פסקי דין על ראובן פלדמן שיווק בע"מ | פסקי דין על ויטה פרי גליל שיווק בע"מ

21820/06 א     19/03/2009




א 21820/06 ראובן פלדמן שיווק בע"מ נ' ויטה פרי גליל שיווק בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
021820/06


בפני
:
בפני
כב' השופטת עינת רביד


19/03/2009





בעניין:
ראובן פלדמן שיווק בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
מושיק פלדמן
התובעת


נ
ג
ד


ויטה פרי גליל שיווק בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
גיל רימון
הנתבעת




פסק דין

רקע עובדתי וטענות
הצדדים
1.
התובעת חברה פרטית הגישה תביעה נגד הנתבעת שהיא חברה העוסקת בשיווק והפצת מוצרי מזון. לטענת התובעת ביום 17.06.01 נכרת בינה לבין הנתבעת הסכם להפצת מוצרי הנתבעת (להלן: "הסכם ההפצה" או "ההסכם"). לטענת התובעת היא החלה להפיץ את מוצרי הנתבעת בכ- 60 חנויות באזור ירושלים והסביבה וחנויות אלו הפכו חלק מקו החלוקה שלה. לטענתה, בסוף חודש אוקטובר 2005 פנתה אל הנתבעת והודיעה על רצונה להביא את ההתקשרות לסיום על פי זכאותה מכח סעיף 17.3 להסכם, וכן הודיעה לנתבעת כי בכוונתה לנצל את זכאותה על פי סעיף 17.5.2 להסכם ולהעביר את זכויותיה לצד שלישי בכפוף לאישור הנתבעת. התובעת פרסמה מודעה בעיתון ולאחר משא ומתן עם מספר מציעים נכרת בין בעל השליטה בתובעת (להלן: "פלדמן") ואחד, מר דני מלול (להלן: "הרוכש"), הסכם למכירת קו החלוקה, בו התחייבה התובעת להעביר את זכויותיה בקו תמורת 150,000 ₪, כאשר ההסכם הותנה בהסכמת הנתבעת. לאחר מכן נערכה פגישה בין הצדדים בה הוצג הרוכש בפני
הנתבעת, אך כאשר פנה פלדמן אל הנתבעת וביקש להסדיר את העברת קו החלוקה ואת קבלת התשלומים בגין המכירות שביצע בחודשים שקדמו פניותיו לא נענו, ואז נמסר לו כי בכוונת הנתבעת להעביר את קו החלוקה לסוכן אחר ועל כן לא תוכל התובעת למכור את קו החלוקה וכן הודיעה לה הנתבעת כי הסכם ההתקשרות בין הצדדים יגיע לסיומו עד לתאריך 15.2.06 (מכתב מיום 22.11.03- נספח "ב" לכתב התביעה).
2.
לטענת התובעת במסגרת חילופי המכתבים בינה לבין הנתבעת העלתה הנתבעת לראשונה במכתבה מיום 12.12.05 טענה נגד התובעת ופלדמן המצדיקה את סיומו של החוזה לאלתר, מבלי לפצות את התובעת ומבלי לאפשר לה לסיים את החוזה במועד ומבלי לאפשר לה למכור את זכויותיה בקו החלוקה. לטענת התובעת, הנתבעת ניצלה אירוע שארע חודשים ספורים לפני כן כדי לנסות ולשלול ממנה את זכויותיה כדין. לטענתה באותו אירוע נאותה להודות כי הוציאה שלא כדין כספים מהתובעת וכי הפרשה הוסדרה בין הצדדים וההסדר הועלה על הכתב בחוזה מיום 14.07.05 (להלן: "החוזה המאוחר" או "התוספת"), וכי החוזה המאוחר לא שינה במאומה את הוראות החוזה בקשר עם הפסקת ההתקשרות, מכירת קו החלוקה ועוד. עוד טענה התובעת כי טענות הנתבעת במכתבה מיום 12.12.05 בדבר טענות רבות ותלונות שהגיעו לידי אנשיה על התנהלות התובעת ברשתות השיווק, אינן נכונות שכן התובעת קיימה את התחייבויותיה ואף יצאה מכליה כדי להגדיל ולשפר את רווחיות הנתבעת והגדילה את שיעור המכירות בקו בצורה ניכרת.
