פסקי דין על פנחס שנהב | פסקי דין על גיא אסולין

4445/06 א     13/01/2009




א 4445/06 פנחס שנהב נ' גיא אסולין








בית משפט השלום בחדרה

ת"א 4445-06 שנהב נ' אסולין


13 ינואר 2009



בפני

כב' השופטת
רבקה פוקס


תובע

פנחס שנהב


נגד


נתבע

גיא
אסולין





פסק דין


בפני
תביעה כספית על סך 80,000 ש"ח שהגיש מר שנהב פנחס (להלן: התובע) נגד מר אסולין
גיא (להלן: הנתבע).

הרקע

בחודש פברואר 2005 התקשר התובע עם הנתבע בחוזה על פיו התחייב הנתבע להחליף בבית הנתבע את קירוי הגג שהיה עשוי מלוחות אסבסט ברעפי בטון מתוצרת חברת אקרשטיין.

כמו כן, התבקש הנתבע לבנות בבית התובע פרגולה מעל מרפסת פתוחה ולחברה לגג הבית האמור.

לקראת תום ביצוע העבודות שקע הגג ונדרשה התקנת קורת תמך כדי למנוע את השקיעה, עבודה שהצדדים אינם חלוקים בנחיצותה אך חלוקים בשאלה מי ביצע את העבודה.

לאחר הדברים האלה, במהלך חודשי החורף, החל התובע לסבול מחדירת מים ומרטיבויות שמקורן בגג ביתו. הנתבע הוזעק לטפל באותן רטיבויות אך כל שעשה לא הועיל, עד שהפסיק להענות לקריאותיו של התובע, כך עפ"י טענתו.

בנסיבות אלה פנה התובע למהנדס מטעמו אשר קבע כי הרטיבות והנזילות בקומת הגג מקורן בשיפוע לא תקין של גג הרעפים, שיפוע שהתאים לגג אסבסט שהיה קיים קודם לשיפוץ אך לא לגג רעפים שהותקן ע"י הנתבע.

התובע פנה לנתבע על מנת שיפעל לתיקון הפגמים עפ"י חוו"ד המהנדס מטעמו, ומשסרב הוגשה התביעה.


מסכת הראיות

מטעם התביעה העיד התובע, בנו ומר מורדוך אברהם, קבלן בניה ובן משפחה אשר עפ"י הוראותיו הונחה קורת התמך בגג. כמו כן הוגשה חוו"ד, שנערכה ע"י המהנדס אברהם בן עזרא.

מטעם ההגנה העיד הנתבע, מר בן דוד שלמה, עמית למקצוע, ומר אופיר ארביב שעזר לנתבע להניח את קורת התמך בגג, כטענתו. כמו כן, הוגשה חוו"ד שנערכה ע"י המהנדס יצחק אראל.

ביום 28.2.07 מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס יצחק ברמן, מבלי שהצדדים וויתרו על זכותם להסתמך על חוו"ד המומחים מטעמם.

דא עקא, ששני הצדדים, דומה כי סומכים ידם על חוו"ד מר י. ברמן, כל אחד מטעמו הוא, ולמקרא חוו"ד אף אני סבורה כי, ככל שמדובר בפן המקצועי, חוות דעתו של מומחה בית המשפט מבוססת, מקיפה ומקצועית ועל כן יש לקבלה.

ר' סיכומי התובע סעיף 36, כדלקמן:

"התובע יטען כי חוות דעתו של מהנדס בית המשפט, מן הבחינה ההנדסית מקצועית להבדיל מן הבחינה העובדתית כנטען לעיל, עדיפה על זו של הצדדים האחרים...".

ר' סיכומי הנתבע בעמ' 7, כדלקמן:

"כאמור לעיל, חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט וחוות הדעת מטעם הנתבע הינם קרובים הן בסיכומיהם והן בהיבט ההנדסי מקצועי, לפיכך יש להעדיף בין חוות דעת מומחה מטעם ביהמ"ש לבין חוות דעת מטעם הנתבע ו/או לחילופין לאזן בין שתי חוות הדעת".

