פסקי דין על אלברט אלקובי | פסקי דין על יהודית אלקובי | פסקי דין על רביב מאיר ואח' | פסקי דין על אפריקה ישראל להשקעות | פסקי דין על שיכון עובדים |

14443/03 א     11/01/2009




א 14443/03 אלברט אלקובי, יהודית אלקובי, רביב מאיר ואח' נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ, שיכון עובדים בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה

ת"א 14443-03 אלקובי ואח'
נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ
ואח'



11 ינואר 2009



בפני

כב' השופטת
חנה לפין הראל


תובעים

1
.
אלברט אלקובי

2
.
יהודית אלקובי

3
.
רביב מאיר

4
.
שמחה מאיר


נגד


נתבעות

1. אפריקה ישראל להשקעות בע"מ
2. שיכון עובדים בע"מ




פסק דין

1.
עניינה של תביעה זו הוא ליקויי בניה ואי התאמות נטענות בדירות אותן רכשו התובעים, מאת הנתבעות בפרויקט מגורים אותו הקימו ברחוב השקמים בקריית ים (להלן: "הדירות"). רכישת הדירות – החתימה על חוזי המכר נעשתה בשנת 1999.

לטענת התובעים עם קבלת הדירות התגלו בהן פגמים וליקויים, הן בדירות עצמן והן ברכוש המשותף. הנתבעות, אליהן פנו בבקשה לסלק הליקויים כפי שחייבות היו על פי החוזה ועל פי חוק המכר, לא נענו. לטענת התובעים, למעט תיקונים של מה בכך הליקויים לא תוקנו עד למועד הגשת התביעה ב-10.8.03.

הליקויים המהווים את עילת התביעה הם בניה בניגוד למפרט הטכני, או דרישות תקן או חוק התכנון והבניה, כפי שמפורט בחוות דעת של מהנדס שטיינר, אשר צורפה לכתב התביעה. יש לומר כבר עתה, כי חוות דעתו של מהנדס שטיינר מתבססת על חוות דעת של הדס בקרת מבנים מיום 27.12.00 אשר, ככל הנראה נשלחה לנתבעות בזמנו.
בנוסף לכך, מנו התובעים ליקויים ופגמים כמו רטיבות קבועה בקירות, סדקים בכל החדרים ועוד.
הדרישה לפיצוי היא לא בהתאם לסכומים בכתב התביעה, אלא על סך 180,000 ₪, עבור שתי הדירות (ללא חלוקה פנימית).
בנוסף, דרשו התובעים פיצוי בגין מעבר מן הדירה ל-3 חודשים בהם יתוקנו כל הנזקים בסך 20,000 ₪, למרות שלטענתם הסכום הראוי הוא 10,000$.

התובעים טענו, כי נגרמה לדירותיהם ירידת ערך מכוח העובדה שקיימים ליקויים מהותיים ומכוח העובדה, כי שטח הדירה והחדרים בה קטן יותר מהשטח אותו התחייבו הנתבעות למכור להם, כפי שיפורט לדעתם, במקום דירה של 5 חדרים קיבלו דירה של 4.5 חדרים.

התובעים צירפו לכתב התביעה:
א.
מכתב התראה מ-27.3.2003 – בשם משפחת אלקובי.
ב.
מכתב התראה מ-30.5.03 – בשם משפחת רביב.
ג.
חוזה המכר בין הנתבעות למשפחת אלקובי.
ד.
חוזה המכר בין הנתבעות למשפחת רביב.
לחוזי המכר צורפה תכנית הדירה ותשריט בו מסומנים המגרשים בו נמצאות הדירות. לחוזה משפחת רביב צורף גם כתב אחריות של חברת ב.י.מ שהיתה הקבלן הראשי בביצוע הבניה.

על פי מסמך זה לקחה על עצמה חברת ב.י.מ את כל האחריות לכל פגם, ליקוי או תיקון וכן לכל אי התאמה בין הדירה למפרט בחוזה המכר.
תמורת ההתחייבות להיות אחראית, התחייבה משפחת רביב לוותר על כל תביעה, טענה ודרישה מכל סוג שהוא, לעניין כתב אחריות זה יפורט בהמשך (להלן:"כתב האחריות").
ה.
חוות דעת מומחה של מר שטיינר מיום 5.1.03 לגבי דירת משפחת אלקובי – את הבדיקה ערך ב-10.11.02.

חוות דעת זו כאמור לעיל התבססה על חוות דעת של מהנדס גוכמן מיום 27.12.00. לטענת משפחת אלקובי שלחו אותה לנתבעות, אך לא נענו, דהיינו הנתבעות לא פעלו לתיקון הליקויים.

מר שטיינר ניתח בחוות דעת את הנתונים, הבדיקות שעשה מהנדס גוכמן, והוסיף משלו.
מר שטיינר מציין כי נעשו שינויים על ידי משפחת אלקובי בדירה, אך אילו היו שינויים קלים בלבד.

ו.
חוות דעת של מר שטיינר לגבי משפחת רביב.

יש לציין, כי התובעים 3-4 מכרו את דירתם לאחר הגשת כתב התביעה לאחרים (בש"א 1347/08 וההחלטה שם.)

