פסקי דין על אורי כהן אהרונוב | פסקי דין על משטרת ישראל

6407/00 א     12/11/2000




א 6407/00 אורי כהן אהרונוב נ' משטרת ישראל






בתי המשפט

א 006407/00
בית משפט השלום ירושלים
27/08/03
תאריך:
בפני
כב' השופט נֹעם סולברג
1
1. אורי כהן אהרונוב

2. האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד יוסף ארנון

3. תא הכתבים לענייני משטרה
בעניין:
המבקשים
-נ ג ד -
משטרת ישראל

המשיבה
נעמי כ"ץ
סגן לפרקליט מחוז ירושלים
ע"י ב"כ עוה"ד
החלטה

רקע

(1) בקשה לביטול החלטת בית המשפט (כבוד השופט ד' פרנקל) מיום 19.10.00, החלטה על-פיה נצטוותה רשות השידור למסור למשטרת ישראל
"קלטת מקורית שלא בוצעה בה עבודת עריכה (חומר גלם) לגבי הסרטה והקלטה שבוצעה בתאריך 10.2.00 על ידי צוות הערוץ הראשון עם הכתב אורי כהן אהרונוב
בבית הדין למשמעת במטה הארצי בירושלים בישיבת הוכחות במסגרת ההליך המשמעתי כנגד הניצבים רז ויצחקי... ניתן בזה צו איסור פירסום כללי אודות צו זה והרשום בבקשה".

(2) לבקשת ב"כ המבקשים, החליט כבוד השופט ד' פרנקל ביום 26.10.00 לעכב ביצוע החלטתו עד תום הדיון בבקשה לביטול הצו.

(3) עו"ד יוסף ארנון, ב"כ המלומד של המבקשים 1 ו- 2 טוען כי הצו ניתן שלא כדין. לבקשתו לביטול הצו צירף העתק התכתבות עם פרקליטות המדינה. עוד במכתבו מיום 17.4.00 הביע מחאתו "נוכח 'ציד המכשפות' והנסיון להלך אימים על מרשי", כדבריו; אופן הפנייה אל מרשו "מעלה מן האוב סגנון משטר אפל", כאמור שם.

(4) פרקליטות המדינה מבקשת לבדוק חשד לעבירה, בכלל זה, עבירה של הטרדת עד, בשל הטחת דברים מפי מר אורי כהן-אהרונוב כלפי מר רן גלגאו, עד המדינה במשפטם של ניצבי המשטרה, רז ויצחקי. פנייתה של פרקליטות המדינה במישרין אל מר אורי כהן-אהרונוב, לקבלת הקלטת, לפני הגשת הבקשה לכבוד השופט ד' פרנקל, לא הועילה, ולפיכך נעשתה הפנייה לבית המשפט.

(5) תא הכתבים לענייני משטרה ביקש באמצעות ראש התא, מר עמיר בן דוד, להצטרף לבקשת האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל לבטל את צו איסור הפירסום. מבוקשו ניתן לו.

איסור הפירסום

(6) כשלעצמי, הסתפקתי אם נכון היה מלכתחילה לבקש איסור פירסום כדרך שנעשה, מטעמים עקרוניים ומעשיים כאחד; שהרי מהתכתבות קודמת שבין מר כהן-אהרונוב ועו"ד ארנון עם פרקליטות המדינה, היה ידוע לנוגעים בדבר על עצם הבדיקה ועל רצונה של הפרקליטות לקבל את הקלטת. ולא רק הנוגעים בדבר ידעו; רבים ידעו על כך בשל פירסומים בתקשורת.

כיוצא בזה, הקלטת עצמה היא קניינה של רשות השידור. הצו הופנה כלפי הרשות ולא כלפי המבקשים. בשל איסור הפירסום עלולה הייתה להיגרם תקלה במובן זה שהקלטת תימסר לפרקליטות על-ידי גורם כלשהו ברשות השידור בלי ידיעתו של מר כהן-אהרונוב, ויכול שהיו נחשפים אז מקורות עיתונאיים שלא כדין.