3.
התובעת טענה כי על הנתבעת לפצותה בסך של 98,712 ₪ בגין הפסקת ההתקשרות 3 חודשים לפני תום המועד לכך על פי החוזה; סך של 128,755 ₪ בגין סיכול ההסכם למכירת קו החלוקה; סך של 50,000 ₪ בגין פגיעה בשמה הטוב של התובעת כלפי הרוכש וגורמים אחרים אליהם פנתה התובעת להציע שירותיה; סך של 197,500 ₪ נזק נמשך בגין אי מציאת משווק להפצת מוצריו ממועד הפסקת החוזה ביום 15.12.05 ועד הגשת התביעה; וסך של 58,000 ₪ בגין מכירות אותן ביצעה התובעת עובר להפסקת ההתקשרות ואשר את התמורה בגינן לא שילמה התובעת.
4.
טענות הנתבעת הן כי בחודש יוני 2005 או בסמוך לכך גילתה כי התובעת באמצעות מנהלה ובעל השליטה בה מר פלדמן מעלה באמונה ושלחה יד בכספי הנתבעת בעשרות אלפי שקלים, וכי התובעת ומר פלדמן הודו כי במהלך חודשים ארוכים שלחו יד בכספי הנתבעת והוציאו ממנה שלא כדין ובניגוד לדין כספים בהיקפים גדולים יותר, וכי בעקבות הפרות יסודיות אלו הודיעה לתובעת ביום 16.06.2005 על ביטול ההסכם המקורי לאלתר. לטענתה בעקבות הודעת הביטול פנה מר פלדמן אל הנתבעת כשהוא מלווה באחיו ובאביו וביקשו כי ימחלו להם על העוולה שביצעו כלפי הנתבעת. עוד הודיעה התובעת לנתבעת כי היא מוכנה להשיב את כל הסכומים שנטלה מידי הנתבעת וכי היא מבקשת כי הנתבעת תחזור בה מביטול ההסכם המקורי. לטענתה לאחר תחינות מרובות הסכימה, לפנים משורת הדין, לחזור בה מביטול ההסכם המקורי וזאת בכפוף למספר תנאים וכן לעריכת שינויים בהסכם המקורי, אשר הועלו על הכתב בתוספת. לטענת הנתבעת נקבע בסעיף 7 לתוספת כתנאי מתלה לחזרתה של הנתבעת מביטולו של ההסכם המקורי וכתנאי לחידושים של יחסי ההפצה בין הצדדים כי על התובעת להמציא לנתבעת ערבות בנקאית צמודה למדד על סך של 5,000 ₪ וכן ערבות אישית של שני ערבים טובים לקיום כל התחייבויות התובעת כלפי הנתבעת הן על פי ההסכם המקורי והן על פי התוספת. לטענת הנתבעת, התובעת לא קיימה את התנאי המתלה ועל כן ההסכם המקורי נותר בביטולו ולא קם לתחייה, ועל כן לא הייתה התובעת יכולה או זכאית להודיע על ביטול ההסכם המקורי ועל כן הודעתה זו נעדרת כל נפקות או משמעות.
5.
עוד טענה הנתבעת כי על מנת להימנע מפגיעה באספקת המוצרים ללקוחות השונים נאותה לאפשר לתובעת להפיץ את מוצריה בקו החלוקה באופן זמני בלבד ותוך שמירת כל זכויותיה, עוד טרם המצאת הערבויות, כשהפצת המוצרים נעשית על בסיס אד הוק ומבלי שההסכם המקורי חוזר לתוקפו.
6.
בנוסף טענה הנתבעת כי לתובעת לא עמדה כל זכות שהיא על פי ההסכם המקורי, לא קמה לה הזכות להעביר את קו החלוקה לצד שלישי כלשהו וממילא הייתה הנתבעת זכאית וחופשייה לעשות ככל העולה על רוחה בקשר עם "קו החלוקה".
7.
