פסקי דין על זמירה כליף | פסקי דין על גיא כליף | פסקי דין על עו"ד עגיב ראובן | פסקי דין על עו"ד נוח ליפשיץ | פסקי דין על שמשון חב' לביטוח ואח' |

54495/05 א     18/03/2009




א 54495/05 זמירה כליף, גיא כליף נ' עו"ד עגיב ראובן, עו"ד נוח ליפשיץ, שמשון חב' לביטוח בע"מ ואח'




בעניין:

1



בתי
־
המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
054495/05

לפני:
כב' השופט אבי פורג

תאריך:
18/03/2009




בעניין:
1.
זמירה כליף
2.
גיא כליף


ע"י ב"כ
עו"ד סמיונוב קרן ועו"ד לזר

תובעים


-
נ
ג
ד
-


1 . עו"ד עגיב ראובן
– התביעה נדחתה בהסכמה
2 . נוח ליפשיץ
, עו"ד – התביעה נדחתה בהסכמה
3 . שמשון חב' לביטוח בע"מ


ע"י ב"כ
עו"ד ליפשיץ נח

נתבעים


-
נ
ג
ד
-


כליף סמיר


ע"י ב"כ
עו"ד ירון נאור
צד שלישי

פסק דין
מבוא


בפני
תביעה כספית, נזיקית ובעילת עשיית עושר ולא במשפט.

בסיס המחלוקת בין הצדדים מתמקד בשאלת הזכויות שהיו לתובעת 1 (להלן: "התובעת") בדירת המגורים ברחוב עזרא הסופר 9, אור יהודה (גוש 7212, חלקה 49) (להלן: "דירת המגורים" ו/או "הדירה") וזאת מכוח הילכת השיתוף ולמרות שהזכויות בדירת המגורים היו רשומות בפנקסי מנהל מקרקעי ישראל על שם בעלה של התובעת, הצד השלישי (להלן: "הצד השלישי" או "סמיר כליף") בלבד.

התביעה היא לנזקי ממון שנגרמו לתובעת בשווי חלקה בדירת המגורים שנאלצה לפנות ואשר נמכרה במסגרת הליכי הוצאה לפועל. בנוסף, התביעה מתייחסת לנזקי גוף שנגרמו לתובעת ולתובע 2 כתוצאה מהפינוי הבלתי חוקי, לטענת התובעים.

ביום 29.1.06 נדחתה התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 בהסכמה של התובעים ונתבעים 1 ו-2.

לטענת התובעים, לתובעת היו זכויות בדירה מכוח חזקת השיתוף וזאת אף שהזכויות בדירת המגורים היו רשומות על שם הבעל בלבד. זכויות התובעת בדירת המגורים לא היו יכולים על פי דין להוות מקור לסילוק חובו של הבעל, הוא הצד השלישי. התובעת לא היתה קשורה ביצירת השיעבוד על הזכויות בדירת המגורים וגם לא היתה קשורה בכספי ההלוואה וגם לא נהנתה מהם כלל. התנהלות הנתבעת 3, שלא בררה את זכויותיה של התובעת בדירה בטרם רישום השיעבוד על הדירה היא התנהגות רשלנית ובחוסר תום לב.

הנתבעת 3 חולקת על טענת התובעים ולשיטתה מדובר בתביעה חסרת בסיס, שהוגשה לאחר תקופת ההתיישנות ולאחר חלוף מספר רב של שנים של שיהוי. הנתבעת 3 טוענת, כי התובעת ידעה על הכל כבר מלכתחילה (סעיף 28 לכתב ההגנה של הנתבעת 3) וכי התובעת ידעה על כל ההליכים בעקבות ההלוואה שהעמידה הנתבעת 3 לבעלה של התובעת, הצד השלישי, וגם על פרעונה. כמו כן, מכוח אותה חזקת שיתוף שהתובעת טוענת לה קיימת גם חזקת שיתוף בחובות שנצברו על ידי בעלה של התובעת, הצד השלישי, ואשר הביאו למימוש ומכירת הדירה.

ביום 11.2.07 ניתנה החלטה בדבר פיצול הדיון בתיק זה באופן שתחילה ישמעו הראיות בסוגית החבות וההתיישנות. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית המתייחסים לסוגית החבות, ההתיישנות והשיהוי בלבד.

ביום 9.9.08 נשמעו הראיות בתיק זה. בפרשת התביעה העידו התובעת, גב' נורית ארזוני (אחות של התובעת) ומר סמיר כליף, שהוא הצד השלישי. בפרשת ההגנה העידה הגב' בלה לייבוביץ' מטעם הנתבעת 3.

בסיום הדיון ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים בכתב על ידי הצדדים בסוגית החבות וההתיישנות.

נקודות המחלוקת


המחלוקת העיקרית בתיק זה היא לגבי זכויותיה של התובעת בדירה ודרך התנהלותה של הנתבעת
3 בכל הנוגע למתן הלוואה ושיעבוד הדירה לצורך כך. במסגרת מחלוקת זו, עולות מספר מחלוקות משנה, כמפורט להלן:

* דרך התנהלותה של הנתבעת 3 במועד מתן ההלוואה ולאורך השנים.
* זכויותיה של התובעת בדירה לאור חזקת השיתוף.
* חלקה של התובעת בחובות הצד השלישי לאור חזקת השיתוף.
* טיב מערכת היחסים בין התובעת ובעלה, הצד השלישי, במהלך השנים והתקופה הרלוונטית.
* ידיעתה והסכמתה של התובעת לשיעבוד הנכס ומתן ההלוואה בזמן אמת ובחלוף השנים.
* התיישנות התביעה.

דיון


הצדדים הפנו לפסיקה המתייחסת, בין היתר, למקרים שונים של תחרות זכויות בין אחד מבני הזוג שזכויותיו לא היו רשומות בנכס לזכויותיו של צד שלישי.

תחילה, נבחן את העדויות והראיות שנשמעו ובהמשך, ניישם את ההלכה הפסוקה לגבי נסיבות ענייננו.

החלק העובדתי

מטעם הנתבעת 3 העידה גב' בלה לייבוביץ, אשר כתבה את תצהירה בהסתמך על מסמכים בתיק ההלוואה המצוי אצל הנתבעת 3.

בתצהירה מפרטת גב' לייבוביץ חלק מהעובדות הקשורות למתן ההלוואה על ידי הנתבעת 3 ומימוש השיעבוד על הדירה.

