פסקי דין על כלל חברה לבטוח בע"מ | פסקי דין על אלי בר בטחון בע"מ

105903/00 א     28/08/2003




א 105903/00 כלל חברה לבטוח בע"מ נ' אלי בר בטחון בע"מ




1
בתי המשפט
א 105903/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
28/08/2003
28.8.03

בפני
כב' השופט שנהב מאיר

כלל חברה לבטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד מ. גנות ואח'

התובעת:

נ ג ד
אלי בר בטחון בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד ח. קליר ואח'

הנתבעת:
(ושולחת ההודעה לצד ג'):
נ ג ד
ג.ג. אולפני ישראל ירושלים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מ. גנות ואח'
צד ג':

פסק דין


1. לפניי תביעה לשיבוב התובעת בגין תשלומים ששילמה למבוטחתה - חב' ג.ג. אולפני ישראל בע"מ (להלן: "המבוטחת"), בהתאם לפוליסות לביטוח רכוש המבוטחת במתחם נווה אילן (להלן: "האתר").

2. התובעת טענה כי הנתבעת שמרה על האתר, באמצעות שומריה, 24 שעות ביממה, ועליה לשבבה מכח אחריותה המוגברת כשומרת שכר, לחילופין בגין הפרת הסכם השמירה שבין הנתבעת למבוטחת ולחילופי חילופין, בגין רשלנותה בביצוע שמירתה באתר.

3. הנתבעת כפרה בחבותה לשבב את התובעת וטענה כי יש לדחות או למחוק את התביעה על הסף בשל מעשה בית דין, ולחילופין כי התובעת פיצתה את המבוטחת כמתנדבת, שכן תנאיה המוקדמים של פוליסת הביטוח לא מולאו ו/או לא הוכחו ולחילופי חילופין, טענה כי אינה "שומרת שכר" עפ"י חוק השומרים וכי התרשלותה, אם בכלל, לא הוכחה ע"י התובעת.

4. הנתבעת שלחה הודעת צד ג' למבוטחת בטענה כי על צד ג' לשפותה מכח מעשה בי"ד, מניעות, מצג או עשיית עושר ולא במשפט.

5. לאחר עיון בתיעוד שלפניי, הכולל כתבי טענות, תצהירי עדות ומוצגים, שמיעת תשובות העדים במהלך חקירתם ועיון בסיכומי בעלות הדין החלטתי כדלקמן:

א. ההתקשרות בין הנתבעת למבוטחת:
אין חולק, גם אם לא נכרת הסכם בכתב, כי הנתבעת, שעיסוקה במתן שירותי שמירה ואבטחה, שמרה על האתר החל מ- 8/94 ועד 2/98 תמורת שכר של כ- 65,000-75,000 ₪ לחודש (ראה הודאת הנתבעת בסיכומיה בסעיף 6 כמו גם עדותו של מנהל הנתבעת - עה/1).

ב. היקף השמירה:
מנהל הנתבעת (עה/1), אישר כי הנתבעת שמרה על האתר ברציפות, 24 שעות ביממה, ב- 3 משמרות, בהן שמרו שלושה שומרים בכל משמרת, כששני שומרים הוצבו בשער הראשי ואחד סמוך לאולפנים ובנוסף שהה באתר מפקח מטעם הנתבעת שפיקח על השומרים ועל ביצוע עבודתם (ראה עדותו של עה/1 בפרוטוקול 4/5/03 עמ' 39 שורה 6).

ג. האירוע - גניבת המשאיות:
הכחשתה הסתמית של הנתבעת באשר לעצם קרות הגניבה תמוהה, שכן גם מנהל הנתבעת הודה בארוע ואישר כי הוא עצמו תחקר את הארוע על נסיבותיו מיד לאחר גילוי גניבת המשאיות מהאתר.
יתרה מכך, לא ברור כיצד יכולה הנתבעת להתכחש לאירוע שבגינו כבר הדיינה עם המבוטחת בבית משפט השלום בירושלים (בת.א. 5109/98), הדיינות שסופה בהסכם פשרה שהושג בין הנתבעת למבוטחת, ולפיכך עולה כי עצם האירוע, גניבת שתי המשאיות מאתר, אינה שנויה במחלוקת ולא דורשת הוכחה.

