פסקי דין על אבי לוי עבודות פיתוח צנרת וביוב | פסקי דין על אלברט לוי | פסקי דין על מאיר פרץ

192/08 ברע     18/03/2009




ברע 192/08 אבי לוי עבודות פיתוח צנרת וביוב בע"מ, אלברט לוי נ' מאיר פרץ




בעניין:
1


בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בנצרת
בר"ע 000192/08


בפני
:
כב' השופט יונתן אברהם
תאריך:
18/03/2009





בעניין:
1. אבי לוי עבודות פיתוח צנרת וביוב בע"מ
2. אלברט לוי




ע"י ב"כ עו"ד
אמיתי אביעד

המבקשים


נ
ג
ד





מאיר פרץ



ע"י ב"כ עו"ד
שמואל יטינזון

המשיב


פסק דין


בפני
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בנצרת מיום 15.10.08 (כב' השופט אחסאן כנעאן ) אשר דחה את בקשת המערער לקבלת ארכה להגשת בקשה לביטול/תיקון פסק בורר ( להלן :"הבקשה") וקיבל את בקשת המשיב לאישור פסק בורר .

טענות המבקשים
לטענת המבקשים,
בפברואר 2008 יצא פסק בורר ללא חתימה וללא תאריך ועל כן מדובר למעשה בטיוטא הכפופה לשינויים שיערכו בה ולא בפסק בורר תקף ומחייב.
כן טענו כי הבורר לא השיב לבקשה לתיקון טעות סופר
שהוגשה ביום 18.3.08,
על אף שבתחילת חודש מאי השיב הבורר לבקשת המשיב מיום 7.4.08, והוסיף את שם המבקשת 1 (להלן:-"החברה") כפי שנתבקש.
לטענתם, ביום 12.6.08 הגיש המשיב בקשה לאישור פסק בורר, הבקשה נמסרה לב"כ המבקש ביום 23.6.08 והעתק ההודעה נשלח
למבקש ביום 24.6.08 ולראשונה צורף עותק חתום של פסק בורר
ועל כן רק ממועד זה יש למנות את הימים להגשת הבקשה לביטול /תיקון פסק בורר.
לטענתם, לאחר שבא כוחם הנוכחי קיבל את התיק, הוגשה ביום 6.7.08 הבקשה להארכת מועד לביטול פסק
בורר או לתיקונו וזאת טרם חלוף 15 הימים מיום הגשת הבקשה לאישור פסק הבורר.
כן נטען
כי
ס' 22 (ד) לחוק מאפשר לבית המשפט לתקן טעות חישובית שנפלה בפסק הבוררות בעת שהוא דן בבקשה לאישור פסק בורר אף אם לא הייתה פניה לבורר, או שהייתה פניה והבורר לא החליט בה.

לטענתם , שגה בית משפט קמא עת לא נתן דעתו לבקשת התיקון שהוגשה ובעיקר בהתייחס לשכר עבודתה של הגב' דינה לוי .
באשר לטעות החישוב שנפלה בפסק הבורר נטען כי במסגרת פסק הבורר קיבל הבורר את טענת המבקשים לפיה, יש לפסוק להם את עלות שכר העבודה של הגב' דינה לוי – סך של 4000 ₪ לחודש, אולם בפועל, טעה הבורר בטעות חישובית מובהקת ולא כלל בחישוב את שכר עבודתה (טעותו נבעה מכך שהנתונים הועתקו מנייר עמדה ראשוני ולא כללו את השכר שהוא עצמו אישר).
כן נטען כי הסמכות המוקנית
לבית המשפט להורות על
תיקון פסק בורר רחבה וזאת
על מנת למנוע התדיינות וכן ליתן סעד בידו של מי שנפגע .

עוד נטען כי שגה בית המשפט קמא עת פסק כי אף פסק בורר שנמסר למבקשים שהוא אינו חתום ואינו נושא תאריך הנו בעל תוקף נוכח העובדות הנסיבתיות לפיהן הצדדים ראו בו כמחייב (נוכח בקשת ביטול שהגישו המבקשים ביום 18.3.08, ממנה משתמע כי ראו בפסק זה פסק מחייב) .
לטענתם, אין בהתייחסות של צד כזה או אחר אל מסמך שלא נחתם כפסק מחייב כדי להקנות לו ממשות וחיות כלשהי .

