פסקי דין על אמנון איזנברג | פסקי דין על יאיר איזנברג | פסקי דין על ניסן הוטמן | פסקי דין על אייל הוטמן | פסקי דין על עינב אברהם |

6913/05 בשא     18/09/2005




בשא 6913/05 אמנון איזנברג, יאיר איזנברג נ' ניסן הוטמן, אייל הוטמן, עינב אברהם




בעניין:


1
בתי המשפט



בבית משפט השלום בירושלים
בש"א 006913/05

ת.א.
011009/04

לפני:
כב' השופט, יצחק שמעוני
ס. נשיא


18/09/2005



בעניין:
1 . אמנון איזנברג

2 . יאיר איזנברג



ע"י ב"כ עו"ד
חגי סיטון

המבקשים


נגד



1 . ניסן הוטמן

2 . אייל הוטמן

3 . עינב אברהם


ע"י ב"כ עו"ד
עדנאן אל-אשהב ואח'

המשיבים


החלטה

כללי


1.
לפני בקשה למתן צו מניעה זמני, המונע את כניסתה של משיבה 3 להתגורר בדירה הנמצאת ברח' עזה 44 בירושלים, הידועה כחלקה 138 בגוש 30025 (להלן: "הדירה"), וזאת עד למתן

פסק דין
סופי בתביעת הפינוי שהגישו המבקשים כנגד המשיב 1 ו-2 בת.א. 11009/04.
אציין, כי הבקשה הוגשה במהלך הפגרה והובאה בפני
כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ והן בפני
כב' השופט י' מילנוב, אשר פסלו עצמם מלדון בה בשל היכרות אישית עם מי מבעלי הדין. בשל כך, הבקשה הונחה על שולחני ביום 7.9.05, ודיון בה נקבע ל- 11.9.05. בדיון זה, ויתר ב"כ המשיבים על חקירת המצהיר וסוכם, כי ב"כ הצדדים יסכמו טענותיהם בכתב. באותו מעמד ניתן צו מניעה זמני המורה למשיבה 3 שלא ללון בדירה עד למתן החלטה אחרת.

2.
המבקשים ירשו את הזכויות בדירה מאמם המנוחה, הגב' יפה אייזנברג ז"ל וכיום הינם בעלי הזכויות בדירה, בהתאם לנסח רישום שצורף כנספח א' לבקשה. המשיב 1 הינו דייר מוגן בדירה, על פי הסכם דיירות מוגנת שנחתם בינו ורעייתו דאז, לבין המנוחה מיום 17.7.68, ובהתאם להוראות חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב – 1972 (להלן: "החוק/ חוק הגנת הדייר" בהתאמה).

המשיב 1 ורעייתו התגרשו בשנת 92' לערך והוא נשאר להתגורר בגפו בדירה. סעיף 3 להסכם הגירושין שנחתם ביום י"א חשוון התשס"א מורה:


"הבעל דייר מוגן בדירה...הבעל ימשיך ליהנות מזכויות אלו.
האישה מוותרת על זכויותיה בדירה במידה וקיימות לה זכויות אלו. לאשה לא תהיה כל דרישה מהבעל ו/או מבעל הדירה, מר אייזנברג אמנון, בנוגע לדירה, זאת במידה והיא בעלת זכויות כלשהן בדירה."

משכך, ולאור העובדה כי מוסכם ששולמו דמי מפתח, אין מחלוקת בנוגע להיות המשיב 1, לבדו, דייר מוגן בדירה.
המשיב 2 הינו בנו של המשיב 1 ואמור להינשא למשיבה 3 ביום 14.9.05.

טענות המבקשים


3.
לטענת המבקשים, בכוונת המשיבה 3 להיכנס כדיירת לדירה, מיד עם נישואיה למשיב 2 ובכך ליצור לעצמה, יש מאין, זכות דיירות מוגנת בה. כניסתה לדירה הינה בניגוד לאמור בסעיף 11 להסכם השכירות. מרגע שכגון דא יתרחש, תושם לאל תביעת הפינוי המתנהלת כנגד המשיבים, והמבקשים יאבדו, הלכה למעשה, את זכויות הקניין שלהם בדירה, לשנות דור נוספות.

לשיטת המבקשים, המשיב 2 עזב את הדירה עם אמו כבר בשנת 92' ומאז ועד לאחרונה אינו מתגורר עם המשיב 1. כך גם עולה מעדות המשיב 1 בהליך העיקרי. כל המהלך אותו מקדמים המשיבים, לפיו המשיב 2 מתגורר כביכול עם המשיב 1 מזה זמן, לא בא אלא על מנת לנסות ולהקנות לו זכויות בדירה טרם ילך המשיב 1 לבית עולמו.
סוגייה זו תתברר בהליך העיקרי.