2.
הנתבעות טענו, כי מדובר בתביעת סרק חסרת יסוד, הן מבחינה עובדתית והן משפטית. הדירות נבנו על פי התוכניות, והמפרט המצורף לחוזה, ללא ליקויים. יתר על כן, את הליקויים הנטענים ניתן היה לגלות בעת מסירת הדירה, והתובעים לא אמרו דבר במשך שנתיים.
חוות דעת המומחים מטעם התובעים הגיעו כעבור שנתיים מזמן מסירת הדירה, ולכן התובעים לא מלאו אחר חובתם על פי חוק המכר להודיע במועד סביר על הליקויים. תקופות הבדק והאחריות הסתיימו, ולכן הנתבעות פטורות מאחריות.
בנוסף, התובעים חתמו על כתבי וויתור והם מושתקים לטעון כנגד הנתבעות.

הנתבעות מדגישות, כי ערכו תיקונים בשתי הדירות גם על פי חוות הדעת, והתובעים חתמו על פרוטוקולי התיקונים לשביעות רצונם.
עם זאת טוענות הנתבעות, כי התובעים סרבו לאפשר להם לתקן את הליקויים בזמני עבודה סבירים ומקובלים. באופן כללי, קיימת הכחשה כללית של טענות התובעים לליקויים הנטענים על ידם, ולשאר ראשי הנזק כמו עוגמת נפש ודיור חלופי.

הנתבעות מכחישות אף את ירידת ערך הדירה, ולכן זו טענה סתמית, שלא נתמכה בכל חוות דעת.
הנתבעת צירפה לכתב ההגנה:
א.
חוזי המכר עם שני זוגות התובעים: מצורפים א. המפרט. ב. מסמך הנקרא "חוזה נפרד", החוזה נפרד מגביל את זכותם של התובעים לבוא בכל תביעות שהן לתיקונים, פיצויים וכו', לאחר תום תקופת האחריות כמוגדר בסעיף 10 בחוזה, אם כי כל זאת בכפוף לחוק המכר.

עוד נאמר בחוזה הנפרד, כי הוא מגביל את "תקופת ההתיישנות בהתאם לדרישות סעיף 19 לחוק ההתיישנות תש"ח-1958".
ב.
החלטה בת"א (פ"ת) 2645/00 אורפז נ' פרידמן.
ג.
כתבי אחריות של ב.י.מ עליהם חתומים שני זוגות התובעים (כל אחד לדירתו).
ד.
פרוטוקול קבלת חזקה של דירת אלקובי. בפרוטוקול מיום 26.2.01 נאמר בין השאר, בחלק המודפס, כי המקבלים מאשרים שהדירה מתאימה למפרט הטכני, וכי אין כל טענות ודרישות, לא בקשר לטיב הבניה ולא במועד המסירה.

בנוסף, יש אישור של תקינות הדלתות, החלונות, קערות רחיצה באמבטיה, תריסים, ארונות ומרצפות שלמות בעלות גוון אחיד.
בכתב יד יש הערות, כי נמסרו קרמיקות לתיקונים עתידיים, וכי מערכת החשמל תיבדק שוב, נמחקה הערה בכתב יד לבקשת מר אלקובי לעניין הודעה על מסירת הדירה, וכן נכתב בכתב יד אחר, כנראה של מר אלקובי, כי כל האמור בפרוטוקול הוא בכפוף לאמור בחוות הדעת ההנדסית מטעם חברת הדס ביקורת מבנים, שהומצאה לידי הקבלן מיכאל מחברת ב.י.מ ב-1.1.01.
על הפרוטוקול יש חתימות בשם הרוכשים, הקבלן ודניה סיבוס חברה לבניין בע"מ.

ה.
פרוטוקול קבלת חזקה על דירה מיום 17.6.01 של בני הזוג רביב.

בפרוטוקול זה אין הערות בכתב יד.
ו.
הודעות על תיקון נדרש אצל משפחת רביב מיום 28.9.01:

התיקונים הנדרשים: תיקון קרמיקה בשירותי אורחים בסוגריים נכתב: אין קרמיקה, סדקים וצבע (3 סדקים), נזילה, חיזוק חיבורי אסלות ופרט נוסף לא ברור. על מסמך זה נמחקו המילים שנת בדק.
ז.
רשימת תיקונים נדרשים בדירת אלקובי מיום 29.4.02. הרשימה ארוכה וכוללת סדקים, במקומות שונים בדירה, רטיבות, תיקוני בטון, טיח. סדק אחד לא ניתן לתיקון. כן הוסדרה פתיחת אפי מים.
ח.
סידור קווי אינטרקום מיום 3.6.02 בדירת אלקובי.
ט.
רשימת תיקונים בדירת אלקובי מיום 23.3.03, הכוללים תיקון נזילת צנרת צבע ופתיחת אפי מים. תיקון נזילת מים בשירותי קומת הקרקע, אשר אף הצריכו פירוק הקרמיקה ברצפה ובקירות השירותים, כולל איתור נזילה מ-2 מקומות, החלפת צינור אספקה והכנסת קרמיקה, פירוק כלים סנטריים והחזרתם. צביעה והחזרת מצב לקדמותו.