ד. סכום התביעה:
למעשה אין חולק כי התובעת פיצתה את מבוטחתה ונשאה בשכרו של השמאי והחוקר בסכום כולל של 188,000 ₪, כשיעורו נכון ליום התשלום.

ה. טענת הנתבעת לדחיית או מחיקת התביעה על הסף מחמת מעשה בי"ד:
אין חולק כי התובעת לא הייתה צד להליכים המשפטיים שבין הנתבעת למבוטחת בבית משפט השלום בירושלים, כמו גם כי עיקר ההליך המשפטי שהתנהל שם, ניזום ע"י הנתבעת בשל אי תשלום שכר השמירה ע"י המבוטחת ונראה כי התביעה שהגישה המבטחת עסקה בנזקיה העקיפים של המבוטחת, שבגינם לא פוצתה ע"י התובעת - מבטחתה.
עילת תביעת התובעת דכאן, הינה שיבוב התובעת בגין תשלומים ששילמה למבוטחתה, מיותר לציין כי זו תביעה עצמאית הניצבת על רגליה, ואין ביכולת המבוטחת לוותר על תביעת השיבוב של מבטחתה.
לנוכח האמור, אין כל ממש בטענות הנתבעת באשר למניעות התובעת מהגשת תביעתה מחמת מעשה בי"ד או השתק פלוגתא ולפיכך החלטתי לדחותן.

ו. הוכחת סכום התביעה:
התובעת הצליחה להוכיח את סכום התביעה וזכאותה לשיבוב. התובעת הוכיחה סבירות פעולתה במהלך בירור חבותה וסילוק תביעת מבוטחתה בגין הנזק שנגרם לה עקב האירוע.
בחנתי טענות הנתבעת לפיה פעלה התובעת "כמתנדבת" בסלקה את תביעת מבוטחתה ולא שוכנעתי לקבלן. במהלך טיפולה של התובעת בתביעת המבוטחת עלו אמנם חשדות באשר להפעלת המיגון אך חשדות אלה לא בוססו. אין די בחשדות בלבד, קל וחומר מאת חוקר, כדי לגרום לדחיית תביעת מבוטח ויש צורך בראיות ממשיות לביסוסן וכאלה לא נמצאו בהערות השמאי. דווקא מהחשדות שעלו מצאתי הוכחה לפעולה סבירה ותקינה של התובעת במהלך בירור חבותה, שכן נראה כי התובעת וגורמיה לא התעלמו גם מסוגיית המיגון והפעלתו.
בדיקת התיעוד שהוגש ע"י התובעת יחד עם עדותה של עת/1 והראיות שלפניי מלמדים על מהלך תקין וסביר של פעולות התובעת במהלך טיפולה בתביעת המבוטחת עד לסילוקה והנתבעת, לבד מטענות קלושות ולא מבוססות לא הצביעה על כשל, טעות או שיקול זר בטיפולה של התובעת, כמו גם בסבירות הסכומים ששולמו ע"י התובעת למבוטחת. בהסתמך על ההלכה הפסוקה בדבר חזקת תקינות פעולת מבטחת והמנעות מהתערבות בפרטי ההדיינות שבין המבטחת למבוטחת (ראה ע"א 7148/98 הכשרת הישוב נ' חברת השמירה, פד"י נ (4), 567), מצאתי כי התובעת נשאה בנטל והוכיחה סכום תביעתה כדבעי.