משכך, יש למנוע מהמשיבה 3 להכנס כדיירת בדירה עד שינתן

פסק דין
סופי בהליך העיקרי בו תתבררנה זכויות המשיבים 1 ו-2 בדירה, אם כלל עומדות להם כאלה.

המבקשים טוענים נגד תום לבם של המשיבים אשר רקמו מזימה זו בכוונה אחת ויחידה – לבצע מחטף זכויות דיירות מוגנת בדירה- ומשום כך רוקנו מאליה את הגנת החוק ואין להם הגנה כלל ועיקר, ככל שהיתה.

טענות המשיבים

4.
המשיבים לא הגישו תגובה לבקשה או תצהיר נגדי והם ויתרו על חקירת המבקש על תוכן תצהירו. בפתח הסיכומים, טוענים המשיבים כי המשיבה 3 ו/או המשיב 2, מעולם לא טענו לזכויות לדיירות מוגנת בדירה, ומכל מקום אין פסול ברצונם להפוך לדיירים מוגנים מכח החוק. לשיטתם, המשיב 2 עבר להתגורר בדירה באופן קבוע מאז שנת 2001, כמופיע בספח תעודת הזהות שלו, ואילו עד אז נהג ללון בדירה בתדירות גבוהה.

כניסת המשיבה 3 לדירה אינה מאיימת על זכויותיהם הקנייניות של המבקשים זאת משום שבמידה והתביעה העיקרית תתקבל, לא יטענו המשיבים 2 ו- 3 לכל זכות מכח זכויות הדייר המקורי או כל זכות נגזרת.

עוד נטען כי אין בסמכות בית המשפט לתת צו מניעה על סמך ציפיות והשערות בלבד.

מכל מקום, המבקשים אינם עומדים במבחנים שנקבעו למתן צו מניעה זמני וגם מטעם זה, יש לדחות בקשתם.

דיון והכרעה

5.
לאחר שמיעת ב"כ הצדדים, עיון בבקשה על נספחיה, בסיכומים בכתב וכן במסמכי התיק העיקרי, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל, היינו, יש להעניק למבקשים צו מניעה זמני כנגד המשיבה 3 וזאת עד למתן הכרעה בתיק העיקרי, מהטעמים שיפורט בהמשך.

6.
כלל הוא, כי מטרת צו המניעה הזמני הינה לשמור על המצב הקיים והוא בא להבטיח את יעילותו של הסעד העיקרי, אשר יינתן לאחר מכן.

ההחלטה בדבר מתן צו המניעה מסורה לשיקולו של בית המשפט, והוא שידון בה, תוך שקילת ארבעת המבחנים שמונה כב' השופט י' זוסמן בספרו "סדר הדין האזרחי", מהדורה שישית, עמ' 576 ואילך:

א.
האם מתן הסעד הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה.

ב.
האם הוכיח התובע את קיום זכותו, אשר למענה הוא דורש קבלת סעד והגנה עד לתום הדיונים.

ג.
להיכן תהא נוטה הכף, אם נשקול זו נגד זו, אי נוחות שתיגרם לתובע אם לא יינתן הצו ואי נוחות שתגרם לנתבע או לאחרים, אם יינתן. השאלה בכך הינה – האם ניתן נזקו של התובע לפיצוי בכסף אם ימאן ביהמ"ש לתת לו סעד זמני.

ד.
האם קיימים שיקולים המניעים בימ"ש של יושר שלא לעזור לתובע. האם בא התובע לבימ"ש נקי כפיים, או שמא העלים עובדות חשובות כאשר ביקש להשיג את הצו, אם השהה את פנייתו זמן רב יתר על המידה.