לטענת הנתבעת במהלך חודשים אוגוסט –דצמבר 2005 הגיעו אליה תלונות קשות חוזרות ונשנות מצד מנהלים ברשתות השיווק להן הפיצה התובעת את מוצריה וכן מצד מנהלי סניפים של רשתות שיווק ומצד לקוחות פרטיים, ביחס לשירות לקוי וקלוקל מצד התובעת. תלונות אלה הועברו על ידי הנתבעת לתובעת והיא התחייבה כי תתקן ותשפר את דרכיה, התחייבות אשר התבררה בדיעבד כריקה מתוכן. לטענתה כתוצאה מהצטברות התלונות הנ"ל הודיעו לה מספר רשתות שיווק ומספר לקוחות פרטיים בחודש דצמבר 2005 או בסמוך לכך כי בכוונתם להקטין את היקף הפעילות ורכישות שלהם ביחס למוצרים שהופצו על ידי התובעת אך גם יחס למוצרים אחרים אשר הופצו על ידי הנתבעת. לאור כל האירועים הללו לא נותרה לה ברירה אלא להודיע לתובעת על סיום הפצת מוצריה לאלתר, כאשר לטענתה לאור האמור לעיל, עמדה לה הזכות לבטל את ההתקשרות ללא קשר להתנהגותה הקלוקלת של התובעת.
8.
עוד טענה הנתבעת כי מבלי לפגוע בטענתה לפיה התוספת לא נכנסה לתוקף, הרי אף אם היא נכנסה לתוקף עמדה לנתבעת הזכות המלאה להפסיק את הפצת מוצריה על ידי התובעת ללא כל תנאי או פיצוי וזאת לנוכח העובדה כי התובעת הפרה את הוראות התוספת וההסכם ברגל גסה אשר הקנו לנתבעת הזכות להורות על הפסקת מוצריה על ידי התובעת. עוד טענה הנתבעת כי אף אם התוספת הייתה נכנסת לתוקף הרי שעל פי סעיף 17.5.2 להסכם ההפצה נקבע מפורשות כי הוראות הסעיף לא יחולו במקרה שהנתבעת תשנה את שיטת ההפצה או מערך המפיצים, וכי במקרה דנן חל שינוי במערך המפיצים ושיטת ההפצה עת החליטה הנתבעת משיקולים עסקיים לבצע חלוקה מחודשת של אזורי החלוקה וכחלק מחלוקה מחודשת זאת בוטל למעשה אזור החלוקה בו פעלה התובעת.
9.
בהתייחס לטענת התובעת בדבר הוצאת דיבתה טענה הנתבעת כי הדברים אשר צויינו במכתבה מיום 12.12.05 הם אמת ובבחינת "אמת דיברתי" ואין בהם כדי להקים עילת תביעה כלפיה. עוד ציינה לענין זה כי לא ביצעה כל פרסום או הפצה של המכתב הנ"ל וככל שהגיע לידי צדדים שלישיים נעשה הדבר על ידי התובעת עצמה. עוד טענה הנתבעת כי לתובעת לא עומדת כל עילת תביעה נגדה לפי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965.
10.
עוד טענה הנתבעת כי התנהגותה ומחדליה של התובעת כמתואר לעיל הסבו לה נזק כספי פגעו פגישה קשה במוניטין שלה וגרמו לה נזק תדמיתי קשה, וכי הם מקימים לה את הזכות לקבלת הפיצוי המוסכם בחוזה בסך של 200,000 ₪ וכי מכל סכום שיפסק לתובעת, ככל שיפסק, יש לקזז סכום זה. כמו כן טענה הנתבעת כי היות והתובעת הודתה כי שלחה יד בכספי הנתבעת בהיקף של 90,000 ₪ וכי היות והתוספת לפיה הוסכם כי התובעת תשיב לנתבעת את הסך של 60,000 ₪ לא נכנסה לתוקף וזאת לאור כך שהתובעת הפרה את הוראות התוספת, אזי הנתבעת אשר שילמה לה רק את הסך של 40,000 ₪ חייבת לה סך של 50,000 ₪ וכי מכל סכום שיפסק לתובעת היא שומרת על זכותה לקזז סכום זה.
11.
התובעת הגישה את תצהיר מטעם מר פלדמן, וכן זימנה לעדות את הרוכש, מר דני מלול, עמו נחתם ההסכם למכירת קו החלוקה של התובעת, הנתבעת הגישה תצהירים של מר מוטי סימנהויז מנהל מכירות מוצרים מצוננים בנתבעת (להלן: "מר סימנהויז"), מר דודו צור סמנכ"ל שיווק ומכירות בנתבעת (להלן: "צור") ומר פרוספר אביטן מפיץ של הנתבעת (להלן: "אביטן"). בדיון ההוכחות שהתקיים בתיק נשמעו עדי הצדדים, כאשר התובעת הודיעה כי היא מוותרת על חקירתו של מר אביטן.