בסוף שנת 1994 פנו בעלה של התובעת, הצד השלישי, ובנה, מר עזרא כליף אל שמשון חברה לביטוח (היא הנתבעת 3) והגישו בקשה לקבלת הלוואה. בבקשה לקבלת הלוואה (צורפה כנספח א' לתצהיר גב' לייבוביץ)
צוין, כי מקום העבודה של הצד השלישי ושל מר עזרא כליף הוא בחברת כליף זמירה בניין בע"מ (להלן: "החברה") וכי מען מקום העבודה הוא ברחוב עזרא הסופר 9, אור יהודה, שזו גם הכתובת של הדירה נשוא המחלוקת בתיק זה.

עוד נכתב באותו מסמך, כי מטרת ההלוואה היא חיסול משכנתא בבנק ירושלים והשקעה בעסק. הלווים פירטו את גובה הכנסתם החודשית נטו: לגבי הצד השלישי נרשם שהכנסתו היא בסך של 3,382 ₪ ולגבי מר עזרא כליף נרשם שהכנסתו 3,847 ₪. כן צוין במסמך, כי קיים שיעבוד לגבי הדירה בסך של 153,000 ₪ לבנק ירושלים. לתצהיר של גב' לייבוביץ צורפו גם מסמכי ההתאגדות של החברה (נספחים ב/1 עד ב/3 לתצהיר גב' לייבוביץ). על תזכיר ההתאגדות של החברה (נספח ב/3) חתומים מר עזרא כליף שלו 99 מניות והתובעת שלה מניה אחת בלבד. יצוין גם, שהמסמך נחתם בפני
רואה חשבון רחמים יוסף ביום 8.3.93.

מנספחים ג/1 וג/2, שהם אישורים שניתנו על ידי משרד רואה חשבון יוסף ושות' ואשר נשלחו אל כליף עזרא וכליף סמיר (הצד השלישי) ואל החברה עולה, כי משרד רואי החשבון אישר לבקשת מנהלי החברה, כי הכנסות החברה לתקופה של 7 חודשים עד ליום 31.12.93 היו בסך 360,688 ₪. בנוסף, אישר משרד רואה החשבון, כי הכנסות החברה לשנת 1994 בין החודשים ינואר עד אוקטובר 1994 הסתכמו בסך של 390,979 ₪.

על פי תצהירה של גב' לייבוביץ, ביום 19.12.94 הסכימה הנתבעת 3 להעמיד לעזרא כליף ולצד השלישי הלוואה בסך 325,000 ₪, כאשר מתוך סכום זה, סך של 162,000 ₪ הועבר ישירות לבנק ירושלים, אשר שחרר את הדירה מהשיעבוד שרבץ עליה לטובת האחרון. יתרת ההלוואה הועברה לפקודת הלווים, הצד השלישי ו/או עזרא כליף. ביום 5.3.95 העמידה הנתבעת לצד השלישי ולעזרא כליף הלוואה נוספת בסך 22,500 ₪ כאשר כביטחון להלוואה שמשה הדירה.

לאחר שהצד השלישי ועזרא כליף הפרו את הסכם ההלוואה, נשלח אליהם ביום 21.2.96 מכתב דרישה לסילוק החוב לנתבעת 3.
במכתב צוין, כי הנתבעת 3 תפעל למימוש זכויותיה לרבות מימוש הדירה שמושכנה לטובתה, היה ולא יסולק החוב.

ביום 9.7.96 הגישה הנתבעת 3 בקשה למימוש הנכס ועו"ד ליפשיץ מונה ככונס נכסים. ההתראה ואזהרת ההוצאה לפועל, ההודעה על מינוי הכונס ויתר המסמכים, נשלחו לכתובת הדירה ברחוב עזרא הסופר 9.

ביום 25.3.99 שלח עו"ד נחום בשם משפחת כליף מכתב לעו"ד ליפשיץ, ב"כ הנתבעת 3, אשר נחתם על ידי חלק מבני משפחת כליף לרבות אחותה של התובעת שהעידה במשפט מטעם התובעים ובו נכתב, בין היתר, כי "בשם מרשי – סמיר כליף – אני מתחייב שלא יהיו דרישות או טענות מעבר לאמור לעיל אלא אם תהיה הסכמה בינינו". על המכתב חתומים סמיר כליף (הצד השלישי), חתנו, בתו וגב' נורית ארזוני (אחות אשתו).

מר סמיר כליף (הצד השלישי בהליכים בפני
) פעל בזמן אמת לשינוי ההחלטה בדבר פינוי הדירה. במסגרת הליכים אלה, הגיש בקשה שכותרתה "בקשה חוזרת לצוות על הפחתת ערובה" לבית המשפט ביום 11.7.99. במסגרת הבקשה, ביקש המבקש לעכב את הליכי ההוצאה לפועל וכן ביקש לצוות על הפחתת ערובה. הבקשה נתמכה בתצהיר שנחתם על ידי התובעת בפני
עו"ד ראובן עגיב.

נוכח כך שהתובעת חתומה על תצהיר זה והרלוונטיות של הטענות שם לענייננו, להלן הנוסח המלא של התצהיר:

"1. הנני אשת המבקש סמיר כליף.
2. הנני מצטרפת לבקשתו של בעלי לעכב הליכי ההוצל"פ.
3. לצערי הרב אנו עומדים במצב לפיו אנו עלולים למצאו עצמנו ביום 19.7.99 ללא קורת גג, כאשר ביתינו שאותו בנינו ביזע ובמאמץ רב ימכר במחצית המחיר. אנו נוותר בחוסר כל ובכספים אף יהא כדי לספק את החובות הרובצים על הבית.
4. אני פונה בכל לשון של בקשה לבית משפט הנכבד להעתר לבקשה לעכב את הליכי ההוצל"פ כאמור בבקשה.
5. אני נמצאת במצוקה נפשית נוראה ובמצב קשה בעקבותיו אף אושפזתי. אני וילדיי בהם ילד שהתגייס השבוע וכן בני החי יחד איתנו עם אשתו ובנו ימצאו עצמם ברחוב ללא קורת גג וללא משענת.
6. אין ספק כי הפינוי בנסיבות אלה יגרום לנו נזקים בלתי הפיכים.
7. אבקש מבית המשפט להעתר לבקשתינו ולעכב הפינוי עד להחלטה בערעור."

בהמשך, הגיש הצד השלישי לבית המשפט העליון (רע"א 4694/99) בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להתנות את עיכוב הליכי ההוצאה לפועל למימוש הדירה בהפקדת ערבון בסך 150,000 ₪. בית המשפט העליון בהחלטתו דחה את עתירתו של מר סמיר כליף וסבר שההחלטה בדבר התנית עיכוב ההליכים והפקדת הערבון ראויה.

