פסקי דין על לשכת עורכי הדין בישראל | פסקי דין על מר אשר אוחנה - השר לעניני דתות | פסקי דין על מר אליהו בן דהן | פסקי דין על עו"ד - מנהל בתי הדין הרבניים | פסקי דין על מר סילבן שלום - שר האוצר |

6112/02 בג"צ     12/08/2003




בג"צ 6112/02 לשכת עורכי הדין בישראל נ' מר אשר אוחנה - השר לעניני דתות, מר אליהו בן דהן , עו"ד - מנהל בתי הדין הרבניים, מר סילבן שלום - שר האוצר





בבית המשפט העליון בירושלים

בג"ץ 6112/02

כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ

בפני
:

לשכת עורכי הדין בישראל

העותרת:

נ ג ד


1. מר אשר אוחנה - השר לעניני דתות

המשיבים:
2. מר אליהו בן דהן
, עו"ד - מנהל בתי הדין הרבניים
3. מר סילבן שלום - שר האוצר

בקשה לפסיקת הוצאות

החלטה
זוהי בקשה לפסיקת הוצאות העותרים, לאחר שהמשיבים הסכימו, למעשה, לקבלת העתירה והצדדים הגיעו להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של

פסק דין
.

המדובר בדרישת העותרת, לשכת עורכי הדין בישראל
, להורות לבתי הדין הרבניים לשלוח לבעלי הדין כתבי בי"ד והחלטות בדואר רשום ולא בדואר רגיל, כפי שנהוג היה עד עתה. המשיבים לא חלקו על צדקת הדרישה, אולם טענו כי חוסר תקציב מונע מהם להיענות לה. בסופו של דבר הסכימו המשיבים להיעתר לדרישה בהסדר מדורג, לפיו במהלך שנת 2003 יחלו במשלוח כתבי בי-דין בדואר רשום עם אישור מסירה בחלק מבתי הדין, וירחיבו את ההסדר בהדרגה כך שבסוף שנה זו הוא יחול בכל בתי הדין הרבניים.

אין ספק כי ההסדר האמור מהווה, למעשה, קבלה של טענות העותרים והסכמה להן. אמנם במישור העקרוני המשיבים לא חלקו על צדקת טענות אלו, אולם רק עתה נמצא גם הפיתרון התקציבי הדרוש לשם כך. דיונים משותפים ופניות של העותרים החלו כבר בשנת 2000 ולא נענו, כך שברור שהגשת העתירה היא שאפשרה את התוצאה, ולפיכך זכאים העותרים להוצאותיהם.
המשיבים בתגובתם מבקשים להתחשב באילוצי התקציב העומדים בפני
הם, בעובדה שמשאביהם מוגבלים ועליהם לפעול בשיקול דעת בהקצאתם, ובנטיית בית המשפט שלא להורות לרשות כיצד להקצות את משאביה. הם מפנים לפסק הדין בבג"צ 3472/92, ברנד ואח' נגד שר התקשורת ואח', פ"ד מז (3) 143. טענה זו יכולה היתה להתקבל אילו עמדו המשיבים על עמדתם והוסיפו לטעון כי אין לקבל את טענת העותרת. אולם העובדה שבעקבות הגשת העתירה שינו המשיבים את עמדתם והצליחו למצוא מקורות תקציביים למימון השירות מלמדת כי בהקצאה נכונה של המשאבים ניתן היה להיענות לדרישת העותרת, ובמילים אחרות: הפיתרון שנמצא בדיעבד, לאחר הגשת העתירה, יכול היה להימצא מלכתחילה, ולחסוך את הצורך בפני
ה לבית המשפט.

העובדות הנוגעות לתקופה שלפני הגשת העתירה פועלות, איפוא, לחובת המשיבים. עם זאת, אני מביאה בחשבון לזכותם של המשיבים את העובדה שלאחר הגשת העתירה פעלו למציאת פיתרון הולם ואף הקצו תקציב נוסף למערכת בתי הדין הרבניים, חרף מצוקת התקציב במשק. נכונות המשיבים ייתרה את הצורך בדיון לגופה של העתירה, וחסכה מזמנם ומשאביהם של בית המשפט ושל העותרת.

בהתחשב בכל האמור החלטתי לחייב את המשיבים בהוצאות העותרת ושכר טרחת עורכי דינה בסכום של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה יישא הצמדה וריבית כחוק עד תשלומו בפועל.

ניתנה היום, י"ד באב תשס"ג (12/8/2003).

חגית מאק-קלמנוביץ, שופטת
רשמת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02061120_q07.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








בג"צ בית המשפט העליון 6112/02 לשכת עורכי הדין בישראל נ' מר אשר אוחנה - השר לעניני דתות, מר אליהו בן דהן , עו"ד - מנהל בתי הדין הרבניים, מר סילבן שלום - שר האוצר (פורסם ב-ֽ 12/08/2003)