פסקי דין על נחום כהן | פסקי דין על אלון בכר | פסקי דין על קרן בכר |

11922/06 א     05/09/2007




א 11922/06 נחום כהן נ' אלון בכר, קרן בכר




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
א
011922/06


לפני:
כבוד השופטת אנה שניידר
תאריך:
05/09/2007




בעניין
:
נחום כהן






התובע

נ
ג
ד


1 . אלון בכר

2 . קרן בכר





הנתבעים

פסק דין

1.
בפני
תביעה כספית לפיצוי התובע בשל נזקים שנגרמו לו, לטענתו, על ידי הנתבעים בדירה שבבעלותו ברחוב הלולב 56, גבעת זאב ירושלים (להלן – הדירה), שהושכרה לנתבעים, על פי הסכם שכירות שנחתם ביום 19.10.05 (להלן – ההסכם).

2.
על פי ההסכם, תקופת השכירות נקבעה ל-12 חודשים, החל ביום 1.11.05 ועד ליום 31.10.06 (להלן – תקופת השכירות).

דמי השכירות נקבעו לסך של 500 $, בתשלומים דו-חודשיים.


בסעיף 25 להסכם נקבע, כי השוכר מתחייב לא להכניס כל שניוי או תוספת במושכר, מבלי לקבל הסכמה מראש מהמשכיר.

עוד נקבע, בסעיף 5א להסכם, כי השוכר יהיה אחראי לכל נזק שייגרם למושכר ו/או לציודו ואביזריו, מיד עם קרות הנזק.

בסעיף 5ה להסכם נקבע, כי במקרה של פינוי המושכר בטרם סיום תקופת השכירות, על השוכר להודיע למשכיר 60 ימים לפני מועד הפינוי הרצוי.

3.
כפי שמפורט בכתב התביעה, טוען התובע כי הנתבעים הפרו את ההסכם בכך שעזבו את הדירה ביום 30.6.06, לפני תום תקופת השכירות, ללא הודעה מוקדמת, ולכן הם חייבים לתובע דמי שכירות בסך 1,000 $ עבור התקופה שמיום עזיבתם ועד לתום תקופת השכירות.


עוד דורש התובע פיצוי בשל נזקים שנגרמו לדירה , כמפורט בחוות דעת של השמאי יעקב פטל, שצורפה כנספח לכתב התביעה (להלן – חוו"ד פטל), וכן הוצאות ותשלומים (כבלים, חשמל, בלוני גז, סולר וארנונה), שלטענת התובע חלים על הנתבעים ולא שולמו על ידם.

בסך הכל דורש התובע סכום של 38,997 ₪.


נבחן להלן כל ראש נזק בנפרד.

דמי שכירות

4.
בסעיף 8 לתצהירו טוען התובע, כי הנתבעים עזבו לפתע את הדירה ביום 30.6.06. מאידך, בסעיף 11 לתצהירו מודה התובע כי סיכם עם הנתבעים על קיצור תקופת השכירות עד ליום 2.7.06, עם אפשרות שימשכיו עד ליום 1.8.06, אך טוען שכוונתו היתה שעד למועד הפינוי יתקנו הנתבעים את הנזקים בדירה ויחזירו אותה במצב שבו קיבלו אותה.


הנתבעים צירפו לתצהירם מסמך שתאריכו 4.4.06, שבו הם מודיעים לתובע כי יעזבו את הדירה ביום 2.7.06 (להלן – ההודעה).

על אף שהתובע בעדותו בפני
ביום 12.7.07 הכחיש את קבלת ההודעה, ואף טען שהנתבע מס' 1 לא היה במשרדו ביום 4.4.06 – ראיתי להעדיף לענין ההודעה את גירסת הנתבעים על פני גירסת התובע.


יצויין, כי הנתבע מס' 1 הגיש כנגד התובע, בקשר לאותה דירה, תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (ת"ק 3055/06), שאמנם נדחתה על ידי כב' השופט אלבז ביום 15.8.06, אך מפרוטוקול הדיון עולה כי התובע בתביעה שלפנינו הודה במסגרת ההליך האמור בקבלת ההודעה לגבי עזיבת הדירה.

