פסקי דין על אהרן הראל |

9549/08 רעפ     23/03/2009




רעפ 9549/08 אהרן הראל נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק רע"פ 9549/08
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }



ב
בית המשפט

העליון



רע"פ 9549/08



בפני
:

כבוד השופט ס' ג'ובראן


המבקש:
אהרן הראל



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.10.08 בע"פ 70783/06 ובע"פ 70796/06 שניתן על ידי כבוד השופטים: ד' ברלינר – סג"נ, ז' המר – סג"נ ות' שפירא


בשם המבקש:
עו"ד ג' אדרת
, עו"ד א' קליין

בשם המשיבה:
עו"ד ת' בורנשטיין

החלטה


המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (תיק פ' 3902/05), ביחד עם גדעון פלדמן ושמואל שרווי (להלן בהתאמה:
הנאשם
1
והנאשם
3
), בשלושה אישומים שונים.
באישום

הראשון
הוא הועמד לדין בגין עבירה של סיוע לעבירת מרמה והפרת אמונים בתאגיד, לפי סעיף 425+31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
חוק העונשין)
;
ועבירה של סיוע לאי קיום הוראות סעיף 36 לחוק ניירות ערך ותקנות בעלי שליטה, לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן:
חוק ניירות ערך)
בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין;

באישום השני

הוא הועמד לדין בגין עבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין;

באישום השלישי
הוא הועמד לדין בגין 8 עבירות של אי קיום הוראות סעיף 36 לחוק ניירות ערך, לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך.


על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היה המבקש סמנכ"ל חברת "נ.פלדמן ובנו בע"מ" (להלן:
חברת פלדמן
או

החברה
), חברה ציבורית אשר ניירות הערך שלה הוצעו לציבור על פי תשקיף, ובכל המועדים הרלוונטיים לכתב האישום נסחרו בבורסה לניירות ערך בתל אביב, ונמצאו בידי הציבור. בתקופה שבין ינואר 1994 ועד יוני 2001, שימש המבקש, בנוסף לתפקידו כסמנכ"ל החברה, גם כמנהל הכספים, חשב ומזכיר החברה. על פי עובדות
האישום

הראשון
, סייע המבקש לנאשם 1, הוא המנכ"ל ובעל השליטה בחברה, למשוך כספים מן החברה, בידיעה כי הכספים נמשכים שלא כדין מן החברה הציבורית לשימושו האישי של הנאשם 1. על פי עובדות
האישום

השני
, פעלו המבקש והנאשם 1 בעצה אחת, על מנת לא לשקף את משיכות הכספים בחשבונות של החברה. לצורך זה, נטלו המבקש והנאשם 1 מדי רבעון, בסמוך לביקורת רואה החשבון, הלוואה בנקאית על שם הנאשם 1 למספר ימים, למטרת כיסוי יתרת החובה בכרטיסו האישי של הנאשם 1 בהנהלת החשבונות של חברת פלדמן. לאחר מספר ימים החזיר הנאשם 1 את יתרת חובו לבנק, ויתרת חובו לחברה שבה והשתקפה בחשבונות של החברה. במקביל להסוואה האמורה, סיפק הנאשם 3, בידיעת המבקש והנאשם 1, נתונים כוזבים לרואי החשבון ביחס ליתרות בעלי העניין הגבוהות במהלך השנה, יתרות הנדרשות על פי דין לצורך עריכת הדו"ח הכספי השנתי. על פי עובדות
האישום

השלישי
, המבקש, ביחד עם נאשמים 1 ו-3, גרם להכללת פרטים מטעים בדוחות התקופתיים ובדוחות הכספיים השנתיים לשנים 2000-1998, וכן גרם המבקש, ביחד עם נאשם 1 להכללת פרטים מטעים בדו"ח התקופתי ובדו"ח הכספי השנתי לשנת 2001, וזאת על מנת להסתיר את משיכות הכספים מבעלי המניות ומציבור המשקיעים. הפרטים הכוזבים והחסרים היו פרטים מטעים העלולים להטעות משקיע סביר.


