פסקי דין על שמואל מזרחי | פסקי דין על אברהם מזרחי

7727-10/08 עמש     05/03/2009




עמש 7727-10/08 שמואל מזרחי נ' אברהם מזרחי








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי מרכז

עמ"ש 7727-10-08 מזרחי נ' מזרחי


05 מרץ 2009



לפני
כב' השופט
אילן ש' שילה
, אב"ד
כב' השופטת מיכל נד"ב
כב' השופטת אסתר דודקביץ

המערער
שמואל מזרחי


נגד

המשיב
אברהם מזרחי




פסק דין


שמענו היום את טיעוני ב"כ המערער בערעור זה ובסיום שמיעת הטענות לא ביקשנו את תשובת המשיב, מפני שסברנו כי דין הערעור להידחות.

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בכפר - סבא (כב' השופט ד' גדול), מיום 14.8.08 (תמ"ש 9500/03). בפסק הדין קבע בית המשפט כי מחצית מגרש שעליו בנה המערער שני בתים, שבאחד מהם הוא גר וכאשר הבנייה של הבית השני טרם הסתיימה, מוחזק בנאמנות עבור המשיב - אחיו של המערער. בית המשפט הוסיף וקבע שהבית שבנייתו טרם הסתיימה יימכר ומהתמורה ישולם למערער שווי הבנייה בניכוי דמי שימוש ראויים ובסך הכול סכום השווה ל-50,000 דולר, כאשר היתרה תשולם למשיב.

כאן המקום לציין שפסק הדין נושא הערעור הוא

פסק דין
שלישי שנתן בית משפט קמא באותו עניין, כאשר שני פסקי הדין הקודמים הוחזרו אליו מערכאת הערעור. פסק הדין נושא הערעור משלים את פסק הדין הקודם שנתן בית המשפט ביום 7.10.07 ואפשר לראות את שני פסקי הדין כ

פסק דין
אחד לצורך ניתוח העדויות והממצאים.

בית המשפט מצא כי כטענת המשיב כן הוא, דהיינו שבעת רכישת המגרש בשנת 1974 הוסכם בין האחים שהוא יירכש עבור שניהם, באופן שהמערער נאמן של המשיב לגבי מחצית הזכויות במגרש. עוד נקבע כי המשיב הלווה למערער סכום של 100,000 ₪, מעל ומעבר לסכומים אחרים ששילם המשיב למוכר המקרקעין ולצורכי מיסים.

בית המשפט ביסס את קביעותיו הנ"ל על הראיות שבאו לפניו, שבהן עדותו של המשיב ועדויותיהם של מרי רזיאל, יגאל מסיקה ורחל רבה. מרי רזיאל ויגאל מסיקה העידו במפורש כי שמעו מהמערער שהמגרש שייך לו ולאחיו יחד. גם אחותם של הצדדים, רחל רבה, העידה שהמערער הודה לפניה ולפני בנה המנוח שהמקרקעין נקנו יחד בשותפות וכי שני הצדדים שילמו עבור רכישת המקרקעין. הגב' רבה לא הכחישה שהיא מסוכסכת עם המערער.

המשיב עצמו תיאר בפרוטרוט כיצד רכשו הצדדים את המגרש בתקופה שהוא היה מתווך במקרקעין ואחיו נהג אוטובוס, ואת התשלומים ששילם למוכר.

נוסף על כך הייתה לפני בית המשפט עדותו של עו"ד ויקטור עטיה שערך בשנת 1974 טיוטה של הסכם בין האחים שהיה בו כדי לבטא שהמגרש נמצא בבעלות שני האחים, חרף הרישום בשם המערער (עדות עו"ד עטיה בישיבת יום 31.3.05 בעמ' 5 ו-6). בפסק הדין הראשון שנתן בית משפט קמא הוא עמד בפרוטרוט על עדותו של עו"ד עטיה (עמ' 195 ו-196 לפסק הדין) וקיבל אותה.

