פסקי דין על אורצת שירותי רכב בע"מ | פסקי דין על די-קם מערכות 2000 | פסקי דין על כהן אייל | פסקי דין על כהן רוני |

5629/01 א     19/03/2006




א 5629/01 אורצת שירותי רכב בע"מ נ' די-קם מערכות 2000 בע"מ, כהן אייל, כהן רוני




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
א
005629/01


בפני
:
כב' השופטת שירלי רנר
תאריך:
19/03/2006



בעניין:
אורצת שירותי רכב בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
ש. גנסין

התובעת


נ
ג
ד



1 . די-קם מערכות 2000 בע"מ


2 . כהן אייל
ע"י ב"כ עו"ד
ג. ישראלי


3. כהן רוני


ע"י ב"כ עו"ד
א. רוזן ואח'

הנתבעים



פסק דין

1. ראשיתו של תיק זה בתביעה שהוגשה כנגד חברה בשם "די-קם מערכות בע"מ" וכנגד הנתבע 3. על פי כתב התביעה המקורי התובעת היא בעלת מוסך שסיפקה לאותה חברה, שהיא חברה בתחום המיחשוב ושלה צי כלי רכב, חלפים ועבודות שירות ותיקון בסכום כולל של 27,051 ש"ח. הנתבע 3, כך על פי האמור בכתב התביעה המקורי, הציג עצמו לפני התובעת כמנהל ובעל השליטה באותה חברה וערב להתחייבויותיה וחובותיה לתובעת. רק על יסוד ערבות זו הסכימה התובעת לבצע את העבודות עבור אותה חברה. החוב מעולם לא נפרע.

ביום 18.5.01 ניתן

פסק דין
בהיעדר הגנה, על ידי כב' השופט א. פרקש כנגד
שני הנתבעים בכתב התביעה המקורי.

הנתבע 3 הגיש בקשה לביטולו של פסק הדין שניתן. ביום 14.6.01, דחה כב' השופט כ. מוסק את הבקשה, וביום 10.12.01 התקבל הערעור על החלטה זו (כב' השופטת מ. ארד) ופסק הדין בוטל תוך חיובו של הנתבע 3 בתשלום הוצאות לתובעת. לא הוגשה כל בקשה לביטולו של פסק הדין שניתן כנגד החברה "די-קם מערכות בע"מ", ופסק הדין נותר בעינו.

ביום 25.6.02 הגיעו ב"כ הצדדים לכלל הסכמה ולפיה יצורפו כנתבעים נוספים מר אייל כהן – הנתבע 2
וכן
"די-קם מערכות 2000 בע"מ
" – הנתבעת 3. בעקבות זאת הוגש כתב תביעה מתוקן. ב"כ הנתבע 3 שסבר כי כתב התביעה המתוקן שהוגש חורג מגדר ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, הסכים להמשך ניהול ההליכים על יסוד כתבי הטענות המתוקנים בכפוף לפסיקת הוצאות וכך היה. לנוכח כתבי הטענות המתוקנים ביקש ב"כ התובעת כי פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה כנגד
"די-קם מערכות בע"מ" יבוטל. הנתבע 2 שהיה מנהלה של חברה בשם "דיקם בע"מ" ושהגיש בזמנו בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה בשמה של הנתבעת 1 המקורית התנגד לבקשה, ובעקבות זאת ניתנה החלטתי ולפיה לנוכח התנגדות זו איני רואה מקום להמשיך ולדון בעניין זה.

2. על פי כתב התביעה המתוקן סיפקה התובעת לנתבעת 1 חלפים, וכן עבודות שירות ותיקון ברכבים שונים שהינם בבעלות הנתבעת 1 או בשליטתה או שהאחרונה יצרה מצג ככזו הנושאת בהוצאות כל אותם תיקונים.
הנתבע 3, כך על פי האמור בכתב התביעה המתוקן, הציג עצמו לפני התובעת כמנהל אותה חברה ובעל השליטה וערב להתחייבויותיה וחובותיה לתובעת. על יסוד ערבות זו הסכימה התובעת לבצע את העבודות עבור אותה חברה ואולם החוב עבור השירותים שסופקו בסך 30,265 ש"ח מעולם לא נפרע. עוד נאמר בכתב התביעה המתוקן כי אישתו של הנתבע 3 מופיעה ברישומי רשם החברות כמנהלת של הנתבעת 1 ולכתובתה גם שלחה התובעת לפי בקשת הנתבע 3 את החשבוניות. הנתבע 3 גם שימש כרואה חשבון של התובעת ושררו בין הצדדים יחסי אמון ונאמנות שהנתבע 3 היפר אותם. בכתב התביעה המתוקן גם נטען כי לנתבעת 1 קדמה חברה בשם "די קם בע"מ" שמנהלה הוא הנתבע 2 ושם כל כך קרוב לא יכול לצאת לפועל ללא הסכמת "די קם בע"מ" ומנהלה הנתבע 2. לאחר שמנהל התובעת פנה לנתבע 2 בעקבות הפנייתו של הנתבע 3 אישר הנתבע 2 כי ברצונו לשבת עם התובעת על החשבוניות אך לא הגיע למוסך. בכתב התביעה המתוקן מתבקש בית המשפט להרים מסך מאחורי הנתבעת 1 ולחייב את הנתבעים האחרים שאחראים למעשי הנתבעת 1 ולחברה שקדמה לה.

בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעים 1, 2 הם טוענים כי לנוכח פסק הדין שניתן כנגד חברת די-קם המקורית יש לדחות את התביעה מחמת מעשה בית דין ובכל מקרה מנועה התובעת מהעלאת אותן טענות שהעלתה כנגד הנתבעת בכתב התביעה המקורי, כנגד הנתבעת בתיק זה. לטענת הנתבעים 1, 2 ההתקשרות כולה היתה עם חברת די קם בע"מ ולא עם הנתבעת 1. עוד נטען בכתב ההגנה כי הנתבעים מעולם לא קיבלו את החשבוניות שצורפו לתביעה. לטענת הנתבעים 1, 2 הנתבע 3 מעולם לא היה מנהלה של הנתבעת 1. לטענתם הפגישה בין הנתבע 2 למנהל התובעת לא התקיימה מאחר ומנהל התובעת היתנה את קיומה בתשלום קודם שלא היה מקובל על הנתבעים. לטענת הנתבעים 1,2
אין כל עילה להרמת מסך בתיק זה.

בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבע 3 נטען כי הנתבע לא ערב, לא בכתב ולא בעלפה, להתחייבויות הנתבעת 1. עוד נטען בכתב ההגנה כי במועד ביצוע העבודות הנתבעת 1 טרם החלה בפעילות. לטענת הנתבע 3 בשל קשיים מול רשויות המס החלה תחילה אשת הנתבע 3 לנהל את הנתבעת 1, ולאחר מכן המשיכה לנהל אותה רעיית הנתבע 2 שהוא הבעלים ובעל השליטה בנתבעת 1. בכל מקרה הנתבע 3 ואישתו הם שני אנשים שונים. בכתב ההגנה טוען הנתבע 3 כי ההתקשרות היתה עם הנתבע 2 בלבד שהוא שהיה בעליה של די-קם בע"מ וכיום הינו בעליה של הנתבעת 1. לגופם של דברים טוען הנתבע 3 כי הטיפול ברכבים היה כושל, כי לא בוצעו עבודות בהיקף שנטען, וכי התובעת מעולם לא שלחה כל חשבוניות.

מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מנהל התובעת מר יהושע הרשקוביץ, ושל הגב' שרה הכט ששימשה בתקופה הרלוונטית מנהלת חשבונות ומתפעלת המחשב במשרד התובעת. כן הוגשה תעודת עובד ציבור לגבי הבעלויות ברכבים נשוא התביעה. מטעם הנתבעים 1,2 הוגש תצהירו של הנתבע 2 ומטעם הנתבע 3 הוגש תצהירו של הנתבע 3. המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

דיון

הצדדים להתקשרות

(א) טענות הצדדים

3. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו הנתבעת 1 היא חליפתה של "די-קם בע"מ" ויש לדחות את הטענה ולפיה הכוונה היתה ש"די-קם בע"מ" תשלם את הוצאות התיקונים ולא הנתבעת 1 וזאת כאשר הראשונה היא למעשה פושטת רגל והיה אינטרס לבעלי השליטה בנתבעת 1 לזקוף את ההוצאות דוקא לחובת הנתבעת 1. עוד טוען ב"כ התובעת כי התביעה המקורית הוגשה כנגד "דיקם מערכות בע"מ" לאחר שזה השם אותו קיבלה התובעת מאת הנתבע 3, אין המדובר ב"די-קם בע"מ" ולמעשה אין חברה בשם "דיקם מערכות בע"מ".

לטענת ב"כ הנתבעים 1-2 בסיכומיו פסק הדין בהיעדר הגנה שניתן בתיק זה מונע מהתובעת מלהעלות אותן טענות עובדתיות כנגד הנתבעת 1 בתיק זה, לפחות מדובר בהשתק פלוגתא ככל הנוגע לזהות המתקשרת עם התובעת, ובכל מקרה לגירסת התובעת היא התקשרה עם הנתבע 3 ועימו בלבד. עוד טוען ב"כ הנתבעים 1, 2 כי מחומר הראיות עולה שהרכבים כלל לא היו בבעלותה או בהחזקתה של הנתבעת 1 וכי השירותים שניתנו על ידי התובעת ניתנו לחברת די-קם בע"מ. העובדה שהנתבעת 1 נשאה בחובות מסויימים של חברת די-קם בע"מ אין פירושה שיש לייחס לה חובות אחרים של חברת די-קם בע"מ.