ז. רשלנות הנתבעת בשמירת האתר ואי הצלחתה למנוע את הגניבה:

1. נטל הראיה על הנתבעת:

מהראיות שלפניי עולה כי התובעת הצליחה להוכיח את שלושת התנאים המצטברים המנויים בסעיף 41 לפקודת
הנזיקין - "הדבר מדבר בעד עצמו" ולפיכך הנטל על הנתבעת להוכיח העדר רשלנות שגרמה לגניבה.
אין ולא יכול להיות חולק כי האירוע ונסיבותיו לא היו בידיעת המבוטחת, שכן האתר נשמר ע"י שומרי הנתבעת וגניבת המשאיות נתגלתה רק בבוקר יום א'. אין גם חולק כי החל מיום ו' שהו שומרי הנתבעת בכל שטח האתר תוך שמירה רצופה של 24 שעות, תוך שליטה על שטח האתר והמשאיות שנותרו בו ולפיכך המסקנה הסבירה יותר היא כי הגניבה התרחשה עקב התרשלות הנתבעת או מי מטעמה ולפיכך הנטל להוכחת העדר רשלנות רובץ לפתחה של הנתבעת.
2. אי הצלחת הנתבעת לשאת בנטל להוכחת העדר רשלנותה:

א. המנעות מהבאת ראיות ועדויות:
תמוהה המנעות הנתבעת מהעדת השומרים ששמרו באתר בימים הרלוונטים כמו גם את המפקח מטעמה שפיקח על שמירת השומרים כשאין חולק כי פרטיהם וזהותם ידועה לה.
עדותם של השומרים והמפקח חיונית ומהותית להבהרת הפרטים לבירור אחריותה של הנתבעת וחבותה ואי העדתם חשודה בהסתרת פרטים ונזקפת בנסיבות העניין לחובתה של הנתבעת.
כאילו לא די בהמנעות האמורה, הנתבעת גם לא הציגה בבית המשפט מסמכים רלוונטים ומהותיים אחרים, כמו יומן נוכחות של השומרים, רישומי השומרים, רישומי המפקח ודוחותיו ורישומי כלי הרכב שנכנסו ויצאו מהאתר במועדים הרלוונטיים למרות המצאם ברשותה (ראה הודאת מנהל הנתבעת, עה/1 עמ' 28 לפרוטוקול ישיבת 4/5/03).
מיותר לשוב ולאזכר ההלכה הפסוקה לפיה חזקה על בעל דין שלא ימנע מהצגת ראיות או עדויות שיש בהן כדי להוכיח טענותיו ובאין הסבר משכנע או סביר, עולה החזקה כי אילו הובאו הראיות החסרות, היה בהן כדי לשמש ראיה כנגדו (ראה כב' השופט קדמי בספרו "על הראיות" חלק שני עמ' 917, כמו גם ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פד"י לה' (1) 736, 760).

ב. אי נשיאה בנטל:

עדותם של עדי הנתבעת המתייחסת לפרטים המהותיים והרלוונטים לתובענה זו אינה מספקת ולא ניתן לבסס עליהם קביעה שיפוטית או עובדתית באשר להעדר רשלנות הנתבעת או מי מטעמה.
מרבית עדותו של מנהל הנתבעת (עה/1), באשר לפרטים המהותיים לאירוע ונסיבותיו הינה עדות שמיעה, או מסקנות מתיחקור אחרים או מסקנות של אחרים שחקרו את האירוע מטעמו. מנהל הנתבעת ניסה להציג עצמו כמומחה לחקר גניבות בטענה כי הנתבעת פעלה ללא דופי מבלי שטרח לגבות "קביעותיו" "ממצאיו" ו"מסקנותיו" בתיעוד או עדויות של הגורמים הישירים שהיו בשטח ואשר יכלו להעיד על כך ישירות ולהחקר בחקירה נגדית לבדיקת מהימנותם ואמינות דבריהם.
האינטרס האישי של מנהל הנתבעת בתוצאת הדיון, ברור למדי, ובנוסף הוא הותיר רושם מגמתי למדי בהתפתלויותיו שכרסמו במהימנותו ובמשקל דבריו.
גם עדותו של עה/2 סתמית למדי ואין בה כשלעצמה, ללא תשתית ראייתית נוספת, שלא הוצגה, כדי לשנות את פני הדברים ובוודאי שאין בה כדי לשאת בנטל הראייתי המוטל על כתפי הנתבעת.