לטענתם, אין חולק כי עד ליום 23.6.08 (היום בו הומצאה הבקשה לאישור לב"כ המבקש) לא קיבלו המבקשים עותק חתום של פסק הבורר לידיהם ומיום זה יש להורות על מניין המועדים.
על כן בהיעדר פסק בורר תקף הרי שהמבקשים לא חרגו מהמועד הקבוע בחוק.

עוד נטען כי שגה בית משפט קמא עת פסק כי הכרעת הבורר, ללא כל נימוק , על צירוף המבקש באופן אישי כצד חייב הינה הכרעה נכונה,
נוכח נקיטת הליך התביעה באופן אישי על ידי המבקש ונוכח צירופו כצד לבוררות.



טענות המשיב
לטענתו, יש לדחות את הבקשה שכן
היא אינה עומדת בתנאי הסף הנדרשים לצורך קבלת רשות ערעור בענייני בוררות.
לטענתו, בהחלטת בית משפט קמא לא נפל כל דופי, החלטתו מנומקת וברורה ומכריעה בכל העניינים שעמדו בפני
הבורר,
בית המשפט קבע כי אין לתת למבקשים הארכת מועד ומעבר לכך בחן בית המשפט גם את סיכויי הבקשה גופה ומצא כי הנם קלושים.

כן טען המשיב
כי אם בכל זאת ייתן
בית המשפט רשות ערעור יש לאפשר לו לטעון לגופם של דברים
והדבר יצריך
פתיחה מחדש ודיון בכל הליכי הבוררות , בתחשיבים ובמסקנות הבורר.
עוד
נטען כי בית המשפט נוטה שלא להתערב בהליכי בוררות על מנת שלא לסרבל את ההליך
אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם עולה שאלה מיוחדת בעלת אופי עקרוני משפטי או ציבורי
או שהדבר נדרש לשם עשיית משפט צדק. אי לכך לא עמדו המבקשים בדרישות ס' 38 לחוק הבוררות ואין לקבל בקשתם.

לטענתם, אין במכלול טענות המבקשים כל עניין החורג מהסכסוך. המבקשים מעלים טענה "ערעורית" לפיה, נפלה טעות חישוב של הבורר וזאת על אף שהבורר הסביר כי אין כל טעות וכי הוא העניק למבקשים את מלוא הסעד אותו הם ביקשו.
כמו כן, המבקשים ידעו על פסק הבורר מס' חודשים ולא עשו מאום דבר שיצר ציפייה
אצל
המשיב
שלא תוגש בקשה לביטול/תיקון, המשיב הסתמך על כך והגיש בקשה לאישור הפסק ואף מטעם זה אין לתת להם רשות ערעור.

עוד טען המשיב כי פסק הבורר היה חתום ושלם כבר בחודש פברואר וזהו המועד המחייב והמבקשים אף פנו לבורר בבקשה לשנותו/לבטלו
ביום 18.3.08 (בקשה אשר לא הוצגה בפני
בית משפט קמא ע"י המבקשים) ועל כן יש לראותם כמי שידעו על הפסק וכמי שהתייחסו אליו ככזה.
הטענה כי מדובר בטיוטה ולא בפסק בורר בר תוקף שגויה ומצביעה על חוסר תום לב מצידם.
לטענתו,
אם לטענת המבקשים
מדובר בטיוטה מדוע לא טענו זאת בבקשה לתיקון טעות. ובנוסף לכך,
אין זה סביר כי
בורר ישלח טיוטה לצד אחד בלבד שהרי זהו פגם מהותי בהתנהלותו של הבורר.
לטענתו, אין חולק כי אקט החתימה וציון תאריך על גבי הפסק מציינים את סיום ההליך וסיום
הבוררות וכי החובה
לציין על גבי הפסק את המועד בו חתם על הפסק מטרתה להבטיח כי הבורר סיים את מלאכתו בפרק הזמן שהוקצב להכרעה בבוררות אך אין זה המקרה שכן הבורר בעצמו הצהיר כי פסק הבורר נחתם
על ידו כבר ביום 25.2.08 .