בעניין משקלה של חוו"ד מטעם מומחה בית המשפט אציין כי אומנם לבית המשפט שיקול הדעת להתערב בחוו"ד המומחה מטעמו, אולם יש לזכור כי מדובר במומחה המטיב להכיר את התחום המקצועי בו הוא מתבקש ליתן חוו"ד, ובעניין זה הטיבה השופטת ט. שטרסברג - כהן (כתוארה אז) לבטא את הדברים, כפי המצוטט בע"א 558/96, חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואחר, פ"ד נב (4) 563, 568 כדלקמן:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן... קביעותיו של בית המשפט קמא הן בעיקר קביעות של עובדה שבית משפט זה איננו ממהר להתערב בהן, בעיקר כשמדובר בקביעות המתבססות על חוות דעת של מומחה שנתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת בעלי הדין.
(ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי ואח')

וכן בהמשך:

"מתוך הדברים שהובאו לעיל עולה כי חוות דעת מומחה נהנית ממעמד מיוחד, עד שהיא קובעת ומעצבת בדרך כלל את מסכת העובדות הרלבנטית ואת המסקנות המקצועיות המתבקשות ממנה".


חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט

עפ"י חוות הדעת של מומחה בית המשפט מר י. ברמן מיום 26.7.07, אני קובעת, את הקביעות הבאות:

א.
בעיית הרטיבות בתיקרה מעל דלת היציאה אל המרפסת, מקורה ברטיבות שהינה תולדה של חיבור בלתי תקין בין הפרגולה לבין הגג.

עלות התיקון הוערכה ע"י מר י. ברמן בסך 5,000 ש"ח, אלא אם כן תעשה עבודה רחבה יותר של פירוק הגג ובנייתו מחדש, כפי שיוסבר להלן.

ב.
השקיעה שהיתה בגג נפתרה בהתקנת קורת תמך לחיזוק הגג, עבודה שנאמדת ע"י מר י. ברמן בסך 2,000 ש"ח.

ג.
השיפועים הקיימים בגג אינם עונים לדרישת התקן לגג רעפים מבטון (להלן: התקן).

אומנם השיפועים התאימו לקירוי לוחות אסבסט שהיו קיימים בעבר, אך אינם הולמים גג רעפים.

לדעת המומחה, אותה אני מקבלת, השיפוע הנמוך "עלול בהחלט לגרום, במקרים של גשמים חזקים ורוחות חזקות, לחדירת רטיבות אל תוך חלל הגג ואל תיקרת הבית".

באלה הנתונים ועל מנת לפתור את הפגם שבגג, פתרון היורד לשורש הבעיה,
יש לפרק את הגג בכל שטחו ולבנותו מחדש בגובה אחר ובשיפועים אחרים. העלות הכרוכה בפירוק והרכבה עפ"י חוו"ד מר י. ברמן הוערכה בסך 250 ש"ח למ"ר כפול 180 מ"ר (שטח הגג), בתוספת עלות פיקוח הנדסי בשיעור 10% + מע"מ.

מוסיף המומחה בחוות דעתו הערה לפיה אם הסכימו הצדדים על קירוי הגג עפ"י השיפועים הקיימים, אשר אינם עפ"י התקן, יש להורות על פיצוי התובע רק עבור מס' ליקויים שקיימים בגג ובכללם קשירת רעפים (בעלות של 800 ש"ח), התקנת רעפי איוורור (בעלות 300 ש"ח), תיקון השענת אגד (בעלות 1,200 ש"ח), כשהשיפוע הקיים יוותר על כנו, על כל המשתמע ממנו.
ברי, כי ככל שיפורק הגג ויורכב בשנית, אין מקום לפיצוי האמור.


ד. סדקים:

המומחה מר י. ברמן בחוו"ד מציין ליקויים נוספים שמקורם בסדקים אחדים בתיקרה,
שעלות תיקונם 2,500 ש"ח.


המחלוקת בין הצדדים

בקליפת האגוז אציין כי המחלוקת שבין התובע לבין הנתבע מקורה בשאלה מה סוכם בין הצדדים.

א.
התובע טוען כי הינו אדם מן הישוב אשר ביקש להחליף את הקירוי בגג ביתו, ועל כן סמך את ידו
על הנתבע, איש מקצועי, שיבצע את העבודה ללא פגם.
בנסיבות אלה, אחראי הנתבע לפגם שבגג, עת הורכבו רעפי בטון מבלי שנעשה שינוי בשיפועי הגג, פגם שתיקונו בפירוק הגג והרכבתו מחדש רק לאחר שתעשה הגבהה של הגמלונים ושינוי השיפועים.