דיון והכרעה
12.
התובעת תובעת בגין 5 ראשי נזק:
12.1.
סך 98,712 ₪ (בצירוף מע"מ) בגין הפסקת התקשרות 3 חודשים לפני תום המועד לכך על פי החוזה.
12.2.
סך 128,755 ₪ בצירוף מע"מ בגין סיכול ההסכם במכירת קו החלוקה. סיכול המכירה הביא לחיסולו של הקו ולאיון הזכות הקניינית של התובעת בקו החלוקה.
12.3.
סך 50,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין פגיעה בשמה הטוב של התובעת כלפי הרוכש וכלפי גורמים אליהם פנתה התובעת והצעת שירותיה.
12.4.
סך 197,500 ₪ בצירוף מע"מ בגין נזק נמשך בשל אי מציאת משווק חלופי להפצת מוצריו ממועד הפסקת החוזה ביום 15.12.05 ועד מועד הגשת התביעה.
12.5.

סך 58,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין מכירות אותן ביצעה התובעת עובר להפסקת ההתקשרות ואשר את התמורה בגינן לא שילמה הנתבעת.
התביעה לתשלום פיצוי בגין הפסקת ההתקשרות
13.
התובעת טוענת כי היא זכאית להודעה מוקדמת בת 3 חודשים טרם סיום יחסי ההפצה. להוכחת טענתה זו טוענת התובעת כי על פי סעיף 17.3 להסכם כל צד רשאי לסיים חוזה זה בהודעה מוקדמת של 3 חודשים.
14.
הנתבעת טוענת כי התובעת אינה זכאית להודעה מוקדמת, למרות האמור בסעיף 17.3 להסכם, וזאת בעיקר משום שהתובעת הפרה את הוראות הסכם ההפצה בהפרות יסודיות רבות חוזרות ונשנות אשר הוכחו בתצהירים שהוגשו מטעם הנתבעת.
15.
צודקת הנתבעת בטענתה כי התובעת אינה זכאית להודעה המוקדמת בשל הפרות ההסכם, משום שסעיף 5 להסכם קובע כי הפרה של תנאי ההסכם על ידי המפיץ מאפשרת לבטל את הסכם ההפצה בהודעה בכתב. בנוסף, פסקי הדין העוסקים בנושא קובעים כי מפיץ המפר הסכם שחתם עם היצרן אינו יכול להישמע בטענה כי הוא זכאי לפיצוי בגין הפרת ההסכם (ע"א 1319/06 שלק ואחרים נ' טנא נוגה (שיווק) 1981 בע"מ ואחרים; ע"א 5630/90 תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ, פ"ד מז (2) 517 ו- ע"א 4309/06 בשארה ורור בע"מ נ' גלידת ויטמן 1979 בע"מ).
16.
דודו צור, סמנכ"ל שיווק ומכירות בנתבעת העיד בתצהירו, כי מוטי סימנהויז דיווח כי הוא מקבל תלונות מצד מנהלי המחלקות והסניפים של חנויות שונות באזור השרון על שרות קלוקל וגרוע של התובעת. מר צור העיד כי הודיע לתובעת על התלונות ודרש ממנה לתקן דרכיה באופן מיידי אולם הדבר לא הועיל והתלונות חזרו ונשנו. מר צור העיד עוד כי ההתנהלות של התובעת הסבה לנתבעת נזק כספי ותדמיתי רב ופגעה במוניטין של הנתבעת שכן שוק המזון הוא שוק תחרותי ביותר (ראו סעיפים 14 עד 16 לתצהירו). מר צור העיד כי בעקבות התלונות החליט לסיים את הפצת מוצרי הנתבעת עם התובעת. גם מר סימנהויז, מנהל מכירות מוצרים מצוננים בנתבעת העיד כי במהלך חודשים אוגוסט - ספטמבר 2005 התלוננו בפני