לטענתם , העובדה כי נמסר למבקשים עותק בלתי חתום (מסיבה טכנית) מהפסק אינה סותרת את העובדה כי הפסק נחתם עוד באותו יום. כן נטען כי אף בפסקי הדין עליהם מסתמכים המבקשים החתימה על פסק הבורר בין אם היא הומצאה לצדדים ובין אם לאו היא המחייבת .

לבסוף
נטען, כי בית המשפט קמא לא יצר הלכות חדשות ומרחיקות לכת כטענת המבקשים
עת קבע כי דרישת תום הלב מתגברת על החתימה. הקביעה של בית משפט קמא,
באשר לחוסר תום ליבם של המבקשים, היא ביחס לטענת המבקשים, כי הם לא ידעו על פסק הבוררות וכי חשבו כי מדובר בטיוטה בלבד כאשר הם עצמם מתייחסים אליו כפסק מחייב כבר בחודש מרץ, ועל כן קבע בית המשפט כי יש להתעלם מטענה זו ולחשב את מניין המועדים כבר מיום 25.2.08 .

טענות המבקשים בתשובה לתגובת המשיב
לטענתם, טעה בית המשפט שהתעלם
מבקשת התיקון שהוגשה , התעלמות אשר הביאה בין היתר שלא להורות על תיקון הטעות, שגגה שהביאה
לעיוות דין בגובה של 263,102 ₪.
עוד נטען כי השאלה היחידה שיש להפנות לבורר היא "האם שכר דינה לוי נכלל בנייר העמדה הראשוני".
לטענתם, יש להתייחס למועדים להגשת בקשה לתיקון הקבועים בחוק ולא למועדים אשר קבועים בבקשה לביטול.
עוד נטען כי
אין בהיעתרות לבקשה לתיקון
כדי לפתוח את כל הליך הבוררות מחדש.
כן טענו כי ב"כ המבקשים לשעבר טעה כשהתייחס, בניגוד לנדרש במכתבו מיום 18.3.08, לטיוטת פסק הדין כאל פסק הנדרש ביטול ו/או תיקון, על אף העובדה שלמבקשים לא הומצא פסק חתום, אך אין ברשלנות עו"ד כדי למנוע מהמבקשים להאריך מועד ואף להגיש בקשה לביטול פסק בורר (המבקשים מבקשים להקיש מהלכה שצד שקיבל כנגדו

פסק דין
בעדר התייצבות שנגרמה אף בשל רשלנות מסוימת ולצד יש הגנה סבירה בית המשפט יקבל את הבקשה לביטול פסק הדין).

דיון
לאחר שקילת טענות הצדדים, על רקע כל החומר שבפני
, באתי למסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור
להידחות.

השאלה שיש לבחון במקרה דנן האם
נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא עת דחה את בקשת המבקשים להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר / לתיקונו .

הוראות חוק הבוררות הצריכות לענייננו

ס' 27 לחוק הבוררות תשכ"ח -1968
( להלן :"החוק ")
קובע :


" 27. המועד לבקשת ביטול [תיקון: תשל"ד]
(א) לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני
המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפני
ו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק בוררות-חוץ.
(ב) הייתה פניה לבורר לפי סעיף 22, תתחיל התקופה של ארבעים וחמישה יום מהיום שהבורר החליט או צריך היה להחליט בפני
ה; ובבקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 10(24 )
- מהיום שנתגלו העובדות המשמשות יסוד לבקשה".