לנוכח המקובץ עולה כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח העדר רשלנותה שגרמה או תרמה משמעותית לגניבה, ולפיכך דין התביעה להתקבל.

3. לחילופין, גם אם נטל ההוכחה מוטל על התובעת, היא הצליחה להוכיח רשלנותה של הנתבעת בביצוע השמירה:

א. אין חולק כי הנתבעת הינה חברת שמירה מקצועית האמונה על עיסוקה זה, וככזו היא נטלה על עצמה לשמור על האתר 24 שעות ביממה ע"י פטרול של שומרים מטעמה ושמירת שומר בשער האתר, תמורתם גבתה הנתבעת סכום לא מבוטל של 65,000-70,000 ₪ מדי חודש.

ב. מנהל הנתבעת (עה/1), אישר כי מפקח מטעם הנתבעת פיקח על ביצוע עבודת השומרים.

ג. אין לשכוח כי עסקינן בשתי משאיות גדולות ובולטות שהיו באתר שהיה אמור להיות מאובטח והם לא נמצאו שם בבוקר יום א' עם שובם של עובדי המבוטחת לעבודה (עה/2 בתצהירו בסעיף 2 העיד כי ראה משאית אחת עוזבת את האתר ביום ו' בסביבות השעה 12.00 ובחקירתו אישר כי הפעילות ביום ו' דלילה באתר (ראה פרוטוקול 12/5/03).

ד. העדר רישום, בקרה או בדיקה כלשהי של שומר השער באשר לזהות הנהגים וסמכותם להוציא את המשאיות מהאתר אומרת דרשני ומלמדת על אדישות השומרים אם לא אי מילוי מטרת נוכחותם בשטח.

ה. חברת שמירה מקצועית המקבלת על עצמה שמירה על אתר 24 שעות רצופות, אמורה ליתן שירות מקצועי סביר שנועד למנוע גניבות או פריצות, קל וחומר במקרה בו עסקינן בגניבת חפץ גדול כמו משאית היוצאת לה באופן פשוט למדי משער האתר מבלי שאיש משומרי הנתבעת נוקף אצבע כדי למנוע יציאתה.

ו. גם אם נכונה טענת הנתבעת באשר לדרישת המבוטחת להמנע מבדיקת רכביה היוצאים מהאתר (עובדה שלא הוכחה), הרי שחובתה של הנתבעת כחברת שמירה מקצועית, ככל בעל מקצוע, להפעיל שיקול דעת מקצועי ואחראי גם כשהלקוח, שהוא בעל המאה, מבקש ממנה בקשה בלתי סבירה היוצרת סיכון ועלולה להכשיל את מטרת השירות.
זכות המילה האחרונה אמנם שמורה ללקוח המשלם בעד השירות, אך בעל מקצוע הנשכר ליתן שירות מקצועי חייב להתריע, לדרוש ולהעיר הערותיו, וכזאת לא מצאתי במקרה זה.

ז. הוצאת שתי משאיות המבוטחת בסוף השבוע בהיות האתר בשליטת שומרי הנתבעת בדרך המלך, ללא בדיקת זהות הנהגים וסוג המטען, הינה רשלנית. שיטת גניבה פשוטה ולא מתוחכמת זו מעידה בעליל על רשלנות גסה של הנתבעת, שכן הסיכון שהתממש אינו סיכון נסתר או נדיר וכל חברת שמירה או איש שמירה מקצועי, גם אם אינו מיומן דיו חייב היה לצפותו, להערך לקראתו, להתריע עליו ולתכנן צעדים למניעתו, ולמצער להזהיר את הלקוח מפניו, ולפיכך הנתבעת כחברת השמירה אינה פטורה מנזיקין בגינו אלא אם הוכיחה כי המבוטחת הותרעה וויתרה על הצעדים המוצעים ולאחר שהוזהרה מפניהם.
במקרה זה, הנתבעת לא הוכיחה נקיטת כל אמצעים למניעת סיכון רגיל ושכיח זה, לא הוכיחה כי התריעה מפניו בפני
המבוטחת וגם לא כי קיבלה הסכמה מפורשת של המבוטחת לשאת בסיכון.