לטענת ב"כ הנתבע 3 בסיכומיו מהעדויות עולה בבירור כי מי שהתקשר עם התובעת היתה חברת די-קם בע"מ, פסק הדין כעולה מההחלטה שניתנה על ידי בבקשה לביטולו הוא כנגד אותה חברה, ובכל מקרה לא ניתן לקבל

פסק דין
סותר ל

פסק דין
שקיים בתיק לבקשת התובעת עצמה.

(ב) דיון

4. הנתבעת 1 הוקמה, כך על פי תדפיס רשם החברות (צורף כנספח לתצהירו של מנהל התובעת), ביום 7.6.00. הנתבעת 1 הוקמה מאחר והחברה שקדמה לה, "די-קם בע"מ", נקלעה לקשיים כלכליים (ר' עדותו של אייל כהן בעמ' 2 לפרוטוקול מיום 13.9.04; עדותו של רוני כהן בעמ' 20 לאותו פרוטוקול) "ואז הקמנו את את חב' דיקם מערכות שתנסה לשלם את כל החובות של חב' דיקם בע"מ (דיקם הישנה)" (ר' עדותו של אייל כהן בעמ' 3 אותו פרוטוקול, שורות 1-2; עדותו של רוני כהן בעמ' 20 לאותו פרוטוקול). יתירה מכך. לעדותו של אייל כהן שילמה הנתבעת 1 את מרבית החובות של חב' דיקם בע"מ (ר' עמ' 10 לאותו פרוטוקול, שורות 2-3) ו"בשנת 2000 אם היו יושבים על הנהלת חשבונות מסודרת הם היו מקבלים את כל הכסף אז, בשנת 2000". (עמ' 9 לאותו פרוטוקול). "הם" – הכוונה לתובעת.

התובעת החלה לטפל ברכבים נשוא התביעה ביום 13.6.00 (ר' סעיף 14 לתצהירו של יהושוע הרשקוביץ וסעיף 6 לתצהירו של אייל כהן). על פי תעודת עובד ציבור שהמציאה התובעת הרכבים נשוא הטיפולים הנטענים, למעט אחד, נרשמו על שם הנתבעת 1 ביום 5.7.00. האחד הנוסף נרשם על שם הנתבע 2 ביום 4.5.00. לעדותו של הנתבע 2 ההוצאות הקשורות במכוניות מעת שהועברו על שם הנתבעת 1 היו הוצאות של הנתבעת 1 (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 13.9.04).

על חשבוניות התובעת מופיע השם "די-קם מערכות בע"מ". לעדותה של הגב' שרה הכט
מטעם התובעת הנתבע 3 בעצמו הקליד פרטים אלו במחשב. (ר' עדותה בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 17.3.04, שורות 9-21), הנתבע 3 הכחיש גירסא זו מכל וכל (ר' עמ' 23 לפרוטוקול מיום 13.9.04). ואולם, תהא הגירסא אשר תהא גם הנתבע 3 בעדותו מציין כי הדרך היחידה של מנהל התובעת לדעת כי קיימת חברה שהשם "מערכות" מופיע בשמה היא ממנו או מהנתבע 2 (ר' עמ' 25 לאותו פרוטוקול). מנהל התובעת מציין בתצהירו כי השם נמסר לו על ידי הנתבע 3 (ר' סעיף 12 לתצהיר) והגב' הכט מסרה בעדותה כי "תמיד קראנו להם דיקם מערכות בע"מ" (ר' עמ' 10 לפרוטוקול מיום 17.3.04, שורות 4-5).

לגירסת התובעת בכתב התביעה היא ביצעה את העבודות נשוא התביעה עבור הנתבעת 1, לפי בקשתה והזמנתה, כאשר האחרונה יצרה מצג כנושאת בהוצאות כל התיקונים הקשורים במכוניות (ר' סעיפים 2-3 לכתב התביעה המתוקן). בתצהירו של מנהל התובעת הוא מציין כי ההתקשרות נעשתה באמצעות הנתבע 3 (ר' סעיפים 9-13 לתצהיר). אמנם הנתבע 3 העיד כי עד כמה שזכור לו הפרטים סוכמו בין מנהל התובעת לבין הנתבע 2 (ר' עדותו בעמ' 16 לפרוטוקול מיום 13.9.04) ואולם גם לגירסתו הוא שיצר את הקשר בין התובעת לנתבעים 1-2 תוך שהוא חושב ש"הוא עושה למוסך טובה" והמליץ בחום רב על אייל כהן ואמר שאפשר לסמוך עליו" (סעיף 10(ב) לתצהירו של הנתבע 3).