לאחר מימוש הדירה, פנתה משפחת התובעת אל הנתבעת 3 והמציאה לה הסכם שכירות מיום 18.11.99 של בית מגורים ברחוב יוסף קארו באור יהודה, עליו חתמו התובעת ובעלה וביקשה מהנתבעת 3 סיוע בדמי שכירות. בהסכם השכירות (נספח ט' לתצהיר גב' ליבוביץ) נרשמו התובעת ובעלה ( צד שלישי), שניהם ביחד ולחוד, כשוכר הנכס. הסכם השכירות נחתם לתקופה של שנה.

גב' ליבוביץ נתנה תצהיר עדות ראשית והעידה בהסתמך על המסמכים שצרפה לתצהירה. עיקר המחלוקת היא לגבי התנהלות הנתבעת 3 בכל הנוגע למתן ההלוואה ושעבוד הדירה וזאת בהקשר של התובעת וזכויותיה בדירה. גב' ליבוביץ העידה, כי בעת מתן ההלוואה ויצירת השעבוד, אנשי הנתבעת 3 לא שאלו ולא נכנסו לסוגיה האם יש ללווים בת זוג ואם וכן כי לא איתרה בתיק ההלוואה אזכור לכך שמר סמיר כליף התבקש להביא הסכמה של אשתו, התובעת, לשעבוד הדירה (פרו' 9.9.08 עמ' 28). אין טענה של הנתבעת 3 שעובדיה הודיעו לתובעת על ההלוואה והשעבוד. טענת הנתבעת 3 היא שהתובעת ובעלה פעלו במשותף לאורך כל הדרך וכי התובעת ידעה היטב אודות משכון הדירה לטובת הנתבעת 3 (סעיף 3 לסיכומי הנתבעת 3).

מטעם התובעים הוגשו לבית המשפט תצהירי עדות ראשית של התובעת, בעלה מר סמיר כליף (שהוא גם הצד השלישי והגיש תצהיר נוסף מטעמו כצד שלישי) ואחותה של התובעת, גב' נורית ארזוני. במהלך הדיון ביום 9.9.08 ביקש ב"כ התובעת את רשות בית המשפט לחקור את העד מטעם התובעת, מר סמיר כליף (שהוא גם צד שלישי) חקירה נגדית וזאת נוכח מצב הדברים שהוא גם בעל דין (כצד שלישי). נוכח הסכמת הצדדים, חקרה ב"כ התובעת את מר סמיר כליף, העד מטעמה, בחקירה נגדית.

אני מקבל את טענת התובעת בדבר זכויותיה בדירה מכוח הלכת השיתוף, כמפורט להלן.

כפי שעולה מתצהירה של התובעת, התובעת ובעלה, מר סמיר כליף, נשאו בשנת 1966. את דירתם הראשונה ברחוב שפרינצק 10 באור יהודה הם רכשו כבר בשנת 1965 ובהמשך חייהם המשותפים, הדירה הנ"ל נמכרה על ידם ובשנת 1980 נרכש על ידם המגרש ברחוב עזרא הסופר 9 באור יהודה, עליו בנו בני הזוג את הדירה, שהיא חלק מהמחלוקת בתיק זה. לפי עדות התובעת, הדירה נבנתה בעזרת הכספים שקיבלו בני הזוג ממכירת דירתם הראשונה וכן, כספי ההלוואה מבנק ירושלים, אשר נלקחה בשנת 1982 והוחזרה בשנת 1987 (להלן: "ההלוואה הראשונה מבנק ירושלים"). מר סמיר כליף בתצהירו, העיד דברים דומים לגבי השתלשלות הדברים עד לרכישת הדירה.

גם בהנחה שהדירה ברחוב שפרינצק היתה רשומה על שם בעלה של התובעת, מר סמיר כליף, בלבד ואפילו הייתי מקבל את טענתה של הנתבעת 3, כי הדירה ברחוב שפרינצק לא נרכשה בעמל משותף על ידי בני הזוג (נוכח גילה הצעיר של התובעת בשנת הרכישה), איני מקבל את טענת הנתבעת 3 נגד חזקת השיתוף בנכסים. אני סבור שנוכח התקופה הארוכה (משנת 1965 ועד לשנת 1989 - תקופה שאינה במחלוקת) בה חיו בני הזוג תחת קורת גג אחת, ניהלו משק בית משותף וגידלו את ילדיהם, חלה בעניינם של בני הזוג חזקת השיתוף מאחר ויש ללמוד מכך כוונת שותפות בנכסים של בני הזוג. לא נשמעה טענה מצד התובעת ובעלה, כי במהלך התקופה עד שנת 1989 לא היה ביניהם אורח חיים תקין של בני זוג ומאמץ משותף. טענות בני הזוג בדבר התדרדרות היחסים ביניהם מתייחסות לתקופה של תחילת שנות ה-90 ואילך.

התובעים הגישו מסמך המעיד שהמשכנתא הראשונה מבנק ירושלים סולקה על ידם בשנת 1987 וזאת לפי מסמך של בנק ירושלים לפיתוח ומשכנתאות בע"מ מיום 3.7.87 ואשר נשלח אל בני הזוג, התובעת ובעלה, ומתייחס לתשלום המהווה סילוק משכנתא סופי (ת/1). חשוב להדגיש, שגם לשיטת התובעת ובעלה, הצד השלישי, במהלך שנת 1987, היחסים ביניהם היו עדיין תקינים.

אני מקבל את טענת הנתבעת 3 בדבר כך שבענייננו חלה על בני הזוג גם חזקת השיתוף בחובות, כמפורט להלן.

הן התובעת והן בעלה מר סמיר כליף (הצד השלישי) הגישו תצהירים מהם עולה, שבתחילת שנות ה-90 התדרדרו היחסים ביניהם. לטענת התובעת, בעלה חדל מלפרנס אותה ואת בני ביתה, עזב את הבית ועבר להתגורר אצל אמו, כאשר היא נאלצה ליטול יותר ויותר עבודות על עצמה על מנת לפרנס את עצמה ואת 4 ילדיה. הוריה ז"ל ואחותה נורית ארזוני נרתמו אף הם ועזרו לה בתמיכות כספיות. לפי תצהירה, היא נדהמה לשמוע לראשונה בחודש אוגוסט 1998 כי עליה לפנות את בית המגורים שלה. לטענתה, רק אז נודע לה כי בעלה לקח הלוואה ומשכן את הדירה ובשל אי החזרת החוב מפנים אותה ואת בני משפחתה מהדירה. לגירסתה, לא נהנתה כלל מכספי ההלוואה ולא ידעה על קיומה, עד אוגוסט 1998.

התובעת טוענת בתצהירה, כי הכספים נועדו לכיסוי חובותיו האישיים של בעלה, ששנים רבות קודם לכן חדל מפרנסת הבית ואף גר שנתיים מחוץ לבית.