בנוסף, תוקנה רטיבות מסביב לאמבטיה כולל תיקון צבע. ונצבע משקוף בשירותי אורחים.
י.
תיקונים נוספים נדרשו ב- 14.7.03 – בדירת אלקובי. לא היה ברור אם תיקונים אלו בוצעו. עיקרם היה סתימת חורים, סדקים, צבע.
יא.
מכתב מיום 15.8.02 (דהיינו עוד לפני התיקונים) מאת: "ניצן ענבר ניהול פרוייקטים" אל משפחת אלקובי. עניינו: התברר כי בוצע חיתוך בקורה 2, בדירת משפחת אלקובי על דעת עצמה וזאת בביקור ביום 7.6.02, היות ומדובר בשינוי פרט קונסטרוקטיבי מוסרת כל אחריות מהמבנה. ביצוע השינוי עלול לגרום לנזקים במבנה.
יב.
מכתב מחברת ב.י.מ אל הנתבעת 1, מיום 10.1.02 המפרטת את השינויים שביצעה משפחת אלקובי בדירה מיד עם מסירתה, כאשר היא מוכנה לאכלוס, מחוברת לרשת החשמל ומוכן חיבור למים. הרשימה ארוכה, הוספות נקודות חשמל חדשות רבות, וכן עבודות צבע וליטוש, חציבות, תיקוני טיח, תוספת למערכת מים חמים וקרים, מערכת דלוחין, תקרות גבס, מיזוג אוויר, ריצוף חדש בגלריה ובמרפסות, הרכבת כלים סניטריים.

עוד מוסיפה חברת ב.י.מ כי בוצעו עבודות חשמל לא על ידי חשמלאי מוסמך, ולא לפי דרישות חברת החשמל, וכי פורקה קורת בטון קונסטרוקטיבית.

על כן, מוסרת האחריות מעבודות טיח, חשמל, אינסטלציה, צבע וריצוף.

כל העבודות בוצעו על ידי קבלנים זרים.
יג.
מכתב ממר מאיר רביב אל ב.י.מ מיום 8.12.01 לפיו הוא מזהיר כי ביצע עבודות בביתו באופן פרטי, ובגינן לא תהא כל תביעה: טיח, ריצוף, ועבודות אינסטלציה בגלריה, ריצוף מרפסת כביסה קומת גלריה, ריצוף מרפסת יציאה מהסלון בגרנוליט ועבודות גבס.

לא הוגש כתב תשובה על ידי משפחת אלקובי.

3.
כב' השופטת פוקס מינתה את המהנדס יצחק ברמן, כמומחה מטעם בית המשפט, בהסכמת הצדדים.

מינויו היה ביום 7.2.05 והוא התבקש להתייחס בחוות דעתו לטענות הצדדים בעניין טיב הבניה, החוסר בה, הצורך לבצע תיקונים ועלותם, וכן כל טענה אחרת המופיעה בכתבי בית הדין.

לאחר הליך ארוך ומייגע של קבלת חוות דעת המומחה, תשובות לשאלות הבהרה רבות שנשלחו אליו על ידי שני הצדדים, הסכימו הצדדים, כי

פסק דין
יינתן לפי החומר בתיק והסיכומים שיוגשו על ידם.

התובעים הגישו סיכומים כך גם הנתבעים. התובעים הגישו סיכומי תגובה. סיכומי ב"כ הצדדים מפורטים, יסודיים ונתמכים בפסיקה עניפה כל צד לשיטתו.

בסיכומיו ב"כ התובעים מדגיש, כי חובתם של הנתבעות לבנות ולהתנהל בהתאם להסכם, למפרט ולחוק. כאשר מדובר הן בחוק התכנון והבניה, כולל מפרטים טכניים, תקנות הבניה דרישות התקן הישראלי וכמובן היתר הבניה שניתן להן, והן על פי חוק מכר (דירות) תשל"ג-1953.
בעיקר הכוונה היא, כי אם קיים דבר בו הדירה שונה מהאמור במעטפת החוקית הנדרשת לעיל, הרי למרות הכתוב בחוזה המכר, שוני זה מהווה אי התאמה כמשמעותו בחוק המכר (סעיף 4 לחוק מכר (דירות)).

טענות נוספות בסיכומי ב"כ התובעים הן כדלקמן:
א.
הנתבעות הן היזמיות, מוכרות הדירות ואין זה משנה אם עשו זאת בעצמן, או באמצעות אחרים, ועליהן האחריות גם אם הקבלן נטל על עצמו את האחריות.

ב.
אין משמעות לכך שהתובעים רביב מכרו את דירתם לאחרים, לא יתכן שזכותם כלפי הנתבעות תפגע מעצם מכירת הדירה. ב"כ התובעים הפנה לפסיקה עניפה בעניין זה, כמו ע"א 472/95 זלוצין ואח'
נגד דיור לעולה בע"מ, פד"י נ(2) 858, 4661/96 מורקנופיל ואח'
נ' שיכון ופיתוח ואח'
.

יתר על כן, הנתבעות הן אלו שעמדו על כך שהתובעים ימשיכו את ההליכים ולא הקונים.

ב"כ התובעים מבקש לפסוק לפחות את הסכומים שנקבעו על ידי מומחה בית המשפט מר ברמן, אך באותם נושאים, בהם לדעתו שגה המומחה או המעיט בגובה הפיצוי שקבע, יש לפצות את התובעים בסכומים הנקובים בסיכומים.

ב"כ התובעים בסיכומיו התייחס רק לאותם סעיפים בהם אין הוא מסכים עם חוות דעת מומחה בית המשפט.