ב.
הנתבע טוען כי מראשית ההתקשרות התריע בפני
התובע כי השיפוע הקיים בגג אינו מתאים לקירוי רעפי בטון וכי יש להגביה את הגמלונים בטרם יחל בהחלפת הקירוי בגג.
דא עקא, שהתובע ביקש לחסוך בעלויות ועל כן הורה לנתבע להשאיר את השיפוע הקיים בעינו.

בנסיבות אלה, סבור הנתבע כי על התובע לשאת בתוצאות החלטותיו, וכל שנותר לו לנתבע הוא לתקן את אותם פגמים שמצא מומחה בית משפט כפי שפורטו לעיל, ולא להורות על פירוק הגג והרכבתו מחדש בשיפוע אחר.

ג.
שני הצדדים מפנים למסמך ההתקשרות החתום ע"י התובע והנתבע, נספח א' לכתב התביעה, שנוסח על דעת שני הצדדים (ר' עדות התובע עמ' 6) שם נרשם, כהאי לישנא:

"הגבהות שיפועים לפי הנדרש"

התובע נאמן לשיטתו טוען: "לפי הנדרש" הכוונה לפי הנדרש בתקן והוראות המקצועיות.

הנתבע נאמן לשיטתו טוען: "לפי הנדרש" לפי דרישות התובע.

במאמר מוסגר אציין כי לטענת התובע, פרט להזמנת עבודה שנחתמה ע"י הצדדים, נוסח ונחתם הסכם מפורט יותר.

בהסכם הועלו על הכתב הסכמות הצדדים ביתר הרחבה וכן נרשם המחיר האמיתי לעבודה שבוצעה שהינו בסך כ-
50,000 ש"ח ולא כפי שנרשם בהצעת המחיר בסך של 11,700 ש"ח.

התובע טוען כי שני המסמכים הוכנו לבקשת הנתבע אשר ביקש להצהיר על הכנסה בסך 11,700
ש"ח באמצעות נספח א', ולהסתיר מהרשויות את המחיר האמיתי של עבודתו.

דא עקא, שההסכם האמור, כך לטענת התובע, נלקח ממנו ע"י הנתבע באמתלת שווא ולא הוחזר.

הנתבע מכחיש וטוען כי ההתקשרות בין הצדדים היתה אך לפי נספח א', הזמנת העבודה, ותו לא.

במחלוקת שבין הצדדים אני מוצאת לקבל גרסתו של התובע, הגם שלעצם השאלה שבמחלוקת אין לסוגיה נפקות, כפי שיוסבר להלן.

גרסתו של התובע, לשיטתי, מתיישבת עם הראיות ועולה בקנה אחד עם עלות העבודה עפ"י חוו"ד המומחה י. ברמן, על כן אני מקבלת את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע.

בעניין זה אפנה גם למכתב ב"כ התובע מיום 31.8.06 בו כותב התובע לנתבע מכתב דרישה בטרם פניה לערכאות, כלשונו, ומטיח בו את הדברים הבאים: "עוד אציין כי מרשי, שהוא אדם מבוגר, הודיע לי כי בתואנות שונות, לקחת ממנו את הסכם העבודה שנכרת ביניכם. הינך מתבקש להעביר למשרדי ללא דיחוי את ההסכם".

למכתב האמור הכולל האשמה חמורה, מצופה שהנתבע יענה. דא עקא, שהנתבע בוחר להתעלם וזאת במכתב תשובה ששלח (נספח ת/4), ומשום כך נתפס כמודה באמור, כמאמר הכתוב "שתיקה כהודאה דמי".

אלא מאי, שהמחלוקת, כאמור, אינה מעלה ואינה מורידה לסוגיה שעל המדוכה, נוכח הודאתו המפורשת של התובע לפיה הן בחוזה המפורט והן בהזמנת העבודה (נספח א' לכתב התביעה) נקטו הצדדים באותה לשון כשהגדירו את העבודה שעל הנתבע לבצע בביטוי "הגבהות שיפועים לפי הנדרש".

