פסקי דין על כהן אבי | פסקי דין על כהן מריה | פסקי דין על לי-אל חברה לבנין ונכסים בע"מ

22327/00 א     15/03/2009




א 22327/00 כהן אבי, כהן מריה נ' לי-אל חברה לבנין ונכסים בע"מ




בעניין:


בתי המשפט


61
בבית משפט השלום בירושלים
א
022327/00


בפני
:
כב' השופט יצחק מילנוב
תאריך:
15/03/2009




בעניין:
1. כהן אבי

2. כהן מריה
התובעים


נגד


לי-אל חברה לבנין ונכסים בע"מ

הנתבעת


בשם התובעים:
עוה"ד
יעקב גסר

בשם הנתבעת
: עוה"ד יורם בורלא

פסק - דין

1
.

כללי

הנתבעת היא חברה קבלנית לבניה, אשר יזמה פרוייקט לבניית 100 יחידות דיור למגורים ברחוב ישעיהו זמיר בבאר-שבע (להלן: הפרוייקט).
ביום 26/05/96 נחתם הסכם מכר בין התובעים לבין הנתבעת,
לפיו רכשו התובעים מהנתבעת בית דו-משפחתי בן ארבעה מפלסים בפרוייקט הנ"ל, הכולל 6 חדרים, מרפסת וממ"ד (להלן: "ההסכם", "הדירה" -
לפי הענין).

"פרוטוקול מסירה" נערך ביום 27/03/98 , והחזקה בדירה נמסרה לתובעים בחלוף כחודשיים, במאי 1998.

2.

טענות התובעים

התובעים טוענים, כי מיד עם היכנסם לדירה, במאי 1998, הם גילו לחרדתם, כי בדירה קיימים ליקויים רבים וחמורים, ובהם סדקים רבים, אשר מהווים לא רק מפגע אסתטי, אלא גם מעידים על קיומה של סכנה בטיחותית ממשית ליציבותו של הבנין.
לטענת התובעים, עשרות פניותיהם לנתבעת בדרישה כי תפעל לתיקון
הליקויים נדחו על ידה בתואנות מתואנות שונות, וכך אירע שבחלוף כשנתיים מיום מסירת החזקה בדירה לרשותם לא טרחה הנתבעת לבצע, ולו את תיקוני הבדק השנתיים. גם חוות הדעת של מומחה אליו פנו התובעים (מהנדס יוסי בן חורין) ביוני 2000 אשר הומצאה לנתבעת ביום 18/06/00 - לא הביאה לטענת התובעים, לביצוע התיקונים המיוחלים, ומשכך לא נותרה בפני
הם כל ברירה, אלא להגיש את התביעה דנן.

בכתב התביעה ביקשו התובעים לחייב את הנתבעת בפיצוי כספי בסך של 190,025 ₪ בגין עלות תיקון ליקויי הבניה בהתאם לחוות דעתו של המומחה מטעמם (מהנדס יוסי בן חורין), בטענה כי הנתבעת מיצתה את זכותה לתקן את הליקויים בעצמה. בנוסף, עתרו התובעים לחייב את הנתבעת בסך של 40,000 ₪
בגין ירידת ערך הדירה, בסך של 15,000 שח בגין "ליקויים נסתרים" שקיימים לטענתם בדירה, בסך של 15,000 ₪ בגין עגמת נפש, ובסך של 2,106 ₪. בגין הוצאות המומחה מטעמם . סה"כ הועמדה התביעה על סך של 262,131 ₪ .

3.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת, כי כל פניותיהם של התובעים בענין הליקויים נענו על ידה באופן מיידי וענייני, אך התובעים הם ש"טירפדו" כל נסיון שנעשה על ידה לתקן את הליקויים, בכך שהתעקשו, כי תיקון הליקויים ייעשה בהתאם לחוות הדעת של המומחה מטעמם, שהינה לטענת הנתבעת
חוות דעת מנופחת ומוגזמת,
המנותקת כליל מהמציאות.
עוד טוענת הנתבעת, כי בשל המחסור הקשה בכח אדם שפקד את ענף הבניה בשנת 2000
עקב פרוץ האינתיפאדה (הראשונה) באותה שנה, היא נאלצה לדחות את מועד ביצוע התיקונים בדירת התובעים, אך מעולם לא ניסתה להתחמק מתיקון הליקויים. על סמך חוות דעת נגדית של מומחה מטעמה (מהנדס אבנר בר סלע)
טוענת הנתבעת, כי הליקויים שקיימים בדירת התובעים הם ליקויים קוסמטיים בלבד, אשר אינם מהווים כל סכנה בריאותית ו/או בטיחותית, ואשר עלות תיקונם עומדת, לכל היותר, על סך של 14,950 ₪.
לבסוף טוענת הנתבעת, כי הליקויים הקיימים בדירת התובעים הם בכל מקרה תוצאה של תחזוקה לקויה או הזנחה מצד התובעים,
ו/או של עבודות ותוספות
שונות שביצעו התובעים בדירתם.

4.

המומחים מטעם ביהמ"ש

למרות טענתם של התובעים בכתב התביעה, עליה חזרו גם בישיבת קדם מיום 30/04/06,
לפיה הם מסרבים לאפשר לנתבעת לתקן הליקויים, מאחר וזו מיצתה את
זכותה לתקן הליקויים ויש לחייבה בפיצוי כספי חלף ביצוע התיקונים בעין, הודיעו הצדדים ביום 12/02/02 כי הגיעו ל"הסכמה דיונית" בדבר מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, אשר יחווה דעתו בענין הליקויים, ובדבר מתן הזדמנות נוספת לנתבעת לתקן את הליקויים בהתאם
לחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש.
בהתאם לכך, הוריתי ביום 24/02/02 על מינויו של המהנדס-שמאי אייל שנהב כמומחה מטעם ביהמ"ש. ביום 10/07/02 נתן המומחה שנהב חוות דעתו, בה הועמדה עלות תיקון הליקויים על סך של 40,678 ₪ (עלות לתובעים באמצעות קבלן מזדמן), לא כולל מע"מ.

ביום 04/05/03, בעקבות המלצתו של המומחה שנהב בחוות דעתו (עמ' 10) למנות מומחה בתחום הנדסת הקרקע וביסוס, על מנת שיחווה דעתו בענין הסדקים שקיימים בדירה,
הוריתי על מינויו של המהנדס דוד דוד כמומחה נוסף מטעם ביהמ"ש בתחום הביסוס. בחוות דעתו מיום 27/09/04
קבע המומחה דוד דוד, כי עלות תיקון הסדקים שקיימים בדירת התובעים, ושהאחריות להם רובצת על כתפיה של הנתבעת,
עומדת על סך של
26,000 ₪ (עלות לנתבעת), כולל פיקוח הנדסי ומע"מ.

