסגירת המפעל.

מלאכת פינוי החומרים המסוכנים ביותר, מהם נשקפה סכנה ממשית לשלום הציבור, הוטלה על המשרד לאיכות הסביבה (החלטה מיום 21/7/04). ב- 30/3/05 השלים המשרד לאיכות הסביבה את תהליך פינוי החומרים המסוכנים, והשיב החזקה במפעל לידי המנהלים המיוחדים, להמשך הליכי הפירוק. גם לאחר סיום פינוי החומרים מהם נשקפת הסכנה המשמעותית ביותר, וכאמור במכתב שצורף להודעה מטעם המשרד לאיכות הסביבה מיום 31/3/05 (נספח ג' לתגובת המנהלים המיוחדים), נותרו בשטח המפעל חומרים ופסולת מסוגים שונים שהצריכו טיפול מיוחד.

לטענת המנהלים המיוחדים, הפיצוץ מיום 13/10/03 התרחש במהלך העבודה השוטפת של המתקן, כאשר חומרים מסוכנים זורמים בצנרת ובמתקני הייצור והאחסון, והיה חשש שבעקבות הפיצוץ התפזרו חומרים מסוכנים ללא בקרה במערך כולו, ולא ניתן לדעת מקום הימצאם. עיקר החשש היה שגזים או נוזלים רעילים "לכודים" או "משוחררים" בחלקים שונים של המתקן שנפגע או במערכות אחרות. במצב דברים זה, סברו המנהלים המיוחדים שאין ביכולתם לפעול לפינוי מקצועי ונכון של המתקנים בעצמם, ולאחר שנבחנו חלופות שונות למימוש נכסי החברה, ועל מנת למקסם ערך מכירתם, אושרה בקשת המנהלים המיוחדים לפרסם הזמנה להציע הצעות לפירוק המפעל כולו כמקשה אחת, על ידי גורם אחד, אשר ייטול על עצמו את כלל עלויות הפירוק, לרבות פינוי החומרים המסוכנים, ויתחייב לסכום שישולם לקופת הפירוק בגין הציוד המפורק (בש"א 972/06).

לטענת המנהלים המיוחדים, הרציונל שהכתיב את אופן ההתקשרות הנ"ל, הוא שהמציע ייקח על אחריותו ועל חשבונו גם את כל העלויות הכרוכות בבדיקת הממכר, לרבות ובעיקר בכל הקשור לחומרים המסוכנים, ומשום שבידי המנהלים המיוחדים לא היה מידע מלא באשר להיקפם, מקום הימצאם וטכניקת פינויים של חומרים אלו. בתגובת המנהלים המיוחדים נטען שהמכירה נועדה לאתר גורם בעל יכולות מקצועיות גבוהות שיעשה את הערכות במצב שלו באופן עצמאי ומלא, יסתמך אך ורק על הנתונים שיאסוף בעצמו, יבטח את עצמו, ויהיה אחראי באחריות מלאה ובלעדית לכל מכלול הפינוי.

בהחלטה מיום 23/1/07 (בש"א 513/07) אושרה מכירת המפעל למבקשים, במחיר ובתנאים המפורטים בהצעת המציע, ובתוספת להצעת המציע, מיום 27/12/06, ובשינויים קלים כאמור בהחלטה. ההצעה והתוספת מעגנים את בסיס ההתקשרות ואת ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים לאחר שקויימו מגעים רבים ולאחר שנערכו מספר רב של פגישות.

בסיס ההתקשרות פורט באופן ברור וחד משמעי בהצעה. בסעיף 10.8 להצעה, הצהירו המבקשים כאמור:

"אנו מצהירים שאנו רוכשים את הממכר במצבו ובמקום הימצאו כפי שהוא ביום תחילת עבודות הפינוי (as is where is), מתוך ידיעה ברורה והצהרה בלתי הדירה, כי הממכר על מגבלותיו, מגרעותיו ופגמיו – בין אם ידועים לנו בעת חתימת הסכם זה, בין אם לאו – מתאים לצרכינו, למטרותינו ולשימושינו, וכי אין לנו ולא תהא לנו כל טענה, דרישה, תביעה או זכות שהיא נגד המפרק ו/או המנהלים המיוחדים (אישית ו/או במסגרת תפקידם) ו/או מי מטעמם ו/או נגד החברה, שיסודה בפגם או באי התאמה כלשהי של הממכר או של הזכויות בו."