ביום 23.11.2005 הרשיע בית המשפט (כבוד השופט
ד' מור
) את המבקש ואת הנאשמים 1 ו-3 במיוחס להם, על פי הודאתם. ביום 20.3.2006 גזר בית המשפט את דינו של המבקש כדלקמן: 9 חודשי מאסר בפועל
;
11 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של 3 שנים
;
כן הוטל עליו קנס בסך 200,000 ש"ח או 4 חודשי מאסר תמורתו. על הנאשם 1 נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של 3 שנים. כן הוטל עליו קנס בסך 250,000 ש"ח או 5 חודשי מאסר תמורתו. על הנאשם 3 נגזרו 4 חודשי מאסר בפועל ו-8 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שנתיים. כן הוטל עליו קנס בסך 10,000 ש"ח.


על גזר דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70783/06). הנאשמים 1 ו-3 ערערו אף הם על גזר הדין (ע"פ 70796/06). ביום 26.10.2008 קיבל בית המשפט (כבוד סגנית הנשיא
ד' ברלינר
, כבוד סגן הנשיא
ז' המר

וכבוד השופטת
ת' שפירא
) את הערעורים
;
עונשו של הנאשם 1 הופחת, והועמד על 9 חודשי מאסר בפועל. עונשו של המבקש הופחת, והועמד על 6 חודשי מאסר בפועל, שלא ירוצו בעבודות שירות. בית המשפט ציין לגביו, כי לאור חומרת מעשיו של המבקש ונסיבותיהם, מתחייבת ענישה ממשית, אולם לנוכח ההפחתה בעונשו של הנאשם 1 ובשל מדרג החומרה הראוי, הופחת עונשו כאמור. לאור ההפחתה בעונשי הנאשם 1 והמבקש, הופחת גם עונשו של הנאשם 3, והועמד על 3 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות. באשר לקנסות שהוטלו על המבקש ועל הנאשמים 1 ו-3, לא מצא בית המשפט מקום להתערב ברכיב ענישה זה. צוין, כי ההבדלים בקנסות מבטאים כראוי את ההבדלים בין מעשיהם של המבקש, הנאשם 1 והנאשם 3.


מכאן בקשת רשות הערעור שבפני
י.

המבקש מלין בבקשתו על קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה ירצה הוא את 6 חודשי המאסר בפועל שהוטלו עליו שלא על דרך עבודות שירות. לטענתו, משהשית בית המשפט על נאשם עונש מאסר בפועל של עד 6 חודשים, הכלל הוא כי העונש ירוצה בדרך של עבודות שירות
;
במידה והחליט בית המשפט לחרוג מכלל זה- שומה עליו לנמק זאת, דבר אשר לא נעשה במקרה דנן. המבקש מוסיף וטוען, כי נסיבותיו האישיות מעידות על כך כי במקרה שלו ראוי היה להורות על ריצוי עונש המאסר על דרך של עבודות שירות. בין נסיבות אלו מונה המבקש את העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי, את העובדה כי מלכתחילה הועמד לדין בעבירות של סיוע כאשר לא נטען כי נטל כספים לכיסו, את סיועו לנאשם שלקח את הכסף להשיבו לחברה זמן רב לפני חשיפת הפרשה, וכן את הודאתו בכתב האישום המתוקן ואת החסכון בזמן שיפוטי. לבסוף מבוקש לקבוע, כי בענישה לתקופה שאינה עולה על 6 חודשי מאסר בפועל, הכלל הוא שדרך ריצוי העונש תהא בעבודות שירות, וכי על מנת לחרוג מכלל זה יש צורך בהנמקה.