ר' עדות התובע עמ' 8 לפרוטוקול כשהעיד על אופי העבודה של קירוי הגג והשיפועים, בזו הלשון:

"מה שהיה כתוב
(בהסכם - הערה שלי)
זה מה שבדיוק מה שכתוב בנספח א'. היה רשום "שינוי הגבהות שיפועים לפי הנדרש"".


דיון והכרעה

עיון בראיות כולן, מעלה תמונה לפיה שני צדדים הן התובע והן הנתבע מדעת, כך אני קובעת, כל אחד מטעמיו הוא, בחרו להשאיר את סוגית השיפועים של הגג עמומה, בלתי מסויימת ובלתי מבוררת עד תום.

א.
התובע, כעולה מהראיות, יודע כי השיפועים בגג ביתו אינם מתאימים לקירוי רעפי בטון, אך מניח לנתבע לבצע את הקירוי מבלי שהשיפועים ישונו ויותאמו לגג רעפים.

ויודגש, גם לשיטתו של התובע, הנתבע אומנם נדרש לבצע את קירוי הגג אך לא את הגבהת הגמלונים ושינוי השיפועים, כעדותו בעמ' 8 לפרוטוקול;

"ש. אתה אומר סברת שבהתחלה צריך להרים את השיפועים.

ת. במידה ויהיה צורך, צריך יהיה לקבוע לפי המצב האם מגביהים או לא, אם מגביהים את השיפוע אז צריך לשנות ולהגביה את הגמלונים (הקירות שבצידי הגג). מי שהיה צריך לעשות את ההשלמה של הגמלונים, אנחנו לא קבענו אבל אנחנו היינו ערוכים בכל מקרה, מאחר ועסקנו בשיפוץ ובבנייה. היינו ערוכים גם במקרה שנדרש גם לבצע הגבהות של גמלונים".

אמור מעתה, ביצוע העבודה של הגבהת הגמלונים כברירת מחדל, ובשים לב לעובדה
כי לא נקבע מי יבצעה, היה באחריות התובע, אשר היה ערוך לבצעה, מאחר ובאותם ימים, כטענתו, היה עסוק בשיפוץ ביתו באמצעות פועלים שנשכרו על ידו. דומה שאם אכן ביקש התובע לשנות את השיפועים היתה המשימה גם בגדר אחריותו, כעולה מעדותו.

באלה הנסיבות, תשאל השאלה מדוע התובע לא פעל להגבהת הגמלונים ושינוי השיפועים ומדוע לא עמד על המשמר ודרש שהנתבע לא יבצע את קירוי הגג עד שהשיפועים לא יותאמו לקירוי הרעפים.

התשובות, כעולה מהראיות, מונחות לפתחו של התובע.

אומנם התובע ניסה להמעיט ככל שניתן בחלקו עת הסכים, ולמצער, הניח לנתבע לבצע את קירוי הגג בניגוד לדרישות התקן, אך נסיונו, כך אני קובעת, יש לדחות.

התובע אכן אינו איש מקצוע ולשם כך הזמין בעלי מקצוע; דא עקא, שהתנהלותו היתה עצימת עיניים מובהקת למתרחש, שתוצאתה גג רעפים בשיפוע פגום.

התובע ידע כי עליו לשנות את השיפועים ולא להשלים עם קירוי הגג עפ"י השיפועים הקיימים, אך העדיף לטמון את ראשו בחול, ולהניח לנתבע לבצע את העבודה מבלי שהשיפועים בגג יותאמו, כנדרש בתקן.

בעניין זה אפנה ראשית לתצהירי עדות ראשית של התובע ובנו, המדברים בעד עצמם.
למקרא התצהירים ברי כי התובע ובנו היו מודעים לצורך בשינוי השיפועים ולמרות ידיעתם וביחד עם הנתבע בחרו לנסח הסכם עמום המדבר על "שיפועים על פי הנדרש", ניסוח שאינו עולה בקנה אחד עם ההסכמות להן טוען התובע.

ר' סעיף 6 לתצהיר עדות ראשית של התובע:

"בתום הסיור (24.2.05) ישבנו בני מר אמיר שנהב ואנוכי בביתו של הנתבע וסכמנו את פרטי העסקה. ערכנו הסכם אשר כלל לוח זמנים לביצוע עבודות, עלויות, שלבי ביצוע, חומרים ועוד. אדגיש כי באותו מעמד דובר ואף נרשם בהסכם כי יש צורך לשנות את השיפועים של הגג כך שיתאימו לגג רעפים כולל בניית הגמלונים. אני אז סברתי, ובדיעבד גם בצדק, כי כאשר מחליפים גג לגג רעפים יש צורך בשינוי השיפועים, והדבר נרשם במפורש בהסכם".
(ההדגשה שלי).