מר סמיר כליף (בתצהיר שהגיש במסגרת ראיות התביעה), טען שבשנת 1994 לקח הלוואה מהנתבעת 3 ומשכן את זכויותיו בדירה שלו ושל אשתו, התובעת. לפי עדותו, בשל מצבו הכלכלי הקשה, דרשה הנתבעת 3 כי גם בנו ירשם כלווה. לפי תצהירו, הוא הסתיר את עניין ההלוואה והמשכון מאשתו ואפילו הביא שמאי מקרקעין שיעריך את הדירה בלא ידיעת אשתו. כמו כן, דאג להוציא מתיבת הדואר את ההודעות שהגיעו אליו מהנתבעת 3 ומההוצאה לפועל. בסעיף 19 לתצהירו, העיד שכספי ההלוואה הלכו לכיסוי הפסדים עסקיים ואישיים שלו שארעו בתקופה שהיה בסכסוך עם אשתו, התובעת. לטענתו, רק בחודש אוגוסט 1998 נאלץ לספר לאשתו לראשונה כי עליהם לפנות את בית המגורים ביחד עם ילדיהם ורק אז הסביר לה שלקח הלוואה ומשכן את הדירה.

גב' ארזוני, אחותה של התובעת, מסרה תצהיר על פי בקשתה של האחרונה ובו העידה, כי ידוע לה שבתחילת שנות ה-90 התערערו יחסיה של התובעת עם בעלה, מר סמיר כליף. עוד העידה, שמר סמיר כליף חדל לפרנס את הבית, עבר להתגורר עם אמו למשך שנתיים וכי התובעת לקחה על עצמה עבודות רבות לצורך פרנסתה ופרנסת ילדיה וכי, העדה והוריה עזרו לה באותה תקופה בתמיכה כספית.

צודקת הנתבעת 3, כי שלושת התצהירים שהוגשו מטעם התובעת, של התובעת, בעלה מר סמיר כליף ואחותה, גב' ארזוני, נחתמו כולם באותו יום, 14.5.07, בפני
עו"ד לזר. תשובתה של התובעת בחקירתה הנגדית, כי בעלה מר סמיר כליף לא היה באותו יום שהיא חתמה על התצהיר אצל עורך הדין והוא לא ידע (פרו' 9.9.08 עמ' 10) אינה עולה בקנה אחד עם העובדה ששלושת המצהירים חתמו על תצהיריהם לפני אותו עורך דין באותו יום.

בתצהיר עדות ראשית שמסר הצד השלישי מטעמו (נחתם בפני
עו"ד רשף ביום 29.6.07) העיד מר סמיר כליף דברים דומים לאמור בתצהיר שמסר במסגרת ראיות התביעה. עם זאת, קיים שוני מסוים בין התצהירים. כך למשל, בסעיף 19 לתצהיר שמסר מר כליף מיום 14.5.07 טען, שכספי ההלוואה הלכו לכיסוי הפסדים עסקיים ואישיים שלו שארעו בתקופה בה היה בסכסוך עם אשתו ואילו בסעיף 2 לתצהיר עדות ראשית מטעמו מיום 29.6.07 טען, שכספי ההלוואה נועדו לכסות הפסדים עסקיים ואישיים שארעו לו בתקופה בה לא גר עם אשתו בגלל שהיו מסוכסכים.

לאחר ששמעתי את עדויות התובעת, בעלה ואחותה ועיינתי במסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, לא שוכנעתי לקבל את הטענה, כי היחסים בין התובעת לבעלה התדרדרו באופן כפי שתואר על ידם ונראה לי כי השניים הציגו את התדרדרות מערכת היחסים ביניהם בצורה מוקצנת ושאינה משקפת את מהלך הדברים, כפי שהיה בזמן אמת.

עדויותיהם של התובעת, בעלה ואחותה לא הותירו רושם מהימן. התצהירים שהוגשו לא היו מפורטים ונקבו במועדים כלליים ביותר. כך למשל, בשלושת התצהירים שהוגשו מטעם התובעת טענו העדים, כי ההתדרדרות ביחסים בין התובעת לבעלה החלה בתחילת שנות ה-90.

אחותה של התובעת העידה בבית משפט שמר סמיר כליף עזב את הבית בשנת 1989 ולא היה בבית עד למכירתו בשנת 1999. כאשר עומתה עם סעיף 2 לתצהירה, שם כתבה שהיחסים בין הצדדים התערערו בתחילת שנות ה-90, טענה שהתכוונה לסוף שנת 1989 ותחילת שנת 1990. מדוע אם כך, לא כתבה את המועד היותר מדויק בתצהירה מלכתחילה?. בהמשך עדותה, עומתה עם סעיף 3 לתצהירה, שם כתבה שמר סמיר כליף לא התגורר בביתו למשך תקופה של כשנתיים. בתשובה טענה "
הוא לא היה בבית, הוא היה בא לפעמים והיא היתה פשוט נועלת את הדלת שלא יכנס. הוא היה נכנס דרך החלון, היא היתה נועלת ומונעת ממנו להיכנס בכוח. הוא לא היה בבית עד המכירה, לגמרי לא. הוא התגורר לסירוגין אצל אמא שלו ובבית. הוא היה מתגנב מהחלון לבית
" (פרו' 9.9.08 עמ' 8). פעם נוספת, ככל שהדברים אכן היו כך והתובע לא התגורר בביתו 10 שנים ו/או התגורר בביתו ובבית אמו לסירוגין במהלך תקופה זו, מדוע הדברים לא נכתבו בתצהירה?. העדה, גב' ארזוני, לא ידעה להסביר מדוע הדברים לא נרשמו בתצהירה.

מר עזרא כליף, הבן, היה יכול להעיד לגבי מערכת היחסים בין הוריו בתקופות השונות. העובדה שלא התייצב למתן עדות נזקפת לחובת התובעים בסוגיה זו.

גב' ארזוני גם לא ידעה להגיד דבר לגבי החברה והכנסותיה. גב' ארזוני העידה שהיתה בקשר עם עזרא כליף, הבן, אך לא שאלה ולא התעניינה לגבי רווחי החברה וזאת מאחר ומדובר בקשרי משפחה. קשה לקבל תשובה זו נוכח טענתה בתצהירה בדבר כך שהיא עצמה סייעה לתובעת באותה תקופה (שמשכה לא ברור) בתמיכה כספית. גב' ארזוני היתה מעורבת בהליכים בשנת 1999 בכל הנוגע לעיכוב הליכי הפינוי של המשפחה מהדירה ואף חתמה (מעל הכיתוב "אחות אשתו" שהכוונה לאחות אשתו של החייב) על המכתב מיום 25.3.99, שהוגש וסומן נ/1. בתצהירה, גב' ארזוני לא התייחסה כלל למרמה לכאורה שביצע הצד השלישי כלפי התובעת, אחותה, כפי שעולה מטענות האחרונה והדבר תמוה בהתחשב במעורבותה בניסיונות למנוע את פנוי התובעת ומשפחתה מהדירה. האם התובעת לא שיתפה את אחותה בטענותיה כלפי הצד השלישי כאשר נודע לה על המרמה שביצע כלפיה לשיטתה?