בסופו של דבר, לא ביצעה הנתבעת תיקונים בדירה, בהתאם לחוות הדעת של המומחים מטעם ביהמ"ש,
והשאלה שיש להכריע בה אפוא היא : האם זכאים התובעים לסעד של פיצוי כספי,
או שמא לסעד של ביצוע התיקונים בעין ע"י הנתבעת, ואם התשובה
לשאלה זו היא בחיוב, אזי -
מהו גובה הפיצוי הכספי לו זכאים התובעים ?

5.

דיון והכרעה

5.1

מתן הזדמנות לנתבעת לתקן הליקויים

סעיף 4א. לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: חוק המכר דירות) קובע:

" (א)
הקונה יהיה זכאי להסתמך על אי-התאמה -
(1)
שניתן היה לגלותה בעת העמדת הדירה לרשותו, אם הודיע עליה למוכר תוך שנה מאותו מועד;
(2)
שלא ניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשותו אם הודיע עליה למוכר תוך זמן סביר לאחר שגילה אותה.

סעיף 4ב. לחוק המכר דירות קובע:
"התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר".

מכאן, כי על רוכש דירה מקבלן, המבקש להסתמך על קיומם של ליקויים בדירה, מוטלות שתי חובות מצטברות: החובה להודיע לקבלן על קיומם ליקויים בדירה בתוך המועדים שנקבעו, והחובה ליתן לקבלן "הזדמנות נאותה" לתקן את הליקויים בעצמו.
על הקבלן מצד שני , מוטלת החובה לתקן את הליקויים "תוך זמן סביר" .

בישיבת קדם משפט מיום 07/11/01, במסגרתה נקבעו המוסכמות והפלוגתאות בתביעה דנן,
הודיעו ב"כ בעלי הדין:
"מוסכם על הצדדים כי ניתנו [לנתבעת-י.מ.] הודעות בגין ליקויים" (ע' 4 ש' 11). מכאן, כי התובעים עמדו בחובה הראשונה המוטלת עליהם מכח חוק המכר דירות.

השאלה היא, האם נתנו התובעים לנתבעת "הזדמנות נאותה" לתקן את הליקויים- מחד, והאם מילאה הנתבעת חובתה לתקן את הליקויים
"תוך זמן סביר"- מאידך ?

לאחר שבחנתי כלל העדויות, הראיות והנסיבות- הגעתי לכלל מסקנה, כי לנתבעת ניתנו ע"י התובעים הזדמנויות רבות מספור לתקן את הליקויים בעצמה,
וכי הנתבעת החמיצה שְלל הזדמנויות אלו.

מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת 2, בו העידה, כי במהלך שנת 1999
הם פנו לנתבעת מספר פעמים בענין תיקון הליקויים, וכי תשובתה של הנתבעת היתה ש"אין לה כרגע מספיק פועלים ושעליהם להתאזר בסבלנות" (ס' 4 לתצהיר). בסופו של דבר, הציעה להם הנתבעת, כי
התיקונים יבוצעו בחודש אפריל 2000. דא עקא,
שמועד זה
חלף עבר, בלי שהנתבעת
טרחה לשלוח פועלים מטעמה לתקן את הליקויים, ופנייתם של התובעים לנתבעת בנסיון לברר
מה אירע,
נענה בתשובה, שבשל מחסור בפועלים נאלצה הנתבעת לדחות את מועד ביצוע התיקונים ליום 25/06/00. והנה, ביום 23/06/00, כיומיים לפני המועד הנ"ל, הגיע לדירת התובעים מנהל העבודה דאז של הנתבעת (ע"ה/1 שלומי שחק), והודיע להם, שוב,
כי עקב מחסור בפועלים, התיקונים לא יוכלו להתבצע במועד שנקבע. במעמד זה, מסרו התובעים לשלומי עותק של חוות הדעת מטעמם, אך שלומי, אמר להם, לטענתם, כי "יש הגזמות בדו"ח בליקויים ..וכי חברת ליאל לא מוכנה להתייחס אליו". עם זאת, הציע להם שלומי "פיצוי" בצורת חיפויי קרמיקה ושיש בחצר הבית הקדמית, אם יחתמו מראש שהם מוותרים על כל תביעה כנגד הנתבעת.
על אף שהתובעים סירבו, לדבריהם, להצעה זו, הציע להם שלומי "לחשוב" על כך, ולא הסכים לקבוע מועד חדש לביצוע התיקונים, בטענה שהוא "לא מוכן לבצע תיקונים פעמיים" (קרי, במקרה שיבחרו להגיש תביעה נגד החברה). פניות נוספות של התובעים לקבוע מועד חדש לביצוע התיקונים עלו, לטענתם, בתוהו, לאחר ששתי פגישות נוספות שנקבעו להם עם שלומי שחק (ביום 01/09/00 וביום 14/09/00) בוטלו על ידו. רק ביום 22/09/00 הגיע שלומי לבסוף לביתם. גם הפעם, טוענים התובעים, לא בוצע כל תיקון בדירה, שכן שלומי רק רשם לעצמו סעיפים לתיקון, והבטיח שיחזור אליהם עם רשימת ליקויים מסודרת. משחלפו חמישה חודשים ללא כל תגובה מצד הנתבעת, פנו התובעים לנתבעת (בכתב) פעם נוספת, וביקשו לקבוע מועד לביצוע התיקונים. מכתבם זה נענה על ידי הנתבעת במכתב תשובה,
בנוסח הבא:
א.
חברת ליאל, כמו שאר חברות הבניה בארץ, נמצאת כרגע במחסור גדול של פועלים וכח אדם עקב המצב.
ב.
אי לכך אין באפשרותנו להתחייב כרגע לגבי תאריך כזה או אחר.
ג.
חברת ליאל מחויבת לבצע תיקונים שנתיים בביתכם ע"פ חוק והם יבוצעו מיד עם פתיחת הסגר ו/או לחלופין עם פועלים זרים.
ד.
אנו נודיעכם מראש מתי נתחיל בעבודות התיקונים

".

בשלב זה, התובעים - אשר אמרו נואש – העבירו את הטיפול בפרשה לעורך דין, אשר בסופו של דבר הגיש את התביעה דנן.