5. סבורה אני לנוכח כל האמור כי הצדדים להתקשרות היו התובעת והנתבעת 1 ולא החברה שקדמה לה. בעת ההתקשרות כאמור כבר הוקמה הנתבעת 1 וזאת עקב הקשיים אליהם נקלעה החברה שקדמה לה ועל מנת לקיים את התחייבויותיה. זמן קצר לאחר מכן גם הועברו הרכבים על שם הנתבעת 1 כאשר מרבית הטיפולים נעשו לאחר העברת רישום זו. הנתבע 2 בעדותו גם לא הכחיש כי כוונתה של הנתבעת 1 היתה לפרוע את החוב והמחלוקת למעשה היתה בדבר גובה החוב ולא ככל הנוגע למחוייבותה של הנתבעת 1 לחוב זה. השם "מערכות" שהוא השם אותו הכירה התובעת מופיע רק בשמה של הנתבעת 1 ולא של החברה שקדמה לה. לנוכח טיב הקשר ששרר בין התובעת לנתבע 3 (ר' עדותו של הנתבע 3 בעמ' 15-17 לפרוטוקול מיום 13.9.04) גם אין זה סביר כי בעת ההתקשרות עם התובעת הציע לה הנתבע 3 התקשרות עם חברה שלמעשה כבר חדלה אותה עת מפעילות או עמדה לחדול ושלא היה ביכולתה לשלם דבר. קרי, החברה שקדמה לנתבעת 1.

6. האם יש בפסק הדין שניתן כנגד חברת "די-קם מערכות בע"מ" כדי
לשנות מהמסקנה האמורה? הנתבעים אינם טוענים כי קיימת חברה בשם זה. טענתם היא כי חברה זו היא למעשה "די-קם בע"מ", החברה שקדמה לנתבעת 1 ועל כן לא ניתן להעלות כנגד הנתבעת 1 את אותן הטענות שהועלו כנגד "די-קם בע"מ". אין בידי לקבל טענה זו. אין צורך להכביר מילים על חשיבות הדיוק בשם החברה. (השווה ע"א 429/73 חברת ענרל בע"מ ואח' נ. ליפשיץ פ"ד כט(2) 146, בעמ' 149). לא ניתן להתעלם מתוספת כה משמעותית בשם חברה כמילה "מערכות" מה גם שחברה בשם דומה הכולל את המילה מערכות הוקמה לאחר מכן, ולראות את "די-קם מערכות בע"מ" כ"די-קם בע"מ". בודאי אין לראות בהחלטתי מיום 23.3.03 ולפיה "לנוכח התנגדותו של מר אייל כהן לביטול פסק הדין שניתן כנגד "די-קם" בע"מ איני רואה מקום להמשיך ולדון בעניין זה" כקובעת כי פסק הדין בהיעדר הגנה ניתן כנגד "די-קם בע"מ" כטענת ב"כ הנתבע 3. לא זו היתה השאלה נשוא ההחלטה, לא כך יש לפרש את האמור באותה החלטה וככל שפסק הדין שניתן אינו כנגד "די-קם בע"מ" בודאי שאין בכוחה של אותה החלטה לשנות זאת.

מאחר ואין מחלוקת כי לא קיימת חברה בשם "די-קם מערכות בע"מ" סבורה אני כי פסק הדין בהיעדר הגנה למעשה לא פסק דבר. מאחר ו

פסק דין
מחייב את הצדדים לו, בהיעדר נתבעת, אין גם לאמר כי נקבע ממצא כלשהוא המחייב את התובעת. אין על כן לראות באותו

פסק דין
כמונע מהתובעת העלאת טענותיה במסגרת כתב התביעה המתוקן.


היקף החוב

(א) טענות הצדדים
7. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו עדותו של מנהל התובעת המגובה בחשבוניות מפורטות שהוציאה התובעת לגבי כל עבודה ועבודה שביצעה אינה מוכחשת למעשה זאת מאחר והנתבע 2 העיד כי כלל לא היה
מעורב בכל הקשור לביצוע עבודות וגם הנתבע 3 העיד שלא ידע כלל על העבודות שביצעה התובעת עבור הנתבעים אלא לאחר הגשת התביעה ומתוך החשבוניות. הנהגים ברכבים לא הובאו לעדות מטעם הנתבעים על מנת שיכחישו ביצועו של תיקון כזה או אחר. עוד טוען ב"כ התובעת כי גם עיון בחשבוניות על פני הדברים מעלה כי הן כולן מתונות וענייניות ונותנות פירוט שלם על מה בוצעה העבודה ואילו הנתבעים שאינם בעלי מקצוע לא המציאו כל חוות דעת אובייקטיבית על מנת להראות שהמחירים אינם סבירים. לטענתו מעדותה של הגב' הכט עולה כי החשבוניות נשלחו באופן שוטף לנתבע 3 שטיפל בענייני הנתבעת 1 והתשלום לא בוצע עקב מצבה הכלכלי הגרוע של הנתבעת 1 כמו גם של החברה שקדמה לה. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו רק בשל היחסים המיוחדים והאימון שרכשה התובעת כלפי הנתבע 3 לא נחתמו הזמנות תיקון לכל תיקון ותיקון וגם לא הפסיקה התובעת את המשך ביצוע העבודות עבור הנתבעים משלא שולמה לה תמורתן.