ס' 22
לחוק קובע כי :
"22. (א) הבורר רשאי, על פי פניית בעל-דין ולאחר שניתנה לבעלי-הדין האחרים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, לתקן או להשלים את פסק הבוררות, אם היה לקוי באחד מאלה:
(1) נפלה בפסק טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה;
(2) הפסק לקוי בעניין שאינו נוגע לגוף הסכסוך;
(3) אין בפסק הוראה בדבר תשלום ריבית;
(4) אין בפסק הוראה בדבר הוצאות הצדדים, לרבות שכר טרחת עורך-דין.
(ב) לא ייזקק הבורר לפניה לפי סעיף קטן (א)(3) או (4) שהובאה לפניו כעבור שלושים יום מיום מתן פסק הבוררות, אם ניתן בפני
הפונה, או מהיום שנמסר לפונה העתק הפסק, אם ניתן שלא בפני
ו.
(ג) הבורר יחליט בפני
ה לפי סעיף זה תוך שלושים יום מהיום שנמסרה לבעלי-הדין האחרים הודעה עליה.
(ד) ליקויים כאמור בסעיף קטן (א)(1) או (2) רשאי בית המשפט לתקנם תוך כדי דיון בבקשה לאישור הפסק או לביטולו, אף אם לא היתה פניה לבורר או שהיתה פניה והבורר לא החליט בה".

תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות , התשכ"ט -1968 קובעת כך :
"המשיב רשאי להתנגד לאישור פסק בוררות בדרך
בקשה לביטולו , תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו ההודעה האמורה בתקנה 8 ובלבד שלא יאחר את המועד הקבוע בס' 27 לחוק , לא התנגד כאמור יאשר בית המשפט או הרשם את
הפסק ואין צורך לשמוע את בעלי הדין ".

תחילה לקביעת בית משפט קמא כי מדובר בפסק בורר תקף מיום 25.2.08 .

תוקפו של פסק הבורר

לטענת המבקשים , ביום 25.2.08 יצא פסק בורר כשהוא אינו חתום ואינו נושא תאריך ועל כן סברו כי מדובר בטיוטא. לטענתם , המועד הראשון בו קיבלו פסק חתום הנו ביום 23.6.08 ,על כן
לטענתם ממועד זה יש למנות את המועדים .

ס' 20 לחוק הבוררות קובע כי פסק הבוררות חייב להיות חתום על ידי בורר.
כמו כן על פי תקנה 8 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות יש למסור לצדדים עותק חתום של הפסק.

בספרה בוררות דין ונוהל
2005
כרך ב' עמוד 757 כותבת אוטולונגי
בעניין זה כך:
"חוק הבוררות ...מורה כי הפסק ייחתם על ידי בורר בציון תאריך החתימה. מכאן, שתאריך חתימת הפסק הוא יום הפסק, בלי קשר ליום בו יימסר הפסק לצדדים, אם כי גם לתאריך המסירה יש חשיבות לא מעטה".

אין חולק ואף בית משפט קמא קבע שבכדי שפסק הבורר יהיה תקף יש צורך בחתימה ובתאריך
וכי הם קונסטיטוטיביים ואין להתנות עליהם כמצוות חוק הבוררות (ס' 21 להחלטתו).

כמו כן כפי שצוין לעיל יום מתן הפסק הוא מועד החתימה עליו
על אף שהוא הומצא לצדדים באיחור.

לאור האמור לעיל סבורני כי צדק בית משפט קמא בקובעו כי פסק הבוררות
ניתן בפברואר 2008
על אף העובדה שייתכן כי הוא הומצא למבקשים מאוחר יותר, החלטתו הנ"ל מנומקת ומבוססת היטב, ואפרט.

ראשית , הבורר בעצמו הצהיר על כך
שהפסק נכתב ונחתם
בפברואר 2008 (מוצג 33 לבקשה דנן).
בס' 2 לתצהירו הצהיר הבורר כך :
"3. ביום 25.2.08 או בסמוך לכך התייצב מר אבי לוי במשרדי ושילם את חלקו ... מסרתי לידיו של מר לוי , באותו מעמד במשרדי , את פסק הבורר".
4. למיטב זכרוני חתמתי על מספר עותקים של הפסק עוד קודם לכן ועל כן, אין לי ספק שמסרתי לידיו של מר לוי פסק בורר חתום. מכל מקום, גם אם העותק שנמסר למר לוי לא היה חתום, הרי שמדובר בטעות, העותק שנמסר לידיו של מר לוי הינו פסק בורר סופי... ". ( הדגשה בקו שלי י.א ) .