למקרא ההתכתבות שצורפה לבקשה לביטול ההחלטה, ובה ניכרות העמדות הקוטביות במגעים שבין הצדדים עוד לפני הפנייה לבית המשפט, סבורני כי מוטב היה, מלכתחילה, לדון בבקשה במעמד שני הצדדים. הדעת נותנת שאפשרות זו הייתה נשקלת אילו באה בפני
בית המשפט (כבוד השופט ד' פרנקל) תמונה מלאה על אודות המחלוקת העקרונית שבין הצדדים.

מכל מקום, בהחלטתי מיום 2.11.00 ביטלתי את צו איסור הפירסום שניתן ביום 19.10.00 על ידי כבוד השופט ד' פרנקל.

סמכות היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה לבצע בדיקה מוקדמת

(7) עו"ד ארנון תוקף בחריפות את דרך פעולתה של הפרקליטות, ואת היוזמה שנקטה לשם בדיקת החשד שנפל על מר כהן-אהרונוב: "פרקליטות המדינה בוחנת ראיות המובאות אליה על ידי הגורמים המוסמכים לחקור, ולא יוזמת הבאתן", כאמור בסעיף 7 לבקשה, בהסתמך על סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-. עו"ד ארנון מבקש להורות ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליטות לפעול בגדר סמכויותיהם ולא לקיים חקירה חשאית, עצמאית, מוקדמת, לדבריו, כשלא הוגשה תלונה למשטרה ולא נפתחה חקירה משטרתית. לשיטתו, רק בסופו של התהליך, אחרי הגשת תלונה והחקירה שבעקבותיה, באה שעתה של הפרקליטות לבחון את חומר הראיות כדי לגבש החלטה אם להעמיד לדין, אם לאו.

(8) דומני שהטענות בעניין זה מבטאות גישה מצמצמת, שאינה מתיישבת עם תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה. בין שאר תחומי פעולתו, עומד היועץ המשפטי לממשלה, כידוע, בראש התביעה הכללית והוא מופקד מטעם המדינה על הפעלת דיני העונשין [ראו: דו"ח הוועדה הציבורית לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו ירושלים, התשנ"ט1998- [להלן - דו"ח ועדת שמגר] 12, 15-19]. במסגרת תפקידו זה, על היועץ המשפטי לממשלה לשקוד למניעת תת-חקירה ועודף-חקירה. עליו להנחות ולנווט את מערכת אכיפת-החוק עוד מלכתחילה: "לעיתים יש לנקוט בצעדים של בירור מוקדם על-מנת להחליט אם יש עניין ציבורי המצדיק פתיחת חקירה של ממש" [ר' גביזון שיקול דעת מינהלי באכיפת החוק המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים (תשנ"א1991-) 102; וראו שם בעמודים 114-6, ו- 119].

(9) יש מקרים שבהם חלה חובה על בדיקה והתייעצות מוקדמת טרם פתיחת החקירה [דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה (תשכ"ב1962-) [להלן - דו"ח ועדת אגרנט] 13; דו"ח ועדת שמגר, 18-19]. גם באין חובה, קיימת בודאי רשות לעשות כן. כשבדיקה מוקדמת עשוייה להעלות כי גם אם יימצאו ראיות לכאורה להוכחת האשמה, הרי שאין "עניין לציבור" בנקיטת הליכים, כי אז יכול שאין טעם מתחילה להניע את גלגלי החקירה. אין מדובר רק בשיקולים של יעילות וחסכון במשאבים; הקפדה על זכויות של חשודים מצדיקה, ולעיתים מחייבת, בדיקה מוקדמת. וענייננו יוכיח: היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות יכלו מלכתחילה להורות על פתיחת חקירה משטרתית כנגד מר כהן-אהרונוב. דומה לכאורה כי נכון היה לנהוג כדרך שנהגו, במתינות ובשיקול דעת, בשל המאטריה שבה מדובר, עיתונאי ששוקד על מלאכתו. אותה בדיקה מוקדמת עשוייה לחסוך פגיעה מיותרת שמתלווה תדיר לפתיחת חקירה משטרתית.