מתצהירו של מר סמיר כליף עולה, כי הוא זה שנטל את ההלוואה מהנתבעת 3 ולא בנו. לפי טענתו של מר סמיר כליף בתצהירו, כספי ההלוואה הלכו לכיסוי הפסדים עסקיים ואישיים שלו שארעו בתקופה שהיה בסכסוך עם אשתו (סעיף 19 לתצהירו מיום 14.5.07).

איני מקבל את טענת התובעים בסיכומים שהוגשו מטעמם, כי מר סמיר כליף, שהוא הצד השלישי, נטל את ההלוואה לצרכיו האישיים באופן שהתובעת ובני משפחתה לא נהנו מהם כלל.

מעדותו של הצד השלישי בבית המשפט עולה, כי ההלוואה נלקחה לצרכים עסקיים שלו, כלומר של הבעל שפרנס את המשפחה לאורך כל השנים. אני מפנה לעדותו של מר סמיר כליף, פרו' 9.9.08 עמ' 20 החל משורה 27 ועד עמ' 21 שורה 27:

"ת.
נודע לי על החברה כשהביא לי הבן שלי, יותר מזה אני לא יודע. ההלוואה לא הלכה לחברה, אלא לצרכים שלי שאני עבדתי בפרויקט שכונת השיקום באור יהודה והפסדתי המון כסף וכך התגלגלו כל הסיפורים של ההלוואה הזו והגעתי לסיפור הזה. זה מה שהגעתי, עשיתי הכל בשביל לשמור על הבית שלי והילדים שלי ולא יכולתי. הפרויקט לא היה של אשטרום אלא שיקום שכונות וזה יצא לי הפסד כלכלי ואחר כך ניסינו להמשיך ונפלנו בעוד פרויקט של אשטרום, זה היה עם הבן שלי, עזרא כליף. שם התמוטטנו כלכלית, ההלוואה משמשון שרציתי לקחת אותה לכסות חובות ולהמשיך קצת לעבוד, גם זה וגם זה, ואולי להציל את החיים שלי ולעשות משהו טוב ולא יצא, היה חוסר עבודה.
ש.
אתה יודע שחלק מההלוואה כיסתה הלוואה אחרת?
ת.
נכון, של בנק ירושלים, נתתי לבנק ירושלים, הבאתי לכם את המסמכים, המשכתי לתת עוד חובות ממה שנשאר של ההלוואה שלקחתי, המשכנו עוד קצת לעבוד ולא הצלחתי. באתי אליך למשרד, הבאתי לך כסף, והסברתי לך הכל. אמרתי לך למען המשפחה, אני אשתדל לשלם הכל רק אל תגע לי בבית ובאישה, אפילו שהייתי מסוכסך וגמור איתה.
ש.
אתה אומר שחלק מההלוואה שלך מחברת שמשון (הנתבעת 3) כיסה את החוב שלך לבנק ירושלים?

....
המשך חקירה:
ת.
כן. מדובר במשכנתא שאני הלכתי עשיתי ואשתי לא יודעת מזה. מדובר במשכנתא, הלוואה להמשיך לעבוד. זו משכנתא שלקחתי כדי לקבל הלוואה להמשיך לעבוד במקצוע שלי כצבעי, להתפרנס ולהחזיר חובות שצברתי בפרויקט שיקום השכונות. המשפחה אישתי דאגה להם. יש לנו 4 ילדים. אשתי עבדה במשק בית. אני הייתי במצב גרוע מאוד באותו זמן, לא ידעתי איך לצאת מזה, הלוואות מפה, מהבנק."

בהמשך עדותו העיד מר סמיר כליף, שהוא לא מכיר את המחזורים של החברה וכי בנו עזרא כליף לא סיפר לו דבר על החברה. מר סמיר כליף לא ידע להעיד על הכנסותיה של החברה בשנים 1993 ו-1994, כפי שעולה ממסמכיה, אשר הוגשו לנתבעת 3 במועד הבקשה לקבלת ההלוואה ממנו. מר סמיר כליף, העיד שאת ההלוואה מבנק ירושלים נטל בשנת 1991 (להלן: "ההלוואה השנייה מבנק ירושלים") וגם זאת ללא ידיעת אשתו (פרו' 9.9.08 עמ' 22-23).

ממכלול הדברים עולה, שמר סמיר כליף נטל את ההלוואה לצרכי עסקיו שלו. גם את ההלוואה השנייה מבנק ירושלים בשנת 1991 נטל כדי להמשיך לעבוד במקצוע שלו כצבעי, להתפרנס ולהחזיר חובות שצבר קודם לכן במהלך עסקיו. אפילו היה הבן, מר עזרא כליף מעורב בחלק מעסקי הצד השלישי, עולה מעדותו של האחרון, כי ההלוואה נלקחה לצורך עסקיו שלו. איני מקבל את גרסתו של מר סמיר כליף, שנאמרה לראשונה במפורש בחקירה הנגדית לב"כ התובעת, כאילו ההפסדים האישיים (כפי שהזכיר בתצהירו) היו גם בחלקם הקטן מהימורים. מר סמיר כליף לא ציין נושא ההימורים במפורש בתצהירו ולא הובאה כל ראיה לתמיכה בכך שההפסדים נבעו ולו בחלקם הקטן מהימורים. להפך, מעדותו בבית המשפט עולה שההפסדים היו קשורים לעסקיו. יצויין גם, שהצד השלישי לא פרט לגבי היקף צבירת החובות לאורך השנים. ההלוואה השנייה מבנק ירושלים בשנת 1991 ניתנה כפוף לשיעבוד הדירה לבנק ירושלים. במסגרת ההסכם עם הנתבעת 3, שולם חלק מסכום ההלוואה שניתן על ידי הנתבעת 3 לבנק ירושלים לצורך הסרת השיעבוד של האחרון על הדירה.