ח. העובדה הפשוטה והזועקת לשמיים, לפיה שומרי הנתבעת לא הבחינו כלל בגניבת שתי משאיות למרות ששהו באתר 24 שעות ביממה ואיישו את שער היציאה ממנו, מדברת בעדה ומעידה על העדר פיקוח נאות ושמירה לקויה ביותר באתר שהיה אמור להיות מאובטח ושמור ברציפות 24 שעות ביממה.

ט. טענת הנתבעת באשר להיקף שטח האתר הנשמר, הפריצות בגדר, האפשרות ליציאת כלי רכב ממקומות שונים ואי יכולתה לשלוט על מלוא השטח, מקומן בתחילת ההתקשרות בינה לבין המבוטחת ולא לאחר קרות הארוע.
חברת שמירה מקצועית ואחראית אמורה לבחון את השטח על מגבלותיו, להציע פתרונות ולהשיג השגותיה ולא לטמון ראשה בחול, לגבות את השכר בגין "שמירתה" תוך יצירת מצג כי השטח מאובטח ושמור ולהסיר את המחסום ששמה לפיה רק לאחר קרות ארוע בנסיון לרחוץ בנקיון כפיה כחכם לאחר מעשה.

6. אחריות הנתבעת כ"שומרת שכר" ולחילופין בגין הפרת הסכם:

לנוכח הכרעתי דלעיל באשר לרשלנות הנתבעת, אין צורך בהכרעתי באשר לאחריות המוגברת של הנתבעת "כשומרת שכר" עפ"י חוק השומרים כמו גם לחבותה החוזית עקב הפרת הסכם.

7. ההודעה לצד ג':

לנוכח קביעותיי דלעיל באשר לעילת התביעה העצמאית שיש לתובעת כנגד הנתבעת והיותה נפרדת לחלוטין מהמחלוקת נשוא תובענה זו, אין כל ממש בהודעת הנתבעת כלפי צד ג' שכן הסכם הפשרה שהושג בין הנתבעת לצד ג' בת.א. 5109/98 בבית משפט השלום בירושלים, לא נגע ולא התייחס לזכות התובעת כמבטחתה של צד ג' להגיש תביעה לשיבובה בגין תשלומים ששילמה לצד ג' ולפיכך בנסיבות העניין ומאחר והמבוטחת לא הוטרחה בגין ההודעה לצד ג' ולמעשה יוצגה ע"י התובעת, מה גם שהליכי ההודעה היו מצומצמים למדי, החלטתי לדחות ההודעה לצד ג' ללא צו להוצאות.
8. סוף דבר ולנוכח המקובץ, הנני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכומה המוכח - 213,528 ₪, בצרוף הצמדה וריבית מיום הגשתה, בתוספת הוצאות משפט שהוציאה הנתבעת (עפ"י קבלות, בצרוף הצמדה מיום תשלומן) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ (מחושב עפ"י הסכום שישולם לתובעת למעט החזר ההוצאות).
ההודעה לצד ג' נדחית ללא צו להוצאות.

המזכירות תמציא לצדדים העתק מפסה"ד באמצעות הדואר.

ניתן היום ל' באב, תשס"ג (28 באוגוסט 2003) בהעדר הצדדים
שנהב מאיר
, שופט








א בית משפט שלום 105903/00 כלל חברה לבטוח בע"מ נ' אלי בר בטחון בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/08/2003)