מתיאור השתלשלות זה שתיארה התובעת 2
בתצהירה (ואשר מהימן ומקובל עלי) - לא יכול להיות ספק,
כי לנתבעת ניתנו ע"י התובעים די הזדמנויות, אולי אף מעבר לדרוש, שנועדו לאפשר לה לתקן את הליקויים בעצמה, אך הנתבעת מצדה נקטה בדרך של סחבת והתחמקות, תוך ש"המחסור" בפועלי בנין מהשטחים ממנו היא סבלה כביכול עקב האינתיפאדה, שימש לה כ"קרדום לחפור בו". בכל הכבוד, טענתה של הנתבעת בדבר המחסור "החמור" בכח אדם, ממנו סבלה באותה תקופה - לא רק שלא הוכחה ונותרה בגדר טענה בעלמא, אלא שהיא לא התקבלה בפסיקה כנימוק לדחיית מועד מסירת חזקה בדירה שנמצאת בשלבי בניה, קל וחומר שלא
לדחיית ביצוע תיקונים בדירה המוגמרת. בהקשר זה כבר נפסק ע"י בית משפט
זה, כי:
"המילים "סגרים" או "מחסור בפועלים" אינן סיסמאות קסם, בגדר גואל ומושיע, שעם הופיען על דל שפתיים הן דוחות כל טענה בדבר איחור או עיכוב בהשלמת עבודות בניה....
הטוען שסגרים או מחסור בפועלים, הם הגורמים (שלא היו תלויים בו) לעיכוב בבניה - עליו נטל הראיה, להוכיח: שלא היתה מניעה אחרת לבניה.... מהי מצבת כח האדם (הפועלים ובעלי המלאכה השונים) של הנתבעת, והאם הנתבעת מבצעת את הבניה באמצעות פועלים ובעלי מקצוע קבועים, או לפי פרוייקט, או שעבודות הבניה מבוצעות ע"י קבלני משנה ואם כך, מה היה מצב כח האדם אצלו/ם, ועל מי האחריות בנדון - על הנתבעת או על קבלני המשנה; שהפועלים או בעלי המלאכה, להם נזקקו מאותו השלב ואילך, מקורם אך ורק משטחי יהודה, שומרון ועזה, וכי לא היתה להם כל חלופה ישראלית או אחרת;
כי הנתבעת פעלה, ככל שהיה לאל ידה, להשגת פועלים ממקורות חלופיים, כמו השגת פועלים ישראליים לרבות משירות התעסוקה, אך הדבר לא עלה בידה..."
(ת"א (שלום-ירושלים) 22994/97 אלי בקאל ואח' נ' "לי-מעון" חברה קבלנית לבניה בע"מ, פס' 2.4.2 לפסה"ד מיום 30/09/02, פורסם באתר המשפטי "נבו").
והדברים נכונים שבעתיים כאשר מדובר - כמו בענייננו - בפועלים לביצוע תיקונים בדירה המוגמרת ולא בפועלים לביצוע עבודות הבניה של הדירה עצמה.

ודוק: הטענה בדבר מחסור שימשה "תירוץ" לנתבעת החל ממאי 1999 ועד סוף שנת 2000 שנת עת הוגשה התביעה דנן. תקופה של כשנה וחצי היא זמן סביר בהחלט להתארגנות מחדש לצורך ביצוע תיקוני בדק שנתיים, אפילו בנסיבות של מחסור בכח אדם (בהנחה, המיטיבה עם הנתבעת,
כי היא
אכן סבלה ממחסור בכח אדם).

מכל מקום, אין חולק, כי הנתבעת לא
טרחה לתקן אפילו את הליקויים "הקוסמטיים" אשר בקיומם הודתה, ולמעשה לא תיקנה ולו ליקוי אחד בדירת התובעים (ודוק: לפי חוות הדעת הנגדית שהגישה הנתבעת,
בדירה קיימים ליקויים בעלות תיקון כוללת של 14,950 ₪ !). מחומר הראיות עולה, כי מועד ראשון לביצוע תיקונים שנתיים נקבע רק כשנתיים לאחר מסירת החזקה.
בכל הכבוד, אין זה מתקבל על הדעת שהנתבעת לא יכולה היתה, אפילו באמצעות כח האדם הדל שהיה ברשותה (בהנחה כך) לתקן לכל הפחות את אותם ליקויים ספורים וזניחים המנויים בחוות דעתו של המומחה מטעמה ?
אין ספק, כי התנערותה המוחלטת של הנתבעת מתיקון הליקויים - יש בה כדי להעיד על
חוסר תום לבה, ועל כך שכל הפגישות שנערכו בין שלומי שחק לבין התובעים לא נועדו
אלא "למשוך זמן", בנסיון "להדוף" את התובעים מעל הנתבעת, עד אשר יאמרו נואש.

לא זו אף זו, הן בכתב הגנתה והן בבית המשפט טענה הנתבעת, כי היא עודנה נכונה לתקן את הליקויים בעצמה ואף הפצירה בביהמ"ש, כי יאפשר לה לתקן את הליקויים בעצמה בהתאם לחוות דעתו של המומחה מטעם
ביהמ"ש. למרות שהתובעים סירבו
בכתב התביעה לסעד של תיקונים בעין, וטענו
כי הנתבעת מיצתה את זכות התיקון –
נוכח הצהרתה זו בישיבת קדם משפט,
ניאותו התובעים ליתן לנתבעת הזדמנות נוספת לתקן את הליקויים. ואולם הנתבעת החמיצה גם הזדמנות זו, ולא טרחה לתקן את הליקויים, בהתאם לחוות דעת המומחים מטעם ביהמ"ש, כפי שביקשה והתחייבה. התנהגותה זו של הנתבעת במהלך ההתדיינות, שיש בה משום
"אחד בפה ואחד בלב", מהווה עדות ניצחת להתנהלותה של הנתבעת מול התובעים
גם טרם הגשת התביעה, בחינת "סופה מוכיח על תחילתה".

נראה, כי הטעם האמיתי לסירובה של הנתבעת לתקן את הליקויים בדירה – טמון למעשה בטענתה של הנתבעת בכתב הגנתה, לפיה: "התובעים העבירו לנתבעת יומיים לפני המועד שנקבע לביצוע בדיקת ביקורת בדירת התובעים חוות דעת הנגדית מטעמם לפיה דרשו התובעים כי הנתבעת תבצע את התיקונים בדירתם. התנהגות זו של התובעים התפרשה אצל הנתבעת כהבעת אי אמון ביכולתה של הנתבעת לבצע תיקונים באופן אמיתי בדירת התובעים... התובעים בחרו שלא לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים.." (ס' 6 פס' 4 לכתב ההגנה) (ההדגשות, כאן ובהמשך פסק הדין, לא במקור-י.מ.).
כך, על פני עמודים רבים בכתב ההגנה, קובלת הנתבעת על כך ש"התובעים עשו מאחורי גבה והזמינו חוות דעת הנדסית מטעמם בלי ליידע אותה ..." (ס' 7.2),
על כך שהתובעים "העזו" לפנות למהנדס מטעמם "על דעת עצמם וללא כל התייעצות עם הנתבעת" (ס' 7 לכ"ה),
על כך שהיא "לא הוזמנה למועד הביקורת ולא יכולה היתה להציג עמדתה ולהעיר הערותיה", ועל כך שלא הוצגו לה "תעודות /ואו אסמכתאות להכשרתו של המומחה מטעם התובעים " (ס' 7).
ואולם, בכל הכבוד, לא מצאתי כל איסור בדין או בנוהג, מכוחו מנוע רוכש דירה מקבלן לפנות למהנדס מטעמו על מנת לקבל חוות דעת מקצועית !
נהפוך הוא: זהו הנוהג בו נוקטים רוכשי דירות בפועל,
על מנת להביא את הקבלן למלא את החובה המוטלת עליו מכח הדין, והדברים ידועים. לא מצאתי גם כל בסיס נורמטיבי לטענת הנתבעת, כי התובעים היו צריכים להודיע לה מראש, שבכוונתם לפנות למהנדס מטעמם, ו/או לשתף את הנתבעת בשלבי הכנתה של חוות הדעת הנ"ל. פנייתם של התובעים למומחה מטעמם נעשתה לאחר עשרות פניות מצדם לנתבעת, אשר נתקלו או בהתעלמות או בסחבת, ולא ברור, אפוא, מדוע יצא קצפה של הנתבעת על התובעים, אשר לא ביקשו אלא לקבל את המגיע להם בדין ?! הנתבעת לא רק שהתחמקה מתיקון הליקויים, אלא ש"הוסיפה חטא על פשע" בכך שנתלתה בפני
יתם של התובעים למומחה מטעמם, כמעין עדות/הוכחה לסירובם כביכול של התובעים לאפשר לה לבצע את התיקונים.

