פסקי דין על אברהם בורשטיין | פסקי דין על עלי קטיף-ירקות ללא תולעים תשנ"א | פסקי דין על י.ע.ל. ירק עלים לשיווק |

7018/05 א     02/04/2006




א 7018/05 אברהם בורשטיין נ' עלי קטיף-ירקות ללא תולעים תשנ"א בע"מ, י.ע.ל. ירק עלים לשיווק




בעניין:

45



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
א
007018/05

בש"א 2634/04
לפני:
כב' השופט יואל צור
- סגן הנשיא
תאריך:
02/04/2006




אברהם בורשטיין
ע"י עו"ד אברהם בר-דוד

משרד עו"ד קויתי
התובע/המשיב

נ
ג
ד
1.עלי קטיף-ירקות ללא תולעים תשנ"א בע"מ
2.י.ע.ל. ירק עלים לשיווק
שתיהן ע"י עו"ד הרשושנים

הנתבעות/המבקשות



ה
ח
ל
ט
ה

החלטה זו מתייחסת לבקשה בש"א 2634/04[1]
שהיא בקשה שכוללת בתוכה 3 ראשים אך אותו חלק שהוא מענייננו בהחלטה זו הוא החלק שעניינו עיכוב הליכים בתובענה זו בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק הבוררות,תשכ"ח-1968 (להלן-חוק הבוררות) ומתן הוראות לעניין הגשת כתב הגנה, אשר לא הוגש עד כה[2]
.


התביעה נשוא ת.א. 7018/04 היא תביעה כספית לפיצויים שנכון ליום הגשת התביעה היא הועמדה ע"ס 1,147,006 ₪ . התובע הוא חקלאי שהתמחה בגידול ירקות ללא תולעים וחרקים במושב גדיד בגוש קטיף, כשהאזור היה בשליטת ישראל. נתבעת 1 היתה חברה פרטית שעסקה,
בין היתר, בארגון ושיווק תוצרת חקלאית ללא תולעים וחרקים והחזיקה בית אריזה ובית קירור בכפר דרום כשהיה בשליטת ישראל. נתבעת 2 היא חברה פרטית בע"מ שעסקה, בין היתר, בשיווק ירקות ללא תולעים.



לפי הנטען ע"י התובע במשך 9 שנים התקיימו יחסיהם המסחריים של הצדדים שהתייחסו לגידולי חסה וגידולי סלק עלים, לשביעות רצונם. בשנת תשס"ב-2001/2 ערכו הצדדים הסכם חדש שסכסוך אודותיו ואודות הקשרים העסקיים שבאו לפני ולאחר ההסכם, הביא את התובע להגיש את התביעה דנן. לטענתו הנתבעים הפרו את ההסכם בשל הטעמים הבאים:


א.
אי תשלום המחיר המלא עבור התוצרת שסופקה בחודשים 12/01-9.
ב.
אי תשלום תמורה עבור המוצרים שסיפק התובע בחודשים 2/02-1.
ג.
סירוב לקבל את התוצרת שהוזמנה.
ד.
גביית שירותי השגחת רבנות ושירותי אגרונום.
ה.
סירוב להעביר לתובע תגמולי ביטוח.


כתוצאה מהנ"ל נגרמו לתובע, לטענתו נזקים של אובדן הכנסה.

פרט לאמור לעיל, טען התובע שההסכם מתשס"ב הוא חוזה אחיד הכולל בתוכו תנאים מקפחים.

הבקשה שלפנינו שעניינה עיכוב הליכים לצורך העברה לבוררות נסמכת על סעיף 15 ל"הסכם השמיטה, שזו לשונו:



"במקרה של חילוקי דעות יפנו הצדדים לבורר דן יחיד שיהיה הרב המקומי (רב היישוב) או מי שיקבע הרב המקומי, והסכם זה יהווה שטר בוררין[3]
".

סעיף 5 לחוק הבוררות קובע כדלהלן:



"(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך".