הפירוט יהיה במסגרת הדיון.

ב"כ התובעים מציין, כי נגרמה לתובעים עגמת נפש רבה, אשר נמשכה זמן רב גם לאחר הגשת התביעה, כפי שתיאר התובע 1 בישיבה מיום 9.3.08, כאשר בין השאר שנה שלמה זלגו מים דרך לוח החשמל, רעפים עפו מכל משב רוח. מר אלקובי ציין, כי 80 ליקויים נמצאו והוא הגיש אותם לנתבעות. 16 מרצפות נמצאו לא תואמות, והקבלן הבטיח להחליפן.
כך שעוגמת הנפש החלה עם מסירת הדירה וחוסר הענות הנתבעת, ועד היום.

4.
הנתבעות חזרו בסיכומיהן על האמור בכתב ההגנה וטענותיהם הן בנושאים אלו:
פרוטוקול המסירה:
א.
התובעים ויתרו על כל טענה, שכן בפרוטוקול המסירה עליו חתמו התובעים ב-26.2.99 – משפחת אלקובי, וב-17.6.99 – משפחת רביב, נאמר כי הם מצאו את הדירה מתאימה למפרט הטכני ולהתחייבויות הנתבעת 1, וכי אין להם כל טענה, לא בקשר לטיב הבניה ולא בעניין מילוי התחייבויות הנתבעת 1.

עוד נאמר באותו פרוטוקול, כי בוצעו כל התיקונים שנרשמו.
יתר על כן, בדירת תובעים 1 ו-2 בוצעו תיקונים לפני הגשת חוות הדעת ואחריה, והתובעים אשרו כי התיקונים בוצעו לשביעות רצונם.
התיקונים בוצעו ב-23.3.03 ו-14.7.03, והתובעים 1 ו-2 חתמו על מסמך אשר צורף לסיכומי הנתבעות (נספחים ב, 2 ו-ג' לסיכומים). גם בדירת התובעים 3 ו-4 בוצעו תיקונים ואף הם חתמו על נספח המאשר הן את התיקונים והן את שביעות רצונם (נספח ב' לסיכומים).

ב.
התובעים התעלמו מכך הן בכתב התביעה והן בסיכומים.

ג.
התובעים 1 ו-2 ביצעו שינוי מהותי בדירתם – "חיתוך בקורה". בנוסף התובעים ביצעו עבודות ושיפוצים בדירותיהם על ידי גורמים זרים לנתבעים ועל כן בכך הוסרה אחריות מהנתבעות לנזקים כלשהם.

ד.
התביעה היא ניסיון פסול להתעשר על חשבון הנתבעות. עובדה זו בולטת, כאשר בוחנים את חוות הדעת מטעמם בפועל. הסכום הנתבע לאמיתו של דבר הוא 329,159 ₪, כאשר התביעה עצמה הועמדה על סכום של 180,000 ₪ "מטעמי אגרה" ובלי התייחסות לחלוקה בין התובעים.

יש בכך פגיעה בזכות הנתבעות לדעת מהם ראשי הנזק ש"צומצמו".

על כן יש לדעת הנתבעות להעמיד כל רכיב בראשי הנזק ע"ס
54% בלבד מהסך הנתבע.

ה.
לתובעים 3 ו-4 אין זכות תביעה משמכרו את דירתם, וזאת היות וכאשר מכרו את דירתם, התמורה שקיבלו שקפה בין השאר את הנזקים הנטענים. יתר על כן, התובעים 3 ו-4 לא הוכיחו ששינוי התמורה הושפע מהנזקים הנטענים, וגם לא כי ישנה "המחאת זכות כלפי הרוכשים".

לחילופין, היות והמכירה הקטינה נזקים שונים, כמו עלות דיור חלוף, פיקוח הנדסי, עלות אחסון וכו', יש לקבוע כי אינם זכאים לפיצוי בגין ראשי נזק אלו.

ו.
האחריות לנזקים, אם יקבע כי קיימים כלל היא על הקבלן, אשר בנה את הדירות ולא על הנתבעות, בהתאם לכתבי האחריות הנספחים לחוזה, האחריות אם בכלל צריכה להיות בנושאי התכנון בלבד.

בנוסף, בהתאם לפרוטוקול המסירה, וככל הידוע להן, כל הליקויים שנדרש לתקנם והיו ידועים להן תוקנו.

ז.
התובעים בחוסר תום לב, העלו מאות ליקויים, והא ראיה כי מומחה בית המשפט דחה את רובם.

ח.
משמונה מומחה בית המשפט, אין מקום יותר להתייחס לחוות דעת המומחים מטעם הצדדים.

יש לקבל את חוות דעת המומחה מר ברמן ותשובות ההבהרה שלו. עם זאת היות ולא הוגשה חוות דעת שמאית מטעם התובעים, אין לקבל את קביעותיו ביחס לירידת ערך.


הטענות לעניין עוגמת הנפש וההוצאות הנטענות אתייחס במהלך הדיון.

הנתבעות התייחסו לנושאים השונים הפרטניים, אשר הועלו בסיכומי התובעים לגביהם יש מחלוקת על קביעת חוות דעתו של מר ברמן, ולכן תהיה התייחסות בדיון עצמו.

ט.
הנתבעות סבורות, כי היה ויקבע שאכן הן אחראיות לליקויים אלו ואחרים יש לאפשר להן לממש את זכותן על פי החוק ולתקן את הדרוש תיקון.