התנהגותה זו של הנתבעת מקוממת שבעתיים מול אורך הרוח שנקטו כלפיה התובעים, אשר העניקו לה שוב ושוב הזדמנויות לתקן את הליקויים, והגישו את התביעה דנן רק לאחר שחלפו כ- 3 שנים מיום מסירת החזקה בדירה.

מטעם הנתבעת העיד ע"ה/1 שלומי שחק, מנהל העבודה של הנתבעת בתקופה הרלבנטית. ואולם, עדותו
בביהמ"ש היתה עדות מעורפלת, מתחמקת והרושם שהוא הותיר בעיני היה בלתי מהימן לחלוטין. למעשה, על רוב השאלות שנשאל העד ע"י ב"כ הנתבעת, גם בנושאים מהותיים העומדים בלב המחלוקת, השיב העד את התשובה הלאקונית: "לא זוכר".
כך, למשל, כשנשאל, האם התובעים פנו אליו בענין הסדקים בדירה, השיב: "אני לא
זוכר כרגע לגבי סעיף וסעיף שהם פנו אלי" (ע' 32 ש' 9) . כשנשאל, האם הוא ערך רשימה מסודרת של כל הליקויים עליהם הלינו התובעים בפני
ו, הוא השיב:
"אני לא זוכר אם נעשה עוד פרוטוקול מעבר לפרוטוקול הזה שכתוב בכתב ידי [פרוטוקול המסירה-י.מ.]" (ע' 32 ש' 16). כשנשאל, אימתי נקבע המועד לביצוע השנתיים השיב שוב :" אני לא זוכר"
(ע' 33 ש' 1-2) . כשנשאל :"אתם הודעתם על מועד לביצוע תיקון הליקויים השנתי שנתיים לאחר כניסתם לדירה ?" השיב:
"נשמע לי תמוה, אבל אני לא זוכר במדוייק" (ע' 32 ש' 21-23) – תשובה תמוהה בפני
עצמה.

וכך הלאה ,
לאורך שאלות נוספות:
"ש: טוענת מרשתי שלאחר שהומצאה לכם חוות הדעת של טרמינל אתה אמרת לה כך: אני אינני מוכן לבצע תיקונים פעמיים. אמרת לה כך?
ת: אני לא זוכר אם כך עניתי לה. זה היה נורא מזמן.
ש: ביקשת ממנה לטענתה שתחתום על תנאי שהוא מוותרת על תביעה לבית המשפט במידה ותתקנו?
ת: לא זוכר. זה נשמע לי תמוה"
(ע' 33 ש' 11-16).

בהמשך חקירתו הכחיש ע"ה/1 שלומי שחק את טענת התובעים, לפיה הוא הציע להם חיפויי שיש וקרמיקה לחצר במקום תיקון הליקויים,
וטען כי הצעה זו הוצעה לתובעים "לא על חשבון התיקונים השנתיים, אלא בנוסף להם" (ע' 31 ש' 11). ואולם,
כשנשאל הלה, איזה אינטרס יש לתובעים לסרב ל"בונוס" שכזה, הניתן להם חינם אין כסף- לא היתה בפיו כל תשובה
(ע' 31 ש' 7-12),
מה שמעיד על חוסר ההיגיון הטמון בגרסה זו.

בהמשך הודה ע"ה/1 שומי שחק, כי "הפרוייקט לא היה מוצלח משום שהיתה שקיעה במספר בתים בפרוייקט הזה... ובדירות שבהם היתה שקיעה היו גם סדקים"
(ע' 31 ש' 1-6) אך טען כי זו היתה הסיבה לכך, שבבסיס פניותיהם של התובעים לנתבעת עמדה "יותר פאניקה מאשר דברים לאשורם" (ע' 32 ש' 5).
ואולם, אפילו נניח כי התובעים אכן נתקפו ב"פאניקה", הרי שלאור בעיית השקיעה שהתגלתה בחלק מהדירות בפרוייקט, "פאניקה" זו היא טבעית ומובנת, ודווקא בשל כך,
היתה הנתבעת צריכה להתייחס ביתר כובד ראש וברצינות רבה יותר לפניותיהם של התובעים, שהלינו על קיומם של סדקים בדירה.
למעשה, רק במסגרת התביעה דנן, בעקבות חוות דעתו של המהנדס דוד דוד, ניתן היה לעמוד על טיבם והיקפם של הסדקים הקיימים בדירה, ולשלול קיומה של סכנה בטיחותית לדירה- בדיקה שהנתבעת חייבת היתה לעשות בעצמה, שש שנים קודם לכן, עם פנייתם הראשונה של התובעים בענין הסדקים.

המסקנה המתבקשת היא, שהתובעים עמדו בחובה המוטלת עליהם, מכח חוק המכר דירות ליתן לנתבעת הודעה תוך זמן סביר, על קיומם של ליקויים בדירה,
וכן הזדמנות נאותה לתקנם. מחומר הראיות עולה, כי הנתבעת היא שלא ניצלה הזדמנות זו, לא מיהרה לתקן, ולו את הליקויים המעטים בהם היא הודתה
(הליקויים המפורטים במכתבה של הנתבעת לתובעים מיום 17/12/99, נספח י' לכתב-התביעה) ונקטה בענין זה סחבת מיותרת.