פרופ' אוטולנגי, ז"ל, בספרה "בוררות דין ונוהל"[4]
, מציינת 6 תנאים שבהתקיימם יינתן עיכוב הליכים ע"י בימ"ש. התנאים הם:

א.
יש הסכם בוררות בין הצדדים.
ב.
התובענה שהוגשה לביהמ"ש מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו.
ג.
בעל דין שהוא צד מבקש עיכוב.
ד.
המבקש היה מוכן – והינו מוכן גם בשעת הבקשה- לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות.
ה.
המבקש ביקש את עיכוב ההליכים בכתב ההגנה או בדרך אחרת.
ו.
המבקש פנה בבקשת עיכוב לפני שטען לראשונה לגוף התובענה.


להלן- אבחן את התנאים הנ"ל.

היש הסכם בוררות בין הצדדים?
והאם התובענה שהוגשה לביהמ"ש מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו?
התשובה על שתי השאלות הנ"ל היא בחיוב. כפי שראינו לעיל סעיף 15 ל"הסכם השמיטה" קבע שבמקרה של חילוקי דעות יש לפנות לבוררות. הנספח ל"חוזה השמיטה" מיום 24.5.00 קבע במפורש כדלהלן:


"חברת עלי קטיף מאשרת בזאת שהסכם המסגרת למכסות עלי קטיף עבור החקלאי אבי בורשטיין מגדיד, נמשך גם לשנה נוספת- שנת תשס"ב".

המסמך הנ"ל מפנה ל"הסכם הגידול" שקבע התחייבות לברר חילוקי דעות בבוררות. זאת ועוד, התובע עצמו ציין בסעיף 5(ג) לכתב התביעה: "התובע יטען כי על היחסים הכלכליים שבין הצדדים בשנת תשס"ב והלאה, יש להחיל את תנאי ההסכם לרבות תנאי התשלום, כפי שנכרתו בשנת השמיטה תשס"א, אף כי לא נכרת הסכם בכתב".

באשר לשאלה השנייה שהצבתי לעצמי, גם עליה התשובה היא בחיוב. התובענה מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו. התובע בסיכומיו ניסה לטעון שכתב התביעה מכיל עילות וסעדים נוספים מעבר לאלו שהסכם הבוררות חל עליהם לכאורה. ולא היא! כפי שמציינת פרופ' אוטולנגי בספרה הנ"ל[5]

הסכם בוררות בנוסח המצוטט לעיל[6]

"מסמיכו (הכוונה את הבורר-י.צ.) לדון בתביעה גם אם היא מבוססת על פקודת הנזיקין ולא רק על החוזה". לכן, בודאי שהבורר מוסמך לדון בנושאים שבכתב התביעה גם אם הם מפנים לסעדים מתחום דיני החוזים, הנזיקין או עשיית עושר ולא במשפט.



לעניין התנאי שבעל דין שהוא צד מבקש עיכוב

בהקשר זה טען התובע ששתי הנתבעות אינן צדדים להסכם הבוררות עם התובע רק נתבעת 1 היא צד להסכם. התובע לא יכול להיבנות מהטענה הנ"ל. מעיון בתביעת התובע עולה שבעל הדין העיקרי הוא נתבעת 1. כלפי נתבעת 2 טענתו היחידה של התובע (כעולה מתגובתו לבקשה זו) היא שהן שימשו בערבוביה ביחסיהן איתו. שאלה דומה לזו שלפנינו התעוררה בע"א 601/82 -בנק לאומי לישראל בע"מ נ' .

g.m.b.h
[7]

שם נאמר כדלהלן:



"התשובה לטענה זו היא כי עצם צירופם של נתבעים נוספים לתביעה אינו, כשלעצמו, יכול לשמש הכשר בידי המערערת כדי להתנכר להתחייבותה. אחרת, היתה כל התנאת השיפוט נעשית פלסתר והעיקרון הכללי, שבית- המשפט מחייב אדם לקיים חוזיו, היה נהפך, במקרה זה, לאות מתה. דברים אלה צוטטו ואומצו לאחר מכן בע"א 433/64 הנ"ל וכן בע"א 588/68 [8]
.....שם מוסיף השופט לנדוי ואומר.... : 'במקרה כזה יכול הנתבע הראשון לעמוד על קיום התחייבותו של התובע כלפיו, ועל התובע לשאת באי-הנוחיות של ניהול שתי תביעות נפרדות. אחת בחוץ-לארץ ואחת בארץ. גישה אחרת היתה מעודדת תובעים לצרף לתביעתם נתבע נוסף באופן מלאכותי, לשם תכסיס גרידא' ".