(10) עו"ד ארנון עומד על הגשת תלונה למשטרה לפני הבדיקה המוקדמת של הפרקליטות. אפנה בקשר לכך לדבריו של פרופ' מ' קרמניצר על שיקול הדעת ב"אכיפת החוק היזומה (שאינה מותנית בקבלת תלונה)" [מ' קרמניצר תפקידו של התובע בהליך הפלילי פלילים ה2 173, 185; וראה דברים נוספים על "שיקול הדעת בתחילתו של ההליך, שנמסר גם למשטרה וגם לתביעה": מ' בן יאיר, הביקורת השיפוטית על החלטות היועץ המשפטי לממשלה באכיפת החוק פלילים ה2 5, 19].

(11) בעתירה (בג"צ 4347/96) נגד מינויו של ד"ר יעקב נאמן לכהונת שר המשפטים נטענה בשעתו טענה על חשד להדחה לעדות שקר. היועץ המשפטי לממשלה הודיע אז לבית המשפט העליון כי "בחינת מכלול נסיבות העניין הובילה את פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה למסקנה כי אין מנוס מקיום בדיקה משטרתית של הנושא במגמה לברר האם קיימת תשתית ראייתית שתצדיק פתיחה בחקירת משטרה בחשד לביצוע עבירות". בג"צ החליט אז "כי מן הראוי להמתין עד לסיום הבדיקה הראשונית הנ"ל ותוצאותיה..." [ההדגשות שלי - נ' ס']. משתמעת מכאן הכרה באותה בדיקה מוקדמת.

אגב, גם המציאות באופן הפעולה של דרגים נמוכים יותר במערכת אכיפת-החוק מחייבת זאת. לא אחת נקרא שוטר למקום אירוע, סכסוך שכנים וכיוצא באלה מחלוקות שבין אדם לחברו או בין אדם לרשות, ונעשות פעולות ראשוניות של 'בדיקה' לפני פתיחה רשמית בחקירה, ולעיתים מתייתרת החקירה.

(12) פורמלית - "הסמכה לעשות דבר או לכפות עשייתו - משמעה גם מתן סמכויות עזר הדרושות לכך במידה המתקבלת על הדעת" [סעיף 17 (ב) לחוק הפרשנות, תשמ"א1981-]. היועץ המשפטי לממשלה בהיותו מופקד על אכיפת החוק, מוסמך להורות למשטרה לפתוח בחקירה. בודאי נתונות לו סמכויות לבצע בדיקה מוקדמת, לפני פתיחת חקירה רשמית. מהותית - תפיסת תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה במקומותינו, מתירה, אף מחייבת במקרים המתאימים, בדיקה מוקדמת, לפני פתיחת חקירה. יותר משזו פועלת 'לטובת' הפרקליטות, היא עשוייה לפעול לטובת החשוד.