לאור האמור, המסקנה היא כי התובעים זכאים לפיצוי כספי חלף ביצוע התיקונים בעין ע"י הנתבעת.
אשר לגובה הפיצוי:
השאלה, אם הפיצוי הכספי לו זכאי קונה דירה מקבלן
בגין ליקויים שקיימים בדירתו, ייקבע לפי עלות התיקונים לנתבעת, או שמא לפי עלות התיקונים לקונה (קרי, לפי עלות קבלן מזדמן) – היא פועל יוצא של השאלה: האם הקונה נתן לקבלן הודעות בדבר קיומם של ליקויים בדירה (במסגרת המועדים הקבועים בחוק המכר דירות, וכן הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים בעצמו. על-פי ההלכה שהשתרשה בפסיקה, קונה אשר לא עמד בחובה כפולה זו, המוטלת עליו מכח סעיפים 4.א. ו- 4.ב. לחוק המכר דירות- יהיה
זכאי לפיצוי רק בשווי עלות
התיקונים לחברה הקבלנית, עלות אשר עשויה להגיע עד כדי 50%
פחות מעלות התיקונים לקונה
באמצעות קבלן מזדמן (ראו בענין זה: כב' השופט א' א' לוי ע"א 7799/01 יורם סלים ואורלי בריזלי נ' שרביב בע"מ, פ"ד נו(5) 725 (2002) ; כב' השופט צ' טל ע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858 (1996) ; כב' השופט י' צבן ת"א (מחוזי-ירושלים) 1760/96 אוטמזגין דוד ואח' נ' כדורי פיתוח עירוני בע"מ, מיום 31/07/00, פורסם באתר המשפטי "נבו" ) ;

כב' השופט ד' ביין ת"א 281/95 (מחוזי-חיפה) הראל ואח' נ' אחים רויכמן (שומרון) בע"מ , פורסם באתר המשפטי "נבו").
5.2

סדקים – חוות דעת המומחה דוד דוד

כאמור, בעקבות המלצתו של המומחה שנהב למנות מומחה בתחום הנדסת קרקע , מונה המהנדס דוד דוד כמומחה ביסוס מטעם בית המשפט. בחוות דעתו פירט המומחה דוד את סוגי הסדקים הקיימים בדירת התובעים, את הגורם האחראי לכל סוג וסוג ואת עלות תיקונם, כדקלמן:
א.
סדקים תרמיים בחלל הדירה ובקירות החוץ

: סדקים בשעור נימי, בלתי נמנע במבנים נמוכים, שאין להטיל אחריות בגינם על מי מהנוגעים בדבר. ניתן לתקנם באמצעות מילוי בחומר גמיש וסיוד, אחת למספר שנים כחלק מתחזוקת הדירה. עלות התיקון: 12,011 ₪.
ב.
סדקים עקב שקיעת יסודות

: סדקים נימיים, מעטים , שתיקונם בצביעה וסיוד, האחריות להם מוטלת על קבלן היסודות
ועלות תיקונם עומדת על סך של
770 ₪.
ג.
סדקים אלסטיים

: סדקים מעטים בגודל נימי (זניח) עקב אלסטיות של קורות ותקרות , ואין אחריות בגינם על מי מהנוגעים בדבר.
ד.
סדקים נימיים עקב יישום לקוי של טיח:

באחריות הקבלן הראשי. עלות התיקון: 6,970 ₪.
ה.
סדקים נימיים בטיח עקב תחזוקה לקויה

- באחריות התובעים.

מכאן, כי עלות תיקון הסדקים שבאחריות הנתבעת עומדת על סך של 7,740 ₪ (עלות לנתבעת) . מאחר והנתבעת התנערה כאמור מאחריותה לתיקון הליקויים, הרי שהתובעים זכאים לפיצוי כספי לפי עלות התיקון באמצעות קבלן מזדמן. על פי קביעת המומחה דוד דוד בחוות דעתו (סעיף ו.2 ) עלות התיקון לתובעים גבוהה בכ-20-30% מעלות התיקון לנתבעת.

משכך, יש לחייב הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 10,062 ₪ ( 130%
x

7,740 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה (למדד תשומות הבניה למגורים)
מיום מתן חוות הדעת
(27/09/04) ועד לפרעון. סכום זה כולל מע"מ.

אין מקום לפסוק ריבית על סכום זה מאחר ולא הוכח חסרון כיס, על פי ההלכה שנקבעה בע"א 11254/02
בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' דני סלמן
, תק-על 2004 (1) 296, 299 (2004)).

5.3

ליקויי בניה – חוות דעת המומחה אייל שנהב

בחוות דעתו קבע המומחה אייל שנהב, כי עלות תיקון הליקויים עומדת על סך של 40,678 ₪
לא כולל מע"מ. המדובר בעלות תיקון לתובעים, באמצעות קבלן מזדמן, אשר גבוהה ב-25% מעלות התיקון לנתבעת (כאמור, לאור המסקנה לעיל, התובעים זכאים לפיצוי מלא, לפי עלות תיקון באמצעות קבלן
מזדמן, ולא לפיצוי מופחת, לפי עלות תיקון לנתבעת).

בחוות דעתו השאיר המומחה שנהב את הפיצוי בגין שני "ליקויים" לשקול דעת בית המשפט :
1.
ליקוי ברשתות המותקנות בחלונות האלומיניום. בענין זה קבע המומחה שנהב, כי הרשתות "אינן מגיעות עד למזוזות מבני האלומיניום וזאת בשל מרווח שאינו מספיק בין מסילת התריס ובין מסילת החלון". הפיצוי בגין ליקוי זה, בסך של 800 ₪, הושאר על ידי המומחה שנהב לשקול דעת ביהמ"ש, מאחר ולמרות בקשתו, המפרט
הטכני לא הומצא לו ע"י מי מהצדדים, ולכן לא היה באפשרותו לבדוק "האם התקנת הרשתות היה חלק מהמפרט" (ע' 8 ס' 3 לחוות הדעת).
2.

אי ביצוע נקודת ניקוז למזגן. גם בענין זה, הפיצוי בסך של 400 ₪, הושאר לשקול דעת ביהמ"ש, משום שלטענת המומחה שנהב, המפרט הטכני לא הוצג בפני
ו "כדי לבדוק האם התחייבה הנתבעת להתקין הכנה למזגן והאם ההכנה כוללת ניקוז"
(ע' 10 ס' 3 לחוות הדעת).

המפרט הטכני
לא צורף גם להסכם המכר שצורף לכתב התביעה ולתצהיר עדותם הראשית של התובעים. בסיכומיהם טענו התובעים, כי "המסמך אינו מצוי ברשותם" כפי שטענו גם בפני
המומחה שנהב, ומשכך יש לחייב את הנתבעת בעלות תיקון הליקויים הנ"ל,
שהרי המפרט הטכני מצוי ודאי ברשותה , אך היא נמנעה במכוון
מלהציגו בפני
המומחה או בפני
ביהמ"ש (ס' 14 לסיכומים).
הנתבעת, מאידך טענה בסיכומיה, כי "חובת ההוכחה חלה בענין זה על התובעים בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. משלא הציגו התובעים אסמכתא למחויבותה של הנתבעת להתקין רשתות או הכנה למזגן כולל ניקוז, אין הם זכאים לפיצוי בגינם" (ס' 4.3.1, 4.3.2. לסיכומיה).

ואולם, הדין בענין זה עם
התובעים.
סעיף 3(א) לחוק המכר דירות קובע:
"המוכר דירה חייב לצרף לחוזה המכר מפרט ולמסור לקונה העתק ממנו חתום בידו".
סעיף 5 לחוק המכר דירות קובע:

(א)
מוכר שלא מסר לקונה מפרט בהתאם לסעיף 2, יראוהו, על אף האמור בחוזה המכר, כמי שהתחייב למסור את הדירה לקונה כשכל דבר שצריך היה לפרט במפרט מתאים למקובל בנסיבות הענין.