ובהמשך, בסעיף 10.11:
מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל אנו מצהירים ומדגישים בזה כדלקמן:
10.11.1 "כי אנו רוכשים את הממכר על סמך בדיקותינו, הערכותינו ותחזיותינו בלבד וכי לא הסתמכנו ולא נטען שהסתמכנו לצורך רכישת הממכר והתקשרותנו בהסכם זה, על הבטחות ו/או מצגים ו/או התחייבויות כלשהן של החברה ו/או של המפרק והמנהלים המיוחדים ו/או מי מטעמם, לרבות מסמכים שהוצגו בקשר לממכר ו/או חוו"ד שמאית ו/או אחרת."

מן ההזמנה להציע הצעות עולה חד משמעית אחריות הרוכש לבדיקת הממכר, להערכתו ולבחינתו. מטיב הממכר ברור כי הכוונה היא להיקף החומרים המסוכנים ומקום הימצאם. המציע
מצהיר שהוא רוכש את המפעל as is, ולא הסתמך על מידע כלשהו במצוי בידי המנהלים המיוחדים והאחריות כולה מונחת לפתחו.

משמעותה של תניית as is בחוזים מן הסוג הזה היא העברת האחריות לבדיקת הנכס, מכל ההיבטים הרלוונטיים לסוג הממכר, אל כתפי הרוכש. אם לא יקפיד לעשות כן, הוא מסתכן ברכישת נכס פגום, ולא יוכל להלין אלא על עצמו. תניה זו מקובלת בדרך כלל בהסכמי מכר שעורך בעל תפקיד, שאז משתנה מאזן הכוחות המוכר מעסקאות מכר קלאסיות. אמנם, תנית ה- as is אינה תניה גורפת, אלא המשמעות שיש להעניק לה נלמדת, כמו כל תניה אחרת בחוזה, מאומד דעת הצדדים כפי שעולה מלשון החוזה ומנסיבותיו.

בעניינינו הן לשון הצעת המציע, והן נסיבות העניין, מלמדות על אחריות המבקשים לבדיקת הממכר, ונטילת הסיכונים הכרוכים בו: נשוא הממכר, כאמור, מפעל המכיל חומרים מסוכנים. המנהלים המיוחדים שמונו לנהל את הליך פירוק החברה בקשו לנהל את המכירה כפי שנוהלה, ובקשתם אושרה. במסגרת חוזה ההתקשרות עם הרוכשים – הוא ההצעה לרכישת המפעל, טרחו המנהלים המיוחדים לעגן את אופי ההתקשרות לפיו "יזהר הרוכש" באופן שאינו משתמע לשתי פנים, במכלול הסעיפים הנ"ל.

כמובן, שאין בהתנייה כדי לבטל או להפחית את חובות הגילוי המוטלות על בעל התפקיד מכוח חובת תום הלב המוגברת החלה עליו. אם ידוע לו על פגם מהותי בממכר, עליו לגלותו לרוכש וכן הוא מחויב לעשות כל שביכולתו כדי לסייע בידי הרוכש לבצע בדיקותיו.

בעניינינו, המבקשים טוענים, כאמור, לאי התאמה מהותית בעיקר בשל הימצאות כמויות בלתי מוצהרות של חומרים מסוכנים ואחרים במיכלים השונים, שלא לפי הדיווחים של המנהלים המיוחדים. לטענתם, בדיקת הממכר מטעמם נעשתה באופן מוגבל, ולא הייתה בידם האפשרות לבדוק את תכולת המיכלים השונים, משום שהם מכילים חומרים מסוכנים, ואשר תכולתם פורטה כביכול על ידי המנהלים המיוחדים. לטענתם, על המנהלים המיוחדים הייתה מוטלת החובה לדווח נאמנה ולפרט בצורה מדויקת ואמינה את כמות החומרים המצוים במיכלים השונים.

במסגרת הבקשה משווים המבקשים את פירוט כמויות החומרים המסוכנים בטבלה אשר הוכנה, לטענתם, לצורך המכרז (נספח 6 לבקשה) לבין הכמויות המצוינות בדו"ח עדכון מצב אחסון חומרים מסוכנים מיום 20/5/04 מאשר נערך על ידי מר תנחום קלנר, מנהל המפעל הקודם: בעוד שמר קלנר דיווח על vcm בכמות של 90 טון, הרי בטבלה שנערכה על ידי המנהלים המיוחדים דווח על 30 טון בלבד. בעוד שמר קלנר דיווח על edc בכמות של 1800 טון, הרי ברשימה שנערכה על ידי המנהלים המיוחדים דווח על 40 טון בלבד. בעוד שמר קלנר דיווח על כ- 150-200 טון שאריות טארס, לא צויין בדו"ח שנערך על ידי המנהלים המיוחדים כי קיימות כאלו בכלל. לטענת המבקשים מדובר בהעלמה מכוונת, אשר יצרה מצג שווא באשר לכמויות, באופן שמאיין הסתמכות על תניית ה- "as is", לפיה נמכר המפעל.