ו סגני מנהלי מחלקות, מנהלי מחלקות, סגני מנהלי סניפים ומנהלי סניפים של חנויות שונות באזור השרון ביניהם ניתן למנות את שופר סל רעננה צפון, קו אופ רעננה, היפר נטו הדרים, היפר נטו זכרון יעקב, אשר כולם התלוננו על שרות גרוע אותו הם מקבלים מהתובעת, אשר נמנעה בין השאר מעריכת ביקורים אצל הלקוחות במועדים הקבועים עמם ו/או ביצעה ביקורים אצל אותם לקוחות בתדירות נמוכה מהקבוע והדרוש. עוד התלוננו על אי עמידה בזמנים, אי אספקה של מוצרים בכמות מתאימה או דרושה, אי אספקה של מוצרים בגיוון הדרוש, אי קיום הבטחות שונות שניתנו למנהלי הסניפים והעדר טיפול בשטח התצוגה באותם סניפים. שמעתי את עדי הנתבעת ואני מקבלת את עדותם כי היו תלונות רבות על השירות שנתנה התובעת.
17.
אי מתן שרות ראוי ללקוחות על ידי התובעת הוא הפרה מהותית של אחד מעיקרי ההסכם ומכאן שהתובעת איבדה את זכותה לתשלום פיצוי בגין הפסקת ההתקשרות.
18.
יתרה מהאמור, וכפי שיפורט להלן אף בהתייחס ליתר ראשי הנזק שנתבעו על ידי התובעת, לא עמדה התובעת בנטל להוכחת הסכומים הנתבעים על ידה ולא הביאה כל ראיה או אסמכתה לעניין חישוב הסכום הנתבע על ידה בגין ראש נזק זה.
סיכול ההסכם למכירת קו החלוקה
19.
בחודש אוקטובר 2005 הודיעה התובעת לנתבעת על כוונתה להפסיק את ההתקשרות ולהעביר את זכויותיה בקו החלוקה לצד שלישי. התובעת טוענת כי פרסמה מודעה בעיתון וניהלה מגעים עם מועמדים שונים ובסופם גם התקשרה עם מר דני מלול בהסכם לפיו הוא ירכוש את זכויותיה בקו החלוקה בכפוף לאישור על ידי הנתבעת. הנתבעת לא אישרה את העסקה. התובעת תובעת מהנתבעת בסעיף זה סכום של 128,755 ₪. התובעת מסתמכת על סעיף 17.5.2 להסכם הקובע :
"במקרה של הפסקת התקשרות שלא עקב אחת הסיבות המנויות בסעיף 17.1 לעיל יוכל המפיץ להעביר את זכויותיו וחובותיו לפי הסכם זה בכל הנוגע להפצת המוצרים בלבד לאדם אחד אחר ובתנאי שאותו אדם ימצא מתאים לפרי גליל ופרי גליל תתן לכך את הסכמתה בכתב ומראש. פרי גליל לא תסרב לזהותו של מחליף אלא מנימוקים סבירים שיפורטו בכתב... אין באמור כדי לחייב את פרי גליל לקבל כל מפיץ חלוף (כתוב בטעות חלוץ- ע.ר.) שיציע המפיץ ופרי גליל תהיה רשאית לפעול אך ורק על פי שיקוליה העסקיים. הוראת סעיף קטן זה לא תחול באם פרי גליל תשנה את שיטת ההפצה או את מערך המפיצים או תחליט להפיץ את מוצריה בעצמה."
20.