לטענת ב"כ הנתבע 3 בסיכומיו לא עמדה התובעת, למעט מקרה אחד, בנוהל העבודה שנוצר ולפיו ככל הנוגע לתיקונים מהותיים עליה ליצור קשר עם הנתבע 2. התובעת היפרה בדרך קבלת הרכבים את הוראות משרד התחבורה ורשויות המס בכך שבחרה שלא להחתים על הזמנות עבודה כמקובל. עוד טוען ב"כ הנתבע 3 כי אין בחשבוניות שהדפיסה התובעת משום הוכחה לתביעתה וכבר נפסק בתיקים אחרים שמנהלת התובעת כי אין ליתן אמון בחשבוניותיה. מהעדויות התחוור כי העדים מטעם התובעת אינם יודעים מידיעה אישית מה בוצע ומה לא בוצע ברכבים, ואי הבאת העובדים שביצעו את העבודות צריכה לפעול לחובת התובעת. עוד טוען ב"כ הנתבע 3 כי בהיעדרו של הסכם הקובע במדוייק את המחיר, על התובעת הנטל להוכיח מהו השכר הראוי באמצעות מומחים לדבר, ובהיעדר הוכחה לא יעשה זאת בית המשפט במקומה.

ב"כ הנתבעים 1-2 מצטרף בסיכומיו לטענות ב"כ הנתבע 3 ככל הנוגע להוכחת החוב – מהימנות החשבוניות, הנטל המוטל על התובעת להוכיח תביעתה הן ככל הנוגע להיקף הטיפולים שבוצע והן ככל הנוגע למחיר, והימנעותה של התובעת להביא עדים רלוונטיים – מכונאי, מנהל עבודה, או אף שליח שמסר לכאורה את החשבוניות לנתבע 3.

(ב) דיון

8. נקודת המוצא היא כי על התובעת הנטל להוכיח את תביעתה. הנתבעים אמנם לא הכחישו כי התובעת ביצעה עבודות ברכבים נשוא התביעה אשר תמורתן לא שולמה (ר' עדותו של אייל כהן בעמ' 1 ו-5 לפרוטוקול מיום 13.9.04) ואולם הכחישו הן את היקף העבודות שבוצעו והן את המחירים אותם דרשה התובעת תמורת ביצוע העבודות.

9. אשר להיקף העבודות. התובעת נשענת בתביעתה על חשבוניות שהופקו במחשב התובעת. (ר' עדותו של יהושוע הרשקוביץ בעמ' 14 לפרוטוקול מיום 17.3.04, שורות 23-25). הגב' הכט העידה כי הנתונים שהוזנו לתוך המחשב נתקבלו מהאחראי על התיקונים שזהותו תלויה בסוג הטיפול שבוצע ברכב (ר' עדותה בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 17.3.04, שורות 2-5; עמ' 7, שורות 5-18). מר יהושע הרשקוביץ העיד כי תפקידו כמנהל החברה היה "..לדאוג שהאיש המתאים יטפל ברכב ואותו לקוח בעל הרכב יצא מרוצה...". (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 17.3.04, שורות 6-7) אם כי העיד כי אינו מקבל באופן אישי כל לקוח ואינו בהכרח מפנה את הרכב לעובד המתאים באופן אישי (ר' שם, שורות 8-12). גרסת התובעת לגבי היקף העבודות שבוצעו נשענת איפוא על החשבוניות שהופקו במחשב התובעת בלא שהובאה כל ראייה ישירה לעצם ביצוע העבודות. אף לא אחד מהעובדים שביצע את העבודות הוזמן לעדות מטעם התובעת והחשבוניות כשלעצמן אינן ראיה מספקת לביצוע העבודות כשהאמור בהן מוכחש על ידי הנתבעים.

עם זאת, הנתבע 2 אישר בעדותו כי לפחות חלק מהתיקונים הנטענים בוצעו על ידי התובעת. לגבי מכונית הפונטיאק גראנד פרי הרשומה על שמו העיד כי הוא עצמו היה באופן אישי במוסך 3-4 פעמים (ר' עמ' 3 לפרוטוקול מיום 13.9.04). עוד העיד כי הוא זוכר שב-15.6 עת הוחלף מתנע במכונית הפונטיאק השאיר את הרכב במוסך לצורך טיפול בבעיית התנעה (שם) וכי ב-19.7 עת הוחלף אלטרנטו בפונטיאק הוא זוכר כי הכניס את הרכב למוסך (שם) עוד העיד כי הוא זוכר שפעם אחת הוחלפה משאבת מים ברכב זה (עמ' 14 לאותו פרוטוקול). עיון בחשבוניות הרלוונטיות מעלה כי סכומם המצטבר של תיקונים אלו עומד על סך
2751 ש"ח.