אכן, מדובר לכאורה בפערים משמעותיים, אולם עיון ברשימה נ/6 מלמד שהוכנה על ידי גורם מקצועי – מהנדס מומחה בתאריך 22/9/05, כחלק מדו"ח פנימי שהופק במטרה לקבל כיסוי ביטוחי למפעל. הנתונים המופיעים בטבלה הם הנתונים ששימשו כבסיס למתן היתר רעלים לחברה מטעם המשרד לאיכות הסביבה, ביום 4/7/05. הרשימה סוכמה ביחד עם גורמים מן המשרד לאיכות הסביבה וכך גם כתוב בכותרתה. הרקע לעריכתה סיום פינויים של החומרים המסוכנים על ידי המשרד לאיכות הסביבה. עם החזרת החזקה במפעל למשיבים, נדרשו להוציא היתר רעלים בגין החומרים שנותרו בשטח המפעל לאחר פינויים של החומרים המסוכנים ביותר על ידי המשרד לאיכות הסביבה.

אין עוררין שעם השלמת המלאכה שהוטלה עליו, היה בידי המשרד לאיכות הסביבה מיטב המידע העדכני באשר לטיב החומרים שנותרו, וכמותם. משכך, רשימה שסוכמה עם המשרד לאיכות הסביבה היא רשימה אמינה ועדכנית. על רקע זה, ככל נראה, הוצגה הרשימה בפני
המבקשים במסגרת המגעים לרכישת המפעל. אולם, בשום שלב היא לא היוותה מסמך רשמי ממסמכי המכרז, והיא אינה מוזכרת בהצעה להציע הצעות. זאת ועוד, הרשימה נערכה ב- 22/9/05, בעוד שהמכרז פורסם זמן רב לאחר מכן. משכך נדחית הטענה שהמנהלים המיוחדים בקשו ליצור מצג כוזב תוך העלמה מכוונת של מידע אשר לכמויות. לא זו אף זו, הרשימה שנערכה על ידי מר קלנר מוקדמת לפינוי החומרים על ידי המשרד לאיכות הסביבה, ומשכך אינה יכולה לשקף את כמויות החומרים שנותרו במפעל באופן עדכני לאחר הפינוי.

למעשה, גם המבקשים אינם מדווחים על כמויות זהות לאלו שברשימתו של מר קלנר. מן הבקשה עולה שהחלק היחיד שנותר בלתי מפורק מהמפעל הוא חוות המיכלים הדרומית אשר מכילה 7 מיכלים. שני מיכלי הטארס המוחרגים מהממכר הינם מיכלים 4t82 ו- 4t83, כאשר הראשון מהשניים מכיל כ- 1750 טונות טארס, והשני כ- 1000 טונות. חמשת המיכלים הנותרים מכילים חומרים מסוכנים לפי הפירוט הבא:

מיכל 4t31 מכיל 300 טונות של edc; מיכל 4t32 מכיל אף הוא 300 טונות של edc; מיכל 4t21 מכיל כ- 180 טונות של טארס מוצק; מיכל 4t22 מכיל כ- 80 טון של edc (חומר זה כבר טופל והועבר לחביות); מיכל 4t81 מכיל כ- 90 טון שאריות טארס מוצק.
אשר ל- edc, המדובר בכמות כוללת של 680 טון בלבד, לעומת 1,800 טון ברשימתו של מר קלנר.
ובכל מקרה – וזה העיקר – הרוכשים הצהירו באופן שאינו משתמע לשתי פנים, שרכישת הממכר נעשית על סמך בדיקתם שלהם בלבד, וכי לא הסתמכו ולא יטענו שהסתמכו לצורך רכישת הממכר על מצג כלשהו של המנהלים המיוחדים, לרבות מסמכים שהוצגו בקשר לממכר או חוות דעת שמאיות ואחרות.
לא מצאתי כל דופי בהתנהלות המנהלים המיוחדים, בודאי לא חוסר תום לב מצידם, שיש בו לגרוע מבסיס הסכמת המבקשים להתקשר בהסכם למכירת הממכר as is.