בנסיבות אלה, דינן של טענות התובע לענין דמי השכירות בסך 1000 $ - להידחות.

הנזקים לדירה


5.
לטענת התובע, הנתבעים הסבו נזקים לדירה בסכום של 3,500 $, כמפורט בחוו"ד פטל.

נזקים אלה כוללים, לפי חוות הדעת, כתמי שמן על קופינג אבן בגינה בקצה מרפסת שבגינה, לכלוך ושריטות בקירות הדירה, אשר דורשים סיוד בדירה כולה וצביעת דלת הכניסה, לכלוך שטיח מקיר לקיר בחדר הורים, תלישת חוטים בחדר שינה הורים וכן פלוריסנט שנפגע.
עוד נאמר בחווה"ד (בסעיף 3.2) כי יש להסיר קיר גבס שהוקם על ידי השוכר.

התובע
דורש סכום של 17,787 ₪, כמפורט בסעיף 7(ב) לכתב התביעה.

6.
לטענת הנתבעים, על אף שהם קיבלו את הדירה בלתי צבועה, למעט קיר אחד בסלון, הם היו מוכנים לסייד את הדירה עם עזיבתם.

בעדותו אמר הנתבע מס' 1:


"...הגענו לשעון החשמל שהוא טען שאני חייב לו 5,600 ₪.

עד לשעון הסכמנו שאני מסייד את הקיר של הסלון ואת החדר

של הילדה ואת כל הליקויים שגרמתי ואז זה
התפוצץ בגלל שעון החשמל..."

(פרוטוקול עמ' 7 שורות 17-19).

לגבי קיר הגבס מודה הנתבע מס' 1 שהיה עליו להסירו, על פי ההסכם, אך הואיל והקיר למעשה שיפר את הדירה – אמר לו התובע שהוא יחשוב אם אכן יש להסירו (פרוטוקול עמ' 6 שורות 14-15).

7.
לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי למסקנה שרוב הליקויים עליהם קובל התובע יכלו למצוא את פתרונם בסיוד הדירה.
יחד עם זאת, קביעתו של השמאי פטל בחוות דעתו כי סכום הנזקים עומד על סך של 3,500 $ נראית מוגזמת.
טענת הנתבע מס' 1 לפיה עלות צביעה וניקיון של דירה בת 3 חדרים נעה בין 1,300 ₪ לבין 1,600 ₪ - לא נסתרה.

לפיכך, נראה שתשלום סכום של 2,000 ₪ על ידי הנתבעים לצורך סיוד הדירה יהיה קרוב יותר למציאות, מאשר הסכום שנקבע בחוו"ד פטל.

הוצאות ותשלומים

חיבור לכבלים והשתתפות בהוצאות עבור סולר


8.
ראשית, עלינו לבחון את השאלה האם התשלומים עבור חיבור הדירה לכבלים והשתתפות בהוצאות עבור סולר חלים על הנתבעים.
הואיל ובין הצדדים קיים הסכם שכירות מפורט – עלינו לפרש את חיובי הצדדים על פי הוראות ההסכם.

על פי הוראות סעיף 4(ד) להסכם, נקבע כי דמי השכירות כוללים שכירות חודשית של המושכר. הא ותו לא. מכאן, שלגבי תשלומים אחרים, מעבר לדמי השכירות עצמם, עלינו לחפש הוראות נוספות בהסכם. ואכן, סעיף 5(ז) להסכם מתייחס במפורש, בין יתר התחייבויות השוכר, לחובה לשלם את חלקו בחשבון המים והחשמל לפי צריכה.
מכאן המסקנה, שחיובי הנתבעים על פי ההסכם אינם כוללים תשלום עבור חיבור לכבלים והשתתפות בהוצאות בשל סולר לחימום הדירה. על כן, דין טענות התובע בהקשר זה להידחות. אילו רצה התובע לחייב את הנתבעים גם בהוצאות אלה יכול היה לציינן במפורש, כפי שנהג לגבי המים והחשמל.