הנתבעת טוענת כי לתובעת לא הייתה זכות קניינית לקו החלוקה ולכן ממילא לא היה לה מה למכור. הנתבעת טוענת כי סעיף 3.1.1 להסכם קבע כי: "המפיץ לא שילם לפרי הגליל כל תמורה בגין הזכויות הנטענות לו לפי הסכם זה ולפיכך מוסכם כי אין בהסכם זה כדי להקנות למפיץ כל זכות "בקו ההפצה" או "באזור המכירה" או כל זכות אחרת שאינה מוקנית על פי הסכם זה". בנוסף נקבע בהסכם בסעיף 3.4: "זכויותיו של המפיץ על פי הסכם זה הינן אישיות ונובעות אך ורק מהסכם זה. המפיץ אינו רשאי ולא יהיה רשאי שלא בהסכמת פרי גליל לכך מראש ובכתב להמחות זכויותיו אלה לצד שלישי, לא לשעבדן ולא להקנות בהן ו/או בתמורה שיקבל כפועל יוצא מהן כל זכות לצד שלישי...".
21.
צודקת הנתבעת בטענתה כי על פי ההסכם אין לתובעת זכות קניינית בקו החלוקה. על פי סעיף 3.1.1 להסכם התובעת לא שילמה לנתבעת כל תמורה עבור זכות ההפצה ופלדמן אף אישר בעדותו כי לא שילם לנתבעת דבר עבור קבלת הזכות להשתמש בקו ההפצה (ראו פרוטוקול עמוד 2 שורה 2-1). פלדמן טען בעדותו, בלא שהוכיח זאת, כי שילם למפיץ קודם עבור קו שהיה לו בירושלים, כאשר הקו בירושלים הוחלף לקו באזור השרון. מעבר לכך שהמדובר בעדות כבושה, אשר הועלתה על ידי פלדמן רק בחקירתו בבית המשפט הרי אינני מוצאת כי הטענה שהתובעת שילמה למפיץ קודם, בהנחה שאכן היא עשתה זאת (טענה אשר לא הוכחה לבית המשפט) יש בה כדי לחייב את הנתבעת כאשר בהסכם בינה לבין התובעת נקבע במפורש כי אין לתובעת זכות בקו.
22.

