פסקי דין על בנימין ששון | פסקי דין על דיאנה שפושניקוב | פסקי דין על אולגה אקופיאו |

1724/07 א     06/01/2009




א 1724/07 בנימין ששון נ' דיאנה שפושניקוב, אולגה אקופיאו








בית משפט השלום בחיפה

ת"א 1724-07 ששון נ' שפושניקוב ואח'


06 ינואר 2009



בפני

כב' השופט
שמעון שר


תובע

בנימין ששון


נגד


נתבעות

1. דיאנה שפושניקוב
2. אולגה אקופיאו




פסק דין


בפני
י תובענה של תובע אשר הלווה סכום כסף וקיבל לידו קיבל שטר "על חלק" כאשר הנתבעות בפני
י
הינן הערבות לשטר.
הצדדים חלוקים בינם ובין עצמם בכמה סוגיות אך מצאתי לנכון לפתוח דווקא בסוגיה הראשונה שאם תשובתי עליה תהא חיובית למעשה יתייתר הדיון כולו.
האם התובע הינו מלווה בשוק האפור?!
כדרך כל מחלוקת בין צדדים, באת כוח התובע הדפה טענה זו באמירה כי לא הובאה כל ראיה בסוגיה זו, ולפיכך, אין ליתן לה משקל.
מאידך, הנתבעות פתחו סיכומיהן בסוגיה זו כאשר ניסו להביא בפני
בית המשפט את הראיות ואת הנסיבות אשר בהן חתמו על הערבות
והעובדה כי לא תתכן מסקנה אחרת אלא מדובר במלווה בשוק האפור, או
דבריהן "סוחר של כסף".

כיצד מוגדר מלווה על פי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג – 1993:
"מלווה – מי שנותן הלוואה, למעט תאגיד בנקאי ותאגיד עזר כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א – 1981".

הנה לפנינו
כי מלווה על פי החוק אינו חייב לשאת אות מיוחדת או לקבל רשיון מיוחד, לשם היותו נופל במסגרת מלווה על פי הוראות החוק.
התובע, לא חלק כי מסר הלוואה ללווים, אם כי באשר לסכום ההלוואה קיימת מחלוקת.
לא ארחיב יתר על המידה בטענה בדבר היות התובע
מלווה
יש ממש אף הוא זה
עצמו לא יכול היה ליתן
מניח את הדעת מתיר לו סכומי כסף המשמשים אותו להלוואות שונות?!
לו הדילמה ולו הסברים
ודומני כי לא
בכדי לא ניתן הסבר זה.

משמעות העניין כי מבחינה משפטית חלה על העסקה
אשר מונחת בפני
בית המשפט
חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג – 1993.
(להלן: החוק ו/או חוק הסדרת הלוואות).
על מנת למנוע ספק, אפנה גם לסעיפים 11-12 האומר בזו הלשון:
"11.
נפתח נגד הלווה הליך בבית משפט או בהוצאה לפועל לביצוע שטר שחתם הלווה בקשר לחוזה הלוואה, יהיו זכויות האוחז בשטר כפופות להוראות חוק זה כאילו היה המלווה, אלא אם כן הוכיח האוחז בשטח כי הוא אוחז בו בתום לב ובעד תמורה וכי הוא לא ידע שמקור השטר בחוזה הלווה כאמור
12.
כל טענה העומדת ללווה לפי חוק זה, תעמוד גם לערב להלוואה".

יגעתי וחיפשתי בתיק דנן
אם התובע
עמד בדרישות הדין והגעתי למסקנה כי התשובה לכך, היא שלילית.
האחד – לא נחתם בין התובע ובין הלווה חוזה הלוואה כדרישת סעיף 2 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.
לא נעלמה מעיניי הפסיקה ככל שנגעה לסעיף 8 בעיקר לחוק המקרקעין הפגינה גמישות
רבה באשר לדרישות הכתב בייחוד בשנים האחרונות אך במקרה דנן היה מודע המחוקק שעה שחוקק את החוק לדרישה זו, והעמידה כדרישה מהותית לקיומו של חוזה הלוואה.
שעה שעסקינן בדרישה מהותית הרי אי קיום דרישת הכתב מביא לבטלות חוזה הלוואה.
טענה זו עומדת גם לערב.
באשר לחובת הגילוי הנקוטה בסעיף 3 סבורני וכך התרשמתי בבית המשפט מעדותו של התובע כי לא נקט בדרך הנקובה בסעיף 3 וכי עצם העובדה כי הנתבעות במקרה דנן וזאת גם לדבריו של התובע עצמו לא מילאו את סכום ההלוואה המופיעה לכאורה בשטר, ומכיוון שלא עמד בפני
חוזה ולא יכלו לעיין בו,
ובתוכנו כמו מהי הריבית אשר עליהן לשלם. כל אלה לא עמדו לנתבעות שעה שחתמו על השטר.
אומנם, אני מודע גם לעובדה אשר הצטיירה בפני
י כי הנתבעות בחרו שלא להעיד אך זוהי סוגיה ראייתית אשר היתה פועלת כנגד הנתבעות במידה התובע היה עובר את הרף של הוכחת תביעתו והוכחת עילת התביעה אשר העמיד בפני
בית המשפט.