ארנונה

9.
אמנם ההסכם שותק לגבי הארנונה, להבדיל ממס רכוש שלגביו הוטלה חובה מפורשת על התובע לשאת בתשלומו (סעיף 6(ג) להסכם), ולכאורה מסקנתנו היתה צריכה להיות דומה למסקנתנו לגבי החיבור לכבלים והסולר.

אולם, אין הדבר כך. נושא החיוב בארנונה, להבדיל מנושאים אחרים כמו חיבור לכבלים או השתתפות בהוצאות סולר, חשמל ומים, זכה להסדר חוקי בסעיף 326 לפקודת העיריות, שבו נקבע שלגבי נכס שהושכר לתקופה של שנה או יותר החייב בתשלום הארנונה הוא השוכר.


סעיף 3 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 קובע:


"פרטים של חוזה שכירות שלא נקבעו בהסכם בין הצדדים יהיו

לפי הנוהג שהצדדים להסכם ראו אותו כמקובל עליהם בעסקאות

קודמות שביניהם, ובאין נוהג כזה- לפי הנוהג שצדדים סבירים
רואים אותו כחל בעסקאות מאותו סוג".


הואיל וכאמור נושא הארנונה הוסדר בחוק, מכאן שלענין סעיף 3 האמור, הנוהג הסביר במקרה של השכרת דירה הוא שהשוכר חייב בתשלום הארנונה, גם אם הדבר לא צויין במפורש בהסכם השכירות.

לפיכך, ראיתי לקבל לענין זה את טענות התובע ולחייב את הנתבעים בתשלום חלקם בארנונה בסך של 3,300 ₪ כמפורט בסעיף 7(ח) לכתב התביעה.





חשמל ומים

10.
לטענת התובע, הסכום של 2,380 ₪ ששולם לו בהתאם להודאת הנתבעים בהודעה, מתייחס לחוב מים ולא לחוב בשל חשמל, ומשום כך אין בכתב התביעה כל דרישה בשל מים, אלא בשל חשמל בלבד.

הואיל והנתבע מס' 1 בעדותו הודה למעשה שהוא חייב לתובע הן עבור חשמל והן עבור מים, מעבר לסכום של 2,380 ₪ (פרוטוקול עמ' 5 שורות 1-14), והואיל והנתבע מס' 1 לא המציא ראיה חותכת בדבר הסכום שהוא חייב בפועל – אין לי אלא לקבל את טענת התובע כי הסכום שהנתבעים נותרו חייבים בגין חשמל ו/או מים הוא כמפורט בסעיף 7(ה) לכתב התביעה – דהיינו סך של 5,406 ₪.

גז


11.
לענין זה, ראיתי לקבל את גירסת הנתבעים לפיה קיבלו את הדירה כאשר בלוני הגז ריקים.

לפיכך אין לחייבם בסכום של 200 ₪, כנדרש על ידי התובע בסעיף 7 (ו) לכתב התביעה.

שכר טרחת השמאי יעקב פטל

12.
הואיל
והתובע הזמין את חוות הדעת המקצועית של השמאי יעקב פטל מיוזמתו, והואיל ורוב רובה של חוות הדעת נדחה – אין לחייב את הנתבעים בשכר טרחת השמאי, כפי שנדרש על ידי התובע בסעיף 7(ג) לכתב התביעה.

סוף דבר


13.
לאור כל האמור לעיל, ראיתי לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, ומתוך כל הסכומים הנדרשים על ידי התובע בסעיף 7 לכתב התביעה, יקובלו אך ורק הסכומים הבאים:


(א)
סכום של 2,000 ₪ בשל צביעה הדירה;

(ב)
סכום של 5,406 ₪ בשל חוב עבור צריכת חשמל ו/או מים;

(ג)
סכום של 3,300 ₪ בשל חלקם של הנתבעים בתשלום ארנונה.

בסך הכל – סכום של 10,706 ₪.


הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סכום של 10,706 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (13.9.06) ועד לתשלום המלא בפועל.


הואיל ורוב רובה של התביעה נדחה – אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום כ"ב באלול, תשס"ז (5 בספטמבר 2007) בהעדר הצדדים


אנה שניידר
, שופטת













א בית משפט שלום 11922/06 נחום כהן נ' אלון בכר, קרן בכר (פורסם ב-ֽ 05/09/2007)