(ב)
מסר המוכר לקונה מפרט שאינו ממלא אחרי הוראות סעיף 3, יחולו הוראות סעיף קטן (א) על הדברים שלגביהם המפרט אינו ממלא אחרי אותן הוראות.

(ג)
דבר שסעיף זה חל עליו, חובת ההוכחה שהיה מתאים למקובל בנסיבות הענין- על המוכר".

גרסת התובעים, לפיה המפרט לא מצוי ברשותם מהימנה עלי. תמיכה לגרסה זו ניתן למצוא בעובדה, שהן חוות הדעת של המומחה מטעם התובעים והן חוות דעתו של המומחה שנהב לא מתייחסות כלל למפרט הטכני, והדעת הנותנת, שהסיבה לכך היא שהמפרט אכן לא היה בפני
המומחים בעת הכנת חוות
דעתם.
חזקה על התובעים, שאילו המפרט הטכני היה מצוי ברשותם הם היו טורחים להמציאו לביהמ"ש במצורף להסכם המכר ואף טורחים להציגו בפני
המומחה מטעמם ובפני
המומחה שנהב, על מנת שאלו יוכלו להתייחס לאי התאמות הקיימות בדירה בהשוואה למפרט הטכני.
זאת ועוד: אם בעת החתימה על הסכם המכר הנתבעת אכן מסרה עותק של המפרט לתובעים-
הרי שהעתק של המפרט מצוי, ללא ספק גם ברשות הנתבעת, והימנעותה מלהמציאו למומחה ו/או לבית המשפט – מובילה לאחת משתי מסקנות אפשריות: האחת- שהנתבעת כלל לא ערכה מפרט טכני לדירת התובעים , השניה- שהנתבעת ערכה מפרט טכני, אך לא מסרה עותק ממנו לתובעים

(ודוק: מסירה, העברה פיסית משמעה).

כך או כך, הסעיף החל במקרה דנן הוא סעיף 5(א) לחוק המכר, הקובע כי בהעדרו של מפרט הסכמי- רואים את הקבלן כמי שהתחייב לכך, שכל פריטי המפרט המפורטים בטופס המפרט (שבתוספת לצו מכר דירות (טופס של מפרט), התשל"ד-1974) יהיו תואמים לסטנדרט "המקובל בנסיבות הענין". זוהי גם התוצאה המתבקשת, למעשה, מהוראת סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 הקובעת, כי פרטים שלא נקבעו בחוזה יושלמו, בהעדר נוהג מיוחד בין הצדדים, "לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג".
הנטל להוכיח, שהביצוע בפועל
נעשה על פי המקובל
בנסיבות הענין, מוטל על פי סעיף 5(ג) לחוק המכר דירות, על המוכר, הקבלן:
"עיקר הרבותא של סעיף 5 היא... בהעברת נטל השכנוע לכך שהדירה ומרכיביה מתאימים למקובל אל שכם המוכר (סעיף 5(ג)" (זמיר 635)... לפי סעיף 5 משלא הרים המוכר את חיוביו לפי סעיפים 2 ו-3 לחוק, נקודת המוצא היא, אפוא, שהדברים אשר לגביהם לא קוימו חיובים אלו אינם מתאימים, ועל המוכר הנטל לשכנע שהם מתאימים" (זמיר 648).
הנתבעת בענייננו כלל לא טענה, ומשכך ממילא לא הוכיחה, כי הרשתות בחלונות האלומיניום הותקנו על-ידה בהתאם למקובל בנסיבות הענין ו/או שאי הכנת "יציאה למזגן" (ובכלל זה התקנת נקודת ניקוז) - תואמת את הסטנדרט המקובל והרווח בנוגע לדירה דומה לדירת התובעים, בהתחשב במחירה ובמיקומה (ראו: א' זמיר, שם, 638). כאמור, כל שטענה הנתבעת בענין זה הוא שנטל הראיה חל
על התובעים, טענה אשר עומדת
בניגוד
להוראת סעיף 5(ג) לחוק המכר דירות.

התוצאה היא, שלסכום הכולל שקבע המומחה שנהב בחוות דעתו יש להוסיף את הסכום של 800 ₪ בגין הליקוי ברשתות ואת
הסכום של 400 ₪ בגין אי הכנת ניקוז בקומה העליונה.

סדקים- חוות דעת שנהב

בסיכומיה טענה הנתבעת,
כי
מהסכום שקבע המומחה שנהב בחוות דעתו, יש להפחית את עלות התיקון שנקבעה על ידו בגין "סדקים בקווי החיבור בין קירות בלוקים ובין אלמנטי בטון" בקומת הכניסה, בקומה הראשונה ובעליית הגג בסך של 2,800 ₪ (עמ' 7 ס' 1 לחוות-הדעת) ) ובגין "סדקים נימיים בשכבת טיח החוץ בכל חזיתות הבית
" בסך של 9,500 ₪ (עמ' 8 ס' 1 לחוות-הדעת) (ובסה"כ
יש להפחית סך של 12,300 ₪) , שכן חיובה בפיצוי הנ"ל נוסף על הפיצוי שקבע המומחה דוד דוד בגין עלות תיקון
הסדקים- יש בו משום "כפל פיצוי לתובעים .

אכן,
עיון בחוות הדעת מעלה כי שני המומחים התייחסו בחוות דעתם לאותם סוגי סדקים ולאותם מקומות
בדירה בהם מופיעים הסדקים וגם דרך התיקון שהוצעה על ידם היא זהה (כאמור, המומחה שנהב המליץ על מינוי מומחה ביסוס מאחר וחשש שקיימת בעיה עם היסודות של הדירה, ואולם המומחה דוד דוד קבע בחוות דעתו שאין כל סכנה בטיחותית למבנה ואין צורך בתיקון או בחיזוק יסודותיו).


משכך,
בצדק טוענת הנתבעת, כי מהסכום שקבע המומחה שנהב בחוות דעתו יש להפחית סך של 12,300 ₪ .

העולה מן המקובץ הוא, שלפי חוות דעתו של המומחה שנהב,
על הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 29,578 ₪ ( 12,300 ₪
- 400 ₪ + 800₪ + 40,678 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה (למדד תשומות הבניה למגורים) מיום מתן חוות דעתו של המומחה אייל שנהב
(24/02/02) ועד לפרעון, ובצירוף מע"מ כחוק ביום התשלום.
אין מקום לפסוק ריבית על סכום זה מאחר ולא הוכח חסרון כיס, על פי ההלכה שנקבעה בע"א 11254/02

בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' דני סלמן , תק-על 2004 (1) 296, 299 (2004)).