אייל כהן העיד גם כי הוחלף מנוע ברכב מסוג רנו אקספרס (ר' עדותו בעמ' 12 לפרוטוקול מיום 13.9.04) כשעיון בחשבונית הרלוונטית מעלה כי מדובר בתיקון שעלותו 5000 ש"ח. ובהמשך בתשובה לשאלה שהתייחסה לרכב מסוג טנדר סקודה כשנשאל "אתה זוכר אם ב-12.6. כשהוא (עובד של הנתבע 2 – ש.ר.) נכנס לאורצת עם בעיה שקשורה במזגן או במאוורר כשהחליפו רצועה הוא דיבר איתך לפני כן?" השיב "אני חושב שכן (עמ' 13 לאותו פרוטוקול). חשבונית התיקון המתייחסת לרכב מאותו מועד עומדת על סך 457 ש"ח.

העולה מכל האמור הוא שאני סבורה כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את אותם תיקונים שביצועם אושר בעדותו של אייל כהן כמפורט לעיל.

10. אשר למחירי התיקונים. סכומם המצטבר של התיקונים שפורטו לעיל עומד על סך 8208 ש"ח. אייל כהן העיד כי ההסדר בין התובעת לנתבעת 1 היה כי לפני טיפול חריג תעביר התובעת הצעת מחיר לאישורו בפקס למשרדו (ר' עמ' 12 לפרוטוקול מיום 13.9.04). עוד העיד כי למעשה פעם אחת אכן הועברה הצעה כזו והתנהל משא ומתן כספי ככל הנוגע להחלפת המנוע ברכב מסוג רנו אקספרס. (ר' שם). עלותו של תיקון זה עומדת כאמור על סך 5000 ש"ח. אשר למחירי התיקונים הנוספים שבוצעו. משההסכמה בין הצדדים, כך לעדותו של אייל כהן, היתה כי יש צורך באישורו לטיפול חריג, הרי שיש לפרש הסכמה זו כקובעת כי בהיעדר טיפול חריג, יהיו המחירים כמקובל במוסך התובעת. הנתבעים לא העלו את הטענה ולפיה התיקון שעלותו 457 ש"ח הוא תיקון חריג. מעבר לכך, כל שלושת התיקונים הנוספים בעלות של 588 ש"ח, 1076 ש"ח ו-1087 ש"ח, הם כולם תיקונים שבוצעו ברכב אותו הנתבע 2 עצמו הביא לתיקון ונטלו לאחר מכן. בנסיבות אלו סבורה אני כי אפילו לא ידע הנתבע 2 עת נטל את הרכב מהו מחיר התיקון, והסתפק בכך שישלחו חשבוניות התיקון למשרדי הנתבעת (ר' עדותו בעמ' 12 לפרוטוקול מיום 13.9.04; סעיף 5 לתצהירו) יש לאמר כי המחיר המקובל במוסך התובעת הוא המחיר המוסכם.

התוצאה היא שסכום החוב המוכח עומד על סך 8208 ש"ח.

אחריות אישית של הנתבע 2

(א) טענות הצדדים
11. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו מאחר והנתבעת 1 הוקמה שלא בתום לב אלא כאמצעי מילוט תוך אי גילוי במסמכי הרישום מי בעלי השליטה והמנהלים האמיתיים
יש להרים מסך ולחייב את הנתבע 2 אישית בנוסף על הנתבעת 1.

לטענת ב"כ הנתבעים 1, 2 בסיכומיו התובעת לא דנה כלל בקיומו ולו של תנאי אחד להרמת מסך והסתפקה באמירה סתמית בכתב התביעה ובסיכומים כי חברת "די-קם בע"מ" והנתבעת 1 הוקמו שלא בתום לב וכדי להתחמק מתשלום חובות. לטענתו מעדותו של הנתבע 2 עולה כי הנתבעת 1 שילמה בפועל חובות קודמים לספקים, להם המשיכה לתת שירות ויש בכך כדי להעיד כי לא הוקמה ממניעים זרים.

(ב) דיון

12. העילה של הרמת מסך היא עילה חריגה, שגם כיום לאחר חקיקתו של חוק החברות החדש ועיגונה הסטאטוטורי של עילה זו, יש להפעילה במקרים יוצאי דופן (ר' ע"א 4606/90 מוברמן נ. תלמר בע"מ פ"ד מו(5) 353, בעמ' 361; ע"א 148/82 שרה גליק נ. ויקטור ארמן ואח' פ"ד מה(3) 401; א. חביב-סגל, מגמות חדשות בהלכות הרמת-מסך, עיוני משפט יז (התשנ"ב-1992), בעמ' 197).
גם אם הרישום של בעלי המניות והמנהל אצל רשם החברות מעורר תמיהה (ר' עדותו של רוני כהן בעמ' 19-20 לפרוטוקול מיום 13.9.04), לא לחלוטין ברור אם הנתבע 2 היה מודע לכך (ר' עדותו של אייל כהן בעמ' 7 לפרוטוקול מיום 13.9.04). יתירה מזאת. הגם שהן הנתבע 2 והן הנתבע 3 העידו כי הנתבעת 1 הוקמה עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה חברת "די-קם בע"מ" (ר' עדותו של אייל כהן בעמ' 2 לאותו פרוטוקול; עדותו של רוני כהן בעמ' 20 לאותו פרוטוקול), לעדות שניהם המשיכה הנתבעת 1 לשלם את חובותיה של "די-קם בע"מ" (ר' עדות של רוני כהן, שם; עדותו של אייל כהן בעמ' 10 לאותו פרוטוקול). לעדותו של אייל כהן לא רק ששולמו מרבית החובות (ר', שם) אלא שאף למטרה זו הוקמה הנתבעת 1 (עמ' 3 לאותו פרוטוקול). גם לגבי התובעת לא התכחשה למעשה הנתבעת 1 לחובתה לשלם את החובות על אף שלטענתה ההתקשרות היתה עם חברת "די-קם בע"
מ
". התובעת גם היתה מודעת עובר להתקשרות עם הנתבעת 1 כי היא ו/או הנתבע 2 שרויים בקשיים כלכליים.
לנוכח כל האמור אינני סבורה כי התובעת הוכיחה קיומה של עילה להרמת מסך כנגד הנתבע 2 בנסיבות העניין.