המבקש היה מוכן – והינו מוכן גם בשעת הבקשה- לעשות את כל הדרוש לקיום

הבוררות

גם תנאי זה מתקיים במקרה שלפנינו. התובע עצמו פנה בעניין המחלוקת נשוא התביעה לביה"ד הרבני האזורי וציין בעדותו בביהמ"ש שפנה לביה"ד לענייני ממונות בחוף עזה כדי לתבוע את התביעה[9]
. ביה"ד הפנה את הצדדים לביה"ד הרבני בבאר שבע ואילו התובע פנה לביה"ד לממונות של בד"צ תורת אמת בירושלים. לא היתה הסכמה מצד ההגנה להתדיין בביה"ד לענייני ממונות של בד"צ מפני שהפניית ביה"ד בחוף עזה היתה לבאר שבע. מכאן עולה שהתובע היה זה שפנה לפורום לא מוסכם. משהפנה ביה"ד בגוש קטיף את התובע לביה"ד הרבני בבאר שבע, לא היה רשאי התובע על דעת עצמו לפנות לביה"ד בהר נוף שבירושלים. פניית התובע לביה"ד בהר נוף היתה פעולה חד צדדית.


בדיקת השתלשלות העניינים מראה שבכל הקשור ל"סחבת" אין לתובע להלין אלא על עצמו. הוא היה זה שפנה לביה"ד בחוף עזה, הוא היה זה שלא המשיך בהליך בביה"ד הרבני בבאר שבע והוא זה שפתח על דעת עצמו בהליך בביה"ד לממונות של הבד"צ ובמקביל הגיש תביעה זו בבימ"ש השלום בבאר שבע ולאחר מכן הסכים להעביר את התביעה לבימ"ש זה. ההליך היה מתקצר אילו נוהל בביה"ד הרבני בבאר שבע.


העובדה שהתובע ביקש את עיכוב ההליכים בכתב ההגנה או בדרך אחרת ופנה בבקשת עיכוב לפני שטען לראשונה לגוף התובענה

במקרה שלפנינו טרם הוגש כתב הגנה. 30 יום לאחר הגשת כתב התביעה, הגישו הנתבעות את הבקשה בש"א 2634/04 (עוד כאשר התביעה היתה תלויה ועומדת בבימ"ש השלום בבאר שבע) וביקשו את הבקשה דנן שאחד מראשיה היתה הבקשה לעכב הליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות. הנתבעות, אם כן, פנו בהזדמנות הראשונה וביקשו עיכוב הליכים ואף ביקשו במסגרת הבקשה דנן את הארכת המועד להגשת כתב הגנה.



בסיכום
הצדדים שלפנינו התקשרו בהסכם תוך שציינו בהסכם משנת תשס"ב כהאי לישנא: "הואיל והצדדים מבקשים להתקשר ביניהם בהסכם ובקניין עפ"י דין תורה והסכם זה מהווה שטר בין הצדדים". ניסוח כזה מצביע על כך שהצדדים חפצו להחיל על ההתקשרות שביניהם "דין תורה" ואין מי כביה"ד הרבני בבאר שבע הבקיא בדין זה.לעניין הבקשה שלפנינו אין לי אלא לצטט את דברי ביהמ"ש המחוזי בירושלים בבר"ע (ירושלים) 3257/97
אופיר קשת ואח' נ' אליעם[10]

שקבע כדלהלן:




"יש לעשות לעידוד פתרון סכסוכים משפטיים בתחום המשפט האזרחי בדרך פשרה, פישור ובוררות, ולהרבות בהסדרים כאלה כדי להביא לסיום סכסוכים משפטיים בדרך מהירה ויעילה. הבאת כל ענין, קל כחמור, לערכאות השיפוט בבתי המשפט, תהיה אשר תהיה מידת האמון הרב הניתנת לבתי המשפט על -ידי כלל הציבור - אינה מבטיחה סיום מהיר ויעיל של הסכסוך ועלולה להביא להלנת הדין, בשל ריבוי ההתדיינויות בבתי המשפט, מחד גיסא, והתארכות הדיונים מחמת השיטה המשפטית האדברסרית והצורך לשמוע עדים לפי רצון הצדדים, מאידך גיסא
".