האמור בתצהיר, דברים כדורבנות, אך מדוע אמירה כה ברורה שבתצהיר עדות ראשית לא באה לידי ביטוי, הלכה ולמעשה, לא בחוזה ולא בהזמנת עבודה (נספח א') כפי שנוסחו ע"י שני הצדדים ולא יושמה בפועל; לתובע פתרונים.

יתרה מזאת, גם כשאותר והוכר הצורך בשינוי השיפועים של הגג, כגרסתו דלעיל, מדוע בפועל ויתר התובע על שינוי השיפועים והניח לנתבע לבצע את קירוי הגג ללא שינוי השיפועים, רק עפ"י אמירתו המאוחרת כי אין צורך לבצע שינוי בשיפועים.
כיצד עדותו של התובע מתיישבת עם עדותו בבית המשפט בעמ' 8 לפרוטוקול, שם נאמר בזו הלשון:

"ש. אם סברת שיש צורך לשנות את השיפועים מדוע הסכמת בטרם התחלת בקירוי הגג שהנתבע יקרה את הגג לפי השיפוע הקיים?

ת. בתום פירוק גג האזבסט בא אלינו הנתבע וטען שלאחר שהוא בדק הוא מבחינתו השיפוע של הגג מתאים ואין צורך לפיכך בעיקר כשאנו משתמשים ברעפי אקרשטיין שהחפיפה ביניהם היא גדולה, אין צורך לשנות שיפועים ועל כן אין צורך להגביה את הגמלונים, על כל פנים שמחנו
(צ.ל. סמכנו) על הקביעה של הנתבע. אמרנו שאם זה המצב שיעשה כמיטב הבנתו".

הסתירה בין האמור בתצהיר שם מצייר התובע תמונה של הוראה קטגורית לשינוי השיפועים לבין עדותו על שינוי מהמוסכם בין הצדדים, אין התובע מיישב, עובדה המלמדת על התנהלות בעייתית של התובע.


ב
. דא עקא, שחלקו של הנתבע בביצוע קירוי עפ"י השיפועים הקיימים, שיפועים שאינם עומדים בתקן וגורמים לרטיבויות, כפי שפרט המומחה מטעם בית המשפט, אינו זניח, בלשון המעטה.

ודוק, הנתבע איש המקצוע המוזמן לבצע עבודה בתחום מומחיותו, ועל כן עליו מוטלת החובה להזהיר את התובע מפני ביצוע עבודה פגומה שיש לה השלכות על איכות החיים של המתגוררים בגג, בנוסף על היותה מנוגדת לתקן.

את גרסתו של הנתבע לפיה חזר והתריע בפני
התובע באופן ברור שאין לבצע קירוי עפ"י השיפועים הקיימים, ברם התובע החליט אחרת, איני מקבלת, מאלה הטעמים;

ראשית, משום שהנתבע לו נדרש לבצע עבודה בניגוד לדעתו המקצועית, היה עליו להחתים את התובע על כך, ולא לבצע את העבודה ולהיתלות על ביטוי עמום המופיע בהזמנת העבודה "הגבהות שיפועים לפי הנדרש".

שנית, דומה כי גרסתו של הנתבע לפיה היה החלטי במתן חוות דעת לשינוי השיפוע, חוות דעת שנדחתה ע"י התובע, אינה עולה מהראיות.

עיון מדוקדק בגרסתו של הנתבע מעלה כי הנתבע, חרף טענתו על מתן חוו"ד ברורה וחד משמעית לתובע, אינו סבור גם כיום כי היה צורך ברור בשינוי השיפוע ומכאן אתה למד כי הנתבע העביר מסר מבולבל לתובע, ומכאן אחריותו.