אחריות אישית של הנתבע 3

(א) טענות הצדדים
13. ב"כ התובעת טוען בסיכומיו כי מחומר הראיות עולה שהנתבע 3 היה שותף ובעל עניין בנתבעת 1 – הוא שייעץ לנתבע 2 להקים אותה, ניהל את כל ענייניה הפורמליים ואף קיבל משכורת ממנה, ונידב את אישתו להיות מנהלת בחברה עם ייסודה ולמשך מספר חודשים כאשר כתובתה שנמסרה לרשם החברות היא כתובת משרדו של הנתבע 3. הנתבע 3 לא יידע את התובעת בפרטי העובדות בקשר לשתי החברות ושחברת "די-קם בע"מ" למעשה בפשיטת רגל, ומעדותו של מנהל התובעת עולה כי הסכים לטפל ברכבים רק על בסיס זה שהנתבע 3 הציג עצמו כבעל זכויות בנתבעת 1 ובנוסף לכך נתן את ערבותו כי הוא אחראי וערב לתשלומים המתחייבים מהטיפולים של הרכב. עוד טוען ב"כ התובעת כי יש להרים מסך כנגד הנתבע 3 מאותם טעמים שפורטו בעניינו של הנתבע 2.

לטענת ב"כ הנתבע 3 בסיכומיו כל תפקידו של הנתבע 3 התמצא בכך שהיה מנהל חשבונות שייעץ לתובעת, תיווך בינה לבין חברת די-קם בע"מ ויצא מן התמונה לאחר שנוצר הקשר. לטענתו העילה המקורית כנגד הנתבע 3 כבעל שליטה וערב לחובות הנתבעת 1 למעשה נזנחה לחלוטין בסיכומים והועלו טענות חדשות המהוות הרחבת חזית ככל
הנוגע לשיתוף פעולה. בכל מקרה אין הטענה כנגד הנתבע 3 בדבר ערבות עולה בקנה אחד עם הטענה ולפיה ערב לחובות הנתבעת המקורית. לגופן של הטענות טוען ב"כ הנתבע 3 כי הנתבע 3 מעולם לא ערב לחובות הנתבעת 1 והתובעת לא המציאה כל ראייה לכך. בנוסף, הנתבע 3 מסר לתובעת עובר להתקשרותה כי מדובר בחברה בקשיים ומנהל התובעת אף אישר זאת בעדותו.

(ב) דיון

14. אשר לטענה בדבר הרמת מסך. לצורך ביסוסה של טענה זו נדרשת התובעת תחילה להוכיח כי הנתבע 3 הוא למעשה בעל המניות בחברה, ולא הנתבע 2 (ר' הוראת סעיף 6(א)(1) לחוק החברות, התשנ"ט-1999). מעבר לעובדה כי טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הטענה בדבר הרמת מסך כנגד הנתבע 2, טענה זו לא רק שהוכחשה על ידי הנתבע 3 אלא גם על ידי הנתבע 2. לגירסת שניהם בעל השליטה בחברה הוא הנתבע 2. אמנם מחומר הראיות עולה כי מעורבותו של הנתבע 3 בהקמתה של הנתבעת 1 היתה כלל וכלל לא מבוטלת, ואולם לא שוכנעתי על סמך חומר הראיות כי בעל המניות האמיתי בחברה היה דוקא הנתבע 3 ולא הנתבע 2. מעבר לכך, אפילו כך שוכנעתי לא הוכיחה התובעת בעניינו של הנתבע 3 עילה להרמת מסך. ראשית, משום שבהינתן הנחה זו כלל לא ברור מהי תכלית הההונאה שברישום של בעל המניות ושל מנהלת החברה כפי שנעשו. שנית, מאותם טעמים שפורטו קודם לכן בעניינו של הנתבע 2.

