פסקי דין על זלר אייל אבישי | פסקי דין על כרמל אלעזר

1994/07 בשא     24/05/2007




בשא 1994/07 זלר אייל אבישי נ' כרמל אלעזר




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים
בשא001994/07

בפני
:
כבוד הרשם נמרוד פלקס
תאריך:

24/05/2007







זלר
אייל אבישי
בעניין

:



מבקש










נ
ג
ד





כרמל אלעזר



משיב

עו"ד קריסטל אלימלך
ע"י ב"כ עו"ד








החלטה


1.
בפני
התנגדות המבקש לביצוע שלוש המחאות, כדלקמן: המחאה בסך 44,000 ₪ זמ"פ 3.12.2006, המחאה בסך 24,000 ₪ זמ"פ 3.12.2006 והמחאה בסך 24,000 ₪ זמ"פ 6.12.2006 (להלן – "ההמחאות"). ההמחאות הוצגו לפירעון אצל הבנק הנמשך וסורבו מפאת היות החשבון מוגבל.

טענות המבקש

2.
המבקש טוען, כי משך את ההמחאות על חשבונו בבנק הפועלים ומסרן לידי המשיב, באמצעות אחר, הוא מר שרון מוסלי (להלן – "מוסלי"). כנגד ההמחאות קיבל המבקש מאת המשיב שתי הלוואות, וזאת גם כן באמצעות מוסלי. ההלוואה הראשונה, בסך 32,000 ₪ ניתנה למבקש ביום 12.10.2006 וההמחאה בסך 44,000 ₪ נועדה לשמש לפירעון קרן ההלוואה בצירוף הריבית. ההלוואה השניה, בסך 35,000 ₪, ניתנה מספר ימים לאחר מכן ושתי ההמחאות בסך 24,000 ₪ כל אחת נועדו לשם פירעון קרן ההלוואה בצירוף הריבית.

המבקש מוסיף ומפרט, כי המשיב ניצל את מצוקתו, לא הסכים לכרות עמו חוזה הלוואה בכתב ואף לא גילה לו את שיעור העלות הממשית של האשראי. בהתנהגותו האמורה הפר המשיב את חובותיו על פי החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג
- 1993 (להלן – "החוק").

4.
כן טוען המבקש, כי ביום 11.12.2006, קרי – מספר ימים לאחר המועד שנועד לפירעון ההמחאות התייצב המשיב במשרדו של המבקש, כשהוא חמוש באקדח. תוך איומים אילץ את המבקש לחתום על מסמך בו מתחייב המבקש לפרוע את סכום ההמחאות, בצירוף ריבית בסך 5,000 ₪, וזאת עד ליום 1.1.2007.
המבקש מבהיר, כי המסמך האמור הוצא ממנו תחת לחץ וכפיה ואין בו כדי להעיד על תוכן הסכמי ההלוואה, שהינם אליבא דהמבקש, כמפורט בראשית הדברים לעיל ולא כמפורט במסמך האמור.

טענות המשיב

5.
המשיב חולק על טענותיו העובדתיות של המבקש וכן גורס, כי אף אם תתקבל גרסתו העובדתית של המבקש עדיין דינה של התנגדותו לביצוע שטר להידחות.
באשר לפן העובדתי טוען המבקש, כי יש לראות בסכום כל שלוש ההמחאות יחדיו כסכום הקרן של הלוואה אחת. זאת בניגוד לטענת המבקש, כי עסקינן בשתי הלוואות שונות, אשר סכום הקרן שלהן נופל משמעותית מסכום ההמחאות. המשיב טוען, כי המסמך בו התחייב המבקש לפרוע את סכום ההמחאות בצירוף ריבית בשיעור 5,000 ₪ אכן משקף את העובדות לאשורן, קרי – הלוואה בסכום קרן של 92,000 ₪, אשר בגינה על המבקש לשלם ריבית בסך 5,000 ₪. כן טוען המשיב, כי מחדלו של המבקש להביא לעדות את מוסלי, הוא המצהיר הנוסף מטעמו, וכן להביא כל עד אחר התומך בטענותיו העובדתיות מחייב את דחיית גרסתו העובדתית של המבקש. המשיב מעלה סברא, כי מוסלי קיבל מאת המשיב את מלוא סכום ההמחאות, אך העביר לידי המבקש חלק מהסכום בלבד. גלל כך עסקינן לכל היותר בטענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, אשר אינה מהווה הגנה בפני
תובענה על פי שטר.