אמור מעתה, לא חוו"ד ברורה וחד משמעית נתן הנתבע לתובע, אלא אמירה עמומה אודות שיפועים קיימים שאין צורך בשינויים.
ר' גרסת הנתבע עמ' 14 לפרוטוקול, אשר גם במהלך עדותו משנה את פניה, מן הקצה אל הקצה:

"ש. האם הסברת לו
(לתובע - הערה שלי)
שהשיפוע חשוב בגלל בעיות רטיבות?

ת. כן.

ובהמשך מעיד את ההפך;

"ש. המומחה מטעמך מר הראל, כותב שהשיפוע לא קשור לרטיבות אז הוא טועה?

ת. בכל הגג הגדול יש נקודה אחת
שהיא נוזלת והיא התחברות של הפרגולה לגג. השיפועים לא שייכים לנזילה. אני אמרתי שצריך לשנות את השיפועים על פי תקן, לא על פי זה שאני חושב שזה יכול להביא לרטיבות. אני אומר שהעדר שיפוע לא גורם לנזילה".
(הדגשה שלי)

נמצא כי הנתבע הלכה ולמעשה אינו סבור שיש לשנות את השיפועים משום שלפי דעתו המקצועית אין לשיפוע השפעה על הרטיבות.

בנסיבות אלה, אם חוות דעתו של הנתבע היתה כי אין בשיפועים הקיימים משום השפעה על הרטיבויות בגג, מדוע אם כן, יחליט התובע להשקיע מאמץ ומשאבים בשינוי השיפוע בגג, לנתבע הפתרונים.

אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבע אחראי לביצוע קירוי גג רעפים בשיפוע בלתי תקין, שכפועל יוצא, גורם לרטיבויות ופוגם באיכות החיים של המתגוררים בגג, כפי שקבע המומחה מטעם בית משפט.

ג.
באלה הנתונים אני מורה מחד על אחריותו של הנתבע בהתקינו גג רעפים מבטון בשיפוע לא מתאים ובניגוד לתקן, ומאידך על אשם תורם של התובע בגין חלקו בשיעור 50%.

איני סבורה, כדעת ב"כ התובע, כי האחריות נופלת רק לפתחו של הנתבע, איש המקצוע, באופן שיש לפטור את התובע מכל אחריות נוכח גילו המבוגר והעובדה כי מדובר באדם מן היישוב שאינו מתמצא בעבודות בניה, וזאת כאמור לעיל, נוכח התנהלותו.


חלקו של התובע בנזק נובע מהדוקטרינה של אשם תורם בחוזים, הנזכר בע"א (ת"א 1062/03 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' מורי בכר,פורסם בנבו, כהאי לישנא:

"דוקטרינת האשם התורם בדיני חוזים נקלטה בפסיקתו של בית המשפט העליון והיא חלק משיטתנו המשפטית... הגנת האשם התורם עולה בקנה אחד עם יישומו של עקרון תום הלב בשיטתנו. היא מאפשרת דחייה של עיקרון האחריות הבינארי, וכמו כן היא "מציעה רצף של פתרונות הפרושים על פני ספקטרום רחב, שבקצהו האחד מוטל על המפר אחריות מלאה ובקצהו האחר הוא משוחרר מכל אחריות (פורת עמ' 62-61), פרופ' פורת מטעים;
"ההנחה שבסיסה של הגנת האשם התורם היא שזהויות "המפר" וה"נפגע" אינן תמיד כה חד משמעיות, כי יש מקרי ביניים שהתנהגויותיהם של שני הצדדים לחוזה ראויות בהם לגינוי משפטי, וכי לשחרורו החלקי של המפר מאחריות יבטא גינוי זה בצורה ההולמת ביותר. הגנת האשם התורם כהגנה חלקית נועדה אם כן למלא חלל הקיים בדיני התרופות, עקב דרך יישומו המיוחדת של עקרון תום-הלב בסיטואציות שהתנהגותו של הנפגע תורמת בהן לאי קיום החוזה על ידי המפר".

וכן ת.א. (חיפה) 333/95 אברהם שוסטר נ' יעקב אוגרון (פורסם בנבו);

"... למרות שהדוקטרינה של "אשם תורם" היא מתחום הנזיקין (סעיף 64 לפקודת הנזיקין) הדעה היא שיש מקום לפיתוחה של דוקטרינה זו גם בדיני חוזים, כאשר שני הצדדים לחוזה תרמו בהתנהגותם לנזק..."