חיסיון עיתונאי

(13) עו"ד ארנון טוען עוד לפגיעה חמורה במקצועו ובמעמדו של מר כהן-אהרונוב כעיתונאי בכיר בישראל בחשיפת מקורותיו העיתונאיים שבקלטת. אכן, "זכותו של העיתונאי לחסיון... מהווה נדבך חשוב במערכת הזכויות והחירויות עליהן מושתת משטרנו הדמוקרטי..." [ב"ש 298/86 ציטרין ואח' נ' בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין פ"ד מא (2) 337 356-8]. אך גם החיסיון העיתונאי אינו מוחלט, כידוע, ועיתונאי יכול שיהיה חייב לגלות זהות מקורותיו בהליך שיפוטי אם מדובר בגילוי חיוני, רלבנטי ובעל חשיבות לעשיית משפט צדק, בעניין מהותי: "חופש הביטוי וחופש העיתונות אין בהם כדי לחסן חומר עיתונאי (כגון סרטי צילום) מפני שימוש בו כחומר חקירה על-ידי גורמי חקירה מוסמכים, מקום שקיים יסוד סביר להנחה, כי יש בחומר העיתונאי מידע, העשוי לסייע באופן משמעותי לגילוין של עבירות חמורות... גישה זו יש בה איזון ראוי בין חופש העיתונות מזה לבין הצורך לגלות עבריינים מזה, והיא עולה בקנה אחד עם עקרונות של משטר דמוקרטי נאור" [בג"צ 172/88 time incorporated ואח' נ' שר הביטחון ואח', פ"ד מב (3) 139, 141]. דובר שם בסרטי צילום שתיעדו רצח של חייל בבית לחם. לא דומה אומנם עבירת הרצח לעבירה של הטרדת עד, אך גם בזו-האחרונה אין להקל ראש. נראים בהקשר זה דברי עו"ד נעמי כ"ץ
, ב"כ המלומדת של המשיבה, שלא רק בעיני המבקשים מדובר בעניין עקרוני, אלא גם בעיני המשיבה. תיעוד של מעשי עבירה חמורים, שנעשה במסגרת עבודה עיתונאית, הינו חומר ראייתי קביל וחשוב שצריך להעבירו אל הרשויות המוסמכות, בהתקיים, כמובן, כללי הלכת ציטרין הנ"ל.

(14) אם אמרתי מילים אחדות לסוגיית החיסיון העיתונאי, אין זאת אלא מחמת שדובר בה בהרחבה בבקשה לביטול הצו.

בנסיבות העניין דנן, סבורני כי ניתן (וראוי) ליתן למשיבה את מבוקשה מבלי לפגוע כלל בחסיון העיתונאי. ממילא אינני נדרש לחומרת העבירה שבה מדובר, עניין שהיה חייב בליבון, אילו היה צורך לפגוע בחסיון העיתונאי.

(15) למעשה, בצד טענות נכבדות במישור העקרוני נראה שבמישור העובדתי, הפתרון אינו מורכב, ולפיכך גם סברתי שניתן להגיע לפתרון מוסכם (פרוטוקול והחלטה מיום 2.11.00): בסעיף 14 לבקשה נטען שיכול שהקלטת מכילה מקורות חסויים; לא נטען שכך הוא בפועל ממש. מסופקני עד כמה חושפים עצמם מקורות אל מול פני המצלמה. יהא הדבר כאשר יהא, אין למשיבה - ולא צריך להיות - עניין במקורות העיתונאיים. במובן זה, מוטב היה מלכתחילה לצמצם את הבקשה. הקלטת היא, כאמור, קניינה של רשות השידור הגם שעל תוכנה יכול שיחולו כללי החסיון העיתונאי. ואולם, על אותו קטע מצומצם ומוגדר, שבו תועדו דבריו של מר כהן-אהרונוב למר רן גלגאו, לא חלים כללי החסיון העיתונאי. אין מדובר כלל בחשיפת מקורות מידע.
(16) סוף דבר:

(א) צו איסור הפירסום בוטל כמבוקש (וכמוסכם).

(ב) ההחלטה על מסירת הקלטת תתוקן, על דרך של צמצום: רשות השידור תמסור בתוך 5 ימים לב"כ המשיבה את הקטע הרלבנטי מתוך הקלטת, שבו תועדו דברי מר אורי כהן-אהרונוב למר רן גלגאו;
בתוך אותו מועד תוגש לתיק בית המשפט הקלטת המלאה, כשהיא נתונה במעטפה סגורה וחתומה;
אם לא תוגש בקשה כלשהי בעניינה של אותה קלטת עד לחלוף 10 ימים ממועד הגשתה, תחזירנה המזכירות לרשות השידור.
ניתנה היום, י"ד בחשון תשס"א, 12 בנובמבר 2000, בהעדר.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.
נעם סולברג
, שופט
דא / h00640700c.1








א בית משפט שלום 6407/00 אורי כהן אהרונוב נ' משטרת ישראל (פורסם ב-ֽ 12/11/2000)