על אף האמור, ובהתאם להוראות ההסכם הייתה לתובעת זכות הפצה של מוצרי הנתבעת אותה הייתה רשאית, כאמור בסעיף 17.5.2 להסכם, להעביר לאדם אחר, אך זאת בכפוף להוראות ההסכם לפיהן
היא איננה יכולה להמחות את זכויותיה לצד שלישי אלא בהסכמה מראש ובכתב של הנתבעת, וכן בכפוף לתנאי בעניין שינוי מערך ההפצה.
23.
בסעיף 17.5.2 להסכם המקורי, עליו מסתמכת התובעת, נקבע כי הוראות הסעיף לא יחולו באם הנתבעת תשנה את שיטת ההפצה או את מערך המפיצים או תחליט להפיץ את המוצרים בעצמה. לעניין זה הובאה עדותו של מר סימנהויז סעיפים 28 עד 29 לתצהירו, עדותו של מר צור סעיפים 20-19 לתצהירו והובאה עדותו של המפיץ הצפוני, פרוספר אביטן. מן התצהירים עולה כי בחודש ספטמבר 2005 הגה סימנהויז את הרעיון לערוך שינוי במערך ההפצה של ויטה. המהלך אושר על ידי הנהלת הנתבעת ובחודש אוקטובר 2005 החלו מגעים עם מר אביטן, שבסופם הוסכם כי הוא יפיץ את מוצרי ויטה באזור הפצה מאוחד של הצפון עם השרון. הנתבעת הביאה נימוקים לשינוי מערך ההפצה מהם עולה כי מדובר במהלך בעל הגיון עסקי ומסחרי וכי המעבר של המרכז הלוגיסטי של הנתבעת מפתח תקוה שבמרכז לבאר טוביה שבדרום, שהתרחש בדצמבר 2005 הביא לכך שהנתבעת העדיפה שהפצת המוצרים לאזור השרון תבוצע ממחסן הקירור שבמילואות שליד עכו שהייתה קרובה יותר לשרון מהמחסן בבאר טוביה.
24.
השתכנעתי מעדויות עדי הנתבעת כי שינוי מערך ההפצה בנתבעת נעשה עוד מחודש ספטמבר 2005 ועוד בטרם הודיעה התובעת על רצונה להעביר את קו החלוקה לאדם אחר, ועל כן אני מקבלת את טענת הנתבעת כי הייתה רשאית בנסיבות אלו, ובכפוף ליתר טענותיה בנושא, לא לאשר העברת קו החלוקה למי מטעמה של התובעת.
25.
מעבר לכל האמור, אף אם הייתי דוחה את טענת הנתבעת כי בשל שינוי מערך ההפצה הייתה רשאית למנוע העברת זכויות ההפצה של התובעת לגורם אחר, הרי שאני מקבלת אף טענת הנתבעת כי ההסכם עליו מסתמכת התובעת שהוא ההסכם המקורי שבין הצדדים בוטל. ההסכם בוטל בעקבות פרשת המירמה שבה הסתבכה התובעת כלפי הנתבעת ואשר בעקבותיה, התובעת אמנם קיבלה הזדמנות נוספת, אולם היה עליה לקיים מספר תנאים מתלים ובהם תנאים המפורטים בסעיפים 7-6 לתוספת ותיקון להסכם ההפצה, לרבות תנאי המחייב את התובעת להמציא לנתבעת ערבות בנקאית. פדלמן הודה בעדותו כי לא מסר לנתבעת ערבות בנקאית וזאת בעמוד 2 לפרוטוקול שורות 23-22. אמנם פלדמן אמר בעדותו כי סימנהויז אמר לאביו של פלדמן כי "יש זמן" להגשת הערבות הבנקאית, אולם אינני נותנת אמון בעדות זאת, בעיקר כאשר התובעת לא שאלה את סימנהויז בחקירתו הנגדית כל שאלה בעניין זה ולכן גרסה זו נותרה בלא תגובה של הנתבעת כפי שמן הראוי היה לעשות.
26.
מכל האמור לעיל עולה כי גם אם לתובעת הייתה זכות חוזית על פי סעיף 17.5.2 להעביר את זכויותיה בנוגע להפצת מוצרים לאחר, הרי שהזכות כפופה להחלטת הנתבעת לשנות את מערך ההפצה שלה וכן ממילא התובעת איבדה את זכותה זו כאשר לא דאגה להמצאת ערבות בנקאית שהייתה תנאי מתלה להחזרת ההסכם לתוקף לאחר המרמה שביצעה התובעת כלפי הנתבעת.
תביעה לתשלום סך של 50,00 ₪ בגין לשון הרע
27.
בעניין זה טוענת התובעת כי היא נאלצה להציג בפני
הרוכש את מכתבה של הנתבעת מיום 12.12.05 (נספח ח' לכתב התביעה) כהסבר לאי יכולתה לקיים את הסכם המכר עמו וכן חובתה בגילוי נאות אילצה אותה להודות בפני
כל חברת הפצה אחרת בה הגישה את מועמדותה לעבודה כי עבודתה הופסקה באופן חד צדדי ומיידי על ידי הנתבעת והנימוקים לכך. בכך רואה התובעת הוצאת לשון הרע ופגיעה בשמה הטוב. ראו סעיף 22 לסיכומי התובעת.
28.
טענה זו אין לה כל בסיס מבחינת הדין מאחר ומכתבה של הנתבעת מיום 12.12.05 היה ממוען לתובעת בלבד ולכן אינו עומד בתנאי של הוצאת לשון הרע משום ששליחת מכתב באופן ישיר בין מפרסם ונמען אינה יכולה להוות עוולה של לשון הרע. יתר על כן, התובעת טוענת כי היא זו שהביאה את הפרסום לידיעת אחרים ולכן היא זו שגרמה לעצמה את לשון הרע. יתרה מכך בענין אותה תרמית שבוצעה על ידי התובעת עומדת לנתבעת ההגנה של "אמת דיברתי", שהרי התובעת עצמה אישרה בחתימתה על התוספת להסכם ההפצה את העובדות. לפיכך אני מוצאת כי דין טענה זו של לשון הרע להדחות.
תביעה בגין אי מציאת יצרן להפצת מוצריו מהפסקת החוזה ועד להגשת התביעה
29.
לאור קביעתי לעיל לפיה הפרה התובעת את ההסכם בינה לבין הנתבעת ועל כן איבדה את זכותה לקבלת פיצוי בגין הפסקת ההתקשרות, הרי שאין מקום בנסיבות אלו, בו הופסקה ההתקשרות עם התובעת כדין, לקבל את תביעת התובעת לקבלת פיצוי בגין הנזקים הנטענים אשר נגרמו לה בשל אי מציאת יצרן חלופי להפצת מוצריו.
30.
מעבר לאמור, טענה זאת של התובעת בדבר ראש נזק זה כלל לא הועלתה בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת ואף לא הובאה כל אסמכתה להוכחת ראש נזק זה וכן לחישובו. בסיכומיה חזרה התובעת בצורה כללית על טענה זאת בדבר זכאותה לסכום זה ללא שהביאה שמץ של ראיה לחישוב הנזק והסכום הנטען. לאור האמור דינו של ראש נזק זה להדחות.