סיכומי תגובה:
ברשות בית המשפט הוגשו סיכומי תגובה על ידי ב"כ התובעים, ההתייחסות לנושאים כדלקמן:
א.
חתימה על פרוטוקול מסירה – על פי הפסיקה אשר פורטה בסיכומי התגובה, אין בחתימה על הפרוטוקולים משום להוות ויתור על כל תביעה בגין ליקויים שלא התגלו, שלא תוקנו כראוי, במיוחד כאשר מדובר בטופס של הנתבעות, כאשר יחסי הכוחות הם במפורש לרעת התובעים. ממילא יש בכך משום להוות התניה על הוראה קוגנטית של חוק המכר, וברור כי זו התניה אסורה.

ב.
אין כל ראיה, כי הליקויים הם תוצאות עבודות של התובעים.

ג.
טענת הנתבעות, כי התובעים לא פנו תוך זמן סביר היא המשך ההתחמקות. יתר על כן, נקבע בפסיקה כי גם 3 שנים מהווים זמן סביר.

ד.
הנתבעות עצמן התנגדו לתיקון כתב התביעה לגבי תובעים 3 ו-4 על ידי שינוי/ הוספת קוני הדירה, ועל כן הם מנועים לטעון כל טענה הפוכה לכך בסיכומיהם.

ה.
הנתבעות לא ביצעו תיקונים כנדרש, שהרי הן עצמן מודות, כי הקבלן הפסיק את עבודתו (ישיבה מיום 9.3.08). כך גם אין הן יכולות לדרוש לבצע תיקונים בעצמן.

ו.
לעניין ירידת הערך – הנושא בפירוש בתחום המינוי של מר ברמן, ובתחום מומחיותו, ולא בכדי מונה מר ברמן שהוא גם מהנדס וגם שמאי.

ז.
אין מקום ליתן לנתבעות לתקן, משלא עשו זאת במשך הזמן, וכאשר נדרשו לכך עוד לפני הגשת התביעה.

ח.
הטענות בעניין חיוב התובעים בהוצאות מופרכות. לו הנתבעות היו בונות על פי החוק, ומתקנות כמוטל עליהן , הגשת התביעה היתה נמנעת.

ב"כ הנתבעות מבקש כמובן לקבל ככתבה וכלשונה את חוות דעת מומחה בית המשפט, אשר מיום שהוא מונה בהסכמה, אין שועים יותר לחוות דעת המומחים מטעם הצדדים.


דיון:
א.
חוות דעת המומחה – מר ברמן:
לא הונחה בפני
י כל תשתית ראייתית המצדיקה סטייה מחוות דעתו של מר ברמן, ולמעט בעניינים משפטיים בהם זכות וחובת ההחלטה היא לבית המשפט, הרי בכל הקשור לעלות תיקונים, חוות דעתו מקובלת עלי ובהתאם לה אקבע את שיעור הפיצוי המגיע בגין הליקויים.

מר ברמן הוא גם שמאי במקצועו והעריך את ירידת הערך. אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעות, כי נושא זה לא היה בתחום המינוי שלו. אין זה מדויק, כאמור לעיל, מר ברמן מונה לבדוק כל טענה המופיעה בכתבי בית הדין. עניין נושא ירידת ערך הדירות פורט בכתב התביעה, ועל כן מר ברמן היה מוסמך לדון גם בכך.

אדרבא, יש יתרון בכך שמר ברמן הוא גם שמאי ולא היה צורך למנות שמאי בנוסף.

ב.
תיקוני הנתבעות – השלכה על התביעה.

מתברר, כי הנתבעות תקנו תיקונים רבים ומהותיים בעקבות חוות דעת המומחה מטעם התובעים, אשר התקבלו אצלם טרם הגשת התביעה.

כך גם על פי חוות דעת מר ברמן בדירת אלקובי – סעיפים 1.21.4, 1.21.7, 1.21.8, 1.21.9, 1.22.2.1, 6.2.

וכן גם על פי פרוטוקולי המסירה.

לכך יש השלכות בכמה מישורים:
א.
אינני מקבלת את הטענה, כי התביעה "האמיתית" היא על סך

330,000
₪, ולכן יש לחשב את הפיצוי ב-54% מן התביעה.
ב.
לא יהא זה מדויק לומר שהנתבעות התעלמו לחלוטין מן התובעים ולא ביצעו תיקונים. אמנם כפי שמסתבר חלק מן התיקונים לא בוצע או לא הושלם, אך אין בכך לומר, כי היתה התעלמות מוחלטת.

דירת התובעים אלברט ויהודית אלקובי
.
מר ברמן קבע, כי עלות התיקונים על פי חוות דעתו בדירתם של בני משפחת אלקובי היא 23,400 ₪, כאשר מדובר בתיקון באמצעות קבלן מטעם התובעים.
הסכום היה נכון ליום מתן חוות הדעת 22.5.07.
להלן יתקיים דיון באותם נושאים בהם יש גוון משפטי למחלוקת, ויש צורך בהכרעה אם מדובר בליקוי שבאחריות הנתבעות, ועל כן יש לשנות להוסיף או לגרוע מהסכום אותו קבע המומחה.