גובה הנזק

להלן ראשי הנזק:

א.
פירוק הגג והרכבתו מחדש -
קירוי הגג בשיפוע הקיים לא היה צריך להתבצע הן משום שאינו עומד בתקן והן משום שגורם לנזקים, כגון רטיבויות בימי החורף הגשומים, כעולה מחוו"ד המומחה מר י. ברמן.

בנסיבות אלה, יש להורות על פיצוי כפי שנקבע בחוו"ד המומחה, באופן שהגג הקיים יפורק ותחתיו יבנה גג חדש לאחר שישונו שיפועי הגג.

עלות העבודה, האמורה, הינה 250 ש"ח עבור כל מ"ר כפול 180 מ"ר (שטח הגג), בסך
45,000 ש"ח למועד חוות הדעת.

ב. סדקים -
יש להוסיף לסכום הנזק עלות תיקון סדקים שקיימים בגג, כעולה מחוו"ד מר י. ברמן בסך

2,500 ש"ח.

ג. פיקוח הנדסי -
על כל אלה המצויינים לעיל יש להוסיף עלות בגין פיקוח הנדסי בשיעור 10% בסך 4,750 ש"ח.



ד. קורת התמך -
מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין עלות התקנת קורת תמך בסך 2,000 ש"ח, כאשר אין חולק כי הקורה סופקה ע"י התובע, העבודה בוצעה, כך אני קובעת, ע"י פועלים שנשכרו על ידו ואשר ביצעו גם עבודות אחרות בביתו.

למותר לציין כי הטענה של הנתבע לפיה הוא שהתקין את קורת התמך מהמסד עד הטפחות אני דוחה משום שזכרה באה בתצהיר עדות ראשית, קרי באיחור, ולא קודם לכן בכתב ההגנה או במכתבים.

ה. על הסכומים האמורים בסעיפים א'-ג' לעיל יש להוסיף מע"מ. סה"כ הנזק ברכיב זה הינו
62,348 ש"ח.

לסכומים האמורים לעיל יש להוסיף הצמדה לפי מדד תשומות הבניה מתאריך חוו"ד המומחה
י. ברמן (26.7.07) ועד מועד הפסק הדין, סה"כ 65,244 ש"ח.

ו. התובע עותר לפיצוי עבור צמצום האפשרות לשימוש בביתו במידה משמעותית למשך שבוע ימים לפחות, בזמן ביצוע השיפועים והתיקונים האמורים, כעולה מחוו"ד מומחה בית המשפט.

דא עקא, שיש לזכור כי הנזכר לעיל היה מנת חלקו של התובע לו היה נדרש לבצע את השיפוע מלכתחילה, עת החליט לבצע שיפוץ בביתו ולהחליף את הקירוי בגג, ולא נוסף עתה.
יחד עם זאת, הטרחה הנוספת בביצוע העבודה של קירוי הגג בשנית, אשקול להלן בעת קביעת הפיצוי בראש נזק בגין עוגמת נפש.

התובע עותר לפיצוי בגין עוגמת נפש, פיצוי אשר יש מקום לפוסקו כאמור לעיל גם בשים לב לחוסר הנוחות שנגרמה לתובע ולמשפחתו, בתנאים בהם נאלצו להתמודד עם בעיית רטיבות וחדירת מים לביתם בימי חורף קשים.

פיצוי בגין עומת נפש אני קובעת על דרך האומדנא בסך 5,000 ש"ח, נכון למועד פסק הדין.

ז. סך הנזק ליום פסק הדין הינו בסך 70,224 ש"ח.

ח. הנזק המפורט לעיל, בניכוי אשם תורם בחוזים בגין חלקו של התובע הינו 35,112 ש"ח.


סיכום

לאור אחריותו של הנתבע והאשם התורם בחוזים שהטלתי על התובע, כאמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 35,112 ש"ח. הסכום האמור יהא צמוד למדד וישא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מורה כי הנתבע ישא בהוצאות התובע אף הן בניכוי 50% אשם תורם,
וכן ישא בשכ"ט ב"כ בסך 4,500 ש"ח בתוספת מע"מ.


ניתן היום,
י"ז טבת תשס"ט, 13 ינואר 2009, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 4445/06 פנחס שנהב נ' גיא אסולין (פורסם ב-ֽ 13/01/2009)