פסה"ד הנ"ל גם קבע את העיקרון שקביעת פתרון סכסוך בדרך של בוררות אין בה

משום
תניה מקפחת בחוזה אחיד. מהאמור לעיל נובע שהתקיימו כל התנאים הנדרשים


לצורך
העברת
התובענה דנן לבוררות. הצדדים למעשה פנו לביה"ד בחוף עזה והיה זה

התובע שפנה לשם ומכאן שהכיר בחובתו המוסכמת לפנות לביה"ד בעזה. הנתבעות היו

והינן מוכנות
להתדיין בבוררות כמוסכם בין הצדדים.

לפיכך, הנני נעתר לבקשה בבש"א 2634/04 ומצווה על עיכוב ההליכים בתביעה שבת.א. 7018/05 לצורך התדיינות בין הצדדים בביה"ד הרבני בבאר שבע.


הנני מחייב את התובע בשכ"ט עו"ד הנתבעות
בסכום של 2,000 ₪ + מע"מ. אין חובה לשלם את הסכום לאלתר. בסיום הליך הבוררות ייקח הבורר סכום זה בחשבון לאור התוצאות שאליהן יגיע.


ניתנה בהעדר הצדדים היום 2.4.06, ד' בניסן התשס"ו.

על המזכירות לשלוח עותק מההחלטה לב"כ הצדדים.



יואל צור
, שופט


סגן הנשיא


[1]
יצויין כי מספר זה הוא לפי הספרור של בימ"ש השלום בבאר שבע. משעבר התיק לבימ"ש זה לא ניתן לגבי הבקשה מספר של בימ"ש זה. מספר התיק העיקרי כאשר היתה התובענה תלויה ועומדת לדיון בבימ"ש השלום בבאר שבע היה ת.א.(שלום באר שבע) 2772/04.
[2]
הבקשה גם כללה בקשה למחיקת התביעה ו/או להעברתה לביהמ"ש המוסמך וכן בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה וזאת 30 יום לאחר מתן החלטה בבקשה זו. לאותו חלק שעניינו העברת הדיון לבימ"ש אחר נעתרה כב' רשמת בימ"ש השלום באר שבע ונתנה תוקף של החלטה להעברת הדיון בהסכמה לבימ"ש זה.
[3]
סעיפי בוררות דומים ניתן למצוא בהסכמים שונים שבין התובע לבין נתבעת 1 (ראה כל החוזים בנספח א' לכתב התביעה). ניתן לראות שסעיף הבוררות מצוי לעיתים בסעיף 15 ולעיתים בסעיף 16 להסכם.
[4]
ס. אוטולנגי, ז"ל, "בוררות דין ונוהל",
מהד' 3 עמ' 112
[5]
ה"ש 4 דלעיל, בעמ' 53
[6]
ראה לעיל סע' 5
להחלטה
[7]

ע"א 601/82 -בנק לאומי לישראל בע"מ נ' .
g.m.b.h

פ"ד מ(2), 673 ,עמ' 686-687.
[8]
בע"א 433/64 הנ"ל וכן בע"א 588/68 ויזרה חברה ישראלית לרכב בע"מ (בפירוק) נ' פולקסוואגנוורק א.ג. ואח', פ"ד כג (1) (581
[9]
עמ' 23 לפרוט'.
[10]
בר"ע (ירושלים) 3257/97
אופיר קשת ואח' נ' אליעם
תק-מח 98(1), 2925, עמ' 2927







א בית משפט שלום 7018/05 אברהם בורשטיין נ' עלי קטיף-ירקות ללא תולעים תשנ"א בע"מ, י.ע.ל. ירק עלים לשיווק (פורסם ב-ֽ 02/04/2006)