5.4

ירידת ערך

בחוות דעתו קבע המומחה שנהב, כי "אין בליקויים הקיימים בדירה ירידת ערך משתיירת לאחר התיקון".
בדומה קבע גם המומחה דוד דוד , כי "הנזק למבנה הוא קל ולכן אין מקום לדבר על ירידת ערך" (עמ' 8 ס' ו.4 לחוות-הדעת).

חרף הקביעות המפורשות הללו, טענו התובעים בסיכומיהם, כי יש לפסוק להם, על דרך האומדנא פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין ירידת ערך הדירה, מאחר ולטענתם "המהנדס

דוד דוד ... שעם כל הכבוד איננו שמאי, טעה",
בקובעו שלא קיימת ירידת ערך לדירה.
בטענתם זו מסתמכים התובעים על פסק הדין שניתן בע"א 4445/90 עמיגור נ' מאיוסט, שם נקבע כי עצם קיומם של
ליקויים בדירה,
הגם שהם ניתנים לתיקון , גורמת להפחתת ערך הדירה, בהוציאה לה
"שם רע" של דירה "פגומה". לדברי התובעים , בגלל שחלק מהדירות שבנתה הנתבעת בפרוייקט דנן שקעו, אזי "השכונה הזו מוקצה מחמת מיאוס ואף קונה אינו מוכן להיכנס ל"מיטה חולה" ... " (ס' 33- 32לסיכומים).

ואולם, טענתם זו של התובעים – בטעות יסודה.
הגישה, לפיה לכל לדירה שבה קיימים ליקויי בניה, אשר ניתנים לתיקון, נגרמת ירידת ערך "אוטומטית", עקב "השם הרע" שיצא לדירה -
בכל הכבוד,
לא התקבלה בפסיקה: בשורה של פסקי דין נקבע , כי ירידת ערך איננה תוצאת לוואי הכרחית ומתבקשת מעצם ביצוע תיקונים בדירה בעקבות קיומם של ליקויים. ירידת ערך בשל ביצוע תיקונים בדירה עשויה להיגרם, כאשר הליקויים לא תוקנו באופן מושלם (או שאינם ניתנים לתיקון), ומשכך הותירו הליקויים - חרף התיקונים-
מעין "חוֹתָם" בדירה, בדמותו של פגם אסתטי
או ליקוי פונקציונאלי.
על משמעותה כאמור של ירידת ערך הדירה עמדה כב' השופטת א' פרוקצי'ה בענין כהן
נ' רמט:
"לא יכולה להיות מחלוקת של ממש, כי ירידת ערך של דירה עשויה להיות קשורה, בין היתר, עם קיומם של ליקויים שלא ניתן לתקנם ולא ניתן למצוא להם פתרון, כשהם ניצבים כ"אות קלון" הפוגעת באיכות חייו של המתגורר בה.
אני דוחה בשתי ידיים את גרסתו של שמאי המקרקעין ... אשר העיד מטעם התובעים והעלה את הגרסה התיאורטית כי גם מקום שתיקוני ליקויים במבנה מועילים לפתור באופן מלא פגמים ותקלות הקיימים בו, גם אז עשוי להיגרם אובדן-ערך לדירה"
(ת"א (מחוזי-ירושלים) 164/93 כהן פרי ואח' נ' רמט בע"מ, תק-מח 97(4)802, 811 (1997)).

לכאורה, בפרשת עמיגור נ' מאיוסט, עליה סומכים התובעים יהבם,
הותוותה הלכה הפוכה , שכן באותו ענין נקבע, מפי
כב' השופט י' זמיר:
"...פשיטא שדירה מתוקנת עשויה להיות שווה פחות מדירה חדשה, שלא היה בה ליקוי ולא נצרכה לתיקונים
. נזק כזה הוא בר-פיצוי. עלות התיקונים אינה מפצה על נזק זה, ולפיכך הוסיף בית המשפט קמא פיצויים בגין ראש נזק זה בנפרד, והדין עמו
" (כב' השופט י' זמיר ע"א 4445/90 עמיגור ניהול נכסים (ניהול נכסים)
בע"מ נ' יצחק מאיוסט ואח', תק-על 94 (2)
674 (1994)).

ואולם, בפרשת לושינסקי נ' רמט הבהיר בית המשפט המחוזי, כי המודבר למעשה בסתירה מדומה,
שכן "גם עפ"י הלכת עמיגור מחויב התובע להוכיח את נזקו הכפול לשם קבלת הפיצוי הכפול. יצוין, כי בינתיים ניתנה החלטה בבקשה לקיים דיון נוסף בפרשה זו, שנדונה בפני
כבוד הנשיא ברק. הנשיא ברק דחה את הבקשה לקיים דיון נוסף במלים אלה: 'בקשתם של המבקשים עוטה אומנם איצטלה משפטית, אך עיקרה השגה על קביעתו של בית המשפט כי לא הונחה תשתית ראייתית לנזק של ירידת הערך'..." (כב' השופט ד' חשין ת"א (מחוזי-ירושלים) 379/92 לושינסקי שלמה ואח' נ' רמ"ט בע"מ, תק-מח 99(1) 2336)
ולמטה מכך:
"אכן בדירות כמו במכוניות יש מקרים בהם אף לאחר תיקון הפגמים נפגע ערכם (ראה ע"א 4445/90 עמיגור נ. מאיוסט ואח' (לא פורסם)
[פורסם בנבו] ואולם במה דברים אמורים: בפגם ממשי או אסתטי שהותיר בכל זאת נזק או ב"שם רע" שיצא לממכר. מכוניות רבות ניזוקות מידי יום ביומו ונעשים בהן תיקוני פח וצבע וערכן איננו פוחת בשל כך. רק אם חל במכונית נזק רציני כגון פגם בשילדה או פגם אסתטי שלא ניתן לתקנו, נקבעת ירידת ערך למכונית. בעניננו כל הליקויים על פי חוות דעת המומחה, עליהם חלה עדיין אחריות הנתבעת, ניתנים לתיקון ולא הוכח, כפי שנאמר לעיל, שיצא "שם רע" לדירות הנדונות" (שם, 2354).

סיכומו של דבר: נזק של "ירידת ערך" הוא נזק מיוחד, אשר
יש להוכיחו כדבעי, ואינו נזק "אינהרנטי" לתיקון הליקויים. בענייננו, כל הליקויים שנמצאו בדירת התובעים ניתנים לתיקון מושלם , כפי שעולה מחוות דעתם של המומחה שנהב והמומחה דוד דוד, והתובעים לא הוכיחו קיומם של ליקויים אסתטיים או ממשיים בעקבות ביצוע התיקונים בדירה.
טענתם, כי
בעקבות בעיית השקיעה בחלק מהדירות בפרוייקט - יצא לדירה "שם רע", אשר עשוי להשפיע על שווי השוק שלה בבוא העת, בכל הכבוד, איננה יכולה להתקבל: דירתם של התובעים, כמו גם 87 דירות נוספות מתוך 100 דירות שנבנו בפרוייקט - לא סבלו מבעיית שקיעה, ועל פי חוות דעתו של המומחה דוד דוד בדירת התובעים אין כל בעיה ביסודות או בביסוס העלולה לסכן את יציבותה. אכן, אין ספק, כי חוות הדעת של המומחה דוד מהווה מעין מתן "הכשר" לתקינותה וליציבותה
של דירת התובעים, ועל כן אילו יחפצו התובעים למכור דירתם- בעתיד כל שיצטרכו לעשות על מנת להפיג חששם של קונים פוטנציאלים, הוא להציג בפני
הם את חוות הדעת של המומחה דוד דוד, ובכך למנוע הוצאת "שם רע" לדירה.