תשומת הלב כי סעיף 4 לחוק מעמיד את סעיפים 12 (ב) ו-15 לחוק החוזים חלק כללי תשל"ג – 1973 לטובתו של לווה ובמשמע גם לערב, לפיכך, סבורני כי לנתבעות עומדים הסעדים אשר הורחבו בסעיף 12 (ב) לרבות ביטול ערבותן, וטענת ההטעייה אשר קיימת בסעיף 15 לחוק החוזים.

אביא מדבריו של התובע :
"ש.
למה לא אמרת לה לנתבעת (2
- ש.ש.) שמדובר על סכום של 74,000 ₪?
ותשובתו היתה:
אני צריך לומר. (צ.ל. ? ש.ש.) אני רציתי להציל את הכסף שלי וגם אולגה מסכנה שצריכה לשאת בזה והיא לא ידעה על כך ועשתה זאת בתום לב כדי לרצות את החברים שלה".
משמע, התובע מצביע על נקודה נוספת אשר פועלת לטובת הנתבעות כי למעשה פעל כנגד הנתבעות עצמן במסגרת תיק זה, על מנת להציל את כיסו והלוואתו,
ושעה שהחתימן על השטר הרי לא ידעו הן כי ערבות הן לסכום של 74,000 ₪. לדידי זוהי טענה
כבדת משקל ובוודאי התנהגות חסרת תום לב.
אומר, כי ההתרשמות בעדינות רבה, היתה שהתובע לא הציג בפני
בית המשפט את מלוא היריעה וכי למעשה ביקש להפרע משתי הערבות על סכום אשר אינן חייבות וזאת מן הטעם כי לא יכול להפרע מהלווה עצמו.

המסקנה המתבקשת היא כי שעה שהתובע לא עמד בהסדרת הלוואות חוץ בנקאיות אזי לא יכול היה גם לפתוח תיק הוצל"פ
ללא הצגת שטר תקף על

פסק דין
ובמקרה דנן מסקנתי כי השטר אשר הוצג הינו שטר אשר אינו עומד בדרישות דיני השטרות, שכן, נותן אני אמון בגרסה של הנתבעות כי סברו שמקסימום החוב אשר הן חבות יהיה סך של 8,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ועד ל-12,000 ₪. סכום זה לא הוכחש כי הועבר לתובע.

מכל הדברים אשר ציינתי לעיל, ועל אף התוצאה הקשה לתובע, הרי לנתבעות עצמן הגנות טובות מול התובע ועל פי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג – 1993 רשאיות לראות את עצמן כפטורות מהערבות עצמה, ולפיכך, דין התביעה נגדן להידחות וכן תיק ההוצל"פ כנגדן יסגר.
לא נעלמו מעיניי טענות רבות אשר עלו במסגרת
הסיכומים הן מטעם התובע והן מטעם הנתבעות אך מצאתי לנכון שלא לדון בהן לא מפאת העובדה כי לא מצאתי בהם עניין, אלא העובדה הבסיסית כי שעה שהתובע לא צלח את הרף הראשון הרי ממילא מתייתר הדיון בשאר הטענות אשר העלו הצדדים.

שקלתי אם להפעיל את חוק עשיית עושר שלא במשפט במקרה דנן, אך הגעתי למסקנה כי אאמץ את הגישה אשר ניתקלתי בה מס' פעמים בפסיקת בית המשפט העליון, וכן גישתי שלי, שחוק זה אינו יכול לשמש עוקף של כל חוק ספציפי אשר חוסם את הדרך בפני
התובע. מה עוד שלדידי חוק זה של עשיית עושר תולדתו בדין מן הצדק, ובמקרה דנן סבורני כי לא יעשה צדק בחיוב הנתבעות / הערבות אשר לדעתי לא ידעו כלל מה עושות הן למעט אותה אמירה אשר ציינתי לעיל באשר לחוב לכל היותר של 12,000 ₪ אשר סולק.
זאת ועוד בחוק עשיית עושר קיימת הסכמות לבית המשפט להקטין את הסכום ואף לבטלו, אך ברור
כי הדבר נחוץ לצורכי צדק. כך אני סבור במקרה דנן.
כאמור, התובענה תדחה.

בנסיבות העניין, החלטתי כי תשלום ההוצאות+ שכ"ט עו"ד יהיה לא גבוה, ולפיכך, ישלם התובע לנתבעות סך של 3,000 ₪ + מע"מ.
סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.




מאחר ולא שולמה מחצית שניה של אגרה, לפחות על פי האמור בתיק בית המשפט אזי חוב זה יושלם על ידי התובע, על פי ערכו דהיום, וניתן יהיה לפעול לגביית חוב זה על פי הדין.

ניתן היום,
י' טבת תשס"ט, 06 ינואר 2009, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 1724/07 בנימין ששון נ' דיאנה שפושניקוב, אולגה אקופיאו (פורסם ב-ֽ 06/01/2009)