תביעה לתשלום עמלה בגין מכירות שביצעה התובעת ואשר התמורה לא שולמה לתובעת
31.
לעניין זה טענה התובעת בכתב התביעה ובסיכומים (סעיף 24) באופן לאקוני וללא כל הוכחה כי עד למועד הפסקת ההתקשרות המשיכה התובעת למכור ולהפיץ את מוצרי הנתבעת וכי הנתבעת לא שילמה לה עמלות המגיעות לה בסכום של 58,000 ₪.
32.
תביעה זו לא הוכחה בכל דרך שהיא היות ופלדמן כלל לא הצהיר על כך בתצהירו. ראש נזק זה מופיע כטענה בלבד ללא כל מסמך המגבה טענה זו. הואיל ונטל ההוכחה על התובעת בהיותה "המוציא מחברו" הרי שאין מנוס מקביעה כי ראש נזק לא הוכח כלל.
33.
בסיכומיה טענה התובעת (סעיף 20 לסיכומים) כי על הנתבעת לפצותה בסך של 32,904 ₪ בהתאם לסעיף 17.4.1. להסכם ההפצה הקובע כי מפיץ שעבודתו הופסקה מהסיבות הקובעות בסעיף 17.3 יהיה זכאי לפיצוי מוסכם בשיעור של עמלה ממוצעת של חודש אחד. איני סבורה כי יש מקום לדון בטענה זאת אשר הועלתה על ידי התובעת רק בסיכומיה והמהווה הרחבת חזית אסורה.

לסיכום
34.
דין התביעה להדחות.
35.
התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך של 1,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
36.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג באדר, תשס"ט (19 במרץ 2009), בהעדר הצדדים.


עינת רביד
, שופטת









א בית משפט שלום 21820/06 ראובן פלדמן שיווק בע"מ נ' ויטה פרי גליל שיווק בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/03/2009)