שנית, אין סביר הדבר שצד המקבל מבורר טיוטה לא חתומה, לא יתרעם על פגם מהותי זה בהתנהלותו של הבורר, בהזדמנות הראשונה שנקרית בדרכו, ובענייננו, במועד הגשת הבקשה לתיקון הטעות החישובית מיום יום 18.3.08.

שלישית, וזהו למעשה הנימוק המרכזי עליו ייסד בית משפט קמא את קביעתו,
פסק הבורר הנו פסק מחייב ולא "טיוטה " כפי שטענו המבקשים
משום שהם עצמם נהגו בו כפסק כמחייב
והגישו בקשה לתיקון טעות בנוגע לאותו פסק בוררות ביום 18.3.08, בה נכתב כך :

"בעקבות עיון בפסק הבוררות שניתן על ידך בנדון, נתברר כי נפלו בפסק טעויות סופר ו/או טעויות אריתמטיות .
לפיכך, מוגשת בזה בקשה לתיקון הטעויות הנ"ל ואודה על התייחסות לבקש (כך במקור י.א) ותיקון הפסק בהתאם".
(ההדגשה בקו אינה במקור).
אשר על כן נדחות הטענות כנגד קביעת בית משפט קמא, לפיה, מדובר בפסק בורר שניתן ב-25.2.08.

מניין המועדים הצריך לענייננו
בית המשפט קמא קבע (בס' 25 להחלטתו) כי המבקשים קיבלו לידיהם את פסק הבוררות בסוף חודש פברואר 2008, הגישו בקשה לתיקונו ב-18.3.08, והחלטת הבורר באותה בקשה ניתנה ביום 6.4.08.
כן קבע כי, מאחר שלטענת המבקשים החלטת הבורר לא התייחסה לבקשת התיקון (ועל הבורר היה להחליט בבקשה לתיקון תוך 30 יום על פי ס' 22 (ג) לחוק), היה עליהם להגיש את בקשתם
לביטול תוך 45 מיום שהבורר היה אמור לתת את ההחלטה (מיום 18.4.08), משמע
עד 3.6.08.
בפועל הוגשה הבקשה ביום 7.7.08.
בית המשפט קמא קבע כי אף אם נחשב את המועדים מיום
3.5.08 (מועד החלטת
הבורר בבקשה לתיקון שהוגשה על ידי המשיב)
ניווכח כי המבקשים איחרו, שכן על פי ס' 27(א) לחוק הבוררות יש להגיש בקשה לביטול הפסק 45 יום מיום
שניתנה החלטה בבקשה לתיקון
כלומר עד 18.6.08 . בפועל הוגשה הבקשה ביום 7.7.08 .

סבורני, כי את מניין המועדים במקרה דנן, יש לחשב בהתייחס למועד שבו ניתנה החלטת הבורר בבקשה לתיקון אותה הגישו המבקשים ביום 18.3.08 ואבהיר מדוע.

בס' 10.2 א' לבקשת רשות הערעור טען ב"כ המבקשים, כי לפי ס' 22(ד) לחוק הבוררות, אין להביא כלל בחשבון את הוראת תקנה 10 לתקנות הבוררות והמועדים שנקבעו בה, ואין כל מגבלה של מועדים, שכן, ס' 22(ד) לחוק מורה כי לבית המשפט נתונה סמכות תיקון אגב הדיון בבקשה לאישור פסק הבורר ללא כל מגבלה של הגשה מוקדמת של בקשה לתיקון.

הוא גם הסתמך על פסק דינה של כב' הש' לבהר-שרון בה.פ 585/02 (מחוזי ת"א) שקבעה כי המועדים שקובעת תקנה 10 הנ"ל אינם רלוונטים לבקשת תיקון לפי ס' 22(ד).

אף אם נכונה גישה זו (ובעניין זה אין לי צורך להכריע), הרי שב"כ המבקשים נתפס לשגגה ומדוע?