7.
לשיטת המשיבים, המבקשים אינם עומדים במבחנים לעיל, משום שמתן הסעד אינו כה הכרחי לפני בירור התביעה שכן מצב המבקשים לא יורע לאחר כניסת המשיבה 3 לדירה, במידה והתביעה תידחה. כמו כן, הרציונל של שמירה על המצב הקיים לא יפגע, וזאת מחמת העדר כל השפעה מצידה על זכויות המשיב 1 כדייר מוגן בדירה. בנוסף, המבקשים לא הוכיחו, ולו לכאורה, את זכותם לפינוי וסילוק יד, משום שעמדתם מהווה התנאה אסורה על זכויות הדייר המוגן, המשיב 1, שהוענקו מכח החוק אשר גובר על סעיפים סותרים בחוזה.
עוד נטען, כי מאזן הנוחיות פועל לטובת המשיבים שכן הפגיעה הפוטנציאלית במשפחת המשיבים 2 ו- 3 ובטיפול הנדרש במשיב 1 אשר הינו חולה סרטן, אינה בשיעור דומה לאי הנוחות שתיגרם למבקשים אשר אין שינוי מהותי כלשהו בזכויות הבעלות שלהם ואף לא באפשרויות השימוש בדירה. כמו כן, המבקשים אינם נקיי כפיים, הם העלימו מבית המשפט את העובדה שידעו כי המשיב 1 ורעייתו נפרדו כבר בשנת 1992, ושיקרו בדבר ויתור שויתרו מדי פעם על תשלום שכר הדירה ובדבר חוסר ידיעתם אודות מגוריו של המשיב 2 בדירה, זה מכבר.

8.
בחנתי בחינה מעמיקה ובכובד ראש את טיעוני ב"כ הצדדים ואת כל אחת מהשאלות הניצבות אל פתחנו. הגעתי למסקנה, כי המבקשים זכאים לסעד המבוקש שכן הינם עומדים במבחנים לעיל לקבלת צו מניעה זמני.

ראשית
, מתן הצו הינו הכרחי דווקא עתה, טרם נישאו המשיבים 2
ו- 3, משום שעם נישואיהם תהפוך המשיבה 3 קרובת משפחה של המשיב 1 ותוכל לטעון לזכויות העומדות לה מכח החוק, עקב מגוריה בדירה. יודגש, זכותו של המשיב 1 בדירה תתברר בהליך העיקרי ואין ודאות לגבי תוצאותיו, ולאור כך אי מתן הצו כמוהו כהתעלמות מההליך העיקרי וביטול נפקותו. אם לא ינתן הצו, ותעבור המשיבה 3 להתגורר בדירה, כי אז יחול שינוי במצב הקיים, כפי שנטען בכתבי הטענות שהוגשו בתיק העיקרי ויהא צורך בהתאמת פני הדברים אל המציאות החדשה. אני בדעה כי הדבר יהווה פגיעה קשה בזכויות המבקשים ותעלה כדי סיכול ההליך המשפטי אשר כל מטרתו היא בירור עד תום אם המשיב 1 הפר את חוזה הדיירות המוגנת, אם לאו, ואם עומדות לו זכויות כלשהן בדירה.


שנית, בניגוד לנטען כי המבקשים לא הוכיחו זכותם לכאורה, אני קובע כי הן לעניין זה והן לעניין מאזן הנוחות ובאיזון הראוי במישור היחסים שבין המשיבה 3 והמבקשים, זכותם של המבקשים עדיפה בעיני מכמה טעמים:


הראשון - למשיבה 3 אין כל זכות, אפילו לכאורית, בדירה והיא אינה בעלת כל מעמד בה. יתרה מכך, כניסתה לדירה, על פניו, מנוגדת לסעיף 11 להסכם השכירות, האוסר על השוכר להשכיר ו/או להעביר את המושכר או חלק ממנו לרעהו ללא נטילת הסכמה מוקדמת בכתב מאת המשכיר. העברה או מסירה כאמור מהווה הפרת החוזה ותחייב את השוכר בפינוי המושכר.
לעומתה, המבקשים הינם בעלי זכות קניין ורשומים כבעלים של הדירה בחלקים שווים ביניהם. ברור, כי נזקם של המבקשים אינו ניתן לפיצוי בכסף, אם לא ינתן הצו כפי שנתבקש.
השני - אי הנוחות העלולה להיגרם למשיבה 3 הינה מזערית. היא לא התגוררה מעולם בדירה וגם בעת מתן צו זה אינה מתגוררת בה ומניעת כניסתה להתגורר בדירה לא תשנה כהוא זה את אורח חייה הנוכחי ואין בה כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתה. לעומתה, לו תיכנס להתגורר בדירה, תיפגע קשות זכותם של המבקשים. הם יאלצו להתמודד עם שלושה אנשים, במקום שניים כיום, אשר יימצאו בדירה שבבעלותם, אשר זכויותיהם בה אינן ברורות דיין, והם טוענים לזכות של דיירות מוגנת בדירה. דבר זה מהווה, לכאורה, פגיעה קשה בזכויות הבעלות של המבקשים, זכויות בעלות ערך שאין כמותן. בנסיבות אלה, אין להעדיף את שיקולי הנוחות של המשיבה 3 שכן, זכותה טרם השתכללה כדי זכות דיירות מוגנת על פי החוק, וספק כלל אם תשתכלל בעתיד. לטעמי, אין ערך להצהרתו של ב"כ המשיבים בסיכומיו, על ויתור זכויותיה שכן ההצהרה ניתנה בעלמא ואינה מתייחסת לכל התרחישים שיתכנו בעתיד.
יצויין, כי עם שינוי פני החברה, ולאור העובדה שמצוקת הדיור אינה קיימת עוד, המגמה בפסיקה הינה העדפת פרשנות מצמצמת על מרחיבה בכל הנוגע לזכויות הדייר המוגן במושכר. מטעם זה, דייר מוגן אשר הינו חסר תום לב, אינו ממלא את תנאי החוק במלואם, באופן דווקני ועל פי רוח החוק ותכליתו, אינו זכאי ליהנות מתחולת החוק. בימינו אנו, יש להזהר מהפגיעה בזכות הקניין של בעל הבית, אשר הינה זכות יסוד, ולשקול על לשון המאזניים את זכאות הדייר המוגן להגנה מול זכות בעל הבית ליהנות מקניינו (לעניין זה ראה פס"ד של כב' השופט מ' גל, בע"א 5309/04, טובה בביוף נ' אבנר זהורי ואח', תק' מחוזי 2004(4), 2776).
כאן המקום להדגיש כי המשיבה 3 לא הגישה תצהיר מטעמה, והצהרותיה ככל שנחזו להיות כאלה, נטענו ע"י ב"כ באופן כללי. לפיכך, משקלן פחות ממשקל טענות המבקשים אשר נתמכו בתצהיר, שלגביו לא נחקר כלל בחקירה נגדית.

שלישית,
נטען ע"י ב"כ המשיבים טענות בדבר חוסר ניקיון כפיהם של המבקשים. טענות אלה נטענו בעלמא וללא כל ביסוס ולא מצאתי לנכון להדרש אליהן או לתת להן משקל כלשהוא בהחלטתי. הדברים אמורים במיוחד נוכח העובדה שחלק ניכר מהטענות בדבר חוסר ניקיון כפיים אינו מתייחס לעובדות שרירות וקיימות כי אם לעובדות אשר הוכחתן נדרשת במסגרת ההליך העיקרי ובהליך זה שלפני, אין הכרעתן נדרשת.

9.
ב"כ הצדדים הפנו את בית המשפט לע"א 4100/97, רינדר נ' ויזלטיר, פ"ד נב(4), 580 (להלן: "הלכת רינדר"). זה טען שיש לאבחן את הלכת רינדר מנסיבות המקרה הנדון, ואילו חברו טוען לזהות ואחידות בין המקרים.
פסק הדין מתייחס לפרשנות הראויה שיש ליתן לסעיף 20 לחוק הגנת הדייר, לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מול סעיף בחוזה האוסר על הכנסת דייר נוסף לדירה.


לאחר קריאת פסק הדין, תוך בחינה דקדקנית של טענות ב"כ הצדדים מצאתי כי פסק הדין, בשלב זה, אינו רלוונטי להכרעה בבקשה לצו המניעה הזמני כנגד המשיבה 3 לבדה. כל כולו של ההליך נשוא דיוננו, נוגע במערכת היחסים המסוימת שבין המשיבה 3 למבקשים, הא ותו לא. בהליך שלפני, אין המדובר בזכות הקמה מכח סעיף 20 לחוק הגנת הדייר, שכן המשיבה 3 אינה עונה על החלופות הקבועות בו, ומשכך, אין צורך להדרש למתח שבין סעיף זה לסעיפי חוזה השכירות המוגנת.



סיכומו של דבר

10.
מכל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה למתן צו מניעה זמני. לפיכך, אני אוסר על המשיבה 3 להכנס ולהתגורר בדירה נשוא הבקשה וזאת עד למתן החלטה אחרת.
עניין ההוצאות ילקח בחשבון בעת מתן פסק הדין.


המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים
ניתנה היום י"ד באלול, תשס"ה (18 בספטמבר 2005) בהיעדר



יצחק שמעוני
, שופט

סגן נשיא











בשא בית משפט שלום 6913/05 אמנון איזנברג, יאיר איזנברג נ' ניסן הוטמן, אייל הוטמן, עינב אברהם (פורסם ב-ֽ 18/09/2005)