ההיתממות הן של התובעת והן של בעלה, מר סמיר כליף, באשר לחברה שמסמכיה הוגשו לנתבעת 3 במועד נטילת ההלוואה מהאחרונה, פועלת לחובת התובעים וגרסתם ומשליכה על מהימנות עדותם. לפי מסמכי החברה והמסמכים הנלווים של רואי החשבון, עולה לכאורה שהן מר עזרא כליף והן מר סמיר כליף עבדו בחברה ונמנו על מנהליה. התובעת העידה, כי הסיבה שמר סמיר כליף לא היה שותף בחברה היתה שהוא לא יכל מאחר והוא היה חייב למס הכנסה (פרו' 9.9.08 עמ' 14). גם התובעת וגם בעלה העידו שאינם יודעים דבר לגבי הכנסות החברה שהיו בהיקף משמעותי בשנים 1993-1994, כפי שעולה מהמסמכים שהוגשו על ידי נוטלי ההלוואה, מר עזרא כליף ומר סמיר כליף. אי התייצבותו של מר עזרא כליף, בנה של התובעת, למתן עדות באשר לפעילות החברה, הכנסותיה וחלקו של מר סמיר כליף בחברה פועלת אף היא לחובת התובעים. תשובתה של התובעת בעדותה, כי בנה במצב נפשי לא טוב אינה מספקת בהעדר כל ראיה רפואית ו/או אחרת לתמוך בטענתה זו. התובעת החתומה על מסמכי החברה והצד השלישי, הבעל, מר סמיר כליף הרשום כאחד ממנהלי החברה אינם יודעים דבר על החברה ומר עזרא כליף, לכאורה הבעלים ומי שמכיר את החברה ופעילותה אינו מתייצב למתן עדות מטעם התובעים. מתברר שהן התובעת והן הצד השלישי חתומים או רשומים במסמכים ואין להם כל הסבר או ידיעה. מצב הדברים האמור פוגע במהימנות גרסת התובעת בדבר העדר כל ידיעה על ההלוואה מהנתבעת 3.

שוכנעתי כי מר סמיר כליף הוא זה שנטל את ההלוואה לצרכיו העסקיים, הן בגין חובות עבר והן בגין פעילותו צופה פני עתיד לאחר מועד מתן ההלוואה. מן הראיות עולה, כי מר סמיר כליף נקלע לקשיים בעסקיו ועל רקע זה ורצונו להמשיך להפעיל את עסקיו, נטל את ההלוואות, הן ההלוואה השנייה מבנק ירושלים והן ההלוואה מהנתבעת 3, שחלקה שימש לסילוק השיעבוד שהוטל בגין ההלוואה השנייה מבנק ירושלים.

סוגיה נוספת המשליכה על חוסר המהימנות של גרסתם של התובעת ובעלה בכל הנוגע לפירוד ביניהם וחוסר ידיעתה של התובעת קשורה בטענתו של מר סמיר כליף בסעיף 18 לתצהירו, כי דאג להוציא מתיבת הדואר את ההודעות שהגיעו אליו מחברת הביטוח ומההוצאה לפועל. בבית המשפט העיד בענין זה (פרו' 9.9.08 עמ' 25 שורות 14-21):

"ש.
סיפרת קודם שהיה לך הסדר עם הדוור לגבי הדואר. מה היה אותו ההסדר?
ת.
הוא יודע, הייתי בא, אומר לו כל דבר, אמרתי את זה גם קודם. היה לי הסכם איתו, מה שיש לי מהוצאה לפועל וחברת שמשון מכתבים שיביא לי את זה לבית קפה, זה בקשה אישית כי הוא מכיר את המשפחה שלי, מכיר הכל. שם הדוור מרדכי, אני לא יודע שם משפחה שלו. אולי מרדכי אפרים, משהו כזה.
ש.
אתה העלמת את כל הדואר הנוגע להוצאה לפועל ולהלוואה משמשון?
ת.
כן, בלי שום ספק. הייתי לוקח את הכל."

גרסתו של מר סמיר כליף בתצהירו, כי דאג להוציא את הדואר מתיבת הדואר עברה שינוי מסוים בעדותו בבית המשפט, שם טען כי היה לו הסדר עם הדוור, שייתכן וקוראים לו מרדכי או מרדכי אפרים. מדובר על תקופה של לפחות כשנתיים (כבר ביום 21.2.96 שלחה הנתבעת 3 התראה לגבי פרעון ההלוואה, נספח ד' לתצהיר גב' ליפשיץ מטעם הנתבעת 3) ואין זה סביר בעיני שמר סמיר כליף הצליח להעלים את
הדואר שהגיע מחברת הביטוח ו/או מלשכת ההוצאה לפועל במהלך כל התקופה, ובפרט שלפי טענת התובעת, במהלך השנים, החל משנת 1993 ואילך הוא היה ישן בבית לסירוגין. הדוור לא הובא למתן עדות על ידי צד שלישי לגבי אותו הסדר כביכול.

לא שוכנעתי מעדותה של התובעת. ניתן לקבל את הטענה שהדירה נרשמה רק על שמו של צד שלישי אף שהזכויות בדירה היו של שני בני הזוג. עם זאת, קשה לקבל את ההיתממות של התובעת בכל הנוגע למעורבותה בחתימה על המסמכים של החברה, ועסקיו של בעלה וייתכן גם ועסקיו של בנה, מר עזרא כליף ובפרט שלפי עדותה של התובעת, כאשר הקים מר עזרא כליף את החברה הוא עדיין התגורר בביתה (פרו' 9.9.08 עמ' 13).

אין זה סביר שהתובעת לא סיפרה לעורך דין עגיב, שבפני
ו חתמה על התצהיר מיום 12.7.99 (חלק מנספח ז' לתצהיר מטעם הנתבעת 3), על המרמה כביכול שביצע כלפיה בעלה. אפילו נכונה טענת התובעת ומר סמיר כליף, כי לא ידעו על הטענה המשפטית נגד חברת הביטוח, אין זה מתקבל על הדעת שבמצב דברים שמר סמיר כליף מנהל הליכים לעכב את פינוי הדירה וכאשר התובעת נוטלת חלק פעיל בהליכים אלה וחותמת על תצהיר בתמיכה לבקשתו של מר סמיר כליף, אין היא מציינת ולו ברמז את המרמה שביצע כלפיה בעלה בזמן שחי בנפרד ממנה וזאת לפי טענתה. התובעת היא שטענה בתצהירה, כי בחודש אוגוסט 1998 נדהמה לשמוע לראשונה (במילים אלה ממש) כי עליה לפנות את בית המגורים שלה. האם זה סביר שהתובעת מגיעה לחתום על תצהיר בפני
עורך דין עגיב ביום 12.7.99 ולא מספרת לו דבר על כאבה ותדהמתה, לא רק נוכח הפינוי אלא גם נוכח המרמה שבוצעה כלפיה ובפרט, שהמרמה בוצעה על ידי בעלה, שמזה שנים רבות, לגרסתה, אינם מתגוררים יחד או לכל הפחות אינם מנהלים אורח חיים זוגי תקין ואשר נכנס לחובות כתוצאה מהימורים?. תמוה שהאזכור היחיד בתצהיר מיום 12.7.99 לגבי היחסים בינה לבין בן זוגה, שהוא הרמאי לשיטתה, הוא בסעיף 1 לאמור: " הנני אשת המבקש סמיר כליף", הא ותו לא.