6.
מוסיף וטוען המשיב, כי אף אם
נקבל את גרסתו העובדתית של המבקש עדיין אין בכך כדי להקים לו הגנה. סכום קרן ההלוואה, לשיטת המבקש, מסתכם בסך 67,000 ₪. הסך האמור עולה על הסך הקבוע בסעיף 15(ב)(1) לחוק, וגלל כך הוראות החוק
באשר להגבלת שיעור האשראי אינן חלות. לשיטת המשיב גם אין מקום לפסול את הסכם ההלואה שבין הצדדים מחמת היותו נוגד את תקנת הציבור. המשיב הינו עורך דין המצוי בתחום הכספים והבנקאות וחזקה עליו שהבין את משמעות הסכם ההלוואה שנכרת בין הצדדים. המקרה דנן אינו איפוא בא בגדר המקרים בהם על בית המשפט להתערב בחופש החוזים ולפסול התקשרות מרצון בין הצדדים מטעמים שבתקנת הציבור.
דיון

7.
סבורני, כי דין ההתנגדות להתקבל, וזאת אף אם אקבל את גרסתו העובדתית של המשיב.
אין חולק, כי ההמחאות ניתנו בקשר עם עסקת הלוואה. בהתאם להוראות סעיפים 2 ו – 3 לחוק שומה על מלווה, הוא המשיב, לכרות חוזה הלוואה בכתב וכן לפרט בחוזה הלוואה פרטים שונים, לרבות סכום ההלוואה ושיעור הריבית.
הוראות אלו לא יחולו על מלווה, אשר נתן את ההלואה שלא דרך עיסוק (סעיף 15(א) לחוק). המשיב לא טען דבר באשר לנסיבות מתן ההלואה, קרי – האם ניתנה במסגרת עיסוקו, או לא. במצב דברים זה אין המשיב יכול להיבנות מהסייג לתחולת החוק, שכן כלל לא טען לתחולת הסייג. בשולי הדברים יאמר, כי בשלב ההתנגדות לביצוע שטר אין מקום כלל להידרש לגרסתו העובדתית של המשיב ויש להניח, כי גרסתו העובדתית של המבקש נכונה. אלא אם נסתרה בחקירה הנגדית. במקרה קא עסקינן כלל לא נחקר המשיב באשר לסוגיית תחולת הסייג האמור, וגלל כך יש להניח, כי הסייג לא חל.

8.
בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק הפרת חובת הגילוי החלה על המלווה, הוא המשיב, מחילה את הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן – "חוק החוזים") לעניין ניהול משא ומתן בחוסר תום לב והטעיה. נוכח הוראות סעיף 11 לחוק כפופות זכויותיו של אוחז בשטר להוראות החוק.
מהאמור עולה, כי לכאורה עומדת למבקש הגנה כנגד התובענה על פי ההמחאות בשל הפרת הוראות החוק ותרופתו היא ביטול חוזה ההלוואה.

9.
אף אם תמצי לומר, כי הוראות החוק אינן חלות בנסיבות דנן דומני, כי יש לקבל את ההתנגדות לביצוען של ההמחאות, וזאת מחמת טעמים שבתקנת הציבור, ולהלן אפרט שיטתי.
נתבע בעילה שטרית זכאי להעלות נגד אוחז, שעמו כרת חוזה, טענות הנובעות מעסקת היסוד שביניהם. נקודת המוצא הינה איפוא, שכל טענת הגנה המועילה כנגד תביעה חוזית, תועיל גם בין צדדים קרובים לשטר. ראו: דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי ואח', פ"ד נה(4)
195,193; רע"א 611/02 כהן נ' מ. פלא יזום (פורסם בתקדין).

10.
כך הם פני הדברים גם כאשר נטענת טענה לפיה יצירת החיוב השטרי (להבדיל מגבייתו)
נגועה בכפיה, בעושק או מנוגדת לתקנת הציבור. ראו: ע"א 352/61 זופוביץ ואח' נ' רייזל ואח', פ"ד טז 1833.