במהלך הדיון מיום 12/2/09 טען ב"כ המבקשים שאינם מצליחים למצוא פיתרון לחומר המסוכן vcm, ובמיוחד לאחר שהתערבב במים שנדרשו לשם דחיסת הגזים לפי דרישת המשרד לאיכות הסביבה. אין מחלוקת שהאחריות לפינוי החומר המסוכן vcm על כתפי המבקשים, אולם ב"כ המנהלים המיוחדים הסביר שידוע לו שקיימים פתרונות, ושהמנהלים המיוחדים מוכנים, ביחד עם המשרד לאיכות הסביבה, לסייע בפתרון הבעיה.

על רקע האמור, מסקנתי היא שהמבקשים חייבים לפנות את יתרת החומרים המסוכנים מסוג edc ו- vcm, המצויים בשטח המפעל. שונים הם פני הדברים בקשר לחומר המסוכן מסוג טארס.

במסגרת הצעת המציע (נספח ד' לבקשה) לא דובר בחומר כזה או אחר, אלא נקבעה, כאמור, אחריותו של המציע לפינויו של הממכר, הכולל גם חומרים מסוכנים. בתוספת להצעת המציע מיום 27/12/06 (נספח ו' לבקשה) נקבע בסעיף 9 כדלקמן:

"למען הסר ספק, הצעתנו זו אינה כוללת את רכישת מיכלי ה"טארס" ו/או את פינויים."

זוהי ההוראה הכתובה היחידה במסגרת ההסכמים בין הצדדים הכוללת החרגתו של חומר מסוכן כלשהו או מיכליו, בכלל, ושל חומר הטארס או מיכליו, בפרט. טענת המבקשים, כאמור, היא שכל החומר המסוכן טארס הוחרג מן הממכר, אולם ביחד עם שניים ממיכליו בלבד. דהיינו, שעל המנהלים המיוחדים לפנות את הטארס מיתר המיכלים ואז להעמידם לרשות המבקשים. אומר מיד שלעמדה זו אין אחיזה בלשון התוספת, שכן ההתייחסות היא ל"מיכלי הטארס" ואין לומר שיש דין שונה בין החומר למיכליו, ובוודאי שלא למיכלים מסוימים להבדיל מהיתר.

המנהלים המיוחדים טוענים, מנגד, שהמונח "מיכלי הטארס" בו השתמשו בתוספת מתייחס לשני מיכלים בלבד, על תכולתם בלבד, וכי חומר נוסף מסוג טארס המצוי במפעל במיכלים נוספים לא הוחרג מן הממכר וכי הוא בבעלות ואחריות המבקשים. לשיטתם, המדובר הוא בשני מיכלים ספציפיים, בהם מרוכז חלק הארי של החומר המסוכן – כ- 2,000 טונות, ואלו הוחרגו ביחד עם המיכלים בהם החומר מאוחסן. נטען כי במהלך המשא ומתן בין הצדדים, שנועד לשיפור הצעת המבקשים, השתרש המונח "מיכלי הטארס" ביחס לשני מיכלים אלה בלבד ועל כן כך גם נוסח ההסכם.

כמות הטארס השנויה במחלוקת, לפי ההיקפים עליהם מדווחים המבקשים בבקשה, עומדת על 270 טונות, ומרוכזת בשני מיכלים נוספים.

בין הצדדים מסגרת הסכמית מחייבת, המורכבת מהצעת המציע והתוספת להצעת המציע. הסכם יש לפרש על פי אומד דעתם של הצדדים (סעיף 25(א) לחוק החוזים הכללי). כבר נקבע, שמונח זה מבטא את המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנים אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. פרשן למד על אומד דעת הצדדים מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום פד"י מט (2) 265). מלשון התוספת להצעה קשה לעמוד על היקף ההחרגה.
כיוון שההצעה נוסחה באופן זהיר, השימוש במונח הרחב "מיכלי הטארס" בעייתי. במקום לנקוט בתיאור או כימות ספציפיים של שני המיכלים הבודדים, נטען שנקטו המינוח "מיכלי הטארס" מכיוון "שהשתרש" במהלך המשא ומתן "ומתוך הבנה מלאה של הצדדים על תוכנו המדויק של מונח זה" (סע' 31 לסיכומי המנהלים המיוחדים). לא ברור מדוע ההבנה הנטענת לא מצאה מקומה בין הכתובים. ודוק, המנהלים המיוחדים מדגישים לאורך תגובתם לבקשה דבר היותם של חומרים מסוכנים פזורים בשטח הממכר ללא בקרה חזור והדגש. במצב דברים שכזה יש להקפיד על אחת כמה וכמה אשר להגדרת היקף ההחרגה של המיכלים וחומר מסוכן מסוים.