גם עדותה של התובעת לגבי כך ששכנעה את אימה למכור את ביתה ולבנות בחצר הדירה, סמוך לפני שנודע לה על ההלוואה הועלתה לראשונה בחקירה הנגדית לב"כ צד שלישי לאחר תום חקירתה נגדית על ידי ב"כ הנתבעת 3 ולא נטענה בתצהירה. עיתוי העלאת הטענה בתום עדותה של התובעת מעורר תמיהה ואין בו לחזק גרסת התובעת. כך או כך, אין בטענה זו להטות את הכף לטובת גרסת התובעת ועדיה, כי בוצעה כלפיה מרמה וכי לא ידעה דבר.

חשוב להדגיש, כי במסגרת התביעה בתיק זה נתבע בתחילה גם עו"ד ראובן עגיב (נתבע 1), והתביעה נגדו נדחתה בהסכמה ללא צו להוצאות, על פי בקשה בהסכמה. בבסיס טענות התובעת בתיק זה חבויה, בין היתר, טענתה בדבר רשלנות עורך הדין שלא סיפר לה בזמן אמת על על זכויותיה המשפטיות. מדוע איפוא נדחתה התביעה נגדו בהסכמה ומדוע לא זימנה התובעת את עורך הדין עגיב למתן עדות באמצעות צו בית משפט בכל הנוגע לדברים שנמסרו או לא נמסרו לו על ידה? לתובעת הפתרונים.

המסמכים מזמן אמת שהוצגו בפני
בית המשפט, התצהיר של התובעת מיום 12.7.99, הסכם השכירות של בני הזוג, התובעת וצד שלישי (נספח ט' לתצהיר מטעם הנתבעת) אינם תומכים בטענת התובעת והצד השלישי לגבי משבר ביניהם. ההיפך הוא הנכון. יצויין גם, שלא הוצגה כל ראיה חיצונית ועצמאית באשר לפירוק התא המשפחתי ולו באופן זמני מעבר לעדויות של התובעת, בעלה ואחותה של התובעת, שלא נמצאו מהימנות.

נוכח כל האמור לעיל, לא שוכנעתי לקבל את גרסת התובעת ועדיה, כי במהלך כל השנים החל מסוף שנת 1989 ואילך לרבות בתקופה בה נלקחה ההלוואה על ידי הצד השלישי מהנתבעת 3, מערכת היחסים בין התובעת ובעלה, הצד השלישי, היתה בלתי תקינה באופן שתואר על ידי בני הזוג בתצהיריהם. ככל שהיה קושי בפרנסת המשפחה, הוא נבע, כפי הנראה, מכשלון עסקיו של הצד השלישי ולצורך זה בדיוק ניטלה ההלוואה, הן לכיסוי חובות העבר והן לצרכים עסקיים בעתיד. גם אם בשלב מסויים התובעת החלה לעבוד כדי לסייע בפרנסת הבית נוכח המשבר בעסקיו של הצד השלישי (ולא הובאה על כך ראיה מעבר לעדויות), אין בכך לשנות את המסקנה, כי ההלוואה ניטלה לצורך עסקיו של הצד השלישי. אכן, ניסיון החיים מלמד שקיימים מקרים בהם כשלון עסקי ומשבר כלכלי מוביל למשבר מסוג זה או אחר בחיי הנישואין. אולם, לא שוכנעתי שמערכת היחסים בין התובעת והצד השלישי אכן הגיעה למשבר ובוודאי שלא בעוצמה שנטענה בעדויותיהם. לא שוכנעתי גם שהצד השלישי נטל את ההלוואה לצרכיו האישיים. יצוין גם, שהתובעת מעולם לא תבעה את בעלה על המרמה כביכול שביצע כלפיה ולמעשה, הם בני זוג עד היום (ב"כ התובעת, פרו' 9.9.08 עמ' 6). התובעת גם מעולם לא נקטה הליך רשמי לפירוק התא המשפחתי או לפחות לא הובאה כל ראיה בעניין זה.

הרושם שעולה מן הראיות הוא, כי התובעת לא היתה מעורבת בעסקיו של בעלה לאורך כל שנות נישואיהם ואין אלא ללמוד מכך שהתובעת איפשרה לבעלה חופש פעולה מלא בעסקיו לאורך השנים. עסקים אלה פרנסו את משפחתה בחלק מהתקופה ויצרו חובות בתקופה אחרת.
גרסתה של התובעת, כי נודע לה לראשונה רק בחודש אוגוסט 1998 על מכירתה הצפויה של הדירה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, והתנהלותה לאחר מכן כאשר לא העלתה כל טענה בפני
עורכי הדין עימם נפגשה במסגרת ההליכים שנוהלו נגד מכירת הדירה לגבי העוול והמרמה כביכול של בעלה כלפיה, מחזקת את טענת הנתבעת 3 בדבר כך שהתובעת נתנה לבעלה יד חופשית בניהול עסקיו ובשעבוד הדירה לצורך כך.

יתירה מזו, מהחלטת בית המשפט העליון ברע"א 4694/99 כליף סמיר נ' "שמשון" חברה לביטוח בע"מ (צורפה כנספח ח' לתצהיר מטעם הנתבעת 3) עולה שהחוב נשוא ההלוואה עמד על סך של 325,000 ₪ כאשר ראש ההוצאה לפועל אישר מכירת הנכס תמורת 220,000$, כלומר מדובר בתמורה שתתקבל בגין מכירת הדירה בסכום כפול ולמעלה מזה מסכום יתרת החוב נשוא ההלוואה. ברור הדבר, שנכון לאותו מועד, ככל שהתובעת היתה מעלה את טענתה בדבר המרמה שביצע כלפיה כביכול בעלה, הרי היא היתה רשאית לדרוש, כי הסכומים שנותרו מתמורת המכירה לאחר ניכוי הסכום ששולם בגין סילוק ההלוואה שניתנה על ידי הנתבעת 3, יועברו אליה באופן בלעדי בגין מחצית זכויותיה בדירה. אני סבור שהעדר דרישה זו מטעם התובעת בזמן אמת לאחר שנודע לה על הליכי הפינוי מהדירה והמכירה הצפויה, מעיד על כך שהתובעת הסכימה לפעולות בעלה לגבי שעבוד הדירה לצורך ההלוואה כבר במועד נטילת ההלוואה ובוודאי בדיעבד. מצב הדברים שעורכי הדין שהיו מעורבים בהליכים לא הובאו למתן עדות ושהתביעה נגד עו"ד עגיב נדחתה ללא צו להוצאות נזקפים לחובת התובעת וגרסת המירמה כביכול מצד בעלה. בהעדר כל טענה מצד התובעת במועד מכירת הדירה, נמסרה יתרת התמורה מהמכירה כפי הנראה לבעלה, הצד השלישי על שמו היו רשומות הזכויות בנכס (ראה למשל נספח י2 לתצהיר מטעם נתבעת 3 המתייחס לתשלום אחר לפקודת הצד השלישי, דברי ב"כ נתבעת 3 – פרו' 9.9.08 עמ' 7, סעיפים 61 ו – 62 לכתב התביעה וכן נספח י' לכתב ההגנה של הנתבעת 3 החתום על ידי צד שלישי) וכזכור במועד קבלת יתרת התמורה ממכירת הדירה על ידי הצד השלישי, התובעת וצד שלישי עברו יחדיו לגור בדירה ששכרו במשותף (חוזה שכירות, נספח ט' לתצהיר מטעם נתבעת 3).