הסעיפים בחוות דעת מומחה בית המשפט:
1.1.1+1.1.2.
גובה חלונות בקומת עליית הגג – עליית הגג נמכרה לתובעים כמעטפת אותה השלימו התובעים, שלא באמצעות הנתבעות. התקן לגובה אדן חלון מינימלי הוא 1.05 מ' מפני הריצוף. מתברר, כי אדן החלון בעליית הגג הוא 1 מ' בלבד מפני הריצוף, ועל כן לדעת ב"כ התובעים, יש להוסיף 1,200 ₪, עלות ההגבה של אדני החלונות.

מר ברמן מלכתחילה קבע, כי אין מדובר בליקוי שהוא באחריות הנתבעות, היות ועליית הגג נמכרה במעטפת והעבודות בוצעו על ידי התובעים.
בתשובה לשאלות ההבהרה השיב, כי אין הוא יכול לדעת מה היה גובה החלון לפני הריצוף, ואם אמנם הוא היה 1 מ' בלבד, אכן הדבר מנוגד לתקנות.

המעטפת כללה חלונות. לא ברור אם החלונות הנדונים נכללו במעטפת, אם לאו, שכן מדובר בחלון הפונה אל חלל המדרגות.
הריצוף הקרמי היה עבה באופן יחסי על פי תשובות ההבהרה של מר ברמן.
עובדה זו אינה מאפשרת לקבוע בוודאות, האם הותקן החלון על פי התקן או התקנות, או לא.
מאידך יש להניח, כי עובי הריצוף לא היה 5 ס"מ, ועל כן מלכתחילה לא היה החלון בתקן הדרוש.
יחד עם זאת, סטייה של סנטימטר או שניים אינה מהווה גורם להגדלת הפיצוי, מה עוד שלא שמעתי, כי יש בכוונת התובעים אחרי 10 שנים שהם גרים בדירה לערוך תיקון פיזי.

1.2.
גובה חלונות המטבח – בנושא זה אני מקבלת את עמדתו של ב"כ התובעים.החשוב הוא מצב התקן בזמן הבניה והתאמתם אליו. העובדה שהתקן שונה לאחר מכן איננה גורמת לכך שלא היה ליקוי.

בזמן הבנייה היה דרוש, כי גובה מינימלי של משקוף עליון בחלון המטבח יהיה שני מטר. גובה המשקוף העליון במציאות הוא 1.66 מ' בלבד.

גם אם לאחר מכן בשנת 2004 בוטלה הדרישה לגובה מינימלי וגם אם החלונות מותקנים באופן ראוי ומקובל, ואין פגיעה פונקציונאלית מבחינת אוורור ואור, הרי אני מקבלת את העמדה כי התובעים היו זכאים שהחלונות במטבח יהיו על פי התקן, דהיינו בגובה של 2 מ'. הפיצוי המגיע בגין כך היא כפי שקבע המומחה שזו העלות 1,600 ₪.

1.5.
חדר שינה דרום מערבי – אינני מקבלת את טענות ב"כ התובעים לעניין זה.

מר ברמן מצא, כי בתוך החדר הלא רגולארי קיים שטח של 8 מ"ר ועל כן הוא עומד בתקן של הגדרת שטח חדר.

מר ברמן מצא, כי שטח החדר עם המגרעת הוא 9.30 מ"ר ועל כן מדובר בחדר לכל דבר ועניין ולא חדרון. מר ברמן לא טעה בפרשנותו את ההגדרה הנכונה לחדר כפי שמופיע בתקנות הבניה, ועל כן אין מקום לקבוע כדרישת ב"כ התובעים ירידת ערך בגין כך. התובעים רכשו דירת 4 חדרים ולא 4.5.

1.2.2
לעניין הריצוף, אינני מקבלת את הצעתו של מר ברמן כי יש לפרק את הריצוף בחדר המשפחה, לרצף מחדש בגוון הדומה לגוון המקורי ומתוך האריחים שיפורקו להחליף את האריחים הפגומים שהם 6 במספר הנמצאים בקומת הכניסה.

האריחים הקרמיים הם גדולים למדי 44.5 ס"מ
x
44.5 ס"מ
,
6 אריחים כאלו מהווים שטח של כ-12 מ"ר.

אין זה סביר בעיני שניתן יהיה למצוא אריחים כאלו כעבור שנים כה רבות שיתאימו לשאר הריצוף בקומה א', ואין הצדקה לפרק אותם על מנת להתקינם בקומת הכניסה, אי לכך הפיתרון המוצע על ידי ב"כ התובעים, שהוא פיצוי כספי, נראה סביר בעיני ויש להוסיף לסכום חוות הדעת 6,000 ₪.

1.22.2
ריצוף הטרצו - לא מצאתי סיבה לחרוג מחוות דעתו של המומחה, גם ב"כ התובעים לא פרט בסיכומיו מדוע יש לפסוק כאן סכום כלשהו מעבר ל-50 ₪ אותם פסק המומחה.


2.1
דלתות פנים – היה והנתבעות לא יציגו אישור של יצרנית הדלתות או מעבדה מוסמכת, כי מדובר בדלתות עץ עם גמר פורניר, הרי יתווסף סכום של 4,000 ₪ לסכום חוות הדעת.