המבקשים מפנים לבקשת המנהלים המיוחדים למתן הוראות מיום 7/1/07 (בש"א 513/07), במסגרתה התבקש בית המשפט לאשר את מכירת החברה בתנאים המפורטים בהצעת המציע שצורפה. בסעיף 12 לבקשה ההיא מפרטים המנהלים המיוחדים תמצית ההצעה, ובין היתר נכתב:

"המציע הינו האחראי הבלעדי לטיפול בחומרים השונים המצויים בתוך המתקנים השונים ופינויים וזאת, למעט פינוי חומר מסוג טארס המצוי במספר מיכלים במפעל." (ההדגשות אינן במקור)
נראה, אם כן, שבבקשה לאישור המכר, אשר נוסחה על ידי המנהלים המיוחדים והוגשה מטעמם,
דובר על החרגת החומר מסוג טארס, מבלי שדובר על היקף חלקי. עוד צוין, שהחומר מצוי במספר מיכלים במפעל, בשונה משניים בלבד.

אציין שגם בהודעה המשלימה מטעם המנהלים המיוחדים מיום 25/7/07 (בש"א 3162/07), שעניינה דיווח אודות פגישת תיאום למסירת הממכר לרוכשים, אשר נערכה בהשתתפות נציגי המשרד לאיכות הסביבה, מציין המנהל המיוחד שהחומר מסוג טארס אינו כלול בממכר. וזו הלשון:

"כן סוכם, כי המשרד להגנת הסביבה יעביר לרוכשים הנחיות להכנת תכנית עבודה מפורטת, וכי הרוכשים יגישו בקשה למתן היתר רעלים (למעט לגבי חומר מסוג טארס שאינו כלול בממכר)." (ההדגשה אינה במקור)
יש בהודעה מטעם המנהלים המיוחדים כדי ללמד על אומד דעתם בעת ההתקשרות. טענת המנהלים המיוחדים שהמונח "מיכלי הטארס" השתרש ביחס לשני מיכלים על תכולתם בלבד אינה תואמת את הציטוטים הנ"ל, מתוך כתבי טענות מטעם המנהלים המיוחדים עצמם, אשר עוסקים בהחרגתו של הטארס כחומר, ולא במיכליו.
לו בקשו הצדדים להחריג מן הממכר שני מיכלים המכילים טארס בלבד, באופן שהסיכון להמצאות כמויות נוספות של חומר מסוכן מסוג טארס, והאחריות לפינויו, מוטלים על כתפי המבקשים מכוח תניית ה- as is, היה עליהם לעשות כן במפורש, ובמיוחד לאור הנחת העבודה לפיה נוהל המשא ומתן כי בממכר פזורים חומרים מסוכנים שאין למשיבים יכולת לאמוד היקפם.

שתי ההתכתבויות היחידות המצורפות לתגובה בהקשר זה – נספח ז' – מכתב ב"כ המנהלים המיוחדים מיום 20/3/07, ונספח ח' – מכתב ב"כ המבקשים מיום 15/9/08, הן מאוחרות לחתימת ההסכם ומלמדות על קיומה של מחלוקת אשר להיקף ההחרגה.

מקובלת עלי טענת המנהלים המיוחדים שהמבקשים אינם יכולים "לאחוז את החבל משני קצותיו" ולטעון שהחומר המסוכן טארס מוחרג כולו, אולם ביחד עם רק שניים ממיכליו. להפרדה כזו אין עיגון בלשון התוספת, ולא במסמכים אחרים.

מסקנתי, שחומר הטארס וכל המיכלים בהם הוא מאוחסן, אינם חלק מן הממכר והם שייכים למשיבים.

עניין נוסף הדורש הסדרה הוא מערך כיבוי האש, אשר חייב לעמוד על תילו כל עוד קיימים ונמצאים חומרים מסוכנים בשטח חוות המיכלים. מערכות המים התת קרקעיות הן חלק בלתי נפרד מן הממכר, אלא שהמבקשים אינם יכולים לפרקן כל עוד לא הושלם פינויים של החומרים המסוכנים, בין אם מדובר בחומרים שהאחריות לפנותם על כתפי המבקשים, ובין אם על כתפי המנהלים המיוחדים.