בנסיבות אלה, אני סבור שכשם שחלה בעניינם של בני הזוג חזקת השיתוף בנכסים, חלה בעניינם גם חזקת השיתוף בחובות. מר סמיר כליף הוא שפרנס את התובעת ומשפחתו לאורך כל השנים והתובעת נהנתה מפירות השותפות עמה ולפיכך, היא חייבת גם לשאת בעול החובות המשותפים שנוצרו כתוצאה מפעילותו העסקית של הצד השלישי, שלא צלחה ואפילו אם באותו זמן היה משבר בחיי בני הזוג נוכח הקשיים לא שוכנעתי שהפסיקו לנהל חיים משותפים ושהצד השלישי לא פעל ככל יכולתו לפרנסת משפחתו.

החלק המשפטי

הצדדים הפנו לפסקי דין שונים שעניינם בתחרות בין זכויות נוגדות.

חזקת השיתוף הינה חזקה ראייתית פרי ההלכה הפסוקה ועל פיה, מיוחסת לבני הזוג כוונת שותפות בנכסים. החזקה מתבססת על הנחה של אורח חיים תקין של בני הזוג והשקעת מאמץ משותף. דירת מגורים היא הנכס המשפחתי המובהק ביותר ולפיכך, נדרשת כמות פחותה של ראיות להוכחת חזקת השיתוף לגבי נכסים משפחתיים בכלל ולגבי דירת מגורים בפרט (ע"א 3002/93 יעקב בן צבי נ' מיכל סיטין ואח'
, פד"י מט (3) 5).

ככלל, הרישום של נכס פלוני משמש מבחינת הצד השלישי נתון אשר בהתבסס עליו הוא רשאי לבנות את המערכת החוזית. עם זאת, אין להכיר במעמד המכריע של הרישום, כאשר מערכת הנסיבות מצביע על קיום בן הזוג כבעל זכות נוספת. כאשר מדובר בדירת מגורים והצד השלישי יודע כי מי שהנכס רשום על שמו, יש לו בת זוג המתגוררת אתו, על צד ג' לבדוק, מעבר לרישום, את זכויותיהם של בת הזוג או בן הזוג המתגוררים בדירת המגורים. ככל שמדובר בדירת מגורים, הנטל על צד ג' מחייב אותו בבדיקה יזומה מצידו מעבר להסתמכות על הרישום (שם, עמ' 19).

בענייננו מדובר על דירת מגורים וכפי שנקבע קודם לכן חלה הילכת השיתוף לגבי הזכויות בדירת המגורים וגם על חובות. הנתבעת 3 לא בררה את זכויותיה של התובעת בדירה במועד מתן ההלוואה והטלת השיעבוד ומהעדות של העדה מטעמה עלה שעובדי הנתבעת 3 היו מודעים או יכלו להיות מודעים לקיומה של בת הזוג (התובעת) ולפיכך, הנתבעת 3 פעלה שלא בתום לב במועד מתן ההלוואה.

התביעה שבפני
הינה תביעה כספית להשבת כספים ותשלום נזקים שנגרמו על ידי הנתבעת 3 בעקבות מכירת הדירה והחזר החוב מהתמורה שהתקבלה בגין הדירה. משנקבע ברמה העובדתית, כי התובעת היתה מודעת להלוואה ולשיעבוד מלכתחילה וכי כספי ההלוואה שימשו את הצד השלישי לצורך פרנסת משפחתו וחלה חזקת השיתוף בחובות, אזי אין מדובר בתחרות בין זכויות נוגדות אלא במצב שהתובעת ובעלה, הצד השלישי, הסכימו לשיעבוד הדירה ומתן ההלוואה על ידי הנתבעת 3. לפיכך, דרך התנהלות הנתבעת 3 בזמן מתן ההלוואה שכשלעצמה לא היתה תקינה, אין בה די להטות את הכף לקבלת התביעה.

נסיבות המקרה בפסק הדין שניתן בהפ (ת"א) 1505/01 עודד כרמלה נ' מגדל – חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) שונות מענייננו. במסגרת ממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי נקבע, בין היתר, כי המבקשת שם לא ידעה על ההלוואה שנטלו בעלה ובנה וממילא לא הסכימה לנטילתה ולשיעבוד הזכויות בבית לצורך החזר ההלוואה. בנוסף, קבע בית המשפט, כי ההלוואה ניטלה לצורך עסקו של בנה של המבקשת, עסק שלמבקשת לא היה כל חלק בו. בענייננו, להבדיל, נקבע שהתובעת ידעה על ההלוואה ועל השיעבוד של הנכס ובנוסף, ההלוואה ניטלה לצורך עסקו של הצד השלישי, שעסק בפרנסת בני ביתו, לרבות התובעת. לפיכך, אין ללמוד מפסק הדין שניתן בתיק הנ"ל לענייננו.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

הראיות שנשמעו לא התייחסו לתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת 3 ועם זאת, אני סבור, שבהתחשב בדחיית התביעה העיקרית כאמור לעיל, מן הראוי שהנתבעת 3 תמחוק את התביעה שכנגד.

הנתבעת 3 תודיע את עמדתה לגבי מחיקת התביעה שכנגד וזאת עד ליום 17.5.09.

תז"פ 18.5.09 לקביעת המשך הליכים בתיק לפי הודעת הנתבעת 3.

בהתחשב בכך שהנתבעת 3 היתה צריכה להתנהל אחרת במועד מתן ההלוואה, אין צו להוצאות .

נוכח דחיית התביעה העיקרית, ההודעה לצד שלישי נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ב באדר, תשס"ט (18 במרץ 2009),בהעדר.




אבי פורג
, שופט












א בית משפט שלום 54495/05 זמירה כליף, גיא כליף נ' עו"ד עגיב ראובן, עו"ד נוח ליפשיץ, שמשון חב' לביטוח בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 18/03/2009)