לאור האמור, יש לדחות טענתם של התובעים בענין ירידת ערך.

5.5

עגמת נפש

בגין ראש נזק זה מבקשים התובעים מבית המשפט לפסוק להם פיצוי בסך של 15,000 ₪ בשל "הפאניקה והפחדים המלווים את חייהם לנוכח הסידוק והשקיעה של הבתים שבסביבה והחשש הממשי שמא המשך שהייתם בבית מסכן את חייהם וחיי ילדיהם", בשל "המתח, העצבים ואי הנעימות שנגרמו להם במשך תקופה ממושכת", ובשל "אי הנוחות הכרוכה בביצוע התיקונים ...האמורים להימשך כחודש ימים" (ס' 23 לסיכומי התובעים).

אכן, גובה הפיצוי בגין עגמת נפש נקבע בהתאם לסוג הליקויים הקיימים בדירה, בהתאם למאמץ ולעגמת הנפש הכרוכים בתיקונם, בהתאם להתייחסותו של הקבלן ולעלות התיקון הכוללת של הליקויים (ראו: כב' השופטת מ' שידלובסקי-אור
ת"א (מחוזי-ירושלים) 648/95 ראובן מזרחי ואח' נ' רחמים אליאספור, תק-מח 2001 (2) 14049, 14065 (2001)).

כפי שפורט לעיל בהרחבה,
בקשותיהם החוזרות ונשנות של התובעים מהנתבעת לפעול לתיקון הליקויים-
לא נענו על ידה ברצינות הראויה, או שלא נענו כלל. הנתבעת גם לא טרחה להתייחס לטענות התובעים בענין הסדיקה בדירתם, ולהפיג חששם בנוגע לשקיעה אפשרית (חשש שהחמיר ודאי לאור קביעתו של
המומחה מטעמם (מהנדס יוסי בן חורין),
כי הסדקים בקירות החוץ הם "סדקים אלכסוניים עקב שקיעות דיפרנציאליות של היסודות"
(ע' 16 ס' 1.ד. לחוות הדעת)) . המקום זאת גרמה להם הנתבעת להתגורר
בדירה למעלה מ- 6 שנים (ממסירת החזקה ועד למתן חוות דעתו של המומחה דוד דוד) בחשש שמא גם דירתם מועדת לשקיעה.


לפי חוות דעתו של המומחה שנהב בדירת התובעים בדירה ליקויי ריצוף, אשר מחייבים חלק מהחלפת האריחים, וכן
סדקים רבים,
אשר למרות
שאין בהם כל סכנה בטיחותית
הם מהווים ללא ספק פגם אסתטי שוודאי גרם לתובעים ואף יגרום להם (עד לתיקונם בפועל) צער ועגמת נפש.
עם זאת, רובם ככולם של הליקויים הקיימים בדירה הם ליקויים קלים ופשוטים, שניתנים לתיקון מושלם , ועל כך תעיד גם עלות תיקונם שעומדת בפועל על סך של
39,640 ₪
(לפי שתי חוות הדעת),
ועומדת בפער ניכר לסכום שתבעו התובעים בכתב התביעה בגין הליקויים, בסך של
190,025 ₪.

בנסיבות הענין ובהתחשב בקריטריונים הנ"ל, נראה לי אפוא כי סכום של 7,000 ₪ משקף נכונה את גובה הפיצוי הראוי
לתובעים בגין ראש נזק זה .

6.

סוף דבר

6.1
מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 1-2, כדלקמן:
29,578 ₪

עלות תיקון ליקויי הבניה בהתאם לחוות דעתו של המומחה אייל שנהב (בניכוי הסכום של 12,300 ₪
ובתוספת הסכום של
400 ₪ והסכום של 800₪) בצירוף הפרשי הצמדה (למדד תשומות הבניה למגורים) מיום מתן חוות דעתו של המומחה שנהב (24/02/02) ועד לפרעון, ובצירוף מע"מ כחוק ביום התשלום.
אין מקום לפסוק ריבית על סכום זה מאחר ולא הוכח חסרון כיס, על פי ההלכה שנקבעה בע"א 11254/02

בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' דני סלמן , תק-על 2004 (1) 296, 299 (2004)).
10,062 ₪

בגין הסדקים הקיימים בדירה בהתאם לחוות דעתו של המומחה דוד דוד
בתוספת 30% רווח קבלני (קרי: 130%
x

7,740 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה (למדד תשומות הבניה למגורים) מיום מתן חוות הדעת (27/09/04) ועד לפרעון. סכום זה כבר כולל מע"מ.
אין מקום לפסוק ריבית על סכום זה מאחר ולא הוכח חסרון כיס, על פי ההלכה שנקבעה בע"א 11254/02
בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' דני סלמן
, תק-על 2004 (1) 296, 299 (2004)).
7,000 ₪

בגין עגמת נפש בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לפרעון.

6.2
בשים לב הוראת תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, בשים לב לסכום התביעה, לתוצאה ולכלל נסיבות הענין, מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים כדלקמן:
3,438 ₪

בגין אגרת משפט (מחצית ראשונה בלבד) בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום (03/12/00) ועד לפרעון .
2,100 ₪

חלקם של התובעים בשכרו של המומחה אייל שנהב בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן חוות הדעת (24/02/02)
ועד לפרעון ובצירוף מע"מ כחוק ביום התשלום.
7,500 ₪

חלקם של התובעים בשכרו של המומחה דוד דוד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 21/12/05 (יום התשלום למומחה לפי חשבונית שהגישו התובעים לביהמ"ש) ועד לפרעון .

8,500 ₪

שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד
לפרעון,
ובתוספת מע"מ כחוק .
7.
ניתן היום, י"ט באדר תשס"ט (15 במרץ 2009) בשעה 15:00 בהעדר בעלי
הדין וב"כ.
המזכירות
תודיע לב"כ בעלי הדין מיידית, בפקס או טלפונית, על מתן פסק הדין

(אשר כנהוג יתפרסם באתר האינטרנט של בתי המשפט היום לאחר השעה 18:00), ולבקשתם תמסור להם (במזכירות)
או תשלח להם העתקי פסק הדין.
מותר לפרסום מיום 15/03/2009.

יצחק מילנוב
, שופט

















א בית משפט שלום 22327/00 כהן אבי, כהן מריה נ' לי-אל חברה לבנין ונכסים בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/03/2009)