המבקשים עותרים להורות למשיבים לפנות את חומר הטארס ואת המיכלים אשר שייכים למשיבים. לטענתם השיהוי שבפינויים מעכב השלמת ביצוע העבודות. המנהלים המיוחדים טוענים, מנגד, שהשיהוי אינו בגין מחדליהם, שכן בין כה וכה המבקשים טרם השלימו פינוי החומרים המסוכנים שתחת אחריותם, והרי מערך כיבוי האש חייב להישמר עד אחרון החומרים יפונה. עם השלמת עבודות הפינוי על ידי המבקשים, כך נטען, יפעלו המנהלים המיוחדים בבהילות להקמת מערך כיבוי אש חלופי שייתר את הקיים.

במהלך הדיון בבקשה ביום 12/2/09 הציע ב"כ המבקשים שהצדדים יבואו בדברים לגבי אפשרות מכירתה של המערכת הקיימת למשיבים.

יתכן שרכישת מערך קיים היא אופציה זריזה וזולה יותר עבור המנהלים המיוחדים. בכל מקרה, יהיה עליהם לשאת בעלויות הכרוכות בממכר (שמירה, חשמל וכיו"ב) לו יתעכב פינויו של מערך כיבוי האש אשר ישמשם לאחר שהמבקשים ישלימו פינוי מלא ומוחלט של חומרים מסוכנים שבבעלותם.

במהלך הדיון ביום 12/2/09 הוזכרו מחלוקות נוספות שנגלעו בין הצדדים, למשל באשר לפינויים של מבני הבטון משטח המפעל. מחלוקות אלו אינן חלק מן הבקשה לפני ולכן איני נדרשת להן. כבר כעת אומר שהצעה להציע הצעות – היא המסגרת החוזית המחייבת, ועל הצדדים לפעול בהתאם להסכמותיהם המפורשות במסגרתה.

מועד תחילת עבודות הפינוי מוסכם בין הצדדים - 31/3/07. במסגרת ההצעה המתוקנת מיום 27/12/06 התחייבו המבקשים לפנות את הממכר תוך תקופה שלא תעלה על 18 חודשים, דהיינו עד ליום 31/9/08, מועד שחלף זה מכבר. המנהלים המיוחדים עותרים להורות למבקשים להשלים את הפינוי במלואו לא יאוחר מיום 31/3/09, ובגין תקופת ההארכה הם מבקשים לקבל דמי שימוש ראויים.

משקבעתי שהחומר המסוכן מסוג טארס ומיכליו שייכים למנהלים המיוחדים מועד פירוקם מצוי בפרורגטיבה שלהם בלבד והם לא התחייבו לפירוקם במועד כלשהו.

אם יסכימו הצדדים שפירוק הטארס ומיכליו יבוצע על ידי המבקשים בתנאים שהוצעו על ידם, או בתנאים אחרים, עליהם להגיע להסדר כספי מתאים ולהביאו לאישור בית המשפט.

במצב דברים זה, ובהתחשב בכך שלטענת ב"כ המבקשים הושלמו 95% מעבודות הפינוי זה מכבר, אני נעתרת לבקשה למתן ארכה קצרה להשלמת עבודות הפינוי, עד ליום 30/4/09. ממועד זה ואילך יחויבו המבקשים בתשלום דמי שימוש שיקבעו. המנהלים המיוחדים יהיו רשאים אז לפעול למימוש הערבויות שבידיהם.

עד הפינוי המלא, כאמור, ימשיכו המבקשים לשאת באחריות לממכר, לרבות ביטוח, שמירה, מים וכיוצ"ב.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, <ח' אדר תשס"ט>, <04 מרץ 2009>, בהעדר הצדדים.
< >
< >
??

??

??

??
<בית המשפט המחוזי בחיפה>
<<פר"ק> <275-04> <בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'
נ' תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ>
>

<04 מרץ 2009>
עמוד 1 מתוך 16








פרק בית משפט מחוזי 275/04 תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ (בפירוק), שריף חברה למסחר והשקעות בע"מ, שריף נביל נ' כונס הנכסים הרשמי – בתפקידו כמפרק החברה, עו"ד צוריאל לביא ורו"ח גבריאל טרבלסי ואח' (פורסם ב-ֽ 04/03/2009)