15. אשר לטענה בדבר ערבות אישית. התובעת אינה טוענת כי הנתבע 3 חתם על מסמך כלשהוא בו הוא ערב לחובות הנתבעת 1 (ר' עמ' 22 לפרוטוקול מיום 21.3.04, שורות 9-17). טענת התובעת בענין זה נשענת על עדות מנהלה ולפיה הסכים הנתבע 3 לדברי מנהל התובעת כי "אף שאני אגיש את החשבוניות על שם חברה שהוא ינקוב בה, הרי שבהסכם בינינו לביצוע העבודה, אין לי עסק עם דיקם היות ואני מכיר רק אותו והוא זה שיהיה אחראי לתשלום ויהיה ערב לו". ובהמשך "רוני כהן הסכים לכך, ועוד ביקש כי את החשבוניות נעביר אליו והוא ידאג שהם ישולמו בפועל". (סעיף 12 לתצהיר). גם הגברת הכט העידה כי נהגה לשלוח את החשבוניות לרוני כהן "כי כך הוא ביקש הוא אמר שהוא יהיה אחראי על התשלומים ושאני אשלח לו את החשבוניות" (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 17.3.04, שורות 1-3).

אינני סבורה כי די באמור כדי להוכיח קיומה של ערבות אישית. ראשית, מאחר ולא שוכנעתי כי הנתבע 3 הוא שהיה בעל המניות בנתבעת 1, לא ברור מדוע שיסכים ליטול על עצמו התחייבות כזו לחובותיה של הנתבעת 1. רמת ההוכחה הנדרשת מהתובעת להוכיח טענתה בעניין זה היא איפוא רמה גבוהה. שנית,
מאחר והנתבע 3 היה מנהל החשבונות של הנתבעת 1 ומעורב בהקמתה, הרי גם אם ביקש שהחשבוניות ישלחו אליו ואמר כי הוא יהיה "אחראי על התשלומים" כפי שהעידה הגב' הכט, ניתן גם לפרש את הדברים לא כנטילת אחריות אישית, אלא כנכונות לטפל בהעברת התשלומים. מאחר ומדובר לכאורה בצד שאינו מנהל ואינו בעל מניות, אין לדעתי לפרש אמירה מעין זו, אפילו נאמרה, כמתן ערבות. שלישית, מנהל התובעת למעשה העיד כי סמך על מילתו של הנתבע 3 לאור ההיכרות המוקדמת ביניהם ושהיה "בן בית אצלנו" (עמ' 26 לפרוטוקול מיום 21.3.04, שורה 27) וש"אמירה של רוני כהן מבחינתי היא אמירה של אורים ותומים" (עמ' 27 לאותו פרוטוקול, שורה 14).
יותר סביר בנסיבות אלו כי סמך על כך שהתשלומים ישולמו ולא כי הנתבע 3 יהא ערב במובן המשפטי לתשלומים. במילים אחרות, אפילו אמר הנתבע 3 כי הוא אחראי וערב לתשלומים לא די בכך, במיוחד לאור מערכת היחסים בין הצדדים כדי להעיד על גמירת דעת לחיוב בעל תוקף משפטי ולפיו ערב הנתבע 3 לחובות החברה.

16. אשר לטענה הנוספת המשתמעת מסיכומי ב"כ התובעת ולפיה היטעה הנתבע 3 את התובעת בנוגע למצבה של הנתבעת 1 עובר להתקשרות. מנהל התובעת ציין בעדותו כי הנתבע 3 אמר לו עובר להתקשרות כי הנתבעת 1 שרויה בקשיים כלכליים (ר' עמ' 18 לפרוטוקול מיום 17.3.04, שורות 6-10). לא הובאה כל ראייה כי עובר להתקשרות היתה הנתבעת 1 במצב בו לא תוכל לשלם עבור התיקונים שבוצעו. כעולה מהדיון לעיל ההתקשרות גם היתה סמוך ליסודה של הנתבעת 1 וכעולה מהעדויות הנתבעת 1 גם פרעה את מרבית חובותיה של החברה שקדמה לה. בנסיבות אלו, אף בהתעלם מהטענה שהעלה ב"כ הנתבע 3 בדבר הרחבת חזית, לא הוכחו יסודותיה של הטעייה מצד הנתבע 3. ככל הנוגע למצבה של הנתבעת 1. אשר למצג הנטען בנוגע לזכויותיו של הנתבע 3 בנתבעת 1, מהראיות שהובאו לא שוכנעתי במידה מספקת בעניין זה.

התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 8208 ש"ח. בהתחשב בתאריכי החשבוניות המרכיבות סכום זה ובהסכמה שבין הצדדים לעניין מועד התשלום, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.00. עוד אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעת הוצאות משפט בגובה האגרה ששולמה בתיק כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ששולם וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2500 ש"ח בתוספת מע"מ.

התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית.
בנסיבות העניין לא ראיתי מקום ליתן צו להוצאות.

ניתן היום י"ט באדר, תשס"ו (19 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

שירלי רנר
, שופטת













א בית משפט שלום 5629/01 אורצת שירותי רכב בע"מ נ' די-קם מערכות 2000 בע"מ, כהן אייל, כהן רוני (פורסם ב-ֽ 19/03/2006)