ו

הפגם או אי החוקיות שבעסקת היסוד מחלחלים איפוא גם אל העילה השטרית.

נ

משום כך, מי שנוטל שטר לקיום התחייבות שהתחייב כלפיו החייב השטרי לא יקבל סעד לאכיפתו, וזאת אם ההתחייבות נולדה עקב כפיה, עושק, או באם תוכנה נוגד את תקנת הציבור. ראו: ע"א 328/73 וקסלבאום ואח' נ' ראשי, פ"ד כח(1) 832.

ב


11.
נקודת המוצא העקרונית לבחינתן של סוגיות אלה (כפיה, עושק, תקנת הציבור), הינה בהוראות סעיפים 17, 18 ו - 30 לחוק החוזים. אין צורך להכביר מילים בדבר היותו של חוזה, אשר נכרת עקב פגם ברצון - בגין עושק או כפיה כלפי צד לו - בטל, או ניתן לביטול.

ו

באשר לסוגית "תקנת הציבור" יש לבחון איזה תוכן יש לצקת למונח זה, שהינו בדומה ל"תום לב" מונח שסתום המקבל את משמעותו בהתאם לפסיקת בית המשפט.

נ


12.
"תקנת הציבור" משקפת את תפיסות היסוד של החברה הישראלית באשר לרמה הראויה של התנהגות ביחסים חוזיים. היא מבטאת את עמדתו של המשפט הישראלי באשר למותר ולאסור בהתקשרות החוזית. על תפיסות היסוד של החברה הישראלית - ועל עמדתו של המשפט הישראלי - באשר למותר ולאסור, לומד השופט ממכלול ערכי שיטת המשפט.
ערכי שיטת משפט, תפיסותיה היסודיות, המטרות והאינטרסים שלה, מצויים בהתנגשות מתמדת. כאשר התנגשות זו מתרחשת בגדריו של המשפט הפרטי - ובענייננו, בקביעת היקפה של "תקנת הציבור" - היא נפתרת על פי האיזון הראוי בין הערכים והאינטרסים המתנגשים. איזון זה נקבע על פי משקלם היחסי של הערכים והאינטרסים המתחרים בגדרי המשפט הפרטי. ודוק - ערכים ואינטרסים אלה אינם רק ערכים ואינטרסים של פרט מול פרט. אלה הינם גם ובעיקר ערכים ואינטרסים של החברה באשר לתוקפם של החוזים שבין הפרטים. אכן, "תקנת הציבור" משקפת את אינטרס הציבור המתחשב בגדריו גם באינטרסים של הפרטים השונים. היא מהווה, מעצם מהותה, הגבלה על רצונם החופשי של הצדדים. ראו:
ע"א 6601/96
aes system inc
נ' משה סער ואח'

, פ"ד נד
(3) 850, 861.

ב

13.
בבואנו לבחון האם תנאיו של חוזה כלשהו בלתי סבירים או מנוגדים לתקנת הציבור נעזר בדברי חיקוק הדנים במאטריה משפטית וכלכלית דומה. דבר חיקוק מעין זה הינו החוק, אשר לצרכי הדיון דנן הננו מניחים, כי אינו חל על מערכת היחסים קא עסקינן.

ו

מהחוק הננו למדים, כי בעסקאות מסוימות קבע המחוקק תקרה לשיעור הריבית אותו זכאי מלווה לקבל. המחוקק בחר איפוא להתערב בחופש החוזים ולקבוע נורמה קוגנטית המסדירה הסכמי הלוואה במערכת החוץ בנקאית.

נ

הגבלת תחולת החוק אך להלוואות בסכום נמוך יחסית נבעה מהרצון להגן על אותו לווה פרטי קטן, אשר נעדר את ההבנה העסקית וכושר המיקוח הנתונים ללווה העסקי, או ללווה בסכומים הגדולים.
באם נמצא, כי תנאי עסקת ההלוואה חורגים באופן משמעותי מהתקרה הקבועה בחוק, אזי ייתכן ויהא בכך כדי ללמד, כי יש להעניק את הגנת החוק גם ללווה הלווה סכומים גבוהים. זאת באמצעות "הצינור" של תקנת הציבור.