פסק דין
זה בוטל בשל נימוקים שאינם רלוונטיים לעצם הערכת הראיות בכלל והערכת עדותו של עו"ד עטיה בפרט, ונראה שבית משפט קמא, בפסק הדין האחרון, סבר שאין צורך לחזור על הדברים. גם מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 31.3.05 (מוצג ע/2 במוצגי המערער), עולה כי עו"ד ויקטור עטיה העיד על פגישה שנערכה בנוכחות הצדדים, שבה סיפרו לו ששניהם רכשו את המקרקעין ביחד, אף על פי שהזכויות נרשמות על שם המערער בלבד, וכי עו"ד עטיה העלה הצעות כיצד להסדיר את מערכת היחסים לצורך הבטחת הזכויות.

בית משפט קמא בחן את העדויות והאמין למשיב ולעדיו מצד אחד, ודחה את עדותו של המערער כבלתי מהימנה מצד שני.

חיזוק נוסף למסקנה בדבר קיומם של יחסי נאמנות בין הצדדים, ניתן למצוא בכך שהמשיב הלווה למערער 100,000 ₪ מבלי שנערך ביניהם כל הסכם בכתב ומבלי שהסכום האמור הוחזר עד היום למרות שחלפו כבר כ-11 שנים ועל כך אין חולק. ניתן לראות בכך דפוס התנהלות עקבי ומתמשך בין האחים בנושאים כספיים נכבדים, המעיד על אמון רב ששרר בין האחים עד להגשת התביעה.

ב"כ המערער טען לפנינו טענות רבות שמטרתן לשכנע כי בהעדפה זו שהעדיף בית המשפט את העדויות מטעם המשיב, התעלם בית משפט מסתירות שנתגלו בהן. לפיכך סבור ב"כ המערער כי ראוי היה לקבל את גרסתו של מרשו ולקבוע ממצאים הפוכים. הוא אף צירף טבלה (ע/12) ובה פירט "חלק מגרסאותיו הסותרות של המשיב". עיינו בראיות שהובאו בפני
בית משפט קמא, כמו גם באותה טבלה, אך לא מצאנו בסתירות עליהן הצביע ב"כ המערער, משום סתירות מהותיות שיש בהן להביא למסקנה שונה מזו שהגיע אליה בית משפט קמא, אשר שמע את העדויות והתרשם מהם באופן בלתי אמצעי. אין צורך להזכיר את ההלכה בדבר הכלל שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים שבעובדה ובמהימנות, אלא במקרים חריגים ומקרה זה אינו נמנה עליהם.

אנו דוחים גם את טענתו של המערער כי תביעתו של המשיב התיישנה. מקובלת עלינו קביעתו של בית משפט קמא כי המשיב שוכנע שלא יקופח וכי חלקו במקרקעין לא יימכר, שעל כן, בהעדר עימות בין הצדדים בדבר טענות המשיב לזכותו במגרש, לא החל מרוץ ההתיישנות. בע"א 1559/99 שושנה צימבלר נ' רבקה תורג'מן, פ"ד נז(5) 49, 68 (2003), קבע בית המשפט העליון כדלקמן:


"כשמדובר בתביעתו של נהנה נגד נאמן, אין די בכך שהנאמן יכפור בחובת
נאמנותו או יפר אותה על מנת להתחיל את מרוץ ההתיישנות, אלא נדרש גם כי
הנאמן יביא לידיעתו של הנהנה את עובדת הכפירה או ההפרה האמורה".

כאמור לעיל, בית משפט קמא קבע כממצא כי למשיב נודע שהמערער כופר בחובת נאמנותו רק כשהגיש המשיב את תביעתו לבית משפט קמא, ולא מצאנו מקום להתערב גם בקביעה זו שהיא קביעה שבעובדה.

לא מצאנו ממש גם בטענותיו האחרות של ב"כ המערער.

אשר על כן אנו דוחים את הערעור.

המערער ישא בשכ"ט עו"ד של המשיב בסכום של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לפרקליטים באמצעות הפקסימיליה, ותעביר את העירבון שהפקיד המערער לידי ב"כ המשיב על חשבון ההוצאות.

ניתן היום,
ט'
אדר תשס"ט, 05 מרץ 2009, בהעדר הצדדים.







אילן ש' שילה
, שופט
אב"ד

מיכל נד"ב
, שופטת

אסתר דודקביץ

, שופטת







עמש בית משפט מחוזי 7727-10/08 שמואל מזרחי נ' אברהם מזרחי (פורסם ב-ֽ 05/03/2009)