שכן, אמנם ניסח הוא את בקשתו (בפני
בית משפט קמא) כבקשה לתיקון טעות חישובית, אולם אין לשכוח כי במקרה דנן, בניגוד לאפשרויות המנויות בסיפא לס"ק 22(ד) (והן: א. לא היתה פניה לבורר. ב. היתה פניה לבורר והוא לא החליט בה), במקרה דנן, החליט הבורר בבקשת התיקון ודחה אותה לגופה (ראה נספח 23 לבר"ע).

משהחליט בה הבורר, הרי בפני
נו הכרעת בורר, בטענה מטענות הצדדים, עליה חל דין ספציפי – הוראת סעיף 27(ב) רישא לחוק הבוררות, ואין מדובר בבקשה לתיקון טעות סופר, המובאת לראשונה בפני
בית המשפט הדן בבקשה לאישור פסק הבורר.

החלטה בעניין הבקשה לתיקון פסק בורר אשר הוגשה על ידי המבקשים ביום 18.3.08 ניתנה ע"י הבוררביום 6.4.08 (צורפה כנספח 23 להודעת הערעור)
וזה לשונה:

" 1. סעיף 1 לבקשתך המתייחס להשמטת שכר העבודה של הגב' דינה לוי , כמצוין בס' 4 לפסק הבוררות, המתייחס לשכר העבודה, התקבלה דרישתך במלואה ולפיכך אין מקום לביצוע התיקון המבוקש .
2. סעיפים 2 עד 6 לבקשה מדובר בבקשות לשינוי מהותי בפסק הדין ...אין מקום להיעתר לבקשותיך...".

בס' 7 לתצהירו ( מוצג 33 לבקשה ) הצהיר הבורר כי החלטה זו נשלחה לשני הצדדים .
בס' 10 לתצהירו הצהיר כך:

"10. ביום 29.6.08 או בסמוך לכך ... נדהמתי לקבל את מכתבו של עו"ד שירן על פיו, טרם קיבל את החלטתי לעניין בקשת התיקון, אשר העביר אלי עוד ביום 18.3.08"
.

משניתנה החלטה זו של הבורר בבקשת התיקון, לרשות המבקשים עמדו 45 יום, מיום 6.4.08, להגיש בקשה לביטול פסק
הדין. הם לא עמדו במועד זה .
אף אם נלך לשיטת המבקשים, לפיה, הבורר לא נתן החלטה בבקשה לתיקון טעות הסופר אותה הגישו, ונמנה את המועדים מיום שהבורר היה אמור ליתן החלטה,
נגיע לידי מסקנה, כי הם לא עמדו במועדים הקבועים בחוק שכן, על פי ס' 27 (ב), משהייתה פנייה לבורר לפי ס' 22, יימנו 45 מהיום שבו היה הבורר אמור
ליתן את ההחלטה (30 יום מיום מסירת הודעה עליה לבעלי הדין האחרים – ראה סעיף 22(ג) לחוק) היינו- 45 יום שיימנו החל מיום 18.4.08, משמע היה עליהם להגישה ביום 3.6.08.
בפועל, גם לפי אפשרות זו, היא הוגשה באיחור ניכר ביום 7.7.08.

הטענה לקיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד
במקרה דנן לא מצאתי שיש להתערב גם בקביעת בית משפט קמא, לפיה, לא מתקיימים טעמים מיוחדים להארכת מועד
כמצוות ס' 27 לחוק .
צדק בית משפט קמא בקובעו שיש לדחות את טענת המבקשים שלפיה, מדובר בשגיאה/רשלנות של בא כוחם הקודם בדבר
מניין המועדים המצדיק קבלת בקשתם להארכת מועד.

ברע"א 2040/90 - פלטיאל סלע נ' יעל סלע תק-על 90(2), 370 נקבע :
" לא מצאתי כל דופי בהחלטת הרשם. בנסיבות כפי שהוצגו בפני
ו, לא הייתה ברירה מלפניו אלא לדחות את הבקשה, שהרי שגיאתו של המבקש ואי ידיעתו את החוק אינם מהווים טעם מיוחד המצד יק הארכת מועד" .

לא כל שכן, כאשר השגגה היא של בא כוחם, שמוחזק כיודע חוק.