ב

בשולי הדברים יאמר, כי ניתן אף להיעזר בהוראות החוק בכדי ללמוד על סבירות הסכם ההלוואה, אשר יש בה כדי להשליך על ההכרעה בטענות הכפייה והעושק. השווה: ת.א. (מחוזי נצרת) עיזבון סלימאן נ' סגל ואח' (טרם פורסם); ע"א 3026/03 גלאור ואח' נ' עיזבון סלימאן (טרם פורסם).

ו

14.
מפרסומי בנק ישראל (

www.bankisrael.gov.il
) עולה, כי במועד בו ניתנה לכאורה ההלוואה (חודש אוקטובר 2006) היתה עלות האשראי המירבי, כמשמעותה בסעיף 5(ב) לחוק
בשיעור 19.15% לשנה. יש לזכור, כי שיעור זה גבוה פי שניים ורבע משיעור האשראי הממוצע במערכת הבנקאית.

נ

שיעור עלותו הממשית של האשראי נשוא הסכם ההלוואה הסתכמה, אליבא דהמבקש, בלא פחות מ – 250% לשנה.

ב

שיעורה של ריבית ההלוואה הסתכמה איפוא בלמעלה מפי שלושה עשר משיעור האשראי המירבי על פי החוק.

ו


15.
נראה, כי בנסיבות העניין מלמדת תוצאת הסכם ההלוואה, קרי – התנאים החריגים אותם נטל על עצמו המבקש, על העדר כושר מיקוח ומצוקה. אילו עלותו הממשית של האשראי בהסכם ההלוואה הייתה חורגת אך במעט מהתקרה הקבועה בחוק, אזי לא ניתן היה לקבוע מסמרות בדבר היותו מנוגד לתקנת הציבור. ברם, כאשר העלות הממשית של האשראי עולה בשיעור כה ניכר על התקרה הקבועה בחוק, נראה לכאורה, כי יש מקום לבחון לאור הראיות האם
ההסכם מנוגד לתקנת הציבור.

16.
יחד עם האמור, אין מקום לקבל את התנגדות המבקש לביצוע ההמחאות כדי מלוא סכומן, אלא כדי סכום הריבית המופרזת לכאורה בלבד. אף המבקש עצמו הסכים, במהלך הדיון שהתקיים בפני
, כי יש לקבל את התנגדותו אך באשר לסכומים העולים על סך 68,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בהתאם להוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961 (להלן – "חוק הריבית").
ככל שיש לבטל את הסכם ההלוואה מחמת הטעיה, חוסר תום לב במשא ומתן, היותו נוגד את תקנת הציבור וכיוצא באלה עילות חוזיות הרי, שתוצאת הביטול הינה השבה. ראו: סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970. הצדדים זכאים איפוא להשבת המצב לקדמותו, כאילו לא נכרת הסכם הלוואה כלל ועליהם להשיב איש למשנהו את הכספים אותם קיבלו מתוקף הסכם ההלוואה. ראו: ת.א. (מחוזי ת"א) 3129/99 צוניאשוילי נ' מיסטר מאני (פורסם בדינים).

17.
מכל המקובץ עולה, כי דין התנגדות המבקש לביצוען של ההמחאות להתקבל בחלקה, קרי – כדי סכום ההמחאות העולה על 68,000 ₪, וזאת נכון למועד פירעונן של ההמחאות, הוא יום 3.12.2006.

נדחית בזה ההתנגדות לביצוע שטר באשר לסך 68,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, לרבות ריבית פיגורים בהתאם להוראות סעיף 5(ב) לחוק הריבית, החל מיום 3.12.2006.

הוצאות ההליך דנן בסך 2,000 ₪ יחולו על הצד המפסיד בהליך העיקרי.



ניתנה היום ז' בסיון, תשס"ז (24 במאי 2007) במעמד הצדדים.



נמרוד פלקס
, רשם

ציפי








בשא בית משפט שלום 1994/07 זלר אייל אבישי נ' כרמל אלעזר (פורסם ב-ֽ 24/05/2007)