3.5.4
אינני מקבלת את עמדת ב"כ התובעים, כי כאשר מתכוונים לדלת יציאה מדירה, הכוונה היא לכל דלת ולאו דווקא דלת הכניסה בלבד, כפי שסבור המומחה. דלת היציאה לחצר מפינת הכבידה איננה חייבת להיות כמו כל דלת, מראה הפסיקה, בעניין אליה הפנה ב"כ הנתבעים.

6.3
אני מקבלת את הטענה, כי התובעים ביצעו את קשירת הרעפים בעצמם, ויש להוסיף לכך 400 ₪ כפי שקבע המומחה שזו עלות העבודה.

11.
המומחה קבע, כי די ב-18 ימי עבודה לצורך ביצוע תיקון הליקויים אותם מנה, וכי לדעתו אין צורך בפינוי הדירה.

ב"כ התובעים סבור, כי יש צורך בפינוי הדירה ומדובר בלפחות חודש אחד ויש על כן לפצות את התובעים בגין כך.

עיינתי בחוות הדעת, ועל פי הסיכומים התובעים אינם מעוניינים בהחלפת הריצוף,אלא פיצוי כספי. הרי שאר העבודות ניתנות אמנם לביצוע תוך כדי מגורים, ועל כן אינני מקבלת את הדרישה לפצות בגין עלות חודש פינוי, הוצאות נלוות של שמירת רהיטים וכו'. מגיע למרות, זאת פיצוי בגין הטרדה בעצם ביצוע תיקונים הגורמים לכלוך, אבק וכו', ונושא זה יוסדר במסגרת הפיצוי בגין עוגמת הנפש.

12.
המומחה קבע ירידת ערך בסך 8,000 ₪ בגלל חניה הממוקמת על שטח דרך הגישה לחניה המקורה.

הנתבעות סבורות, כי אין מקום לקבוע ירידת ערך בעניין זה. העובדה ששתי החניות עוקבות ואינן מקבילות לא נסתרה, ניתן היה לראות זאת כבר בתוכניות עובר לחתימת ההסכם במהלך הבניה, במעמד המסירה.

ב"כ הנתבעות הפנה לפסק הדין שניתן על ידי בת"א 8138/03, אשר אף הוא דן בנושא החניות העוקבות. שם נקבע, כי מדובר בחניות על פי תוכנית מפורטת שקיבלה אישור ולכן לא נמצא שם כל ליקוי.

בתשובות לשאלות הבהרה בעניין הזה השיב מר ברמן, כי הנסיבות בענייננו שונות מבפסק הדין, ככל הידוע לו, שכן היתה תוכנית המציגה את מקום החניה.

ברור שחניה עוקבת היא מגבילה וגורמת לטרדה מתמדת, אך עובדה זו היתה ידועה לתובעים.

היות ואמנם גם בתיק זה קיימת תוכנית מפורטת והתובעים יכלו לראות את החניות עוד לפני שחתמו על הסכם המכר. הנימוקים בת"א 8138/03 יפים גם כאן. יתר על כן, יש מידה מסויימת של חוסר הגינות לטעון בעניין זה, גם אם התוכנית תואמת את הוראות משרד התחבורה וכו', כאשר התובעים ידעו מה הם קונים.
אין מקום לקבל את הטענה, כי בשל כך נגרמה ירידת ערך לדירה.


סך הכל הסכום המגיע למשפחת אלקובי בגין ליקויי הבניה הוא – 31,400 ₪, בגין עוגמת הנפש הסכום המגיע 7,000 ₪. היה ולא יוסדר עניין הצגת האישורים בגין הדלתות בתוך 60 יום מיום פסק הדין, יתווספו לסכום זה 4,000 ₪.

משפחת רביב:
המומחה העריך את עלות התיקונים בדירתם של בני משפחת רביב ב- 14,600 ₪, התקופה המוערכת על ידו היתה 12-14 ימי עבודה, כאשר אין צורך בפינוי הדירה.
מר ברמן העריך את ירידת הערך ב-9,300 ₪, כאשר 8,000 ₪ הם בגין החניה, ואילו שאר הסכום בגין סטיות ברוחב חדר שירותי האורחים וחיפוי עמוד צינור בחדר האמבטיה. לעניין החנייה הדברים שנאמרו בעניין משפחת אלקובי יפים גם כאן.
אי לכך שאר הדיון מתקיים באותם נושאים בהם ב"כ הצדדים חולקים על חוות דעת המומחה מבחינה משפטית.

1.1
דלתות – גם כאן כמו בדירת אלקובי בהעדר אישור מהספק או בדיקת מעבדה כי הדלתות עשויות מעץ יתווספו 4,000 ₪ לעלות חוות הדעת.

1.4
מספר החדרים בדירה, האמור לעיל לגבי דירת אלקובי בנושא זה, נכון גם לגבי דירתם של בני הזוג רביב.

2.2.2
גובה חלונות המטבח, גם כאן כפי שנאמר בדיון לגבי משפחת אלקובי, יש להוסיף גם פה 1,600 ₪.

3.42.
זכוכית ביטחון בדלתות – היות והתובעים הם שהחליפו את זכוכיות הביטחון, מגיע להם החזר בעניין זה, ויש להוסיף לעלות חוות הדעת 1,300 ₪.

9.
ריצוף – לא ברור לי מדוע נדרש פיצוי בגין הריצוף הקרמי כאשר המומחה לא מצא כל ליקוי בנושא זה. לעניין ריצוף הטרצו – גם כאן לא נמצא כל ליקוי מעבר למה שנכתב על ידי המומחה בחוות דעתו.