המשיבה, מצידה, מתנגדת למתן רשות ערעור. לדידה, הבקשה אינה מעלה כל שאלה עקרונית אשר תצדיק מתן רשות ערעור בפני
בית משפט זה. המשיבה טוענת, כי לא קיים כלל הקובע כי משהוטל עונש מאסר שאינו עולה על 6 חודשים, יש לקבוע כי ירוצה הוא בעבודות שירות, וכי הטלת מאסר לתקופה של עד שישה חודשים לריצוי מאחורי סורג ובריח אינה בבחינת חריג. המשיבה תומכת טענתה בלשון סעיף 51ב לחוק העונשין, לפיה בית משפט
רשאי
להחליט על ריצוי עונש של עד 6 חודשי מאסר על דרך של עבודות שירות. עוד מציינת המשיבה, כי על פי ההלכה הפסוקה טענות כנגד חומרת העונש אינן מהוות עילה למתן רשות ערעור בפני
בית משפט זה. לגופו של עניין נטען, כי על פי ההלכה הפסוקה, בעבירות כלכליות ישנה חשיבות רבה להטלת עונש מרתיע בדמות מאסר בפועל, גם אם קצר. כן נטען, כי לאור המדיניות האמורה שהותוותה בבית משפט זה, העונש שהוטל על המבקש הינו עונש ראוי, בשים לב לטיב המעשים וחרף עברו הנקי. עוד טוענת המשיבה, כי בניגוד לטענת המבקש, קביעתו של בית המשפט, לפיה ירוצה עונש המאסר שלא על דרך של עבודות שירות, הינה מבוססת ומנומקת כדבעי. עוד צוין, כי אמנם המבקש הורשע כמסייע בלבד למשיכת הכספים, אך הוא היה שותף מלא להסתרת המשיכות ולהעלמתן מרואי החשבון של החברה, מן הדוחות הכספיים והתקופתיים שלה ומן הציבור.


לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, כמו גם בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.


עניינו של המבקש כבר נדון בפני
שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפני
י, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
, פ"ד לו (3) 123 (1982)). טענת המבקש, לפיה הכלל הוא כי מאסר בן 6 חודשים ומטה ירוצה על דרך של עבודות שירות, כאשר ריצויו מאחורי סורג ובריח מהווה חריג המצריך הנמקה, אין לה על מה שתסמוך
;
סעיף 51ב לחוק העונשין קובע בזו הלשון:


"בית משפט שגזר על אדם מאסר בפועל לתקופה שאינה עולה על ששה חודשים,
רשאי להחליט
שהנידון ישא את עונש המאסר, כולו או חלקו, בעבודת שירות...".


מן הסעיף עולה בבירור, כי הקביעה אם ירוצה עונש המאסר, אשר אינו עולה על שישה חודשים, בבית הסוהר או בדרך של עבודות שירות, מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, מבלי שקבוע כלל בעניין.


יתר על כן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני
בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97
רפאלי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 24.3.1997)
;
רע"פ 7201/97
בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה
(לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מטעמים אלו בלבד דין הבקשה להידחות.


יתרה מזאת, בית משפט זה פסק בעבר, כי בעבירות של שחיתות, הפרת אמונים, ובעבירות כלכליות מסוימות, אין זה ראוי לאפשר לנאשם לרצות את עונשו על דרך של עבודות שירות, וכי מטרת הענישה תושג דווקא אם ירצה הנאשם את עונשו בכלא (ראה רע"פ 1884/94
נתן עובדיה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 5.5.1994)).


עוד יוער, כי בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של המבקש, לפיה כל העבירות שביצע הן עבירות נלוות לעבירות שביצע הנאשם 1, תוך שציין, כי חומרת מעשיו של המבקש ונסיבותיהם מחייבות ענישה ממשית. למרות האמור, לאור ההפחתה בעונשו של הנאשם 1 ובשל מדרג החומרה הראוי, הוחלט להקל אף בעונשו. אין בנסיבות שמפרט המבקש בבקשתו כדי להביא להקלה נוספת בעונשו. לאור כל האמור, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.


אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.


החלטתי מיום 13.1.2009, בדבר עיכוב ביצוע עונש המאסר, מבוטלת.


על המבקש להתייצב ביום 26.4.2009 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.


ניתנה היום, כ"ז באדר התשס"ט (23.3.2009).




ש ו פ ט



_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

08095490_h03.doc

שצ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעפ בית המשפט העליון 9549/08 אהרן הראל נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 23/03/2009)