כמו כן בע"א 6842/00 - משה ידידיה נ' סול קסט ו-4 אח'. פ"ד נה(2), 904 נפסק כך:
"טעות של עורך דין או בעל דין שגרמה לאיחור, ואפילו רשלנותם, אינן מונעות לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה (ע"א 8547/96 אלימלך נ' מנהל מס שבח, דינים עליון נה 58). לעומת זאת טעות משרדית, תקלה בהשגת המסמכים הנחוצים לצורך הכנת הערעור, או עומס בעבודת עורך הדין אינם מהווים טעם מיוחד (המ' 513/77 יעקב בוסקילה, קטין נ' משרד החינוך, פ"ד לא(3 )447..." ( הדגשה בקו שלי י.א ) .

בענייננו,
סבורני כי אכן המבקשים לא הראו
כל "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד .

בית משפט קמא קבע בצדק בהחלטתו כי בתצהירם
לא פירטו
המבקשים את נסיבות הייעוץ שניתן להם ואימתי הם קיבלו ייעוץ זה כפי שנדרש, ומשלא עשו כן אין להם אלא להלין על עצמם.
הלכה היא, כי בתי המשפט נטו להיענות לבקשות להארכת מועד כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור לא היו בשליטתו של בעל הדין ( לדוג' מוות או מחלה ). ככלל, כך נקבע, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול את דרכו של בעל הדין ולפתוח לו את שערי בית המשפט מקום בו סוכלה כוונתו לפתןח בהליך משפטי, בשל אירועים שהינם מחוץ לשליטתו הרגילה, או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש {ראה ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח', פ"ד נה (2) 904 (2001)
וכן ראה זוסמן, סדר הדין האזרחי , מהדורה שביעית בעמ' 890}.

אין כך הדבר בנוגע למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה מוקדם יותר, ובחר שלא לעשות כן.

מעיון מעמיק בהחלטת בית משפט קמא
עולה כי נשקלו גם יתר השיקולים הרלוונטיים לאי מתן ארכה
להגשת בקשה לביטול / תיקון פסק בורר (כפי שפורטו בבש"א 5636/06
- נפתלי נשר נ' שלומי גפן
תק-על 2006(3), 3082)
וביניהם:
הסיכויים הלכאוריים לקבלת הבקשה לביטול פסק בורר בהתאם לנימוקי המבקשים (תוך התייחסות לטענות המבקשים ובכללם אי הכרעה בעניין הפחתת שכר גב' לוי, אי הנמקה בפסק הבורר ,הטלת חיוב על מבקש מס' 2 תוך הרמת מסך ההתאגדות), האיחור הניכר בהגשת הבקשה ואי מתן טעם משכנע לאיחור בהגשת הבקשה, אי פירוט הייעוץ הלקוי שניתן על ידי בא כוחם וזמן מתן הייעוץ , הסתמכות המשיב על חלוף הזמן להגשת בקשה לביטול פסק בורר והגשת הבקשה לאישור הפסק , אי קבלת עמדת המבקשים כי מדובר בטיוטא על סמך התנהגותם עצמם והגשת הבקשה מיום 18.3.08.

לאור זאת, גם בעניין זה סבורני כי לא נפל כל
פגם בהחלטת בית משפט קמא עת דחה את בקשת המבקשים למתן
אורכה להגשת בקשה לביטול /תיקון פסק בורר. החלטתו מנומקת ומבוססת כדבעי
ואין מקום לשנותה.

משלא נמצא שעומדת למבקשים הזכות להארכת המועד, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

סוף דבר
לאור האמור לעיל,
נדחית בקשת הרשות לערער.

המבקשים ישלמו למשיב שכ"ט עו"דבסך 3,000 ₪ ועליהם מע"מ כדין.

ניתן היום, כ"ב באדר, תשס"ט (18 במרץ 2009), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים

.


יונתן אברהם
, שופט

000192/08ברע – סיגלית בן יהודה








ברע בית משפט מחוזי 192/08 אבי לוי עבודות פיתוח צנרת וביוב בע"מ, אלברט לוי נ' מאיר פרץ (פורסם ב-ֽ 18/03/2009)