ירידת ערך:
יש להוסיף את ירידת הערך בגין הסטייה בחדר שירותי אורחים וחיפוי עמוד צינור בחדר האמבטיה בסך 1,300 ₪.

סיכומו של דבר הנתבעות תשלמנה למשפחת רביב סכום עלות התיקונים – 18,800 ₪. וכן פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עוגמת הנפש.
גם כאן היה ולא יוצג אישור לעניין הדלתות יש להוסיף 4,000 ₪.

אני מקבלת את טענת ב"כ התובעים, כי הסכום אותו יש לפסוק הוא כפי שקבע המומחה בתוספת פיקוח הנדסי ועל ידי קבלן מטעמם.
בחלוף זמן כה רב, אין מקום ולא יהיה זה נכון לאפשר לנתבעות לבצע את התיקונים.

יש לשים לב לכך, כי לשאלות הנתבעות ענה מר ברמן, כי כל אותם ליקויים שהם בבחינת בלאי סביר כלל לא הובאו בחשבון על ידו כלקויים הדורשים תיקון. חוות הדעת של המומחה מטעם התובעים אלקובי נערכה שנה בלבד לאחר מסירת החזקה לתובעים, ואילו למשפחת רביב כשנתיים לאחר המסירה. מר ברמן מצא ליקויים לא מעטים, גם בהתחשב כי ליקויים רבים תוקנו בזמנו על ידי הנתבעות.

ב"כ התובעים מבקש לפסוק עוד 10% בגין פיקוח הנדסי אלא שמר ברמן כבר כלל סכום זה בחוות דעתו ועל כן אין להוסיף אותו.

הנתבעות מבקשות לדחות את התביעה. לא מצאתי כל נימוק לעשות כן, השנים שחלפו לא הטיבו עם איש מן הצדדים, כל צד טען כי האחר הוא האשם בסחבת. משלא נשמעו ראיות הצדדים, לא יהיה זה נכון לקבוע כי צד זה או אחר אשם בסחבת.
לנתבעות טענה כי התובעים אלקובי ביצעו שינויים מהותיים עם כניסתם לדירה וביניהם ניסור קורה שינוי זה הוא דרמטי עד כדי הסרת כל אחריות.
לא מצאתי התייחסות לנושא זה בחוות הדעת היסודית והמפורטת של מר ברמן. לא נשלחה אליו שאלה בעניין זה, ועל כן ההנחה היא כי אין לכך חשיבות יתרה בסופו של דבר.

הנתבעת סבורה כי לה נגרמה עוגמת נפש העולה בעשרת מונים מזו שנגרמה לתובעים, כפשוטו אינני יכולה לקבל טענה זו, לא הנתבעות גרות בדירות שיש בהן ליקויים במידה זו או אחרת, וגם אם חוות דעתו של מר שטיינר היתה מוגזמת בתחילת הדרך, הרי המומחה מטעם בית המשפט מצא אף הוא ליקויים,ויש להביא בחשבון, כי במשך השנים תוקנו חלק מהליקויים על ידי התובעים בעצמם. אין מקום לקבוע, כי דווקא לנתבעות שהן ישויות משפטיות, נגרמה עוגמת נפש ולא לבעלי הדירות עצמם.

אי לכך טענת הנתבעות, כי יש לחייב את התובעים בתשלום הוצאותיהן – נדחית

יש ממש בטענת הנתבעות כי מן הראוי היה לתקן את כתב התביעה והסכום הנתבע לאחר התיקונים אשר בוצעו על ידן ובוודאי יש טעם לפגם בתביעת פיצויים כוללת בגין שתי הדירות.
הביטוי לכך יהיה בהקטנת החיוב בהוצאות.

עניין נוסף בו יש לדון הוא כתבי "הויתור" עליהם חתמו התובעים.

אינני יכולה לקבל טענה זו, כל המסמכים והסעיפים בהם דואגות הנתבעות להסיר מעליהם כל אחריות, ולהטילה על הקבלן (או החברה הקבלנית) ועל הרוכשים, אינם מועילים לטעמי.
אין זה ראוי, וחסר תום לב, להסיר מעל הנתבעות – היזמיות והראשיות כל אחריות שהיא.
יתר על כן, מדובר במסמך מסוג חוזה אחיד, התניות בו מקפחות ומהוות התנייה על הוראות חוק קוגנטיות.
אינני מקבלת ניסיון התנערות גורף זה והטענה כי התובעים ויתרו מלכתחילה על אפשרות טענה או תביעה כלפי הנתבעות נדחית.

סיכומו של דבר – הנתבעות תשלמנה לתובעים – משפחת אלקובי 38,400 ₪, ולמשפחת רביב 23,000 ₪.

סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.05 ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעות תשאנה במחצית אגרת התביעה, 75% מהתשלום למומחה בית המשפט, ומחצית משכ"ט מר שטיינר.

הנתבעות תשאנה בשכ"ט עו"ד התובעים בשיעור של 7,500 ₪ + מע"מ.


ניתן היום,
ט"ו טבת תשס"ט, 11 ינואר 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 14443/03 אלברט אלקובי, יהודית אלקובי, רביב מאיר ואח' נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ, שיכון עובדים בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/01/2009)